יחזקאל פרק לח – הנבואה על גוג מארץ המגוג מה שנקרא בפי רבים: גוג ומגוג

Print Friendly

יחזקאל לח [גוג ומגוג]

הנבואה על גוג

 

בעוד פרקים לו–לז מתרכזים בהכנת אדמת כנען לקבלת בני ישראל השבים אליה וקיבוץ נידחי עם ישראל מהגולה ועלייתם לארץ ההבטחה, הפרקים הבאים מציינים אירוע מצמרר שעתיד לבוא על עם ישראל לאחר שיבתו לארץ ישראל, ולפני חזרתו של ישוע המשיח ארצה להקים את מלכותו הארצית בת 1000 השנים.

 

בפרקים לח–לט הנביא יחזקאל מתאר ניסיון התקפה חסר תקדים על ישראל באחרית הימים. גוג, מנהיג שמוצאו מארץ בני מגוג, מצליח לאחד תחת הנהגתו את עמי ראש, משך, תובל, פרס, כוש, פוט, גומר וכל אגפיה, בית תוגרמה ועמים השוכנים בירכתי צפון. איחוד העמים הזה, בראשות גוג, יעלה מירכתי צפון, בחיל עצום, כדי להילחם נגד עם ישראל.

כוונתו תהיה "לשלול שלל ולבוז בז" (לח 12). מבחינתם של גוג והעמים המצטרפים אליו, מסע הכיבוש והביזה על ארץ ישראל תוכנן לזמן המתאים ביותר עבורם. עם ישראל בעת ההיא יישב בארצו לבטח, "ללא חומה", וייהנה משלום – שיתגלה כשלום שווא (לח 11).

 

הנביא מציין שתבוסתו של גוג וכל שותפיו לא תהיה ביד צבא כלשהו אלא ביד אלוהים.

אלוהים עתיד להשתמש באיתני הטבע כדי להוציא לפועל את רצונו. גוג וכל שותפיו יושמדו על הרי ישראל עד אחרון חייליהם, זאת ללא עימות חזיתי עם עם ישראל. בסיום תקופה זו, הגויים "יידעו כי אני יהוה". כבודו וקדושתו של אלוהים ייוודעו שוב לעיני כל.

 

 על אילו עמים מדבר הנביא, ומתי תתגשם נבואה זו?

 

פסוקים 1-7:

 

1. וַיְהִי דְבַר־יהוה אֵלַי לֵאמוֹר׃

2. "בֶּן־אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג, נְשִׂיא ראשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל, וְהִנָּבֵא עָלָיו;

3. וְאָמַרְתָּ: כּה אָמַר אֲדוֹנָי יְהוִה: 'הִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג, נְשִׂיא ראשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל,

4. וְשׁוֹבַבְתִּיךָ, וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ, וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת־כָּל־חֵילֶךָ – סוּסִים וּפָרָשִׁים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם, קָהָל רָב, צִנָּה וּמָגֵן, תּוֹפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם,

5. פָּרַס, כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם; כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע;

6. גּוֹמֶר וְכָל־אֲגַפֶּיהָ, בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת־כָּל־אֲגַפָּיו; עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ –

7. הִכּוֹן וְהָכֵן לְךָ, אַתָּה וְכָל־קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ, וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר'."

 

אלוהים מצווה על הנביא יחזקאל לומר נבואה על "גוג מארץ מגוג".

 

המילים "שִׂים פָּנֶיךָ" מופיעות בפרקים קודמים בספר, בכל פעם זהו נוסח פניה מקדימה לדברי פורענות (ו 2, יג 17, כה 1, כח 21, כט 2, לה 2).

"גוג" – האם מדובר בשם פרטי, ראשי תיבות או סמל?

השם "גוג" מוזכר 11 פעמים בפרקים לח-לט. בכל פעם ניתן לטעון שמדובר בשם פרטי או שם תואר.

על כל פנים מדובר באישיות שכן כך פונה אליו הנביא ב: לח 14, לט 1.

כמו כן, הנביא מכנה את גוג בשם תואר: נשיא (לח 2, לט 1).

 

גוג נקרא "נְשִׂיא" ומיד לאחר ציון התואר נשיא, הנביא מציין רשימה של עמים אשר מונהגים על ידי גוג.

 

האם הנביא מתכוון שגוג הוא: נשיא-ראש של שאר איחוד המדינות או שהמילה ראש מציינת שם של אחת הארצות (עמים) באיחוד שאותו מנהיג גוג? האם "ראש" הינו שם עצם המתאר את דרגתו ומעמדו של גוג או שם של אחד העמים?

 

בספר מלכים ב כה 18 כתוב: "…ויקח רב-טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו כהן משנה ואת שלושת שומרי הסף…"

במקרה זה שריה אכן הכהן הראשי, ו-"ה" הידיעה מסירה כל ספק לגבי קביעה זו. הדקדוק דורש את ההבנה הזו.

במקרה של גוג, אין לנו "ה" הידיעה לפני המילה "ראש", וגם לא מכף חיבור [שמתקיני הניקוד יכלו להוסיף במאה התשיעית לספירה].

 

חוקרים רבים עדיין דנים בסוגיה זו.

מתרגמי כתבי הקודש: KJV, RSV, ESV, NAB, NLT, NIV אוחזים בדיעה שהמילה "ראש" היא שם תואר ולכן גוג הוא "נשיא-ראש" לכל שאר המדינות המוזכרות. מכאן, לדעתם "ראש" אינו שם של מדינה או עם.

לעומת זאת מתרגמי כתבי הקודש הבאים: JB, NEB, NASB אוחזים בדיעה האחרת שהמילה "ראש" היא שם עצם, ז"א שם של מדינה או עם.

הבה נסקור דעות ממספר פרשנים מלומדים ומקובלים האוחזים בדיעה ש "ראש" הינו שם עם.

1. תרגום השבעים – הספטואגינט. תרגום התנ"ך לשפה היוונית במאה השלישית על ידי מלומדים יהודים.

מלומדים יהודים אלו שחיו בקרבה רבה ליחזקאל הנביא (כשלוש מאות שנים לאחר יחזקאל), מציינים את ראש [רוס] כשם של עם, מדינה.

לעומת זאת, התרגום הקדום ביותר ל-"ראש" כשם תואר שייך לג'רום אשר החל לתרגם את התנ"ך ללטינית במאה הרביעית לספירה (משנת 382). התרגום שלו היה לטקסט המקובל על הכנסיה הקתולית.

2. מילונים מפורסמים לכתבי הקודש כגון: New Bible Dictionary, Wycliffe Bible Dictionary and International Standart Bible Encyclopedia, כוללים מאמרים בכתביהם המציינים את "ראש" כשם עצם, שם מדינה.

3. פרשני התנ"ך כגון ס.פ. קייל ווילהלם גסניוס אוחזים בדיעה שראש הינו שם עצם – הכוונה לעם או מדינה.

4. "ראש" מוזכר בפרק לח 2, ואז מוזכר שוב באופן דומה בכל שאר המקומות. אילו המילה "ראש" הייתה מציינת רק תואר, כי אז המחבר היה בוחר לא לציין את התואר בכל שאר האיזכורים.

5. כאמור, בירכתי צפון (לח 6, 15, לט 2), אכן נמצאת מדינה עצומה אחת ויחידה ושמה- רוסיה. לפיכך כל הנתונים מצדיקים הבנה ש-"ראש" הינו שם עצם, ז"א מדינה או עם.

מבחינה כתבי קדשית, נקודת היחוס אשר ממנה מודדים את הכיוונים היא ירושלים:

יחזקאל ה 5: "כה אמר אדוני יהוה: זאת ירושלים בתוך הגויים שמתיה, וסביבותיה ארצות.

יחזקאל לח 12: "…יושבי על טבור הארץ…".

ואומנם, המדינה היחידה בירכתי צפון, יחסית לירושלים היא רוסיה.

 

מי הם בני מגוג, משך, תובל, פרס, כוש, פוט, גומר, תוגרמה?

בספר בראשית פרק י מתועדים לראשונה רשימות היוחסין של בני נוח:

 

א. בני יפת:

 

– גומר – אזור החוף הצפוני של הים השחור – שמות בניו: אשכנז, ריפת, תגרמה.

– מגוג

– מדי 

– יוון – שמות בניו: אלישע, תרשיש, כיתים, דודנים.

– תובל

– משך

– תירס

העמים משך, תובל, תגרמה נזכרים יחד בנבואות יחזקאל על צור (כז 13-14) ועל מצרים (לב 26).

 

ב. בני חם:

 

         — כוש – שמות בניו: סבא, חווילה, סבתה, רעמה (אשר ממנו יצאו שבא ודדן), סבתכא, נמרוד.

– מצרים – שמות בניו: לודים, ענמים, להבים, נפתוחים, פתרוסים, כסלוחים (אשר מהם יצאו פלשתים וכפתורים).

– פוט

– כנען – שמות בניו: צידון, חת, יבוסי, אמורי, גרגשי, חיוי, ערקי, סיני, ארוודי, צמרי, חמתי.

העמים פרס, לוד ופוט מוזכרים גם כן כבני ברית לצור (יחזקאל כז 10). אותם עמים עתידים להיהרס יחד בעת חורבנה של מצרים (יחזקאל ל 5). מעניין לראות שהם מוזכרים כיחידה אחת, כשותפים לפשע.

 

ג. בני שם:

עילם

אשור

לוד

ארם – שמות בניו: עוץ, חול, גתר, מש.

ארפכשד – שלח (אשר ממנו נולד עבר). לעבר נולדו שני בנים: פלג ויוקטן.

יוקטן הוליד את: אלמודד, שלף, חצרמוות, ירח, הדורם, אוזל, דיקלה, עובל, אבימאל, שבא, אופיר, חוילה, יובב.

 

 

לאור שושלות היוחסין של העמים כפי הכתוב בבראשית י, צאצאי יפת וחם, מתכוננים להשמיד את עם ישראל, שהוא צאצא שֵׁם. הסיבה הגלויה שבגללה גוג ובני בריתו עולים על ישראל היא: "לִשְׁלוֹל שָׁלָל וְלָבוֹז בַּז" (פסוק 12), אך הסיבה האמיתית, הנסתרת, היא כמו תמיד: ניסיונו של השטן להשמיד את עם ישראל ולהפר את תכנית אלוהים.

[ראה התייחסות מקבילה למערכה של גוג ושותפיו ב: דניאל יא 40, יואל ב 1-27, ישעיה י 12, ל 31-33, לא 8-9. אשור כמקבילה למדינה הצפונית...]

האם ניתן לזהות את העמים הללו בימינו?

כשיחזקאל קיבל את הנבואה, עמים אלה היו קיימים בשמותיהם אלו ולכן בני תקופתו יכלו לזהותם בקלות רבה יותר. מאז ועד היום שבטים רבים התאחדו לעמים. אחרים נפרדו ויצרו עמים חדשים. אנשים ושבטים היגרו ממקום למקום ומלחמות רבות שינו גבולות עמים וארצות. [ראה את השינויים שחלו באירופה רק בשנות התשעים של המאה העשרים: איחוד גרמניה, פיצול יוגוסלביה ושכנותיה וכו].

למרות שישנם קשיים לזהות במדויק את כל צאצאי העמים שיחזקאל מציין, המשימה אפשרית. מקורות קדומים מספקים רמזים ומידע המאפשר לנו לקבוע באופן כללי אילו עמים מודרניים הינם צאצאיהם של העמים שיחזקאל מציין. שמות אחדים כמו פרס וכוש, קיימים עד היום וקל יחסית לזהות עמים אלו גם היום.

בין אם נסכים לחלוטין בקביעת שמות העמים המודרניים שהם צאצאי העמים העתיקים שבפרק או לאו, על דבר אחד כולם מסכימים: כל העמים הללו עתידים להתאחד בראשותו של גוג ממגוג באיחוד שטני שנועד להגשים מטרה אחת – השמדת עם ישראל.

 

מי הם צאצאי העמים המוזכרים בנבואת יחזקאל?

 

שם העם – שם המפרש, ספר

ראש

מגוג

משך

תובל

פרס

כוש

פוט

גומר

תוגרמה

לוד

מקרא לישראל

 

 

עמים שוכנים באסיה הקטנה. פריגיה – טורקיה

עמים שוכנים באסיה הקטנה. קיליקיה – טורקיה

אירן.

נוביה – דרום מצרים וצפון סודאן

לוב

דרום מזרח אסיה הקטנה

איזור קפדוקיה – צפון מזרח אסיה הקטנה – טורקיה

מבני מצרים

דעת מקרא (מוסד הרב קוק)

 

שם סמלי. עם אך ללא ציון גיאוגרפי

פריגיה – טורקיה

קיליקיה – טורקיה

אירן

איזור מצרים ושכנותיה

לוב  או סומליה

עם של נוודים באסיה הקטנה. הקימריים

ארמניה

מבני מצרים

פרנק גבליין

 

העם הסקיטי = עמי "הסטן" ששוכנים ליד הים השחור והים הכספי. לפי יוספוס פלביוס.

מזרח טורקיה

מזרח טורקיה

אירן

אתיופיה, נוביה

לוב

הקימריים העתיקים

דרום-מזרח הים השחור. ארמניה

אפריקה

ש.ל. גורדון

 

 

דרומית מזרחית לים השחור

עם שכן למשך

אירן

קצה הדרום

מדרום לכוש לחוף ים סוף.

הקימריים באסיה הקטנה, קפדוקיה.

ארמניה

לודיה שבאסיה הקטנה

עולם התנ"ך

 

צפון אסיה הקטנה

מזרח טורקיה

מזרח טורקיה

אירן

דרום מצרים

לוב

דרום מזרח טורקיה?

דרומית לים השחור

מערב טורקיה

קאסוטו

 

 

ליד ארמניה

בקרבת הים השחור

אירן

בין אדום ובין ערב

עם מדרום למצרים

הקימריים באסיה הקטנה

ארמניה

עם מדרום למצרים

דוויט פנטקוסט

 

 

 

 

 

קווקז, סקיטים ששכנו ליד הים השחור והים הכספי

מוסקבה

טובולסק, רוסיה

אירן

אתיופיה

לוב או עם שכן לאירן

גרמניה

טורקיה, ארמניה

 

קייל  ודליץ'

רוסיה

העם הסקיטי ששכן ליד הים השחור והים הכספי. לפי יוספוס פלביוס

בשכנות למגוג

בשכנות למגוג

אירן

אתיופיה

לוב

ארמניה

ארמניה

מבני חם, בני שבט המוריש. שכירי חרב של הצבא המצרי.

וולוורד – זוק

 

 

מרכז טורקיה

מזרח טורקיה

אירן

אתיופיה

לוב

טורקיה

מזרח טורקיה

חוף מערבי של אסיה הקטנה

תרגום השבעים

 

 

 

 

 

 

ליביוס

 

 

 

 

מלבד פרס וכוש, ניתן לזהות בביטחון רב את המדינה השוכנת בירכתי צפון: (לח 6, 15, לט 2). המדינה הגדולה היחידה הנמצאת בירכתי צפון (קצה, סוף, גבול, מפגש פיאות, קדקוד) יחסית לישראל היא רוסיה. ניתן להסיק שלמדינה זו יהיה חלק דומיננטי באירוע הנ"ל. ככל שאנו מתקדמים לעבר התגשמות הנבואות הללו, אלוהים יספק נתונים נוספים – וכך נחכים לדעת ולדייק.

שים לב:

מהו המכנה המשותף היום לכל העמים המוזכרים תחת הנהגתו של גוג?

עמים שדתם היא דת האיסלם.

האם רוסיה נחשבת לאחת מעמי האיסלם?

לא, אך מספר המוסלמים ברוסיה גדל מדי יום. כל העמים השוכנים מסביב לפרס (אירן) שהיו מן הסתם חלק מפרס הקדומה, הם עמי "הסטן" אשר דתם היא דת האיסלם.

 

יחזקאל לח 4-7:

 

4 וְשׁוֹבַבְתִּיךָ, וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ; וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת־כָּל־חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם, קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן, תּוֹפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם;

5 פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם; כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע;

6 גּוֹמֶר וְכָל־אֲגַפֶּיהָ, בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת־כָּל־אֲגַפָּיו; עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ;

7 הִכּוֹן וְהָכֵן לְךָ, אַתָּה וְכָל־קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ; וְהָיִיתָ לָהֶם לְמִשְׁמָר.

 

"וְשׁוֹבַבְתִּיךָ" – אעשה אותך שובב ומורד (ישעיהו נז 17), או אפתה אותך (ואשדלינך – תרגום יונתן).

אלוהים "משובב" את גוג ואיחוד העמים אשר אתו לעלות על ישראל. כלומר, הבורא עצמו גורם ליזמתם העוינת של אויבי עמו, וכך מביא עליהם כליה בגלל רשעתם (אל הרומים א-ב שילכו בשרירות ליבם ויסבלו מתוצאת מעשיהם).

אותם עמים הקשו ליבם לאלוהים ולדברו. גורלם יהיה כגורל פרעה מלך מצרים המתואר בספר שמות א-יד.

מאחר שדחה את האותות והמופתים בהם הוכיח לו אלוהים את קיומו, נענש פרעה והפך להיות כלי ביד אלוהים כדי להוכיח את משפט הצדק של אלוהים.

 

זהו אחד התיאורים בתנ"ך שיכולים להתפרש כאילו אלוהים אשם ביצירת מצב עגום. אך זהו מצב בלתי אפשרי מפני שצדקתו של אלוהים מושלמת. על עמי העולם לדעת מתוך כתבי הקודש ולקחי ההיסטוריה, שעם ישראל אינו מועמד לכליה. כל מבצע להשמדתו – כמוהו כניסיון להילחם נגד הבורא. העובדה שגוג ושותפיו "בולעים את הפיתיון" מוכיחה את רשעת לבם, ועל זאת הם נענשים (ראה גם ישעיה י' 5-19, יחזקאל ל"ח 16, זכריה יב 1-2 – ירושלים סף רעל… איגרת יעקב א 13, בראשית יב 3). באותה מידה אלוהים אמר שיבחן את אמונת בני עמו. ה' יאפשר לנביאי שקר לומר את שקריהם וכל מי שילך אחרי שקריהם, יוכיח שדבר אלוהים אינו נר לרגליו (דברים יג 1-6).

 

"וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ" – בימי קדם היה נהוג להוביל שבויים על־ידי "חחים" (קרסים) אשר ננעצו באכזריות בלחיים, תנוך אוזניים או אף. לעתים הקרסים הנעוצים בגופם של שבויים רבים היו מחוברים זה בזה על־ידי חבל, דבר שאילץ את השבויים ללכת בטור ומנע כל ניסיון בריחה (דברי הימים ב לג 11; עמוס ד 2).

 

כמו כן, חחים שמשו אמצעי לריסון חיות פרא ובני אדם שיצאו מכלל שליטה (ראה ישעיהו לז 29).

 

על דרך המשל, הנביא מציין שגוג אינו אישיות מרוסנת ואינו מאופיין על־ידי יראת שמים. לכן אלוהים יכריח אותו לעשות כרצונו, ויביאו אל המקום בו יוכרע גורלו. גם כאן – כמו בכל כתבי הקודש – בולטת ריבונותו של אלוהים על מהלכי כל העמים.

שליטים רבים מתגאים בכוח ויכולת צבאותיהם, אך כל כוחו של האדם לא יעמוד לו ביום משפט אלוהים.

 

"לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל… צינה ומגן" – כלומר, צבא גוג והעמים יהיה מאומן היטב, מצויד במיטב כלי הנשק והמדים, ונתמך במערך הלוגיסטי המבטיח הצלחה, הן בהתקפה והן במצב של התגוננות. ציון כוחו העצום של גוג נועד להדגיש את חוסר האונים של עם ישראל וממול את עוצמתו האדירה של גוג. מכאן, השמדתו של גוג תהיה חייבת להיות יד אלוהים – מעשה על-טבעי.

 

יחזקאל מציין כלי נשק כגון סוסים, פרשים וחרבות.

האם כלי מלחמה אלו מהווים סמל לכלי נשק באופן כללי או מתארים את הנשק של גוג וצבאותיו באופן מילולי?

קשה לדעת בוודאות.

התוכן מרמז על מצב של שלום בין ישראל לשכנותיה. או מצב בו תיתכן הסכמה בינלאומית לפירוז נשק באופן כללי ולכן השימוש בסוסים, פרשים וחרבות יכול להיות דבר מעשי ביותר. פירוז נשק ברמה העולמית ישרת את כלכלת כל העמים.

כבר היום כל עמי העולם מתמודדים עם קשיים כלכליים עצומים. אפילו המעצמות קורסות תחת נטל כלכלי.

כפי שהמעצמות בעבר הסכימו באופן הדדי לצמצם את כמות כלי נשק ההשמדה ההמונית שברשותם כדי לצמצם את הוצאותיהם הכלכליות, כך מן הסתם יתכן שיעשו שוב אך ברמה בינלאומית הכוללת את כל העמים.

 

בכל אופן, לגוג ולחייליו בעיה בלתי צפויה: הם מוצאים עצמם נלחמים לא נגד צבא של בני אדם, אלא באלוהים בכבודו ובעצמו.

 

יחזקאל מציין שצבא גוג והעמים הרבים שלצדו ("גּוֹמֶר וְכָל־אֲגַפֶּיהָ" – וכל גדודיה, יחידותיה הצבאיות יב 14, יז 21) יבואו "מירכתי צפון".

 

"ירכתי צפון" מתאר את המדינות עמים השוכנים בקצה, סוף, גבול של הצפון.

באיזור הנקרא ירכתי צפון קיימת בימינו מדינה עצומה אחת בלבד – רוסיה. לכן ניתן לקבוע שלמנהיג שמוצאו מארץ רוסיה של ימינו יהיה חלק דומיננטי באיחוד העמים המחליט לעלות על ארץ ישראל למטרת ביזה ושלל.

זכור: רוסיה מורכבת מעמים שונים אשר שואפים לעצמאות. מאוד יתכן שבעתיד אותם לאומים ייפרדו מהעם הרוסי ויחשבו למדינות עצמאיות. מלבד אלה, כל עמי "הסטן" [קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיסטן, אזרביג'ן, טורקמניסטן, טגיקיסטן וגם אפגניסטן] הינם עמים שדתם איסלם ומהווים פוטנציאל זמין לכל חזית נגד ישראל.

הנביא ישעיה משתמש בביטוי "ירכתי צפון" בפרק י"ד 13. שם "ירכתי צפון" מתייחס ל: בסוף הצפון.

ירכתי צפון מוזכר גם בספר תהילים פרק מ"ח 3 לציין את מיקומו הצפוני של הר ציון בירושלים (שמואל א כד 3).

הנביא אף מזהיר את גוג בפסוק 7 ואומר לו: "הכן את עצמך וכל הנחוץ לך למלחמה. השגח היטב על כל הצבאות שתחת פיקודך". הערה זו, לדעתי, נאמרת בנימה אירונית, סרקסטית, מכיוון שכל ההכנות של צבא בני אנוש לא יועילו נגד זעם אלוהים. בסוף התהליך מוצגת אפסותו של האדם אל מול ריבונותו ועליונותו של אלוהים.

 

הערה:

מכיון שכוש ופוט (אתיופיה, סודן, סומליה, אריתריאה, לוב), הינן מדינות באפריקה, האם יתכן שיחזקאל מתכוון למדינות באירופה בעלות שמות אלו?

אינני חושב כך. למרות שמדינות צפוניות השכנות לגוג ייצטרפו אליו, הפסוק אינו פוסל מדינות אחרות המצטרפות לגוג שאינן ממוקמות באירופה. פסוק 6 מסתיים במילים: עמים רבים איתך…ללמדנו שהאיחוד הצפוני יכלול עמים שאינם בהכרח מן הצפון.

 

מתי בעתיד תתרחש מלחמת "גוג מארץ המגוג"?

לפני שאתמקד על התקופה בעתיד שבה תתרחש מלחמת גוג ממגוג, חשוב להבהיר שהאירוע הזה עדיין לא התרחש בהיסטוריה.

מכיוון שגוג ממגוג עתיד לעלות על עם ישראל היושב בארץ ישראל ובמצב של שלום כללי, ומכיוון שמצב פוליטי מדיני שכזה מעולם לא התרחש, יוצא שנבואה זו אודות גוג ממגוג לא התגשמה בהיסטוריה ועתידה להתרחש בעתיד.

בפסוקים 8, 16 הנביא מציין שהאירוע עתיד להתרחש "באחרית השנים", "אחרית הימים".

הביטויים "אחרית השנים" ו-"אחרית הימים", מקבילים ונרדפים לביטוי כמו "ביום ההוא" מפי נביאים כגון ישעיה, מיכה, ומתייחס לתקופה הסמוכה לחזרתו של המשיח ישוע להקים את ממלכתו. כשהנביא מציין עת של שלום ושלווה – הכוונה היא לעת מלוכתו של האדון בעולם – המילניום – מלכות אלף השנים. וכשמתוארת תקופת צרה, הכוונה לתקופת צרת יעקב שמיד לאחריה יחזור האדון ישוע ארצה.

 

הנבואה מפי יחזקאל הנביא אודות גוג ושותפיו היא אחת מהנבואות הדרמטיות ביותר בכתבי הקודש. למרות שלא כל הנתונים בכתבי הקודש בנוגע לאירוע הזה בהירים לחלוטין, הרי שתיאוריו של הנביא יחזקאל ברורים ומאפשרים לכל קורא להבין את העיקר שעתיד להתרחש. איחוד של עמים מן הצפון בראשות גוג, יתקוף את ישראל.

על מנת להבין טוב יותר את האירוע הנקרא מלחמת גוג מארץ המגוג, חשוב להכיר את אנשי המפתח באותה תקופה מדוברת ולדעת את האירועים שעתידים להתרחש בתקופה הסמוכה למלחמת גוג מארץ המגוג.

בפרק לח פסוקים 11-12 הנביא יחזקאל מציין שבעת המדוברת עם ישראל ייהנה משלום עם שכניו, ישכון בשלווה וללא חשש מהתקפה כלשהי.

תקופה שכזו תיתכן ממש בתחילתה של תקופה הנקראת "צרת יעקב" (ירמיה ל 7). הכוונה "לשבוע" (שבע שנים), האחרון בנבואת דניאל שבפרק ט 24-27. בסיומה יחזור המשיח ישוע ארצה כדי להשמיד את אחרוני מתנגדיו, ויקים את ממלכתו הארצית שמרכזה בירושלים למשך אלף שנים (זכריה יב-יד, התגלות יט 11 – כ 6).

תקופה זו תיפתח בשלום שווא בעקבות ברית שתיכפה ["יגביר" ברית לרבים], על עם ישראל על ידי מנהיג עולמי המכונה – צר המשיח (דניאל ט' 24-27, תסל"א ה'). השלום הזה אשר נעשה "ללא מעורבות אלוהים" הינו שלום שווא שיוביל את עם ישראל לפי תהום (ראה לדוגמא – יהושע ט' 14).

ללא חשש מאויבים והסתמכות על "צר המשיח" שיערוב להגנת ישראל מפני כל התקפה, עם ישראל מקדיש את כל מרצו בפיתוח כלכלי אזורי. העושר בו זוכה עם ישראל והגבולות הפתוחים מהווים פיתוי גדול מדי לגוג מארץ המגוג.

מכיוון שתקציב הביטחון של מדינת ישראל כל כך גבוה, הרי שהפניית סכומים אדירים שכאלו לטובת פיתוח איזורי כלכלי, יהפוך את המדינה ל"גן עדן" בתקופה יחסית קצרה של מספר שנים בודדות ביותר.

 

מכיוון שתקופת השלום המדומה תשרור רק בחצי הראשון של תקופת צרת יעקב בת שבע השנים (בחצי השני צר המשיח מפר את הברית ומנסה להשמיד את רוב ישראל שהבינו מהי זהותו האמיתית [מתי כד 15 ואילך], הרי שמתקפתו של גוג מארץ המגוג יכולה להתרחש במהלך החצי הראשון של תקופת צרת יעקב או בסמוך מאוד לתחילת צרת יעקב.

 

התקפתו של גוג מארץ המגוג לא תיתכן במהלך החצי השני של צרת יעקב.

בתקופה זו עם ישראל אינו שוכן בשלום ומשגשג, אלא רוב העם נס על נפשו מפני צר המשיח שמנסה להשמיד את כל אלו שהבינו כי הוא אכן אויב ישראל (דניאל ט 26-27, מתי כד 15 ואילך, התגלות יב).

 

השמדת צבאות גוג מארץ המגוג במהלך החצי הראשון של צרת יעקב מאפשרת לבני אותה תקופה לקבור את המתים במשך שבעה חודשים ולהשתמש בכלי הנשק לבעירה במשך שבע שנים (לט 9-12).

 

מערכת גוג ממגוג לא יכולה להתרחש בתחילת ממלכת המשיח בת 1000 השנים בארץ, לאחר שובו של ישוע המשיח ארצה.

מדוע?

מכיוון שתכלית השמדת גוג וצבאותיו היא להוכיח לכל העמים שאלוהים הוא הריבון, ומכיוון שבסיום צרת יעקב כל הנותרים הם נושעים אשר לא יילחמו זה בזה, יוצא שאין כל סיבה למערכה שכזו בעת ההיא.

 

מתי תתחיל תקופת הצרה (צרת יעקב בת שבע השנים)?

לפני שאענה על שאלה זו, ראוי שנדע אילו כוחות מדיניים קיימים ושולטים בעולם באותה העת.

להלן רשימת העמיםכוחות כפי שמוזכרים בספר יחזקאל לח-לט, התגלות ו-כ וספר דניאל ב, ז, ט, יא.

 

א. איחוד עשר העמים שהינו – הקונפדרציה הרומית המתחדשת שממנה יקום צר המשיח (דניאל ב, ז, התגלות יג).

ב. האיחוד הצפוני: איחוד העמים שבאים מירכתי צפון ומונהגים על ידי גוג מארץ המגוג (יחזקאל לח-לט, דניאל יא 40-45). 

ג. מלכי המזרח שבאים מעבר לנהר החידקל  פרת (התגלות טז 12)

ד. מלך הדרום – מצרים  (דניאל יא 40)

ה. מלך הצפון – סוריה (דניאל יא)

ו. ישנו כוח נוסף אשר קיים אך לא בהכרח נראה והוא אלוהים עם צבאות השמים. בסיכומו של דבר, כל העימותים של מלכי הארץ נועדו להתנגד לתוכנית אלוהים (זכריה יב 2-3, יד 2-3, תהילים ב, ישעיה לד 2, התגלות טז 14, יז 14, יט 11, 14-15, 19, 21).

* J.Dwight Pentacost: things to come (331-358)

 

נקודת ההתחלה של צרת יעקב תהיה כאשר צר המשיח "והגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים…" (דניאל ט 27). צר המשיח הינו מנהיג רב עוצמה שיקום בעתיד מתוך איחוד של עשר עמים (דניאל ז 20-22, 24-26, ט 26-27, י"א 36-45, התגלות יג). מונע בכוחו של השטן, הוא משתלט על מהלך האירועים באזורנו ומכריח את עם ישראל להשתתף בברית שלום או ברית הגנה איזורית.

החתימה על הברית תהיה נקודת תחילת "השבוע האחרון" (שבע השנים האחרונות בנבואת דניאל שבפרק ט 24-27) ואשר נקראת בפי ירמיה הנביא – צרת יעקב (ירמיה ל 7). בסיום צרת יעקב יחזור ישוע המשיח ארצה להקים את מלכותו.

 

מהי המטרה והתכלית של צרת יעקב?

א. לשבור את עקשנותה הרוחנית של ישראל. בסופה, שארית עם ישראל תקבל את ישוע כאדון ומושיע מן החטא (זכריה י"ב 10, ג' 9, מתי כ"ד 30, אל הרומים ט-יא).

ב. לטהר את כלל עמי הגויים מאלו הדוחים את ישועת אלוהים שניתנה בדמו המכפר של ישוע המשיח, ולהשאיר בעולם רק את אלו שאלוהים בחר להושיע מקדם ימי עולם (התגלות ו-יט, אל האפסים א 4, ישעיה ב 5-22).

ג. להכין את העולם להקמת מלכות המשיח בארץ, בה האדון ישוע הוא מלך העולם ועם ישראל מגשים את תכליתו – ממלכת כוהנים (התגלות כ, שמות יט 5-6).

 

ומה לגבי המאמינים בישוע? היכן הם יהיהו ומה יעלה בגורלם? על כך בהמשך…

 

תקופת שבע שנות הצרה מחולקת לשתיים:

א.      שלוש וחצי שנים ראשונות: – ישראל נהנית מהגנתו של צר המשיח במסגרת הברית.

ב.      שלוש וחצי שנים אחרונות: – הצרה הגדולה. צר המשיח רודף אחר שארית ישראל (מתי כ"ד 15-28, התגלות ז 14, יב 9, 17)

 

והנה, כאשר עם ישראל יחתום על ברית עם שכניו וזאת מכיוון שצר המשיח ערב לביטחונה של ישראל, זוכה עם ישראל ליהנות משגשוג כלכלי.

החתימה על הברית תכלול פירוז הכוח הצבאי של ישראל אפילו עד ביטולו לחלוטין (יחזקאל לח 8-13). יתכן שחיילי צה"ל יהיו חיילים בצבא כללי, כמו נאטו בימינו [הברית הצפון אטלנטית].

 

כאשר עם ישראל נהנה משגשוג כלכלי, [וכל הגנתו מתבססת על הסכם ערבות והגנה שראש איחוד עשר העמים (צר המשיח) מבטיח], מתפתה גוג מארץ המגוג לעלות על ישראל כדי לתקפה ולשלול את עושרה.

 

גוג וצבאותיו אשר עולים על ישראל פועלים בחכמה.

המהלכים הצבאיים של גוג ממגוג נגד ישראל ונגד צר המשיח וצבאותיו כתובים בספר דניאל פרק יא 40-45.

 

40 וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת, וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר.

41 וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי [ישראל], וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ, וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ: אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן. [ירדן]

42 וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה.

43 וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם, וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו.

44 וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ [את צר המשיח] מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן [ כי גוג וצבאותיו עולים על ישראל לכבשה ולבזזה], וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹולָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים.

45 וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קוֹדֶשׁ, וּבָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ.

*הכתוב בסוגרים זו פרשנות המחבר.

 

מתברר שהשלום לו יזכה עם ישראל יהיה קצר במיוחד.

מלך "הנגב" ומלך "הצפון" מתייחסים לסוריה ומצרים בספר דניאל.

מכיוון שצר המשיח ערב לביטחונה של ישראל, כל התקפה על ישראל כמוה כהתקפה על צר המשיח. לפיכך, מכיוון שאין כל היגיון מבחינת שליט סוריה ושליט מצרים לתקוף את צר המשיח החולש על איחוד עשר המדינות, יוצא מכך שהתקפתו של זה על מלך הצפון ומלך הדרום היא כתגובה להתקפתם על ישראל.

בעוד "צר המשיח" עסוק בלחימה נגד מלך הצפון (סוריה) ונגד מלך הדרום ושאר שותפיו (מצרים), מתפתה גוג לאסוף את צבאותיו ושותפיו ולתקוף את ישראל. גוג יודע שזו שעת כושר שאסור לו לפספס…

 

כאשר גוג וצבאותיו עולים על ישראל, אלוהים משמידם בכוח איתני הטבע ובמהומה שיטיל על חייליו של גוג מארץ המגוג. התוצאה תהיה מדהימה בקנה מידה עולמי. גוג וכל צבאותיו יושמדו עד אחרון חייליהם.

אל לנו להתפלא מכליון צבא גוג ללא קרב.

בכתבי הקודש מספר דוגמאות בהן אלוהים השמיד את אוייבי ישראל בעזרת איתני הטבע והבלבול שהטיל עליהם:

1. שמות יד: השמדת צבא מצרים בים

2. שופטים ז: השמדת המדיינים.

3. ישעיה לז: השמדת 185000 חיילי אשור מחוץ לחומות ירושלים.

4. דברי"ב כ: השמדת צבאות המואבים והעמונים העולים על יהודה

 

לאחר שצר המשיח שומע שצבאות גוג עולים על ישראל, הוא פונה צפונה וכשהוא מגיע לישראל הוא מגלה שכל צבאות גוג הושמדו.

מתוך הכתוב בספר דניאל יא 45, בשורת מתי כד 15, דניאל ט 26-27, ניתן להסיק שצר המשיח יזקוף לזכותו את הניצחון העל טבעי על גוג וצבאותיו.

הבה ננסה לדמיין מה מתרחש בעולם ממש באותה עת.

כוח אדיר של עמים רבים בראשות גוג נעלם מעל פני האדמה בהתערבות אלוהים.

ראשי אומות וצבאות פשוט נמחקו ונוצר ואקום מדיני פוליטי שהשטן לא יפספס לשים ידו עליו.

בין סין למזרח התיכון נשאר ואקום מסוכן ביותר שעתיד להימלא במהרה.

צר המשיח רק חזר ממסע קרבות באפריקה וביטל עמים כמו מצרים, כוש ולוב. הרי יחזקאל הנביא בפרקים כט-ל מציין שמצרים עתידה להפוך לשממה למשך 40 שנים.

בפועל, הגורם היחיד והחזק ביותר שיישאר באיזור המזרח התיכון, אסיה הקטנה, מערב אירופה, ישראל ואפריקה הוא לא אחר מאשר: צר המשיח.

ומה יעשה האיש הזה כשהוא מלא בגאווה שקיבל מן השטן?

ייכנס לבית המקדש (אשר ייבנה מחדש ככל הנראה לאחר כריתת הברית עם צר המשיח או אפילו מעט לפני כן) ויכריז על עצמו כאל.

אותו צר-משיח יחשוב שבכוחו והשפעתו הושמדו כוחותיו של גוג ממגוג. גאוותו תביאהו למשבה שהוא יותר מכפי שהוא באמת.

אירוע זה יציין את אמצע תקופת צרת יעקב בת שבע השנים.

[תיאור מפורט של הנבואות הללו נמצא באתר WWW.YESHUA.CO.IL תחת סעיף: שיעורים, ספר דניאל].

 

מי הוא צר המשיח ומהיכן יבוא?

א. ספר דניאל ז 8, 24:

דניאל הנביא מתמקד בזהותו ופועלו של צר המשיח. בספר דניאל פרק ז' ישנם מספר פסוקים המציינים את מוצאו של צר המשיח.

8 מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בַּקַּרְנַיִם, וְהִנֵּה קֶרֶן אַחֶרֶת, קְטַנָּה, עוֹלָה בֵּינֵיהֶן, וְשָׁלוֹשׁ מִן הַקַּרְנַיִם הַקּוֹדְמוֹת נֶעֶקְרוּ מִפָּנֶיהָ. וְהִנֵּה עֵינַיִם כְּעֵינֵי אָדָם בַּקֶּרֶן זוֹ, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת.

 

24 וְעֶשֶׂר הַקַּרְנַיִם: מֵהַמַּלְכוּת הַהִיא יָקוּמוּ עֲשָׂרָה מְלָכִים; וְאַחֵר יָקוּם אַחֲרֵיהֶם, וְהוּא שׁוֹנֶה מִקּוֹדְמָיו, וְיַשְׁפִּיל שְׁלוֹשָׁה מְלָכִים.

 

הפסוקים מתארים את עליית צר המשיח לתפקיד רב עצמה. בעתיד, אזור ישראל והעמים השכנים יהיו תחת השפעה ושליטה של איחוד עשר מדינות. עשר מדינות אלו מתייחסות לכפות הרגליים ועשר האצבעות של הצלם שבספר דניאל פרק ב' ולחיה בעלת עשר הקרניים בפרק ז'. איחוד עשר המדינות הללו נקרא – האימפריה הרומית המתחדשת. (זאת מכיוון שדניאל ציין ארבע ממלכות והרביעית – רומא, זוכה לחידוש מופע).

 

בעת שלטון האיחוד של עשר המדינות, יקום שליט בעל עוצמה וכריזמה. השטן בכבודו ובעצמו יאציל על השליט הזה מכוחו וחכמתו (התגלות יב,יג). במהלך תפיסת מקומו וסמכותו, צר המשיח ישפיל (יפיל או יסיר מסמכות) שלושה שליטים אחרים.

 

בשיא פעולתו, צר המשיח יחשיב עצמו לאל וידרוש מעם ישראל להשתחוות לו (מתי כד 15; ב-תסלוניקים ב 1-8; דניאל ז 25, ט 27; התגלות יג). הוא יפעל נגד הנאמנים למשיח האמיתי, ישוע, וינסה להשמידם מעל פני תבל. הוא יציג עצמו כמשיח המובטח, ומסיבה זו הוא מכונה "צר המשיח" (אויב המשיח, או בלועזית: Anti-Christ)

 

 

ב. בספר דניאל ט 26-27 כתוב:

 

26 וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ, וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת.

27 וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד, וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה, וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשׁוֹמֵם, וְעַד־כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל־שׁוֹמֵם.

 

בפסוקים הנ"ל המלאך גבריאל מציין את מועד כריתת המשיח בהופעתו הראשונה. המלאך גבריאל מציין שהמשיח ייכרת (ימות מוות אלים) לפני חורבן בית שני, ז"א לפני שנת 70 לספירה. בדיקה מדוקדקת של הנתונים שציין המלאך גבריאל לדניאל הנביא מלמדת, שהמשיח נכרת בחודש ניסן בשנת 32 לספירה. ישוע הינו האישיות היחידה בהיסטוריה שהגשים נבואה זו, ומן הסתם את כל הנבואות שנובאו אודות הופעתו הראשונה של המשיח. הוא גם מספק נתונים אודות זהותו של צר-המשיח שיתגלה ויפעל בעתיד, לפני חזרתו של ישוע ארצה. כאשר יחזור ישוע המשיח ארצה, הוא יכה את צר המשיח מכה ניצחת וסופית (התגלות יט-כ).

 

"נָגִיד הַבָּא", הוא השליט שיעלה בעתיד – צר המשיח. הוא יקום מאותו עם – (ממלכת רומא) – שהשחית והרס את המקדש והעיר ירושלים; לכן, הוא צאצא של האימפריה הרומית. (פירוט רב יותר לפסוקים אלו ניתן למצוא באתר: www.yeshua.co.il

 

ג. צר המשיח "הִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים" (דניאל ט 27).

 

פסוק זה, יחד עם שאר הנבואות המתייחסות לצר המשיח, מלמד שעם ישראל יהיה חלק בהסכם הגנה ושלום (ברית) בעתיד. פירוש סביר לפסוק הוא שצר המשיח יכריח מספר עמים מסוכסכים (ביניהם ישראל; כי הרי הנבואה ניתנה על ישראל) לעמוד בהתחייבויותיהם על פי ההסכםהסכמים שכבר חתמו עליהם אך עדיין לא הוציאום לפועל.

 

ד. בספר דניאל פרק יא 40-45 כתוב:

 

40. וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת, וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר.

41. וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי, וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ, וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ: אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן.

42. וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה.

43. וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם, וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו.

44. וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ [את צר המשיח] מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן [ כי גוג וצבאותיו עולים עליו למלחמה], וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים.

45. וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קֹדֶשׁ, וּבָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ.

*הכתוב בסוגרים זו פרשנות המחבר.

 

הפסוקים מתארים את השליט שיקום בעתיד – צר המשיח – והוא יהיה האויב האכזר ביותר של עם ישראל מהיותו לעם.

 

הוא 'מגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים'. מתוקף אותה ברית, עם ישראל יזכה להגנתו נגד כל אויב שיקום עליו. באחרית הימים, בעת קץ, מלך הנגב (דרום; לאורך ספר דניאל הכוונה למלך מצרים) ומלך הצפון (מלך סוריה) יתקפו את צר המשיח. האם יש היגיון כלשהו בכך שמצרים או סוריה ינסו לתקוף איחוד עמים בראשות צר-המשיח?

עלינו לזכור שהתקפה על כל אחד משותפים לברית מקנה הגנה על ידי שאר החברים בברית. לפיכך יתכן מאוד שמלך הצפון והדרום יתקפו את ישראל או ינסו לעשות זאת ולכן צר-המשיח יפעל נגדם מתוקף תנאי הברית עימו.

האם ישנו היגיון כלשהו במתקפה או התגרות של סוריה או מצרים כנגד צר המשיח השולט על איחוד עמים כה חזק?

ההיסטוריה מלמדת שגאוות אדם מעפילה על היגיון בסיסי. ראו למשל את התנהגותו של סדאם חוסיין נשיא עירק לשעבר. למרות כל האזהרות מן המעצמות, הוא התעקש להתייצב נגדן בגאוותו עד למותו והרס עמו וארצו.

ראו את התנהגותו של נשיא אירן אחמדיניג'אד. הוא מתרברב בכוח לא לו ומתגרה במעצמות ועמים אחרים שעל פי כל מדד חזקים ממנו ועליונים לו. הוא מציג ביטחון עצמי מופרז ואינו בוחל בשום מילה או פעולה כדי לבטא את דעתו על מתנגדיו.

כל עיצות שאר העמים נידחות והוא מתבצר בעמדתו לפעול כשליט איזורי. גאוותו מעפילה על כל היגיון אשר לבסוף יביאהו אל מותו ולאפשרות בה עמו וארצו יסבלו רבות.

לכן, כפי שקרה בעבר ובהווה לשליטים, כך מן הסתם יתכן ויקרה למלך הצפון ומלך הדרום המוזכרים בספר דניאל יא.

משצר המשיח ינצח את מלך הצפון, הוא ינוע לעבר הדרום כדי להשמיד את צבא מלך הדרום. המעבר מן הסתם יהיה דרך ארץ הצבי – ישראל.

 

צבאות צר המשיח יכבשו עמים רבים אך יניחו לאדום, מואב וראשית בני עמון (אזור ירדן המודרנית). צר המשיח ימשיך במסע הכיבוש ויכניע את הלובים והכושים [בני כוש = אתיופיה, סומליה, אריתריאה, סודן].

 

>>> open boxed item <<<

 

שים לב!

העובדה שצר המשיח נלחם בלובים ובבני כוש במהלך התקפתו נגד מלך הדרום (דניאל יא 43), גם היא הוכחה שהוא אינו גוג. בני כוש יהיו חלק מהאיחוד של גוג ולא של צר המשיח (ראה גם תיאור חורבנם של ארצות האיחוד השותפים לגוג ביחזקאל ל 1-5). יתכן שעימותים אלו יהיו "הסיבה הרשמית" להתקפתו של גוג וצבאותיו נגד צר המשיח ואיחוד עשר העמים על אדמת ישראל. יחזקאל מציין שתכלית ההתקפה של גוג וצבאותיו זה לבזוז את ישראל (יחזקאל לח 11-12).

 

>>> close boxed item <<<

 

 

כאשר צר המשיח ילחם נגד מלך הדרום (מצרים), הוא יוטרד משמועות אודות צבא גדול העומד לבוא נגדו מצפון וממזרח.

מכיוון שצר המשיח וצבאותיו כבר הביסו את צבא הצפון (סוריה) המוזכר בפסוק 40, הרי שצבאות צפון ומזרח (פסוק 44) הן כוחות בראשות גוג הבא מ"ירכתי צפון".

 

כך מתואר ביחזקאל לח 15-16:

 

15 וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ, רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב;

16 וְעָלִיתָ עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל־אַרְצִי, לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי, בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם, גּוֹג.

 

איחוד העמים, בראשותו של גוג, בא כדי לכבוש את ישראל ולשלול שלל רב. הכתוב בספר דניאל יא פסוק 44 מקביל ליחזקאל לח 10-16 ובכלל למערכה של גוג על ארץ ישראל בתקופת "צרת יעקב" (דניאל יא 44):

 

"…וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ [את צר המשיח] מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן [כי גוג וצבאותיו עולים עליו], וְיָצָא [צר המשיח] בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים…"

*הכתוב בסוגרים זה פרשנות המחבר.

הפסוק מציין שצר המשיח יוצא נגד האיום החדש הבא מירכתי צפון ומזרח (גוג ושותפיו) במטרה להשמידו.

אלוהים מתערב באופן בלתי צפוי ומשמיד את צבאותיו של גוג:

 

יחזקאל לח 19-22:

 

19 וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ־עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי; אִם־לֹא בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל, עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל;

20 וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאֲדָמָה, וְכֹל הָאָדָם, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים, וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל־חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל;

21 וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל־הָרַי חֶרֶב, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה; חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה;

22 וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית, אַמְטִיר עָלָיו וְעַל־אֲגַפָּיו, וְעַל־עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ.

 

יחזקאל מנבא כי בנקודה זו אלוהים משמיד את גוג וכל העמים שעולים על ישראל על־ידי פגעי טבע ובלבול בין הצבאות התוקפים. אלוהים מתערב על־ידי רעידת אדמה, מגיפה, תנאי מזג אוויר חמורים, "חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו".

 

ובכן מתברר שצר המשיח עצמו לא מתאמץ כלל להשמיד את צבאותיו של גוג, שהרי אלוהים עושה זאת בעצמו.

צר המשיח זוקף את הניצחון לזכותו, מכריז על עצמו כאל ומקים את מטהו בירושלים: "וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קוֹדֶשׁ – וּבָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ" (דניאל יא 45, מתי כד 15 ואילך, ב-תסלוניקים ב 2-4).

 

"וּבָא עַד־קִצּוֹ" – כלומר, סופו של צר המשיח לא יהיה טוב יותר מגוג ומשאר אויבי ישראל!

בסוף תקופת "צרת יעקב" יחזור המשיח ישוע ארצה וישמיד את צר המשיח ושותפיו (דניאל ט 27; התגלות יט–כ).

 

הערה חשובה:

מאז חטא "הילל בן שחר" הלו הוא השטן (ישעיה יד 12-15, יחזקאל כח 13-16), הוא מתיימר להציג עצמו כאלוהים.

ולכן, כמו שהשלמות האלוהית האחת מורכבת משלוש הוויות: אלוהים האב, הבן ורוח הקודש, כך גם השטן מתיימר להציג עצמו: כאשר הוא כאלוהים, צר המשיח כאלוהים הבן ונביא השקר בתפקיד רוח הקודש (ראה התגלות יג).

 

האם המערכה של גוג מהמגוג היא המערכה הנקראת: הרמגדון? [התגלות טז 12-21]

לא!

המערכה של גוג מארץ המגוג אינה מלחמת הרמגדון מהסיבות הבאות

 

מלחמת גוג ממגוג

הרמגדון

1. גוג וצבאותיו עולים על ישראל כדי לשלול שלל ולבזוז (יחז. לח 11-12)

כל העמים עולים על ישראל כדי להשמיד את עם ישראל

2. מספר עמים מוחים נגד פלישת גוג וצבאותיו על ישראל (יחז. לח 13)

אף עם אינו מוחה כי כולן תשתתפנה בניסיון להשמיד את ישראל.

3. גוג הוא מנהיג המערכה על צבאותיו (יחז. לח 7)

צר המשיח מנהיג את מערכת הרמגדון (התגלות יט 19)

4. גוג וצבאותיו מנוצחים על ידי איתני הטבע (יחז. לח 22).

צבאות העמים מנוצחים על ידי חרב פיו של האדון ישוע (התגלות יט 15)

5. צבאות גוג ערוכים על פני השדות ושם ימותו (יחז. לט 5)

צבאות מערכת הרמגדון נכנסים לירושלים (זכריה יד 2-4)

6. העמים עם גוג מצויינים בשמותיהם (לח 2, 3, 5, 6, לט 1, 6).

במערכת הרמגדון משתתפים כל העמים (יואל ג 2, צפניה ג 8, זכריה יב 3, יד 4).

7. גוג נמצא בירכתי צפון (יחזקאל לח 6, 15, לט 2)

הצבאות המעורבים במערכת הרמגדון מגיעים מכל קצוות תבל.

8. מלחמת גוג ממגוג היא מערכה שתתרחש בחצי הראשון של צרת יעקב.

מלחמת הרמגדון תהיה המערכה שלאחריה תחל מלכות המשיח בת אלף השנים.

9. אלוהים הורס את גוג וצבאותיו כדי שכל הגויים ידעו שהוא האדון (לח 16)

אלוהים מאפשר את המערכה כדי להרוס את כל העמים שנקראו אליה על ידו

10. עם ישראל במצב של שלום (לח 11-12)

אין כל איזכור לעת שלום…

 

 

כיצד מתאפיינת תקופת "צרת יעקב" בת שבע השנים?

כאמור, תקופת צרת יעקב בת שבע השנים תחל כאשר צר המשיח מבטיח לעם ישראל ולשכנותיה תקופת שלום ובטחון שאליו ייחלו מאז ומתמיד (דניאל ט 24-27, תסל"א ה).

למרות שמבחינה מדינית איזורנו יהנה משלום ושלווה, מתברר שחרחורי מלחמה באיזורים אחרים בעולם, מגפות, פגעי טבע שאין להם אח ורע בתולדות האנושות ינחתו על כלל תושבי תבל (התגלות ו).

יותר ממחצית יושבי תבל ייכחדו (התגלות ו–יט).

כל הפגעים הללו הינם זעם אלוהים על עולם הדוחה את בוראו בחוצפה ומצח נחושה ומעדיף ללכת אחר עיקשות ליבו ובחטאיו (אל הרומים א 18-32).

במהלך תקופת צרת יעקב, אנשים רבים ייוושעו. רבים מהם יירדפו עד מוות בעבור אמונתם בישוע המשיח (התגלות ז' 9-17).

 

האדון ישוע מעניק לנו מבט לתוך אמצע תקופת צרת יעקב בתשובתו לתלמידיו אודות אירועי הזמן הסמוכים לחזרתו ארצה:

בשורת מתי כד 15-31:

15. "…לכן כאשר תראו את השיקוץ המשומם, כנאמר בפי דניאל הנביא, עומד במקום קדוש – על הקורא להבין –

16. אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים. [ראה התגלות יב]

17. מי שעל הגג אל ירד לקחת חפצים מביתו,

18. ומי שבשדה אל יחזור לקחת את בגדו.

19. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם.

20. ברם התפללו שלא תהיה מנוסתכם בחורף אף לא בשבת,

21. כי אז תהיה צרה גדולה אשר לא הייתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה.

22. ואילולא קוצרו הימים ההם לא היה ניצל כל בשר, אך למען הבחירים יקוצרו הימים ההם.

23. אם יאמר לכם איש בעת ההיא, 'הנה פה המשיח' או 'הנהו שם', אל תאמינו,

24. כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויתנו אותות גדולים ומופתים כדי להתעות, אם אפשר, גם את הבחירים.

25. הנה מראש אמרתי לכם.

26. לכן אם יאמרו לכם 'הנהו במדבר', אל תצאו. 'הנהו בחדרי חדרים', אל תאמינו.

27. כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד מערב כן יהיה בואו של בן-האדם.

28. במקום שהגוויה נמצאת, שם יקבצו הנשרים."

29. "מיד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו, הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו.

30. אז יראה אות בן האדם בשמים ואז יספדו כל משפחות הארץ ויראו את בן-האדם בא עם ענני השמים בגבורה ובכבוד רב. [ראה התגלות יט 11 ואילך]

 

האדון ישוע מתאר את האירועים הקשים שיחוו בני ישראל מאמצע תקופת צרת יעקב, שלוש וחצי שנים מאז צר המשיח הכריח את ישראל ושכנותיה לחתום על הסכם שלום.

מהיום בו צר המשיח יכנס לבית המקדש – העתיד לעמוד על תילו בעת ההיא – ולטמא את המקום בכך שיכריז עצמו כאל וידרוש זבח, תחל הצרה הגדולה.

אז יבינו רוב בני ישראל עד כמה טעו לגבי זהותו ואישיותו של המנהיג שהצטייר לפניהם כמביא השלום.

פרצופו האמיתי יתגלה – אך מאוחר מדי בעבור רבים.

רוב עם ישראל יבין שהאפשרות היחידה העומדת לפניו היא מנוסה מהירה מצר המשיח ועושי דברו.

הרדיפה נגד המתנגדים לצר המשיח ומסרבים לראותו כאל תהיה כה מהירה והחלטית, עד כי לא יתאפשר לרבים לנוס למקום מבטחים.

האדון ישוע מציין שעליהם להתפלל שמנוסתם לא תהיה בשבת או בחורף, מדוע?

כפי המצוין, בית המקדש יעמוד על תילו. משמע, שעם ישראל יחזור למצב בו רוב העם או כולו חוזר לשמירת מצוות התורה, ומכאן גם לא יפעל להפר את מצוות שמירת השבת.

יתכן שאמצעים מסויימים לא יעבדו בשבת וכך לא יוכלו ההמונים מקרב עם ישראל לנוס מציפורניו של צר המשיח.

 

לאן ינוסו שארית עם ישראל שהפנים את העובדה שאותו מנהיג רב כוח הוא לא אחר מצר המשיח?

לאור הכתוב בספר ישעיה סג 1-6 והתגלות יב 14, שארית ישראל תנוס אל המדבר, באיזור אדום.

שם, במשך 1240 ימים שהם שלוש וחצי שנים, שארית ישראל תבחן את נפשה, ממש כפי ששאול השליח בחן את נפשו לאחר שפגש את האדון ישוע המשיח בדרך לדמשק (מע"ש ט), ותשאל עצמה:

איך יתכן שהיינו כה עיוורים לכל הכתוב בבירור בכתבי הקודש?

איך יתכן שאנו מכנים עצמנו יהודים דתיים אוהבי אלוהים, אך באותו הזמן מתעבים את הגואל האמיתי שלנו?

איך יתכן שאנו הטוענים להכיר את כל התורה, עיוורים לחלוטין לזהותו האמיתית של המשיח, עד כי חיבקנו באהבה וחום את ההיפך הגמור – צר המשיח שהוא נציגו של השטן בכבודו ובעצמו?.

 

שארית ישראל תשכיל לדעת את מועד חזרתו של המשיח ישוע.

א. הם ידעו שהאדון ישוע יחזור לאחר 1240 ימי המסתור שלהם במדבר – כי כך כתוב בכתבי הקודש וכך אמרו להם אותם מאמינים לפני שנלקחו השמיימה בהילקחות (מתי כד, התגלות יב, דניאל ט).

ב. במהלך 1240 ימי המסתור במדבר, אלוהים יכלכל את שארית ישראל באופן ניסי ועל ידי גויים שנושעו במהלך הצרה. ראה התיחסותו של האדון ישוע לאנשים אלו במשפט הכבשים והעיזים בבשורת מתי כה 31-46.

 

ג. חזרתו של האדון ישוע המשיח עם קהילתו מן השמים ארצה תלווה בתופעות על טבעיות שכל עין תוכל לראות (מתי כד 27).

 

ד. כאשר יחזור האדון ישוע ארצה, שארית ישראל כבר תבין את הטעות החמורה שעשו וליבם יהיה מוכן להתוודות ולהצטער על חטאם. הבכי והחרטה יהיו כנים ויתקבלו על ידי אלוהים (זכריה יב עד יג 1).

 

כאמור, בסיום תקופת שבע שנות הצרה, המשיח ישוע חוזר לעולמנו ועימו הקהילה שאותה לקח השמיימה לפני תחילת צרת יעקב. ישוע המשיח ישמיד בחזרתו את כל מתנגדיו (צר המשיח בתוכם: התגלות י"ט 11-21). הוא מחזיר את שארית ישראל מאדום אל ארצם הנקייה מאויבים כדי שישרתו אותו בממלכתו (ישעיהו סג 1-6). רק ילדיו הנאמנים נכנסים עמו לממלכתו בת 1000 השנים בארץ ושמרכזה בירושלים.

 

האם הקהילה (גוף המשיח בעולם) יהיו מעורבים באירועי צרת יעקב?

לא!

לפני תחילת "צרת יעקב" המשיח לוקח את הקהילה – המאמינים הנושעים – אליו השמיימה. אירוע זה נקרא "הילקחות" (א-תסלוניקים ד 13-18, א' 10, ה' 1-11, התגלות ג' 10, טו 1). בדרך זו אלוהים מונע מקהילתו לחוות את זעמו המיועד לאלו הדוחים אותו.

מטרת הילקחות הקהילה (גוף המשיח) השמיימה נועד להפריד את ילדי אלוהים הנושעים משאר בני האדם בתקופה בה אלוהים:

א. מטיל את זעמו על בני האדם אשר דחו את ישועתו שניתנה בדם האדון ישוע בן האלוהים

ב. מזקק מבחינה רוחנית את הנותרים מבני האדם ומשאיר בחיים את אלו שבחר להושיע מתוכם.

כך העולם יהיה מוכן לקראת חזרתו של האדון ישוע עם בחיריו מהשמיים כדי למלוך על העולם.

 

ההבטחה להפריד בין בחירי אלוהים לשאר בני האדם כתובה במפורש בכתבי הקודש.

א. בספר ההתגלות בפרקים ו-יט מתוארים אירועי תקופת צרת יעקב. המילה "קהילה" או "גוף המשיח" אינם מוזכרים שם אף לא פעם אחת.

ב. בספר ההתגלות ג 10, באיגרת לקהילת פילדפיה מבטיח האדון לשמור את בחיריו מן השעה העתידה לבוא על יושבי תבל. כוונת ההבטחה להציל דרך הפרדה, את ילדי אלוהים הנושעים מזעם אלוהים בתקופת צרת יעקב בת שבע השנים.

 

לא תהיה זו הפעם הראשונה בה אלוהים לוקח את ילדיו המאמינים אליו, או מבדיל בינם לבין חסרי האמונה הסובבים אותם, לפני שהוא מעניש על חוסר אמונה.

א.      נוח והמבול: בראשית פרק ז'.

ב.      לוט ומשפחתו: בראשית י"ט.

ג.       מכות מצרים לא ניחתו כולן על בני ישראל שישבו בגושן אלא חלקן המכריע נועדו למצרים (שמות ח 18, י 23, יב 13).

 

הערה חשובה:

למרות שעוצמת המכות הניתכות על יושבי תבל תעלה כל הזמן בהדרגה, זעם אלוהים החל מהמכה או הצרה הראשונה.

ניתן להבין זאת מן הכתבו בספר התגלות טו 1:

"…ראיתי אות אחר בשמים, גדול ומפליא: שבעה מלאכים נושאים את שבע המכות האחרונות, כי בהן נשלם זעם אלוהים."

לפיכך, זעם אלוהים החל מהמכה הראשונה והזעם נשלם בסיום שבע המכות האחרונות.

ניתן להשוות זאת לתהליך לידה.

צירי לידה מתחילים את תהליך הלידה.

למרות שהציר הראשון יתכן ואינו כואב כמו הצירים האחרונים, הוא עדיין ציר שמודיע על תחילת תהליך הלידה.

ככל שהלידה מתקרבת, הצירים דחופים יותר.

על פי כל מדד והבנה, הציר הראשון, חלש ככל שיהיה, היה הציר שציין והתחיל את תהליך הלידה.

מסקנה: זעם אלוהים על יושבי תבל החל מפתיחת החותם הראשון שבספר התגלות ו. ז"א, מן המכה הראשונה על יושבי תבל ולא רק בשלב מאוחר לפני תחילת מכת שבע הקערות.

   

האם מתקפת גוג מארץ המגוג חייבת להתרחש לפני ההילקחות? לא!

א. גוג מארץ המגוג עולה למתקפה על ישראל כדי לשלול שלל ולבוז את הארץ בתקופה בה ישראל נהנה משלום (שווא) עם שכניו. השלום הזה הושג בעקבות החתימה של ישראל על הסכם הברית שנכפתה על ידי ראש איחוד עשר העמים, צר המשיח – [הקונפדרציה הרומית המתחדשת].

לאור הכתוב באיגרת שאול השניה לתסלוניקים ב 2-6, צר המשיח מתגלה וזוכה "לחופש פעולה" רק לאחר שהקהילה נלקחת מן העולם לפגוש את ישוע המשיח. לאור זאת, אני מאמין שמתקפת גוג מארץ המגוג תתרחש לאחר ההילקחות.

ב. מכיוון שההילקחות נקראת גם התקווה הטובה (א-תסלוניקים א 10) והיא יכולה להתרחש בכל רגע, אין כל אירוע המתחייב להתקיים לפניה (ראה גם יוח"א ג 1-3 – תכלית המסר = אנו יכולים לפגוש את האדון בכל רגע).

 

לאחר שציינתי בקיצור חלק מהאירועים העיקריים שעתידים להתרחש במהלך תקופת צרת יעקב בת שבע השנים, אני אמשיך בפרשנות הפסוקים מספר יחזקאל לח.

 

פסוקים 8-13:

 

8 מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד, בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל־אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב, מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד; וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם;

9 וְעָלִיתָ, כַּשּׁוֹאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה, אַתָּה וְכָל־אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים אוֹתָךְ;

10 כּה אָמַר אֲדוֹנָי יְהוִה; וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַעֲלוּ דְבָרִים עַל־לְבָבֶךָ, וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה;

11 וְאָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל־אֶרֶץ פְּרָזוֹת, אָבוֹא הַשּׁוֹקְטִים, יוֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם, יוֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם׃

12 לִשְׁלוֹל שָׁלָל וְלָבוֹז בַּז, לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל־חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת, וְאֶל־עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עוֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, יוֹשְׁבֵי עַל־טַבּוּר הָאָרֶץ;

13 שְׁבָא וּדְדָן [צאצאי כוש] וְסוֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל־כְּפִרֶיהָ יאמְרוּ לְךָ, הֲלִשְׁלוֹל שָׁלָל אַתָּה בָא?, הֲלָבוֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶך, לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלוֹל שָׁלָל גָּדוֹל?.

 

בעוד ימים רבים (מנקודת ראות של הנביא: בעתיד הרחוק) אלוהים יזכור אותך ויקרא לך לתפקיד (הכוונה לגוג ושותפיו).

 

יחזקאל גם משתמש בביטוי "בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים" הנרדף ל"אחרית הימים". ביטויים אלו מציינים תקופה הסמוכה להופעתו של המשיח בארץ (בראשית מט, ישעיה ב 2, הושע ג 5, מיכה ד 1). נבואה זו עדיין לא התגשמה ולכן מחזקת את הטיעון שמדובר בתקופה הסמוכה לחזרתו של האדון ישוע ארצה.

 

אלוהים יקרא לעמים אלו לבוא על ארץ "מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים". בשלב המדובר, עם ישראל נמצא בארץ ישראל ונהנה מתקופת ביטחון ושלום. משובבת מחרב – מאוספת, מקובצת מגלויות ומקומות שונים, לאחר מלחמות וצרות (שלום שווא)

 

חשוב להדגיש: הנביא אינו מציין בפסוק 8 שהעם "יודע" את יהוה והולך בדרכיו.

 

בחזון העצמות היבשות (פרק לז) נוכחנו לדעת שעם ישראל יעלה מארצות גלותם לארץ ישראל כשהם עדיין לא מלאים ברוח הקודש, כאשר הם עדיין בלב אבן ולא עם לב בשר. רק בשלב מאוחר יותר אלוהים ישכין את רוח הקודש בעמו וישנה את ליבם. בפסוקים הבאים אנו למדים אילו מאורעות יביאו את עם ישראל להכיר בישוע כמושיעם האישי. ירמיה הנביא מלמד בפרק ט' 22-23 שאלוהים עתיד לקחת מישראל את עושרם, כוחם וחכמתם וזאת כדי שישכילו להבין שאלוהים הוא הכתובת לכל צורכם.

 

הביטחון שעם ישראל נהנה ממנו (פסוק 8) נובע מאותה ברית שצר המשיח "יגביר" עם עמים (דניאל ט 27). לאלוהים – מקור השלום והביטחון היחיד – אין חלק בברית זו, ולכן השלווה עומדת להיווכח כאשליה.

 

עם ישראל משקיע בכלכלת הארץ ובשגשוגה, וזונח את הגנותיו – "אֶרֶץ פְּרָזוֹת" (ייתכן שישראל לא תורשה במסגרת הברית להחזיק צבא גדול כמו בימינו או בכלל). יתכן מן הסתם שאשליית שלום השווא תביא לצמצום ההשקעה בצבא.

 

מנגד, אופיים ושאיפותיהם של העמים השכנים לא השתנו. ברגע שעם ישראל נראה פגיע – מייד מופעלות תכניות המגירה להשמדת ישראל.

עלינו לזכור תמיד שהמכנה המשותף של העמים עם גוג זה עובדת היותם מוסלמים. ככאלו השמדת עם ישראל ו"גאולת אדמת ישראל" נחשבים לקיום מצוות אללה.

 

בפסוק 11 אומר הנביא יחזקאל שעם ישראל ישב "…בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם"

מן הסתם, ארץ ישראל אינה מוגבלת על ידי חומה ובריחים ולכן המילים הללו מציינות באופן סמלי את המשמעות הבאה:

חומה ובריח מציינים בטחון והגנה.

עם ישראל החתום על חוזה הגנה עם צר המשיח, יחשוב שהגנתו מובטחת, אך בפועל, העם לא יהיה מוגן מפני תוקפים.

עם ישראל הפקיד בטחונו ביד אדם ולכן בפועל נותר חסר הגנה ופרוץ לכל הרוצה להרע לו.  

 

בפסוק 12 יחזקאל מתאר את ישראל כ"טַבּוּר הָאָרֶץ" – מילה נרדפת למרכז.

 

בפרק ה 5 נאמר: "כּה אָמַר אֲדוֹנָי יְהוִה, זאת יְרוּשָׁלָיִם, בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ, וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת."

 

גם בפסוקים אלו ניתן לראות איך ירושלים מהווה מרכז בריאתו של אלוהים. היא אינה מרכז גיאוגרפי בלבד. כאן קבע אלוהים את משכנו, ועל שם עיר זו נקראת עיר הבירה השמימית הנצחית – "ירושלים של מעלה

" (התגלות כא, זכריה יב 2-3).

 

הדגש על מרכזיותה של ירושלים (ישראל) בא להבליט את המעורבות המיידית והסוחפת של אלוהים בנעשה נגד גוג והעמים אשר איתו.

 

בפסוק 13 הנביא מציין עמים שאינם מעורבים במבצע של גוג ובני בריתו. עמים אלה מזהים את מטרותיו הבזויות.  בהערתם מודגשת רשעתו של גוג ושותפיו, שהרי הפלישה לא נבעה מהתגרות מצד בני ישראל, אלא מתאווה ושנאה.

13 שְׁבָא וּדְדָן וְסוֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל ־כְּפִרֶיהָ יאמְרוּ לְךָ, הֲלִשְׁלוֹל שָׁלָל אַתָּה בָא?, הֲלָבוֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶך, לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלוֹל שָׁלָל גָּדוֹל?.

כְּפִרֶיהָ – מנהיגיה (ראה פרק לב 2)

 

האם ניתן לזהות את צאצאיהם המודרניים של שבא, דדן ותרשיש?

שבא: הממלכה אשר ממנה באה מלכת שבא לבקר את שלמה המלך (מלכים א י 1-13, דברי הימים ב ט 1-12, מתי יב 42). מיקומה הגיאוגרפי באיזור (ערב), אתיופיה, אריתריאה.

דדן: מוזכרים על ידי הנביא ישעיה כא 13-14 "מַשָּׂא, בַּעְרָב: בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ, אֹרְחוֹת דְּדָנִים. לִקְרַאת צָמֵא, הֵתָיוּ מָיִם; יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד…".

מוזכרים גם על ידי ירמיה כה 23-24: "וְאֶת-דְּדָן וְאֶת-תֵּימָא וְאֶת-בּוּז, וְאֵת כָּל-קְצוּצֵי פֵאָה. וְאֵת כָּל-מַלְכֵי עֲרָב; וְאֵת כָּל-מַלְכֵי הָעֶרֶב, הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר." (ראה גם ירמיה מט 8, יחזקאל כה 13, כז 15, 20).

מיקומם הגיאוגרפי באיזור אתיופיה, אריתריאה.

סוחרי תרשיש: ספרד? 

 

פסוקים 14-17:

14 לָכֵן הִנָּבֵא בֶן־אָדָם, וְאָמַרְתָּ לְגוֹג, כּה אָמַר אֲדוֹנָי יְהוִה. הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח תֵּדָע;

15 וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ; רוֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב;

16 וְעָלִיתָ עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל־אַרְצִי, לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אוֹתִי, בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג;

17 כּה־אָמַר אֲדוֹנָי יְהוִה, הַאַתָּה־הוּא אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים; לְהָבִיא אוֹתְךָ עֲלֵיהֶם.

 

שוב הנביא מציין את התקופה בא יעלו גוג ושותפיו על ארץ ישראל.

התקופה מתוארת כשלווה עבור עם ישראל בארצו. תקופה שכזו תיתכן רק במהלך החצי הראשון של "צרת יעקב" או מעט לפניה. במחצית השנייה, צר המשיח ירדוף את עם ישראל עד חרמה ובשלב זה, העם מכיר בזהותו האמיתית. רבים מהעם יברחו למדבר (מתי כד 15 ואילך; התגלות יב). כאשר המשיח ישוע ישוב ארצה, הוא יחזיר את שארית ישראל שמצאה מקלט במדבר לארץ ישראל שכעת נקייה מאויבים (ישעיהו סג 1-6).  

 

הנביא שוב מזכיר שגוג יבוא "מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן", ולא רק מ"צפון" (לח 6, לט 2).

 

–       "צפון": האזור הצפוני המיידי לגבול ישראל, כגון סוריה.

 

–       "ירכתי צפון": "קצה הצפון", הצפון הרחוק. בימינו הכוונה לרוסיה. (ירכתיים – ירמיה ו 22, נ 41).

 

מעניין שאותן מילים מורכבות מאותיות זהות: רוסיה, סוריה.

 

"אַחֲרִית הַיָּמִים" – ביטוי משיחי לאורך התנ"ך ומתייחס לתקופה הסמוכה להופעתו של המשיח בארץ (ראה בראשית מט; ישעיהו ב 2; מיכה ד 1; הושע ג 5).

 

בפסוק 16 אלוהים מציין שתכלית הבאתו של גוג לישראל היא:

  1. 1.      שכל הגויים יכירו בעליונותו של אלוהים ויחזרו בתשובה
  2. 2.       להשמידו יחד עם שאר צבאותיו על אדמת ישראל ולעיני בני ישראל כדי שידעו שיד יהוה בדבר.

 

חשוב לציין: אלוהים כתב את כל הנתונים אשר עתידים להתרחש בעולם לפני יותר מ- 2500 שנים.

נבואות התנ"ך מתגשמות בדיוק של 100%.

למרות כל הנתונים הללו, ולמרות שכתבי הקודש נמצאים בידי כל דורש ותוכנם נגיש לקובעי המדיניות בעולם ולכל השליטים, הם עדיין מתעלמים מן הכתוב, מפנים עורף לאלוהים ועושים את שבליבם.

למרות כל הנאמר, אנו לא רואים בימינו את בני ארצות "יַּרְכְּתֵי צָפוֹן" מודאגים מדברי הנביא יחזקאל וחוזרים בתשובה.

 

למרות שהכל כתוב ומפורט בכתבי הקודש, בני עמים אלו יתעלמו מאזהרותיו של אלוהים ויעלו על ישראל – "בָבַת עֵינוֹ" של אלוהים – רק כדי להישמד. מטרתם לשלול ולבזוז את ישראל מוכיחה את רשעות לבם וזלזולם באלוהים ובדברו.

 

אלוהים מכנה את עם ישראל – "עמי", ואת ארץ ישראל – "ארצי", דבר שהופך את התקפת גוג ושותפיו להתקפה ישירה נגד אלוהים – וכזו נידונה תמיד לכישלון.

 

אלוהים אמר לאברהם אבינו, עוד לפני היות ישראל לעם: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאוֹר" (בראשית יב 3); ולזכריה הנביא אמר: 'כִּי הַנּוֹגֵעַ בָּכֶם, נוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ' (ב 12). לירמיה אמר אלוהים שאין לאדם כלשהו סיכוי להשמיד את ישראל (ירמיה לא 35-37).

 

אלוהים מדגיש לאורך כל התנ"ך שהארץ המובטחת היא רכושו, והוא הנותן אותה כנחלה לעמו ישראל (דברים ד, ו, ט 1-6, יא, יב 29, יחזקאל לה, מז 13 – מח). אם כן, כל ניסיון להפר החלטה אלוהית זו מהווה ניסיון לפגוע בתכניתו הריבונית של הבורא ולהציגו כדובר שווא.

 

ואתה, קורא שורות אלו, האם דבר אלוהים אמיתי בעיניך? אם כן, פנה אל ישוע המשיח באמונה ובקש ממנו כפרת חטאים למען תיוושע.

 

בפסוק 17 נשמעת מעין קריאת התפעלות של אלוהים: "הַאַתָּה־הוּא"; כלומר, "הנה אתה! הלא דיברתי עליך במשך שנים ארוכות מפי נביאיי?" (עמוס ג 7).

במילים אחרות, נבואות דומות לאלו שיחזקאל מפרט בפרק לח כבר ניתנו לעם ישראל בעבר (ירמיה ו 22, יג 20, ד 6, א 13, טו 12, מו 20 מז 2, נ 41, יחזקאל א 4, כו 7, מז 18, דניאל יא 44).

הן אמנם לא מפרטות את שמותיהם של גוג ובני בריתו, אך תכליתן זהה (ישעיה ל"ד, צפניה ג' 8). ה' אמר כי באחרית הימים הוא ישפוט את העמים שיבואו על ישראל.

לעומת זאת, אלוהים הזהיר את עם ישראל עוד כשיצאו ממצרים ואמר להם: אם תסורו מתורת אלוהים, אביא עליכם עמים זרים שיכו בכם (דברים כח 49-51; ירמיה ה 15-17).

מכאן אנו למדים: האויב יבוא על ישראל בגלל חטאי ישראל, אך אלוהים ינצל את אותה הזדמנות גם לסגור חשבון עם אותו אויב בעבור חטאיו שלו. [ראה לדוגמא את המקרה עם האשורים בספר ישעיה י 5-7].

 

פסוקים 18-22:

 

18 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדוֹנָי יְהוִה; תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי;

19 וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ־עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי; אִם־לא בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל;

20 וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרוֹמֵשׂ עַל־הָאֲדָמָה, וְכל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל־חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל;

21 וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל־הָרַי חֶרֶב נְאֻם אֲדוֹנָי יְהוִה; חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה;

22 וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל־אֲגַפָּיו, וְעַל־עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ׃

 

בפסוקים אלו אלוהים מתאר בפירוט רב את הדרך והאמצעים בהם ישמיד את אחרוני חיילי צבא גוג ושותפיו. השמדתם דומה לדרך בה פעל אלוהים נגד סדום ועמורה ונגד מלכי האמורי כשעזר ליהושוע (יהושוע י 10-11).

הנביא מציין שהשמדת צבאות גוג תחל מרגע שידרוך על אדמת ישראל.

מילותיו של יחזקאל דומות לאלו של זכריה בפרק יב 2.

למרות שזכריה מתאר מערכה אחרת, הוא מציין את אותו העיקרון.

באותה מידה שהכניסה לירושלים של צבאות צר המשיח לקראת סיום תקופת צרת יעקב תהווה הקו האדום של אלוהים – סף רעל, כך עליית צבאות גוג על אדמת ישראל יהוו סף רעל גם כן.

 

צבאות גוג יושמדו על־ידי מספר מכות:

 – רעידת אדמה

"רַעַשׁ גָּדוֹל" שהורס הרים ומפיל כל חומה, דהיינו שאיננו מותיר כל מבנה שלם. מצב שכזה מוגדר בימינו כרעידת אדמה בעצמה של 9- 10 בסולם ריכטר. הרעש יפגע בגוג ובצבאו, ויושפע ממנו כל החי בים, באוויר וביבשה.

ייתכן מאוד שאירוע זה והאחרים העוקבים אחריו יביאו לחורבן כפת הסלע שבהר הבית ויהוו קרקע נוחה לבניית בית המקדש השלישי שיהיה קיים בתקופת צרת יעקב (ראה דניאל ט' 26-27).

– חרב

כשרגליהם של חיילי גוג המורכבים מעמים רבים דורכים על הרי ישראל, אלוהים מענישם במכות טבע קשות התורמות לבלבול ומהומה. כתוצאה מכך חיילי גוג ממשיכים להשמיד את עצמם – "איש קם על אחיו". הצבא שבא לכבוש את ישראל ולבוז שלל משמיד את עצמו עד תום (ראה לדוגמא דברי הימים ב' פרק כ', שם הרג אלוהים את אויבי יהודה בדרך דומה. חגי א 11, שופטים ז 22, שמואל א יד 20, ישעיה לז).

– דֶבֶר, דם, גשם שוטף, אבני אלגביש (ברד), אש וגפרית

חלק מעונשים אלו היו מנת חלקם של פרעה ומצרים, והערים סדום ועמורה (שמות ז 20, ט 3, 22; בראשית יט 24, תהילים יא 6). אחרים הופעלו באופן סמלי נגד נביאי השקר בתקופתו של יחזקאל (יחזקאל יג 11-13).

 

גם בספר ההתגלות פרק ו מתוארות מכות זהות. הן מציינות את תחילת הטלת זעם אלוהים על עולם אשר בחר לדחות את ישועתו וללכת בדרך השטן.

 

במהלך תקופת "צרת יעקב" אלוהים ישמיד את מתנגדיו, ויזקק את בחיריו הנוספים שנשארו בארץ לאחר הילקחות הקהילה.

 

אלוהים מגן על דברו ועל אלה שהבטיח להם חיים, והוא פועל נגד אלה המנסים לפגוע בו ולהציגו כדובר שווא או כאליל. לכן הוא משתמש כאן במילה "בְקִנְאָתִ", קנאתו לדברו ולהבטחותיו, לקדושתו ולצדקתו.

 

בפסוק 20 הנביא מציין:

"…וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל־חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל"

לאורך הכתובים (בראשית יא, צפניה א 14-18, ג 6, ישעיה ב 5-22, התגלות יז-יח), דבר אלוהים מתאר "עיר וחומה" כביטוי לבטחונם של בני האדם בכל דבר מלבד אלוהים בכבודו ובעצמו.

הביטוי: עיר וחומה, מגדל וחומה וכו, מציינים את ניסיונו של האדם לפתח דת שקר ובטחון כלכלי בנפרד מאלוהים.

כך עשה האדם בבנותו את מגדל בבל וכך הוא ממשיך לעשות בימינו.

 

לפיכך, באומרו שאלוהים יפיל את המדרגות (המשמשות להגיע למקום גבוה – מגדל וכו), ואת החומה (קיר מגן מסביב לעיר), הנביא מרמז שאלוהים עתיד להרוס את כל המנגנונים בהם בני אדם בוטחים וחושבים שיעזרו להם בעת מצוק.

בדרך זו אלוהים מלמד את יושבי תבל שכל הגנה חייבת לבוא ממנו ולא משום גורם אחק – כי אין אלוהים אחר!

 

פסוק 23:

 

וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה.  

 

 

פסוק זה ורבים כמותו מבהירים שתי עובדות לגבי אלוהים:

 

–       אינו פועל בעולם מתוך התקפי זעם אקראיים וחסרי תכלית,

–       לא עזב את הבריאה והברואים לנפשם לאחר שבראם.

–      הוא נאמן להבטחותיו ולקיום כל תכניותיו

 

לפעולות המתרחשות בעולם יש תכלית מאוד ברורה:

א.      להעניש את אלו הדוחים את אהבתו של אלוהים שהתבטאה בכפרת החטאים דרך ישוע המשיח, ולהשאיר את בחירי אלוהים כדי שיכנסו לממלכתו וישרתוהו בטוהר וקדושה.

 

ב.      לגרום לנותרים בני כל העמים שנותרו בחיים להכיר בקיומו ובריבונותו ולחזור בתשובה.

 

האם מלחמת גוג מארץ המגוג המתוארת על ידי הנביא יחזקאל בפרקים ל"ח-ל"ט היא אותה מלחמה המתוארת בספר ההתגלות בפרק כ' פסוקים 7-10?  לא!

 

גוג ממגוג ע"פ יחזקאל לח-לט

גוג ומגוג ע"פ ספר התגלות כ 7-10

1. הנביא מציין את גוג ממגוג ועימו עמים נוספים המוזכרים בשמם

רק גוג ומגוג מוזכרים בשמם.

2. האירוע מתרחש בסמוך לתחילת תקופת צרת יעקב, במהלך החצי הראשון של צרת יעקב

האירוע מתרחש בסוף תקופת מלכות המשיח בת 1000 השנים, ממש לפני עידן הנצח. ז"א למעלה מאלף שנים לאחר האירוע המוזכר ע"י יחזקאל

3. ידרשו 7 חודשים לקבור את חללי צבאות גוג. כלי המלחמה ישמשו כהסקה למשך 7 שנים (לט 9-12).

אלוהים מכלה את כל אנשי גוג ומגוג באש מן השמים. אין כל ציון של קבורה או שימוש בכלי הנשק להסקה.

4. לאחר מלחמת גוג ממגוג יתרחשו אירועים נוספים הקשורים לצרת יעקב ולאחרי כן תחל ממלכת המשיח בת אלף השנים.

לאחר השמדת גוג ומגוג, אלוהים הורס את העולם הנוכחי כפי שאנו מכירים אותו ובורא עולם חדש ונצחי (התגלות כא-כב, פטר"ב ג 7).

5. אלוהים הוא האוסף ומביא את גוג ממגוג וצבאותיו אל ארץ ישראל

השטן ששוחרר מכילאו לאחר 1000 שנים יצא להטעות את הגויים בארבע קצות תבל וביניהם את גוג ומגוג.

6. תכלית מערכת גוג ממגוג היא לקרב את עם ישראל לאלוהים (לט 21-29).

עם ישראל כבר נושע וקרוב לאלוהים זה כבר אלף שנים. המורדים נגד אלוהים נמצאים במצב בו אינם יכולים יותר לחזור בתשובה, גורלם נחרץ!

לפיכך, האירוע שיחזקאל מתאר בפרקים לח-לט יתרחש בסמוך לתחילת שבע שנות 'צרת יעקב', ולא בסיום ממלכת המשיח (מעט יותר מאלף שנים מאוחר יותר).

 

מדוע יחזקאל וגם ספר ההתגלות משתמשים באותם שמות?

בספר ההתגלות פרק כ' 7-10 יוחנן השליח מציין את שמות אותם העמים מכיוון שמדובר על צאצאיהם הביולוגיים או הרוחניים. הם כשלו ללמוד מאירועי העבר וכעת ממשיכים בטעות אבותיהם. ההבדל: זו תהיה טעותם האחרונה.

 

הערה מעניינת:

בסיום מלכות 1000 השנים אלוהים ישחרר את השטן מכלאו. הלז אוסף את כל מתנגדי אלוהים שנולדו במאה השנים האחרונות של ממלכת ישוע המשיח ולא נושעו. [ישעיה הנביא מציין שבמלכות המשיח בארץ נער המורד באלוהים לא יזקין מעבר למאה שנים (ישעיה סה 20)] ולכן כל אלו שיצטרפו לתעלולי השטן יהיו "צעירים" עד גיל 100.