יסודות האמונה- פרק ג'- משמעותה של התגלות כללית

Print Friendly

פרק ג: משמעותה של התגלות כללית

כאשר אלוהים חפץ לגלות דעת לכלל האנושות, הוא משתמש בשלוש דרכים עיקריות כדי לעשות זאת. שלוש דרכים אלו עומדות לרשות כל אדם, והן הטבע, ההיסטוריה והמצפון. התגלות כללית זו בעלת משמעות רבה עבור בני אדם לא נושעים, עבור אלוהים עצמו ועבור מאמינים משיחיים.

משמעות עבור בני אדם שאינם נושעים

משמעותה של ההתגלות הכללית עבור אנשים לא נושעים הינה משולשת:

א. משמעות הנובעת מטבעו הדתי של האדם

ההתגלות הכללית מהווה הסבר הגיוני לנטיות הדתיות הנטועות ברוב בני האדם בעולם. לא משנה לאן נגיע, תמיד נפגוש באנשים הסוגדים להוויה או לחפץ כלשהם. כתבי־הקודש מלמדים שדתות שקר אלה הן תגובתו המעוותת של האדם הבלתי נושע להתגלות הכללית של אלוהים.

שאול השליח מציין, כפי הנלמד בפרק הקודם, שאנשים בלתי נושעים מכחישים את קיומו של אלוהים, אף- על-פי שהוא מוכח לעיני כל האנושות על־ידי ההתגלות הכללית (רומים א). הם מסרבים להכיר בקיומו, כיוון שהכרה שכזו תדרוש שינויים בתפיסת עולמם, בערכיהם ובאורח חייהם. זאת אומרת שדחייתם את אלוהים נובעת לא מתוך חוסר יכולת להאמין, אלא מתוך חוסר רצון (רומים א 21-18). למרות עובדה זו, הם טוענים שלאחר תהליך של חשיבה עיונית והגיונית מתחייבת דחייה שכזו. לדחות את אלוהים, אם כן, מוצג כביטוי של חכמה (פס' 22).

אך אין זה משנה על איזה תירוץ אדם נשען: חוסר רצון להכיר במציאות הוא תמיד שיא הטיפשות. התוצאה הם מעשים טיפשים (פס' 22-21), כגון המצאת השקר שקיום בני אדם תלוי בגורמים מתוך הבריאה, במקום בבורא עצמו — אלוהים האחד (פס' 25). שקר זה מוביל ליצירת דתות הבל ולסגידה בפני עצמים או הוויות שנבראו.

שאול השליח נותן שתי דוגמאות של טיפשות זו: דתות כגון היוונית־רומית, בה השתחוו לפסלי אדם, ודתות כמו במצרים העתיקה, בה סגדו לפסלי חיות (פס' 23). הפנייה המסיבית בעולם המערבי של ימינו לדתות המזרח, סגידה לטבע והניסיון להפוך את האדם לאלוהים, הן דוגמאות נוספות של תגובת בני האדם להתגלות הכללית של אלוהים מצד אחד, ושל החלטתם הרצונית לעוות את הידוע להם אודות אלוהים מצד שני.

ב. דעת הגורמת לבני אדם לדרוש את אלוהים

ההתגלות הכללית נושאת בחובה דעת מספקת, כדי לגרום לאדם הבלתי נושע לדרוש את האלוהים האמיתי. על מנת להכיר את אלוהים באופן אישי או להיוושע, לעומת זאת, דרושה התגלות נוספת. שאול הצביע על עובדה זו בפני קהל הפילוסופים באתונה (מעה"ש יז). לאחר שהגדיר את אלוהים בתור "הָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ", השליח ממשיך ומציין מספר פעולות חשובות של הבורא למען כל האנושות (פס' 26-24). ומדוע פועל הוא לטובת בני האדם? — "לְמַעַן יְחַפְּשׂוּ אֶת הָאֱלוֹהִים" (פס' 27).

כדי להכיר את אלוהים באופן אישי וכדי להיוושע, לא די בדעת הניתנת בהתגלות הכללית. הבנתנו זו מבוססת על הצהרות נוספות בכתובים. ישוע אומר: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוחנן יד 6); ופטרוס מכריז על המשיח: "אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעה"ש ד 12). שאול השליח מלמד בברור שעבור בני אדם מכל הרקעים ישנה רק דרך אחת להכיר את אלוהים באופן אישי ולהיוושע: האמונה בישוע המשיח! על מנת להאמין בו, אדם חייב תחילה לשמוע את האמת אודותיו (רומים י 15-9).

עדויות אלה מתוך הכתובים מדגישות שתי עובדות:

          1. ישוע המשיח הוא הדרך היחידה לקשר אישי ומושיע עם האלוהים האחד האמיתי. הוא אינו דרך אחת מני רבות בהן ניתן להגיע למטרה זו.

          2. אין דרך לדעת את האלוהים האמיתי באופן אישי, או להיוושע, אלא דרך שמיעת הבשורה אודות ישוע המשיח ועל־ידי האמונה בו.

ההתגלות הכללית היא אמנם נחלת הכלל, אך לא כלול בה מרכיב האמת אודות ישוע המשיח. אם כן, הדעת שהיא מעניקה, לא יכולה להושיע או להוביל להכרת אלוהים במישור האישי. הדעת הנחוצה לישועה נמצאת בקובץ אחר — ההתגלות המיוחדת — אשר מוענק על־ידי אלוהים דרך אמצעים שאינם נגישים לכל בני האדם ובכל עת.

לאור עובדות אלה, מה ניתן לומר על אנשים שמעולם לא שמעו על המושיע? האם הם אבודים באמת? האם אלוהים יכול להרשיע אותם בגין חוסר אמונתם, מבלי ששמעו את האמת הנחוצה לישועה?

לפי דעתי, התשובה לכך היא בעיקרון הנלמד משני מאורעות בספר מעשי השליחים:

          1. סיפור הסריס האתיופי (מעה"ש ח): איש זה נכסף, ללא צל של ספק, ליותר מהתגלות כללית עוד טרם מפגשו עם פיליפוס. עצם העובדה שלקח על עצמו נסיעה מאפריקה לירושלים כדי להשתחוות, מוכיחה את אמונתו באלוהי ישראל כאלוהים האמיתי (פס' 27).

גם תגובתו להתגלות שניתנה לו הייתה נכונה: הוא ניצל את הנסיעה הארוכה הביתה ודרש את אלוהים בחקרו את כתבי־הקודש (פס' 28). יש לציין שעד כה הוא לא שמע את האמת אודות ישוע המשיח, ולכן טרם האמין בו כדי להיוושע (פס' 35-32).

הסריס הגיב נכון למידת הדעת שעמדה לרשותו: הוא דרש את האלוהים האמיתי — ותשובתו של אלוהים לא איחרה לבוא. פיליפוס צוּוה לעזוב את שומרון, שם הפיץ את הבשורה ברבים, ולצאת למסע ארוך בכיוון עזה על מנת לפגוש את האדם האחד הזה (פס' 29-26). על בסיס נבואת ישעיהו, פיליפוס בישר לסריס האתיופי את האמת אודות ישוע; הלה האמין, נושע ונטבל (פס' 38-35).

          2. סיפורו של קורנליוס (מעה"ש י): קורנליוס היה שׂר־מאה בצבא הרומי ושרת בקיסריה. לקורא העלילה ברור, שקורנליוס ידע הרבה יותר על האלוהים האמיתי מהניתן להבין מתוך ההתגלות הכללית. כיושב בתוך עם ישראל, הוא נחשף בוודאי להתגלות המיוחדת שעומדת לרשות העם היהודי מתוך התנ"ך. למרות היותו גוי איטלקי, הוא נטש את הדת הרומית האלילית ועבד את אלוהי ישראל — האלוהים האחד האמיתי (פס' 2-1).

גם קורנליוס — כמו הסריס האתיופי — הגיב נכונה, בהתאם למידת הדעת שניתנה לו, כי נאמר שדרש את אלוהים בתפילותיו "בכל עת" (פס' 2). אך הוא לא ידע שבשורת ישוע המשיח ניתנה גם עבור הגויים, ולכן לא האמין וטרם נושע (פרק יא 14-13).

בעקבות תגובתו הנכונה של קורנליוס להתגלוּת, אלוהים שלח אליו מלאך, ובפיו מסר: "שְׁלַח אֶל יָפוֹ וּקְרָא לְשִׁמְעוֹן הַמְכֻנֶּה כֵּיפָא. הוּא יְדַבֵּר אֵלֶיךָ דְּבָרִים אֲשֶׁר תִּוָּשַׁע בָּהֶם אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ" (י 8-3; יא 14-13). לאחר מכן שכנע אלוהים את פטרוס, כנגד המקובל על-פי המסורת, לבקר גוי בביתו (י 20-9). בהגיעו לקיסריה, פתח פטרוס בדבריו: "בֶּאֱמֶת רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֱלוֹהִים אֵינֶנּוּ נוֹשֵׂא פָּנִים, אֶלָּא בְּכָל עַם וְעַם מִי שֶׁיָּרֵא אוֹתוֹ וְעוֹשֶׂה צֶדֶק רָצוּי לְפָנָיו." בכך ביטא את אשר למד יום קודם, היינו שהאמת אודות המשיח ניתנה ליהודי ולגוי כאחד (פס' 35-34). כאשר דרש השליח את האמת הזו בפני הנאספים, האמין קורנליוס ונושע, וכהוכחה לישועתו קיבל את רוח הקודש ונטבל (פס' 48-36).

מתוך שני מקרים אלה נלמד עיקרון כפול, בעל משמעות רבה, שעל פיו אלוהים פועל:

          1. אדם אשר מגיב נכונה להתגלות הכללית או המיוחדת שניתנה לו, והוא מכיר בקיום הבורא הריבון האחד ומחפש קשר אישי עמו — לאדם כזה אלוהים יעניק התגלות מיוחדת נוספת: את האמת אודות ישוע המשיח, הנחוצה לו כדי להיוושע. עיקרון זה מתאים לנאמר באל העברים יא 6: "כִּי כָּל הַקָּרֵב אֶל אֱלוֹהִים צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁהוּא קַיָּם וְהוּא נוֹתֵן גְּמוּל לְדוֹרְשָׁיו."

          2. כאשר אדם מחליט שלא להגיב כראוי להתגלות שניתנת לו, אזי אלוהים, בהימנעו מלהעניק לו התגלות נוספת הנחוצה לישועתו, אינו נוהג בחוסר הגינות או באי צדק. אם כן, עצם העובדה שאנשים מסוימים מעולם לא שומעים את בשורת ישוע המשיח, מקורה בתגובתם הבלתי נכונה להתגלות העומדת לרשותם.

קיים קשר הדוק בין העיקרון הכפול הנ"ל לבין המשמעות השלישית של ההתגלות הכללית לאדם הבלתי נושע:

ג. אין תירוץ לפני אלוהים

מכיוון שהתגלותו הכללית של אלוהים נראית לעיני כל, אין לבני אדם בלתי נושעים תירוץ בפניו. שאול השליח מדבר על אלה, שמרצונם דוחים את המציאות של קיום אלוהים, על אף שזו נגלית לכל האנושות בברור דרך ההתגלות הכללית, והוא מצהיר: "אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק" (רומים א 20). ברור למדי, כי דחייה שכזאת אינה תגובה הולמת להתגלות. לכן, גם אם בעקבות הדחייה הראשונית לא ניתנת לו התגלות נוספת הכוללת את האמת אודות ישוע המשיח, אין לבלתי מאמין דרך לתרץ על מצבו האבוד. ובכן, אדם שמעולם לא שמע את בשורת הישועה אבוד באותה מידה כמו זה ששמע וסירב להאמין.

במרוצת ההיסטוריה, כל בני האדם בכל מקום בעולם נכספו להתגלות הכללית. לכן יש להתגלות זו אותה משמעות משולשת עבור כל אדם שחי אי־פעם.

המשמעות עבור אלוהים עצמו

להלן משמעותה הכפולה של ההתגלות הכללית עבור אלוהים:

א. חסד חובק עולם

במסגרת ההתגלות הכללית, אלוהים משפיע היבטים מסוימים של חסדו על האנושות כולה. לפי דברי ישוע, האב "מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים" (מתי ה 45). גם שאול ובר־נבא מלמדים, כי אלוהים הבורא מעולם "לא חָדַל לְהָעִיד עַל עַצְמוֹ בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים", למען גויים ויהודים כאחד. ללא הבדל הוא מברך את כולם דרך הטבע, "בְּתִתּוֹ לָנוּ גֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמַיִם וְעוֹנוֹת פּוֹרִיּוֹת, וּבְמַלְּאוֹ אֶת לִבּוֹתֵינוּ מָזוֹן וְשִׂמְחָה" (מעה"ש יד 17-15; ראה גם יז 28-24). מכיוון שהיבטים אלה של חסד אלוהים דרך הטבע הם נחלת הכלל, נקראים הם בפי תיאולוגים "חסד משותף".

ב. צידוק המשפט

בהיות ההתגלות הכללית זמינה ומובנת לכל, היא מספקת צידוק למשפטו של אלוהים על המסרבים לפנות אליו. כפי שהובהר לעיל, אין תירוץ לבלתי נושע שאינו מגיב כראוי להתגלות הכללית העומדת לנגד עיניו (רומים א 20-18).

המשמעות עבור מאמינים משיחיים

להלן משמעותה הכפולה של ההתגלות הכללית עבור המאמינים במשיח:

א. מכנה משותף עם הבלתי נושעים

ההתגלות הכללית מהווה נקודת יחוס בזמן שמאמין משיחי מחלק את אמונתו עם בלתי מאמין. מכיוון שאין אדם שלא חשוף להתגלות זו, היא בעצם מתנה מאלוהים המוענקת לכל האנושות במשותף, מבלי להתחשב בהבדלי אמונה. לכן יכולה ההתגלות הכללית לשמש בסיס לעדות בפני בלתי נושעים שטרם נכספו להתגלות מיוחדת, כגון כתבי־הקודש. שאול השליח בחר בדרך הזו בעדותו בפני הגויים בעיר ליסטרה (מעה"ש יד 17-15) ובאתונה (מעה"ש יז 31-23), כיוון שבשני המקרים שומעיו לא הכירו את התנ"ך.

ב. חיזוק האמונה

ההתגלות הכללית מאמתת ומחזקת את האמונה המשיחית. מה שגלוי מאלוהים מאשר שאין הם מאמינים באגדות או תולים את תקוותם בישות בדיונית. אמונתם אכן מבוססת על המציאות.

מ  ס  ק  נ  ה :

כיוון שכולנו נחשפים להתגלות הכללית, לא ניתן לתרץ הימנעות מחיפוש אחר הבורא. וכל אשר דורש אותו, אכן תינתן לו ההתגלות הנחוצה כדי להאמין בישוע המשיח ולהיוושע.