יסודות האמונה- פרק ד'- התגלות מיוחדת

Print Friendly

פרק ד: התגלות מיוחדת

מתוך כתבי־הקודש אנו לומדים שאלוהים משתמש בשני סוגים עיקריים של התגלות כדי להעניק לבני אדם דעת אודותיו: ההתגלות הכללית וההתגלות המיוחדת. ההתגלות הכללית מורכבת משלושה ערוצים עיקריים שעומדים לרשות כל בני האדם בכל העולם ובכל הזמנים. הפרק הנוכחי דן בהתגלות המיוחדת, גילוי דעת אודות אלוהים דרך אמצעים שאינם נגישים בכל עת לכל בני האדם.

ניתן להפיק מידה מוגבלת של דעת אלוהים מתוך ההתגלות הכללית, אך חסרים בה תחומי דעת ייחודיים רבים, כגון המידע הדרוש כדי להיוושע. המבקש ישועה זקוק לדעת נוספת אודות אלוהים, מעבר להתגלות הכללית. מידע ייחודי זה ניתן דרך ההתגלות המיוחדת.

ערוצי ההתגלות המיוחדת

אלוהים השתמש באמצעים מיוחדים כדי להעניק דעת אודותיו, ליחידים ולקבוצות של בני אדם. אחדים מאמצעים אלה שמשו אותו רק בתקופות מסוימות בהיסטוריה.

נסים

במקרא ישנם תיאורים רבים של נסים שאלוהים פעל באופן ישיר או באמצעות בני אדם. דוגמאות: קריעת ים־סוף שאפשרה לבני ישראל את המעבר ממצרים לתוך חצי האי סיני (שמות יד); נפילת חומות יריחו ללא מאמץ מלחמתי או שימוש בנשק (יהושוע ו); מעשי הריפוי של ישוע (מתי ט 35); ריפוי משותק על־ידי שאול השליח (מעה"ש יד 10-8).

נסים מגלים דעת אודות אלוהים לעדי ראייה ולמי ששומע או קורא עליהם — בתנאי שדיווחים אלה מועברים בהשראה אלוהית. — מגבלות:

א. בני אדם רבים לא חוזים במעשה נס בחייהם;

ב. אי דיוק בהעברת המידע, הן בעל פה, הן בכתב, כשזו אינה נעשית תחת השראה אלוהית (סיפור המבול הבבלי, למשל, נחשב לדיווח על המבול המקראי, אשר הושחת).

חלומות וחזיונות

כתבי־הקודש מדווחים על מספר לא קטן של מקרים, בהם נגלתה דעת אלוהים דרך חלומות וחזיונות. דוגמה בולטת במיוחד היא חלום נבוכדנצר בדניאל פרק ב. שם גילה אלוהים את התפתחותה העתידית של השליטה בעולם הגויים, עד ביאתו השנייה של המשיח והקמת מלכותו. באמצעות חזיונות שניתנו לקורנליוס ולפטרוס, הבהיר אלוהים מעל לכל ספק את רצונו להפיץ את הבשורה בקרב הגויים (מעה"ש י).

דרך שני ערוצים אלה של התגלות הועברה דעת אלוהית, הן ישירות למקבלי החלומות והחזיונות, הן לכל השומעים והקוראים עליהם ? אך גם לתחום זה של התגלות יש מגבלות:

א. לא לכל אדם בתקופת המקרא ניתן חלום או חזיון;

ב. קיים סיכון של פירוש שגוי של חלום או חזיון;

ג. כמו בתחום הנסים, קיימת גם כאן סכנה של אי דיוק בהעברת המידע, אלא אם כן היא נעשית בהשראה אלוהית.

דיבור ישיר

לעתים אלוהים גילה דעת על־ידי דיבור בקול. בדרך זו נודע לנוֹח על המבול העומד להתרחש, וכך הוא קיבל את ההוראות לבניית התיבה (בראשית ו 13 עד ז 4). ישוע מנצרת זוהה כבן־אלוהים על־ידי קול מן השמים (מתי ג 17; יז 5).

ערוץ זה של התגלות אלוהית העניק דעת לשומעיו הישירים, וכן למי ששומע או קורא דיווחים על ההתגלות. כמו בשתי דרכי ההתגלות שהוזכרו לעיל, ישנן מגבלות גם לערוץ הדיבור הישיר: לא כולם שמעו את קול אלוהים בדרך זו, ודיווחים אשר לא הועברו בהשראה אלוהית יכולים לכלול אי דיוקים.

מלאכים

כתבי־הקודש מדווחים על מספר מקרים בהם שלח אלוהים מלאכים על מנת למסור לבני אדם התגלות מסוימת. למשל, המלאך גבריאל נשלח כדי לפרט לדניאל את תכנית אלוהים ארוכת־הטווח עבור ישראל וירושלים. התגלות נבואית זו כללה את הזמן המדויק בו המשיח יגלה את עצמו לישראל כ"נגיד" (דניאל ט 27-20). מאוחר יותר, אלוהים שלח את גבריאל אל מרים הבתולה, על מנת להודיעה שהיא נבחרה ללדת את המשיח המובטח (לוקס א 38-26).

מגבלותיו של ערוץ התגלות אלוהית זה זהות לאלה שבסעיף הקודם.

רוח הקודש

ההתגלות שניתנת דרך רוח הקודש הינה משמעותית ביותר בהיקפה:

— רוח הקודש גילה לשליחים ולנביאי הברית החדשה גוף של דעת שנקרא "הסוד". דעת זו הייתה נסתרת מבני אדם לפני תקופת השליחים (קור"א ב 10-6; אפסים ג 9-3).

— ישוע הצהיר שהמנחם (רוח הקודש) יעניק לעולם הבלתי נושע מודעוּת על היותו עולם חוטא, על הצורך לצדקה ועל העובדה שעומד להתקיים משפט (יוחנן טז 11-7).

— ישוע גם הודיע לשליחיו שהיו עמו בחדר העלייה, שהרוח יגלה להם את "כל האמת", זאת אומרת שבתקופת חייהם עלי אדמות יועבר אליהם כל הלימוד שאלוהים התכוון להעניק לקהילה (יוחנן יד 26; טז 15-12).

— רוח הקודש מדריך את המאמינים ומעניק להם ביטחון שהם אכן ילדי אלוהים ויורשי נחלתו (רומים ח 17-14).

— כמו כן, רוח הקודש מעיד שניתן לקבל חיי נצח ממקור אחד בלבד, והוא ישוע המשיח (יוח"א ה 13-6).

התגלות על־ידי רוח הקודש ניתנת ברמות שונות הן למאמינים, הן לבלתי מאמינים, ולה מספר מגבלות:

א. האדם הבלתי נושע ("האדם הישן") אינו מסכים עם האמיתוֹת שרוח הקודש מגלה, אלא רואה בהן טיפשוּת. בנוסף, הוא אינו מסוגל להבינן, מפני שחסרים לו הכלים הרוחניים הנחוצים להבנתן (קור"א ב 14).

ב. מאמינים יכולים להתנגד לאילוצי רוח הקודש או לעדותו בקרבם (אפסים ד 30; תסל"א ה 19);

ג. קיימת סכנה לפרש תגובה רגשית כהדרכת רוח הקודש.

נבואה

בתקופת המקרא, אלוהים גילה דעת באמצעות נבואות. משה, לדוגמה, ניבא את פועל אלוהים עם בני ישראל לאורך ההיסטוריה (דברים כח–ל); כאשר העם זעק לאלוהים תחת הדיכוי מיד מדיין, הוא ענה להם דרך נביא והצביע על סיבת סבלם (שופטים ו 10-7); בתקופת הברית החדשה הושמעה נבואה אודות תקופת רעב חמורה מפיו של מאמין משיחי בשם אגבוס (מעה"ש יא 28-27).

אלוהים גילה דעת לנביאים ולנביאות — דעת שהועברה דרכם באופן ישיר לכל אשר שמעו אותם מנבאים, ושהופצה הלאה באמצעות דיווחים בעל פה ובכתב. — מגבלות:

א. לא כל אדם בתקופת התנ"ך והברית החדשה בא במגע עם נביא או נביאה;

ב. נביאי שקר (גברים כנשים) רבים הטעו את בני האדם (ירמיהו יד 15-13; התגלות ב 20);

ג. דיווחים על נבואות, אם לא הועברו בהשראה אלוהית, יכלו לכלול אי דיוקים.

כתבי־הקודש — התנ"ך והברית החדשה

המקרא מהווה כלי יעיל ומקיף לגילוי אמת אלוהים לאנושות. הוא מכיל כל הדעת הנחוצה לבני אדם כדי להיוושע, כדי לחיות חיי חסידות וכדי לשרת ביעילות (טימ"ב ג 17-15). לא לחינם מוקדש הפרק הארוך בתנ"ך (תהילים קיט) לחשיבות הכתובים עצמם, ואלוהים מצווה על מנהיגי ישראל לקרוא ולהגות בתורתו יום יום (דברים יז 20-18; יהושוע א 8).

ובכן, דבר אלוהים הכתוב הוא אוצר אדיר של דעת עבור כל הקוראים והשומעים אותו — ובכל זאת חלות מגבלות גם בערוץ זה של התגלות אלוהים:

א. — המוני בני אדם מעולם לא נחשפו לחלק כלשהו מהכתובים;

          — לאדם שאינו יודע קרוא וכתוב אין גישה למקרא;

          — תרגומם, ייצורם והפצתם של ספרי תנ"ך וברית חדשה כרוכים בתהליך ארוך, עתיר מאמצים והוצאות, וישנם עדיין שפות וניבים רבים בהם לא קיימים אפילו קטעים של הכתובים;

ב. יש אשר מתעלמים מדבר אלוהים הכתוב, על אף היותו זמין בשפתם;

ג. קיימת סכנה של פירוש לא נכון של המקרא.

חייו ההיסטוריים של ישוע המשיח

חייו של ישוע עלי אדמות הינם התגלות אלוהית עצומה לאנושות. יוחנן השליח מבטא אמת זו, כשהוא מכנה את המשיח "הדבר" (יוחנן א 1, 14). פעולת המשיח — על-פי הגדרה זו — זהה לפעולתו של דיבור. כפי שהדיבור מעניק ביטוי נתפס למחשבות בלתי נראות ובלתי נשמעות, כך המשיח הינו ביטויו של אלוהים האב הבלתי נראה, בדרך שניתנת לתפיסה על־ידי החושים האנושיים (יוחנן א 18; טימ"א א 17). ישוע עצמו מציין זאת בברור באומרו: "הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב" (יוחנן יד 9); שאול השליח מלמד ש"הוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלוֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה" (קולוסים א 15); וכותב האיגרת אל העברים מכריז שישוע, כבן־אלוהים, "הוּא זוֹהַר כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם עַצְמוּתוֹ" (עברים א 3).

חייו ההיסטוריים של ישוע המשיח גילו אמיתוֹת גדולות אודות אלוהים לכל אותם עדי ראייה אשר ראו ושמעו אותו. דיווחים על חייו, בעל פה ובכתב, שימשו ועודם משמשים עדות רבת־עוצמה. אך למרות גדולתו של ערוץ זה של התגלות אלוהים, גם לגביו קיימות מגבלות:

א. המוני בני אדם מעולם לא שמעו או קראו על ישוע;

ב. קיימת גם כאן סכנה של אי דיוק בהעברת המידע אודות ישוע, חייו ותורתו, אלא אם כן היא נעשתה בהשראה אלוהית.

ג. — רבים מייחסים פירוש שגוי לאישיותו ולפעלו של ישוע;

          — יכולת התפיסה האנושית מתקשה להתמודד עם ישות המאחדת בעצמה טבע אלוהי וטבע אנושי בעת ובעונה אחת.

חיי המאמין המשיחי

המאמין המשיחי נעשה לבנו הרוחני של אלוהים, פעולה שמשתפת אותו בטבעו הקדוש של בוראו (פטר"ב א 4). על המאמין לשקף טבע זה דרך תפיסת עולמו, ערכיו וסגנון חייו (פטר"א א 16-14; ב 12-9). זו הסיבה שישוע מצווה על המאמינים: "אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם … כָּךְ יָאֵר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ה 14, 16). שאול השליח כותב למאמיני הקהילות, שהם עצמם איגרתו של המשיח לעולם וש"כָל אָדָם מַכִּיר אוֹתָהּ וְקוֹרֵא אוֹתָהּ" (קור"ב ג 3-2). אחרים ציינו כי "כתבי־הקודש" היחידים שאנשים מסוימים יקראו במהלך חייהם, אלה חיי המאמינים.

ובכן, חיי המאמין יכולים להציג את אמת אלוהים בפני מאמינים ובלתי מאמינים שבאים עמו במגע ישיר, שומעים עליו או קוראים עליו. — להלן המגבלות:

א. בני אדם רבים ברחבי תבל לעולם לא יפגשו במאמין משיחי;

ב. התנהגותו הבלתי הולמת של מאמין יכולה להציג תמונה מעוותת של אלוהים בפני העולם;

ג. חיי המאמין עלולים להתפרש בדרך שגויה על־ידי סביבתו;

ד. בדיווחים אודות חיי המאמין, הן בעל פה הן בכתב, ייתכנו אי דיוקים.

מ  ס  ק  נ  ה :

כפי שראינו, אלוהים העניק לנו התגלות מיוחדת דרך מספר לא קטן של ערוצים: נסים, חלומות וחזיונות, דיבור ישיר, מלאכים, רוח הקודש, נבואות, כתבי־הקודש, חייו ההיסטוריים של ישוע המשיח, וחיי המאמין המשיחי. התגלות זו כוללת את הדעת הנחוצה לאדם כדי להיוושע.

חיינו יכולים להוות עדות ברורה של ישועת אלוהים. — מה אומרים חייך לעולם אודות המשיח?