יסודות האמונה- פרק כ'-ישוע המשיח ורעיון מלכות האלוהים

Print Friendly

פרק כ: ישוע המשיח ורעיון מלכות האלוהים

בביאתו הראשונה הכריז ישוע כי "קְרֵבָה מַלְכוּת אֱלוֹהִים" ולימד את תלמידיו להתפלל, "תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ" (מתי ו 10). לאיזו "מלכות אלוהים" הוא התכוון? למציאת התשובה, הבה נלמד מה כתבי־הקודש מלמדים על רעיון מלכות האלוהים.

היסוד לרעיון

רעיון המלכות שבכתובים מבוסס על ריבונותו של אלוהים, ודויד המלך מציין את כל מרכיביו כשהוא אומר: "לְךָ יהוה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי־כוֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יהוה הַמַּמְלָכָה, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכוֹל לְראשׁ; וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכּוֹל, וּבְיָדְךָ כּוֹחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ, לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכּוֹל" (דהי"א כט 12-11).

דויד מציין כאן שלוש עובדות לגבי אלוהים:

א. לאלוהים הגבורה והסמכות להשליט שלטון ריבוני;

ב. ברשותו ממלכה (כוֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ), שעליה יכול להטיל את שלטונו הריבוני;

ג. הוא כעת מולך בפועל על מלכות זו.

אלה הם שלושת המרכיבים החיוניים של מלכות. בהצהרתו כי כל השלושה נכונים לגבי אלוהים, דויד בעצם אומר שלבורא "ממלכה" — מלכות של ממש.

ההיבטים שברעיון

בכתבי־הקודש ניתן להבחין בשלושה היבטים ברעיון מלכות האלוהים:

          — מימד הזמן

          — ההיקף

          — שיטת הממשל

במבט ראשון נראה כי כל אחד מהם מיוצג בכתובים בשתי דרכים שסותרות זו את זו, אך בהמשך מתברר כי אין זו סתירה.

א. מימד הזמן

ישנם כתובים בהם מוצגת מלכות האלוהים כישות הקיימת ברציפות מימי בריאת העולם: "יהוה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכּוֹל מָשָׁלָה" (תהילים קג 19); "יהוה מָלָךְ … נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אָתָּה" (תהילים צג 2-1); "אַתָּה יהוה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר" (איכה ה 19). גם שאול השליח מכריז כי "הָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, הוּא אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (מעה"ש יז 24).

פסוקים אחרים, לעומת זאת, מציגים את מלכות האלוהים כעתידית — מלכות שתבוא. 600 שנים לפני ביאת המשיח הראשונה ניבא דניאל: "וּבִימֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה יָקִים אֱלוֹהֵי הַשָּׁמַיִם מַלְכוּת" (דניאל ב 44). המשיח עצמו לימד את תלמידיו להתפלל שתבוא מלכות האלוהים (מתי ו 10).

ב. ההיקף

לעתים מוצגת מלכות האלוהים בתור ממלכה "אוניברסלית", החולשת על היקום כולו. ציטטנו לעיל את דויד באומרו, כי ממשלתו של הבורא על "הכול", והוא מוסיף ואומר: "כּוֹל אֲשֶׁר־חָפֵץ יהוה, עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (תהילים קלה 6). גם שאול השליח קורא לאלוהים, כזכור, "אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (מעה"ש יז 24).

אך ישנם כתובים אחרים המתארים מלכות ארצית בלבד. "האבן" בדניאל ב, שמייצגת את מלכות האלוהים העתידית, "הָיְתָה לְהַר גָּדוֹל שְׁמִּלֵּא אֶת כָּל הָאָרֶץ" (פס' 35, 45-44). בדניאל ז נאמר כי אלוהים ייתן את המלכות העתידית ל"בן־האדם" אשר יבוא עם ענני שמים, ולקדושיו, וכי מלכות זו תהיה "תחת כל השמים" (דניאל ז 14-13, 27). לפי זכריה יד 4, 9 יבוא המשיח בביאתו השנייה לירושלים, ואז "הָיָה יהוה לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ". יוחנן השליח חזה כי יצירי אלוהים — בזמן הצרה העתידית — מדברים על כך ש"הָיְתָה מַמְלֶכֶת תֵּבֵל (לשון יחיד בשפת המקור) לְמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ וְשֶׁל מְשִׁיחוֹ" (התגלות יא 15).

ג. שיטת הממשל

על־פי כתובים מסוימים נראה כי מלכות האלוהים הינה שלטונו הישיר של הבורא על כל חלקי היקום. שלטונו אינו מיושם באמצעות מתווך אנושי או אחר. אלוהים עצמו, לדוגמה, הכה את נבוכדנצר מלך בבל בשגעון (דניאל ד), על מנת להוכיח כי "הָאֵל הָעֶלְיוֹן שׁוֹלֵט בְּמַמְלֶכֶת בְּנֵי־הָאָדָם" (פס' 22). לאחר מכן הודה נבוכדנצר כי השפלתו הייתה בעצם ביטוי של ריבונות אלוהים, והוא ממשיך ומתאר שליטה ריבונית וישירה זו באומרו: "(האל) עוֹשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ בִּצְבָא הַשָּׁמַיִם וּבְיוֹשְׁבֵי אֶרֶץ, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ וַיּאמַר לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ?" (פס' 32).

ללא מעורבות גורם אנושי כלשהו הכה אלוהים בן־לילה 185,000 חיילים אשורים (מל"ב יט). כאן החיל אלוהים את שלטונו כמלך באופן ישיר, ועל כך הוא אומר: "נִשְׁבַּע יהוה צְבָאוֹת לֵאמוֹר: אִם־לא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה, וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם; לִשְׁבּוֹר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי … כִּי־יהוה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר, וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה?" (ישעיהו יד 25-24, 27).

ישנם, לעומת זאת, כתובים שמציירים מלכות אלוהים החולשת על כדור הארץ בלבד ובה מיושם השלטון באמצעות מתווך אנושי. בתהילים ב 9-6 נראה אלוהים ממליך את המשיח על הגויים ועל כל חלקי הארץ. הוא יפעל כנציג אלוהים אשר מיישם את השלטון האלוהי במחוז ארצי זה של המלכות האוניברסלית. לכן נקרא המשיח "מלכי" בפיו של אלוהים (פס' 6), מרד נגדו נחשב כמרד נגד אלוהים (פס' 3-1), ויביא על המורדים את חרון אלוהים (פס' 5-4).

דניאל ז 14-13 מתאר את מסירת המלכות מידי אלוהים ל"בן־האדם". כלולים בה "כָּל־הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת" (פס' 14) "תַּחַת כָּל־הַשָּׁמַיִם" (פס' 27) — זאת אומרת שתהיה מוגבלת לכדור הארץ. קטע מקביל (ב 44) מציין כי מלכות זו שייכת לאלוהי השמים, כי הוא מייסדה. מתוך השוואה של דניאל ב 35 עם פס' 45-44 עולה כי מלכות אלוהים זו תהיה כלל־ארצית.

בפרקים ב, ז בספר דניאל, אם כן, מתוארת מלכות אלוהים עלי אדמות, בה משתמש אלוהים בנציג אנושי — בן־האדם הבא עם ענני שמים — על מנת להחיל את שלטונו.

רעיון זהה מוצג בהתגלות יא 15. שם נאמר כי ממלכת העולם עברה לרשותו "שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ (אלוהים) וְשֶׁל מְשִׁיחוֹ", ונקבע כי אחת משתי ישויות אלה ("הוא" בלשון יחיד) "יִמְלוֹךְ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים". בפרקים יט-כ נראה בברור שהמשיח, הוא האחד הבא לעולם על מנת למלוך על מלכות אלוהים זו. שוב אנחנו רואים תמונה של מלכות אלוהים ארצית, בה מיושם שלטונו של אלוהים באמצעות נציג אנושי — המשיח.

סיכום:

ובכן, לאורך הכתובים אנו מבחינים בשלושה היבטים ברעיון של מלכות האלוהים, כאשר כל אחד מהם מוצג בשתי דרכים:

          — מימד הזמן: אף-על-פי שמלכות האלוהים קיימת מבריאת היקום — היא טרם החלה.

          — ההיקף: אף-על-פי שמלכות האלוהים היא אוניברסלית — הינה מוגבלת לכדור הארץ בלבד.

          — שיטת הממשל: אף-על-פי ש"מלכות האלוהים" היא שליטתו הישירה של הבורא על כל חלקי היקום — גם שלטון אלוהים המיושם באמצעות נציג אנושי על כדור הארץ בלבד נקרא "מלכות האלוהים".

ההבדלים והסברם

כפי שנאמר לעיל, הבדלים אלה אינם מהווים סתירה, אך אנחנו למדים מהם כי מלכות האלוהים באה לידי ביטוי בשתי דרכים לפחות:

א. מלכות האלוהים האוניברסלית

מלכות האלוהים מתבטאת, בראש ובראשונה, כמלכות אוניברסלית. היא החלה עם מעשה הבריאה וקיימת מאז באופן רצוף; כמו־כן, היא מהווה שליטה מוחלטת וכוללת לא רק על כדור הארץ, אלא על כל פרט ביקום כולו.

המלכות האוניברסלית כוללת בתוכה את ההיבט השני — המלכות התיאוקרטית — שנראה רק בשלבים מסוימים של היסטוריית כדור הארץ.

ב. מלכות האלוהים התיאוקרטית

בתיאוקרטיה מדובר כאשר שלטון אלוהים מיושם באמצעות נציג אנושי. לאור הגדרה זו והנלמד מכתבי־הקודש על אודות היבט זה של מלכות האלוהים, ניתן להסיק מספר מסקנות:

          1. המלכות התיאוקרטית היא ביטוי מצומצם של מלכות אלוהים האוניברסלית.

          2. המלכות התיאוקרטית מוגבלת לשלטונו של אלוהים על כדור הארץ בלבד. מלכותו האוניברסלית, לעומת זאת, כוללת את היקום כולו, ובתוכו את כדור הארץ.

          3. המלכות התיאוקרטית הינה ישום שלטון אלוהים על־ידי נציג אנושי. במלכותו האוניברסלית, לעומת זאת, נראית הן שליטה כוללת ישירה של אלוהים, והן שלטון בלתי־ישיר באמצעות נציג.

          4. המלכות התיאוקרטית מוגבלת לאותן תקופות בהיסטוריה, בהן מיישם אלוהים את שלטונו על כדור הארץ כולו באמצעות אדם. על-פי הכתובים, צפויות לכדור הארץ הנוכחי שתי תקופות כאלה:

חלק ראשון: הזמן שעבר מבריאת האדם עד לנפילתו בחטא;

חלק שני: מלכות 1000 השנים העתידית.

המלכות התיאוקרטית, אם כן, הינה שלב הפתיחה ושלב הסיום של מלכות אלוהים האוניברסלית, כפי שזו באה לידי ביטוי על כדור הארץ הנוכחי.

בכל מקום בו מדובר, במסגרת ספר זה, על שלב הסיום של המלכות, היא מכונה באופן עקבי "המלכות התיאוקרטית העתידית".

מ  ס  ק  נ  ה :

עם נפילתו של אדם, נציגו הראשון של אלוהים, תם השלב הפותח במלכות התיאוקרטית. השטן, כביכול, גזל את השליטה על המערכת העולמית מאלוהים, ומאז הוא "שׂר העולם הזה".

חיוני לזכור כי בעלוּת אלוהים הריבונית על העולם ומלכותו האוניברסלית, הכוללת את כדור הארץ, לא פסקו להתקיים בנקודה זו. נפילתו של האדם גרמה להפסקת המלכות התיאוקרטית בלבד. כתבי־הקודש מעידים לכל אורכם על המשך קיום ותפקוד המלכות האוניברסלית הריבונית. כך יכול היה דויד, מאות שנים אחרי מרד האדם, להכריז בתוקף: "לַיהוה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהילים כד 1).