ירמיה פרק ג: יהודה הבוגדת וישראל המורדת (פסוקים 1-18)

Print Friendly

ירמיה פרק ג פסוקים 1-14

כותרת הפרק: יהודה הבוגדת וישראל המורדת:

נושא הדרשה: נאמנותו הבלתי מעורערת של אלוהים לעמו ישראל [לבחיריו]

ירמיה הנביא מסיים את פרק ב' בתיאור מפורט וצבעוני ביותר של חטאות בני יהודה. ירמיה השתמש בתיאורים סמליים, מטאפוריים רבים כדי לציין את עומק חטאי יהודה וריחוקה מאלוהים:

- חציבת בורות ריקים שאינם מכילים מים

- עם ישראל כעבד במקום בן לאלוהים

- מי שיחור ומי נהר…

- גפן סוררת…

- בכרה קלה…

- חמור בר…

- בושת הגנב שנתפס על חם

כל זאת לעומת מגוון הטוב והחסד שאלוהים עשה לעמו.

למרות שדפי הספר עשירים בדברי תוכחה וביקורת, הם באותה מידה מלאים בתיאור חסדי אלוהים, צדקתו ואהבתו לעמו ולשומרי מצוותיו.

אני אשתדל לאזן בין דברי התוכחה ודברי הניחומים כדי שנוכל לשרוד 'באופן רגשי', לאורך לימוד כל הספר.

בפרק ג, ירמיה מציין את בוגדנותה של יהודה ומרדנותה של ישראל – ולעומתן, את חסדי ורחמי יהוה כלפיהן. אלו מתבטאים ברצונו הבלתי פוסק של אלוהים שילדיו יחזרו בתשובה כנה, למען יתברכו וימלאו את התכלית לשמה נוצרו ונבחרו.

נושא השיעור: נאמנותו הבלתי מעורערת של אלוהים לעמו ישראל [לבחיריו]

1. האם יהודה שמרה אמונים לאלוהים? (פ. 1-5) [האם אנו שומרים אמונים לאלוהים]

א. יהודה כזונה (פ. 1-3) [תיאור חטאינו]

ב. צביעותה של יהודה (פ. 4-5) [צביעותינו]

2. האם יהודה למדה את הלקח המר מאחותה ישראל? (פ. 6-13) [האם אנו לומדים לקח מנסיונם של אחרים?]

            א. חטאי עשרת השבטים (ישראל) (פ. 6-9) [חטאי עמיתינו]

            ב. תגובת בני יהודה (פ. 10-11) [תגובתנו לנסיונותיהם של עמיתינו]

            ג. פתח לתקווה שה' מציג ליהודה (פ. 12-13) [פתח לתקווה שה' מציג לבחיריו]

3. באילו ברכות עתיד אלוהים לברך את עמו לכשישובו בתשובה? (פרק ג 14 – ד 4)

[אילו ברכות מכין אלוהים לבחיריו לאחר שישובו בתשובה?]

א. העם חייב לחזור בתשובה.

 

1. האם יהודה שמרה אמונים לאלוהים? (פ. 1-5)

בימין הטקסט המקורי ובעמודה השמאלית בעברית מודרנית

א.   לֵאמֹר: הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה   לְאִישׁ-אַחֵר, הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד?

הֲלוֹא   חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא!

וְאַתְּ   זָנִית רֵעִים רַבִּים, וְשׁוֹב אֵלַי, נְאֻם-יְהוָה.

ב. שְׂאִי-עֵינַיִךְ עַל-שְׁפָיִם וּרְאִי, אֵיפֹה לֹא   שגלת (שֻׁכַּבְתְּ)?

עַל-דְּרָכִים   יָשַׁבְתְּ לָהֶם, כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר; וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ   וּבְרָעָתֵךְ. 

ג.   וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים, וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה;

וּמֵצַח   אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ, מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם. 

ד.   הֲלוֹא מֵעַתָּה קראתי (קָרָאת) לִי: אָבִי, אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה! 

ה. הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם?, אִם-יִשְׁמֹר לָנֶצַח?

הִנֵּה   דִבַּרְתְּ, – וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל.

 

1.   ה' אמר לי: "אם יתגרש אדם מאשתו והיא תינשא לאדם אחר, האם ישוב אליה בעלה   הראשון?

הרי   הארץ שיֵעשה בה דבר כזה תיטמא!

אבל   את זנית עם מאהבים רבים ולמרות זאת שובי אליי", אמר ה'.

2.   "הביטי אל הגבעות החשופות וראי: איפה לא שכב אתך מישהו?

ישבת   לצדי הדרכים כמו ערבי במדבר וחיכית להם. טימאת את הארץ בזנות וברוע שלך.

3.   גשמי היורה נעצרו וגשמי המלקוש לא היו.

אבל   את היית חצופה כמו זונה, סירבת להתבייש.

4.   הרי זה עתה קראת אליי, 'אבי, אתה אהוב נעוריי.

5.   האם לעולם תשמור בלבך כעס? האם לנצח תזכור חטאים?'. כך אמרת והמשכת לעשות מעשים   רעים".

 

 

מילון מושגים ומילים:

ישלח: יתגרש

חנוף: תיטמא

שפיים: גבעות חשופות

ערבי במדבר: נווד בדואי

עזות מצח: חוצפה, חוסר בושה

א. יהודה כזונה (פ. 1-3) [תיאור חטאינו]

ירמיה הנביא מדגיש את טובו וסלחנותו של אלוהים אל מול החטאים הקשים ביותר של בני יהודה.

הנביא ממשיל את היחס בין אלוהים לבני יהודה כיחס של זוג במשבר נישואין.

ירמיה הנביא מתאר את הכתוב בספר דברים כד 1-4.

שם נאמר שאם זוג התגרש – ז"א, שילח הבעל את אשתו כי מצא בה ערוות דבר, ואשתו לשעבר התחתנה עם אחר, והתגרשה מהאחר, או שהאחר נפטר, לא יוכל הבעל הראשון להינשא שוב לאשתו…

מדוע לא יוכל הבעל הראשון לחזור לאשתו לשעבר במקרה שכזה?

כי אז אותו הבעל מכריז שגירושיו היו לחינם והוא היה זה האשם בגרימת ניאוף בארץ – טימא את הארץ. אלוהים אסר על הגבר לקחת בחזרה את האישה שגרש – לאחר שהייתה לאחר, כדי ובכוונה:

1. להקשות על ההחלטה לגירושין. כל המטרה של אלוהים היא שבני זוג ינסו להתמודד עם קשייהם בענווה, סליחה ורחמים, ולא בהפרת ברית הנישואין.

2. לשמור על קדושת התא המשפחתי כדי שיוכל להקים זרע קדוש (מלאכי ב 15).

האם אלוהים היה זה שהתגרש? האם אלוהים מסר ספר כריתות לישראל?

לא!

יהודה הייתה זו אשר נאפה עם אלילים אחרים (ב 20).

הנביא ירמיה מתאר את הזנות הרוחנית של רוב בני יהודה באופן סמלי כאילו הייתה זונה היושבת בדרכים וכמהה לכל לקוח, כפי שהנווד הערבי היה מחכה בסבלנות לשיירה כדי לשדדה. [ראה דוגמא לאורח חיים כזה במקרה של תמר שפעלה כדי לגרום ליהודה למלא את הבטחתו לתת לה את בנו – בראשית לח 13-14, 20-21].

בפועל, בני יהודה אימצו את כל אלילי הבעל של בבל וזנחו את עבודת אלוהים כאילו לא שמעו עליו מעולם.

התקופה בה ניבא ירמיה – לאחר מלכות מנשה ואמון, ולפני ההתעוררות הרוחנית בתקופת יאשיהו – היו הקשות ביותר מאז ומעולם בחיי בני יהודה. נראה שרק קומץ של יהודים נותר ירא אלוהים באמת ולא חטא בעבודת אלילים.

אלוהים לא היה זה שיזם בגידה…יהודה הייתה זו שכביכול הלכה עם אלוהים אחרים והשתעבדה להם. מכאן, ע"פ חוקי הנישואין, לאלוהים הזכות לסלקה מעל פניו ולא לקבלה בחזרה – ומה בוחר לעשות אלוהים?

לפרוש ידיו ולומר לבני יהודה: שובו אליי.

מכאן, אלוהים עושה ליהודה את מה שלא מגיע לה בצדק! אלוהים עושה חסד עם יהודה. הוא מאפשר לה לחשוב אליו.

ישעיה הנביא בפרק נ' פסוקים 1-3, מציין שיחה כביכול בין אלוהים לבני ישראל בנוגע לספר כריתות כביכול שאלוהים נתן לישראל.

בימין הטקסט המקורי ובעמודה השמאלית בעברית מודרנית

א. כֹּה אָמַר יְהוָה: אֵי זֶה [היכן] סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם,   אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ?

אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי, אֲשֶׁר-מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ?

הֵן בַּעֲו‍ֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה   אִמְּכֶם. 

ב. מַדּוּעַ בָּאתִי, וְאֵין אִישׁ? קָרָאתִי – וְאֵין עוֹנֶה?

הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל?  

הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם, אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר.   תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם, וְתָמֹת בַּצָּמָא.

ג. אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת; וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם."

1. כך אמר ה': "איפה תעודת הגירושים של   אמכם שהתגרשתי ממנה? למי מהאנשים שאני חייב להם כסף מכרתי אתכם?! הרי נמכרתם   בגלל החטאים שלכם ובגלל הפשעים שלכם גורשה אמכם.
2. מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה? האם אינני יכול לפדות ואין לי כוח   להציל? הרי בגערה שלי אייבש ים ואהפוך נהרות למדבר, הדגים שלהם יעלו סירחון בגלל   מחסור במים וימותו בצמא!

3. אלביש את השמים בשחור, אכסה אותם בבגדי   אבל".

הפסוקים מדברים בעד עצמם.

אלוהים אומר: היכן ספר הכריתות של אימכם? אם אתם באים אלי בטענה שכביכול אני ה' יזמתי גירושין. אם כך, אז תראו לי מסמך כלשהו שכזה…

האם קיים בעל חוב כלשהו בעולם שמכרתי לו את ישראל בגלל שלא היה באפשרותי לשלם חובי?? (כך היה נהוג בעולם הקדמון – ראה שמות כא 7, מל"ב ד 1, נחמיה ה 5).

האם נמכרתם על ידי כוח גדול ממני למרות רצוני, באופן שאין לי היכולת לשוב לקחת אתכם אליי?

אלוהים מדבר כבעל נבגד: באתי לביתי ואף אחד לא קיבל את פניי…קראתי, ואשתי לא עונה…?

מדוע?

האם מישהו יכול היה לגנוב את אשתי? לקחת את בחיריי?

לא ולא!

המרחק בינינו נובע מחטאיכם…הן בעוונותיכם נמכרתם – ז"א, ניתתם ביד אויב בגלל חטאותיכם. אתם בחובותיכם הייתם הגורמים לגלותכם ולא אני בחובותיי..

אמכם (כך עונה אלוהים לבני ישראל בדור שאחרי אלו שחטאו…), שולחה מעל פני לא בגלל שבחרתי בעם אחר…אין לי עם אחר, אלא רק משום שבגדה בי היא.

גם הנביא ישעיה אמר בקול זועק שחטאינו מפרידים בינינו לאלוהים, ולא החטאים של אלוהים. אלוהים אינו חוטא! (ישעיה נט 1-3). אלוהים לא זז ממקומו…

…אבל אני אלוהים אוכל לסלוח לה ולהשיבה אליי. לראיה, גם בגולה היה אלוהים עם עמו ומעולם לא נטשם. ראה ספר הושע, דניאל, יחזקאל…וכן אל הרומים ט-יא.

יחד עם זאת אלוהים גם היה נאמן לצדקתו.

ירמיה הנביא מבהיר שאלוהים לא היה אדיש לחטאי בני יהודה. אלוהים העניש את העם ורמז להם בסוג העונשים שהעניש אותם שדרכם פסולה ועתידה להובילם לגלות – ממש כפי שהזהיר בתורה.

גשמי היורה המסמנים את תחילת החורף לא הופיעו, וכמו כן גשמי המלקוש האמורים לסמן את סיום החורף. אלוהים מצדו היה נאמן להעניש כפי שהבטיח בתורה – דברים יא 13-17, כח 23-24, ויקרא כו 19, ירמיה ה 24-25, יד 1-9…

בני יהודה חוו עתות בצורת קשה, ובמקום לזעוק לאלוהים לסליחה ועזרה – הם העמיקו את עבודת הבעל, כדי שמשם תבוא להם תשובה ועזרה. לדעתם – אם הגויים עובדי האלילים מתפללים לבעל ומקבלים גשם, מדוע שאנו לא נעשה כמוהם? [ראה ירמיה מד 18]

הם ידעו היטב שמעשיהם אינם תואמים לרצון יהוה, אך הם החשיבו את אלילי הגויים למציאותיים יותר, ומהם יראו יותר משיראו את יהוה (ב 19).

על כך אומר להם ירמיה: אתם חצופים כזונה! אינה מתביישת במעשיה, ויש לה את החוצפה להצדיק את מעשיה ולבקר ולהוכיח את המנסים לתקן את דרכיה. בחוצפתה היא חושבת שהיא יכולה להמשיך במעשיה, ואחרים חייבים להמשיך ולספק את כל מחסורה…

ב. צביעותה של יהודה (פ. 4-5) [צביעותינו]

בפסוקים 4-5 הנביא מדגיש את חוצפתה של יהודה:

4. הרי זה עתה קראת אליי, 'אבי, אתה אהוב נעוריי.

5. האם לעולם תשמור בלבך כעס? האם לנצח תזכור חטאים?'. כך אמרת והמשכת לעשות מעשים רעים".

אלוהים מציין שרק לפני זמן קט אמרה יהודה לאלוהים – דברי חמימות וקרבה…ביקשה מאלוהים לא להמשיך בעונשיו…לא להמשיך לכעוס עליה…

מתוך דבריה ניתן היה להבין שיהודה מבינה שחטאה נגד ה', וכעת עומדת ליישר את דרכיה, אך לא כך היה. מילים בצד ומעשים בצד…יהודה אחזה בדברי הרחמנות והסליחה של אלוהים ביד אחת והמשיכה בחטאותיה מאידך.

במילים פשוטות:

יהודה ידעה היטב שאלוהים רב חסד…(פסוקים 5, 12) ונצלה לרעה, עד כדי זלזול בטובו וחסדו של אלוהים.

יהודה לקחה כמובן מאיליו את רחמנות אלוהים וזלזלה בו.

יהודה המשיכה בחטאיה כי הייתה בטוחה שאלוהים יסלח לה בכל מקרה…יהודה לא חזרה בתשובה באמת!

[המשך דבריו של ירמיה ככל הנראה נאמרו בשלב מאוחר יותר מהפסוקים הקודמים, אך תוכנם משתייך לנאמר בפסוקים הקודמים. ככל הנראה בין שנת תחילת שירותו (627-) לשנת 621- אז מצאו את עותק ספר התורה במקדש.]

2. האם יהודה למדה את הלקח המר מאחותה ישראל? (פ. 6-13)

[האם אנו לומדים לקח מנסיונם של אחרים?]

 

בימין הטקסט המקורי ובעמודה השמאלית בעברית מודרנית

ו.   וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ: הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר   עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל? הֹלְכָה הִיא עַל-כָּל-הַר גָּבֹהַּ וְאֶל-תַּחַת   כָּל-עֵץ רַעֲנָן, וַתִּזְנִי-שָׁם.

ז. וָאֹמַר: אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֵלַי   תָּשׁוּב, וְלֹא-שָׁבָה; ותראה (וַתֵּרֶא) בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה.

ח. וָאֵרֶא, כִּי עַל-כָּל-אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה   מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ, וָאֶתֵּן אֶת-סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ;   וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ, וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן   גַּם-הִיא. 

ט.   וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת-הָאָרֶץ. וַתִּנְאַף אֶת-הָאֶבֶן   וְאֶת-הָעֵץ.

י. וְגַם-בְּכָל-זֹאת לֹא-שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה   אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל-לִבָּהּ: כִּי אִם-בְּשֶׁקֶר, נְאֻם-יְהוָה.

יא. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: צִדְּקָה נַפְשָׁהּ   מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה. 

יב.   הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה, וְאָמַרְתָּ: שׁוּבָה,   מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-יְהוָה. לוֹא-אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם, כִּי-חָסִיד   אֲנִי, נְאֻם-יְהוָה, לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם.

יג. אַךְ דְּעִי עֲו‍ֹנֵךְ, כִּי בַּיהוָה אֱלֹהַיִךְ   פָּשָׁעַתְּ; וַתְּפַזְּרִי אֶת-דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים, תַּחַת כָּל-עֵץ   רַעֲנָן, וּבְקוֹלִי לֹא-שְׁמַעְתֶּם, נְאֻם-יְהוָה.

 

6. ה' אמר לי בימי יאשיהו המלך: "האם   ראית מה עשתה ישראל המורדת? היא הלכה לִזְנוֹת על כל הר גבוה ומתחת לכל עץ רענן.

7. חשבתי שאחרי שתעשה את כל המעשים האלה היא   תשוב אליי, אבל היא לא שבה. יהודה, אחותה הבוגדת, ראתה זאת.

8. גם אני ראיתי. גירשתי את ישראל המורדת   בגלל כל מעשי הניאוף שעשתה ונתתי לה את תעודת הגירושין שלה. אחותה, יהודה   הבוגדת, לא פחדה. גם היא הלכה וזנתה.

9. קול מעשי הזנות של ישראל טימא את הארץ!   היא נאפה עם אלילי אבן ועץ

10. ובכל זאת יהודה, אחותה הבוגדת, לא שבה   אליי בכל לבה אלא העמידה פנים", אמר ה'.
11. ה' אמר לי: "ישראל המורדת הצדיקה את עצמה יותר מיהודה הבוגדת.

12. לך והכרז את הדברים האלה לעבר הצפון.   אמור, 'שובי ישראל המורדת, אומר ה', לא אכעס עלייך כי אני מלא חסד. לא לעולם   אשמור כעס בלבי.

13. רק הכירי בחטאייך, בכך שמרדת בה'   אלוהייך, שפיזרת את אהבתך לזרים מתחת לכל עץ רענן ולא שמעת בקולי'.

 

 

א. חטאי עשרת השבטים (ישראל) (פ. 6-9) [חטאי עמיתינו]

בפסוק 6 ואילך, הנביא מציין את חטאי ישראל ויהודה. הן מוצגות כשני אחיות אשר חטאו לאלוהים, אך חטאה של יהודה גדול יותר (ראה גם יחזקאל בפרקים ט"ז, כ"ג).

עלינו לזכור שבעת שירמיה אמר את המילים הללו על ישראל, היו עשרת השבטים כבר מאה שנים בגלות אשור. בשומרון כבר לא ישבו יהודים כפי שבעבר, אלא בני עמים זרים אשר הובאו לשומרון על ידי האשורים.

מכאן, המסר לישראל הוא לאלו אשר בגולה ולכאלו אשר הצטרפו ליהודה לפני היציאה לגלות בשנת 722 לפנה"ס.

ירמיה ציין את חטאי עשרת השבטים, ממלכת ישראל.

גם הם נאפו נגד אלוהים ואומנם נענשו בעונש גלות אשור. אלוהים חיכה בסבלנות לחזרתה בתשובה של ישראל, אך משלא חזרו בתשובה, איפשר אלוהים לאוייבי ישראל לשאת את ישראל מעל אדמתו ולגלותו מאדמתו (ראה ישעיה פרק י' מפסוק 5).

סילוק ישראל מעל אדמתה מתוארים כאן כגירושים באופן סמלי. כמעשה רגעי ולא נצחי, מעשה שהתבטא בסילוקה של ישראל לגלות אשור. ראה את דבר אלוהים בספר ישעיה פרק נ 1-3 וכן בספר הושע פרק ב 4. לו אלוהים היה מתגרש מישראל במלוא מובן המילה, הרי שלא היה ממשיך לחכות לה, לדאוג לשלומה בגולה, לקרא לה לחשוב אליו ולשמור לה את הנחלה שהבטיח מקדם.

ב. תגובת בני יהודה (פ. 10-11)  [תגובתנו לנסיונותיהם של עמיתינו]

כל אותה עת שממלכת ישראל סובלת ונזרקת מעל אדמתה, ממלכת יהודה צפתה במחזה והבינה היטב שאלוהים מעניש את ישראל בעבור ניאופה הרוחני (ראה במיוחד מלכים ב פרק יז 5-20).

האם יהודה למדה לקח?

לא!

יהודה אף הגדילה לחטוא.

יהודה חטאה בניאוף רוחני אך הוסיפה לכך גם צביעות.

יהודה חטאה בכל חטאיי ישראל אך ממש באותה עת עשתה עצמה גם חוזרת בתשובה.

לפיכך, למרות שישראל חטאה נגד אלוהים, היא נחשבה לצדיקה מיהודה.

יהודה חטאה יותר מישראל.

מכאן גם ניתן להסיק שככל שהאדם מודע יותר לאמת, אחריותו לפעול על פי האמת גדולה יותר!

ידיעת האמת היא מתנת חסד מאלוהים, אך באותה עת היא מטילה אחריות גדולה יותר על בני יהודה…

הבה נעשה הפסקה קצרה כדי ליישם את הלקחים הנלמדים עד כה.

1. דברי אלוהים לבני יהודה ראויים גם לנו, בחירי אלוהים, היום.

אמת: נאמנותו של אלוהים לבחיריו אינה מתערערת. אלוהים אינו יוזם לגרשנו מעל פניו (אל הרומים ח 34-39).

אך השאלה היא: האם אנו מקפידים לשמור נאמנות מוחלטת לאלוהים?

למרות שאנו יודעים היטב את המחיר הגבוה שאלוהים שילם כדי לכפר על חטאינו ולהצילנו מזעמו, אנו עדיין לא נוטשים את דרך החטא לחלוטין.

אנו מתייחסים לחטאים רבים באופן סלחני, ומתרצים זאת בחולשת הבשר שלנו.

אנו ממשיכים לאמץ הרגלים פסולים…

איננו נלחמים בכל כוח האלוהים שהופקד בידינו כדי לאפשר לרוח הקודש לבטא במלואם את תכונות פרי הרוח.

חלקינו לא מתאמץ להיפטר לחלוטין מהתמכרות לחטא כלשהו..

2. כמו יהודה, גם לנו אלוהים מעניק חסד ומעיר לנו על חטאינו.

איך? דרך כתבי הקודש. דרך תוכחת רוח הקודש או דרך הערה של אח לאמונה.

הערתו של אלוהים לא נועדה לפגוע בנו אלא ההיפך, לטהרנו ולהכשיר אותנו להידמות יותר ויותר לאדון ישוע.

וכשזה קורה, אנו לעיתים מתנצלים, מתביישים, אך כל זאת ללא כוונה כנה.

אנו משתמשים באוצר מילים קדוש, אך לא מתכוונים באמת לנטוש את החטא…ממש כפי שעשו בני יהודה…

3. אי נטישת דרך החטא תוביל תמיד לכאב, סבל, ריחוק, צער, סכסוך בין אחים ולכל שאר תחלואים. לא נוכל להאשים את אלוהים בכל הצרות הללו. כולן הן התוצאה של התרחקותנו מאלוהים.

באותה מידה שקור זה פונקציה של מרחק ממקור החום, כך סבל, צער וכאב, הם פונקציה של מרחק מאלוהים והוראותיו.

4. כמו שיהודה לא למדה לקח מההתנסות הקשה של ישראל ועל כך שילמה בכאב כפול, כך ובאותה מידה אלוהים מזהיר אותנו לבל נתעלם מנסיונם של אחרים.

הכרה של אמת והיותנו עדים לנסיונם של אחרים היא מנת חסד מאלוהים. לפיכך, אם נתעלם ממידע שאלוהים העניק לנו, הרי שאנו עלולים להיענש במידה גדולה יותר.

עלינו לזכור שאלוהים אינו נושא פנים במשפט, ולכן הוא מתחיל את משפט הצדק מבית – מאיתנו נבחריו.

האם יש תקווה וסיכוי לבני יהודה לשוב אל ה' לאחר עשותם חטאים כל כך רבים ומתמשכים?

[האם יש סיכוי לנבחרי אלוהים לשוב בתשובה מחטאיהם?]

ג. פתח לתקווה שאלוהים מציג לישראל (פ. 12-13) [פתח לתקווה שה' מציג לבחיריו]

 

בפסוקים 12-13 אלוהים שולח את ירמיה לקרא לבני ישראל ולומר להם:

אם תחזרו בתשובה כנה – יסלח לכם אלוהים. כי אלוהים חסיד ואינו מעונין לשמור טינה לעולם. אך ישנו תנאי אחד חשוב לסליחת אלוהים – חזרה בתשובה כנה.

13. רק הכירי בחטאייך, בכך שמרדת בה' אלוהייך, שפיזרת את אהבתך לזרים מתחת לכל עץ רענן ולא שמעת בקולי'.

מן הסתם תקוותו של אלוהים היא שיהודה תבחין בגודל חסדו של אלוהים לישראל ותשוב בעצמה בתשובה כנה ואמיתית.

 

מילון מושגים: לא אפיל פני: לא אכעס. (בראשית ד 6)

המילים הנפלאות בפסוק 13 מוכיחות שהפירוד בין אלוהים לישראל אינו נצחי אלא זמני.

הפירוד נמשך כל עוד עם ישראל אינו חוזר בתשובה כנה, והלוואי שיסתיים בקרוב.

מהו התנאי להפסקת הפירוד?

מהו התנאי לחידוש היחסים בין אלוהים לעמו ישראל?

חזרה בתשובה כנה ואמתית.

מה כוללת חזרה בתשובה כנה ואמתית? להלן תהליך של חזרה בתשובה כללי, הנכון לכל אדם או עם.

1. התוודות על חטא.

תיאור החטא והסכמה שהמעשה הינו עבירה על מצוות אלוהים. תוך ציון המצווה אשר הופרה.

חזרה בתשובה ללא התוודות על חטא היא מתכון בטוח לחזרה על אותו החטא בדיוק.

עם ישראל חייב להודות שסר מדרך אלוהים ואכן הלך אחר אלילים או תורות שקר שהורו לו מורי שקר שבאו מקרבו. אם לא יתוודה על כך עם ישראל, לא תיחשב התוודותו לכנה (ראה יוח"א א 9).

2. בקשת סליחה מאלוהים ומאדם שנגדו בוצעה העברה.

עם ישראל חייב לעמוד מול אלוהים ולבקש ממנו סליחה – כי נגד אלוהים חטא!

כאשר אנו מתנצלים לפני האדם או אלוהים אשר בפניו חטאנו ופשענו, אנו מודיעים את אשמתנו ומביעים צער על הפגיעה והכאב שגרמנו לצד שנגדו חטאנו. כמו כן את הסכמתנו גם לקבלת העונש על החטא או הפשע במידה ויידרש.

בדרך זו אנו מביעים כניעה אמיתית.

3. במידת הצורך, פיצוי לאדם הנפגע או קבלת העונש בהסכמה וכניעה

באותה מידה שגנב חייב להחזיר את מה שגנב כדי שהתוודותו אכן תתקבל כדבר חרטה ורצון לתיקון, כך גם על המתוודה על חטא להבין שעליו לקבל את העונש בהסכמה וכניעה, אם יש חובה על כך. מן הסתם, זה תלוי בחומרת העבירה וסוגה (ראה אל האפסים ד 28).

באותה מידה עם ישראל חווה לאורך השנים את המלחמות והצרות אשר כולן ללא יוצא מן הכלל הן פועל יוצא של דחיית קדוש ישראל.

עם ישראל יהיה חייב לעמוד מול בוראו ולהסכים שאין לו כל טענה נגד אלוהים וכל אשר ספג וסבל לאורך הדורות היה עונש צודק.

האם כתבי הקודש מציינים מועד כלשהו בו עם ישראל יחזור בתשובה כנה שכזו לאלוהים?

האם עם ישראל איי פעם יתחרט על שניאץ את קדוש ישראל ופנה לחכמת בני אדם ואלילים?

כן וכן.

הנביא זכריה מתאר את החזרה בתשובה הכנה של שארית ישראל בסוף צרת יעקב בפרק יב 10 – יג 6.

י. וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר.

יא. בַּיּוֹם הַהוּא, יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם, כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן.

יב. וְסָפְדָה הָאָרֶץ, מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד:  מִשְׁפַּחַת בֵּית-דָּוִיד לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. מִשְׁפַּחַת בֵּית-נָתָן לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד.

יג. מִשְׁפַּחַת בֵּית-לֵוִי לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד; מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. 

יד. כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת, מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד; וּנְשֵׁיהֶם לְבָד.

פרק יג:

א. בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, לְחַטַּאת וּלְנִדָּה.

ב. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, אַכְרִית אֶת-שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן-הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ, עוֹד; וְגַם אֶת-הַנְּבִיאִים וְאֶת-רוּחַ הַטֻּמְאָה, אַעֲבִיר מִן-הָאָרֶץ. 

ג. וְהָיָה כִּי-יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד, וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו: לֹא תִחְיֶה, כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם יְהוָה; וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ יֹלְדָיו בְּהִנָּבְאוֹ.

ד. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ; וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ. 

ה. וְאָמַר: לֹא נָבִיא אָנֹכִי: אִישׁ-עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי, כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי. 

ו. וְאָמַר אֵלָיו: מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ? וְאָמַר: אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי. 

אז יביט כל אחד מבני ישראל לעבר בן האלוהים אשר אותו דקר, ויספוד עליו כאילו איבד את בנו בכורו. חרטת שארית ישראל תהיה כנה ותתבטא בכניעה לאדון ישוע וקבלתו באמונה ואהבה.

אז כל משפחה תתאבל ותתוודה על החטא אשר היה הסיבה לכל תחלואי העם לדורותיו.

שאול השליח מעודד אותנו ואומר שאלוהים לא ייטוש את עמו ישראל. אלוהים אינו מתחרט על הבטחותיו וחוזר בהן (אל הרומים יא 29)

בסוף צרת יעקב, כל שארית ישראל תיוושע, ותזכה לחוות את כל הברכות שאלוהים מבטיח לבני ישראל הנאמנים (אל הרומים יא 26).

כמה חבל שהחזרת בתשובה הזו תהיה רק בעתיד. כך הדבר מבטיח שעם ישראל, ואנו חלק ממנו ובתוכו, צפויים לעוד שנים של חוסר ברכה שיתבטאו במלחמות, צרות, קשיים וצער רב.

ירמיה אינו מסיים את הפרק בנימה שלילית אלא מציין שעם ישראל עתיד בסופו של דבר לחזור בתשובה.

בפסוקים 14 עד פרק ד 4, אנו זוכים לראות מה כלול בברכה המצפה לבני ישראל שעתידים לחזור בתשובה באחרית הימים.

——————————————————————————————————-

המשך ירמיה פרק ג: פסוקים 14-18

כותרת: גאולת ישראל.

רעיון מרכזי של הטקסט: אלוהים קורא לעם ישראל לשוב בתשובה ומפרט את ברכות העתיד המצפות לנאמנים.

רעיון מרכזי של הדרשה: הברכות הכלולות בברית החדשה – לילדי אלוהים

3. אילו ברכות מיעד ה' לישראל לכשתיכנס לברית החדשה? (ג 14-18)

התנאי לברכות: היכנסו לברית החדשה (ג 14)

א. חזרה לציון (ג 14)

ב. מלאה הארץ יראת יהוה (ג 15)

ג. בגרות רוחנית (ג 16)

ד. עם ישראל אור לגויים (ג 17)

ה. איחוד יהודה וישראל (ג 18)

פרק ג פסוקים 14-18:

יד. שׁוּבוּ, בָנִים שׁוֹבָבִים, נְאֻם-יְהוָה,   כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם; וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם   מִמִּשְׁפָּחָה, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן. 

טו. וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי;   וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה    וְהַשְׂכֵּיל. 

טז. וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ   בַּיָּמִים הָהֵמָּה, נְאֻם-יְהוָה, לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה.   וְלֹא יַעֲלֶה עַל-לֵב, וְלֹא יִזְכְּרוּ-בוֹ, וְלֹא יִפְקֹדוּ, וְלֹא יֵעָשֶׂה   עוֹד. 

יז. בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם:   כִּסֵּא יְהוָה, וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל-הַגּוֹיִם, לְשֵׁם יְהוָה לִירוּשָׁלִָם;   וְלֹא-יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע. 

יח. בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית-יְהוּדָה   עַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר   הִנְחַלְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם. 

14. שובו בנים מורדים כי אני הבעל שלכם",   אמר ה'. "אקח אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה ואביא אתכם לציוֹן

15. ואתן לכם מנהיגים כרצוני והם ינהיגו אתכם   בחכמה ובהבנה.

16. כאשר תתרבו מאוד בארץ בימים ההם", אמר   ה', "לא יאמרו עוד 'ארון ברית ה' '. הוא לא יעלה על דעת איש ולא יזכרו   אותו, לא ירגישו בחסרונו ולא יעשו אחר במקומו.

17. אז יקראו לירושלים כיסא ה', כל העמים   יֵאספו לירושלים לכבוד ה' ולא ילכו עוד אחרי לבם הקשה והרע.

18. בימים ההם ילכו צאצאי יהודה לצד צאצאי  ישראל ויבואו יחד מארץ הצפון אל הארץ שנתתי   לאבותיכם לנחלה.

ירמיה הנביא אינו מסיים את פרק ג' בנימה שלילית, אלא מציין שעם ישראל עתיד בסופו של דבר לחזור בתשובה לאלוהים.

בפסוקים 14 עד פרק ד 4, אנו זוכים ללמוד מה כלול בברכה המצפה לשארית בני ישראל שעתידים לחזור בתשובה באחרית הימים, לאחר שיקבלו באמונה ואהבה את ישוע כאדון ומושיע ויכנסו לברית החדשה שהקים המשיח ישוע בדמו.

ירמיה חוזר על הביטויים: 'בימים ההמה', ו- 'בעת ההיא' שלוש פעמים.

ביטויים אלו מתיחסים לתקופה משיחית, לאחרית הימים מנקודת המבט של הדובר.

האם מדובר על הביאה הראשונה או השניה של המשיח? על כך לאור התוכן.

שימו לב!

ישנם מספר נקודות שעלינו להבהיר לפני שנפענח את משמעות הפסוקים.

1. שימו לב לסגנון הדיבור של ירמיה.

כל ההבטחות לעתיד נאמרות בזמן עבר, כאילו הן כבר בוצעו…

-          בעלתי

-          לקחתי

-          הבאתי אתכם ציון

-          ונתתי לכם רועים…

מדוע? כי הנביא ירמיה בטוח בהבטחותיו של אלוהים. מבחינתו של אלוהים זה כבר נעשה. התגשמות בפועל בחיי בחיריו תהיה בעתיד – לכשישובו אליו בלב טהור.

אלוהים אינו מפר הבטחות ודברו אינו חוזר ריקם (אל הרומים יא 29, ישעיה נה).

אלוהים חייב למלא את שהבטיח כי שמו וכבודו נמצאים על הפרק. אלוהים יפעל בכל כוחו להגשים את כל שהבטיח לישראל – ראה יחזקאל לו 22.

2. הנביא ירמיה אינו מתמקד באירועים שיתרחשו בישראל רק לאחר שישובו מגלות בבל אלה בחיי ישראל לאחר שישובו מגלותם הרוחנית.

במילים פשוטות: עיניהם ומשאת ליבם של בני ישראל צריכים להיות מכוונים לתקופה ולמקום בו ימלאו את תכלית בחירתם – כוהנים בממלכת אלוהים שמרכזה בציון.

זה גם היה הלך מחשבתו של ירמיה לאור הכתוב באיגרת אל העברים ח 13.

ירמיה הנביא חיכה לברית החדשה שיכלה להסיר את עורלת הלב ולפתור את הבעיה של עם ישראל והעולם פעם אחת ולתמיד.

זה גם הלך מחשבתו של האדון ישוע…

א. בדרשה על ההר האדון ישוע אמר לכל המעוניינים להיות אזרחי מלכות שמיים: "אל תדאגו לאמור: מה נאכל?, מה נשתה?, ומה נלבש?…אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייוספו לכם." (מתי ו 25-33).

 

ב. לאחר שהאדון ישוע קם לתחיה, הוא היה עם תלמידיו במשך 40 ימים ושוחח עימם על מלכות אלוהים (מע"ש א 4). האדון ישוע ידע שזמנו עם תלמידיו מועט ולכן שוחח עימם על הדבר החשוב ביותר…מלכות אלוהים.

האדון ישוע דורש מאיתנו להתמקד על הדבר העיקרי – הדבר שבו נתעסק זמן אינסופי…שירות אלוהים במלכותו.

אז הבה נעשה זאת.

פסוק 14 א:

יד. שׁוּבוּ, בָנִים שׁוֹבָבִים, נְאֻם-יְהוָה, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם:

לפני שבני ישראל יוכלו לחוות את כל הברכות שאלוהים ייעד להם, עליהם למלא תנאי אחד חשוב והכרחי.

שובו אל יהוה.

כפי שציינו בשיעורים הקודמים, מצבה הרוחני של יהודה וישראל היו בכי רע.

רוב בני ממלכת ישראל כבר מאה שנים בגלות אשור, ועל ראש בני יהודה מרחף האיום לגלות בבל. כל זאת מכיוון שנטשו את אלוהים ונכנעו לאלילים ממש כמו עמי הגויים שסביבם.

ירמיה זועק: שובו בנים מורדים (שובבים)

הקריאה כפולת משמעות שכן בהמשך הפסוקים, בני יהודה הנקראים בנים,:

-          חוזרים בתשובה – אל ה'

-          חוזרים מן הגלות לארץ ההבטחה

זעקתו של אלוהים לעמו לשוב אליו מהווה עוד הוכחה לרצונו להתחבר עם עמו ולהגשים את יעוד ישראל.

הקריאות החוזרות ונשנות של אלוהים לעמו מוכיחות שאלוהים לא נטש את עמו ולא התגרש מעמו. ראו את משל הבן האובד.

אלוהים מציין את בני יהודה במילת התואר: שובבים, ז"א, מורדים.

הדבר רק מדגיש את גודל חסדו של אלוהים.

כל ההבטחות הנפלאות והמדהימות שאלוהים מתכנן לעמו, נאמרים להם ומובטחים להם בשעה שהם מורדים ודוחים את אלוהים. אהבת אלוהים אותם ותכניותיו עבורם לא השתנו. כל אלו נקבעו מקדם בגלל ריבונותו של אלוהים. באיגרת אל הרומים פרק י נאמר שהאדון ישוע שילם את מחיר ישועתנו עוד כשהיינו אויבים לו.

התנאי לטעימת הברכה אחד: שובו לאלוהים.

אל מול מרדנותה של יהודה – [שובבה], מציין אלוהים את נאמנותו במילה: בעל.

גם כאן הנביא משתמש במשחק מילים.

-          אלוהים הוא הבעל הנאמן לעמו. הוא פועל עבור עמו

-          אלוהים אינו האליל הכנעני הנקרא: בעל. אשר אינו אלא פרי מחשבת אדם…ולא עשה דבר טוב כלשהו לישראל (ראה הושע ב 18)

אז מה מפריד בין בני יהודה וישראל לאלוהים? חטאייהם.

הנביא ישעיה אשר חי לפני ירמיה, זעק לבני יהודה מסר דומה: אלוהים אינו חלש וידו אינה קצרה מלהושיע. מה שמפריד בינינו לאלוהים זה חטאינו!

ומהי הדרך להסרת החטאים הללו?

ירמיה ציין זאת בבירור בפרק לא 30-34:

הברית החדשה שאלוהים הכין לעמו היא הברית שמסוגלת לחרוט את דבר אלוהים על לב בני האדם, להסיר את עורלת לבבם ולשנותם מבפנים.

ברית סיני נועדה "להסיע" את עם ישראל אל האדון ישוע המשיח.

חזרה בתשובה שכזו מקובלת בעיני אלוהים ולא שום דבר אחר. הברית החדשה היא ורק היא התוכנית לתקווה וחיים שהנביא ירמיה ציין בפרק כט 11-14)

את הברית החדשה הקים האדון ישוע בדמו.

וכפי שאבותינו הקדומים הביטו לקדימה לעבר מותו המכפר של מושיעם, כך דרש אלוהים מבני יהודה וישראל ומכל אדם – להביט קדימה לעבר השה של אלוהים, ורק באמונה בו כנושא חטאיו, יזכה בכפרה.

זה משמעות המילה – שובו, ורק אמונה כזו בישוע מבטיחה את הזכות להתענג על ברכות העתיד.

אילו ברכות מיעד ה' לישראל לכשתיכנס לברית החדשה? (ג 14-18)

[אילו ברכות מכין אלוהים לבחיריו לאחר שישובו בתשובה?]

שימו לב! כל ההבטחות הללו עדיין לא התגשמו במלואן! הכל יתגשם לאחר הצרה הגדולה בעת חזרתו של המשיח ישוע ארצה וחזרת בתשובה של שארית ישראל (זכריה יב 10-יג 6.

א. חזרה לציון

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן. (14 ב) 

אלוהים מבהיר בדרך ברורה שציון היא לבני ישראל שיחזרו בתשובה.

אלוהים הבטיח לאברהם בברית חד צדדית שרק אלוהים מחויב לקיימה, שהנחלה מנהר מצרים ועד נהר הגדול, נהר פרת היא לצאצאי אברהם (בראשית טו 18).

אלוהים חזר על ההבטחה הזו ליצחק ויעקב.

אלא מה, הזכאים לחוות את ההבטחה, חייבים להיות גם שותפים לאמונתו של אברהם.

לאלו מבטיח אלוהים שישכנו בנחלה המובטחת.

לכן, לאחר שישובו בני ישראל לאלוהים ויכנסו לברית החדשה, הם יזכו לשבת בארצם ללא חשש וללא כל התנגדות.

למה מתכוון אלוהים באומרו: אחד מעיר ושניים ממשפחה לציון?

א. אחזיר כל אחד לציון ולא אגרע אחד מעיני.

מעבר להבאת כל שארית ישראל לארץ ישראל המובטחת, אשר באופן כללי יכולה להיקרא – ציון, ישנה פרשנות אפשרית נוספת.

ב. בספר נחמיה יא 1-2 פועל נחמיה לאכלס את העיר ירושלים. הוא הפיל גורלות כך שאחד מעשרה מהיהודים שישבו בארץ יעתיק את מקומו ויישב בתוך ירושלים.

יתכן שההבטחה מפי ירמיה מציינת שאלוהים עתיד לקחת נציגים מכל שבט ומשפחה שישבו בירושלים.

בין אם כך או כך, עד פרשנות אחת כולם מסכימים: אלוהים יעלה את צאצאי אברהם לארץ ההבטחה – ראה יחזקאל ל"ו 8-38. ראה במיוחד 8-10, 24.

האם עם כלשהו או עמים אחרים יתנגדו למהלך?

לא! במיוחד בתחילת מלכות המשיח בארץ, כל אוכלוסיית העולם תהיה נושעת וממלאת בשמחה ורצון את רצון אלוהים. (ישעיה יא). החטא יהיה מרוסן ולא יהיה עם חוטא ולא יהיה עוד עם מורד. כל עם ישב בנחלה שאלוהים יעניק לו.

ב. מלאה הארץ יראת יהוה

וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי; וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל (פסוק 15)

ירמיה כתב את השורות הללו כאשר מנהיגי העם דאגו לעצם וניצלו את העם למילוי תאוותיהם הפסולות. ירמיה מתאר את התנהגות רועי השקר בפרק כג 1-2. וכך עושה גם יחזקאל בפרק ל"ד 1-8.

שימו לב שבפרק כ"ג ירמיה חוזר כמעט על כל ההבטחות ומקשרם גם כן לנוכחות הרועה הטוב – המשיח ישוע בקרב עמו ישראל. הנבואה הזו תתגשם על פי הכתוב בישעיה יא: הרועה הטוב יהיה מלא בכל רוח אלוהים ולכן הוראתו ומשפטו יהיו מושלמים.

אותם רועי שקר פעלו בהשפעת הרוח של השטן.

לעומתם, המנהיגים הטובים יפעלו תחת ברכתו והשפעתו של שר הרועים, הלא הוא האדון ישוע. הרועה הטוב דואג לצאנו ומדריכם לנאות דשא. ראה תהילים כ"ג, יוחנן י'.

הרועה הטוב מעניק מעצמו לצאנו

הרועה הטוב מלמד את הצאן אודות אלוהים.

הנביא ירמיה מציין שהרועים כליבו של אלוהים ילמדו את העם: דיעה והשכל.

חשוב לציין שמורה אינו יכול ללמד מה שאין לו.

ולכן יוצא מכך שהרועים הטובים יהיו מלאים בדיעה והשכל – ז"א, מלאים ברוח אלוהים, ביראת אלוהים, ומכאן – מלאים בחכמת אלוהים.

כדאי ומעודד ביותר לזכור שבתקופת מלכות המשיח בארץ, יקומו לתחיה קדושי התנ"ך, ודוד המלך בכבודו ובעצמו יהיה אחד ממנהיגי ישראל.

כי הרי: ראשית חכמה – יראת אלוהים (משלי א 7, ט 10, תהילים קי"א 10).

ג. בגרות רוחנית: עיני ישראל לאדון ולא לסמלים:

וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה, לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה. וְלֹא יַעֲלֶה עַל-לֵב, וְלֹא יִזְכְּרוּ-בוֹ, וְלֹא יִפְקֹדוּ, וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד. (16)

עוד בשלבים הראשונים של עם ישראל, עודד משה את ישראל ואמר להם: עיבדו את אלוהים באמונה ואהבה, והוא ירעיף עליכם את ברכותיו.

לפיכך, ירמיה מציין את הבגרות הרוחנית של העם בשני אופנים:

1. אלוהים מברכם ומרבה אותם כי הם שומעים לקולו – ממש כפי שהבטיח

2. ארון הברית מאבד את חשיבותו!!!

למה הכוונה?

כדרך לציין את החזרה בתשובה הכנה והבוגרת, ירמיה מציין שלב העם כבר לא יהיה אחר סמלים, צל ותבניות, אלא אחר אלוהים בכבודו ובעצמו.

ארון הברית היה משכנו של אלוהי ישראל הסמוי מן העין. הארון גם נקרא ארון ברית יהוה משום שלוחות הברית היו מונחים בו.

בתקופת מלכות המשיח בארץ, ישכון המשיח בביתו אשר בירושלים (יחזקאל מ"ח, מיכה ד, ישעיה ב).

בעת ההיא יפנים עם ישראל את העובדה שגם ארון הברית היה סמל וצל של דבר גדול יותר. והכל התגשם והושלם באדון ישוע המשיח.

האדון עצמו כבר אינו בתוך ארון הברית אלא רוחו שוכנת בלב כל בן ישראל והאדון עצמו – נגיש בביתו אשר בציון.

משיבין ויפנים זאת, ירצה עם ישראל את המקור ולא כל סמל וצל.

סוף סוף יפנים עם ישראל את משמעות תורת משה. המצוות היו כאומנת וכנהג המדריך את עם ישראל לפגישה עם אלוהים. אלוהים הוא המטרה ולא הנהג או האוטובוס.

אז יבין ישראל שהישועה מישוע ולא מסמלים ותבניות.

לאחר שייכנע עם ישראל לאדון ישוע וייכנס לברית החדשה שהוקמה בדמו, יוכל העם לשרת על פי ייעודו – כוהנים בממלכת אלוהים.

בפסוק 17 הנביא מתאר את הברכה לשאר העמים בשירות כנוע, טהור וקדוש של עם ישראל.

ד. עם ישראל אור לגויים.

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם: כִּסֵּא יְהוָה, וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל-הַגּוֹיִם, לְשֵׁם יְהוָה לִירוּשָׁלִָם; וְלֹא-יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע. (פסוק 17)

אני משתוקק בכל מאודי לראות את היום הזה.

אני יודע שאהיה שם, כי אני נושע בדם הכפרה של ישוע המשיח.

למרות שאני חי היום, ליבי ועיני מכוונים לשם – להתגשמות של הפסוקים הללו.

בסיום צרת יעקב בת שבע השנים, יחזור המשיח ישוע ארצה ויקים את ממלכתו הארצית למשך 1000 שנים.

השטן כאמור בשאול והחטא מרוסן.

כמו שכל שארית ישראל תיוושע, כך כל שארית הגויים גם היא תיוושע וייכנסו בגופם למלכות המשיח.

הנביא זכריה מתאר בפרק יד 16-21 איך עולים הגויים לישראל לחגוג את חג הסוכות.

הנביא ישעיה מתאר מפרק ס עד סוף הספר איך עולים גויים לישראל ומביאים עימהם את מנחותיהם כדי לכלכל את בני ישראל העמלים בקודש ולבנות את ישראל וירושלים.

הנביא זכריה בפרק ח 23 מציין, שעשרה גויים ירדפו אחר יהודי כדי שידריכם.

הגויים לא יבואו להשתחוות לישראל – אלא לאלוהים.

האדון ישוע יהיה נס לעמים וכולם יבואו לשמוע מדברו וללכת באורחותיו (ישעיה ב, מיכה ד).

העיר ירושלים תהיה מוקדשת לעבודת אלוהים ולא היה בה כל דבר חילוני.

אז ייכנסו אליה כל ילדי אלוהים ולא יהיו בה יותר סוחרים מושחתים (זכריה יד 21).

מלכות 1000 השנים שאותה מתאר ירמיה, היא התחנה שלפני התחנה הסופית – תקופת הנצח.

ירמיה הנביא מסיים את הקטע בפסוק אשר דומה בתוכנו לפסוק 14 הפותח.

ה. עם ישראל מאוחד בנחלתו:

בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית-יְהוּדָה עַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם. (פסוק 18)

עלינו לזכור שבעת שנאמרו המילים הללו עם ישראל היה מחולק לשני ממלכות – ישראל ויהודה. [ בערך 626 לפנה"ס]

ממלכת ישראל כבר לא הייתה קיימת שהרי האשורים היגלו את עשרת השבטים לאשור בשנת 722 לפני הספירה.

לפיכך, הנבואה אודות איחוד העם הייתה חדשות מעודדות במיוחד עבור בני יהודה.

אלוהים לא נטש את עמו ישראל ולא יאבד שבט מישראל.

איזו נבואה יפייפיה.

אלא, על עם ישראל לזכור שהיא מתחילה בתנאי ברור וחשוב:

שובו לאלוהים.

הסירו את חטאותיכם ובואו אל הברית החדשה שבכוחה להסיר את עורלת הלב.

זו הברית החדשה שהוקמה בדמו המכפר של האדון ישוע ועליה ניבא ירמיה בפרק לא 30-34. זאת התוכנית של שלום ותקווה שאלוהים העמיד לעמו ישראל (ירמיה כט 11-14).

יא. כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם, נְאֻם-יְהוָה: מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה. 

יב. וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי; וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם. 

יג. וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם: כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל-לְבַבְכֶם. 

יד. וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם-יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם.

כל הברכות הנפלאות שפרטתי במילים ספורות יתגשמו בחייהם של הנושעים מקרב עם ישראל. מדובר בשארית אשר תשרוד את צרת יעקב ותיכנס למלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים. את השארית הזו כינה שאול השליח במילים: וכל ישראל ייוושע (אל הרומים יא 26).

איך דברי ירמיה שנאמרו לפני כ- 2600 שנים נכונים לנו היום?

1. קריאתו של אלוהים לכלל בני האדם ובפרט לעמו ישראל היא עדיין – שובו אליי.

הדרך לאלוהים היא רק דרך האמונה בישוע המשיח, בן האלוהים אשר בא לעולם בדמות אדם, ומת על הצלב לשם כפרת החטאים שלך ושלי.

ישוע הוא המשיח שכל הנביאים בתנ"ך ציינו את זהותו ואת פועלו.

ישוע עצמו אמר: אני הדרך והאמת והחיים, אין איש בא אל האב אלא דרכי. (יוחנן יד 6).

כל המאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, נכנס לברית החדשה ונחשב בעיני אלוהים לבן ושותף נחלה.

2. בעוד אלוהים הבטיח וייתן לעם ישראל נחלה ארצית, הרי שלילדיו הנושעים היום, הוא מבטיח להיות שותפי נחלתו ובתוכם הוא משכין את רוח קודשו.

כל מי ששם בטחונו באדון ישוע, הינו חלק מגוף המשיח. יהודי וגוי נושעים, מאוחדים כאחד בדם המשיח ישוע.

וכאיבר בגוף המשיח, כל אחד מאיתנו משרת את אלוהים בכך שהוא פועל על פי מתנות הרוח שקיבל ומבטא את מעשיו בתכונות פרי הרוח – תכונות האופי של האדון ישוע.

אנו משרתים היום את אלוהים כאור העולם ומלח הארץ.

3. לנושעים היום מובטח להיות אזרחי ציון השמימית. כן, עיר עליונה לכל דבר ארצי.

מובטח לנו לשכון עם אלוהים ולשרתו בטוהר, קדושה ובהלל תמידי לעולמי עולמים.

כן, בדם המשיח ישוע אנו יכולים לחזור לבראשית א, ולהתחיל מחדש ליישם את שיעד לנו אלוהים מלכתחילה.

ואיך מתחילה כל הברכה הזו?

שובו אל הגואל, בואו לישוע.