ישעיהו הנביא – הנבואה על לידת הבתולין של המשיח – פרק ז פסוקים 1-16

Print Friendly

עִמָּנוּ אֵל
או
הנבואה על לידת הבתולין של המשיח

ישעיהו ז 16-1

כתבי הקודש גדושים בנבואות המצביעות על זהותו, אופיו, תכונותיו ופעולותיו של המשיח. כל נבואה היא חשובה ומרתקת כשלעצמה. יחד עם זאת ישנן נבואות חשובות במיוחד, כמו נבואת ישעיהו המתועדת בפרק ז.

בספר ישעיהו פרקים ז-ט כלולות נבואות על אודות לידתו של המשיח מבתולה, אלוהותו וביאתו לעולם כדי לשבת על כיסא מלכותו לנצח נצחים.

 

הרקע לנבואה: חוסר אונים

ישעיהו ז 2-1:

1 וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן־יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלָיִם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ, וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ.
2 וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר: "נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם." וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ.

אחז בן־יותם בן־עוזיהו מלך ביהודה (734 לפנה"ס). בניגוד לאביו, אחז לא הלך בדרכי אלוהים באמונה אלא היה שליט רשע ועובד אלילים. הוא הקטיר לבעל והעלה את בניו קורבן לאלילים (דברי הימים־ב כח; מלכים־ב טז).

שכניו של אחז לא היו טובים ממנו. בארם (סוריה) מלך רצין, ובשומרון שלט מלך ישראל, פקח בן־רמליהו. שני מלכים אלה רצו לצרף את ממלכת יהודה לברית הגנה מול מלך אשור שבאותה עת החל במסע כיבושים. אחז סירב להצטרף אליהם, ובתגובה איימו מלך ארם ומלך ישראל לצאת למלחמה נגד יהודה. כוונתם הייתה להפיל את אחז ולהמליך תחתיו את בן־טבאל כ"מלך בובה" הנשלט על־ידם (מלכים־ב טו-טז; ישעיהו ז 6).

אחז ויושבי ירושלים פחדו מאוד. מכיוון שאחז לא בטח באלוהים, הוא ידע שלבד אין לו סיכוי מול שני יריביו. הוא פנה למלך אשור, תִּגְלַת פְּלֶסֶר השלישי, והתחנן לעזרה: "… עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי. עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי!" יחד עם הבקשה הוא שלח למלך אשור כסף וזהב (מלכים־ב טז 9-7; דברי הימים־ב כח 21).

אחז, כמלך מבית דוד, היה מצוּוה לבקש עזרה קודם כל מאלוהי אבותיו, אך לא עשה כן. כמו במקרים דומים המתוארים בתנ"ך, ניתן לראות גם כאן כי מי שבוטח בבני אדם ולא באלוהים – סופו להתאכזב (ישעיהו ז 17; ירמיהו טז 7-5; תהילים ב 12).

"…וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ." – צבאות ארם וישראל אכן עלו על יהודה וצרו על ירושלים, אך התקשו בכיבוש העיר בגלל הביצורים שנבנו בימי עוזיהו, סבו של אחז (דברי הימים־ב כו 15-9).

בזמן המצור שלח אלוהים את ישעיהו עם בנו שְׁאָר יָשׁוּב אל אחז מלך יהודה, ובפי הנביא דברי עידוד. מטרת הנבואה: להזכיר לאחז ולעמו כי חיי כל בני האדם נתונים בידיו של אלוהים, וכי על כולם – גויים כיהודים – להאמין בו ולבטוח בו (ראה גם דניאל ד 34).
לפתיחה: נבואה עם הבטחה עקרונית

ישעיהו ז 7-3:

3 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְשַׁעְיָהוּ: "צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס.
4 וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: 'הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט, אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה, בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ.
5 יַעַן, כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה, אֶפְרַיִם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר׃
6 "נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה, וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ, וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ, אֵת בֶּן־טָבְאַל,"
7 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה!"

 

"צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס." – ישעיהו נשלח לפגוש את המלך אחז בשעה שהלה עמד לבחון את מקורות אספקת המים והמחיה נוכח המצור, והשקיף לעבר האויבים הצרים עליו (המקום התאים ליצירת קשר עין עם האויב, כפי שמתברר מישעיהו לו 2).

בעוד המלך בא לבחון את משאביו הארציים, בא אליו הנביא כדי להזכיר לו שמקור חייו, הגנתו וביטחונו הם בידי אלוהים בלבד.

"אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ." – אלוהים ציווה על הנביא להביא את בנו שְׁאָר יָשׁוּב לפגישה עם המלך. מדוע? כי השם "שְׁאָר יָשׁוּב" מביע מסר של תקווה: "למרות המצוקה הנוכחית, שארית מן העם תשוב" – כלומר, המשך קיומו של העם מובטח.

בפרק ח 18 מסביר ישעיהו את פשר שמותיהם של בניו: "הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יהוה לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם יהוה צְבָאוֹת, הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן."

אם כן, "שְׁאָר יָשׁוּב", בנו של הנביא ישעיהו, נועד להיות אות חזותי למלך אחז.

"הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט!" (פסוק 4) – המסר בפי הנביא היה פשוט וברור:

"הִשָּׁמֵר" – פעל נכונה ואל תעשה מעשים פזיזים! דאג להגנת העיר, ואל תעז לפנות לעזרת מלך אשור כאילו הוא יכול להצילך!

"הַשְׁקֵט" – אל תפחד! אם תניח בידי אלוהים את המצב, לא יישאר זכר מאויביך.

"שְׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה" – הנביא מתאר את רצין מלך ארם ואת פקח בן־רמליהו מלך ישראל כגורמים שכבר אבד עליהם הכלח. איומם מדומה ואין לחשוש מפניהם. בעיני אלוהים הם קצה זנב שרוף המעלה עשן.

שים לב! כאשר אחז מלך יהודה מביט מעבר לחומה, הוא רואה צבא חזק המאיים להשמידו. לעומת זאת, כאשר הנביא מתאר את אותו הצבא הוא מכנה אותו "זנב אוד עשן". הוא חוזה מראש את תבוסת ארם וישראל, תבוסה שאכן התרחשה כעבור פחות משנתיים (בשנת 733-732 לפנה"ס), כאשר נוצח רצין על־ידי האשורים (מלכים־ב טו 29-32, טז 9; דברי הימים־א ה 26). פקח בן־רמליהו מלך ישראל נרצח על־ידי הושע בן־אלה שתפס את השלטון והשתעבד למלך אשור.
מסקנה:

  • אדם המתמודד עם מציאות קשה כשהוא חדור אמונה וביטחון בהבטחותיו של אלוהים, ישאב כוחות מאלוהים ולא יתייאש. 

    למאמינים באלוהים על סמך הכתוב בדברו, ניתנת הזכות לראות את המציאות מזווית הראייה של ריבון העולם.

  • לעומת זאת, כאשר מתמודדים עם המציאות ללא אמונה וביטחון באלוהים, אלא סומכים רק על הכוח והיכולת האנושית, אזי יש סיבה לפחד.

ראה פרשת המרגלים: במדבר יג-יד 9; דוד נגד גוליית: שמואל־א יז; אלישע הנביא: מלכים־ב ו.)
וזוהי הנבואה הראשונה:

"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: 'לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה'." (פסוק 7) – אלוהים מתייחס לתכניתם של מלך ארם ומלך ישראל להרוג את אחז ולהמליך את בן־טבאל במקומו, ונותן הבטחה גורפת: "זה לא יקרה!"

  • אלוהים הוא שקובע מי יֵשב על כיסא מלכות זה או אחר;
  • על כיסא דוד יֵשב רק מלך מזרע דוד, והחלפת מלכים תתבצע תמיד בעיתוי שקובע אלוהים.

לחיזוק: נבואה לטווח בינוני

ישעיהו ז 8-9:

8 כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק, וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין. וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם.
9 וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן, וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן־רְמַלְיָהוּ. אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ."

להוכחת הבטחתו של אלוהים כי "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה", ישעיהו מתנבא לפני אחז המלך: "…וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם" – כלומר, המלכות הצפונית, ממלכת ישראל, לא תיקרא יותר "עם".

בפועל, האשורים כבשו את שומרון והגלו רבים מבני עשרת השבטים לאזור בבל בשנת 722 לפנה"ס (מלכים־ב יז 24). בנוסף לכך, בשנת 669 לפנה"ס הובאו זרים רבים לשומרון כדי ליישב את האזור במקום הגולים, וכך נסתם הגולל על קיום עשרת השבטים כעם בשומרון (עזרה ד 10), בדיוק 65 שנים לאחר מתן הנבואה (669 = 65 – 734).

"אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ." – הנביא מסיים באזהרה: "אם לא תאמינו לנבואותיו ולאזהרותיו של אלוהים, לא יהיה לכם קיום אלא תיפלו" (ראה שמואל־ב ז 16: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם"; ישעיהו כב 23). מי שלא מאמין באלוהים, לא יזכה לביטחון ויציבות. מי שיאמין להבטחות הבורא וייתן לכך ביטוי מוחשי בחייו, יזכה להגנה ולביטחון מאלוהים (דברי הימים־ב כ 20).
הבטחה עקרונית ונבואה לטווח הבינוני – אבל מה קורה בפועל?

הבה ננסה לדמיין מה מתרחש בשלב זה במוחו של אחז מלך יהודה:

הוא רואה לנגד עיניו את צבאות ארם וישראל המתכוננים להשמידו. מול עובדות אלה, ישעיהו הנביא מבטיח לו שעצת האויבים לא תקום ומעודדו עם נבואה שתתגשם בעוד 65 שנים.

אני משער שתגובתו הטבעית של המלך הייתה: "…אבל ישעיהו, מי יכול לחכות 65 שנים? נו, באמת!… צבאות אויבינו נמצאים עכשיו מעבר לחומה. אנו זקוקים לפתרון מיָּדי!"
רוצה פתרון? – בקש לך כל נס שתרצה!

אלוהים ידע את מחשבות המלך, ועל מנת לעודדו הציע לו הצעה נדיבה מאין כמוה: "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יהוה."

ישעיהו ז 13-10:

10 וַיּוֹסֶף יהוה דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר׃
11 "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יהוה אֱלֹהֶיךָ; הַעְמֵק שְׁאָלָה, אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה."
12 וַיֹּאמֶר אָחָז: "לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת יהוה."
13 וַיֹּאמֶר: "שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד: הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי?"

אחז קיבל זכות ייחודית: "שאל לך אות בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות. אין הגבלה, בקש נס שעניינו בשאול, בארץ או בשמים… רק שאל!" אלוהים היה מוכן לתת למלך אות על מנת לגרום לו להאמין ולבטוח במסר שבפי הנביא ישעיהו – דהיינו, "צבאות ארם וישראל לא יפגעו בך."

חשוב לזכור: האות חייב להיות בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשותו.
מה מטרת האות?

א. לשכנע את אחז: "המלכים מהם אתה ירא, לא יגשימו את מזימתם."

ב. להוכיח לו: יהודה לא תיכחד, אלא שאר ישוב (שארית תשוב לארץ).

אחז – "יותר קדוש מאלוהים"

"לֹא אֲנַסֶּה אֶת יהוה." (פסוק 12) – המלך סירב לבקש אות בטענה שהתורה אוסרת לנסות את אלוהים (דברים ו 16), אף־על־פי שאלוהים הוא זה שהציע לו את האות. תגובת אחז הצבועה הוכיחה את עומק רשעותו וזלזולו באלוהים (ראה דברי הימים־ב כח).

הוא ידע שכאשר האות יתקיים, הוא יצטרך לציית לכל דברי ישעיהו ולחזור בתשובה. את זאת הוא לא רצה לעשות!

תגובתו של אחז העלתה את חמתו של אלוהים. עתה פנה הנביא לכל בית דוד ואמר:

"לָכֵן יִתֵּן אֲדוֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת." (פסוק 13) –  "לא מספיק שאתם מַלְאים אנשים? אתם גם מַלְאים את אלוהיי! אם אינכם מוכנים לקבל את הצעתו הנדיבה לבקש אות – אזי אלוהים מיזמתו ייתן אות לבית דוד."

שים לב! האות שאלוהים מעניק בשלב זה מכוון לבית דוד – כלומר, לבית המלוכה של העם הנבחר.
נבואה לטווח ארוך: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה"

ישעיהו ז 15-14:

14 לָכֵן יִתֵּן אֲדוֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיוֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ "עִמָּנוּ אֵל".
15 חֶמְאָה וּדְבַש יֹאכֵל, לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב.

הבה נבין את מרכיבי ההבטחה ותכליתה:
א. האות:

בפסוקים הנדונים המילה "אות" מורה על פעולה על־טבעית, נס בסדר גודל שרק אלוהים מסוגל לחולל. האות ניתן על־ידי אלוהים ונעשה בכוחו. כל ניסיון לפרש את המילה "אות" בדרך אחרת, כמוה כניסיון להגשים את הבטחותיו של אלוהים בכוח אנושי.

לא נשכח כי מעבר לחומות חונים צבאות ארם וישראל המוכנים בכל רגע לכלות את המלך אחז. "אות" בסדר גודל של קוסם המוציא ארנבת מהכובע, לא היה משכנע אותו שאלוהים לצדו.
"אלה לא נסים – הכול תופעות טבעיות!"

  • ישנם הטוענים כי ה"אות" שעליו מדובר כאן אינו בהכרח נס אלוהי. להוכחת דבריהם הם מפנים אותנו אל הקשת בענן שהופיעה לאחר המבול (בראשית ט 13); לדעתם הייתה זו תופעה טבעית לחלוטין. אך בכל זאת התורה מכנה אותה "אות". טענתם מוטעית! הקשת בענן הופיעה ברגע שאלוהים חפץ להראותה בשמים, וללא תלות במזג האוויר. בזאת נגלה הכוח האלוהי.
  • אותו הדבר ניתן לראות בחציית נהר הירדן כאשר עם ישראל נכנס לארץ כנען (יהושֻע ג). יש המסבירים כי רעידת אדמה מקומית או הידרדרות של סלע ענק גרמה לחסימת הנהר למספר שעות – דבר שאִפשר לעם ישראל לחצות ביבשה. אך הידרדרות הסלע החוסם, אם אכן התרחשה, או כל דבר אחר שעזר לעצור את זרימת מי נהר הירדן דווקא ברגע שבו עם ישראל התכונן לחצותו – הוא הנס והאות.

כותב שורות אלו מאמין בלב שלם שאלוהים אינו תלוי בעזרים טבעיים. הוא אמנם יכול להשתמש באמצעים אלה, אך באפשרותו גם לברוא ולעשות במוצא פיו בלבד, וזאת בדיוק בזמן הנכון.
ב. גודל האות

כעת נלמד על גודל האות שאלוהים עתיד לתת.

ישעיהו הנביא אמר שהעלמה תהיה הרה ותלד בן אשר ייקרא "עִמָּנוּ אֵל".

המילה "עַלְמָה" (פסוק 14) משמעותה אישה צעירה בגיל המתאים לנישואין ושלא קיימה יחסים עם גבר, כלומר – בתולה.

אילו היה מדובר באישה נשואה כלשהי, או באשת הנביא ישעיהו (ישנם מפרשים הטוענים כי הכוונה אליה) הרי שלא הייתה כל משמעות למילה "אות". אם כל אדם היה יכול למלא את הבטחת הנביא, אז מדוע שלבו של אחז יתמלא בשלווה לנוכח הצבאות העומדים לכלותו?
פירוש יהודי כשר למילה "עַלְמָה"

על מנת להיות בטוחים למה התכוון ישעיהו באמרו "עַלְמָה", הבה נבחן איך השתמשו במילה זו בספר בראשית ואיך פרשו אותה חכמים יהודים במאה השלישית לפני הספירה.

בספר בראשית כד מתוארת רבקה במילים הבאות:

בראשית כד 16:

"וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל."

בראשית כד 43:

"הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם; וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב, וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ: 'הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ'…"

רבקה מתוארת במילים …

  • נערה,
  • בתולה,
  • עלמה.

במאה השלישית לפני הספירה תורגם התנ"ך על־ידי חכמים יהודים ליוונית. תרגום זה לשפה השגורה בפי היהודים תושבי מצריים נערך בעיר אלכסנדריה, לפי המסורת – על ידי כשבעים חכמים. כך נוצר "תרגום השבעים" (הספטואגינטה, או LXX), בו מתורגמת המילה "עַלְמָה" – הן בבראשית כד 43 והן בישעיהו ז 14 – ל"בתולה" (פרת'נוס), וזאת על בסיס ההבנה שמדובר ב"אות" שרק אלוהים יכול לחולל.
ג. עִמָּנוּ אֵל:

שם הילד שייוולד לבתולה ייקרא "עִמָּנוּ אֵל". הוא אמנם ייוולד מאישה, אך בו־בזמן הוא יהיה "אלוהים עמנו" (ראה ח 10-9).

גודל האות הוא בשילוב הנתונים שהנבואה מספקת:

  • "הָעַלְמָה הָרָה" – לידת בתולין, דבר בלתי אפשרי ללא התערבות אלוהית;
  • שְׁמוֹ "עִמָּנוּ אֵל" – ילוד הבתולה יהיה בהכרח שותף לטבע האלוהי. הוא אכן יהיה אלוהים.

"זרע האישה" – זה לא דבר חדש

מלכי יהודה וישראל נדרשו לדעת את הכתוב בתורה. אילו אחז היה עומד בדרישה זו, היה יכול לקשר בין הנבואה בבראשית ג 15 לאות שהובטח לו. הרי עוד בגן־עדן אמר אלוהים לשטן: "אֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ. הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ…"

"זרע האישה" עתיד לרוצץ את ראש השטן ולהביא גאולה לכלל האנושות.
ד. התכלית להבטחת האות:

האות הובטח כהוכחה …

  • שאלוהים עומד להציל את יהודה;
  • שכל דברי יהוה מפי ישעיהו אמת הם.

מי הוא הילד שהעלמה (הבתולה) תלד, ומתי הוא ייוולד?

ראינו כי הוא "אלוהים עמנו", והנה פסוק 15 מכיל מידע נוסף:

"חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל." – למה הכוונה? – בפסוקים 25-21 אנו למדים שארץ יהודה תסבול מהאויבים הבאים עליה. יושביה יאבדו את שדותיהם ואת אדמתם, וכל שיצליחו להציל יהיה מעט צאן ובקר. חמאה הנה מוצר לוואי של החלב, ואת הדבש מצאו בתקופה ההיא ביער בכוורות דבורים. אף־על־פי שאנו רגילים לשייך חמאה ודבש לימי שפע, עלינו להבין את הנתונים כפי שעשו זאת בני התקופה בה נכתבו הפסוקים. מאכלים אלה דווקא מעידים על תקופת מצוקה ומחסור.

חורבן בקנה מידה שכזה בא על הממלכה הצפונית מידי האשורים בשנת 722 לפנה"ס, ועל יהודה מידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס.

יוצא מכך שהנביא אומר: "התקופה בה יופיע עִמָּנוּ אֵל תהיה קשה במיוחד." מדובר על תקופה הדומה לימי אחז, קרי – לחץ של אויבים, גלות וכיבוש על־ידי צבאות זרים.

ישוע המשיח נולד בעת שעם ישראל נאנח תחת כיבוש רומי.

 

"לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב." – ישעיהו ממשיך לתאר את הבן המובטח מהעלמה – את עִמָּנוּ אֵל: הוא ימאס ברע ויבחר בטוב. הנביא אינו מציין מתי עִמָּנוּ אֵל יתחיל למאוס ברע ולבחור בטוב. זוהי תכונה תמידית. מסקנה זו גם מתבקשת מתוקף לידתו המחייבת יד אלוהים. מכאן שהוא גם שותף לטבע האלוהי המושלם. אם לא כן, אזי אין כל דבר מיוחד בלידתו של עִמָּנוּ אֵל ואין כל ערך ל"אות". לידתו המיוחדת מדגישה את אלוהותו.

עִמָּנוּ אֵל יבוא לעולם כתינוק. בכל יום שיגדל הוא ישכיל בתחומי החיים השונים. למרות תהליך הלמידה הזה, הטבעי לכל אדם, הוא יעשה כל דבר בשלמות וללא טעות (בשורת לוקס ב 40).
ספרי הבשורה טוענים: "זאת ההתגשמות!"

בבשורת מתי פרק א פסוקים 23-18 מתוארים המאורעות שקדמו להולדת ישוע מהבתולה מרים שהרתה דרך רוח הקודש. הכתוב מציין במפורש שלידה זו הייתה התגשמות דברי הנביא ישעיהו בפרק ז 14:

א. הריון של בתולה הנו אות שרק אלוהים מסוגל לחולל.

ב. ישוע הוא אלוהים אשר לבש בשר וירד ארצה, ולכן השם "עִמָּנוּ אֵל" מתאר אותו במדויק.

ג. ישוע הוא זה ש"יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" (מתי א 21).

ד. ישוע הוא נצר לבית דוד המלך, וההבטחה של אות עִמָּנוּ אֵל הרי ניתנה לבית דוד (ראה בשורת מתי א 16-1; בשורת לוקס ג 38-23).

אילן יוחסין – זו לא רק רשימת שמות

אף־על־פי שמרים לא הרתה ליוסף אלא דרך רוח הקודש, שייכותו של ישוע המשיח לבית דוד מתבטאת במוצאם הן של מרים והן של יוסף. על־פי רשימות היוחסין בבשורת מתי א 16-1 ובבשורת לוקס ג 38-23, שניהם באו משבט יהודה ומבית דוד שהמלוכה הובטחה לו על־ידי אלוהים.

נבואתו של ישעיהו התגשמה מילולית בהולדת ישוע המשיח ממרים הבתולה. ישוע הוא "אלוהים עמנו".

כמעט השלמנו מעין "מיני עבודת מחקר" בנושא הנבואה שבישעיהו פרק ז. כעת אנחנו נשארים עם בעיה קטנה:
במה כל זה עוזר למלך אחז?

לאחר שהנבואה הקודמת, הצפויה להתגשם תוך 65 שנה, לא השקיטה את לבו, מה כבר יכולה להועיל נבואה שניתנה ללא מועד התגשמות? לנוכח הצבאות המאיימים עליהם מחוץ לחומות, המלך ויושבי ירושלים זקוקים לפתרון מיָּדי!

והנה אלוהים הנצחי נותן…
חיזוק לנבואה קצרת הטווח

"…כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ." (פסוק 16) – עתה ישעיהו מוסיף הבטחה שעומדת להתגשם עוד במהלך חיי הנוכחים:

"בְּטֶרֶם" יגיע הנער לגיל שבו פיתח הבחנה מוסרית – כלומר, עוד לפני שתהיה לו היכולת לבחור בין טוב לרע – יסורו מעל האדמה שני המלכים, מלך ארם ומלך ישראל, שאחז ותושבי יהודה מפחדים מהם.
הַנַּעַר

על איזה נער מדובר בפסוק 16? האם הנביא מתכוון לעִמָּנוּ אֵל או לאחר?

פסוק 15 מתאר את עִמָּנוּ אֵל כאחד הבוחר בטוב ומואס ברע תמיד, מיום לידתו, בעקביות מושלמת. אל נשכח שמדובר בעִמָּנוּ אֵל!

בפסוק 16, לעומת זאת, מצביע הנביא על "נער" אשר לומד לבחור בין טוב לרע, להבדיל מעִמָּנוּ אֵל. בשלב זה מפנה ישעיהו את תשומת לבם של שומעיו אל בנו הקטן שְׁאָר יָשׁוּב שעומד לידו. שְׁאָר יָשׁוּב הנו ילד רגיל אשר נולד באופן טבעי. כמו כל ילד הוא טועה, ולעתים הוא דווקא בוחר ברע ומואס בטוב. עליו אומר הנביא: "לפני ששְׁאָר יָשׁוּב יגיע לגיל שבו מצפים ממנו למאוס ברע ולבחור בטוב, יסור האיום מעל מלך יהודה ויושבי ירושלים."

אם פסוק 16 אינו מתייחס לשְׁאָר יָשׁוּב, אזי…

א. אלוהים ציווה על ישעיהו להביא את בנו לחינם לפגישה עם המלך;

ב. אין כל "אות" בהולדת עִמָּנוּ אֵל.

אלוהים השתמש בשְׁאָר יָשׁוּב כדי להגדיר את טווח הזמן בו עתידים מלכי ארם וישראל להסיר את האיום מעל יהודה. האמירה "בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר…" לא מגדירה גיל מדויק, אלא תקופה קצרה יחסית בהתפתחות הילד. יוצא מכך שעל המלך לצפות להתגשמות הבטחתו של אלוהים בכל יום.
אלוהים הבטיח – וקיים

דברי הנביא ישעיהו בפרק ז נאמרו בשנת 734 לפנה"ס ואכן התגשמו במהרה.

  • תוך פחות משנתיים, המלך זכה לראות את קיום הבטחתו של אלוהים. רצין מלך ארם הומת על־ידי מלך אשור ופקח בן־רמליהו מלך ישראל נרצח על־ידי הושע בן־אלה, אשר תפס את השלטון והשתעבד לאשור.
  • לאחר עשר שנים נוספות, בשנת 722 לפנה"ס, האשורים השלימו את כיבוש הממלכה הצפונית והגלו את תושביה. ישעיהו צדק!

על התגשמויות כפולות

ישנם הטוענים שהנבואה המבטיחה את "עִמָּנוּ אֵל" לא התגשמה רק בהולדת הבתולין של ישוע המשיח, אלא ייתכן שהתגשמה גם בזמנו של הנביא ישעיהו וגם במועד מאוחר יותר. הטוענים כך מאמינים ב"התגשמות כפולה" של נבואות מסוימות.

זוהי דעה מוטעית מיסודה. נוכחנו לדעת שהנבואה על עִמָּנוּ אֵל מתייחסת ללידת הבתולין של המשיח, וכזה יש רק אחד. אם הייתה קיימת "התגשמות כפולה", איזו מניעה הייתה להתגשמות משולשת, מרובעת, וכן הלאה? לו אלוהים היה פועל בשיטה זו, הרי הוא היה שולל מאתנו כל דרך לעקוב אחרי התגשמות הבטחותיו. נבואות התנ"ך היו מאבדות כל משמעות.

 

איפה השם "ישוע"?

רבים שואלים: אם ישוע הוא אכן המשיח המובטח בתנ"ך, מדוע שמו אינו מוזכר במפורש?

שמותיו של אֵל שַׁדַּי מצביעים על תכונותיו, אופיו ומעשיו. לאורך התנ"ך שמותיו של אֵל שַׁדַּי מצוינים בסמוך לפרשיות ולאירועים המתארים את מעשיו. לדוגמה:

א. השם "אֵל רֳאִי" ניתן לאֵל שַׁדַּי על־ידי הגר לאחר שהוכיח לה שהוא יודע ורואה הכול על אודותיה (בראשית טז);

ב. השם "יהוה שָׁלוֹם" ניתן על־ידי גדעון לאחר שאֵל שַׁדַּי הבטיח לו ניצחון על המדיינים (שופטים ו).

ג. התברר לנו בפרקים ב-ג כי אֵל שַׁדַּי הוא זה שהוביל את בני ישראל במדבר. והנה בהושע יג 4 ניתן לו השם "מוֹשִׁיעַ": "וְאָנֹכִי יהוה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי."

ד. ישנה נבואה משיחית בישעיהו סב 11 שמציגה את המשיח כ"ישע ישראל": "הִנֵּה יהוה הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ: אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן: 'הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו'." זוהי נבואה שמצביעה קדימה אל ביאתו השנייה של ישוע המשיח, כשיגיע על מנת להושיע את שארית עם ישראל.

לפי העיקרון הנראה בדוגמאות אלה, וברבות אחרות בתנ"ך, השם "ישוע" ניתן לאֵל שַׁדַּי בסמוך להופעתו כמושיע מכפר חטאים (מתי א 21).
סיכום השיעור:

נבואתו של ישעיהו מחולקת למספר חלקים:

1. הבטחות אלוהים הקשורות לפתרון הבעיה המידית: הסרת האיום של צבאות הצפון.

2. נבואה ארוכת טווח – "עִמָּנוּ אֵל" עתיד לבוא ולהושיע את בחיריו של אלוהים. הנבואה התגשמה בישוע המשיח.

ההבטחות לטווח הקצר התגשמו בדיוק מוחלט!

בעקבות כך יכלו בני יהודה ושאר המאמינים לבטוח שהנבואה על אודות הולדת עִמָּנוּ אֵל אכן תתגשם גם היא. אלוהים העניק לנו תקווה וביטחון שיהודה תמשיך להתקיים לפחות עד להולדתו של עִמָּנוּ אֵל.

ישוע המשיח אכן בא לעולם בלידת בתולין. הוא היה חייב לבוא בלידה "עוקפת חטא" כדי שיוכל לכפר על חטאינו בהקריבו את חייו (נטולי החטא) בעדנו.

המאמין כי ישוע הוא אכן המשיח המובטח שבא לכפר על חטאיו, הריהו נושע ורוח אלוהים שוכן בו. אדם נושע באמת שואף לדעת את רצון אביו שבשמים ולחיות על־פי רצונו.