ישעיהו הנביא – פרק א פסוקים 1-9

Print Friendly

לפני שאתחיל בלימוד הפסוקים מספר ישעיה, עלינו להבין עיקרון חשוב שאנו חייבים להעמיד לנגד עינינו לאורך כל לימוד התנ"ך:

כל התורה, הנביאים והכתובים מתמקדים בתכלית הופעתו של המשיח.

ישועת בני האדם מקללת החטא היא התכלית של כתיבת כל דבר אלוהים.

לפיכך, כל כותבי דבר אלוהים הכניסו לכתביהם המושרים על ידי רוח אלוהים, את נתוני הזהות ופועלו של המשיח המבורך. כל זאת כדי שיראי אלוהים יזהו, יכירו ויאמינו במושיעם וגואלם – ישוע המשיח.

לראיה:

האדון ישוע המשיח אמר לשני האנשים שאותם ליווה לעמאוס (לוקס כד 25-27): "…הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים! הרי על המשיח היה לסבול את כל זאת ולהיכנס אל תפארת כבודו!". הוא החל ממשה ומכל הנביאים ובאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים."

לוקס מעניק דוגמא נפלאה נוספת בפרק טז 27-31:

מדובר במקרה בו אלעזר העני מת ונשלח לחיק אברהם, והעשיר שהתענג כל יום במותרות, והיה עיוור וחרש לצרכי הנזקק, נפטר ונשלח לסבל בשאול.

מן השאול העשיר מבקש מאברהם אבינו שישלחו מישהו אל אחיו כדי שיזהירו אותם, לבל גם הם יגיעו לשאול.

אברהם אבינו ענה לו ואמר: "…יש להם משה והנביאים, שישמעו בקולם.

אמר האיש, 'לא, אבי אברהם. אם ילך אליהם אחד מן המתים, יחזרו בתשובה'.

אמר לו אברהם: אם אינם שומעים אל משה ואל הנביאים, לא ישתכנעו גם אם יקום אחד מעם המתים'."

לאור הכתוב, עלינו לשאול את עצמינו בכל פעם שאנו לומדים ספר בכתבי הקודש או קטע מספר:

איך הספר הזה או הקטע הנדון עומד במסר המרכזי של דבר אלוהים ותוכנית הישועה?

איך הספר והקטע מהווים סמל, צל, תבנית והדרכה לאופיו, זהותו, תכלית הופעתו ותוכנית הישועה במשיח ישוע?

לדוגמא:

א. בפרק ב הנביא ישעיה מנבא אודות מלכות המשיח בארץ באחרית הימים.

ב. בפרק ז ישעיה מנבא אודות לידתו העל טבעית של המשיח עמנואל מבתולה.

                            ג. בפרק נג ישעיה הנביא מנבא אודות הופעתו הראשונה של המשיח ומות הכיפורים שלו עבור חטאי בני האדם.

באותו אופן פעלו נביאים אחרים.

ירמיה הנביא בפרק ב מבקר את העם על כי עזבו מקור מיים חיים בעבור בורות ריקים שאינם יכולים להחזיק מים…והנה בספר הב"ח האדון ישוע טוען שהוא מקור מים חיים – יוחנן ז 37-39, וכן הוא הצור שממנו שתו בני ישראל במדבר.

בפרק לא ירמיה מנבא על הברית החדשה…האדון ישוע אמר שהוא מקימה בדמו – מתי כו 28. ראה גם אל הקולוסים ב 16-17, אל הגלטים ג 23-25, ד 1-11.

ת

נ

כ

                                            ב"ח

כעת כשאנו מבינים את תכלית ספרי הנביאים, הבה נלמד את ספר הנביא ישעיה, ונהיה רגישית למצא את הנבואות אודות המשיח.

 פרק א, פסוקים 1-9

בשיעור שעבר התחלנו בפרק ו, מכיוון שפרק זה מציין את האירוע שבו ראה ישעיהו הנביא את אלוהים בהיכלו השמימי. הנביא קיבל את השליחות לבשר לעם ישראל את דבר אלוהים, הכולל: אזהרות הנובעות מדחיית אלוהים, הדרכה לתשובה, סליחת אלוהים וחסד ישועתו לעמו ולשאר עמי הגויים.

 

פרק א 1-9:

1 "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם; בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה׃

2 שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יהוה דִּבֵּר; בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי׃

3 יָדַע שׁוֹר קונֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לא יָדַע, עַמִּי לא הִתְבּוֹנָן׃

4 הוֹי גּוֹי חוטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֹן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת־יהוה, נִאֲצוּ אֶת־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזורוּ אָחוֹר׃

5 עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל־ראשׁ לָחֳלִי, וְכָל־לֵבָב דַּוָּי׃

6 מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־ראשׁ אֵין־בּוֹ מְתום, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לא־זורוּ וְלא חֻבָּשׁוּ, וְלא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃

7 אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אוכְלִים אותָהּ, וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים׃

8 וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה׃

9 לוּלֵי יהוה צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט, כִּסְדום הָיִינוּ, לַעֲמורָה דָּמִינוּ."

 

ישעיהו בן-אמוץ פעל בין השנים 739-690 לפני הספירה במהלך מלכותם של מלכי יהודה: עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו. נביאים בני זמנו היו: עמוס, הושע ומיכה.

ישעיהו הנביא פותח את דבריו בזעקת הכאב של אלוהים בכבודו ובעצמו! זעקתו של אלוהים היא לשמים ולארץ – לכל החיים על פני היקום – כביטוי לציין דבר שהוא בלתי אפשרי מבחינה הגיונית. תופעה שההגיון אינו מסוגל לעכל.
מה כל-כך כואב לאלוהים?

"בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי…" אלוהים כאילו אומר לכל העמים: "ראו, בחרתי עם למלא משימה ייחודית, והנה ההפך קורה! בחרתי עם שיציג אותי בנאמנות לפני כל שאר העמים ויקרב אותם אליי, שיהווה דוגמה, והנה ההפך מתרחש!" (שמות יט 5-6 ׃ "וְעַתָּה, אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקולִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי; וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ").

הפסוק "בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי…" מכיל נתונים רבים וחשובים:

א. בני ישראל נחשבים כבנים בעיני אלוהים.

ב. אלוהים גידל ורומם – נתן כבוד והעניק מעמד רם לבני ישראל לעומת שאר בני העולם.

ג. בני ישראל, בני אלוהים פשעו נגדו.

כבר בפסוק הראשון, שבו ישעיהו הנביא פונה לעם ישראל, הוא מודיע להם שהחטא שביצעו כמוהו כהפרת הדיבר הרביעי: "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ; לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר־יהוה אֱלוהֶיךָ נותֵן לָךְ" (שמות כ 12).

למרות שהפרת כל אחד מעשרת הדיברות הנו מעשה חמור, ראוי לזכור שהדיבר הזה הוא היחידי שבו התמורה מוזכרת בהמשך הפסוק: "… לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר־יהוה אֱלוהֶיךָ נותֵן לָךְ." במילים אחרות: "מכיוון שפשעת נגד אביך, ימיך על האדמה ספורים."
מה הפשע הגדול שעליו מתלונן אלוהים?

פסוק 4:

"… עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נָזוֹרוּ אָחוֹר."

א. "עָזְבוּ אֶת-יְהוָה"; הם חדלו לשמור את דברו ולבטוח בו, ואף פנו לאלילים (ראה תקופת אליהו הנביא במבחן המזבחות על הר הכרמל).

ב. "נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"; ביזו וחיללו את אלוהים, את משיחם ("קדוש ישראל", אחד משמות המשיח, מוזכר כ- 25 פעמים בספר).

ג. "נָזוֹרוּ אָחוֹר"; נבדלו לחלוטין מאלוהים – התנזרות מלאה מכל מה שמזוהה עם אלוהים ושייך לו.
במילים פשוטות: עם ישראל – בני אלוהים – מתכחשים לאביהם, לקדוש ישראל.

  • מדוע עם ישראל התכחש לאלוהים? האם אלוהים היה כל-כך רע? – לא!
  • האם המסר שאלוהים נתן בפי נביאיו היה כל-כך מסובך? – לא!
  • האם אלוהים דרש יותר מידי? – לא!

אלוהים תיאר את הפשטות והבהירות של יחסיו עם בניו ישראל בפסוק 3:

"יָדַע שׁוֹר קונֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לא יָדַע, עַמִּי לא הִתְבּוֹנָן."

השור מכיר את אדונו והוא נכנע לו. המילה 'יָדַע' מתארת מצב מתמיד: השור כל הזמן כנוע לאדונו לאחר שהכירו.
החמור יודע את אבוס בעליו, הוא מזהה את כלי ההאכלה שאדונו מתקין לו ומבין שהאוכל ניתן לו מבעליו. מסיבה זו, החמור נכנע לבעליו ונושא את משאותיו.

לעומת הבהמות המכירות תודה ונכנעות לאדוניהן, עם ישראל אינו מכיר תודה, הוא מתכחש ואף פוגע ביד המגינה עליו והמספקת לו את צורכי חייו.

ומה עשה ועושה אלוהים בנידון? איך אלוהים חינך את בניו למען ישמעו לו וייכנעו לו כבנים?

פסוקים 5-9:

5 "עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל־ראשׁ לָחֳלִי, וְכָל־לֵבָב דַּוָּי׃

6 מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־ראשׁ אֵין־בּוֹ מְתום, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לא־זורוּ וְלא חֻבָּשׁוּ, וְלא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃

7 אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אוכְלִים אותָהּ, וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים׃

8 וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה׃

9 לוּלֵי יהוה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט; כִּסְדום הָיִינוּ, לַעֲמורָה דָּמִינוּ."

 

אלוהים מביע את ייאושו מעם ישראל.

פסוק 5: לא נשאר אף לא אחד מכם עם ראש או לב נקי.

פסוק 6: הכיתי אתכם בכל המקומות ובכל העונשים. אם עם ישראל יתואר כגוף האדם, אז ניתן לדמות את עונשי אלוהים בדרך זו: "גופכם כל הזמן מלא בפצעים טריים שאינם מטופלים." הנביא אומר זאת כדי ללמדנו שעם ישראל לא חוזר בתשובה לזמן ממושך, אלא באופן תמידי מתרחק מאלוהים ולכן המכות כל הזמן טריות ומוצדקות.

פסוקים 7-9: עונש אלוהים לא רק התבטא בפגיעה אישית בבני ישראל, אלא אף בארץ ישראל. גלויות שבאו על העם, ערים שוממות, ערים שרופות, זרים היושבים בנחלות ההבטחה, ארץ שוממה במקום ארץ זבת חלב ודבש, הם חלק מעונש אלוהים בגלל דחיית קדוש ישראל, בגלל התכחשות עם ישראל למושיעו.

באיזה עונש נוסף אוכל להעניש אתכם? – "וְנוֹתְרָה בַת־צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה." בת ציון תיוותר בודדה וקטנה כמו בקתה בשדה קישואים.

למה הכוונה? – מכיוון שקישואים או מלפפונים צומחים כשיחים נמוכים, הרי שהבקתה נראית כמו 'שערה על ראש קרח'. כך תדולל ישראל עד שיישאר ממנה רק שריד בודד.

בפסוק 9 הנביא מציין שאם אלוהים לא היה משאיר שריד מישראל, עם ישראל היה נכחד מעל פני האדמה כמו תושבי סדום ועמורה (בראשית יט).

 

מדוע שאלוהים ישאיר שריד מישראל?

הרי הוא מתאר את עם ישראל כבנים כה סוררים עד כי שום עונש אינו מספיק גדול וקשה כדי להביא לכניעתם לפניו. אלוהים משאיר שארית מישראל לא מכיוון שאנו טובים, אלא רק בגלל נאמנותו להבטחותיו שניתנו לאבותינו. – לדוגמה:

בראשית יז: הבטחת ה' לאברהם שזרעו יירש את ארץ ההבטחה כברית עולם.

דברים ז: אלוהים בחר בעם ישראל להיות עם סגולה:

1. בגלל היותם מעטים מבין העמים;
2. מאהבתו את עם ישראל;
3. על מנת לקיים את השבועה שנשבע לאבותינו.

אלוהים אף ציין שהוא שומר את הבטחותיו. הוא כרת בריתות ונתן הבטחות על מנת להבטיח את:

א. קיום בני האדם
ב. קיום עם ישראל
ג. ישועת בני האדם

הבטחותיו של אלוהים, ולא הצלחותינו, הנם תקוותם של בני האדם, מכיוון שאלוהים אינו מפר הבטחות. מסיבה זו אלוהים משאיר שריד לישראל.

פסוק 9 מכיל אמת נוספת שהרבה גויים אוהבים לסלף או לשכוח: הקהילה – גוף המשיח (קרי, גויים ויהודים המאמינים בישוע כאדון ומושיע) מעולם לא החליפה את ישראל לצמיתות. עם ישראל נענש בגלל סירובו להיכנע לישוע, לקדוש ישראל (בשורת לוקס יט 41-44). בזמן שעם ישראל מסרב להיכנע, הקהילה – גוף המשיח – הבנויה מיהודים וגויים מאמינים, עושה את המשימה שעם ישראל צריך היה לעשות: "להיות אור לגויים וממלכת כוהנים". בדרך זו הבשורה וההדרכה לישועת אלוהים לא נפסקים. שאול השליח דן באותו העניין באיגרת ששלח למאמינים ברומא (פרק יא) וסיכם את הנושא במילים אלו:

"הַאִם נָטַשׁ אֱלוהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לא!"

בהמשך, נלמד פסוקים רבים המתארים אמת זו.


ל ס י כ ו ם :

כשאנו מביטים על מצב עם ישראל היום, אנו יכולים לומר שדבר לא השתנה:

  • עם ישראל אינו מהווה דוגמה לעצמו ולא לשאר העמים.
  • עמים זרים תובעים בעלות על אדמה שאלוהים הבטיח לישראל.
  • עם ישראל סובל מתחלואים כלכליים, ביטחוניים ורוחניים.
  • עם ישראל מהווה מטרה ללעג בין העמים.

מדוע?

  • מכיוון שעד היום קדוש ישראל, ישוע המשיח, אינו מקובל בתוך עמו, בין ילדיו הבכורים.
  • מכיוון שעד היום עם ישראל מתכחש לאחד המאכיל אותו ומספק לו רוח חיים.
  • עם ישראל נענש מכיוון שאינו מכבד את אביו שבשמים.

המצב הזה ישתנה כאשר עם ישראל יביט לעבר האחד שדקר וייכנע לו. את היום הזה חוזה הנביא זכריה בפרק יב 10:

"וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר."

ומה לגבינו כקהילה – כגוף המשיח?

  • שאול השליח באיגרת ששלח לקהילה ברומא (פרק ח 14-17) מלמדינו שמעמד המאמינים בישוע הוא מעמד של בנים לאלוהים.
  • כמו שאלוהים דורש ציות מישראל, הוא דורש ציות מהקהילה אשר איבריה הם יהודים וגויים מאמינים.
  • כמו שלישראל נחלה ארצית, כך לקהילה נחלה שמימית.
  • כמו שאלוהים מחנך וממשמע את ישראל, כך הוא גם מחנך וממשמע את הקהילה.
  • אלוהים לא עושה פרוטקציות! אם אנו לא מטפלים מיד בחטאים בחיינו, הוא הבטיח שיעניש אותנו אפילו עד מוות (ראשונה לקורינתים יא).
  • לכן, כמו שאנו מתפללים שעם ישראל יחזור בתשובה לישוע, כך גם עלינו להתפלל שנשמור על עדות טהורה כדי שאלוהים יתפאר בחיינו.