ישעיהו הנביא – פרק א פסוקים 10-20

Print Friendly

פרק א, פסוקים 10-20

 

א. איך משמחים את אלוהים

ב. קריאה לחזרה בתשובה אמיתית
לפתיחה נקרא את מיכה ו 6-8, ג 11:

"בַּמָּה אֲקַדֵּם יהוה, אִכַּף לֵאלוהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה׃ 7 הֲיִרְצֶה יהוה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי־שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי׃ 8 הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב; וּמָה־יהוה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלוהֶיךָ"; …

ג 11 "רָאשֶׁיהָ בְּשׁוחַד יִשְׁפּוטוּ, וְכהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסומוּ; וְעַל־יהוה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמר, הֲלוֹא יהוה בְּקִרְבֵּנוּ, לא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה."

בשיעור שעבר למדנו את פתח דברי ישעיהו הנביא לעמו ישראל. הוא ביטא את כאבו וצערו של אלוהים על מרדנותם וחוסר אמונתם של בני ישראל. ישעיהו תיאר את בני ישראל כבנים שאינם מכבדים את אביהם ולכן העונשים הבאים עליהם מוצדקים ונועדים לחנכם (ראה הפרת הדיבר הרביעי – "כבד את אביך ואת אמך…").

ישעיהו מבהיר שיש תקווה לישראל, שריד יוותר; לא מפאת קדושתנו והצלחותינו, אלא מפאת הבטחת אלוהים לאבותינו ועמידתו בקיום הבריתות שכרת עמם. יש עתיד לישראל, יהיה לו כבוד ואף ישרת את אלוהים בכבוד – אך כל זאת רק לאחר שישראל יכבד וייכנע לקדוש ישראל – ישוע המשיח מושיעו.

פסוקים 10-20:

10 "שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה קְצִינֵי סְדום; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלוהֵינוּ עַם עֲמורָה׃

11 לָמָּה־לִּי רוב־זִבְחֵיכֶם יאמַר יהוה, שָׂבַעְתִּי עולוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לא חָפָצְתִּי׃

12 כִּי תָבואוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי, מִי־בִקֵּשׁ זאת מִיֶּדְכֶם רְמוס חֲצֵרָי׃

13 לא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת־שָׁוְא, קְטורֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי; חודֶשׁ וְשַׁבָּת קְרא מִקְרָא, לא־אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה׃

14 חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטורַח; נִלְאֵיתִי נְשׂא׃

15 וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם, גַּם כִּי־תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שׁומֵעַ; יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ׃

16 רַחֲצוּ הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רועַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי; חִדְלוּ הָרֵעַ׃

17 לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה׃?

18 לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה יאמַר יהוה; אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃

19 אִם־תּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם; טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ׃

20 וְאִם־תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם; חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יהוה דִּבֵּר."

בפסוק 10 ישעיהו הנביא אומר לעם ישראל איזה ציון הם קיבלו ברמה הרוחנית; הוא משווה אותם לבני סדום ועמורה. הסיבה: כמו שבסדום ועמורה אלוהים לא קיבל כבוד או דריסת רגל בלב האנשים, כך בישראל אלוהים אינו רצוי ואף נדחה.

השוואה זאת היא גם אזהרה: אם לא יחול שינוי בעם, עונש אלוהים עתיד לבוא על ישראל כפי שלא פסח על סדום ועמורה. במילים אחרות – מצבה של ישראל מבחינה רוחנית לא יכול להיות גרוע יותר. הציון הוא: כישלון!

בפסוקים 11-15 ישעיהו מפרט את האופן שבו עם ישראל מנסה לרצות את אלוהים:

1. אלוהים ציווה להעלות קורבנות,
. . . והנה, העם עושה זאת ואף מעלה מגוון ומבחר עשיר של זבחים: שוורים, כבשים עיזים – קרבנות וזבחים המצביעים על עושר והקרבה יקרה מבחינה כספית.

2. אלוהים ציווה לעלות לבית המקדש שלוש פעמים בשנה,
. . . והנה, העם באמת עולה על מנת להופיע בפני אלוהים.

3. אלוהים ביקש להביא מנחות – לא לבוא בידיים ריקות,
. . . והנה, כולם מביאים מתנות.

4. אלוהים ציווה להעלות קטורת,
. . . והנה, הקטורת הריחנית ביותר מוקרבת לו.

5. אלוהים ביקש להתאסף ולחגוג בקריאה את דברו,
. . . והנה, הם לא יפספסו אפילו לא מפגש אחד.

6. אלוהים קבע מועדים לחגים,
. . . ואין כמו עם ישראל לחגוג את החגים במועדם ברוב תפארת.

7. אלוהים ביקש שישוחחו עמו,
. . . והם אכן פורשים את כפיהם לתפילה.

שימו לב:

עם ישראל ממלא בקנאות דתית אחר כל המצוות הפולחניות שאלוהים ציווה לעשות במסגרת תורת משה. – ותגובת אלוהים לאותה עשייה פולחנית היא: "לא רוצה את זבחיכם, לא רוצה לראות את פניכם, לא מעוניין במתנותיכם, לא סובל את אספותיכם; חגיכם הפכו לטורח, ותפילותיכם תועבה."

מדוע?

אלוהים דוחה את מעשי הפולחן של עם ישראל מכיוון שהעם חשב שדיוק דתי ופאר פולחני מחפים על חטא, פשע, חוסר צדק וחוסר אמונה. הם מביאים זבחי תודה וקורבנות מרשימים, בעוד ידיהם נוטפות דם של חוסר צדק ועושק החלש והעני.

ישוע המשיח התמודד עם אותה תופעה שבה הפרושים והסופרים מתרברבים ביהדותם ובאדיקות שמירת מצוות, בעוד לבם אינו נתון לאלוהים ואינם מכירים שהדובר אליהם הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.

ישוע אמר להם (מתי כג 27-28):

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי דּוֹמִים אַתֶּם לִקְבָרִים מְסֻיָּדִים הַנִּרְאִים יָפִים מִבַּחוּץ וְאִלּוּ תּוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה. כָּךְ גַּם אַתֶּם: מִבַּחוּץ אַתֶּם נִרְאִים צַדִּיקִים לְעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, אֲבָל בִּפְנִים מְלֵאֵי צְבִיעוּת וְעָוֶל."

אלוהים אינו רק דוחה את הפולחן הריקני, אלא כואב וסובל ממנו.

בתהילים סו 18 כתוב:

"אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי; לא יִשְׁמַע אֲדונָי";

במשלי כא 27 נאמר:

"זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה; אַף, כִּי־בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ",

ובמשלי כח 9:

"מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמועַ תּוֹרָה, גַּם־תְּפִלָּתוֹ, תּוֹעֵבָה."

בתגובה אלוהים אומר: "אתם לא מעוניינים לשמוע לי, ולכן מעשיכם אינם ערבים לי!"

שאול המלך למד את העיקרון הזה (שמואל א טו 22-23):

"וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעולוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמועַ בְּקוֹל יהוה; הִנֵּה שְׁמועַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים; כִּי חַטַּאת־קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר; יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת־דְּבַר יהוה, וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ."

במקום לציית לדבר אלוהים ולהשמיד את עמלק וכל אשר לו, שאול הפר את הפקודה והשאיר בחיים את המלך אגג, את הצאן והבקר. הוא אף העלה חלק מהצאן כזבח תודה לאלוהים. אך אלוהים אמר לו דרך שמואל הנביא כי הוא דוחה את אותו הזבח; עדיף ציות לדברו מאשר זבח יקר. שאול המלך הפסיד את המלוכה בגלל חוסר ציות לדבר אלוהים.

חוסר הציות היווה אינדיקציה לחוסר אמונה.

 

אלוהים לא רק הצביע על החטא והפשע, אלא גם הנחה את העם איך לתקן את מעשיהם. בפסוקים 16-17 אלוהים מדריך את העם להבין מהו זבח רצוי בעיניו:

"רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ הָסִירוּ רוֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי; חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה."

במקום להתעסק בחגיגות, התעסקו בחקר הנפש – "רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ". מילים אלה אינן ציווי להתקלח ולהתבסם, אלא לחקור את הנפש ולטהר כל חטא ורשע הנמצאים בלב ובמוח. מונחים אלו היו מובנים לבני ישראל. "רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ" הצביעו על ניקיון רוחני הנעשה בנפש האדם: "התחילו מבפנים, היופי הפנימי, הרוחני הנו הבסיס לפעולות חיצוניות."

אלוהים אומר שלימוד נכון הנו כזבח רצוי אשר עוזר לנו לדעת את רצונו ואת הדרך לחיות חיים מבורכים ופוריים.

במקום להתמקד בעצמכם, הביטו סביב והיו רגישים לצדק ומשפט, לצרכים של החלשים, ליתום ולאלמנה. טיפול נכון וצודק בחלשים שבעם מוכיח את קרבתכם לאלוהים, את אמונתכם וביטחונכם בו.

אַשְּׁרוּ חָמוֹץ [חמוץ = דבר עוול; תהילים עא 4: מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ]  – ליישר את העוול. במקום לדאוג ליופי החיצוני, הגיע הזמן שתתחילו לטפח את היופי הפנימי!

ישעיהו לא היה הנביא היחידי עם המסר הזה, אלוהים נתן את אותן המילים גם בפי הנביאים עמוס ומיכה, שהיו בני זמנו של ישעיהו.

מיכה ו 6-8, ג 11; עמוס ה 20-25:

"הֲלא־חושֶׁךְ יוֹם יהוה וְלא־אוֹר; וְאָפֵל וְלא־נוגַהּ לוֹ; שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם; וְלא אָרִיחַ בְּעַצְּרותֵיכֶם. כִּי אִם־תַּעֲלוּ־לִי עולוֹת וּמִנְחותֵיכֶם לא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לא אַבִּיט; הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לא אֶשְׁמָע; וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן; הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם־לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל." 

י י ש ו ם :

א. למרות שהמסר הראשוני הוא לעם ישראל, הרי שהלקח מתאים גם לנו היום.

גם היום ישנם מאמינים החושבים שחברות בארגון משיחי, עבודה במשך שעות רבות בקהילה, נוכחות ללא דופי בכל אסיפה, הם היופי שאותו אלוהים מחפש ובו מסתפק. – טעות!

  • מאז ומתמיד אלוהים דרש שפעולתו תיבנה על לב טהור והכרה אישית של המושיע ורצונו.
  • מאז ומתמיד הבסיס לכל פעולה מבורכת היא יחס טהור ונקי עם אלוהים.
  • טוב להיות עסוק בפעילויות של הקהילה, אך יחס אישי וטהור עם אלוהים הנם הצעד הראשון והבסיסי.

ב. ישנם הבקיאים באוצר המילים המשיחי אך עקרים בכל הנוגע ליישום דבר אלוהים בחייהם. אוצר מילים משיחי אינו מכפר על חטאים. אלוהים יברך את עמלנו כאשר ישוע המשיח הוא באמת אדון בחיינו.

 

בפסוקים 18-19 ישעיהו מציין את הטוב שאלוהים מבטיח לאלו השומעים לעצתו:

"… אנקה כל חטא בכם, גם את החטא המלוכלך ביותר!"

"לְכוּ־נָא וְנִוָּכְחָה יאמַר יהוה: אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם־יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. אִם־תּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ."

ראו את גודל חסדו של אלוהים. הוא לא אומר להם שיש גבול לחסדו, אלא הוא מוכן לסלוח כל חטא אילו רק יחזרו בתשובה כנה. אלוהים מסוגל לשנות כל פושע וחוטא – לצדיק וקדוש.

רבותיי, הניקיון הזה אינו זול! הניקוי מהחטאים עלה לאלוהים בדם יקר – בדמו שלו:

ישעיהו נג 6:

"כֻּלָּנוּ כַּצּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ."

יוחנן ג 16-18:

"כִּי כּה אָהַב אֱלוהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לא יאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם. הֵן הָאֱלוהִים לא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפּוט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו. הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלוהִים הַיָּחִיד."

אלוהים כל-כך מעוניין לברך את בני ישראל עד כי הוא אומר להם: "נו, תנסו אותי, בבקשה תנו לי צ'אנס להראות לכם שאני יכול לסלוח, רק חיזרו בתשובה. אנא, נסו אותי …"

צורת דיבור דומה נשמעת גם מפיו של זכריה הנביא בפרק י. גם שם אלוהים מבקש מהעם שינסו את כוחו על מנת שיחדלו מהאלילים ויתקרבו אליו.

אלוהים כל-כך רוצה בתשובת ישראל ולכן ממשיך להזכיר את הברכה המתלווה לחזרה בתשובה כנה: אתם את "טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ" (פסוק 19). כלומר – "אתם תחיו ותזכו ליהנות מפרי הארץ, ולא אויביכם." בכך אלוהים מוכיח שיברך את בניו בחיים ארוכים על אדמתם, בדיוק כפי שהבטיח בתמורה למצווה "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ; לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר־יהוה אֱלוהֶיךָ נותֵן לָךְ."
מה יקרה אם נסרב?

פסוק 20:

"… חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר."

סירוב לציית לאלוהים גורר מוות. לעתים אנשים שומעים זאת ונרתעים מאלוהים. אלוהים אינו אכזר, אלא שקדושתו וצדקתו מחייבת להרחיק את החוטאים ממנו. באותה מידה שהבטיח ברכה להולכים בקדושה, הוא מבטיח את ההפך לאלו הדוחים את כפרת החטאים ונשארים עם החטא – מנותקים מאלוהים.
ל ס י כ ו ם :

1. בני ישראל חשבו שפולחן עשיר ומדויק יכול לרצות את אלוהים ולכפר על עוונותיהם. והנה אלוהים מבהיר שפולחן חיצוני אינו רצוי בעיניו אם אינו מבוסס על טוהר וניקיון רוחני פנימי. שום פולחן אינו רצוי כאשר קדוש אלוהים אינו מכובד.

2. אלוהים הבהיר לעם ישראל את משמעות המונח "טוהר פנימי":

  • רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם – בחנו את לבכם והתוודו על כל חטא.
  • כבדו את קדוש ישראל ישוע המשיח.
  • בחנו את מעשיכם לאור הנאמר בדבר אלוהים.
  • הוכיחו את כנות אמונתכם בעשיית הצדק ועזרה לחלשים.

3. המסר של הנביא לישראל נכון גם היום לקהילת המשיח:

אלוהים אוהב לראות אותנו מתחברים, תורמים ופועלים בקהילה; אך עלינו לזכור שכל מעשינו בגוף המשיח חייבים להיבנות על אמונה כנה בישוע כאדון ומושיע מן החטא.

  • אמונה כנה מתבטאת בבחינה יומית של מעשינו מול דבר אלוהים והתוודות על חטאינו.
  • אמונה כנה מתבטאת בכניעה לרצון אלוהים. חוסר כניעה היא אינדיקציה ברורה למרידה בו.
  • אמונה כנה מתבטאת באהבת הצדק והעזרה לחלשים באמת שנמצאים בינינו.

קבלו את עצת אלוהים ופתחו את לבותיכם לישוע המשיח.

עשו כמצוות אלוהים, ותיווכחו לראות איך הוא עומד בהבטחתו ואיך הוא מברך את ילדיו.