ישעיהו הנביא – פרק א פסוקים 21-31

Print Friendly

בשיעור שעבר למדנו את פסוקים 10-20: במה אלוהים חפץ? – איך מתבטאת חזרה בתשובה אמיתית?

ישעיהו הנביא הבהיר לעם ישראל שפולחניות עשירה אינה יכולה לכפר על חטא או להסיר טומאה. עצם הפולחן נחשב טומאה בעיני אלוהים, אם הוא נובע מלב מושחת אשר רחוק מאלוהים.

אלוהים חפץ בלב זך, טהור, אשר נותן מקום של כבוד לקדוש ישראל – ישוע המשיח – ובמעשים המצביעים על כניעתנו ואהבתנו לדברו: משפט צדק, יחס וטיפול נכון בקשרים עם הגר, היתום והאלמנה. בתמורה אלוהים אומר:

"אִם־תּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם; טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ" – אתן שלווה בנחלתכם.

 

החטא ושכרו

 

בפסוקים 21-31 הנביא מציין את העבר המפואר של בני ציון, ולעומת זאת את ההווה המביש. ישעיהו מסיים את הפרק עם תקווה ברוכה:

21 "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים׃

22 כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם׃

23 שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אוהֵב שׁוחַד, וְרודֵף שַׁלְמונִים; יָתוֹם לא יִשְׁפּוטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לא־יָבוֹא אֲלֵיהֶם;

24 לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת, אֲבִיר יִשְׂרָאֵל; הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי׃

25 וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרוף כַּבּור סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה כָּל־בְּדִילָיִךְ׃

26 וְאָשִׁיבָה שׁופְטַיִךְ כְּבָרִאשׁונָה, וְיועֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי־כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה׃

27 צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה׃

28 וְשֶׁבֶר פּושְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו; וְעוזְבֵי יהוה יִכְלוּ׃

29 כִּי יֵבושׁוּ, מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם; וְתַחְפְּרוּ, מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם׃

30 כִּי תִהְיוּ, כְּאֵלָה נובֶלֶת עָלֶהָ; וּכְגַנָּה, אֲשֶׁר־מַיִם אֵין לָהּ׃

31 וְהָיָה הֶחָסון לִנְעורֶת, וּפעֲלוֹ לְנִיצוֹץ; וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה."

 

בפסוקים 21-23 הנביא מתאר את פליאתו של אלוהים לגבי מצבה הנוכחי של ציון.

בעבר הייתה תקופה בה היו בני ציון נאמנים לאלוהים (תקופת דוד ושלמה). איך התבטאה נאמנותה של ציון לאלוהים?
ב-"מִשְׁפָּט" – היה משפט צדק. יראת אלוהים הייתה בלב השופטים והדבר התבטא בעשיית רצון אלוהים.

אלוהים אף מדגיש את יחס הקרבה וההתחברות לבני ציון באומרו: "צֶדֶק יָלִין בָּהּ."

הצדק המוחלט, הוא אלוהים בכבודו ובעצמו! ובמשפט זה אלוהים רומז שבעבר הוא שכן בתוך עמו.

כעת המצב שונה: בני ציון כבר אינם נאמנים לאלוהים ופנו לעבודת אלילים. מבחינה רוחנית, זוהי "זנות".

 

מהם הפירות הבאושים של זנות רוחנית? מהן התוצאות של זניחת קדוש ישראל?

"מְרַצְּחִים" – רצח; מעשיית צדק פניתם להפך הגמור המתבטא ברצח.

"כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים" – כספך מלוכלך.

"סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם" – היין שלך מהול, כלומר – לא טעים ואינו משובח.

"שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים" – מנהיגי העם סוררים, גנבים. במקום לעשות משפט צדק הם מעוותים משפט בעבור בצע כסף. במקום שכזה, אין תקווה לחלשים.

הנביא מציין את אחריתו של עם הזונח את קדוש ישראל ופונה לדרכים אחרות: שום דבר שברשותו או במעשיו אינם ראויים לפני אלוהים. כל מה שיש לו וכל מה שהוא עושה נחשב לטמא בעיני אלוהים. הכל מאבד את ערכו אם אלוהים אינו שם.

פסוק 24:

"לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת, אֲבִיר יִשְׂרָאֵל; הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי."

אלוהים מצהיר שאין בכוונתו לוותר, אלא לפעול נגד החטא והטומאה. – זה גם מסר עבורנו: אין להשלים עם חטא, אלא להתמודד נגדו עד שיפטר.

ישעיהו מכנה את אלוהים בשם – "אָדוֹן"; ללמדנו שהוא הראש וזאת זכותו לפעול נגד נתיניו הדוחים את סמכותו, וכך פוגעים בו. כמו כן, זהו רמז למשיח. שם זה נתן לו בספר מלאכי פרק ג פסוק 1:

"הִנְנִי שׁולֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאום יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא, אָמַר יהוה צְבָאוֹת."

ואיך עתיד אלוהים להסיר את עבודת האלילים והמרידה מעמו? (פסוק 25):

"וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרוֹף כַּבוֹר סִיגָיִךְ, וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ."

אלוהים עתיד לטפל בעמו ולזקק את ישראל באופן הדומה לזיקוק מתכות. בני זמנו של הנביא הבינו את הרמז. מתכות לא מנקים בליטוף אלא בהתכה, שריפה והפרדה. התהליך כואב מכיוון שבמהלכו אלוהים עתיד להסיר מהעם את החוטאים ולהשאיר את הנאמנים לקדוש ישראל.

הפסוק הזה מתגשם בכל פעם שאלוהים מעלה אויבים על עם ישראל, מגלה אותם, מאפשר למגיפות לפרוץ או עוצר גשמים. כל אחת מפעולות אלו מהווה פעולת זיקוק שנועדה לפגוע בעם בגלל מרידתו ודחייתו את אלוהים, אך גם לעודדו לחדול מהחטא ולחזור בתשובה. אלוהים ימשיך לפעול ולהתפאר דרך אמונתם ומעשיהם של ילדיו הנאמנים.

ומה תהיה תוצאת החינוך? (פסוק 26):

"וְאָשִׁיבָה שוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשוֹנָה, וְיוֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחיִלָּה. אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה."

השימוע של אלוהים יביא את עם ישראל למצבו ההתחלתי שבו הכיר באדונותו של קדוש ישראל – בצדק ובטוהר. מסיבה זו אומר אלוהים:

"יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה."

יבוא היום שעם ישראל יביט רק אל מושיעו, יזנח את דרכיו הפסולות ויקדיש חייו ליישום רצון אלוהים. בעת שכזו, יזכה העם למרב הברכות שאלוהים יכול להעניק.
י י ש ו ם :

דרך הפעולה של אלוהים ראויה לחיקוי בחינוך ילדינו ובשימוע בקהילה.

אין זה פשוט להתמודד עם החטא! לפעמים אנו מעדיפים לעצום עין ולהמשיך הלאה, אך לא כך ראוי לעשות. נגד החטא צריך לפעול במהירות ובנחישות.

דוגמה טובה ניתנת במעשי השליחים פרק ה: חנניה ושפירה שיקרו כשהציגו את תרומתם לקהילה בהתהוותה. עונש אלוהים היה מיידי, ושניהם מתו בזה אחר זו.

מקרה זה נועד ללמד את המאמינים הראשונים שהקהילה חייבת להתבסס על טוהר וקדושה על מנת להצליח ולהתברך, ועם הנושא הזה אלוהים אינו "משחק". העונש המיידי נועד ללמדם אז, וללמדנו היום, שעל מנת לשמור על הקהילה כגוף מבורך, עלינו לפעול במהרה כדי להסיר חטא מקרבנו. לשם כך ניתנת ההדרכה בספר מתי יח. החינוך יכול להיות תהליך כואב מאוד, אך אם לא נפעל ונחנך – ייהרס כל הגוף. (ראה את הדוגמה של עָכָן שמעל בחרם; בגלל חטאו, הפסיד עם ישראל במערכה הראשונה נגד הָעָי – יהושע פרק ז).

 

בפסוק 27 ישעיהו הנביא מציין את משפט המפתח של הפרק והלקח של כל ספרו:

"צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה."

המילה 'ציון' מקבילה ל'שביה', והמילה 'במשפט' מקבילה ל'בצדקה'. המשמעות לאור תוכן הפרק היא:

ירושלים ויושביה לא יזכו לברכה ולנוכחות אלוהים בתוכם בהתבסס על פולחניות ריקה. אין בכוחה של פולחניות ריקה לכפר על חטאים, לפדות את העם ולחדש את הקשר המבורך עם אלוהים.

ציון ובניה ייפדו – כלומר יינצלו ויתברכו – רק אם ישובו בתשובה כנה ואמיתית לקדוש ישראל, אם יאמצו את רצונו לחייהם ויעשו משפט וצדקה בארץ.
בפסוקים 28-31 הנביא מתאר את גורלם של עוזבי ודוחי קדוש ישראל.

מה יהיה גורל אלו הדוחים את עצת אלוהים ביודעין וברצון? – "עוזְבֵי יהוה יִכְלוּ"; ולעומתם, אוהבי אלוהים נחים ושלווים בעיר הנאמנה וזוכים להתחברות עם אלוהים.

1. בדרך זו, אלוהים מדגיש את טוהרו וקדושתו. אין לו חלק עם חוטאים הדוחים את עצתו וכפרתו, ואין הוא שומר עליהם מפגע ומכה (רומים פרק א).

2. ישעיהו הנביא מציין נתון מאוד מעניין: עוזְבֵי יהוה יִכְלוּ לאחר שיתביישו במה שעשו. ביום המשפט יבינו אותם חוטאים כי טעו כשהשתחוו לעצים אשר טיפחו בגינותיהם המפוארות. אחריתם תהיה כעץ נובל וכגן יבש – "כִּי תִהְיוּ, כְּאֵלָה נובֶלֶת עָלֶהָ; וּכְגַנָּה, אֲשֶׁר־מַיִם אֵין לָהּ." העץ שהפכו לאליל עתיד להיות לנעורת – אבק ונסורת, ואלו ששתלוהו (עובדי האלילים) יהיו כניצוץ. הם ישרפו וייעלמו מבלי זכר, יחד עם עבודת האלילים הטמאה שלהם – "וְהָיָה הֶחָסון לִנְעורֶת, וּפעֲלוֹ לְנִיצוֹץ; וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה."

נבואות אלו של ישעיהו התגשמו באופן חלקי כאשר ה' מסר את העם בידי האשורים והבבלים, אך ההתגשמות המלאה תהיה בעתיד:

א. בפתח מלכות 1000 השנים של המשיח;

ב. בפתח תקופת הנצח.

רק בשני מועדים אלו אלוהים משמיד את כל הבלתי מאמינים על פני כדור הארץ.
כעת ראוי שנחזור לשאלתו של אלוהים בפסוק 24:

"לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת, אֲבִיר יִשְׂרָאֵל; הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי."

איך "מתנחם" אלוהים?

א. בעשיית משפט צדק – הענשת החוטאים המעדיפים להתמסר לחטא ולא לבוראם.

ב. בחזרת עמו בתשובה כנה.

 
ל ס י כ ו ם :

1. בפסוקים שלמדנו הנביא מוכיח שמקור הרעות והפגעים שבאו על עם ישראל מקורם בדחיית קדוש ישראל וזניחת דברו.

ישעיהו מבהיר: כל עוד העם נואף מבחינה רוחנית, שום דבר שבו והשייך לו אינו ראוי בעיני אלוהים.
הנביא הזכיר לעם שנוכחות אלוהים בתוכם – היא חסינותם וקדושתם.

2. כל התהליך של שימוע למען חינוך העם ראוי לחיקוי בחינוך ילדינו ובשמירה על טוהר הקהילה היום:

א. לא מעלימים עין מחטא.
ב. פועלים באהבה אך בנחישות ובמטרה ברורה להסיר את החטא מקרבנו ולהחזיר את החוטא בתשובה כנה.

3. "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" – פסוק מפתח ללמדנו שכפרה וגאולה תלויים בקבלת קדוש ישראל ועשיית רצונו, ולא במשחקי פולחן ודת.