ישעיהו הנביא – פרק ה פסוקים 8-30

Print Friendly

אזהרות אל העשירים הרשעים

 

בשיעור שעבר למדנו את השיר-משל שהנביא השמיע לעם ישראל; בו השווה את ה' לבעל כרם ואת עם ישראל לכרם. הכורם השקיע את כל מרצו בהכנת האדמה ושתל שתילי גפן מובחרים. הוא קיווה לענבים משובחים אך קיבל באושים.

הנמשל:

אלוהים נתן לעמו את הכול; הוא קיווה לצדק אך קיבל צעקה, קיווה למשפט אך קיבל "משפח". בעקבות היחס הנלוז של עם ישראל כלפי אלוהים, הוא עתיד להוכיח את עמו.

בפסוקים 8-23 הנביא ישעיהו קורא שש קריאות אזהרה המפרטות את חטאי העם,

ובפסוקים 24-30 הוא מפרט את הפורענות העתידה לבוא בעקבות חטאים אלה.

קריאת אזהרה ראשונה: "הוי למתעשרים האנוכיים!"

פסוקים 8-10:

"8 הוֹי, מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ; עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃

9 בְּאָזְנָי יהוה צְבָאוֹת; אִם־לא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ, גְּדולִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב׃

10 כִּי, עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי־כֶרֶם, יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת; וְזֶרַע חומֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה."

הנביא מזהיר את העשירים המתעשרים על חשבון גזילת פרנסתם של העניים. הנביא מתאר את העשירים קונים את בתי העניים הסמוכים להם ומצרפים את הנחלות שקנו לנחלה אחת – שהיא רק שלהם ורק הם מתגוררים בה. בדרך זו, מונעים אותם עשירים אנוכיים מהעניים כל דרך להתפרנס, לעבוד אדמה ולהתקיים. פעולת העשירים מרחיקה מהם את העניים, כך שבסופו של דבר נשארים רק הם בעלי בתים וקרקעות המסוגלים להתקיים. מילים דומות אמר הנביא עמוס בפרק ו.

והנה, ישעיהו מציין שדבר אלוהים בא לאוזנו! הנביא אומר לחוטאים: "כל השקעתכם הגדולה לא תניב פרי! רבים מהבתים היפים והגדולים שאספתם יוותרו ריקים."

מה המסר?

  • "אתם לא תזכו לשבת בבתים אלו זמן רב."
  • "השדות הרחבים יניבו רק עשירית ממה שתקוו."
  • "כמו שאלוהים קיווה למשפט צדק וקיבל משפח (1-7), כך אותם חוטאים יחסכו ויאספו אוצרות, אך לא יזכו ליהנות מאוצרם אלא ינחלו אכזבה."

נבואת ישעיהו התממשה בגלויות שבאו על יהודה בשנים 604 לפנה"ס, 596 לפנה"ס ו- 586 לפנה"ס. בפסוקים 24־30 ישעיהו מתאר במדויק את האופן בו יבוא האויב כעונש לעם.

עלינו לזכור שהלקח נכון גם לזמננו, ועל כך נעמוד בהמשך.

כל השקעתם של אותם עשירים הייתה ארצית ונועדה לעצמם בלבד. "לכן העש אכלם …" לא הייתה בהם וברכושם ברכת אלוהים.

("צמד" – מידת קרקע שצמד שוורים חורש ביום אחד = 2.5 דונם. "בַּת" – מידת נוזלים השווה בנפח לאיפה במידת יבש).

 

קריאת האזהרה השנייה: "הוי למושפעים מיין!"

פסוקים 11-17:

"11 הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבּוקֶר שֵׁכָר יִרְדּופוּ; מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף, יַיִן יַדְלִיקֵם׃

12 וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל, תּוף וְחָלִיל, וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם; וְאֵת פּועַל יהוה לא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לא רָאוּ׃

13 לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי־דָעַת; וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב, וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא׃

14 לָכֵן, הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ, וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי־חוק; וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ׃

15 וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל־אִישׁ; וְעֵינֵי גְבוהִים תִּשְׁפַּלְנָה׃

16 וַיִּגְבַּה יהוה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט; וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ, נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה׃

17 וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם; וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יאכֵלוּ."

 

ישעיהו מתאר את ריקנותם ואובדנם של שועי הארץ. מנהיגי עמו מוּנעים על-ידי השפעות מזיקות, במקום השפעתו הטהורה של אלוהים. אותם אנשים משכימים לקום וכל זאת כדי להשתכר. הם מוּנעים ומונהגים על-ידי השפעת היין מבוקר עד ערב.

דבריו של ישעיהו מדגישים את ריחוקם מאלוהים. ה' ציווה על עמו ללמוד את דברו בקומם בבוקר ובלכתם לישון (דברים ו 4-9):

"… וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנוכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל־לְבָבֶךָ; וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ…"

ה' ציווה זאת על מנת שנהיה נשלטים על-ידי רוחו ועסוקים בעשיית רצונו כל יום וכל חיינו. מכיוון ששיכרון מיין אינו מאפשר למידה או הנחיית רוח אלוהים, הנביא מציין את אותם החוטאים כאנשים הפועלים בכוח על מנת לא לאפשר לאלוהים לשלוט על חייהם ולקחת חלק כלשהו במחשבותיהם או מעשיהם. אין פלא שהם היו עיוורים לעונש שעמד לבוא עליהם (12).

שאול השליח אמר למאמינים באפסוס:

"אַל תִּשְׁתַּכְּרוּ מִיַּיִן, שֶׁכֵּן זֶה מֵבִיא לִידֵי פְּרִיצוּת, אֶלָּא הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ…" (אפסים ה 18).

ישעיהו מציין את היין כאמצעי שיכרות; אך הדבר נכון לכל גורם או אמצעי המונע מאתנו להישלט על-ידי רוח אלוהים. גם חברה רעה וכל סוג של התמכרות שייכים לאמצעים האלה.

בפסוק 12 הנביא מציין שאותם אנשים נהנו מצלילם של כלי נגינה:

"כִנּוֹר וָנֶבֶל, תּוף וְחָלִיל, וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם; וְאֵת פּועַל יהוה לא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לא רָאוּ."

למה הכוונה? מה הקשר בין פועל ה' לכלי נגינה אלו?

בספר שמואל א פרק י פסוק 5 נאמר שהנביאים היו מנגנים בכלים אלו על מנת ליצור אווירה רוחנית, להכין את לבותיהם לקבל ולהבין את דבר אלוהים:

"… וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתוף וְחָלִיל וְכִנּוֹר, וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים."

כך הם ידעו מה אלוהים עתיד לעשות, והמידע מאלוהים קבע את דרך ואופן חייהם.

לעומתם, העשירים הרשעים, מנהיגי העם בתוקופתו של ישעיהו, ניגנו ושרו לשם הוללות ולא לשם קדושה. הם לא קיוו או שאפו ליצור אווירה רוחנית או הלל קדוש כדי לשמוע את קול אלוהים. מסיבה זו, הנביא מוסיף:

"וְאֵת פּועַל יהוה לא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לא רָאוּ."

במילים פשוטות: הם היו עיוורים לתכנית אלוהים!

הנביא מציין את אותם כלי נגינה על מנת להדגיש את הניגוד הגמור הקיים בין חיי הרשעים לעומת הצדיקים (ראה תהילים פרק צב).

מכיוון שלא פספסו שום הזדמנות למנוע מאלוהים להנהיג את חייהם, הם הוגלו מארצם. מכובדים אלה איבדו את כל הונם ורכושם, עד כי גוועו ללחם ולמים:

"לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי־דָעַת; וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב, וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא" (13).

התנהגותם המרושעת הובילה אותם לשאול, ורכושם האדיר נשאר כשלל בידי זרים.

 

קריאת האזהרה השלישית – הוי ללועגים לדבר אלוהים!

בפסוקים 18-19:

"הוֹי מושְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה; הָאומְרִים: יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה, וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל – וְנֵדָעָה."

בדרך ציורית הנביא מזהיר:

אינכם מפסיקים לחטוא. אתם אוספים חטאים כמו שזירה ועיבוי של חוט עד שהופך לחבל היכול למשוך עגלה. אתם חושבים שחטא כזה או אחר "לא נורא", אך זו מחשבת שווא!

כולנו לעתים חוטאים, אך אלוהים בחסדו מלמדנו להתוודות על חטא, לבקש ולקבל את סליחתו ולפתוח עמו "דף חדש".
וידוי על חטא מאפיין את יראי האלוהים, על מנת שלא יחיו עִם עוון (ראשונה לקורינתים יא 27-31).

לעומת זאת, אותם רשעים בני זמנו של הנביא אומרים ברוב חוצפתם: "אם אנחנו חוטאים, אז הבה נראה את אלוהים פועל! מדוע הוא לא שופט אותנו על מעשינו? הרי הדבר מוכיח שאנו כנראה לא חוטאים כמו שאתה – ישעיהו – חושב, או שאלוהים אינו מסוגל לעשות את מה שהבטיח מפיך ומפי שאר נביאיו!"

את חסד אלוהים בדחיית משפטם הם פרשו כחוסר אונים מצדו, ועל כך רק יגדל עונשם (ראה שנייה לפטרוס ג 7-13).

גם היום אנשים מגיבים בצורה דומה. הבעיה היא שאם אלוהים יפעל וישפוט כרגע בצדקה – הם לא יישארו בחיים, ולכן לא יוכלו לחזור בתשובה! יוצא אם כן, שדבריהם מוכיחים את ריחוקם מאלוהים.

הנביא ממשיך בעוד שלוש אזהרות:

  • נגד המפיצים דיעות מסולפות (פס' 20),
  • החושבים עצמם לחכמים ולגיבורים (פס' 21-22) 
  • ונגד שופטים המתמכרים לשכרות ולוקחים שוחד (פס' 23).

בפסוקים 20-23 ישעיהו מתאר את אופיים, תכונותיהם ומעשיהם של חלק מעמו אשר לאלוהים אין כל חלק בלבם ובמחשבתם:

20 "… הוֹי הָאומְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חושֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחושֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר׃
21 הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבונִים׃
22 הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי־חַיִל לִמְסוךְ שֵׁכָר׃
23 מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שׁוחַד; וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ;"

 

בפסוקים 24-30 ישעיהו הנביא מתאר את תגובת אלוהים:

24 "לָכֵן כֶּאֱכול קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ, וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה; כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יהוה צְבָאוֹת, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ־יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ׃
25 עַל־כֵּן חָרָה אַף־יהוה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים, וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת. בְּכָל־זאת לא־שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃
26 וְנָשָׂא־נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא׃
27 אֵין־עָיֵף וְאֵין־כּוֹשֵׁל בּוֹ, לא יָנוּם וְלא יִישָׁן; וְלא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו, וְלא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו;
28 אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים, וְכָל־קַשְּׁתותָיו דְּרֻכוֹת; פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ, וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה;
29 שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא, וְשָׁאַג (יִשְׁאַג) כַּכְּפִירִים וְיִנְהום וְיואחֵז טֶרֶף, וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל׃
30 וְיִנְהום עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת־יָם; וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה־חושֶׁךְ צַר, וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ."

אלוהים יקרא לאויב אכזר וחזק לעלות על יהודה וישראל כדי להרוג ולהגלות את יושבי ארץ הנחלה. מדוע?

פסוק 24:

"…כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יהוה צְבָאוֹת, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ־יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ".


ישעיהו הנביא מתאר את האופי והתכונות השליליות של אלו אשר אינם ראויים להישאר בנחלת אלוהים.

בדרשה של ישוע המשיח על ההר (מתי פרקים ה-ז) אנו זוכים ללמוד את התכונות החיוביות המאפיינות את הראויים לחיות בנחלת אלוהים. חשוב שנבין את הרקע ל"דרשה על ההר" ומטרתה:

יוחנן המטביל הכין את לבבות בני עמו לפגוש את מלך המשיח העתיד לבוא ולהקים את ממלכתו.
ישוע המשיח אכן הגיע (המלך בא!) וכעת הוא מפרט את האופי והתכונות הנחוצות לבני האדם המעוניינים להיות אזרחי ממלכתו:

מתי ה 3-12:

3 "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.
4 אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים, כִּי הֵם יְנֻחָמוּ.
5 אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ.
6 אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לְצֶדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ.
7 אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ.
8 אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלוהִים.
9 אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלוהִים יִקָּרֵאוּ.
10 אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצֶּדֶק, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.
11 אַשְׁרֵיכֶם אִם יְחָרְפוּ וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיַעֲלִילוּ עֲלֵיכֶם בִּגְלָלִי.
12 שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; הֲרֵי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵיכֶם."

אם נעמיד את ששת ה-'הוי' (אזהרות) של ישעיהו מול תשעת ה-'אשרי' שאמר ישוע נקבל דבר והיפוכו. 
האחד מתאר את אופיים של הרשעים שאינם ראויים לרשת את נחלת אלוהים, והשני מתאר את אופיים, תכונותיהם ומעשיהם של הראויים לממלכת המשיח.

בחן את חייך ושאל:

מי מתאר נכונה יותר את אופיי, תכונותיי ומעשיי – ישעיהו או ישוע?

הבה, נתפלל אחד עבור השני, נלמד להרבות בידיעת דבר אלוהים ונמהר ליישמו בחיינו.
נחיה בדרך שתוכיח כי אנו ראויים להיות אזרחי מלכות המשיח.