ישעיהו הנביא – פרק ח פסוקים 1-10

Print Friendly

פרק ח קשור בטבורו של פרק ז. אם פרק ז כלל נתונים קשים להבנה, הרי שפרק ח מאיר ומבהיר יותר.

להזכירנו – הנושא הכללי של הפרקים הללו הוא: ישועת נאמני אלוהים מאויביהם:

  • אלוהים מבטיח לאנשי יהודה שמלך אשור יפיל את מלכי ארם וישראל הנלחמים נגד יהודה,
  • יהודה לא תיכחד מכיוון ששארית תישאר ותשוב לאלוהים.

פסוקים 1-10:

1 וַיּאמֶר יהוה אֵלַי: קַח־לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וּכְתוב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ, "לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז"׃
2 וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים: אֵת אוּרִיָּה הַכּהֵן וְאֶת־זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ׃
3 וָאֶקְרַב אֶל־הַנְּבִיאָה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. וַיּאמֶר יהוה אֵלַי: קְרָא שְׁמוֹ "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז";
4 כִּי, בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרא "אָבִי וְאִמִּי", יִשָּׂא אֶת־חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שׁומְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
5 וַיּוסֶף יהוה דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמור׃
6 יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלוחַ הַהולְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת־רְצִין וּבֶן־רְמַלְיָהוּ,
7 וְלָכֵן הִנֵּה אֲדונָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת־מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים, אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת־כָּל־כְּבוֹדוֹ; וְעָלָה עַל־כָּל־אֲפִיקָיו, וְהָלַךְ עַל־כָּל־גְּדוֹתָיו;
8 וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר; עַד־צַוָּאר יַגִּיעַ; וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו, מְלא רוחַב־אַרְצְךָ, עִמָּנוּ אֵל׃
9 רועוּ עַמִּים וָחותּוּ, וְהַאֲזִינוּ, כּל מֶרְחַקֵּי־אָרֶץ; הִתְאַזְּרוּ וָחותּוּ, הִתְאַזְּרוּ וָחותּוּ׃
10 עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר; דַּבְּרוּ דָבָר וְלא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל.


א. מה מתרחש בפסוקים אלו באופן כללי?

אלוהים מכין נבואה חזותית לאנשי יהודה. הם עומדים לראות דבר ממשי, כך שיאמינו לדברי הנביא.
הנביא ישעיהו נצטווה להוליד ילד ולקרא את שמו "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז". שם הילד מתאר את ניצחון האשורים שעומד להתרחש בקרוב.

אלוהים אמר: "לפני שהילד ידע לקרא 'אבא ואמא' – כלומר, לפני שיהיה בן שנה, אשור תנצח את ארם וישראל ותבזוז אותם." אלוהים מעניש את ישראל ויהודה מכיוון שזנחו את אמונתם בו.
ב. מה עושה הנביא לעיני העם ביהודה?

בפסוק 1 הנביא מציין שקיבל הוראה מאלוהים: הוא נצטווה לקחת גיליון גדול ולכתוב עליו שם, שהוא למעשה מסר: "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז". משמעות השם היא: "בואו מהר לקחת שלל, חושו והזדרזו כדי לבזוז!"

המילה "גִּלָּיוֹן" באה מהשורש "גלוי" – המסר גלוי לעיני כל.

הנביא נצטווה לכתוב "בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ" – בכתב בולט וברור לכל עין.

המסר הכתוב נועד לנבא מראש את ניצחון אשור על ארם, ישראל ויהודה.

בפסוק 2 אנו למדים שהנביא בחר שני עדים ידועים למעשיו: את אוּרִיָּה הַכּהֵן וְאֶת־זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ, וזאת כדי שהעם לא יתכחש לנבואה ושעדותו תקבל תוקף משפטי; הרי התורה אומרת שעל פי שני עדים יקום דבר (במדבר לה 30; דברים יז 6, יט 5). על ידי מעשה נבואי זה והתגשמותו תוך זמן קצר קיבלו בני יהודה הוכחה נוספת שישעיהו הנו נביא אמת (דברים יח 21).

בפסוקים 3-4 הנביא ישעיהו מתאר את התהליך שהעם רואה ושותף לו. הנביא ואשתו מולידים בן, ועל פי הוראת אלוהים קוראים את שמו – "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז". בשלב זה, כל אחד בעם יכול להביט אל התינוק ולבדוק בעצמו: – לפני שהתינוק יידע לקרא "אבא", "אמא", יעלה מלך אשור וינצח את ארם וישראל.

 

סיכום חלק א:

אלוהים מעניק לבני יהודה נבואה שתתגשם תוך שנתיים לכל היותר (זמן הריון בתוספת שנה)!

הנבואה חזותית ונמסרה בפני שני עדים, כך שאף אחד לא יוכל להתכחש לה.

מכיוון שניצחון אשור התרחש בשנת 732 לפנה"ס, יש להניח שהנבואה נתנה שנתיים לפני כן, בשנת 734 לפנה"ס.

 

מדוע אלוהים מעניש את ישראל ויהודה?

התשובה בפסוק 6:

"יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלוֹחַ הַהוֹלְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת-רְצִין וּבֶן-רְמַלְיָהוּ."

מי השילוח הם המים הבאים ממעיין הגיחון. מים אלו, הנמצאים בתוך העיר ירושלים, היוו מקור חיים לתושביה.
ישעיהו הנביא משתמש בתיאור אלגורי כדי לומר: "העם מאס את אלוהים השוכן בירושלים המעניק להם חיים, והעדיף ללכת בשמחה אחר דרכם של מלך ארם ומלך ישראל הרשעים. גם הם זנחו את אלוהים, הסתמכו על כוחם שלהם והשתחוו לאלילים."

מה קורה לאלו הזונחים את אלוהים? איך אלוהים עתיד להעניש את ישראל ויהודה (כולל ארם)?

בפסוקים 7־8 הנביא ממשיך בתיאור ציורי – כזה ששומעיו מבינים היטב:

7. "וְלָכֵן הִנֵּה אֲדוֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת-מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים – אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת-כָּל-כְּבוֹדוֹ; וְעָלָה עַל-כָּל-אֲפִיקָיו, וְהָלַךְ עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו,
8. וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר, עַד-צַוָּאר יַגִּיעַ. וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו, מְלא רוֹחַב-אַרְצְךָ, עִמָּנוּ אֵל."

האם מישהו אי-פעם ניסה לשתות מים מצינור כיבוי אש המתיז זרם מים בעוצמה? למרות שהצינור מוציא מים, הרי שהזרם האדיר עלול לגרום נזק ואף מוות לכל המנסה לשתות ממנו. גשם יכול להיות דבר מבורך, אך גשם עז וללא הפסקה מביא שיטפון, רעב, מחלות ומוות.

עם ישראל זנח את מי החיים, את אלוהים, ושם את ביטחונו בידי אשור. הנביא מתאר את אשור כזרם מי נהר עצומים, על מנת להבהיר שמשהו מבורך לא יבוא מהברית הזו, אלא נזק ומוות; ממש כמו מי נהר העולים על גדותיו!

מי השילוח השקטים הנם דוגמה ציורית נפלאה לישועתו של ה'. הנביא ישעיהו (בפרק ל 15) מתאר את ישועת אלוהים כפעולה שתתבצע לבטח אך בנחת, בשקט ובבטחה.

לנביא חבקוק, שביקש לזרז את משפט אלוהים על מנת לראות את הצדק יוצא לפועל עוד בימיו, אמר אלוהים (חבקוק ב 3):

"… אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ, כִּי־בא יָבא לא יְאַחֵר."

ביטויים של חוסר סבלנות וחוסר יכולת להשלים עם תכניתו ולוח הזמנים של אלוהים בהבאת ישועתו, הנו סימן לחוסר אמונה וחוסר ביטחון באלוהים.

הנביא ישעיהו מציין במילים ברורות שאשור יכסה את כל הארץ. לא יהיה מקום בארץ שינצל מהכיבוש.

 

בסוף פסוק 8 אומר ישעיהו משפט המבהיר לנו את זהותו של עמנו־אל:

"…מְלֹא רוֹחַב-אַרְצְךָ, עִמָּנוּ אֵל."

מכיוון שארץ ישראל הנה נחלתו של אלוהים, הרי שהשם עמנו־אל במשפט זה הנו שם נרדף לאלוהים בכבודו ובעצמו. נתון זה חשוב מכיוון שזו הוכחה נוספת לקביעה שעמנו־אל, הנולד לעלמה, כאות מאלוהים (ז 14), הוא ה' בכבודו ובעצמו (בשורת מתי פרק א פסוק 23).

 

ישעיהו הנביא פועל על פי עקרון אותו אנו מוצאים במקומות רבים אחרים בתנ"ך: לאחר שהוא מציין את החטא ועונשו, הוא ממשיך ומלמד את העם גם מה עליהם לעשות כדי לחזור בתשובה וליהנות מהגנתו וישועתו של אלוהים.

פסוקים 9־10:

"רוֹעוּ עַמִּים וָחוֹתּוּ, וְהַאֲזִינוּ, כל מֶרְחַקֵּי-אָרֶץ; הִתְאַזְּרוּ וָחוֹתּוּ, הִתְאַזְּרוּ וָחוֹתּוּ. עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר; דַּבְּרוּ דָבָר וְלא יָקוּם – כִּי עִמָּנוּ אֵל."

משמעות המילים: רוֹעוּ  = השברו; חוֹתּוּ = התנפצו; הִתְאַזְּרוּ  = חגרו עצמכם והתכוננו; … ומשמעות המשפט: 

"השברו, עמים, והתנפצו! שמעו, כל העמים! התכוננו והכינו עצמכם, כי אתם עומדים להישבר לרסיסים. העלו מחשבות, הכינו תכניות, אך דעו לכם שהכל יופר ולא יתקיים!"

מדוע? – "כִּי עִמָּנוּ אֵל!" 

הנביא ישעיהו מציין שאשור תבוא ותכה גם את יהודה, אך לא כך יסתיים הסיפור! אשור החזקה תוכה שוק על ירך, ותכניות האשורים לא תצאנה לפועל. אלוהים עתיד להענישם מכיוון שגם הם חטאו ופשעו נגדו (ראה פרק י 5־13). כך מנבא ישעיהו את עתיד צבא אשור לאחר שיעלה על ישראל ויהודה.

בהענשת אשור וסילוקם מארץ ההבטחה אלוהים יוכיח את ריבונותו אך גם ימלא את הבטחתו לשארית הנאמנה לו בישראל.

 

סיכום:

1. הנבואה בפרק ח נועדה לחדד את שאמר הנביא בפרק ז ולהוסיף מוחשיות לדברו: "ראו את בני התינוק! לפני שידע לומר 'אבא' ו'אמא' – יעלו עלינו האשורים ויכבשו אותנו."

מכיוון שדברי הנביא התגשמו בדיוק מוחלט, יכלו בני זמנו להאמין ולבטוח שבעתיד יבוא עמנו־אל ויברך את שארית נאמניו (הכיבוש נעשה בשנת 732 לפנה"ס, והנבואה ניתנה בשנת 734 לפנה"ס). 

2. בני ישראל, בין אם ביהודה או בשומרון, מאסו באלוהים וחשבו שיזכו ליחס או ברכה גדולה יותר ממקור אחר. הם טעו! אין טוב ובטוח יותר מאלוהים. מי שעוזב אותו – נפגע.

3. אלוהים מפעיל את העולם לפי תכניתו המושלמת. הבטחותיו מתגשמות בדיוק בזמן שאלוהים קבע.

האמונה שלנו מתבטאת בסבלנות למימוש הבטחות אלוהים בזמנו.

 

  • מתי אוכל להיות בטוח שהבטחת אלוהים תתגשם דרכי? – רק כאשר עמנו־אל עמי.
  • מתי אוכל לבטוח שהתקפת השטן לא תמחה את שמי וזרעי? – אם עמנו־אל עמי.

הבה נהיה צמודים לעמנו־אל, לישוע המשיח הגואל.