לדעת אותו- פרק 1- דעו את ה'

Print Friendly

פרק 1

דעו את ה'

א.

בתאריך ה-7 לינואר 1855 פתח רועה העדה של קהילת ניו-פארק שבסאוט'וורק את דרשת הבוקר שלו ואמר:

"יש גורסים כי הכי חשוב שכל אדם יכיר את עצמו. לא אתנגד לדעה זו, אבל אני משוכנע שלא פחות חשוב לדעת את אלוהים. זהו הנושא שצריך להעסיק את נבחרי אלוהים יותר מכל. המדע הנעלה ביותר, ההגות הנשגבת ביותר, הפילוסופיה הגבוהה ביותר הם כבודו, מהותו, אישיותו, רצונו, מעשיו וקיומו הנהדר של אלוהים המושיע את העולם בחסדו. המחשבות אודות אלוהים משובבות את הנפש ומרוממות את הדעת. אלוהים כה נשגב הוא עד שמחשבותינו נטמעות באינסופיותו הנהדרת. האמת אודות אלוהים כה עמוקה היא עד שגאוותנו המטופשת טובעת לה בתהום נפלאותיה.

עם כל נושא אחר איננו מתקשים להתמודד וכשהצלחנו בכך אנו חשים סיפוק וניצחון. אנו חשים שהחכמנו, הרבינו דעת וקנינו תבונה. אבל כשאנו מנסים לעסוק במדע עליון זה של דעת אלוהים, אנו מגלים שאיננו מסוגלים כלל לרדת לעומקו, לאמוד את גובהו ולקבוע את מימדיו. אנו נותרים עם הרושם שהאדם — עלוב עד כדי כלימה בביטחונו העצמי המסולף — דומה בעניין זה לחמור חמורותיים שטרם למד להלך במוסרות בעליו. אנו ממהרים להודות ש'קצת הוא שידענו' — וגם מתוך זה אנו מבינים רק מעט. שום עיסוק אינו יעיל יותר להכניע לב אדם ולהשפיל את גאוותו מהחשיבה אודות אלוהים.

נושא זה מכניע את הלב, ובאותה עת גם מרחיב אותו. ההוגה באלוהים תכופות, ימצא שאופקיו יתרחבו בהרבה לעומת זה שכל מעייניו נתונים רק לחרישת שדהו המצומק ובניית ביתו הקטן… אין דבר שמרחיב את הנפש יותר מהעיסוק בישוע המשיח וידיעת אלוהים. אין דבר שמרחיב יותר את הדעת ומטהר יותר את הרוח ממחשבה מעמיקה, חסודה וכנה אודות אלוהותו של אלוהים.

נושא זה יש בו גם נחמה רבה, בדעת המשיח יש תרופה לכל מחלה; בדעת אלוהים יש מנוח מכל מכאוב; בהשפעת רוח הקודש יש עזרה לכל צרה, הרוצה אתה להיפטר מן הכאב? להעביר מעליך את דאגותיך? — ובכן, השקע עצמך בתהום אלוהים, אבד את עצמך באינסופיותו וכך תוכל לשוב ולעמוד מול אתגרי החיים מחוזק, נינוח ומעודד. בנושא זה אני מזמין אתכם לעסוק הבוקר".

מלים אלה, שנאמרו לפני מספר דורות על-ידי צ'רלס האדן ספורג'אן (והוא אז בן עשרים שנה בלבד!), היו נכונות אז והן נכונות גם היום. אינני יכול לחשוב על מבוא טוב יותר לסדרת שעורים זו אודות טבעו ואישיותו של אלוהים.

ב.

"רגע אחד" עלול מישהו לומר, "מי צריך את השיעורים הללו? בימי ספורג'אן התעניינו רבים בתיאולוגיה. לי אין שום עניין בנושא הזה. הוא משעמם אותי. למה להקדיש לנושא שכזה כל-כך הרבה זמן ומאמץ? אנחנו חיים במאה העשרים ואחד ולא ב-1855!"

שאלה זו הוגנת בהחלט — ויש לה תשובה. מי שחושב כך, בעצם יוצא מתוך הנחה שאין כל משמעות מעשית להתעסקות בטבע אלוהים ובאישיותו, אך לא כן הוא. זהו הנושא המעשי ביותר שיכול אדם להעלות על הדעת. חשוב — במידה מכריעה ממש — שנדע מיהו ומהו אלוהים כדי שניטיב לנהל את חיי היום-יום שלנו. נתאכזר לעצמנו אם ננסה לחיות בעולם הזה בלי לדעת דבר אודות אלוהים, שהעולם שייך לו ושהוא מושל בו כרצונו. נאבד את דרכנו, כאילו היינו בני שבט פרימיטיבי מהאמזונס, שנעקרו בפתאומיות מיערות העד המוכרים להם ו"הושתלו" במרכזה הסואן של לונדון. העולם הוא מקום מוזר, נעדר היגיון ומפחיד לכל אלה שאינם מכירים את אלוהים. אם אתה משתמט מחובתך להכיר ולדעת את אלוהים הרי שדנת את עצמך לנדוד ולהיכשל בעולם הזה כסומא, ללא חוש כיוון ובלי להבין את המתרחש סביבך. אין דרך בטוחה יותר מזו לבזבז את החיים ולאבד את נפשנו.

ובכן, אם השתכנענו שחשוב לחקור את צפונות אלוהים, נוכל להתחיל. אבל מהיכן? מובן מאליו שנוכל להתחיל רק מהמקום בו אנו עומדים כעת. עלינו לפתוח במסע ארוך זה דווקא בשעת סערה, משום שכיום מתנהל בעולם ויכוח סוער אודות אלוהים. נאמר לנו ש"עלינו לשכוח כל מה שלמדנו", ש"אלוהים מת", "איננו", "מעולם לא היה", ש"אפשר לדבר אודות אלוהים אבל אי-אפשר להכיר אותו באמת", ש"לכל אחד האמת שלו" ועוד כאלה סיסמאות. מי שמעז לחשוב שאפשר לדעת משהו באופן חד-משמעי על אלוהים, נחשב היום לשוטה או לדמגוג. כל תורה שמתיימרת להכיר את אלוהים נחשבת למיושנת וחסרת כל ערך אמיתי — "קלוויניזם", "שמרנות מטופשת", "תיאולוגיה פרוטסטנטית" — אין כיום צורך בכל אלו וספק אם היה בעבר.

מה, אם כן, נעשה? אם נדחה את עיוננו עד שוך הסערה, ייתכן שלעולם לא נעסוק בו. ובכן, הצעה לי אליכם: ודאי זכור לכם כיצד תקע ההלך בספרו המפורסם של ג'והן באניין את אצבעותיו באוזניו כאשר אשתו וילדיו ניסו למנוע בעדו מללכת כדרך שבחר בה, וכיצד זעק תוך כדי מרוצתו אל דרך החיים, "חיי עולם! חיי עולם!" אני מבקש מכם לאטום את אוזניכם לפני כל מי שאומר לכם שאי-אפשר להכיר באמת את אלוהים, ולצעוד עימי כברת דרך כדי לבדוק זאת. אחרי הכל, מבחנה האמיתי של העיסה הוא בטעמה. המהלכים בדרך אינם צריכים לדאוג אם ישמעו אחרים הטוענים שדרך כזו לא קיימת כלל. המציאות הרי מדברת בעד עצמה.

משום כך, סערה או לא סערה, הבה נצא לדרך!

אבל כיצד נכלכל צעדינו? איך נמצא את הכיוון? הידע שיש למשיחיים על אלוהים מושתת על חמישה עקרונות המתווים את הדרך:

1. אלוהים דיבר אל האדם. כתבי הקודש הם דבר אלוהים שהבורא מדבר באמצעותו לברואיו. הם ניתנו כדי להחכימנו אלי ישועה.

2. אלוהים הוא אדון ומלך בריאתו; הוא מושל בכל לכבודו, ומפגין בכל מעשיו את שלמותו רבת-הפנים; כל זה למען יהללוהו בני אדם ומלאכים.

3. אלוהים מושיע על-ידי המשיח ישוע. הוא פועל באהבתו הריבונית כדי לשחרר מאמינים מאשמת החטא ומכוחו, לאמץ אותם כבניו ולברכם ברוחב אהבתו.

4. אלוהים הוא אחד; יש באלוהות שלוש אישויות: האב, הבן ורוח הקודש. במעשה הישועה משתתפים השלושה יחדיו; האב יעד ישועה, הבן יצק את יסודה והרוח מימש אותה.

5. חסידות היא היענות להתגלות אלוהים מתוך אמונה, במשמעת, בהשתחוויה, בתפילה, בהודיה ובכניעה מסורה. את חיינו עלינו לנהל על פי דבר אלוהים. רק כך נחיה חיי חסידות.

נבחן עתה מה אומר לנו ספר הבריתות על אלוהים. בעשותנו כך, הבה נזכור את העקרונות הכלליים אך החשובים האלו. כעת מצבנו דומה לזה של טיילים אשר הבחינו במרחק בהר גבוה הניצב בדרכם וחגו סביבו, לאחר שאמדו את גובהו וראו כי הוא חולש על סביבתו, החליטו להתמודד עימו ישירות ולהעפיל עליו.

ג.

במה יהיה טיפוס זה כרוך? מה הם הנושאים שיעסיקו אותנו? נצטרך לעסוק באלוהות אלוהים, כלומר, באותן תכונות שמייחדות את אלוהים משאר בריאתו ומבדילות בינו לבין יצירי כפיו. כוונתנו לתכונות כנצחיותו, אינסופיותו, קיומו מעצמו, שלמותו הבלתי משתנה ועוד. נצטרך לעסוק גם בגבורות אלוהים: יכולתו הבלתי מוגבלת, ידיעתו את הכל והימצאותו בכל. נצטרך לעסוק בשלמותו, במוסריותו הנגלית במעשיו — קדושתו, אהבתו וחסדו, נאמנותו, טובו, אורך-אפו וצדקתו. נצטרך לחשוב על הדברים הרצויים לו ועל אלה השנואים בעיניו; על מה שמעורר את חמתו או זוכה לברכתו.

לרבים מאיתנו נושאים אלה הם בלתי מוכרים, אך לא תמיד היה כך. היו זמנים ש"תכונות אלוהים" (כפי שכינו זאת אז) היו עניין כל-כך חשוב עד שאפילו הילדים למדו אותו. כדי להקנות לילדיהם את עיקרי האמונה הורים נהגו להסביר, "מהו אלוהים? אלוהים הוא רוח, הוא נצחי, אין לו שעור והוא לא משתנה בישותו, חכמתו, כוחו, קדושתו, צדקתו, טובו ואמיתו". צ'רלס הודג' הדגול נהג לומר שתשובה זו היא "כנראה התיאור הטוב ביותר של אלוהים שהאדם מסוגל לתת". אלא שמעטים היום מלמדים את ילדיהם על קיומו של אלוהים ועל תכונותיו. מעטים גם זכו לקרוא משהו פשוט וברור בעניין זה משום שקשה היום למצוא ספרים שעוסקים בו. משום כך אני מניח שעיוננו על אלוהים יגלה לנו דברים חדשים ורבים ויעורר בנו מחשבות שמעולם לא עלו על דעתנו.

ד.

זו הסיבה שעלינו לעצור כבר בראשית מסענו אל פסגת ההר כדי לשאול את עצמנו שאלה יסודית וחשובה שמן הראוי להעלותה בכל פעם שאנחנו מעיינים בדבר אלוהים. היא נוגעת למניעינו ולכוונות לבנו:

מהי מטרתנו הסופית?

לשם מה אנו מעסיקים את עצמנו במחשבות אלה?

מה נעשה עם מה שנלמד על אלוהים?

אם בכוונתנו לקנות ידע תיאולוגי לשמו בלבד, הוא "יחמיץ" בידינו. ידע תיאורטי יחזק בנו את הגאווה. עצם גדולת הנושא תעוור את עינינו ואנחנו עלולים להתחיל לחשוב שאנחנו טובים מאחינו המאמינים. את אלה שיודעים פחות מאיתנו נחשוב לנחותים וחסרי ערך.

שאול השליח הזהיר את הקורינתיים ש"דעת מביאה לידי גאווה… ומי שסבור שהוא יודע משהו, עדיין איננו יודע דבר כפי שצריך לדעת" (קור"א ח 2-1). מי שמבקש ידע תיאולוגי כדי להתהדר בו לפני אחרים, בעצם פותח פתח רחב להתעיה עצמית. עלינו להישמר מגישה כזאת ולהתפלל שגם אלוהים ישמרנו ממנה. ראינו שבריאות רוחנית איננה אפשרית בלי דעת; אבל נכון גם לומר שלא תיתכן בריאות רוחנית אם דעת זו הופכת למטרה בפני עצמה. דעת, כמו בורות, יכולה להיות סכנה גדולה לחיים הרוחניים ועלינו להיזהר בה. "אבל", יאמר אחר, "האין אהבה לאמת אלוהים ורצון לדעתה טבעיים למאמין? הרי כתוב במזמור קי"ט: 'למדני חוקיך… גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. מה אהבתי תורתך… דרך פיקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך… מה נמלצו לחיכי אמרתך, מדבש לפי!"' (פס' 12, 18, 27, 97, 103).

האם אין העובדה שהמחבר קיבל את אהבת האמת מוכיחה שהוא אכן משיחי? (ראה תסל"ב ב 10).

כן, כמובן. אבל מזמור קי"ט גם מראה שהמחבר לא חפץ בידיעה תיאורטית הנעדרת משמעות מעשית. תשוקתו העיקרית הייתה להכיר את אלוהים עצמו וליהנות ממנו, וכל חפצו בדעת אודותיו נועד לשמש מכשיר להגשמת מטרה זו. המחבר רצה להבין את אמת אלוהים כדי שייענה לה מלבו ויתאים אליה את חייו. שים לב לפסוקים הראשונים של המזמור: "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת יהוה, אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו… אף לא פעלו עוולה, בדרכיו הלכו… אחליי יכונו דרכיי לשמור חוקיך" (פס' 5-1).

למחבר היה עניין רב בהוראת הכתובים ובתיאולוגיה, אבל לא כמטרה בפני עצמה כי אם כאמצעי להשגת מטרה חשובה יותר — אורח חיים כרצון אלוהים וכמצוותו. הוא השתוקק לדעת אותו, את אלוהים, ולשרת בנאמנות את זה שאת אמיתו חפץ להבין.

כזו צריכה להיות גם גישתנו. עלינו לרצות לדעת אותו טוב יותר. עלינו לא רק להצטייד בידע תיאורטי על תכונותיו, אלא להכירו הכרה אישית מחייבת. בדרך זו לא יהיה אלוהים רק הנושא הנלמד, כי אם גם מורה ומדריך. לשם כך ניתנה התגלות אלוהים ורק זו הדרך הנכונה להשתמש בה.

ה.

עתה עומדת לפנינו שאלה חדשה: כיצד נוכל להפוך את מה שלמדנו על אלוהים להיכרות אמיתית איתו?

התשובה פשוטה, ובאותה עת גם קשה. עלינו להגות בכל דבר שנלמד אודותיו ולחשוב עליו ברוח שפלה ונכנעת. המידע שצברנו צריך לשמש לנו חומר גלם לתפילה משתחווה ואוהבת לאלוהים.

יש לנו מושג כללי על תפילה; אבל מה זאת הגות? למרבה הצער, זהו אחד העיסוקים המשיחיים המוזנחים ביותר בימינו. משיחיים רבים סובלים מתוצאות הזנחה זו. הגות היא פעולה מחשבתית בה אדם חובק אמת כלשהי, מתרפק עליה, מעיין בה על כל צדדיה ומשמעויותיה, מיישם אותה, לומד להבינה, לאהוב אותה ולהישמע לה מתוך התייחסות אישית עמוקה. זוהי פעילות מחשבתית קדושה שנעשית בנוכחות אלוהים, למענו ובעזרתו ובכך היא דומה מאוד לתפילה. תכליתה לצרוף ולטהר את השקפתנו על ה', לאפשר לנו לראות דברים לאשורם ולהתיר לאמת אלוהים להשפיע במלואה על לבנו. כשאנו הוגים, אנחנו בעצם מדברים אל עצמנו על אלוהים; לפעמים אנחנו מתווכחים, רבים וגוערים בעצמנו בשעת הגות (אני מכיר אנשים שמדברים אל עצמם כשהם הוגים!). ההגות עוזרת לנו להשתחרר מכבלי הספק והחשש, מאי-ההבנה, מאי-הידיעה ומחוסר הנכונות שלנו להיכנע לפני אלוהים. היא תורמת להכרה צלולה יותר של חסד אלוהים וגבורתו. היא משפילה אותנו ומרוממת את אלוהים. היא חושפת את קטנותנו, חטאינו וחולשותינו ומעודדת אותנו לדעת את גדולת אלוהים, טהרתו וגבורתו המושיעים. זה מה שספורג'אן רצה לומר בקטע שציטטנו בראשית פרק זה, וכל מלה שנאמרה שם אמת היא.

ככל שנעמיק להיכנס בשערי חוויה זו של השפלה ורוממות, תגדל ידיעתנו את אלוהים ואיתה ירבו ביטחוננו, שלוותנו ושמחתנו בו. יעזרנו אם כן, האלוהים, להפוך דעת זו שנרכוש אודותיו לידיעה אמיתית אותו, למען יקוים הפסוק, "כולם יידעו אותו".