לדעת אותו- פרק 12- אהבת ה'

Print Friendly

פרק 12

אהבת ה'

א.

"אלוהים הוא אהבה". ביטוי זה הוא מן המדהימים ביותר בספר הבריתות. הוא מופיע פעמיים באיגרת הראשונה של יוחנן (פרק ד פס' 8, 16), אך הוא גם אחד מהביטויים הפחות מובנים שבכתובים. דעות מסולפות צמחו סביבו כשדה קוצים והעלימו את משמעותו האמיתית. לא בנקל נפלס לעצמנו דרך בעד צמחי הפרא הרעיוניים הללו, אולם המאמץ המחשבתי מבטיח שכר מלא לעוסקים בו, משתתברר משמעותם האמיתית של פסוקים אלו. מובטחני שמטפסי האוורסט אינם קובלים על המאמצים שהשקיעו בהעפלה, לאחר שהגיעו לפסגתו.

אשרי אלו שיכולים לומר, כפי שאומר יוחנן, "ואנחנו ידענו ונאמין באהבה אשר אלוהים אהב אותנו" (שם, פס' 16). לדעת את אהבת אלוהים זה גן-עדן עלי-אדמות. הברית החדשה אינה מתארת זכות זו כקניינו הבלעדי של מיעוט מבורך, כי אם כחלק רגיל מהניסיון המשיחי הממוצע, היבט של החיים המשיחיים שרק החולים או המעוותים באמונתם לא יתנסו בו. כששאול מדבר על אהבת אלוהים אשר הוצקה בלבנו על-ידי רוח הקודש הניתן לנו (רומים ה 5), הוא מכוון לאהבת אלוהים כלפינו, הנודעת לנו על-ידי רוח הקודש.

שלוש נקודות מדברי שאול בפסוק זה ראויות במיוחד לציון:

1. המלה "הוצק" משמעותה "נשפך", "נמזג"

זוהי המלה שמשמשת לתאר את מתן הרוח במעשי השליחים ב 18-17, 33; י 45 וטיטוס ג 6. היא מרמזת על נתינה שופעת וחופשית, על כמות גדולה הממלאת את המיכל עד גדותיו. יש, על כן, שתרגמו את המושג במלה "הציף" — "אהבת אלוהים הציפה את לבנו"… שאול אינו מדבר כאן על תחושות רפות, לא סדירות, כי אם על מציאות כובשת וסוחפת.

2. שאול מדבר בפסוק זה בלשון עבר

זהו מעשה שכבר נעשה, שכבר הושלם. לבנו מלא עתה משום שנמלא בעבר כעמק שהוצף ועודנו מלא מים. שאול מניח שכל קוראיו — ואנחנו בתוכם — חיים בידיעה המהנה של אהבת אלוהים האדירה כלפיהם.

3. שימו לב שאין אף רמז לכך שרוח הקודש פועל כפי שמתואר כאן, רק בקרב מאמינים מסוימים

זהו מעשה שהרוח עושה אצל כל המקבלים אותו, כלומר, אצל כל מי שנולד מחדש. יש לשאוף לכך שמימד זה של פעולת הרוח יוכר ויזכה להערכה רבה יותר משמקובל היום. העיוות האומלל והמרושש שנאחזנו בו גורם לנו להתמקד במעשיו החריגים והלא-קבועים של רוח הקודש על חשבון מעשיו הרגילים. אנו מתעניינים במתנות הריפוי והדיבור בלשונות יותר מאשר בפעולתו הרגילה והנפוצה של הרוח, היוצר שמחה, תקווה ואהבה בלב המאמין היודע את אהבת אלוהים אליו. ברור לכל קורא שמתנות אלו לא ניתנו לכל מאמין (קור"א יב 20-18) וכי הן פחותות בחשיבותן מן האחרות. הקורינתים היו משוכנעים שככל שתרבינה הלשונות כן ירבה האושר, אך שאול מלמדם שבלא קדושה של אמת, בלא אהבה, אין ללשונות כל ערך (קור"א יג).

שאול היה מתריס בלשון דומה גם היום, אם היה בכך צורך. יהא זה עצוב אם השאיפה להתעוררות רוחנית שמבצבצת ברחבי העולם תסטה מהכיוון הנכון ותמצא את עצמה בדרך ללא מוצא, דוגמת טעותם של הקורינתים. על כן, מוטב שלא נלך בדרכם. איחולי שאול לקהילה באפסוס היו שהרוח יתמיד לעשות את שמתואר ברומים ה 5 בגבורה הולכת וגוברת ובכך יביאם להיכרות עמוקה יותר עם אלוהים במשיח ולידיעה ברורה יותר של אהבתו. כנאמר באפסיים ג 14 ואילך, "אכרעה על ברכיי לאבי אדוננו ישוע המשיח… לתת לכם להתחזק בגבורה על-ידי רוחו… והייתם מושרשים ומיוסדים באהבה למען תוכלו להבין יחד עם כל הקדושים, מהו הרוחב והאורך והעומק והגובה (של)… אהבת המשיח הנעלה על כל דעת". זהו פועל אלוהים המעורר בקהילה את השאיפה המחודשת לעמוד באמות-המידה שהברית החדשה מציינת כטבעיות ביותר; שאיפה להתעוררות אמיתית לא תתרכז רק בשאיפה לדבר בלשונות (בסופו של דבר אין זה משנה אם אנו מדברים בלשונות ואם לאו), כי אם בשאיפה שהרוח יעורר בנו אהבה עמוקה לאלוהים.

מטרת פרק זה היא להזכיר לקוראינו מה טבעה של אהבת אלוהים שרוח הקודש יוצק בלבנו. לשם כך בחרתי להתרכז בקביעתו רבת המשמעות של יוחנן: "אלוהים הוא אהבה". במלים אחרות, האהבה שאלוהים מגלה לבני אדם ולמשיחיים הנהנים ממנה ושמחים בה כל-כך, היא התגלות של מהותו הפנימית. הנושא שלפנינו יוביל אותנו אל עמקי סוד מהות האלוהים — ככל שיכול אדם לחדור, ובהחלט עמוק יותר משהגענו בעיוננו עד כה. כשדיברנו על חכמת אלוהים, ראינו משהו מדעתו; כשדיברנו על גבורתו, ראינו את ידו וזרועו; כשדיברנו על דברו, למדנו אודות פיו; אך כעת, כשנעיין באהבתו, נימצא מתבוננים בלבו. זוהי אדמת קודש! יעזרנו ה' להלך בה ביראה הראויה ובלא חטא.

ב.

שתי הערות כלליות על דברי יוחנן תסלולנה בפנינו את הדרך:

1. באשר לכתובים, הקביעה כי "אלוהים הוא אהבה" איננה כל האמת

אין לראות במלים אלה הגדרה מופשטת שכוללת את כל הניתן לומר על אלוהים, כי אם סיכום השקפתו של המשיחי, סיכום המתאר את עיקרי הדברים שכתבי הקודש מלמדים אותנו אודות אלוהים. במלים אחרות, קביעה זו מניחה מראש את כל שאר הדברים שנאמרים בכתבי הקודש אודות אלוהים. האלוהים שיוחנן מדבר עליו הוא אותו אלוהים שברא את העולם; שגזר על העולם את המבול; שקרא את אברהם ועשה ממנו עם. שהוכיח והעניש את עמו בבצורת, בשבי ובגלות; שדחה מעל פניו את בני-ישראל הכופרים; ששלח את בנו להיות מושיע העולם; שזמן קצר אחרי שיוחנן כתב את שכתב, הביא לחורבן בית המקדש; וביום מן הימים ישפוט את העולם בצדק. זהו האלוהים שיוחנן אמר עליו כי הוא אהבה. טעות היא לנהוג בפסוק זה כמנהג אחדים, כאילו יש בו כדי לבטל את עדות הכתובים על צדקת אלוהים, חמתו וחומרת מעשיו. אין מקום לטענה שאלוהים — שהוא אהבה — אינו יכול להיות גם אלוהים המרשיע ושופט רשעים; הלא יוחנן מדבר בדיוק על האלוהים שעושה דברים אלה.

אם ברצוננו להימנע מטעות בהבנת דברי יוחנן, שומה עלינו לצרפם לקביעות דומות מבחינת המבנה הדקדוקי שלהן, הנמצאות במקומות אחרים בכתובים. המעניין הוא שכל הקביעות האלה באות מפי אדוננו עצמו: "אלוהים רוח" או על פי התרגום העברי, "אלוהים הוא רוח" (יוחנן ד 24); "זאת השמועה אשר שמענו ממנו ונועד לכם — כי האלוהים אור הוא" (יוח"א א 5). הקביעה שאלוהים הוא אהבה צריכה להיות מובנת על בסיס שתי הקביעות האחרות. טוב נעשה אם נעיין בשלושתן.

אלוהים הוא רוח. אדוננו ביטא אמת זו במהלך שיחתו עם האישה השומרונית. הוא שקד להסביר לה שטעות לחשוב כי מותר לעבוד את אלוהים רק במקום אחד מיוחד, כאילו הוא קשור בדרך כלשהי למקום מסוים. המונח "רוח" עומד בניגוד למונחים "בשר", "חומר". מה שאדוננו מבקש לומר לאותה אישה הוא שהאדם, בהיותו "בשרי", אינו יכול אלא להיות במקום מסוים ברגע נתון; אבל אלוהים איננו מוגבל באופן כזה, משום שהוא "רוח". מכאן שמה שחשוב בעבודת אלוהים אינו מיקומך הגיאוגרפי — ירושלים, שומרון או כל מקום "קדוש" אחר — אלא נכונותך לקבל את התגלותו. "האלוהים רוח הוא, והמשתחווים לו צריכים להשתחוות ברוח ובאמת".

לאלוהים אין גוף. משום כך הוא חופשי מכל המגבלות הקשורות במרחק ובמקום — הוא קיים בכל מקום. גם אין לו "חלקים" — כלומר, אישיותו, גבורותיו ותכונותיו מתמזגות יחד לשלמות אחת, כך שאין בו חילוף או צל של שינוי (יעקב א 17). הוא חופשי מכל מגבלות הזמן ותהליכיו: הוא קיים לנצח. כמו שהוא אתמול, כך הוא גם היום ולעולמי עולמים. ה' אינו נתון לרגשות. אין זאת אומרת שהוא אינו חש דבר כלשהו או שאין בו משהו הדומה לרגשות אנוש, אלא שאלוהים אינו נתון להשפעת הזמן, תסכול, פחד, ייאוש ואכזבה שהם כולם תחושות סבילות הנגרמות לנו על-ידי נסיבות שנמצאות מעבר לשליטתנו. לכאלה אין ה' נתון בשום פנים ואופן. כל תחושות ה' הן פרי רצונו המודע, המכוון והריבוני. כולן, אם כן, הן פרי בחירתו הרצונית ומשום כך רב בהן השוני מהדמיון ביחס לרגשות בני האדם.

מכאן שאהבתו של אלוהים איננה עניין הפכפך כאהבת אדם. היא גם איננה שאיפה עזה וחסרת אונים לדברים שאולי לעולם לא יושגו. אהבת אלוהים היא בחירתו הרצונית, דבר איתן, רב-יכולת וחופשי. אין סתירות ותמורות באהבתו שהיא עזה כמוות; מים רבים לא יוכלו לכבותה ונהרות לא ישטפוה (השווה שיר השירים ח 7-6). אין דבר כלשהו במרום או במעמקים, בעבר, בהווה או בעתיד המסוגל להפריד אדם מאהבת אלוהים לאחר שזו ניתנה לו (רומים ח 39-35).

אלוהים הוא גם אור. יוחנן אמר זאת בגלל טעויותיהם של אחדים שראו עצמם כמשיחיים למרות שלא הכירו במציאותם של ערכים מוסריים מחייבים, והכריזו שאין שריד של חטא בכל מעשיהם. משמעות דברי השליח מתבררת בהמשך הדברים. "אלוהים הוא אור וחושך אין בו". "אור" משמעותו טוהר וקודש המוגדרים על פי דבר אלוהים. "חושך" משמעותו חטאים, אי צדק, וגם אלו נמדדים על-ידי דבר אלוהים (יוח"א ב 11-7; ג 10). יוחנן מבקש לקבוע שרק המהלכים באור, הטורחים להדמות לאלוהים, רק הם נהנים מהתחברות עם האב ועם הבן; המהלכים בחושך זרים לאושר זה, אפילו יטענו אחרת (שם, ג 6 ואילך).

מתברר אם כן שהאלוהים שהוא אהבה, הוא בראש וראשונה אור. מכאן שאין מקום לחשוב על אהבתו במונחים של רכרוכיות, ותרנות וטוב-לב המנותק מאמות מידה מוסריות. אהבת אלוהים היא אהבה קדושה.

האלוהים שהתגלה בישוע איננו אדיש מבחינה מוסרית. הוא אוהב צדק ושונא רע. אלוהים שהמטרה שהציב ליראיו היא להיות שלמים כאביהם שבשמים (מתי ה 48). הוא לא יקרב אליו אדם שאינו שוקד על הקדושה, אפילו אם יצטיין אותו אדם בהבנה מופלגת של תורות דבר אלוהים. אלו המתקבלים על-ידו עוברים במשך חייהם תהליכים מכאיבים כדי שאכן יגיעו אל היעד אליו הם נכספים. "את אשר יאהב ה' יוכיח, יכאיב את בן ירצה… להועיל, למען יהיה לנו חלק בקדושתו. וכל מוסר, בעת עברו עלינו, איננו שמחה בעינינו כי אם יגון, אולם באחריתו ייתן פרי שלום לצדקה למלומדים בו" (עברים יב 11-5; השווה משלי ג 12-1; יג 24).

אהבת אלוהים חמורה היא משום שהיא קדושה. כתבי הקודש אינם נותנים לנו סיבה לחשוב שמשום שאלוהים הוא אהבה הוא יהיה מוכן לברך ולהעניק אושר לבני אדם אשר לא ישקדו על הקדושה, או שיחסוך מאהוביו כאב כאשר הוא יודע שזה דרוש להתקדשותם.

נפנה עתה להערה השנייה, המאזנת את הראשונה:

2. העובדה כי אלוהים הוא אהבה היא האמת כולה לגבי המשיחי

אלוהים הוא אור, כלומר, קדושת אלוהים מתבטאת בכל דבריו ומעשיו. גם הקביעה שאלוהים הוא אהבה מלמדת אותנו שאהבתו מתבטאת בכל דבריו ומעשיו. נכונותן של קביעות אלה, יש בה נחמה רבה למשיחי, המוצא בצלב ישוע את הביטחון שהוא, כאדם וכפרט, נאהב על-ידי אלוהים. "בן-אלוהים… אהב אותי ומסר את נפשו בעדי" (גלטים ב 20). בידיעה זאת יכול המשיחי ליישם בחייו את ההבטחה שהכל פועל לטוב, להם האוהבים את אלוהים וקרואים על פי עצתו (רומים ח 28). שימו לב, לא רובם של הדברים, כי אם כולם. כל דבר ודבר שקורה למשיחי מבטא את אהבת אלוהים כלפיו ומקדם את תכנית אלוהים עבור חייו. משיחי יודע כי אלוהים פירושו אהבה כלפיו — אהבה קדושה, כל-יכולה — בכל רגע ובכל מאורע בחייו. גם כשאינו מבין את ה"איך" וה"מדוע" של מעשי אלוהים הוא יודע שהאהבה היא שמכוונת את חייו והוא יכול לשמוח בכל עת, גם כשהכל נראה אבוד. הוא חי בידיעה שמסכת חייו תהיה עדות לחסד אלוהים השופע, מתחילתם ועד סופם, ובכך די לו.

ג.

עד כאן סבבנו סביב הנושא. תארנו במונחים כלליים כיצד ומתי פועלת אהבה זו. אבל לא נוכל להסתפק בכך. מהי אהבת אלוהים זו? כיצד נוכל להגדיר אותה? את תשובת כתבי הקודש לשאלה זו אפשר לסכם כך:

אהבת אלוהים היא מימוש אישי של טובו כלפי בני האדם החוטאים, כך שלאחר שהזדהה עם צורכיהם וטובתם, נתן את בנו להיות למושיעם וכעת הוא פועל בהם כדי שיכירו ויאהבו אותו בברית חדשה של חסד.

הבה נסביר את מרכיבי ההגדרה. בפרק הבא נרחיב בנושא חסד ה':

1. אהבת אלוהים היא הבעה של טובו

כשספר הבריתות מדבר על טוב אלוהים כוונתו לנדיבותו הקוסמית. טוב אלוהים הוא "אותה שלמות באלוהים המניעה אותו לנהוג נדיבות ולבביות בכל יצוריו. טוב אלוהים הוא החיבה שהוא רוחש לכל יצוריו החושבים" (ל. ברקהוף בספרו "תיאולוגיה שיטתית", עמ' 70. השווה תהילים קמ"ה 9, 15, 16; לוקס י 26; מעשי השליחים יד 17). אהבת אלוהים היא ההתגלות הנשגבת והנפלאה ביותר של טוב זה. "אהבה", כותב ג'יימס אור, "היא אותו עיקרון המניע הוויה מוסרית אחת לרצות באחרת ולהתענג עליה. אהבה כזו מגיעה לשיאה בהתחברות הדוקה של ההוויה האוהבת עם הנאהבת, כשכל אחת מהן דואגת לרעותה, מוסרת את נפשה בעדה וזוכה ליחס זהה" (מילון הסטינגס למושגים בכתובים, כרך ג עמ' 153). כזוהי אהבת אלוהים.

2. אהבת אלוהים היא הבעת טובו כלפי בני אדם חוטאים

בתור שכזו היא מתוארת במונחים "חסד" ו"רחמים". זהו יחס של טוב אלוהים כלפי בני אדם שאינם ראויים לכך, שהרי הנהנים מאהבת אלוהים הפרו בעבר את תורתו, טבעם מעוות והם ראויים רק לחמתו, לאבדון ולגירוש נצחי מעל פניו. מדהים שאלוהים אוהב חוטאים, אך זוהי האמת. אלוהים אוהב יצורים אנושיים שכיעור החטא לכאורה, כך אפשר היה לחשוב, גרם לכך שלא יוכל עוד לאהוב אותם. לא נותר בם אפילו שריד של משהו שיעורר את אהבתו. בני האדם אוהבים את זולתם כאשר הם מוצאים בהם דבר-מה המעורר את אהבתם; אולם אהבת אלוהים חופשית היא ואינה מונעת על-ידי גורם כלשהו הקיים מחוץ ללבו של אלוהים עצמו. אין איש הראוי לה — ולו גם במעט. אלוהים אוהב בני אדם משום שכך בחר לעשות. הוא אוהבנו משום שכך רצה, ואין סיבה אחרת לאהבתו חוץ מרצון ריבוני זה. העולם היווני והרומאי של תקופת הברית החדשה אף לא העלה על הדעת אהבה שכזו. אלילי יוון ורומי תוארו כמי שבערו אל נשים אנושיות בתאווה אנושית רגילה, אך אף אחד מהם לא נודע כאוהבם של חוטאים. משום כך נזקקו מחברי הברית החדשה למלה יוונית כמעט לא ידועה אז — אגפה — כדי לתאר את אהבת האלוהים שהם זכו להכיר ולדעת.

3. אהבת אלוהים פירושה ביטוי אישי של טובו כלפי החוטאים

אהבת אלוהים איננה מעין רצון טוב כוללני וערטילאי המכוון כלפי הכלל בלבד; אדרבה, אהבתו היא אישית שניתנת לפרטים אנושיים מסוימים. זוהי אהבה כל-יכולה הבוחרת הן את הנהנים מברכותיה וקובעת את תוצאות ברכותיה בחיי הנהנים. אהבתו של אלוהים קיימת עוד בטרם נברא העולם (אפסיים א 4) וכבר אז כללה את בחירת אלו שנועדו ליהנות מברכותיו ואת האמצעים שאלוהים ישתמש בהם כדי לברך את נבחריו באותן ברכות. משום כך כותב שאול אל המשיחיים בתסלוניקי (תסל"ב ב 13) ואומר, "אנחנו חייבים להודות לאלוהים בכל עת בעבורכם אחי, חביבי האדון, אשר האלוהים בחר בכם (בחירת המיועדים לברכה) מראשית לישועה (מטרת הבחירה) על-ידי קידוש הרוח ואמונת האמת" (האמצעים להגשמת המטרה). אלוהים מממש את אהבתו האישית כלפי החוטאים בכך שהוא מקיים את החלטתו לברך את אלה שבחר עוד לפני היווסד העולם.

4. אהבת אלוהים מתממשת על-ידי-כך שהוא מזדהה עם צורכי בני האדם וטובתם

כל אהבה מביאה להזדהות מסוימת; למעשה, זהו מבחנה של האהבה. באמצעותו ניתן לבחון אם אהבת אמת היא, אם לאו. אם אב מתעלם באדישות ממעשי בניו או אם לבו של בעל אינו זע בקרבו למראה מצוקת רעייתו, אנו תמהים — ובצדק — אם אותו אב או בעל אכן אוהבים את בנם או את רעייתם. מי שבאמת אוהב את זולתו קושר את אושרו בזה של אהוביו. כך עשה אלוהים באהבתו לאדם.

עד כה הצבענו על כך שמטרת כל מעשי אלוהים היא כבודו-הוא. הוא מגלה את עצמו כדי להיות מוכר, נאהב ונערץ. יש להוסיף על כך ולקבוע שהאיזון מחייב אותנו להכיר בכך שבעצם אהבת אלוהים לבני האדם הוא קשר את אושרו בשלהם. לא לשווא מדברים כתבי הקודש על אלוהים כעל אב ובעל אוהב לעמו. עצם מהות היחסים הללו מלמדת שאושרו של אלוהים לא יהיה שלם עד שכל אהוביו ייוושעו, יתברכו ויהיו קדושים ומאושרים.

אלוהים היה מאושר גם ללא האדם, עוד לפני שנברא; אושרו היה שלם גם אם היה משמיד את האנושות עד תום כאשר הופיע החטא בעולם; אבל הוא בחר לרחוש לחוטאים אהבה אישית, משמע, הוא בחר מתוך חירות אישיותו לקשור את אושרו בזה של חוטאים מסוימים. לכן לא יידעו אושר עד אשר ייפדו, ייוושעו ויבורכו כולם, בלי יוצא מן הכלל.

מאז, קשור אושרו הנצחי בשלנו! מכאן שאלוהים מושיע לא רק למען תפארתו, כי אם גם לשם אושרו. לכן צוהלים המלאכים כשחוטא אחד חוזר בתשובה (לוקס טו 10). מסיבה זו אלוהים יציג אותנו תמימים לפניו בששון וגיל (יהודה 24). הרעיון הזה מדהים, נשגב מבינתנו וכמעט משתק את יכולתנו להאמין בו. אבל כך מלמדים הכתובים. כזוהי אהבת אלוהים.

5. אלוהים ביטא את אהבתו לחוטאים בנותנו את בנו להיות מושיעם

אהבה נמדדת בנכונותה לתת ואהבת אלוהים מתגלית בכך שנתן את בנו היחיד והמיוחד כדי שיהיה לאדם, ימות בעד החוטאים ויהיה למושיע ולמתווך היחיד שיכול להביא אותנו לאלוהים. אין פלא, אם כן, ששאול אומר כי אהבת ה' היא "רוב אהבה" ה"נעלה על כל דעת" (אפסיים ב 4; ג 19)! כלום הייתה מעולם אהבה שופעת מזו שמחירה כה כבד? שאול טוען כי גודל המתנה הוא העירבון לכל המתנות והברכות האחרות; "אשר על בנו יחידו לא חס כי אם נתנו בעד כולנו, הלא גם ייתן לנו עימו את הכל?" (רומים ח 32). מחברי הברית החדשה מצביעים שוב ושוב על צלב ישוע כהוכחה המכרעת ביותר לאמת אהבת אלוהים ולמימדיה האין-סופיים. זו הסיבה לכך שיוחנן, לאחר שקבע בפעם הראשונה כי "אלוהים הוא אהבה", ממשיך ואומר, "בזאת נראתה אהבת אלוהים לנו — כי שלח אלוהים את בנו יחידו לעולם למען נחיה על-ידו. זאת היא האהבה: לא שאנחנו אהבנו את אלוהים, כי אם הוא אהב אותנו ושלח את בנו לכפרה על חטאותינו" (יוח"א ד 10-9). כך גם בבשורה שחיבר יוחנן, "אלוהים כה אהב את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען כל המאמין בו… יחיה חיי עולם" (שם, ג 16). גם שאול התרסי כותב, "בזאת הודיע אלוהים את אהבתו אלינו: כי המשיח מת בעדנו בעוד היותנו חוטאים" (רומים ה 8), ואת ההוכחה לכך ש"בו אלוהים אהב אותי" הוא מוצא בעובדה שהוא "מסר את נפשו בעדי" (גלטים ג 20).

6. אהבת אלוהים לחוטאים מגשימה את מטרתה משום שהוא פועל בם ומביא אותם להכיר ולאהוב אותו בברית חדשה של חסד

ברית היא מערכת יחסים בין איש לזולתו בקשר מתמיד שכרוכים בו חובות ותלות הדדית (נישואין, למשל). בריתות כוללות גם הבטחות כלשהן מצד אחד או משני הצדדים הקשורים בברית. באמצעות הבטחות אלה (כמו ההבטחות שנותנים הבעל והאישה זה לזו בשעת טקס הנישואין), הם כורתים את הברית (החלפת נדרי בני הזוג קבל עם ועדה היא הכורתת את ברית הנישואין). לכל אורך הכתובים מתוארים היחסים שבין ה' לנבחריו כיחסים של ברית. המקרה הראשון הבולט הוא כשה' נגלה לאברהם כאל שדי והבטיח להיות לו לאלוהים (בראשית יז 8-1).

הבטחה זו כוללת בעצם את כל האחרות, כדברי סיבז (מטיף משיחי ידוע מהמאה ה-17), "זוהי ההבטחה הראשונית והעיקרית. היא חייהן ונפשן של כל ההבטחות האחרות". ברוקס, מחבר אחר בן זמנו של סיבז, אומר שהבטחה זו היא "כאילו אמר אלוהים לאברהם: כל תכונותיי עומדות עתה לרשותך ולרווחתך, ממש כפי שהן משרתות מטבען את כבודי ותפארתי. חסדי מעתה ניתן לך להבטיח את סליחת חטאותיך; גבורתי תעמוד מעתה להגן עליך; חכמתי תנחה אותך בכל דרכיך; טובי ינחם ויעודד אותך, רחמיי יספקו את כל צרכיך וכבודי יכתיר גם אותך בכתר של כבוד הישועה. זוהי, אם כן, ההבטחה הכוללת את כל האחרות. כשאלוהים הוא אלוהינו, הכל שייך לנו" (השווה קור"א ג 23-21).

זהו פועלו של אלוהים בחיי האהובים עליו. הוא מבטיח לספק את כל צורכיהם כמיטב יכולתו וכך הוא אמנם עושה. ליכולתו אין מידה וסייג! מכאן שהאמונה במשיח מזכה אותנו בברכה "עצומה מספר!" השרירה בימינו וכך גם תהיה לעד.

ד.

האם נכון שאלוהים הוא אהבה כלפי, כמשיחי, והאם פירוש המונח "אהבת אלוהים" כלול בכל מה שנאמר עד כה? אם כן. מספר שאלות עולות בדעתי:

* מדוע אני מתמרמר ומתלונן על הנסיבות שהביא אלוהים לחיי?

* איך אני מרשה לאהבתי לאלוהים להצטנן? כיצד אני מעז להתפשר עם חובותיי כלפיו ולשרת את האלוהים האוהב הזה בלב כה חצוי?

* מדוע אינני מוסר את לבי לאלוהים באופן שלם?

* יוחנן כתב כי "אלוהים הוא אהבה", במטרה להצביע על חובה שיש לנו כלפי אחרים: "אם ככה אהב אותנו אלוהים, גם אנחנו חייבים לאהוב איש את רעהו" (יוח"א ד 11). כלום אפשר ללמוד מהדרך בה אני מתנהג כלפי אחרים — אשתי, בעלי, ילדיי, שכניי, חבריי לקהילה או לעבודה — לפחות משהו על גודל אהבת אלוהים אליי?

חשוב על דברים אלו. הגה בהם. בחן את עצמך.