לדעת אותו- פרק 14- ה' השופט

Print Friendly

פרק 14

ה' השופט

א.

האם אתה, הקורא, מאמין שאלוהים הוא שופט כל? אני מתכוון לשאול, האם אתה מאמין שנעמוד, בבוא היום, בפני אלוהים לדין? נראה שרבים אינם מאמינים בזאת. הם מאושרים לשמוע אותך מדבר על אלוהים כעל אבינו שבשמים, התומך בבני אדם ואוהב אותם על אף חסרונותיהם, איוולתם וחטאיהם. אלו דברים כלבבם. אבל פניהם מתקדרות כשאתה מתחיל לדבר איתם על אלוהים כשופט כל. הם נרתעים מעצם המחשבה. הרעיון דוחה אותם, נחשב בעיניהם לאחד מאותם דברים שמוטב לא לעסוק בהם כלל.

מעטים הנושאים שספר הבריתות מדגיש יותר מהעובדה שאלוהים עומד מעל לכולם כשופט. התואר "שופט" נקשר בשמו פעמים אין-ספור. בשעה שאברהם התחנן בעד סדום, תל-אביב של-אז, שאלוהים עמד להשמיד, הוא קרא: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (בראשית יח 25). יפתח מסיים את דברי האיום שלו לעמונים באומרו: "לא חטאתי לך ואתה עושה איתי רעה, להילחם בי. ישפוט ה' השופט היום בין בני ישראל ובין בני עמון" (שופטים יא 27); "אלוהים שופט" מכריז נעים זמירות ישראל (תהילים עה 8); "קומה אלוהים, שפטה הארץ" הוא קורא (תהילים פב 8); מחבר האיגרת לעברים מדבר בברית החדשה על "אלוהים, שופט הכל" (שם יב 23).

איננו דנים פה במושג המילולי גרידא. בכל אחד מדפי ההיסטוריה של כתבי הקודש מוטבעת העובדה המרכזית לפיה אלוהים שופט עמים ובני אדם. אלוהים שפט את אדם וחווה, גזר את דינם וגרשם מגן-עדן כשקללתו מלווה אותם לעד (בראשית ג); אלוהים שפט את העולם החוטא בימי נוח בהמטירו מבול על האנושות החוטאת (בראשית ו-ח); אלוהים שפט את סדום ועמורה (בראשית יח-יט); אלוהים שפט את המצרים, שהעבידו את ישראל בפרך, כפי שהבטיח שיעשה (בראשית טו 14) בהביאו עליהם עשר מכות קשות (שמות ז-יב); את הסוגדים לעגל הזהב שפט בידי בני לוי (שמות לב 35-26). את נדב ואביהו שפט משום שהעלו לפניו אש זרה (ויקרא י 1 ואילך), כפי שגם שפט את קורח, דתן ואבירם שנבלעו ברעידת האדמה; אלוהים שפט את עכן משום שגנב מן החרם. הוא וכל אשר לו נמחו מעל פני האדמה (יהושוע ז); אלוהים שפט את ישראל אחרי שהתיישבו בארץ כנען משום שלא היו נאמנים לו; הוא הביאם בעול שעבודם של עמים אחרים (שופטים ב 11 ואילך; ג 5 ואילך; ד 1 ואילך). עוד לפני שבאו בשערי ארץ ההבטחה הזהיר אותם אלוהים שיגלה אותם מן הארץ אם יעזבוהו. לבסוף, אחרי שהזהירם פעמים רבות בפי הנביאים, הוא שפט אותם ומימש את איומו: הממלכה הצפונית (ממלכת שומרון) נפלה בפני האשורים שהגלו את תושביה, והממלכה הדרומית (יהודה) הוגלתה על-ידי הבבלים (מל"ב יז; כב 15 ואילך; כג 26 ואילך); בבבל שפט אלוהים את נבוכדנאצר ואת בלטשצר על גאוותם (דניאל ד 5); בברית החדשה אלוהים שופט את ישראל משום שדחו את המשיח (מתי כא 43 ואילך; תסל"א ב 14 ואילך); את חנניה ושפירה משום ששיקרו לו (מעשי השליחים ה); את הורדוס על גאוותו (מעשי השליחים יב 21 ואילך); את אלימס משום שהתנגד לבשורה (מעשי השליחים יג 3 ואילך) וגם את המשיחיים בקורינתוס שבמקרים מסוימים נתקפו במחלות (שגרמו למוות), בגלל האופן בו נהגו בסעודת האדון (קור"א יא 32-29). אלה הם רק כמה מן המקרים הרבים בכתובים המעידים על משפט ה'.

לא רק בהיסטוריה המתוארת בכתבי הקודש כי אם גם בתורה ובמצוות, בדברי הנביאים, בספרי תהילים ומשלי, קהלת, איכה ואיוב, בדברי המשיח ובכתבי שליחיו ודרשותיהם, יש עדות ברורה למשפט אלוהים החל על הכל. תורת משה ניתנה כצו אלוהים, שופט הצדק המושלם, אשר לא יהסס להעניש את בני-עמו אם יפרו את מצוותו. הנביאים מבססים את כל דבריהם על רעיון יסודי זה. עיקר תורתם היא למעשה הרחבה ויישום של דרישות אלוהים על פי התורה, ופירוט היסטורי של העונשים שאלוהים יעניש או מעניש את המפרים את מצוותיו ומסרבים לשוב בתשובה. הם מקדישים מקום רב יותר לנבואות זעם מפני משפט אלוהים מאשר להכרזת בואו של המשיח! ספרות החכמה מצטיינת באותה תפיסה: הוודאות העיקרית המונחת ביסוד כל השאלות הנדונות באיוב, בקהלת ובמשלי היא ש"יביאך האלוהים במשפט" (קהלת יא 9), "כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט, על כל נעלם — אם טוב ואם רע" (שם, יב 14). אנשים שאינם קוראים את הכתובים מתוך אמונה מבטיחים לנו שככל שמתקדמים מן התנ"ך אל הברית החדשה עובר המושג של "משפט אלוהים" מן המרכז אל השוליים. אולם עיון, אפילו שטחי ביותר, בברית החדשה, יראה מיד שהדגש המושם בתנ"ך על אלוהים כשופט לא רק שאינו נחלש, אלא מתחדד ומתבהר. הברית החדשה כולה טובלת באור הוודאות שבוא יבוא יום משפט על כל העולם. היא מתמקדת בשאלה שנובעת מוודאות זו: כיצד יכולים אנשים חוטאים להתפייס עם אלוהים לפני אותו יום דין? הברית החדשה מדברת על "יום הדין", "יום המשפט", ו"החרון הבא". היא מכריזה כי ישוע, האלוהים המושיע, הוא גם השופט. הוא זה "העומד לפתח" (יעקב ה 9) ומוכן "לשפוט את החיים והמתים" (פטר"א ד 5); "שופט הצדק" אשר יעניק לשאול את כתרו (טימ"ב ד 8). האדון ישוע המשיח, הוא ולא אחר, נועד על-ידי אלוהים להיות שופט החיים והמתים (מעשי השליחים י 42). שאול אמר לתושבי אתונה שאלוהים יעד יום שישפוט בו את העולם על-ידי ישוע (מעשי השליחים יז 31) ולרומאים כתב שעל-ידי המשיח אלוהים ישפוט את צפונות לבו של כל אדם על פי הבשורה (רומים ב 16); ישוע אמר דברים דומים כשקבע שהאב מסר את המשפט לבן ויעד לו את הסמכות לבצע את גזר הדין. תבוא השעה שכל שוכני קבר ישמעו את קול ישוע, יקומו ויצאו מקבריהם, מי לתקומת החיים ומי לתקומת המוות (יוחנן ה 30-22). ישוע, מושיע העולם, הוא גם זה שישפוט אותו.

ב.

אבל מה משמעות הדבר? מה כרוך בחובו של רעיון זה? מה זאת אומרת שאלוהים הוא שופט? תשובתי מורכבת מארבעה חלקים:

1. לשופט יש סמכות

בתקופת המקרא המלכים הם ששימשו תמיד כשופטים עליונים משום שהסמכות העליונה הייתה נתונה בידם, זו המחשבה שעומדת מאחורי התיאור של אלוהים כשופט העולם. כיוון שברא אותנו, אנחנו רכושו. לפיכך יש לו זכות לעשות בנו כרצונו, להציב לנו חוקים ולגמול לנו בהתאם למידת נאמנותנו להם. בעולמנו המודרני יש הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, כך ששופטים אינם קובעים את החוקים שמנחים אותם בעת מתן גזרי דין. העולם העתיק נהג אחרת, וכך גם אלוהים. הוא מחוקקנו והוא שופטנו, גם יחד.

2. השופט מזוהה עם הטוב והצודק

בכתבי הקודש אין מקום לתפיסה המודרנית שדורשת משופטים להיות נייטרליים ובלתי מעורבים. בספר הבריתות נדרשים השופטים לאהוב צדק והגינות; לא לשפוט על פי חוקים בלבד, כי אם על פי חוש הצדק שיש בם ולשנוא כל מעשה רע. על פי הכתובים לשופט רשע אין כל עניין אישי בניצחון הטוב על הרע. כתבי הקודש אינם משאירים כל מקום לטעות והם קובעים בבירור שאלוהים אוהב צדק ושונא רשע. הוא המושלם שבשופטים, כל-כולו מזוהה עם הטוב והצודק.

3. השופט ניחן בחכמה וביכולת להבחין באמת

תפקידו הראשון של כל שופט בכתובים היה לברר את מידת האמת בעובדות שהוצגו לפניו. הוא לא נועץ בחבר מושבעים. המושגים קטיגור וסניגור לא היו קיימים אז. עליו בלבד הייתה מוטלת החובה לשאול, לחקור ולברר במטרה לחשוף שקרים, לחדור מבעד להתחמקויות ברי-הפלוגתא ולאמת את העובדות כולן. כאשר הכתובים מדברים על אלוהים כשופט, הם מדגישים את העובדה שהוא יודע הכל, שהוא חכם מכל, שהוא בוחן כליות ולב ושהכל גלוי וברור לפניו. איננו יכולים להסתיר ממנו דבר, אפשר לשטות בבני אדם אבל אי-אפשר לשטות באלוהים. הוא מכיר ושופט אותנו כמות שאנחנו באמת. כשאלוהים פגש את אברהם ליד אלוני ממרא, אמר לו שהוא בדרכו לסדום כדי לברר לאשורו את המצב ששרר בעיר: "הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה — ואם לא אדעה" (בראשית יח 21-20). כך היה וכך יהיה תמיד. אלוהים יודע. הוא חורץ משפט המבוסס על האמת כולה, על העובדות האמיתיות ועל האמת המוסרית. הוא שופט "מסתרי אדם", לא רק את חזותם החיצונית. לא לשווא קובע שאול כי "כולנו עתידים להיראות לפני כסא דין המשיח" (קור"ב ה 10).

4. השופט מסוגל להוציא לפועל את גזר-הדין שחרץ

כיום רק שופטים גוזרים את דין הנידונים. זרוע של הרשות המבצעת מוציאה לפועל את גזר-הדין. לא כך היה בעולם העתיק. לא כך הדבר עם אלוהים. אלוהים מוציא לפועל את גזר-הדין שהוא חורץ.

הוא מחוקק, מוודא את האמת, גוזר את הדין ומקיים את החלטותיו. כל מימדי המשפט מתגשמים במעשיו.

ג.

מהנאמר עד כה ברור שכל מה שספר הבריתות אומר אודות אלוהים כשופט אינו אלא חלק מעדות הכתובים על טבעו של אלוהים ועל אופיו. דברים אלו מאמתים את מה שאמרנו קודם על שלמותו המוסרית, צדקתו, חכמתו הבלתי נדלית וכוחו הבלתי מוגבל. אנו גם מבינים מכל זאת שהצדק האלוהי פועל על פי העיקרון של גמול ראוי. אלוהים מעניק לבני אדם כגמולם, כלומר, את מה שהם ראויים לקבל, שהרי זוהי תמצית תפקידו של שופט. אין דבר טבעי יותר לאלוהים מאשר לגמול לטובים בטוב ולרעים ברע. זו הסיבה שהברית החדשה תמיד מדברת על משפט אלוהים במונחים של גמול ראוי. אלוהים, כך נאמר, ישפוט בני אדם "על פי מעשיהם" (מתי טז 27; התגלות כ 12 ואילך). שאול מרחיב באומרו כי אלוהים "ישלם לאיש כמעשהו: חיי עולם לשוקדים לעשות הטוב… ועל בני המרי ואשר לא שמעו לאמת כי אם לעוולה, עליהם חרון אף וחמה. צרה ומצוקה על כל נפש אדם עושה הרע… וכבוד והדר ושלום לכל עושה הטוב. כי אין משוא פנים עם אלוהים" (רומים ב 11-6). עיקרון זה של גמול חל על משיחיים ועל לא-משיחיים כאחד. כולם יקבלו "כמעשיהם". שאול כולל בדבריו גם משיחיים כשהוא אומר בפסוק שכבר ציטטנו: "כולנו עתידים להיראות לפני כסא דין המשיח למען יישא איש כפועלו בחיי גופו, אם טוב ואם רע" (קור"ב ה 10).

עיקרון הגמול, אם כן, הוא ביטוי הכרחי וטבעי של הטבע האלוהי. אלוהים גמר אומר בלבו לשפוט כל אדם, לגמול לכל אדם כמעשיו. עיקרון הגמול הוא החוק המוסרי והבלתי מעורער שכל היקום מבוסס עליו. אלוהים ידאג לכך שבסופו של דבר יקבל כל אדם את מה שהוא ראוי לו, ואם לא כאן, אזי בעולם שיבוא. זוהי אחת מעובדות החיים הבסיסיות. מכוח העובדה שכולנו נבראנו בצלם אלוהים, ברור לנו שכך ראוי להיות. זהו צדק אמיתי. אנו מתלוננים לעתים תכופות על היעדר צדק בעולם. אנו מתנסים שוב ושוב בחוויות מהסוג שעורר את מחבר מזמור עג בתהילים לשאול כיצד ייתכן שאנשים טובים סובלים בשעה ש"שלום רשעים אראה". טבעו המוסרי של אלוהים הוא עירבון לכך שיבוא היום והצדק הסופי ייעשה. זהו "יום עברת אלוהים והיגלות משפט צדקו" (רומים ב 5). באותו יום יהיה הגמול מלא. לא תיוותרנה עוד בעיות מוסריות שלא באו על פתרונן. ה' הוא השופט. על כן — אין ספק — שהצדק ייעשה.

ובכן, מדוע נרתעים בני אדם מהרעיון שאלוהים הוא שופט? מדוע נדמה להם שרעיון כזה מפחית מכבודו? הרי חלק משלמותו המוסרית מתבטא דווקא במשפט הצדק המושלם שיעשה. האם היינו מסוגלים להעריץ אלוה אדיש, שאין לו כל עניין בהבדל בין טוב לרע? כלום יכולנו לעבוד אלוה שאינו מבחין בין המפלצות שבהיסטוריה האנושית — ההיטלרים והסטאלינים — לבין אוהבי רצונו ועושיו? אלוה כזה היה כל-כך חסר מוסריות עד שלעולם לא היינו יכולים לשרתו. אדישות היא פגם, לא מעלה. אם לא ישפוט אלוהים את העולם, תהא זו עדות לכך שהוא אדיש למעשים שנעשו. ההוכחה החותכת, הסופית, לטובו ולצדקתו של אלוהים ולעובדה שהוא מבדיל בין טוב לבין רע היא שהוא אכן ישפוט את העולם.

ברור שהבנת הדברים הללו תשפיע באופן ישיר ביותר על חיינו. אם נכיר בכך שבסוף הדרך צפוי לנו גמול המתאים למעשינו, גם נקפיד לחיות בדרך מאוד מסוימת. חשוב להדגיש שמשפט אלוהים איננו איום סרק שנועד רק להפחיד בני אדם כך שיתאימו את עצמם, לפחות כלפי חוץ, לאמת-מידה מקובלת של צדק ויושר אנושי. אין ספק, יש לאמת זו השלכות מאיימות ונוראות לגבי כל מי שאינם יראים את אלוהים, אלא שעיקר לקחה הוא בכך שהיא מצביעה על מוסריותו של אלוהים ובדרך זו גם מקנה מימד מוסרי לחיי האדם. כפי שביטא זאת לאון מוריס:

"כתבי הקודש מלמדים על משפט אלוהים… כדי להדגיש את אחריותם של בני האדם ואת הוודאות שהצדק לבסוף יכריע את כל העיוותים המוסריים השזורים בחיי העולם הזה. הכרת האחריות מעניקה לפעוט שבמעשים ערך בל יתואר והביטחון בניצחון מזכה את הנלחצים בסערת הקרב בשלווה ובתקווה. משפט אלוהים הוא שמעניק לחיים משמעות… הוא מלמד אותנו שיש להיסטוריה תכלית וכיוון… הוא מחזק בלבנו את האמונה שאלוהים והצדק הם שינצחו. פשוט לא ייתכן שהמאבק הנוכחי בין טוב ורע יימשך לנצח. אם יש משפט, אזי ברור שהרע לבסוף יוכרע באופן מוחלט וגמור. אם יש משפט אזי ברור שרצון אלוהים לבסוף ייעשה, כמו בשמים כן גם בארץ".

(The Doctrine of Biblical Judgment עמוד 72)

ד.

לא תמיד אנשים ערים לכך שישוע מדבר על משפט אלוהים ועל הגיהינום יותר מכל אחד אחר בכתבי הקודש. משום כך צודקת הקהילה האנגליקנית כאשר בטקסי הקבורה של חבריה היא מתייחסת אל ישוע כ"מושיע קדוש ורחמן, שופט נצחי ומושלם". ישוע קבע שוב ושוב שביום בו יופיעו כל בני האדם לפני כסא דין אלוהים כדי לקבל את הגמול הנצחי על אורח חייהם, הוא עצמו ישפוט אותם בשם אביו ומלתו תהיה מכרעת וסופית. קטעים שכדאי לעיין בהם בקשר לכך הם מתי ז 27-13; י 33-26; יב 37-36; יג 29-24; כב 14-1; כד 36 עד כה 46; לוקס יג 30-23; טז 31-19; יוחנן ה 29-22. אלו הם רק מקצת המקומות שאפשר להזכיר.

קטע אחד שמדבר בבירור על ישוע כשופט הוא מתי כה 31 ואילך: "כי יבוא בן-האדם בכבודו וכל המלאכים הקדושים עימו, וישב על כיסא כבודו. ונאספו לפניו כל הגויים והפריד ביניהם. אז אמר…: 'בואו, ברוכי אבי, ורשו את המלכות;' ואז יאמר גם אל הניצבים משמאלו: 'לכו מעלי, ארורים, אל אש גיהינום"'.

גם יוחנן מדבר על כך, כשהוא מתרכז בסמכותו של ישוע כשופט (יוחנן ה 22 ואילך). "האב לא ידין איש כי אם נתן את המשפט כולו בידי הבן למען יכבדו כולם את הבן כאשר יכבדו את האב…; האב… שלטון נתן לו (לבן) לעשות משפט… הנה באה שעה וישמעו כל שוכני קבר את קולו, ועלו עושי הטוב לתקומת החיים ועושי הרע לתקומת המשפט". אלוהים הציב את ישוע בסוף דרכו של כל אדם. אי-אפשר להימלט ממנו. "היכון לקראת אלוהיך" הכריז עמוס (ד 12). 'היכון לקראת ישוע' מכריזה אמת אלוהים היום (ראה מעשי השליחים יז 31), ואנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שמי שהוא אלוהים מושלם ואדם שלם יהיה גם שופט מושלם וצדיק.

ה.

כפי שראינו, המשפט הסופי יהיה על פי מעשינו, בהתאם לאורח החיים שניהלנו. לא שמעשינו מבטיחים לנו זכות לפני כס המשפט — הם לוקים בחסר במידה כזאת שלעולם לא יוכלו להבטיח לנו זכות כלשהי; אבל הם מעידים במידה מהימנה על מה שמתרחש בלבנו. ישוע אמר שביום הדין נישפט על כל מלה שיצאה מפינו, מפני שהפה מביע את מה שצפון בלב (מתי יב 36 ואילך). מהי משמעות מלותינו? התשובה פשוטה וברורה: הן מגלות את הצפון בקרבנו. כפי שאמר ישוע, עץ מכירים על פי פריו. איך ייתכן שאדם רע ידבר טוב? (שם, פס' 33). כך גם נרמז מן הקטע במתי פרק כה, אותו הזכרנו קודם. מה משמעות הסיוע שנותנים משיחיים אחד לשני בעיתות דחק וצורך, או הימנעותם מלעשות כך? המשמעות אינה שאחד קנה לעצמו זכות ב"מצווה" שעשה בעוד שהאחר לא עשה כן. המעשים האלו הראו מה היה יחסם של אותם אנשים אל ישוע. הם הראו אם יש בלבם אהבה הנובעת מאמונה שבלב (מתי כה 34 ואילך), אם לאו.

ברגע שאנו מבינים שמעשינו מעידים על מצבנו המוסרי והרוחני, אנו מסוגלים לענות על השאלה שתכופות מטרידה רבים. ישוע אמר: "השומע דבריי ומאמין לשולחי, יש לו חיי עולם ולא יבוא במשפט כי עבר ממוות לחיים" (יוחנן ה 24). שאול אמר: "כולנו עתידים להיראות לפני כסא דין המשיח למען יישא איש כפועלו" (קור"ב ה 10). כיצד ניתן ליישב ביחד את שתי הקביעות הללו? איך אפשר ליישב את הסתירה-לכאורה בין מחילת חטאים והצדקה באמונה לבין משפט צדק שייגזר בעתיד על פי מעשיו של אדם?

נראה שהתשובה היא כזו:

1. אין ספק שמתנת ההצדקה בחסד שומרת על מאמינים מפני גורלם של האחרים — הם לא יוחרמו ולא יגורשו מעל ה'

עובדה זו מצוינת בחזון יוחנן פרק כ 15-11 המתאר כיצד, לצד "הספרים" המספרים על כל מעשי בני האדם, נפתח ספר נוסף הנקרא "ספר החיים" שבו רשומים שמות כל אלו שלא יושלכו ל"אגם האש". לעומת זאת, כל מי ששמו אינו רשום בספר החיים יושלך לאותו אגם נורא. מתנת ההצדקה אינה מונעת ממאמינים להישפט בתור משיחיים, ועקב מעשיהם (או היעדר מעשים שהיו חייבים בהם) לאבד ברכות שאחרים ייהנו מהן. יש לכך סימוכין בדברי האזהרה של שאול לקורינתים להקפיד על אורח חייהם במשיח. "אם יבנה הבונה על היסוד הזה (המשיח) — זהב או כסף או אבנים יקרות, או עץ או חציר או קש — ייגלה מעשה כל איש כי היום ההוא יבררהו, כי באש ייראה מה מעשה כל איש ואיש… אם יעמוד מעשה איש אשר בנה עליו, יקבל את שכרו; ואם יישרף מעשהו, יפסידנו והוא ייוושע, אך כאוד מוצל מאש" (קור"א ג 15-12). השכר הוא קירבה יתרה לאלוהים. העונש הוא היפוכה של הקירבה. את כל המשתמע מכך נדע רק בעתיד הנסתר כעת מעין.

2. אנו נישפט גם על פי הידוע לנו

כל אדם יודע לפחות משהו על רצון אלוהים מתוך מה שנגלה בבריאה, במהלך ההיסטוריה ובמצפונו האישי, אפילו אם לא זכה לשמוע את הבשורה או להכיר את התורה. כל בני האדם אשמים בכך שעשו פחות משידעו כחובתם. ככל שידעו יותר, אשמתם כבדה יותר (ראה רומים י 12. השווה עם לוקס יב 47 ואילך). הכלל הקובע הוא שהרבה יידרש ממי שניתן לו הרבה (לוקס יב 48). צדקת העיקרון הזה ברורה לכל. שופט כל הארץ יעשה טוב — תמיד.

ו.

שאול מתייחס לעובדה שכולנו עתידים להיראות לפני כסא דין המשיח כשהוא מדבר על "אימת האדון" (קור"ב ה 11). זהו ביטוי נוקב ונאמן, שכן ישוע קדוש וטהור כאביו בעוד שאנו איננו טהורים או קדושים כלל. חיינו מתנהלים תחת עינו הפקוחה. הוא יודע את כל סודותינו וביום הדין יוצגו כל פרטי חיינו לראווה. אם אנחנו באמת מכירים את עצמנו, אזי ברור לנו לחלוטין שאיננו מסוגלים להתייצב בפניו. מה נוכל לעשות בנדון? הברית החדשה משיבה: קרא אל ה'. בקש משופטך לעתיד להיות מושיעך כעת. כשופט, אלוהים במשיח הוא שקובע את החוקים. כמושיע, הוא התגלמות בשורת החסד. אם תברח ממנו כעת, בלי כל ספק תעמוד לפניו ביום הדין — בלי יסוד לקוות שתיוושע. רצה בו כעת וללא ספק גם תמצאהו (כי כל אשר ידרשוהו ימצאוהו) ואז תגלה שאתה ממתין לאותו מפגש בעתיד בצפייה מאושרת, משום שאתה יודע שאין גזר-דין מחייב למי ששם מבטחו במשיח.

"ריק מכל מצווה וזכות

מידך אקח פדות.

דל, עירום, מול עץ קלונך

אבקש כסות צדקך:

מטומאה טהר אותי, פן לעד תאבד נפשי!"

("צור דורות", הלל וזמרת-יה, מס' 110)