לדעת אותו- פרק 7- ה' איננו משתנה

Print Friendly

פרק 7

ה' איננו משתנה

א.

אומרים לנו שספר הבריתות הוא דבר אלוהים, נר לרגלינו ואור לנתיבתנו. כמו כן אומרים לנו שבכתובים נמצא את דעת אלוהים ואת רצונו בחיינו. אנחנו מאמינים לדברים אלה ובצדק, שכן כל זה נכון. משום כך אנחנו נוטלים לידינו את כתבי הקודש ומתחילים לקרוא בהם בתשומת-לב וביסודיות מפני שאנו באמת רוצים ללמוד מהכתובים; בכל לבנו אנו מבקשים להכיר את אלוהים. והנה, במהלך הקריאה, הולכת מבוכתנו וגדלה. הכתוב אמנם מרתק, אך איננו מפיקים ממנו כל תועלת. הקריאה מרבה את מבוכתנו, ואם להודות באמת, לפעמים אפילו מדכאת אותנו. אט-אט אנחנו מתחילים להטיל ספק אם בכלל יש טעם להמשיך ולקרוא.

מה הבעיה? בדרך כלל היא פשוטה למדי. הקריאה בספר הבריתות מציגה לפנינו עולם שרובו זר ומוזר לנו עד מאוד, שכן הוא מתאר מאורעות שהתרחשו לפני אלפי שנים, במזרח הקדום ובערי יוון, באסיה הקטנה וברומי, על כל הזרות שבאורחות חיי התושבים, מנהגיהם, צורות הממשל שלהם, כלי העבודה והמלחמה שהשתמשו בהם, דרכי המסחר, הלחימה והקשרים הבין-לאומיים שניהלו והלכי הרוח של אותן תקופות. שם, ולא בעולמנו המוכר והידוע, אנו פוגשים את אברהם, את משה ואת דוד. שם אנו שומעים את הנביאים המוכיחים את העם על עבודת אלילים והזנחת החובות החברתיות, ועל רקע זה הם מצהירים שמשפט אלוהים אכן יבוא על ראש העם אם לא ישוב מחטאו.

זהו העולם בו אנו פוגשים גם את האיש מנצרת ורואים אותו מחולל את נסיו; מלמד פרושים, צדוקים ואת המון העם; מת למען חוטאים; קם מן הקבר ועולה למרום. אנו קוראים איגרות פרי עטם של מורי הקהילה, העוסקות בתורות-שקר מוזרות שנדמה לנו כי אינן קיימות יותר.

כל זה מרתק עד מאוד, אבל רחוק מאיתנו כמזרח ממערב, כולו שייך לעולם ההוא, לא לזה שלנו. אנו חשים ניתוק, ריחוק מהמתואר. אנחנו חיים מחוץ לעולם שספר הבריתות עוסק בו. לכל היותר אנו צופים המשקיפים על המתרחש מרחוק. אין ספק, באותם ימים אלוהים אכן עשה נפלאות, אבל מה לנו ולכל זה היום? אנחנו חיים בתקופה אחרת. איזו תועלת עשויה לצמוח לנו, בני המאה ה-20 מהדברים שאלוהים אמר ועשה בימי אברהם אבינו, משה רבנו, דוד המלך או כל האחרים המוזכרים בתנ"ך? אנחנו מתקשים לקשר בין שני עולמות אלה ומשום כך לא מעלים בדעתנו שיש לנאמר בכתובים נגיעה ממשית לחיינו. למרות שאנו קוראים אודות הדברים המופלאים והמלהיבים האלו בעניין רב, יש לנו הרגשה שכל זה מאיתנו והלאה, ועצם ההרגשה הזו נוסכת בנו דיכאון.

הרגשה זו מוכרת לכל מי שקרא בכתובים. לא כולם יודעים כיצד להתגבר עליה; יש שמשלימים עם המצב. הם אמנם מאמינים בכל הנאמר בספר הבריתות, אבל קירבת אלוהים המתוארת בו לא נראית להם בהישג ידם.

כיצד אפשר להתגבר על הרגשה זו? איך אפשר לחוות באמת את קירבתו של אלוהי הכתובים? תשובות רבות יש לשאלה זו, אבל עיקרו של דבר הוא בזה: תחושת הריחוק היא אשליה שנוצרת משום שאנחנו מחפשים את הקשר בינינו לבין דמויות העבר במקום הלא-נכון. האנשים המתוארים בספר הבריתות רחוקים מאיתנו עד מאוד במונחים של זמן ומרחק, תרבות ואורחות חיים. לא באלו נמצא הקשר בינינו לבינם. הקשר טמון באלוהים עצמו, משום שהאנשים ההם עמדו לפני אותו אלוהים שלפניו אנו עומדים היום. אפשר אפילו לחדד את הדברים ולומר שמדובר באותו אלוהים בדיוק, משום שאלוהים אינו משתנה בכל מובן שהוא. מכאן שהאמת שעלינו להתרכז בה כדי להשתחרר מתחושת הניתוק בינינו לבין המתואר בכתבי הקודש היא העובדה שאלוהים איננו משתנה(*1). הבה נפרט אמת זו.

1. חיי אלוהים אינם משתנים

"נכון כסאך מאז, מעולם אתה" (תהילים צג 2). אלוהים הוא "מלך עולם" (ירמיה י 10), "איננו נפסד" (רומים 23), "אשר הוא לבדו חי וקיים" (טימ"א ו 16). "בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם עד עולם — אתה אל!" (תהילים צ 2). שמים וארץ, אומר נעים זמירת ישראל, "יאבדו, ואתה תעמוד. וכולם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלופו; ואתה הוא ושנותיך לא יתמו" (תהילים קב 28-26). "אני הוא, אני ראשון" אומר ה', "אף אני אחרון" (ישעיה מח 12). לדברים הנבראים יש ראשית וסוף, לא כן לאלוהים בוראם. התשובה לשאלת ילדינו "מי ברא את אלוהים" היא שלא היה צורך לברוא אותו משום שהוא תמיד היה. הוא קיים מעולם ולעולם והוא לא משתנה. הוא תמיד אותו הדבר. הוא אינו מזדקן. חייו אינם עוברים תהליכים של עליות וירידות. הוא אינו מתפתח, אינו רוכש או מפתח כישרונות חדשים ואינו מאבד מכוחו כהוא-זה. הוא אינו מתבגר, אינו נחלש או מתחזק, אינו מחכים יותר עם חלוף הזמן. כפי שכתב בזמנו א.וו. פינק, "אלוהים איננו יכול להשתפר משום שהוא מושלם בתכלית השלמות ובהיותו מושלם הוא אינו יכול לאבד משלמותו". ההבדל הראשון והיסודי בין הבורא לבין בריאתו הוא שהבריאה נתונה לשינוי, לשיפור ולגריעה, בעוד שאלוהים לא משתנה ולעולם איננו יכול לחדול מלהיות עצמו.

"נציץ ונפרח כעלים עלי בד

וניבול וניפול, ואתה — אבי עד."

כזוהי גבורת חיי אלוהים, "חיים בלתי נפסקים" (עברים ז 16).

2. אופיו של אלוהים אינו משתנה

מתח, הלם, משבר או מחלה מסוגלים לשנות את אופיו של אדם, אבל דבר אינו יכול לשנות את אופיו של אלוהים. במהלך חייו יכול אדם לשנות את השקפותיו, טעמו, מזגו והרגליו. אדם בעל מזג נעים נוח לבריות מסוגל להפוך למר-נפש ומהיר-חמה. אדם טוב-לב עלול להפוך ציניקן ממורמר וקשה-לב. אבל שום דבר מסוג זה לא יכול לקרות לבורא. לעולם איננו מאבד מצדקתו, מאמיתו, מטוב לבו או מרחמיו הטהורים. אופיו של אלוהים היום זהה בתכלית לאופיו בימי אברהם, משה או דוד — וכזה יישאר לעולם.

בהקשר זה כדאי לעיין בשתי התגלויות של "שם" ה' בספר שמות: "שם" אלוהים הוא, כמובן, יותר מסתם שם או תווית. זוהי התגלות אופיו האלוהי ביחסיו עם בני אדם. בשמות ג אנו קוראים כיצד אלוהים מזהה את עצמו לפני משה כמי ששמו "אהיה אשר אהיה" (פס' 14), ביטוי שעומד מאחורי משמעות השם "יהוה" (פס' 15). "שם" זה איננו תיאור של אלוהים, כי אם הכרזה שאלוהים קיים מעצמו ולעולם אין בו שינוי; זוהי תזכורת המעלה לפנינו מחדש את העובדה שלאלוהים יש חיים מעצמו וכי הוא קיים היום, מחר ולעולמי עולמים — אותו אל נצחי. לעומת זאת, בשמות פרק לד אנו שומעים את ה' קורא (משמע, מכריז) את שמו באוזני משה בציינו כמה מתכונותיו הקדושות: "יהוה, יהוה, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה לא ינקה — פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים, על שילשים ועל ריבעים…" (פס' 7-6).הכרזה זו משלימה את התגלות שם ה' בפרק ג משום שהיא מתארת לפנינו את אופיו של אלוהים; וזו שבפרק ג משלימה את ההתגלות בפרק לד משום שהיא מלמדת אותנו שאלוהים איננו משתנה. כפי שהיה אז, לפני שלושת אלפים שנה, כן הוא היום. כך אומר גם יעקב באיגרתו, בקטע שעוסק בטוב-ה' ובקדושתו, בנדיבותו כלפי בני אדם ובשנאתו את החטא. יעקב אומר כי באלוהים אין "חילוף וכל צל של שינוי" (א 17).

3. אמת אלוהים אינה משתנה

קורה שאנו אומרים דברים שאיננו מתכוונים להם, פשוט משום שאיננו מיטיבים להבין את מחשבותינו-אנו או משום שדעתנו השתנתה. לעתים קרובות אנו נוכחים לדעת שהדברים בהם דגלנו בעבר אינם תקפים עוד. כולנו צריכים לפעמים לחזור בנו מדברים שאמרנו משום שאינם משקפים יותר את דעתנו. לפעמים עלינו להודות בטעות שעשינו. דבריהם של בני אדם משתנים; אין הם מהימנים. לא כן דברי אלוהים: הם עומדים לעד כביטוי נאמן ובלתי משתנה של דעתו ורצונו. הנסיבות לא יגרמו לו לחזור בו. הוא לא ישנה את דעתו ולכן גם לא יצטרך לתקן את מה שעיוות. "כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה, יבש חציר נבל ציץ, ודבר אלוהינו יקום לעולם" (ישעיה מ 6, 8). כך אומר גם כותב המזמור, "כל מצוותיך אמונה… לעולם ה', דברך ניצב בשמים… כי לעולם יסדתם" (תהילים קי"ט 86, 89, 152). המלה "אמונה" משמעותה נאמן, יציב, חזק ובל יימוט. כאשר אנו קוראים בספר הבריתות עלינו לזכור, אם כן, שאלוהים נאמן לכל הבטחותיו, דרישותיו והכרזות-רצונו שרשומות שם. הן אינן שרידי תקופה שחלפה, כי אם התגלות נצחית של רצונו עבור כל הדורות. כפי שאמר אדוננו: "הכתוב לא יופר" (יוחנן י 35). אין דבר שמסוגל לבטל את דברו הנצחי של אלוהים.

4. דרכי אלוהים אינן משתנות

אלוהים ממשיך לנהוג בבני האדם כפי שמתארים כתבי הקודש. הוא עדיין מפגין את כוחו ואת ריבונותו השלמה בכך שהוא מפלה בין חוטאים, מניע אחדים מהם לשמוע את הבשורה ומונע זאת מאחרים. אחדים משומעיו הוא מניע לחבוק את האמת, לשוב בתשובה ולהיוושע ואחרים הוא מותיר מתפלשים בחטאם ובחוסר אמונתם. כך הוא מלמד אותנו שאינו חייב את חסדו לאיש. הישועה כולה בחסד אלוהים היא, ואינה תלויה במאמציהם של בני אדם. אם אנשים נולדים מחדש, הרי זה מרצונו בלבד, לא מדם, לא מחפץ הבשר ולא מחפץ גבר, כפי שאומר יוחנן (פרק א 13), את כל אלה שהושיע הוא מברך באופן שמשפיל את גאוותם וכל הכבוד ניתן לו לבדו. הוא שונא את חטאי נבחריו ומשתמש בכל מיני מצוקות פנימיות וחיצוניות כדי לגמול את לבם מפשרנות ומחוסר משמעת. הוא חפץ בקירבתם ושולח לחייהם כאב ושמחות כדי לשחררם מאהבת דברים אחרים, למען יאהבו אותו בלבד. הוא מלמד את המשיחי להעריך את גודל המתנות שהוא נותן לו על-ידי-כך שהוא לפעמים מעכב את ברכתו וכופה עליו להתפלל, לייחל ולהמתין בטרם יענה. כך נהג עם עמו בעבר, כפי שאנו לומדים מספר הבריתות, וכך הוא נוהג היום. אלוהים עקבי בדרכיו, בעקרונות פעולתו ובמטרותיו, לעולם אינו נוהג בניגוד לאופיו. בני אדם נוהגים תכופות בחוסר עקביות מדהים, אך אלוהים אינו דומה להם.

5. מטרות ה' אינן משתנות

"נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם" אמר שמואל, "כי לא אדם הוא להינחם" (שמ"א טו 29). כך אמר גם בלעם: "לא איש אל ויכזב ובן-אדם ויתנחם. ההוא אמר ולא יעשה?! ודיבר ולא יקימנה?!" (במדבר כג 19). להינחם, הווה אומר לשנות דעה ולהמיר תכנית פעולה. אלוהים לעולם איננו משנה את דעתו או את תכניתו. לעולם אינו צריך לנהוג כך משום שרצונו מבוסס על ידיעה מושלמת ועל שליטה מלאה בכל מעשי בריאתו בעבר, בהווה ובעתיד. אין אצלו מקרי חירום או הפתעות לא צפויות, אין התפתחויות שלא צפה מראש.

"אדם משנה את תכניותיו בגלל אחת מן השתים: או שלא עלה בידו לחשוב על ההתפתחויות האפשריות, או שלא לקח בחשבון את מידת יכולתו להוציא לפועל את תכניותיו. אבל, משום שאלוהים יודע כל דבר ואין מעשה שאיננו יכול לעשותו (הוא אל גיבור ופלא יועץ), לעולם אינו צריך לשנות את תכניותיו" (א. וו. פינק).

"עצת הי לעולם תעמוד, מחשבות לבו לדור ודור" (תהילים לג 11). תכניותיו נרקמו בנצח והן מתגשמות במסגרת הזמן. כל מה שהכריז בדברו שייעשה, אכן יקום ויהיה. משום כך נאמר: "שלא תשתנה עצתו" להביא את המאמינים בו אל שלמות הנחלה שהכין להם. לכן אנו קוראים על "ההבטחה אשר לא תשתנה", הבטחה שנתן למאמינים בו כעירבון להתגשמות עצתו להושיעם (עברים ו 18-17). כך עם כל כוונות אלוהים — הן אינן משתנות. שום פרט מתכניתו הנצחית איננו ניתן לשינוי.

נכון שיש מספר פסוקים (בראשית ו 6; שמ"א טו 35; שמ"ב כד 16; יונה ג 10; יואל ב 13 ואילך ועוד) המדברים על אלוהים כעל מי שבכל זאת ניחם. בכל המקרים הללו מדובר בשינוי שחל ביחסו של אלוהים לאדם או לקבוצת אנשים בעקבות הדרך בה נענו ליחס אחר שלו, לטוב או לרע. באף אחד מן המקרים אין אפילו רמז לכך שמדובר בתגובת אלוהים למצב לא צפוי, או לשינוי שאינו חלק מתכניתו הנצחית.

6. בן-אלוהים איננו משתנה

ישוע המשיח הוא "היום, אתמול ולעולמי עולמים", בלתי משתנה (עברים יג 8). הוא עודנו אדיר כוח "להושיע בכל מכל את הניגשים על-ידו לאלוהים, כי חי הוא תמיד להפגיע בעדם" (עברים ז 25). לעולם אין הוא משתנה — ובכך יש נחמה רבה למאמינים על-ידו באלוהים.

ב.

אם כן, היכן מונח היסוד לתחושת הריחוק בינינו לבין המאמינים עליהם מספרים הכתובים? אין כל יסוד לתחושה זו משום שאלוהים איננו משתנה. קירבת אלוהים, ההישענות על דברו, החיים באמונתו, הביטחון במהימנות הבטחותיו, כל אלה אמיתיים בחיינו היום כפי שהיו אמיתיים בחיי המאמינים דאז. הכרת אמת זו מעודדת ומחזקת אותנו בחיי היום-יום בין כל אי-הוודאויות והחששות המאפיינים את תקופתנו. אלוהים אינו משתנה. המשיח אינו משתנה. כוחו בידו להושיע. על כן, אם אלוהינו הוא אכן אלוהי ספר הבריתות, לא נוכל עוד להצדיק את דלות חיינו הרוחניים ואת אורחות חיינו הפושרים לעומת להט המציאות המתוארת בדבר אלוהים. לא נוכל עוד להשלים עם תחושת הריחוק של כמה מאיתנו, הקיים בינינו לבין אלוהי ישועתנו. אתגר זה ניצב בפני כל אחד ואחד מאיתנו דווקא משום שאלוהים אינו משתנה.

שימו לב! לא אמרתי שהריחוק עצמו נעלם בעקבות מה שראינו אודות אלוהים. אמרתי רק שנשמט הבסיס לריחוק זה. אין לו הצדקה יותר. עתה עלינו לבנות על יסוד הכרה זו מציאות רוחנית חדשה, של טיפוח קירבתנו לאלוהים. האמנם נעשה זאת? זו השאלה שכעת עומדת לפנינו. כל קורא יצטרך להשיב עליה לעצמו.

———————

הערות

פרק 7 — ה' איננו משתנה

1. Immutability בלועזית. אחת מתכונות היסוד של האלוהות. אלוהים איננו נתון לשינוי כלשהו. המתרגם.