לדעת אותו- פרק 8- גדולת ה'

Print Friendly

פרק 8

גדולת ה'

א.

המלה "תפארת" מצביעה על גדולה. השפה העברית עשירה במלים המתארות את תפארתו של אלוהים ואת גדולתו.

בתהילים צג 1 אנו קוראים "ה' מלך, גאות לבש". "גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר, דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו; הדר כבוד הודך, ודברי נפלאותיך אשיחה, ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה" (תהילים קמ"ה 6-3). שמעון מספר על מה שראה בהר ההשתנות באומרו: "רואות היו עינינו את גדולתו" (פטר"ב א 16). אלוהים נקרא: "הגדולה במרומים" או "הגדולה בשמים" (עברים א 3; ח 1). כשהמלה "גדולה" מיוחסת לאלוהים היא מצביעה על תפארתו המיוחדת ומעוררת בנו יראה והשתחוויה. כשספר הבריתות מדבר על ה' כעל "רם ונישא", הכוונה שהוא מעל ומעבר לנו בגדולתו. לכן יש להעריץ אותו: "גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוהינו" (תהילים מח 1). "כי אל גדול ה' ומלך גדול על כל אלוהים… בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו" (תהילים צה 2, 5).

כל לב משיחי מתעורר להלל, להעריץ ולשבח את אלוהים אשר הוא מכיר בגדולתו הנהדרת.

אלא שהכרה זו חסרה אצל משיחיים רבים בימינו. זוהי אחת הסיבות לחולשת אמונתנו ולרפיון המאפיין את חיי ההשתחוויה והתפילה שלנו. אנחנו אנשים מודרניים ובימינו "להיות מודרני" משמעו לחשוב גבוהה-גבוהה אודות האדם ולהמעיט בערכו של אלוהים. רק לעתים רחוקות, כשאנו משתמשים במלה "אלוהים", אנו חושבים גם על גדולתו המפוארת.

לא מזמן יצא לאור באנגליה ספר שנושאו "אלוהיכם קטן מדי". כמה תואם תיאור זה את המציאות בימינו! בנקודה זו אנו רחוקים מקודמינו המשיחיים בדורות עברו כרחוק מזרח ממערב. כל מי שקורא בכתבי לותר, קלווין, אדוארדס או ויטפילד חש מיד שלמרות זהות המלים בהן אנו משתמשים יש מקום לתמוה אם אנו בכלל מכירים את אותו אלוהים רב-הוד שהם עבדו ביראה כה גדולה.

היום מקובל להדגיש במיוחד את העובדה שיש לאלוהים תכונות שניתן לייחסן גם לבני אדם. הוא קדוש, יש לו רצון, הוא חכם, הוא קושר קשר אישי עם בני אדם ומלאכים ועוד כהנה. הטעות היא שלפעמים אמת זו מוצגת כאילו אישיותו דומה לשלנו — חלשה, עלובה, ובמידת-מה מסכנה. לא כזה הוא אלוהי הכתובים! חיינו-אנו הם דבר חולף, חלש, תלוי. אנו מוגבלים בכל מישורי הוויתנו — בדעת, ביכולת, בזמן ובמקום. אלוהים אינו כמונו. הוא אינו מוגבל במובן כלשהו. הוא נצחי, מושלם, כל-יכול ובלתי מוגבל. אמנם יש לו תכונות "אנושיות", אבל — שלא כמונו — גדולתו רבה. בד בבד עם הדגש שאנו שמים על אהבת אלוהים, רחמיו, טוב לבו, סבלנותו וחסדו, אל לנו לשכוח לעולם את גדולתו ואת שלטונו הבלתי מוגבל על כל ברואיו.

ב.

איננו צריכים להרחיק לכת בעניין זה יותר מקריאת הפרקים הראשונים של ספר בראשית. כבר מן ההתחלה ראה אלוהים לנכון, בחכמתו הרבה, להדגיש בפנינו שתי אמיתות תאומות: היותו רב-הוד ובעל תכונות המופיעות גם אצל בני אדם (היות שנבראו בצלמו). בשום מקום אחר בכתובים לא מצטייר אלוהים בבירור כה רב כפי שזה נעשה בפרקים ספורים אלה, היכן שהוא מתואר כמי שנועץ עם עצמו: "נעשה", הוא אומר (א 26). הוא מעביר את החיות לפני אדם כדי לראות כיצד יקרא להן (א 19). הוא מהלך בגן לרוח היום וקורא לאדם (ג 8 ואילך); הוא שואל שאלות (ג 11 ואילך; ד 9; טז 8). הוא יורד מן השמים כדי להשקיף על מעשי האדם (יא 5; יח 21 ואילך). הוא נעצב ממעשי רשעתם של בני האדם ומצטער שברא אותם (ו 6 ואילך). תיאורים אלו באים ללמד אותנו שאלוהים איננו בגדר חוק פיזיקלי חסר תכונות אישיות, אדיש וקר, כי אם אלוה נשגב החושב, חש, פועל, אוהב את הטוב, שונא את הרע ומתעניין במעשי ברואיו כל הזמן.

איננו רשאים להסיק מתיאורים אלו שחכמת אלוהים ויכולתו מוגבלים הם, או שאינו יודע מה מתרחש מכיוון שאינו חי עלי אדמות, וכי עליו לרדת מן השמים כדי לדעת זאת. התמונה מתאזנת על-ידי הנאמר לנו בפרקים אלו אודות גדולת אלוהים, כך שנמנע מאיתנו לחשוב אחרת.

גדולתו מוצגת באותה בהירות בה מוצגות תכונותיו האחרות. אלוהי ספר בראשית הוא הבורא הגדול, היוצר סדר מתוך תוהו ובוהו, יוצר חיים בדברו, בורא את אדם מעפר הארץ ואת חווה מצלעו של אדם (פרקים א-ב). הוא ריבון על כל מה שברא. הוא מקלל את האדמה ומטיל על האנושות כולה את עונש המוות והסבל ובכך משנה בתכלית את סדרי העולם המושלמים שקבע קודם לכן (ג 14 ואילך); הוא מביא מבול על הארץ ומכרית כל חי, חוץ מאלו הנמצאים בתיבה (פרקים ו-ח); הוא מבלבל את שפת האדם ומפזר את מקימי מגדל בבל (יא 7 ואילך); הוא מחריב את סדום ועמורה כנראה באמצעות התפרצות הר געש ורעידת אדמה נוראה (יט 24 ואילך); בצדק קורא לו אברהם "שופט כל הארץ" (יח 25) ו"אל עליון" (יד 22). אלוהים זה נמצא בכל מקום ורואה כל דבר: את רצח קין (ד 9 ואילך); את חטאי האנושות (ו 5); את זעקת הגר (טז 7 ואילך).

היטב תיארה אותו הגר באומרה: "אתה אל רואי", האל הרואה, ואת בנה קראה "ישמעאל" משום שאלוהים אכן רואה ושומע ואין דבר הנסתר ממנו. לעצמו קורא ה' "אל שדי", האל הכל-יכול, וכל מעשיו מגלים את יכולתו הבלתי מוגבלת, ששם זה מלמד אודותיה. הוא מבטיח לשרה ולאברהם בן בהיותם בני תשעים ומאה, ובשרה הוא גוער על צחוקה הספקני בשואלו: "הייפלא מה' דבר?" (יח 14). אלוהים אינו נוטל את רסן השלטון לידו רק במקרים מיוחדים; ההיסטוריה כולה נשלטת על-ידו. כאן היסוד לכל מה שהוא אומר לאברהם על עתיד זרעו (יב 3-1; יג 17-14; טו 21-13 ועוד). כזו היא גדולת אלוהים המתוארת בפרקים הראשונים של ספר בראשית.

ג.

כיצד נגיע לחשיבה נכונה על גדולת אלוהים? הכתובים מלמדים אותנו שעלינו לנקוט בשני צעדים: ראשית, עלינו להרחיק מדעתנו כל רעיון המגביל את אלוהים בכל דרך שהיא. שנית, אם נשווה אותו לכוחות הנחשבים בעינינו גדולים, נבין את שעור גדולתו.

קחו לדוגמה את מזמור קל"ט. המחבר הוגה בנוכחות אלוהים הבלתי מוגבלת, בחכמתו ובכוחו לעומת האדם. אי-אפשר, לדעתו, לברוח מנוכחות ה'. אפשר להתנתק מבני אדם אך לא מן הבורא: "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה (כפך): אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח? אם אסק שמים, שם אתה! ואציעה שאול, הנך! אשא כנפי שחר? אשכנה באחרית ים? גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך… גם חושך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר" (פס' 12-1).

כפי שאין מגבלות לנוכחותו עמדי, כן אין גבול לידיעתו אותי. לעולם אינני לבד והוא תמיד שת לבו אלי: "ה', חקרתני ותדע! אתה ידעת שבתי וקומי (כל מה שאני עושה), בנתה לרעי (למחשבותיי, לרעיונות שבלבי) מרחוק… וכל דרכיי הסכנתה (הבנת את כל הרגליי, תכניותיי, כוונותיי, רצונותיי, וכל פרטי חיי, אלה הנסתרים וגם הגלויים). כי אין מלה בלשוני (אין דבר שאני יכול לחשוב או לומר) — הן ה' ידעת כולה" (שם, פס' 4-2). אני יכול להסתיר את עברי, את כוונותיי, את מחשבות לבי מבני אדם, אבל אינני יכול להסתיר מאלוהים דבר. אני יכול לדבר באופן שיטעה את ידידיי, אבל אין דבר שאעשה או אומר שיכול להטעות את אלוהים. הוא רואה מבעד לצביעות, לבושה ולמסך הסודיות שלי. הוא מכיר אותי כמות שאני באמת, יותר משאני מכיר את עצמי.

לו יכולתי להתחמק מקרבתו או ממבטו הבוחן לא היה ראוי לתואר "אלוהים": או אז היה מעין צעצוע עלוב העומד לרשותי בשעה שאני חפץ בו. אבל אלוהי האמת הוא גדול ונורא דווקא משום שהוא איתי תמיד ועינו בוחנת אותי כל הזמן. החיים הופכים לעניין רציני ביותר כשלפתע מתברר לך שאתה חי כל רגע ורגע בקרבתו ותחת עינו הפקוחה של אלוהים היודע הכל והיכול לעשות את הכל.

ובכך לא די. אלוהים זה הרואה את הכל הוא גם אל שדי, האלוהים שכוחו המדהים נגלה לי, בין השאר, על-ידי המורכבות המפליאה של גופי, גוף שהוא ברא למענו. כשדוד חושב על עובדה זו הוא אינו יכול שלא להשתחוות לה' ולהעריץ אותו על מעשיו: "אודך על כי נוראות נפליתי. נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד" (פס' 14).

זהו הצעד הראשון בהכרת גדולת אלוהים: להבין עד כמה בלתי מוגבלת היא חכמתו. אין גבול למה שהוא יודע, למה שהוא יכול לעשות ולנוכחותו הקרובה. קטעים רבים בכתובים מלמדים אמת זו, במיוחד פרקים לח-מא בספר איוב, היכן שאלוהים מאשר את דברי אליהו (רע איוב) שאומר כי ה' הוא "אלוה נורא הוד" (לז 22), מציג לפני איוב את תפארת גדולתו בבריאה ומסיים באומרו: "אם זרוע כאל לך, ובקול כמוהו תרעם, (אזי) עדה נא גאון וגובה, והוד והדר תלבש… וראה כל גאה והשפילהו!" (מ 11-9). ברור שאיוב בשום פנים אינו יכול להתחרות באלוהים בדברים אלו ולכן עליו לקבל את מעשי ה' בחייו בהכנעה ולהודות שיש דברים רבים הנשגבים מבינתו. אך לא נוכל להרחיב בנושא זה כעת.

ד.

כדי להדגים את הצעד השני, הבה נעיין בישעיה מ מפסוק 12 ואילך. אלוהים מדבר בפרק זה אל אנשים שמצב רוחם דומה מאוד לזה של משיחיים רבים בימינו — אנשים מתוסכלים ומאוכזבים, שהספק והפחד מכרסמים בלבם, והחשש מנקר בסתר חייהם משום שהם מתקשים להאמין כי יבוא יום ובשורת המשיח אכן תינשא ברמה והעולם יכבד את שמו בכנות.

מה אומר להם אלוהים?

ראו, הוא אומר, איזה מעשים עשיתי. היש ביניכם מי שיכול לעשות כמוני? היש מישהו בעולם כולו שדומה לי? "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזניים?" (פס' 12). היש לכם חכמה או גבורה כדי לעשות כזאת? לי יש. אני בראתי את כל אלה. "הנה אלוהיכם!"

התבוננו בעולם. ראו את גודלו, את המורכבות והרב גוניות שבו. חישבו על אלפי המיליונים שמאכלסים אותו, על השמים העצומים הפרושים ממעל. כמה שאתה ואני קטנים לעומת כוכב לכת זה בו אנו חיים! אך מה כל זה לעומת אלוהים "היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים, הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת" (פס' 22)? העולם מגמד אותנו, ואלוהים מגמד את היקום. העולם הוא לכל היותר הדום לרגליו. אלוהים גדול מכל הקיים ומכל מה שנמצא בעולם. כל הפעלתנות הקדחתנית של אלפי המיליונים שחיים בו אינה לעומתו אלא כצרצוריו של חגב בצוהרי היום. "הנה אלוהיכם!"

התבוננו בגדולי העולם — השליטים שדעותיהם ורצונותיהם קובעים גורלם של מיליונים, המושלים והמתיימרים למשול, בוני האימפריות שיש לאל-ידם להביא על העולם כולו חורבן נורא. חישבו על סנחריב ונבוכדנאצר; חישבו על אלכסנדר מוקדון, על נפוליאון ועל היטלר. חישבו על ברז'נייב, ניקסון ומאו טסה-טונג. האם חושבים אתם שאנשים אלו הם שקובעים את מהלך ההיסטוריה? אם כן, טעות בידכם. אלוהים גדול מכל גדולי העולם. הוא "הנותן רוזנים לאין, שופטי ארץ כתוהו עשה" (פס' 23). הוא מלך כל המלכים ואדון כל האדונים. "הנה אלוהיכם!"

וטרם סיימנו. התבוננו בכוכבים. חוויה מעוררת יראה היא לטייל לבד בלילה בהיר ולהתבונן בכוכבים. קשה לחשוב על דבר אחר שעשוי לתת לאדם תחושה של קטנות לעומת מרחק, של אפסות לעומת המוני הכוכבים. היום נכון הדבר עשרת מונים משום שאנו יודעים מעט יותר על מיליוני הכוכבים, שביל החלב ומרחבי החלל העצומים, מרחקים הנמדדים במיליארדי שנות-אור, מערכות כוכבים גדולות בהרבה מזו שלנו וכוכבים שלעומתם השמש משולה רק לכתם אבק. המחשבה פשוט נעצרת; אי-אפשר להבין זאת, אי-אפשר לעכל את המציאות האדירה שסובבת אותנו. אבל מה כל זה לעומת אלוהים? "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה? המוציא במספר צבאם (צבא הכוכבים), לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר" (פס' 26). אלוהים הוא שברא את הכוכבים. ברצונו הם הופיעו והוא קבע להם את מיקומם בחלל. הוא בוראם ואדונם. הם בידיו ונתונים לרצונו. כזוהי גדולת תפארתו. "הנה אלוהיכם!"

ה.

ועתה הבה נקרב דברים אלו ללבנו באמצעות שלוש שאלות שישעיה מציג לפני בני ישראל הנדכאים:

1. "אל מי תדמיוני ואשווה? יאמר קדוש" (פס' 25)

שאלה זו נועדה להוכיח אותנו על מחשבות מוטעות אודות אלוהים. לותר כתב בזמנו לארסמוס והתריס: "אתה חושב על אלוהים יותר מדי במונחים של אדם". רובנו טועים טעות דומה. אנו חושבים על אלוהים במונחים מוגבלים מדי; אנחנו שוכחים להתחשב באין-סופיות כוחו, חכמתו ודעתו. משום שאנחנו חלשים, נדמה לנו שאלוהים דומה לנו בנקודות מסוימות גם בחולשתנו. קשה לנו להאמין שהוא שונה מאיתנו בעניין זה תכלית השנוי.

2. "למה תאמר יעקב, ותדבר ישראל: נסתרה דרכי מה' ומאלוהי משפטי יעבור"? (פס' 27)

שאלה זו באה להוכיח אותנו על מחשבות מוטעות אודות עצמנו. אלוהים לא זנח אותנו, כפי שלא זנח את איוב בזמנו. הוא לעולם איננו זונח את אלה שבחר לאהוב; ישוע, הרועה הטוב, לעולם איננו מאבד מצאנו. הדעה שאלוהים שוכח, זונח או מאבד עניין באחד מאהוביו (הנבחרים מקדם!) גובלת בגידוף. דעה כזו מבזה את אלוהים ואיננה נכונה.

3. "הלא ידעת? אם לא שמעת? — אלוהי עולם ה', בורא קצות הארץ! (הוא) לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו!" (פסוק 28)

שאלה זו גוערת בנו על שאנו מהססים להאמין בגדולת ה'. אלוהים רוצה לבייש אותנו כדי שנחדל להטיל בו ספק. מה יש, הוא שואל, האם עלה בדעתכם שאני, הבורא, מזדקן ומתעייף? האם לא שמעתם מעולם את האמת אודותיי?! רבים מאיתנו ראויים לתוכחה זו. אנו מתקשים לייחס לאלוהים אלוהות של ממש. אנו מהססים להודות בשלטונו הבלתי מוגבל, בקרבתו המתמדת, ביכולתו הבלתי מוגבלת ובעובדה שהוא יודע הכל. אנו מפחיתים מגדולת אדוננו ומושיענו ישוע המשיח.

עלינו לתקן זאת: ללמוד לקוות אל ה', להמתין לו ולהגות בגדולתו עד שנחליף כוח מתוקפם של דברים אלו שייכתבו על לוח לבנו. או-אז נעלה אבר כנשרים, נרוץ ולא ניגע, נלך ולא ניעף (פסוק 31).