תהילים א': שני דרכי החיים – דרך הצדיק ודרך הרשע

Print Friendly

תהילים – מבוא
בשעה טובה הגענו ליום בו אנו מתחילים ללמוד את ספר תהילים בשיעור המרכזי ביום שבת.
לפני שנלמד את פרקים א' ו-ב', שהם פרקי הכניסה לתהילים, הבה נכיר מעט את מבנה ספר תהילים ותוכנו.
מטרת הספר כשם הספר: תהילה לאלוהים.
השם: psalms נובע מהמילה ביוונית: Psalmos.
בסוף ספר שני בפרק ע"ב 20 כתוב: "כלו תפילות דוד בן ישי…"
מכאן המזמורים היו תפילות אשר חוברו להם לחנים ומכאן נקראו מזמורים.

מבנה וחלוקת הספר:
א. בספר תהילים ישנם 150 מזמורים שאותם אנו מכנים פרקים.
הפרקים אינם מסודרים על פי סדר כרונולוגי, אלא העורך העמיד את הפרקים בסדר המתאים לנושאים.
המזמור העתיק ביותר הינו מזמור 90 שאותו כתב משה רבנו. ז"א, במאה ה- 14 לפני הספירה.
המזמור הצעיר ביותר הינו מזמור 126 אשר נכתב לאחר גלות בבל. מזמור 137 מציין את הרגשת הגולים בבבל, ו-126 כאמור את הרגשתם לאחר הגלות – לאחר שנת 538 לפני הספירה
לאור זאת, חלק מהמזמורים מתוארכים להיסטוריה הקדומה של עם ישראל וחלק אחר להיסטוריה המאוחרת של עם ישראל.

ב. ספר תהילים מורכב מחמישה חלקים – חמישה ספרים
1. פרקים 1-41 (דגש על ריבונות אלוהים בבריאה – 8, 19, וכן הנושא הדומיננטי הינו חטא וגאולה. מכאן ההקבלה לספר בראשית)
2. פרקים 42-72 (הנושא המרכזי של המזמורים מתייחס לחטאי ישראל וגאולת ישראל ומכאן ההקבלה לספר שמות)
3. פרקים 73-89 (ספר זה מתחיל במקבץ מזמורי אסף שהיה מהלוויים, מתמקד בקדושת ההיכל ולכן ההקבלה לספר ויקרא)
4. פרקים 90-106 (מזמורים אלו מתמקדים על חטאי ישראל וחזרה בתשובה של העם בהיותם במדבר וכך קטע זה מקביל לספר במדבר)
5. פרקים 107-150 (המזמורים מתמקדים בסיפוק הקיים בדבר אלוהים ובהלל הראוי לאלוהים וכך מקביל לתוכן של ספר דברים)
הטענה היא שספר תהלים מחולק כמו ספר התורה.
המדרש על תהילים א:1 שנכתב במאה התשיעית לספירה מציין: משה נתן לישראל את חמשת חומשי התורה, ודוד נתן להם את חמשת ספרי תהילים.
כל אחד מספרי החומש של תהילים מסתיים בדברי הלל כמעט זהים: תהילים מ"א 13, ע"ב 18-20, פ"ט 52, ק"ו 48.
שמות מחברי המזמורים
דויד המלך: 73 מזמורים (תרגום השבעים מציין 84) [3-41, 51-72, 101, 110, 138-145]
אסף: 12 [73-83 וכן מזמור 50]
בני קורח: 12 [42, 45-49, 84-85, 87-88]
שלמה המלך: 2 [מזמורים 72 ו-127]
היימן האזרחי: 1 [מזמור 88 – מוזכר במל"א ד' 31 כחכם, ובדברי הימים א פרק ו' 33 כמוביל הלל במשפחת קהת]
איתן האזרחי: 1 [מזמור 89, יועץ לשלמה המלך, מל"א ד' 31]
משה רבנו: 1 [מזמור 90]
ללא שם: 48

ג. סוגי המזמורים:
מזמורי חכמה wisdom: מזמורי הוראה מעשיים לחיי חסידות (מז. 1, 37, 119)
מזמורי מלכות royal: מזמורים המתארים את מלך המשיח, שלטונו הריבוני על שמיים וארץ (מז. 2, 18, 20, 21, 45, 47, 68, 72, 89, 101, 110, 118, 132, 144)
מזמורי קינה lamenting: מזמורי זעקה, אבלות ותחינה לאלוהים להצלה מצרה ורשעים ושפיטתם הצודקת (מז. 3-7, 12-13, 22, 25-28, 35, 38-40, 42-44, 51, 54-57, 59-61, 63-64, 69-71, 74, 79-80, 83, 85-86, 88, 90, 102, 109, 120, 123, 130, 140-143).
מזמורי משפט על רשעים (Imprecatory psalms): מזמורי בקשה מאלוהים להביא את משפטו וזעמו על רשעים ועושי עוולה ומצד שני להגן על יראי אלוהים המקיימים את רצונו (7, 35, 40, 55, 58-59, 69, 79, 109, 137, 139, 144).
מזמורי צליינות – עלייה לרגל pilgrimage: מזמורי חגי הרגלים: (43, 46, 48, 76, 84, 87, 120-134).
מזמורי הכתרת המלך crowning: מזמורי תהילה לאלוהים המולך בעולם בצדק וריבונות (48, 93, 96-99)

ד. התועלתיות שבספר תהילים:
כל מזמורי תהילים מתייחסים לתכונות אלוהים, תכונות בני האדם ולנתונים שנכונים לכל עת ועבור כל אדם. המזמורים ראויים לכל בניי האדם.
ברוב המוחלט של המקרים אין זה משנה מי חיבר את המזמור, בין אם זה דוד, שלמה, אסף, משה רבנו, או אחר, שכן התוכן מתייחס לאלוהים, תכונותיו, אופי האדם וצורך האדם באלוהים בכל תחום בחייו. ניתן לראות את מקומו המיוחד של ספר תהילים בעובדה שרוב היהודים קוראים מזמורי תהילים במצבי קושי, כי המזמורים מכסים את כל תחומי ומצבי החיים.
ספר תהילים הינו חלק מכתבי הקודש וככזה הספר הינו דבר אלוהים מחייב, ריבוני ולטובת בני אדם – לטובתנו.
מחברי האיגרות והבשורות בברית החדשה צוטטו בעיקר מספר תהילים.
ספר תהילים הינו הספר המצוטט ביותר בברית החדשה מכלל כתבי הקודש. פסוקים מ-97 מזמורים מתוך 150 מצוטטים בברית החדשה. נתון זה גם מלמד על חשיבות ושימוש ספר תהלים בקרב בני אותה העת. ככל הנראה היה תהילים הספר הנקרא ביותר לאחר התורה.

ה. סגנונות כתיבה
ספר תהילים עשיר בסגנונות כתיבה, אך על כך אפרט מעט בכל שיעור.

תהילים פרק א:
שני דרכי החיים – דרך הצדיק ודרך הרשע.
כאמור, מזמורי התהילים אינם ערוכים בסדר כתיבתם, אלא נערכו כדי להדריך את המשתמש להלל את אלוהים באופן ובדרך הרצויים בעיני אלוהים.
ספר תהילים כשמו כן הוא – תהילה לאלוהים.
המעוניינים להלל את אלוהים חייבים לדעת שקיים סף תנאי הכרחי על מנת שאלוהים ישמע לקריאתם.
החכם באדם, שלמה המלך אמר: ש- "זבח רשעים תועבת יהוה, ותפילת ישרים רצונו." משלי ט"ו 8.
לפיכך, על מנת שתהילתנו תהיה רצויה בעיני אלוהים ותפאר את שמו, על המהלל להיות אדם הזועק מעומק ליבו לישועה מאלוהים או אחד שמאמין באלוהים וחי חיי חסידות המפארים את בוראו, ובמילים פשוטות: נושע!
מסיבה זו, פרקים א' ו-ב', מהווים שער כניסה לאלו הרוצים להלל את אלוהים.
רוצה להלל את אלוהים?
מעונין שאלוהים ישמע את תחינותיך, בקשותיך וזעקותיך?
קרא ולמד את פרקים א ו-ב', וודא שאתה חי בדרך הטוהר והקדושה של אלוהים ונכנע לריבונות המשיח ישוע, בן האלוהים.
תהילים א:
א. אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.
ב. כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג. וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד. לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה. עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
ו. כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

תוכן עניינים:
I. דרך החיים של יראי אלוהים – ברכה (א' 1-3)
א. הצדיק אינו שותף לדרכי העולם (פ. 1)
1. אינו שומע לעצת הרשעים
2. אינו מסכים לעצת הרשעים
3. אינו משתתף בפעולת הרשעים
ב. הצדיק מתמלא בדעת יהוה (פ. 2)
ג. התוצאה: הצדיק מבורך ומצליח בכל אשר הוא עושה (פ. 3)

II. דרך החיים של הרשעים – אבדון (א' 4-6).
א. הרשע לא יצליח ולא יתברך – חסר ערך לשירות אלוהים (פ. 4)
ב. הרשע לא יינצל במשפט אלוהים (פ. 5)
ג. הרשע ירחק לנצח מנוכחות אלוהים (פ. 6)

מזמור תהילים פרק א' מציג בצורה ישירה וברורה את שני הדרכים האפשריות לאדם לחיות בעולם. המחבר מבהיר את הניגודיות הקיימת בין שני הדרכים.
יש את דרך הטוב שהיא הדרך שאלוהים מתווה בדבר אלוהים, ויש את כל מה שאיננו תואם לרצון אלוהים, שנקרא – דרך הרע.
למעשה, אין כל משיק וחפיפה בין השניים. דרך הטוב של אלוהים מתאפיינת בחיים מלאי תוכן ותכלית נצחיים המפארים את אלוהים ומעניקים לאוחזים בה – בטחון, תכלית, הצלחה וברכה.
דרך הרע מנותקת מברכת אלוהים, חסרת חסד אלוהים, חסרת תכלית טובה וסופה אבדון. ז"א, ניתוק מנוכחות ואהבת אלוהים וסבל נצחי. גזירה מחסד.
לעיתים אנו רואים וחושבים שדרך הרשע מענגת ומצליחה יותר, אך המחבר מציג את התוצאה הסופית, את אחריתו הנצחית של עושה הרשע או עושה הטוב. דרך הרע כל הזמן צועדת אל הגרוע יותר.
לכן, הצדיק נדרש לעולם לא לקנא בהצלחה המדומה והזמנית של הרשע (ראה מזמור 73).
העיקרון שבמזמור א' ממשיך לאורך כל כתבי הקודש.
העיקרון נלמד כבר מבראשית ג' – או ציות לאלוהים והגמול ברכה, או אי-ציות והגמול קללה.
משה רבנו כבר זעק אל העם: בחרו בחיים (= דרך אלוהים), והכוונה לחיי ציות להוראת אלוהים שבכתבי הקודש (דברים כ"ז-כ"ח) שמניבים ברכה והצלחה וחיי נצח עם אלוהים. ודרך המוות היא דרך החוסר ציות להוראת אלוהים שבדברו ואחריתם אבדון וניתוק מאהבת אלוהים (דברים ד' 4, ה 26, ל' 19).
במשל הפתח הצר בבשורת מתי ז' 13-14, האדון ישוע אמר: "היכנסו דרך הפתח הצר, כי רחב הפתח ומרווחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה. אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה."
ז"א, האדון ישוע לא הציג הרבה דרכים או אפשרויות אלא רק שתיים. הטוב או הרע!
האדון ישוע סיכם את הדרשה על ההר ואמר שמי ששומע ועושה את דברו – הריהו כאיש הבונה ביתו על הסלע, ומי שאינו שומע ועושה את רצון אלוהים, בונה את ביתו על החול. האדון לא העניק אפשרויות נוספות (מתי ז' 23-27).
ישוע חידד את אותו העיקרון ואמר בבשורת יוחנן י"ד 6: "אני הדרך והאמת והחיים, אין איש בא אל האב אלא דרכי." משפט דומה נמצא במעשי השליחים ד' 12.
כעת נפרט איך מתבטאת כל אחת משני הדרכים.
איך מתבטאת ההליכה בדרך אלוהים בחיי היומיום של ירא האלוהים, ההולך בדרך הצרה – בדרך של אלוהים.
חלק א: פסוקים 1-3 דרכו של הצדיק. (מזמור קי"ב מקביל למזמור א')
1. מה הצדיק אינו עושה?
א. "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב…"

הצדיק מבורך (אשרי – ראה הדרשה על ההר של האדון ישוע בבשורת מתי ה').
המילה "אשרי" מציינת, ברכה, אושר, שמחה, שלום, בטחון, סיפוק, נחמה, עידוד. כל הדברים הטובים שהלב שלנו צריך כדי להתמקד אך ורק בעשיית רצון אלוהים בשמחה. ז"א, הברכה "אשרי" טומנת בחובה גם את החירות שלנו במשיח, בישועתנו

מדוע הצדיק מבורך?
כי אינו הולך, אינו עומד, ואינו יושב עם רשעים, חטאים ולצים.
שימו לב שיש מכנה משותף בין רשעים, חטאים ולצים.

לצים (הגדרה): הם אלו המזלזלים ודוחים כל דבר שהוא קדוש, טהור וראוי בעיני אלוהים. הם אלו המחשיבים את יראי אלוהים לרפי שכל ולא מתוחכמים…
הכוונה בין היתר לאלו הדוחים את קיומו של אלוהים ואת האמת אודות הבריאה כפי שכתוב בכתבי הקודש.
אם תאמר להם שאתה שומר עצמך מיחסי מין עד לנישואין, אתה תהפוך לבדיחה בעיניהם.
הכלולים בכותרת לצים, הם אלו האוחזים בדרך הטוענת שהעולם נברא מעצמו או מתהליכים כימיים כאלו ואחרים, ולא מאלוהים.
הכוונה גם לאנשים שתענוגות העולם הזה והרווח המידי המספק את תאוות בשרם נמצאים בראש מעיניהם.
אנשים שכאלו היו בעם ישראל ובעולם מאז ומתמיד.
לאורך ההיסטוריה כל הנביאים זעקו והתחננו לפני כלל העם לחזור בתשובה והזהירו מפני התוצאה של זלזול באלוהים ובדברו, ז"א אזהרה חמורה ללצים.
(ראה ירמיה י"ז בנאום ארור הגבר וברוך הגבר… מילים דומות למזמור א.
ראה דברי ישעיה א' וכלל דברי הנביאים באופן כללי – שובו אל יהוה).

דבר אלוהים אוסר עלינו להיכנס לשותפות עם אנשים שכאלו. להיזהר ממצב בו הקשר בינינו הוא כזה שתהיה להם השפעה שלילית עלינו, כך שנצטרך להתפשר על קדושת אלוהים או לסטות מרצונו. ראה גם דברי שאול השליח בקור"ב ו' 14-18.

דוגמא טובה כתובה בספר דברי הימים ב' פרק 18. אחאב מציע ליהושפט להצטרף אליו לקרב מיותר, אשר שום דבר טוב לא יצא ממנו.
יהושפט המלך שהיה איש ירא אלוהים, היה צריך לדעת לא לשים עצמו תחת ההשפעה של אחאב. וכאשר כבר שמע את העיצה הרעה, היה עליו לעמוד על האמת, לבחון את הדבר לפני אלוהים, לשמוע לדבר נביא האמת שאלוהים בחסדו העניק, ולא להשתתף בתוכנית הרעה. המלך יהושפט כשל לנער מעליו את העיצה הרעה ולחזור ליהודה, אלא המשיך לקחת חלק בתוכנית של אחאב. כך, הפך יהושפט לשותף במעשה רע אשר פגע גם בו ובחיילי יהודה. יהושפט הלך עם הדיעה של אחאב… הסכים עימו…ולכן נהיה שותף גם לנזק ולתוצאות החמורות של אותה פעולה.

שימו לב לשלבים שהמחבר מתאר: אלו השלבים של הנפילה והשותפות לרע ועושי הרע.
המחבר מציין: הליכה….עמידה….ישיבה.
המחבר מציין את השלבים מרגע המחשבה על העצה הרעה, הפיתוי הראשון שמבטיח טובת הנאה או רווח כלשהו, ועד להתחברות בפועל, ההסכמה והשותפות עם עושי הרע המזלזלים באלוהים. מדובר בתהליך של מן הרע אל הגרוע.

הצדיק אינו שותף גם לא לאחד משלושת השלבים הללו.

יישומים: ואיך אנו מתרגמים את התהליך הזה לחיי היומיום שלנו?
שימו לב היטב מה כותב המחבר.
לא כתוב שהצדיק אינו שומע את עצת הרשע, אלא שהצדיק אינו הולך בעצת הרשע.
כולנו חיים בעולם, ואיננו יכולים ללכת או להיות במקום בו אנו כל העת אוטמים אוזניים.
בכל יום אנו שומעים דברים שהיינו מעדיפים לא לשמוע בכלל.
אנו שומעים בטעות רכילות, דברי רוע, לימוד מוטעה הנוגד בעליל ובכוונה את שכתוב בכתבי הקודש… אנו לפעמים רואים דברים שהלוואי שלא היינו רואים.
יש הבדל בין לשמוע או לראות דבר רע במקרה, לבין להקדיש זמן כדי לשמוע ולראות בכוונה תחילה את העצה הרעה.

כמו שאומרים, 'אלוהים לא מאשים אותנו אם חסידה עפה מעל ראשנו, אך כן נישפט אם החסידה בנתה קן על ראשנו.'

על מנת ללכת על פי עצת הרשע, אדם צריך להקשיב לרשע, ולהחשיב את דבר הרשע כדבר חכמה, דבר טוב שראוי לחשוב ולהעמיק בו וליישמו.

במילים פשוטות, אדם צריך להקדיש מזמנו להיפגש עם החוטא או הרשע, ולשים עצמו תחת סמכות של דברי בלע ולאורך זמן.
אדם צדיק יודע מה הנכון, ומכוון שהתחברותו היא עם הדומים לו, הוא יכול לאמת את ששמע ולדעת שמדובר בעצה רעה.

ז"א, הצדיק יכול ללא כוונה או רצון לשמוע לדבר רע, אך ברגע שהוא מבחין שהדבר אכן רע, הוא מסיר אוזנו והשפעתו ממקור הרע.
לפיכך הצדיק שמאמץ את הוראת אלוהים, לא יאמץ את העצה הרעה. הצדיק אדרבה ידע להרחיק אוזנו ממקור של עצה רעה.

מכיוון שלא כולנו בעלי ניסיון רב ולא כולנו בקיאים בכל רזי רצון אלוהים, קורה לעיתים שאנו מתבלבלים ונופלים בגלל עיצה רעה.
אדם חכם לומד מניסיון כושל, מזהה את הטעות, מתקנה מיד, ויודע מעתה ואילך עם מי לא להתחבר.

אדם שאינו ירא אלוהים, מתחבר מהר לכל מה שמניב תענוג בשרי ורווח מידי. מבחינתו של אדם כזה, והכוונה לטובים שבהם, אם העצה אינה בהכרח עבירה על החוק הפלילי, אז אין בכך פסול. דעת אלוהים ועקרונותיו הנצחיים אינם בהכרח חלק מהחישוב.

לא כל כך קל ללכת בדרך הצדיק. לא פשוט לא לשמוע עצה רעה…
אני משער שאף אחד מאיתנו לא ירוץ כדי להיפגש עם ראש משפחת פשע ידועה… במבחן שכזה, אני חושב שכולנו נתמודד בהצלחה.
אך המציאות של החיים מאוד דינאמית. האמונה שלנו עומדת במבחנים יומיומיים.
אנו חיים ועובדים עם אנשים שאינם נושעים. חלקם הם בני משפחתנו.
אנו אוספים מכרים לאורך התיכון, שירות צבאי ועבודה. חלק מהחברים הללו הם אנשים מן הישוב, טובים ונחמדים על פי כללי החברה.
אנו מוזמנים לאירועים כגון חתונות, בריתות, בר-בת מצווה וכו'.
הנוכחות שלנו משמחת את המזמינים אותנו וכך גם יש לנו הזדמנות לחיות את אמונתנו לעיניהם.
בדרך כלל רוב יראי אלוהים ישתתפו באירועים שכאלו לכבד את מכריהם.
באירועים שכאלו ובמסגרת העבודה לפרנסתנו, אנו נשמע גם עצות ודעות שאינן מכבדות את אלוהים.
על מנת לדעת מה לסנן ולזרוק מן הלב, עלינו להעשיר ידע באמת של דבר אלוהים, ובהתחברות משיחית עמוקה עם מאמינים בוגרים מבחינה רוחנית.

ומתי אחליט לסרב להשתתף באירוע כלשהו?
כאשר אדע שבאותו אירוע תתקיים פעילות הנחשבת לכפירה באמונתי או בעלת מוסר ירוד בעליל.
במצב שכזה, נדרש ממני כירא האלוהים, להתעטף בביטחון האמונה ולסרב להשתתף באותו אירוע.
במקרה שכזה עדיף להיות מנודה מחוץ למחנה, ובלבד שאהיה ראוי בעיני אלוהים (אל העברים י"א 25, י"ג 13).

ניקח לדוגמא מצב מציאותי מחיינו.
נער או נערה גדלים בקהילה ושומעים את דבר אלוהים ויודעים מהו הטוב.
כאשר הם מסיימים את הלימודים ומתגייסים לצבא, הרוב המוחלט של האנשים שעמם הם עובדים ופועלים, אינם נושעים. יתרה על כך, ההתחברות הקהילתית בחייהם מופחתת בדרך כלל.
במיוחד במסגרת הצבאית, כל ילדינו חשופים לדיעות שונות ועיצות הנוגדות לרצון אלוהים.
אך, יש מילדינו שלמרות שגדלו בקהילה, הם מעולם לא נושעו או שהם מאוד לא בוגרים מבחינה רוחנית.
כאשר הם רואים את התענוגות והסיפוק הבשרי והמידי בחיי הסובבים אותם, הם מרגישים שהם מפסידים משהו.
החברים שלהם נחים בשבת. הם יוצאים לבלות, וחייהם מלאי שמחה וסיפוק…

ברגע שחיי הלא נושעים הופכים לנושא לקנאה או משיכה, אותו אדם מאפשר לעצה רעה לפעול במוחו ולשנות את דעתו כלפי אלוהים ודברו. כבר בשלב זה מתבצעת העבירה שבפסוק א.

אותו אדם, מתחיל לשקול אם כדאי ונכון ללכת בדרך אלוהים, "ולהפסיד" את כל התענוג הזה שקיים בחייהם של האחרים.
במקום להסיט את הלב מיד מהעצה הרעה, הוא הוגה בה ושוקל איך ניתן ליישמה. בתחילה, במצב קליל, בלי לשבור את כל כללי החיים המשיחיים.
אך, בכל פעם שאותו אדם מעניק עדיפות לדיעה של האחרים ומבלה את זמנו עימם ובמעשיהם, הוא מבלה פחות עם יראי אלוהים ופחות עם התחברות משיחית.

מי שמקבל את העצה הרעה ומאמצה, שם עצמו מיד בצד של האוחזים באותה דיעה.
יש מילדינו שבשלב זה כבר נרתעים כי הם מבינים לאן הדרך מובילה. הם מבינים שגם הם צריכים לקחת חלק בדברים שאינם מוסריים בעיני אלוהים.
יש אחרים שמחליטים לנסות עוד קצת, ומבלי משים לב, הם שותפים לחייהם של דוחי אלוהים, שחיי היומיום שלהם אינם תואמים לקדושת וטוהר אלוהים.

ברוב המקרים התהליך אינו מהיר, בשלבים, עד שפתאום הנער או נערה מרגישים שהם כבר חלק מהאחרים ולא חלק מהקהילה וילדי אלוהים.
חיי החסידות הופכים לזרים. הבשורה נשמעת כמסר מטריד, וחיי האחרים הופכים לנוחים ונעימים.
הם מרגישים מאוד נוח עם שאר החברים שאינם מאמינים בישוע.
…שהרי אותם אנשים אינם שודדים או גונבים. גם הם מנהלים חיים רגילים ומקובלים…רק בלי אלוהים על הראש!
התענוג והרווח הרגעי, הם הקובעים את העיקר – בחייהם.

מוקשים נוספים: MEDIA המדיה
בעולם שבו אנו חיים היום, לא צריך בני אדם בחדר כדי ללכת בעצת הרשע.
כולנו חשופים למדיה, וכל נושא או סרט בעולם נמצא במרחק של נגיעה במסך הטלפון החכם.
העצות הרעות הן ברירת המחדל בכל אתר אינטרנט.
והשאלה היא:
האם אני מקדיש את הזמן שלי לשמוע ולצפות במה שאני יודע שאלוהים שונא?
כאשר אני מעמיד את מוחי וליבי חשופים להוראת שקר ושכנוע לחטא, עלי לדעת שלשקר יש כוח עצום. הרבה יותר מהכוח האישי שלי. מבט על תמונה לא מוסרית או שמיעה של דבר מגרה מבחינה מינית, פועלים על החושים שלנו ומשפיעים עלינו. אל נשלה את עצמינו!

הפתרון של אלוהים ברור ופשוט!
שמעת דבר הנוגד לאלוהים בדברו? הסט אוזניך. וודא שאתה משנן שדבר אלוהים נכון יותר.
נתקלת בפרסומת לא מוסרית?
אל תלחץ כדי להפעיל ולראות. סגור מסך או העבר מסך. אם תפתח, דע לך שיתכן שלא יהיה לך הכוח לסגור או להפסיק.
החכמה היא לא להתחיל ברע! אל תלך בעצת רשעים!

המחשבות שלנו:
יש אנשים סביבנו ויש את המדיה לנגד עינינו, אך יש עוד מרכיב שלא פחות משפיע.
המחשבה שלנו. ז"א, המחשבות הלא קדושות שעולות במוחנו.
כשזה קורה, כל כך חשוב לחתוך את המחשבה, לבקש סליחה מאלוהים בשם המשיח ישוע ובכוח רוח הקודש.
לא לתת למחשבה לדגור לאורך זמן ולהוליד מעשה שנצטער עליו. מחשבה פסולה שדוגרת במוח תמיד תוביל למעשים. רצון אלוהים הוא שנעצור מחשבה רעה בתחילתה ונמלא את מוחנו בטוב, אמת וישר של אלוהים.
יש לנו כתובת – להתפלל ולבקש חסד ועזרה מאלוהים. הוא נאמן לענות ולעזור לנו.

הפתרון:
לאור כל הנאמר, מה הפתרון? האם עלינו להתנתק מאנשים שאינם נושעים?
לא, זה לא מה שדבר אלוהים אומר.
אנו חיים בעולם הזה ונקראים להיות שגרירים ומבשרים של אלוהים (קור"ב ה 20, מע"ש א' 8-9, מתי כ"ח 18-20).
כולנו מכירים אנשים שאנו בקשר עימם ושאינם נושעים. זה רוב שכנינו, רוב חברינו מהצבא והלימודים.
העניין שאנו צריכים לשאול עצמנו הוא:
- האם החברות עם אותו אדם או אנשים מסיטה אותי מדרך הטוהר והקדושה של אלוהים? האם כשאני בחברתם אני עושה דברים שאני מצטער עליהם לאחר מכן?
- האם החברות עם אנשים אלו מרחיקה אותי מהתחברות משיחית בקהילה ושאר ילדי אלוהים?
- האם אני השפעה חיובית על אותם אנשים או האם הם השפעה שלילית על חיי? האם אני מציג לפניהם את בשורת הישועה במשיח ישוע או שאני מושפע מבשורת העולם שבחייהם?

2. מה הצדיק עושה? איך הצדיק מתגונן מליפול בדרך החטא?
2. "…כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה."
שימו לב לדבר חשוב ביותר. הפסוק הזה ושאר הקטע כמעט זהים לדבר אלוהים ליהושוע בן נון לאחר מות משה, בספר יהושוע פרק א.
למעשה, הכתוב בתהילים א' מהווה צמצום וסיכום של הנאמר ליהושוע, ומי שרוצה לדעת בהרחבה את משמעות מזמור א', יכול לקרא בספר יהושוע פרק א' 1-9. כמו כן, מזמור א' דומה מאוד למזמור קי"ב.
מתברר שקיים הבדל מהותי בין הצדיק לאדם אחר.
הצדיק מוצא את כל חפצו וסיפוקו בתורת יהוה. התענוג והתאווה של הצדיק זה לדעת ולחיות לפי הנחיותיו של אלוהים. הכוונה לדרך המוסר וההתנהגות בחיי היומיום (ראה הושע י"ד 10: "…ישרים דרכי יהוה, וצדיקים ילכו בם…")
החברה של הצדיק היא עם אלוהים עצמו:
- דרך התפילה והקריאה בכתבי הקודש (מזמור קי"ט 10-11, אל הרומים י"ב 1-2). הצדיק מחדש את רוחו וממלא את מוחו בנכון והראוי.
- דרך התחברות בקהילה
- דרך התחברות עם מאמינים אחרים בוגרים באמונה. [ראה דוגמא שלילית...דינה הבת של יעקב רצתה וקנאה בחיי בנות הארץ. היא הלכה אליהן, לראות אותן...ואת התוצאה אנו מכירים (בראשית ל"ד)]
חפצו = כל רצונו ושאיפתו. חשקת כל פנימיותו. הדבר שממלא את כל זמנו, כל סיפוקו. עבור הצדיק עשיית רצון אלוהים איננה עומס אלא חירות.
מילה זו מצטרפת לתוכן של מזמורים 73, 27:4, 42:2-3, 63:2-4.
לפיכך: איך הצדיק מתגונן מפני עצת השקר ודרך החטאים?
הצדיק ממלא את מוחו וליבו וזמנו בדבר אלוהים – באמת.
מה כלול בתורת אלוהים?
תורת אלוהים זה כל כתבי הקודש שאנו מכירים בשם: תנ"ך וברית-חדשה.
כל אשר כלול בכתבי הקודש עונה לכל הנושאים הקשורים לחיינו: ראה שניה לטימותיאוס ג' 15-17. "…ומנעוריך אתה יודע את כתבי הקודש היכולים להחכימך לישועה על ידי האמונה במשיח ישוע. כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק, למען יהיה איש האלוהים מושלם, ומוכשר לכל מעשה טוב."…..כדי שיהיה מבורך…
אלוהים יודע היטב מה גופינו ונפשנו צריכים
אלוהים יודע היטב אילו סוג של חיים מועילים לנו.
אלוהים יודע היטב איזה סוג של חיים מפארים את שמו.
את כל זאת אלוהים כתב בכתבי הקודש – עבורנו.
מצוות עשה ואל תעשה נכתבו למען נחיה במסגרת מוגנת הטובה לנפשנו וגופנו.
דבר אלוהים מלמדנו לדבר אמת, לנהוג עם האחר בהוגנות וביושר (אל האפסים ד' 17-32).
דבר אלוהים מלמדנו שמין זה דבר הראוי רק במסגרת הנישואין (דברים כ"ב-כ"ד, מתי ה 31-32).
דבר אלוהים מלמדנו שנישואים רק לבן זוג נושע, ושנישואין זה עד שהמוות מפריד בינינו (קור"ב ו' 14-18, בראשית ב' 24).
דבר אלוהים מלמד שרצח, גניבה, שקר וכו' זה חטא ורע (שמות כ').
דבר אלוהים מלמד שעלינו להתרחק מחברה שאינה מכבדת ומאמצת את דבר אלוהים (קור"א ט"ו 33).
דבר אלוהים מלמדנו להתחבר בקהילה ודרכה ובה לשרת את אלוהים לאור מתנות השירות שקבלנו ממנו (אל העברים י' 25, קור"א י"ב, אל האפסים ד', אל הרומים י"ב).
דבר אלוהים מלמדנו לעבוד בנאמנות במקום עבודתנו ולהתפרנס בכבוד. להיות מופת היכן שאנו נמצאים.
את כל מה שציינתי ועוד המון, מפורט לנו בדבר אלוהים.
הצדיק, חפץ לחיות על פי דרך אלוהים כדי שיוכל למלא את היעוד של בריאתו – לפאר את שם אלוהים.
מפארים את אלוהים בהכרזת הבשורה וסגנון חיים התואם את קדושת וטוהר אלוהים.
אם כן, איך הצדיק מחסן עצמו ומגן על עצמו מדרך הרשעים?
הצדיק מגן על עצמו מחטא ורשעים בעצם העובדה שהוא ממלא את זמנו והתחברותו עם אלוהים, דברו של שאלוהים וחברת הקדושים. הצדיק שומר על עצמו מעצם העובדה שאינו מתחבר עם רשעים ועצתם (משלי ד' 14-15)
מכיוון שהצדיק חושף עצמו לדבר אלוהים ולטוב בכל עת, הוא אינו חושף את ליבו ומוחו לשקר ולעצה רעה. מכיוון שהצדיק ממלא זמנו בטוב, הוא אינו ממלא זמנו ברע. הצדיק בוחר להשקיע זמנו בדבר שיש לו ערך נצחי שמפאר את אלוהים ומניב ברכה בעולם הזה ובעולם הבא.

הבה נהיה כעת יותר מעשיים:
גם הצדיק חי בעולם הזה וחשוף לחטאי העולם.
גם הצדיק שומע ורואה לפעמים את מה שאינו רוצה, אך כצדיק, הוא מיד מסיר אוזנו או עינו מן הרע, ולא מאפשר לרע "לבנות קן" במוחו…
אם רכילות, אז… אין לו חלק בזה…
מכאן, חוזקו של הצדיק נובע מ:
- הימצאותו התמידית בחיק אלוהים, בקרבת דברו, ובהתחברות עם צדיקים אחרים.
מה עוד עושה הצדיק שעוזר לו להתגונן מול החטא והשפעת הרשעים?
הצדיק הוגה בדבר אלוהים יומם ולילה.
מה משמעות המילה "יהגה"?
האם הכוונה רק למחשבה פנימית חסרת קול?
לאור הכתוב בספר ישעיה נ"ט 11: "…כיונים הגה נהגה…"
ומשלי ט"ו 28: "…לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות."
הגה זה לשון!
לכן, הגות אינה שקט, אלא הוראת דבר אלוהים בקול! שיחה, דיבור.
ניתן לקבוע שהמילה להגות משמע לא רק לחשוב בפנימיותך אלא בהחלט גם לדבר ולחלוק בשפה ברורה. ובהקשר שלנו הכוונה לחלוק ולומר את מחשבותינו אודות אלוהים, כפי שלמדנו מדברו.
הצדיק קורא בדבר אלוהים ומשתף את שאר המעוניינים בכך, את שאר יראי אלוהים בהרהוריו ולימודיו מדבר אלוהים. זה אחד מהכלים דרכם הצדיק שומר עצמו מדרך הרע.

3. מה תוצאת חייו של הצדיק?
ג. וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
אחים ואחיות יקרים, שימו לב לדבר חשוב.
יש הבדל עצום בין הפועל "שתול" או "נטוע" לבין הפועל "זרוע".
אין אדם שנולד צדיק!
צדקה היא מתנת חסד מאלוהים הניתנת למאמינים בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
שתיל זה צמח שגדל מעט לאחר שנזרע וכעת מועבר ונשתל במקום אחר.
ראה יחזקאל י"ז 22: "מראש יונקותיו רך אקטוף ושתלתי אני על הר גבוה ותלול."
שימו לב שהנביא יחזקאל אינו אומר: זרעתי, אלא שתלתי…
כוונת המחבר היא: אלוהים מטפל בצדיקים ביד אחרת. אלוהים אינו זועם על הצדיק אלא מברך אותו ומספק לו את כל צורכו, ממש כמו עץ שגדל על פלגי מים. אלוהים מעביר את הצדיק מצד החוסר לצד השפע. מצד הקללה לצד הברכה. מכאן, השפע נובע מן העובדה שהצדיק תחת כנפי אלוהים, תחת חסדו.
עץ הגדל במקום אידיאלי, ייתן פרי טוב בעיתו. כך הבינו השומעים הראשונים את הפסוקים הללו.
כך הצדיק. ברכת אלוהים תהיה עליו. נוכחות אלוהים תהיה בחייו, ולכן הוא יצליח בכל שהוא יעשה.
שימו לב למילה – כל! הכוונה לכל, בתנאי שכל ליבנו ומוחנו הוגה ועסוק בעשיית רצון אלוהים.
מדוע יצליח בכל? כי אלוהים עם יראיו!
ראו איך אלוהים ביטא את המעשיות של ההבטחה הזו ליהושוע בן נון:
לאחר שאמר לו את אותן מלים ממש כמו במזמור א, כבש אלוהים עבור יהושוע את העיר יריחו. חומות העיר קרסו והעיר נכבשה בכוח אלוהים…
הנאמנות של יהושוע בן נון לברית עם אלוהים, הייתה מקור הכוח שמניב ברכה והצלחה בכל אשר נעשה לשם אלוהים ברצון אלוהים.
הפסוק גם מציין שעלהו לא יבול.
נבילה מציינת מוות, ואינני מתכוון לנשירה בעונת הקיץ כחלק מגלגל החיים של עץ בריא.
יראת אלוהים מבטיחה את חיי אלוהים בנפש הצדיק.
מכיוון שכך, לצדיק מובטח חיי נצח עם אלוהים. חיי אלוהים טבועים בחיי נפשו.
חיים מלאי יראת אלוהים לא יכולים להיות חיי סוד.
חייו של הצדיק תמיד יניבו פרי טוב.
הפרי מעיד על מעורבות אלוהים בחייו.
אמונה כנה ומושיעה, תמיד תניב פרי טוב!
אכן כך בחיי הצדיק. אלוהים כל כך יברך כל דבר שהוא יעשה, כך שכל דבר שידיו תהינה מעורבות בו, יניב ברכה והצלחה. בכל מקום שהצדיק יהיה, נוכחות אלוהים שבו חייבת להיות מורגשת על הסובבים אותו.

מסקנה חשובה:
שלושת הפסוקים הראשונים פירטו את דרכו של הצדיק. כל הקורא פסוקים אלו אומר בליבו: מי יכול לעמוד בתנאים הללו כפי שאלוהים דורש?
ובכן, אלוהים העניק לנו דוגמא אישית – הצדיק אשר בו מדובר אינו אלא המשיח ישוע.
האדון ישוע מילא בחייו כל אחת ממצוות התורה הנוגעות לזכר יהודי, והגשים את הדרישות הללו. עליו אמר עוד ישעיה הנביא בפרק נ"ב 13 כי הוא עבד יהוה אשר הינו רם ונישא, משכיל.
כאשר אנו עומדים בפיתוי ובמבחנים הללו, הבה נזכור איך הצדיק האדון המשיח פעל כדי לשמור עצמו מחטא:
הוא מילא עצמו ברוח אלוהים ובדבר אלוהים (לוקס ד').
אותו רוח קודש שוכן בתוכנו. בכוח רוח הקודש גם אנו יכולים לומר: לא לחטא.

II. דרך החיים של הרשעים – אבדון (א' 4-6).
ד. לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה. עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
ו. כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

לפני שנלמד מה ערכו ואחריתו של הרשע, אנו חייבים להבהיר מי הוא הרשע בעיני אלוהים.
אני דיי משוכנע שרוב האנשים שקוראים את פסוקים 4-6 חושבים שהפסוקים הללו אינם מתארים אותם.
מדוע?
כי רשע זה…רוצח, גנב, שודד, אונס, נואף…
ובכן, כל התיאורים הללו נכונים אך זה לא מדויק.
רשע ומקולל בעיני אלוהים זה כל אדם שאינו צדיק!
וכמו שכבר למדנו, צדיק הינו אדם המאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
צדיק הינו אדם נושע!
מי שאינו צדיק, נשאר בדיוק במצב הרוחני בו הוא נולד – מקולל בגלל חטאם של אדם וחווה, ארור ומיועד לאבדון.
זיכרו: ישנם שני מצבים לנגד עיני אלוהים: צדיק או רשע!

נקודה נוספת:
כל בני האדם מחולקים לשני סוגים: עבדי אלוהים ועבדי השטן (אל האפסים ב 1-2).
הלא נושעים מהווים כלים לאבדון בידיו של השטן. הוא אינו אוהב אותם אלא משתמש בהם ככלים חד-פעמיים כדי להציל את עורו ולהילחם נגד אלוהים.
הנושעים נקראים עבדי אלוהים וגם ילדיו.
עבורם אלוהים נותן את חייו. עבורם נלחם ועבורם הוא מנצח כדי לחלוק עימם את כל אשר לו.

כעת נלמד איך דבר אלוהים מתאר את חיי הרשע ואחריתו.

א. הרשע לא יצליח ולא יתברך – חסר ערך לשירות אלוהים (פ. 4)
ד. לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
המחבר משווה את הרשעים למוץ.
מוץ זה העטיפה, הקשקש העוטף את גרגיר התבואה. בהקשר שלנו, מוץ זה העטיפה של גרגר החיטה העף ברוח בעת הזרייה.
מוץ הינו משל לדבר האובד וכלה מהר. דבר ללא ערך, חסר חיים, חסר חשיבות כלשהי.
הדבר בעל הערך הכי נמוך שקיים בבריאה – זה מוץ!
ירמיה הנביא גם כן השתמש בביטוי דומה: "…ואפיצם כקש-עובר לרוח מדבר, זה גורלך מנת-מידייך מאיתי נאום יהוה, אשר שכחת אותי ותיבטחי בשקר."
מכאן, קש-עובר = מוץ = אלו השוכחים את יהוה ובוטחים בשקר

אלוהים אדירים… אנו מדברים על חיי בני אדם!
איך אפשר להשוות חיי אדם למוץ?

מדוע המחבר משווה את הרשע למוץ?
כי כמו למוץ גם לרשע אין עתיד מבורך, אין עוגן נצחי של חיים, אין ערך כלשהו לזיכרון ואין לו המשכיות.
אין בחייו שום דבר המפאר את אלוהים.
במימד הנצחי באחרית החיים, לרשע אין באמת שלום, אין באמת שמחה ואין לו באמת הצלחה.
לעיתים נראה כאילו הרשע מרוויח, אך זה מצג שווא זמני ביותר (מזמור 73: אבוא אל מקדשי אל ואבינה אחריתם. אז אדע לאשורם את גורלם, אז אדע טוב את תכלית כל דבר.)
כל הרווח של הרשע לא יועיל לו כאשר הוא יעמוד למשפט מול אלוהים ויישפט לדיראון עולם.
הם חושבים שהם מצליחים, אך אינם יודעים או מבינים שההצלחה הגדולה ביותר זה להינצל מאגם האש. ובזה הם נכשלו והפסידו לנצח נצחים.
הרשעים אינם רשעים רק מכיוון שהם מתנהגים בגסות או עושים פשעים מבוקר עד ערב. הם במעמד רשע כי הם דוחים את צדקת אלוהים ונשארים עם קללת החטא על ראשיהם.

כדאי לזכור את המסקנה הקריטית של ספר קוהלת.
שלמה המלך היה העשיר והחכם ביותר מקרב בני אדם. הוא ניסה את כל מה שבן אדם יכול היה לדמיין. היו לא כל האמצעים לנסות כל דבר שעלה במוחו. ולאיזה מסקנה הוא הגיע?
ללא מעורבות אלוהים, הכל הבל.
ולכן, זכור את בוראיך בימי בחורותיך (פרק י"ב). כדאי לאמץ את המסקנה הזו.

שימו לב לנקודה חשובה וקשורה לתכונות המוץ.
המוץ עומד וזוכה ליציבות וערך רק כשהוא מחובר לגרעין, לחיטה עצמה הנחשבת לבעלת הערך.
כשהמוץ נפרד מהגרעין, אין לו כל ערך.
ולכן, אילו כל מה שהיה בעולם היה רק רשעים, כי אז אלוהים היה מטיל את זעמו על כל יושבי תבל. ראו לדוגמא את המבול. אלוהים אסף אליו את נוח ומשפחתו והשמיד את כל הרשעים. דוגמא נוספת היא סדום ועמורה. אלוהים הוציא את הצדיקים ולאחר מכן העניש את הרשעים (בראשית י"ט).

נוכחות הצדיקים – ז"א הנושעים הנקראים ילדי אלוהים, היא ההגנה לה זוכים הרשעים.
התקווה שלנו היא שאותם אנשים הנחשבים לרשעים בעיני אלוהים, יחזרו בתשובה וייוושעו. רק אז תשתנה הגדרתם לצדיקים.
כל אחד מאיתנו התחיל את חייו כמוץ. תודה לאל שבחסדו השתנה הסטטוס הזה בחיים שלנו. בחסד אלוהים ועל סמך אמונה בישוע השתנינו ממוץ לצדיק.

אני מתחנן שכל אחד מאיתנו יביט לתוך ליבו וישאל עצמו:
לאור העובדה שקיימים רק שני סוגים של אנשים לפני אלוהים: צדיק או רשע, לאיזה קטגוריה אני שייך?
אנא, הבט לעבר כפרת אלוהים שהעניק לך במשיח ישוע ואחוז בצדקה של המשיח. רק כך משתנים מרשע לצדיק, ממוץ לילד יקר של אלוהים.

ב. הרשע לא יינצל במשפט אלוהים (פ. 5)
ה. עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.

בהיותנו חיים בעולם הזה, צדיקים ורשעים חיים ביחד.
גם האדון ישוע במשלים הכתובים בבשורת מתי י"ג אמר שהחיטים והזונים יהיו ביחד עד חזרתו של המשיח.
אך ה"ביחד" הזה אינו נצחי.
בעת משפט אלוהים, יופרדו ילדי אלוהים מאלו שנשארו עם אשמתם.
כל בני אנוש מכל הזמנים עתידים לעמוד למשפט לפני אלוהים. אך משפטם של הצדיקים שונה בתכלית.
הנושעים יעמדו למשפט לפני כס המשיח (קור"ב ה' 10, קור"א ג' 10-15), אך משפט המשיח לילדיו רק יקבע את סוג השרות של כל אחד מאיתנו בממלכתו. משפט המשיח לצדיקים לא נועד לשלוח אף אחד מהם לאבדון.

המצב שונה לגבי הלא נושעים.
הלא נושעים יעמדו למשפט הכיסא הלבן והגדול בסיום ממלכת המשיח בת אלף השנים (התגלות כ' 10-15).
באותו מעמד, כל הצלחותיו ורווחיו של הרשע לא יצילו אותו מגזר דין נצחי לאבדון באגם האש.
כל חכמת העולם שכביכול הייתה לו, לא תציל אותו מאגם האש!
כל החברים בעלי ההשפעה שלו והעשירים כמוהו אינם יכולים להציל עצמם, ובוודאי גם שאינם יכולים לעזור לרשע הזה להינצל ממשפט אלוהים.
מדוע?
כי בהיותם בחיים, הם דחו את כפרת החטאים שאלוהים הציג והציע בדם המשיח ישוע.
אז, הם לעגו ליראי אלוהים ולכן הם נשארו עם אשמתם המקורית – חוטאים. ז"א, הם נשארו אנשים הנתונים תחת קללת החטא ומנותקים מקרבת אלוהים. בעתיד הם יצטערו, אך זה יהיה מאוחר מדי.
עת ההזדמנות היא כעת, ולא אחר כך!
את משפט האזהרה הזה כבר אמרות הנביאים מקדם: תהילים צ"ה 8: "אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר".
אנא, אל תדחו את ישועתכם למחר. היום זה יום ישועה.
עתיד הרשעים לא יהיה עם הצדיקים.
יש הבדל גדול בינינו.
ההבדל כאן בארץ וגם בשמים.

ג. הרשע ירחק לנצח מנוכחות אלוהים (פ. 6)
ו. כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

המחבר מסיים את המזמור עם מילות עידוד ונחמה לצדיקים.
אלוהים יודע את ילדיו הצדיקים.
המילה "יודע" מתייחסת להתחברות, קירבה, שותפות, אחדות כמו שיש בין בני זוג.
אלוהים מעורב עימנו ופועל בקרבנו ובעדנו, לכן כל אשר נעשה ברצונו, נצליח.
ההתגשמות המלאה של ההצלחה היא ישועתנו ונוכחותנו הנצחית עם אלוהים בבריאתו החדשה, שם נשרתו לנצח נצחים.

לעומת זאת, דרך הרשעים נטולת נוכחות אלוהים ונטולת ברכת אלוהים.
דרך הרשעים נטולת חיי נצח, נטולת רוח אלוהים, נטולת הצדקה והסרת החטא, ולכן אחריתה אינה בנוכחות אלוהים.
חטא ואלוהים לעולם לא יתחברו ביחד.
הרשעים ומעשיהם ישכחו באבדון. זכרם ושמם לא יעמוד לנגד עיני יראי אלוהים לעולם.
ראה את סוף פסוק 3 לעומת סוף פסוק 6: הצלחה לעומת אבדון.
אנא אל תישאר במצב הנקרא בעיני אלוהים: מוץ. פנה לאדון בחזרה בתשובה כנה וקבלו באמונה.
לכן, בבקשה, לעולם לא נקנא בהצלחת הרשע, כי היא לגמרי זמנית ולא תימשך לעד.. דרכו ובחירתו לא תציל אותו ממשפט אלוהים.

סיכום ומסקנות:

א. מחבר מזמור א' מציין בבירור שקיימות שני דרכים אפשריות לחיי האדם. דרך הצדק או דרך הרשע.
דרך הצדק היא דרכו של אלוהים המתוארת בכתבי הקודש ומרכזה – האמונה בכפרת החטאים דרך ישוע המשיח.
דרך הרשע היא כל דרך אחרת מזו שבכתבי הקודש, והביטוי המרכזי שלה הוא דחיית האמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
הדוגמא האולטימטיבית לחיי הצדיק ניתנה לנו בחייו של המשיח ישוע.
ב. הצדיק נדרש להתרחק מדרכי הרשע והחטא. הדרך לעשות זאת היא על ידי הימלאות בעיסוק ראוי, שהוא: לימוד כתבי הקודש, התחברות עם שאר יראי האלוהים וציות לדבר אלוהים.
כך, הצדיק מתגונן מהשפעת הרשע בכך שהוא מתרחק מן הרשע וממלא את זמנו בעיסוק קדוש וחברת קדושים.
ג. המחבר מציין בבירור את סגנון חייהם ועתידם של הצדיק והרשע.
הצדיק קיבל באמונה את המשיח ישוע וזכה ללבוש את צדקת המשיח.
הצדיק יחיה את חייו עם מעורבות אלוהים, ויסיימה אצל אלוהים. זו הצלחה.
הרשע לעומתו, זלזל באלוהים ובכפרה שאלוהים הציג לעולם. לפיכך הרשע מנותק מאלוהים, נשאר עם אשמתו המקורית ונתון תחת קללת החטא. כל רווחיו, שמחתו ובטחונו לא יוכלו להציל אותו מאגם האש וניתוק נצחי מאהבת אלוהים.
אני פונה אליך קורא יקר:
לאיזו קבוצה את שייך?
האם אתה בצידם של יראי האלוהים הכנועים למשיח ישוע? או האם אתה בצד אחר שנדון לאבדון וניתוק נצחי מאהבת אלוהים?
האם אתה בצד של: כל אשר יעשה יצליח? או בצד של המוץ אשר יאבד ויעלם שמו וזכרונו מלב ועיני עולם?
זכור! מוץ יכול להפוך לצדיק. כל אחד מאיתנו החל את חייו כמוץ מבחינה רוחנית, אך בחסד אלוהים פנינו למשיח ישוע לכפרת חטאים. מרגע ישועתנו אנו לובשים את צדקת המשיח.
האם אתה האחד שבונה את חייו על הסלע, או זה שבונה חייו על החול?
אנא אל תחכה למחר, כי היום זה יום ישועה.
אם אתה רוצה להלל את אלוהים ולזמר תהילים לכבודו, עליך להיות אותו צדיק המתואר בפרק א'.

Bibliography
Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.