משלי ישוע — המשל על עץ התאנה שהתייבש (מתי כא 22-18 — מקביל למרקוס יא 24-22)

Print Friendly

בפרקים כא ואילך, מתי מתאר את האירועים שהתרחשו בחיי ישוע המשיח בשבוע האחרון לפני צליבתו.

המשלים הבאים שהתלמיד מתי מציין נאמרו על ידי ישוע לתלמידיו ולראשי העם.

המשל על העץ שהתייבש נעשה לעיני תלמידיו של ישוע ופירשו נאמר להם בלבד.

התיאור מפי התלמידים מרקוס ומתי משלימים את האירוע.

א. ישוע נכנס לירושלים כשהוא רכוב על עיר בן אתונות וקהל רב קורא בקול רם: "הושע נא! ברוך הבא בשם יהוה!" (מרקוס יא 9-11). הקהל פרש בגדיו והניחם על הדרך למען ידרוך המשיח עליהם ולא על האדמה, נופף בכפות תמרים בשמחה רבה. לאחר מכן ישוע חוזר לבית ענייה.

 

ב. ביום למחרת ישוע חוזר לירושלים, בדרך מבית ענייה, ישוע היה רעב. הוא מקלל את עץ התאנה שהיה מלא בעלים אך ריק מפרי. ישוע קילל את העץ ואמר: מעתה לא יהיה ממך פרי לעולם, זאת מכיוון שהעץ הכזיב כי היה מלא בעלים אך ריק מפרי.

ישוע נכנס לבית המקדש ומסלק את הרוכלים (מתי כא 12-17). זו הפעם השנייה שישוע מסלק את הרוכלים מבית המקדש. הראשונה מתוארת בבשורת יוחנן ב.

טיהור בית המקדש מציין את אכזבתו של ישוע המשיח מכל המערכת הדתית שהתנהלה במקדש וכמובן מניהולה על ידי הכוהן הגדול וכל שרשרת המשרתים במקדש. פעולתו של ישוע בבית המקדש ציינה את הביקורת החריפה שיש לאלוהים נגד עמו והעומדים בראש העם.

ראשי העם והעם אשר ציפו שישוע, אשר פעל בעוצמה ויתכן כי הוא המשיח, יעשה כעת למענם. והנה, במקום לטפוח על שכמם, ולהילחם למען שחרורם מעול רומא, הוא נכנס לבית המקדש ומוכיח אותם ולא את הרומאים…

העובדה שישוע בא להוכיח אותם והפנה את אצבעו נגדם גרמה לכך שהעם פנה נגדו.

במקום לבדוק את ליבם ולחזור בתשובה, ראשי העם וכל תומכיהם העדיפו לפעול נגד ישוע.

ג. ביום השלישי (אינני מתכון בהכרח שהיה זה ביום שלישי דווקא) ישוע נכנס לירושלים בפעם השלישית מאז הגיע מיריחו. בשלב הזה רואים התלמידים שקללתו של ישוע מיום לפני כן אכן פעלה. עץ התאנה התייבש ומת.

מרקוס, תלמידו של ישוע מציין שהאירוע עם עץ התאנה התרחש במהלך יומיים. בפעם הראשונה שישוע התאכזב מן העובדה שאין בעץ פרי וקללו, וביום למחרת שהעץ נבל ומת.

התלמיד מתי מתאר את כל האירוע כיחידה אחת. הדגש והעיקר אינו במספר הימים אלא בעיקרון ובלקח.

הבה נקרא את הפסוקים כפי שכתוב בבשורת מתי כא 18-22:

18. "בבוקר שב אל העיר והוא רעב.

19. כשראה עץ תאנה אחד בדרך התקרב אליו ולא מצא בו מאומה מלבד עלים. אמר אליו: "מעתה לא יהיה ממך פרי לעולם!" ובו ברגע התייבש עץ התאנה.

20. כראותם זאת תמהו התלמידים ואמרו: "איך יבש עץ התאנה פתאום?"

21. השיב להם ישוע: "אמן אומר אני לכם, אם יש לכם אמונה ואינכם מפקפקים, לא רק כמעשה התאנה הזאת תעשו, אלא גם אם תגידו להר הזה 'העקר והזרק לתוך הים', יתקיים הדבר.

22. וכל מה שתבקשו בתפילה ואתם מאמינים תקבלוהו."

מתי מציין שישוע הגיע לירושלים כשהוא רעב. עלינו לזכור שהליכה רגלית דורשת מאמץ וגם אם אדם אכל ארוחה קלה בבוקר, הרי שסביר שיהיה רעב לאחר ההליכה לירושלים.

הרעב של ישוע מהווה הוכחה לאנושיותו המלאה כשהיה בארץ כאדם.

הרעב של ישוע לא היה רק לאוכל פיזי אלא גם ובעיקר לראות את עמו רעב לאמת שאלוהים שלח להם. ישוע היה כל הזמן רעב כדי לעשות את רצון אלוהים. את אותה ערגה הוא רוצה לראות אצל עמו הנבחר ואצל כל ילדיו.

והנה, כאשר ישוע ראה עץ תאנה בדרך והעץ מכוסה עלים, הוא קיווה למצוא שם פרי להשביע את רעבונו.

עלינו לזכור שבתקופת פסח עץ התאנה אינו בהכרח פורח (מרקוס יא 13), אך בכל מקרה בו עץ התאנה מלא בעלים, ניתן למצוא עליו גם פרי. העלים מהווים הוכחה שהעץ הניב גם פרי. העץ פרח בעלים מכיוון שאותה עונה ככל הנראה הייתה עשירה בגשם והתנאים עודדו פריחה ותנובה.

מכיוון שהעץ היה מלא בעלים אך ריק מפרי, ישוע המשיח קילל את העץ ואמר:

"מעתה לא יהיה ממך פרי לעולם!"

מהו הנמשל של האירוע?

עץ התאנה מסמל את עם ישראל כשהוא מת מבחינה רוחנית – (הכוונה המיידית לבני אותו דור).

העלים על העץ מציינים את הכיסוי הדתי העשיר של העם – צדקנות עצמית.

העם מלא במורי מסורת ומחשיב את דעת האבות כחשוב יותר מדבר אלוהים הכתוב (מתי כג, ישעיה כט 13-14).

העם מקפיד על מילוי מצוות דעת אדם ונראה כמושלם מבחינה דתית אך, מעשיו אינם תואמים ואינם מכבדים את אלוהים. ז"א, אלוהים אינו נוכח בלב העם.

העובדה שהעץ היה ריק מפרי הינה הוכחה לכך שרוח אלוהים אינה בעם.

נוכחות הפרי אינה דבר שולי אלא עיקרי, קרדינאלי. הכול עומד ונופל על הימצאות הפרי.

א. במשל הזורע אנו למדים שרק הזרע שנבט באדמה הטובה הניב פרי (מתי יג 1-9, 18-23).

ב. בבשורת יוחנן טו 5-7 ישוע אומר שניתן לעשות פרי רק דרכו:

"אני הגפן, אתם השריגים. העומד בי ואני בו עושה פרי לרוב, שכן בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר. מי שאינו עומד בי מושלך החוצה, כשריג, ומתייבש. לאחר שמלקטים אותם משליכים אותם לאש ושם הם נשרפים. אם עומדים אתם בי ודברי עומדים בכם, בקשו מה שתרצו, ויהיה לכם."

ג. ישוע אמר: "עץ טוב איננו יכול לעשות פרי רע ועץ נשחת איננו יכול לעשות פרי טוב. כל עץ שאינו עושה פרי טוב כורתים אותו ומשליכים אותו לתוך האש. לכן בפירותיהם תכירו אותם." (מתי ז 18-20).

ד. לא ניתן להפיק פרי ראוי לכבוד אלוהים ללא מעורבות רוח אלוהים. לא ניתן לרצות את אלוהים ללא רוח הקודש המולידה מחדש. את הלימוד הזה אמר ישוע לנקדימון בבשורת יוחנן ג, וכך גם לימד שאול את הגלטים בפרק ה 22-23.

שימו לב שישוע לא עשה את האות הזה (קללה על עץ התאנה) בשנה הראשונה להופעתו כמשיח בארץ. האות הזה והענישה על אי מוכנותו של העם למשיחו נעשו בשבוע האחרון לחייו של ישוע המשיח בארץ, ממש לפני צליבתו. זאת אומרת, לאחר יותר משלוש שנים של שירות נאמן ומלא.

לאורך יותר משלוש שנים ישוע לימד את תורת אלוהים. אנשים ששמעו את הוראתו נדהמו מן החכמה, אמת ובאיזו סמכות לימד ישוע.

העם היה עד לאותות, ניסים וריפוי רב.

כל מעשיו של ישוע היוו הוכחה לכך שהוא המשיח המובטח.

לפיכך, לאלוהים הזכות לצפות לפרי של חזרה בתשובה כנה של כל העם או לפחות רבים בעם.

והנה, דבר זה אינו מתרחש.

לכן, הקללה על עץ התאנה הינה המשך ישיר למשל של ישוע על עץ התאנה הבלתי פורייה שכתוב בבשורת לוקס יג 6-9.

במשל ההוא בעל הכרם היה מוכן לכרות את עץ התאנה שבכרמו מכיוון שבמשך שלוש שנים לא הניב פרי.

והנה, לאחר שלוש שנים מלאות של שירות נאמן לעמו ישראל, ישוע נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות, בדיוק כפי שניבא זכריה הנביא בפרק ט 9.

היה זה יום המבחן של אלוהים עבור עמו ישראל.

אילו היה מקבלו כמשיח ונכנע לו, היה העם זוכה למלוא ברכות אלוהים –

קבלת ישוע כמשיח וציות לרצונו באמונה ואהבה זה הוא הפרי הטוב.

הפרי הטוב מתבטא באהבת אלוהים, עזרה לחלש ולנדכא, לסליחה ומחילה אחד לשני, ביטוי עשיר וגובר של תכונות אלוהים בחיים האישיים שלנו – פרי הרוח (אל הגלטים ה 22-23, זכריה ז 8-10).

דחייתו של העם את ישוע מהווים הוכחה שאותו "העץ" אשר קיבל הזדמנות רבה להראות פרי אינו מניב דבר ולכן ראוי להיכרת. קללת אלוהים על הדוחים אותו – בני אותו הדור – מובטחת וללא דרך חזרה, כפי שמתואר בצורה כה חדה באיגרת אל העברים ו 4-6.

"הן אלה שכבר הוארו עיניהם וטעמו ממתנת השמים וניתן להם חלקם ברוח הקודש וטעמו את דבר אלוהים הטוב וכוחות העולם הבא, ונסוגו – אי אפשר לחדש אותם עוד לתשובה, בהיותם צולבים להם מחדש את בן-האלוהים ושמים אותו לחרפה."

עונשו של אלוהים על העם והמקדש בא בין השנים 67-70 לספירה שהשיא היה חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה.

אלוהים השמיד את המקדש ואיתו את ההנהגה הלבושה בכסות דתית מרשימה אך ריקה מאלוהים (זכריה יא 8).

רמזים ברורים לפעולת אלוהים נאמרו כבר מפי הנביאים הראשונים.

משה הזהיר את העם שאם לא ישמעו לאלוהים הוא יביא עליהם עמים שיפיצו אותם בניכר ויהרסו את הארץ (דברים כח 1-19, ראה גם המשל על הכרם מפי ישעיה הנביא בפרק ה)

איזה לקח אני לומד עד כה?

א. גם היום רבים מתכסים בלבוש דתי אך אינם נותנים לאלוהים למלוך על חייהם ולכן אינם מניבים פרי ראוי לאלוהים.

כל מי שדוחה את ישוע – גם אם ילבש כסות דתית ביותר – הריהו מכריז שאינו מכיר את אלוהים בכלל (יוחנן ח 19, 42).

עלינו להתרגש מפרי ראוי ולא מתחפושות של דת מרשימה

ב. גם בקהילות המשיח אנשים רבים אשר מתגנדרים בידע רב, אוצר מילים משיחי וחיצונית רוחנית אך חסרי פרי…

אלוהים בוחן אותנו לפי פרי הרוח ולא לפי נוסחאות שמקורן בבני אדם או קודים של החברה.

אלוהים רוצה לראות בחיינו את הסליחה הכנה, האהבה, נדיבות, שלום, ריסון עצמי.

אם רוח אלוהים שולטת בחיינו אז פרי הרוח הוא בלתי נמנע…(אל הגלטים ה 22-23).

אחים יקרים:

אלוהים אינו כורת או משמיד את כל עם ישראל שהרי אלוהים אינו מתחרט על הבטחותיו. עונשו הקשה של אלוהים הכולל ניתוק נצחי מנוכחותו הינו על אלו אשר ראו ושמעו הכול ולמרות זאת דחו את מושיעם.

גם שאול השליח מציין ש:

1. אלוהים לא נטש את עמו ישראל (אל הרומים ט 1)

2. לא כל אשר מישראל ישראל הם…(אל הרומים ט 6)

3. אלוהים אינו מתחרט על מתנותיו ועל בחירתו (אל הרומים יא 29)

4. כל ישראל ייוושע (הכוונה לשארית מצרת יעקב) [אל הרומים יא 26, זכריה יג 8-9].

מה המצב הנוכחי של עם ישראל?

נכון להיום מצבו של עם ישראל לא השתנה.

כל עוד עם ישראל דוחה את ישוע כמושיע מן החטא ואדון חייו, אין העם יכול לצפות ליהנות מכל ברכותיו של אלוהים.

אלוהים עתיד למלא את כל שהבטיח לעם ישראל אך רק לאחר שיקבל את ישוע כמכפר חטאיו ואדון חייו (זכריה יב 10, לוקס יט 41-44).

מה הייתה תגובת התלמידים נוכח עץ התאנה היבש? פסוקים 20-22:

20. כראותם זאת תמהו התלמידים ואמרו: "איך יבש עץ התאנה פתאום?"

21. השיב להם ישוע: "אמן אומר אני לכם, אם יש לכם אמונה ואינכם מפקפקים, לא רק כמעשה התאנה הזאת תעשו, אלא גם אם תגידו להר הזה 'העקר והזרק לתוך הים', יתקיים הדבר.

22. וכל מה שתבקשו בתפילה ואתם מאמינים תקבלוהו."

תגובת התלמידים הוכיחה שהם היו עדים לנס, מעשה על טבעי ובלתי רגיל.

אמת, תולעים יכולים להרוג עץ, אך בדרך כלל התהליך אינו נמדד בשעות ספורות אלא בימים ושבועות. מוות תוך יום של עץ התאנה נחשב למוות מיידי.

הם ידעו שישוע קילל את העץ יום לפני כן. המוות המהיר ביותר של העץ נועד להדגיש את נחישות אלוהים בכל הקשור למשפט על אלו שדחו את ישוע המשיח, האור של אלוהים, לאחר שהוכיח להם את זהותו.

המוות המיידי של עץ התאנה מוכיח עד כמה הדת חסרת הרוח של הנהגת העם ורוב העם נחשבו בעיני אלוהים לתועבה, לעבודת אלילים בזויה וקיצונית הדורשת משפט מיידי וקיצוני.

ישוע ממשיך לענות לשאלת התלמידים: "איך יבש עץ התאנה פתאום?" בלמדו אותם אודות כוחה של האמונה המושיעה. [דוגמא דומה במשל זרע החרדל – מתי יז 20)

תלמידיו של ישוע עתידים לעמוד במבחנים קשים מנשוא.

בעוד מספר ימים הם יהיו נרדפים. חייהם עתידים להיות בסכנה מתמדת. התלמידים הללו עתידים לשלם בחייהם את מחיר נאמנותם לישוע.

מה שהתלמידים יצטרכו זה אמונה מוחלטת ועיוורת באלוהים וכוחו.

התלמידים צריכים לחוות את הקרבה שלהם לאלוהים בכך שהוא נמצא עימם ויעשה עבורם כל שנחוץ להם כדי לקיים את רצונו.

התלמידים חייבים להבין שאין בעולם שום דבר הגדול על אלוהים.

אלוהים מצפה מהם שיציגו בתפילה כל דבר על פי רצונו ובאמונה, והוא מבטיח שיעשה בעבורם.

ישוע השתמש במטאפורה של ההר הנזרק לים ולא לחינם.

הנביא זכריה משתמש במטאפורה דומה בחזון שבפרק ד 6-7.

שם אלוהים מעודד את זרובבל ראש העם ואת יהושע הכוהן הגדול במילים הבאות:

"…לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות. מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה."

אלוהים עודד את ההנהגה הרוחנית הראויה באומרו להם ששום מלכות לא תעמוד מולם כי אלוהים עתיד להסירם ולוודא שרצונו יתקיים דרך חריצותם ונאמנותם של זרובבל ויהושע הכוהן הגדול.

משמע – ההר הגדול היווה אלגוריה למלכים ולמלכויות זרות ועוינות את רצון אלוהים.

לאור זאת ניתן לומר שההר שישוע מציין במשל מתייחס לכל כוח, שלטון וגוף העתידים להתנגד לנו כאשר אנו חיים עבור האדון ישוע.

ישוע אומר לתלמידיו שכמו שהוא אינו מפחד או ירא מההנהגה הרוחנית נגדו או ממה שיקרה לו, כך הוא מצפה מתלמידיו להאמין בו אמונה שלמה ובוטחת שכל שיבקשו מאלוהים בשמו – כדי למלא את רצונו – הוא יעשה. כל כוחו של אלוהים עומד לרשות ילדיו בצייתם לאדון.

בבשורת יוחנן יד ישוע מעודד את תלמידיו כי בקרוב הוא עתיד להילקח מהם. על התלמידים היה להבין שאלוהים עימם וכל כוחו בעבורם גם אם אינם רואים את ישוע המשיח בבשר לנגד עיניהם.

על התלמידים היה להבין שמלוא האלוהים עימם בכך שרוח הקודש ישכון בהם.

ישוע עודד את התלמידים במילים אלו:

יוחנן יד 13-14: "…האמינו לי שאני באב והאב בי. ואם לא, האמינו בגלל המעשים עצמם. אמן אמן אני אומר לכם, המאמין בי יעשה גם הוא את המעשים שאני עושה. וגדולים מאלה יעשה, כי הולך אני אל האב. וכל מה שתבקשו בשמי אעשה, למען יכובד האב בבן. אם תבקשו ממני דבר בשמי, אני אעשה."

הלוואי שכזו אמונה תאפיין את חיינו בכל יום עד שנראה את פני אדוננו ישוע.

ישוע לא אמר דבר חדש שכן ההבטחה הנפלאה הזו הייתה ידועה לעבדי אלוהים הנאמנים לאורך הכתובים:

תהילים לז 4-5:

"והתענג על יהוה ויתן לך משאלות ליבך. גול על יהוה דרכך ובטח עליו והוא יעשה"

מלכים ב ו 16:

"…ויאמר אל תירא, כי רבים אשר איתנו מאשר אותם…"

ראה גם א-יוחנן ה 14-15.

ישנם אלו המתפללים בשם ישוע זמן רב ושום דבר לא קורה.

תפילות רבות נעשות לא ברצון אלוהים אלא מרצוננו כדי להגשים את תאוות הבשר שלנו (יעקב ד 3) "…אתם מבקשים ואינכם מקבלים מפני שאתם מבקשים מתוך כוונה רעה, כדי לבזבז בתאוותיכם. מפירי נאמנות, האינכם יודעים כי ידידות עם העולם היא איבה לאלוהים?"

כאשר אנו מתפללים לדעת את אלוהים יותר ולהסתפק לחלוטין בעובדה שאנו שלו והוא פועל בנו כרצונו, אז נחווה תשובות מהירות ומספקות הרבה יותר. אז גם נקבל את כל הכלים הנחוצים לנו לחסידות.

יעקב, אחיו למחצה של ישוע ממשיך בהוראתו כדי ללמדנו מה נדרש מאיתנו כדי ליהנות מתשובתו הנפלאה של אלוהים לתפילותינו:

"…על כן היכנעו לפני אלוהים. התייצבו נגד השטן ויברח מפניכם. קירבו לאלוהים ויקרב אליכם. החוטאים, רחצו ידיכם! טהרו את לבבכם, הפכפכי הלב! התענו והתאבלו ובכו, יהפך נא שחוקכם לאבל ושמחתכם ליגון. השפילו עצמכם לפני יהוה והוא ירומם אתכם."

שימו לב שיעקב אינו מלמדם לבקש כסף או בריאות. הוא לא מלמדנו לבקש הצלחות אלא הוא מתמקד בדבר אחד שבו הכול תלוי.

אנו נדרשים לשאוף יום יום לקרבה לאדון ולאכילה היומיומית מיד אלוהים. שם טמונה שמחתו ושלומו של המאמין.

אלוהים הוא אבא טוב. הוא יודע את כל שאנו זקוקים לו. אם לפרחים ולציפורים הוא מספק הכול, על אחת כמה וכמה הוא יודע את צורכנו ומעניק לנו הכול (מתי ו 25-34). הוא מבקש שנחיה על פי רצונו, שנבקש לקדם את מלכותו וצדקתו כי כך נפאר את שמו, ולכך נבראנו – אל האפסים ג 21.

הוא דורש שנהיה נאמנים לו. לכל השאר הוא כבר ידאג (ראה גם א-קורינתים ד 2, אל הרומים יד 8).

לסיכום:

א. עץ התאנה עם העלים אך חסר הפרי סימל את עם ישראל המתכסה בדתיות מרשימה אך ריק מבחינה רוחנית. רוח אלוהים אינה בו, העם אינו נושע ולכן אינו מסוגל להפיק פרי הראוי ורצוי בעיני אלוהים.

ב. ישוע קילל את עץ התאנה לא ביום הראשון שנכנס לירושלים אלא לאחר יותר משלוש שנים של שירות שבמהלכן עם ישראל ראה ושמע את ישוע וחווה את כוחו האלוהי. לעם ניתנה כל ההזדמנות להכיר את מושיעם ולחזור בתשובה. משתמה תקופת ההזדמנות, הגיע עת משפט.

ג. פרי ראוי ורצוי לאלוהים ניתן להניב רק דרך יחסינו לישוע המשיח. מבלעדי ישוע כאדון ומושיע לא נוכל לעשות דבר שאלוהים חפץ ומברך.

ד. חיים משיחיים אינם קלים ואף מבטיחים התנגדות קשה מהסובבים אותנו ואף מרשויות העוינות את אלוהים ודרכו (ב-טימותיאוס ג 12).

אלוהים מבטיח לנו את כל כוחו אם נפנה אליו ונבקש באמונה כדי לקיים את רצונו.

אלוהים מבטיח שהוא חזק יותר מכל התנגדות הקיימת בעולם הפיזי והרוחני כאחד.

אם כן, מדוע ישנם מאמינים רבים כה חלשים? כי איננו נאמנים מספיק. אנו מבקשים אך בליבנו ספק. אנו מבקשים, אך לא תמיד על פי רצון אלוהים.

רבים מדי מאיתנו מבקשים את שיש לעולם במקום את הכוח להיות נאמנים לאלוהים ולהתרחק מהחטא על כל צורותיו.

כשקידום מלכות אלוהים וצדקתו יעמדו לנגד עינינו ואמונה כנה תמלא את מוחנו, כי אז נחווה את מלוא כוחו של אלוהים בתשובות לתפילותינו.