משלי ישוע — משל בעל הכרם והחוכרים (מתי כא 33-46, לוקס כ 9-19, מרקוס יב 1-12)

Print Friendly

לאחר שענה לראשי הכוהנים וזקני העם בעניין סמכותו, ולאור הכתוב בבשורת מתי גם המשיל להם את משל האיש בעל הכרם ושני הבנים, ישוע ממשיך לתאר ולחשוף את רשעת הלב של חברי המשלחת שבאו אליו. זיכרו, חברי המשלחת היו ראשי הכוהנים וזקני העם המורכבים מפרושים, סופרים וצדוקים המשמשים כחברי הסנהדרין ושופטים (מתי כא 23, 45). משל דומה ניתן גם בפרק כב 1-14 – משל על המלך שערך חתונה).

גם במקרה הנוכחי, ישוע ממשיל משל פשוט המתאר מקרים מן החיים שכל שומעיו מבינים ויכולים להפנים.

בפסוקים 33-39 ישוע משמיע את המשל:

33. "שמעו משל אחר: איש בעל אחוזה נטע כרם. הוא גידר אותו מסביב, חצב בו יקב ובנה מגדל, ולאחר שהחכיר אותו לכורמים נסע.

34. בהגיע עת הבציר שלח את עבדיו אל הכורמים לקבל את הפרי שלו.

35. תפסו הכורמים את עבדיו, את זה הלקו, את זה הרגו ואת זה סקלו.

36. הוסיף ושלח עבדים אחרים, רבים מן הראשונים, וגם להם עשו כך.

37. לבסוף שלח אליהם את בנו באומרו, 'את בני יכבדו'.

38. כשראו הכורמים את הבן אמרו איש אל רעהו, 'זה היורש, בואו נהרוג אותו וניקח לנו את נחלתו'.

39. הם תפסו אותו, גרשוהו אל מחוץ לכרם והרגוהו.

ישוע ממשיל משל המתאר מצד אחד את גודל אהבת אלוהים לעמו ומצד שני את גודל הרשעה שבלב האחראים מן העם אשר בידיהם הפקיד אלוהים את נפשות בני עמו הנבחר.

הבה נכיר את הנפשות במשל:

א. בעל האחוזה

בעל האחוזה הוא אלוהים האב. האחוזה היא העולם (נרדף גם לכל העמים) והכרם הוא עם ישראל.

אלוהים הוא זה שברא ויצר את עמו ישראל (ישעיה מג-מד, מח) המיוצג במשל ככרם.

אלוהים הכין לעמו נחלה וקבע לעמו תכלית מבורכת והיא להודיע את תהילתו לכלל העמים (ישעיה מג 21, יחזקאל לו, דברים ז).

אף חקלאי אינו מגדר חלקה שאינה מעובדת ומיד נוטע עץ. יש צורך להכין את הקרקע לשתילה וההכנה הזו דורשת השקעה רבה ומאמץ אין סוף. את כל זאת עשה אלוהים בעבור עמו ישראל עד שהביא אותם לרמה של כרם המסוגל להניב פרי. את התיאור הנפלא הזה כתב ישעיה בפרק ה.

שם הנביא מציין את ההשקעה של אלוהים בעמו במילים: ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק…(ישעיה ה 2). כל המלאכות הללו דורשות מאמץ והשקעה רבים ביותר.

אלוהים השקיע רבות בעמו ישראל. הוא דאג לכל מחסורם לאורך כל השנים והיה עימהם ועבורם בכל. אלוהים אוהב את עמו ישראל (ישעיה מג). אלוהים הציל את עמו מאין ספור מצבים קשים, חינך את עמו (על ידי תורתו) ועיצב את אופיים לאור רצונו ותכונותיו.

ומהי התכלית שלשמה אלוהים פעל כל כך בעמו ישראל?

הנביא ישעיה מציין זאת במילים כה ברורות: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו…" (ישעיה מג 21).

 

בניית הגדר והמגדל נועדו לוודא שלא יפגע כל עץ וכל אשכול ענבים מפורעים זרים ומחיות מבחוץ.

בניית היקב ציינה את תוכניתו של בעל הכרם – של אלוהים לגבי עמו, וזה ליהנות מפרי עמלו והשקעתו. הפרי שאלוהים מצפה מישראל עמו זה לספר את תהילתו. להכיר את המושיע ולומר לכל בן אנוש את בשורת הישועה ואהבת אלוהים.

לחוכרים מן הסתם גם הובטח חלק ברווח. הם יכלו ליהנות מפרי הכרם אך לחלק ברווחים גם את בעל הכרם. בכך המשל מבהיר שאלוהים הבטיח את פרנסתם ורווחתם של ראשי העם ולא ניצל אותם לרעה בשום דבר.

והנה הפתעה כה מכאיבה. כשהגיע מועד הבציר ובעל הכרם שלח את עבדיו כדי לקבל את חלקו בפרי, הכורמים תפסו אותם, השפילו והכו אותם ואף חלק הרגו. הכורמים לא נתנו לבעל הכרם את חלקו בפרי.

ב. הכורמים

הכורמים אשר להם הוחכר הכרם ואשר נקבע שיציגו את הפרי בעיתו הם לא אחר מאשר ראשי העם, ז"א, מלכים, שופטים, ראשי הכוהנים וזקני העם לדורותיהם. במקרה הנוכחי מדובר על אנשי המשלחת במיוחד.

כמה כואב ומאכזב. הגורמים המזיקים ביותר לא היו החיות והאויבים שמחוץ לכרם אלא דווקא אותם האחראים על הכרם. אותם אלו שאלוהים הפקיד את ילדיו בידיהם הפכו להיות אויבי העם. במקום לטפח את העם ולהכינם כראוי כדי שיוציאו לפועל את תכלית בריאתם, הם השתמשו בעם לצורכיהם. על ראשי עם שכאלו כתבו נביאים רבים שתיארו אותם "רועים רעים" המשתמשים בצאן אלוהים למטרות פסולות (ירמיה כג 1-4, ישעיה ה, יחזקאל ח-ט).

לכאלו הנחשבים לאויבי עם יהוה הפועלים נגד תכלית העם נכון המשפט שאמר נחמיה: אין לך חלק וצדקה וזיכרון בירושלים (ראה גם נחמיה ב 20).

כמו שבמשל, החוכרים צריכים לתת לבעל הכרם את חלקו בעונת הבציר, כך אלוהים יכול היה לצפות שכאשר יבוא אל עמו, במועד שהוא קבע וידוע מראש, הם יכירו אותו ויקבלוהו כאדון ומושיע.

כמו שהכורמים ידעו היטב שהפרי הנדרש מהם הוא יין או ענבים, כך ראשי העם ומנהיגיו ידעו היטב מהו הפרי שאלוהים דרש מהם – עם הבקיא בדבר אלוהים, מכיר את אדונו באופן אישי ומציית למצוותיו מתוך אמונה ואהבה.

אלוהים לא דרש מראשי העם לנחש מהו רצונו.

אלוהים דיבר בתורתו בשפה ברורה ונתן תורה שתכליתה לתאר אותו, את תכונותיו ותכלית בריאתו.

באיגרת אל הגלטים ג 23-25 כתוב במפורש שהתורה הייתה פדגוג (מחנך) המכין את ילדי אלוהים להכיר את אדונם ומושיעם בבואו.

העובדה שעם ישראל דחה את ישוע המשיח בהופעתו הראשונה מהווה הוכחה לכך שראשי העם – חוכרי הכרם – לא לימדו את תורת אלוהים כראוי אלא לימדו פרשנות לתורה שהיא זרה לאלוהים.

מסיבה זו הפרי (עם ישראל כנושע ומוכן לפגוש את ישוע המשיח) לא היה מוכן בבואו של המשיח ארצה.

אותם כורמים לא פעלו בתמימות.

שימו לב שבעל הכרם – אלוהים – שלח את שליחיו (נביאים מכל הזמנים) כדי לקבל חלק מהפרי המובטח אך אלו זכו ליחס משפיל ואכזרי במיוחד. חלקם אף נרצחו על ידי החוכרים – האחראים על עם ישראל.

לבסוף החליט אלוהים לשלוח את בנו אך זה לא זכה ליחס שונה.

ישוע מבהיר שזהות הבן הייתה ידועה לכורמים (פסוק 38).

הכורמים תכננו את רצח בן האלוהים בדם קר וביודעין.

הבן לא נהרג בטעות אלא בתכנון מדוקדק וקר רוח.

הכורמים ידעו היטב מה הם רוצים. הם רוצים את הכרם לעצמם.

משמע: לשלוט ולכוון את העם בדרך שתגשים את רצונותיהם שלהם כך שהם יפיקו רווח אישי.

ראשי העם הצטיירו כמי שהם עבדי אל עליון אך מתחת לכסות הדתית המרשימה פעלו לממש רק את רצונם על חשבון עמו של אלוהים.

חטאם דומה מאוד לחטאו של השטן בכבודו ובעצמו אשר לא הסתפק בכבוד ובהדר שיעד לו אלוהים אלא רצה את כסאו של אלוהים (ישעיה יד, יחזקאל כח).

כולנו יודעים מהו סופו של השטן אשר בחר להילחם נגד אלוהים.

בפסוק 39 ישוע מציין עובדה מהממת המשמשת גם כנבואה לדרך ולמקום בו ישוע המשיח הומת.

הכורמים לקחו את הבן מחוץ לכרם ושם הרגוהו.

כך את ישוע הוציאו אל מחוץ לחומת העיר ושם על הגבעה, גלגלתה, מחוץ לחומת העיר ירושלים, הוכה ונצלב מושיע העולם.

ג. עבדי בעל הכרם

עבדי בעל הכרם הם הנביאים והשליחים שאלוהים שלח לעמו ישראל לאורך הדורות. הנביאים ושאר שליחי אלוהים לא התקבלו ברוב המקרים בעין יפה ובאהבה.

ישעיה הנביא נוסר במסור (עברים יא 37).

אליהו היה צריך לברוח על נפשו (מלכים ב יז-יט). גם עמוס נדרש להימלט לבל ייפגע.

ירמיה נזרק לבור סיד, יחזקאל נדחה, מיכה הוכה (א-מלכים כב 24)

זכריה נדקר למות בבית המקדש (דברי הימים ב כד 20-22, מתי כג 35).

כולנו יודעים שאם ראשי העם והעם היו נכנעים למסר של הנביא הראשון ששלח אלוהים, והיו מחנכים את הדורות הבאים כנדרש, כי אז לא היה כל צורך בנביא נוסף. הרי כל הנביאים באו להזהיר את העם לבל יסטו מדרך אלוהים…

ריבוי הנביאים ששלח אלוהים לעמו מבטאים את אהבתו לעמו ואי רצונו להענישם.

ד. הבן של בעל הכרם הוא לא אחר מאשר האדון ישוע המשיח.

כל בר דעת יודע שדחיית הבן של בעל הכרם משמע מרידה נגד בעל הכרם בכבודו ובעצמו

הבן והאב במקרה שכזה אחד הם.

הביטוי בן האלוהים אינו זר לאוזן היהודית מאז ומתמיד.

גם בתנ"ך מוזכר בן האלוהים מספר פעמים.

אנו מוצאים זאת בספר תהילים ב 7 כבן אשר לו ירושת כל העולם ושם הוא אף מצוין כמשיח ישראל.

בספר משלי ל 4, מוזכר בן האלוהים. שם מצוין שהתנאי להבנת חכמת אלוהים תלוי בהכרה אישית את בן האלוהים – מה שמו כי תדע….

ראשי העם הוכיחו את אי אהבתם את אלוהים ואי שייכותם אליו בעובדה שפעלו בזדון נגד בן האלוהים ישוע המשיח.

הפגיעה הזדונית בישוע הייתה ההוכחה הסופית לרשעתם ולאי הכרתם את אלוהים.

ישוע כבר אמר לפרושים בבשורת יוחנן ח 42: "השיב להם ישוע: "אילו אלוהים היה אביכם, הייתם אוהבים אותי, שכן אני מאת האלוהים יצאתי ובאתי. הן לא מעצמי באתי. הוא שלחני."

לפיכך, ראשי הכוהנים וזקני העם היו לבושים בכל הרכיבים היהודיים, בעלי שייכות ביולוגית לאברהם אך חסרי כל שייכות רוחנית לאלוהים.

על כאלו בדיוק אמר שאול השליח: "…לא כל אשר מישראל ישראל הם…" (אל הרומים ט 6).

באיגרת אל הרומים ב 28-29 כתוב: "…הן לא על פי מראית עין יהודי הוא יהודי, ולא מה שרואים בגוף הוא מילה. יהודי הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב, לפי הרוח ולא לפי אות כתובה. שבחו אינו בא מבני אדם, כי אם מאלוהים."

לאחר שישוע המשיח סיים את המשל הוא שאל את ראשי הכוהנים וזקני העם:

40. ובכן, כשיבוא בעל הכרם מה יעשה לכורמים ההם?"

ישוע מאפשר לאנשי המשלחת המכובדים לחרוץ את דינם במו פיהם.

האם אנשי המשלחת המכובדים הבינו את המשל? בוודאי שכן.

האם הבינו מיד ובשלב זה שהוא מתכוון אליהם?

אינני חושב כך.

הם באמת היו כל כך מורמים מעם, מלאי צדקנות עצמית, כמעט מעולם לא העז מישהו לבקר את מעשיהם והוראתם כפי שישוע עושה ולכן אינם רגילים לכזו ביקורת.

ישוע ממש תופס אותם בלתי מוכנים…

41. השיבו לו: "השמד ישמיד את הרשעים ההם, ואת הכרם יחכיר לכורמים אחרים אשר ישיבו לו את הפרי בעיתו."

רבותיי, תזכרו שאנשים אלו שימשו כשופטים בעם במסגרת עבודתם ושירותם. הם ידעו היטב לענות על השאלה של ישוע.

ישוע כבר אמר עליהם שהם יודעים לחזות את האקלים היומי לאור צבע השמיים אך עיוורים בכל מה שקשור לעניין הרוחני החשוב הרבה יותר.

הם היו עשירים בכל רובדי החכמה הארצית, אך עיוורים לכל הקשור לחכמה שמימית.

הם המשרתים כשופטים בבתי דין קבעו:

א. הכורמים הללו רשעים

ב. גזר דינם הוא שמד.

ג. הקנס חייב להיות ראוי ובמידה לחטאם ולכן הכרם יינתן לאחראים אחרים שיהיו נאמנים לבעל הכרם וייודעו שיקבל את הפרי במועדו.

מאחר שהם כבר חרצו את דינם, יכול ישוע מפסוק 42 לומר להם ישר ובפנים שכל המשל מדבר עליהם ולכן העונש שקבעו ראוי להם.

הבה נקרא את פסוקים 42-44.

42. אמר להם ישוע: "האם לא קראתם בכתובים, 'אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה, מאת יהוה הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו'?

43. על כן אני אומר לכם כי תילקח מכם מלכות האלוהים ותינתן לגוי אשר יפיק את פריה.

44. והנופל על האבן הזאת ישבר לרסיסים, וכל מי שתיפול עליו תכתוש אותו."

מפסוק 42 ישוע סוגר את סיפור המשל ומתמקד בנמשל ותוצאות מעשיהם של ראשי הכוהנים וזקני העם.

מדוע שישוע יציין את הכתוב במזמור קי"ח 22?

ישוע מציין את הפסוק מכיוון שתוכנו דומה לסיפור המשל.

זיכרו שהקהל אשר קיבל את ישוע בצהלה וקריאות שמחה מספר ימים לפני כשנכנס לירושלים רכוב על חמור, כן שאג בקול גדול: "ברוך הבא בשם יהוה".

הפסוק הזה גם כן לקוח ממזמור קי"ח 26.

ישוע מבהיר להם שהוא המשיח המובטח ולא אחר. הוא המגשים את הפסוק הזה. האבן שכרגע נדחית אך עתידה להיות אבן הפינה, המקשרת והחשובה בבנין.

לפני שנמשיך לשוחח על משמעות דבריו של ישוע, הנה מספר מילים אודות משמעות אבן הפינה.

אבן פינה: בעבר היו מניחים אבנים גדולות שעליהם העמידו והרכיבו את שאר אבני הבניין.

אבן פינה הייתה חייבת להיות יציבה וגדולה כי היא קבעה את חוזקו ואת כיוון שאר קווי הבניין.

היה קורה שהפועלים בחרו אבן פינה ולאחר מכן דחו אותה כי לא התאימה לתכנון שרצו, אך מאוחר יותר התברר שזו, האבן שנדחתה בעבר היא כעת המתאימה ביותר.

מכאן, מדובר על מקרה מן החיים.

וכעת: מה חשבו ואיך פרשו בני זמנו של ישוע את הפסוק הזה מתהילים קי"ח?

מה מבינים עד היום רוב בני ישראל אשר קוראים את הפסוק הזה במהלך ליל הסדר?

מה הם הבינו אודות הפסוק שעבור כולנו ללא עוררין מתייחס לישוע המשיח?

להלן אוסף הפרשנויות שהיו בראש אנשי המשלחת שעמדו לפני ישוע:

א. אבן הפינה היא לא אחר מאשר ירושלים – ציון – יהודה,  אשר בעבר נחבטה ונוצלה על ידי עמי הגויים אך עתידה בעתיד להיות ראש בנין הממלכה העולמית של אלוהי ישראל, מלאה בהדר אלוהים ולהיות מרכז העולם (ש.ל. גורדון).  לחיזוק לדעתם – ישעיה ב 3.

הפעולה הזו נראית לנו בני האדם כדבר בלתי אפשרי אך עבור אלוהים הכול אפשרי.

ב. הכוונה לדבר שבתחילה נחשב לבזוי ולאחר מכן עלה לגדולה – ז"א, עם ישראל שנחשב לבזוי בעיני הגויים אך לאחר שהמשיח ירים את קרן עמו, יחשיבו הגויים את ישראל כפי שראוי לו (קאסוטו).

במילים פשוטות, אתם רואים שראשי הכוהנים וזקני העם הבינו את הפסוק הזה מתרחש סביבם ונועד להרים את כבודם.

הם ממש לא הפנימו שהפסוק מתייחס למשיח אלוהים, בן האלוהים שעתיד להידחות על ידי עמו ובעתיד יתגלה במלוא הדרו ויזכה לכבוד.

לכן, ישוע אינו שואל אותם אם הם באמת לא קראו את שכתוב במזמור קי"ח. הרי כולם יודעים את המזמור הזה בעל פה.

שאלתו היא האם אתם לא מבינים את משמעות הפסוק?

האם אתם לא מבינים שכתבי הקודש כבר ניבאו מאות שנים בעבר את ההתנהגות שלכם כיום?

האם אתם אינכם מבינים שפסוקים אלו ממזמור קי"ח מתגשמים כרגע?

כאשר אתם קוראים את הפסוקים הללו בכל שנה אתם מנידים ראש ומתפלאים:

"איך יהודים שומרי תורה, בני ישראל יקרים יכולים לפספס את המשיח?"

"עד כמה עיוורים אותו הדור שיעשה זאת…"

והנה, אינכם מבינים שאתם אלו אותם אנשים, אתם אלו אותו הדור העיוור לכל פועל אלוהים הנעשה מסביבכם.

שאלתו של ישוע כאילו אומרת לאנשי המשלחת:

"האם אינכם מבינים שאני העומד לפניכם הוא האבן שמאסו הבונים ועתידה להיות אבן ראש הפינה?

האם אינכם מבינים שאין לכם כל סיכוי להתמודד עימי מכיוון שאני אלוהים?"

הבה נראה איך תלמידיו של ישוע, השליחים, השתמשו בפסוק הזה מתהילים קי"ח 22 ומרכיביו.

בספר מעשי השליחים ד הכוהנים, נגיד בית המקדש והצדוקים אוסרים את שמעון פטרוס ויוחנן בגלל שבישרו בשם של ישוע.

למחרת היום, נאספו השרים, הכוהן הגדול, והזקנים, העמידו את שמעון פטרוס ויוחנן במרכז ושאלו אותם: "באיזה כוח או באיזה שם עשיתם זאת?" (מע"ש ד 1-7).

אותם ראשי העם וההנהגה הרוחנית אשר טוענת לבקיאות בכל הקשור לדבר אלוהים, שואלים את השליחים שבמאסר: ממי נובע הכוח שבא מכם?

בעזרת איזה קסם, או לחש של מילה או סוד אפל, הצלחתם לעשות את הניסים האחרונים (מע"ש ג 1-8?

מכיוון שראשי העם ראו עצמם כנושאי חכמת אלוהים, הרי שכל גורם אחר שאינו פועל עימם מקורו ממקור שאינו קדוש…

תשובתו של שמעון ממש נפלאה:

מפסוק 10 הוא עונה ואומר להם: "שיהא ידוע לכולכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח מנצרת, אשר אתם צלבתם ואשר אלוהים הקימו מן המתים, בשם הזה הוא עומד בריא לפניכם. הוא האבן שמאסתם, אתם הבונים, אשר הייתה לראש פינה. ואין רפואה (ישועה) באחר, כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להירפא (להיוושע)."

הפרשנות של שמעון פטרוס לכתוב במזמור תהילים קי"ח 22 הייתה להם כרעם ביום בהיר. הפתעה, הלם, דבר בלתי אפשרי.

מה ששמעון פטרוס אומר להם תואם לחלוטין את שישוע אמר ממש לאותם אנשים, מספר שבועות קודם, כשסיפר את המשל על בעל הכרם.

ראשי העם ושאר חברי ההנהגה לא יכלו לענות לשמעון כיפא מכיוון שלאף אחד מהם לא היה הכוח והאמונה שנבעה משמעון כיפא, יוחנן ושאר תלמידיו של ישוע.

אגב, שמעון כיפא השתמש שוב בפסוק הזה מתהילים קי"ח באיגרת הראשונה שכתב בפרק ב 1-10.

שאול השליח גם כן השתמש במטאפורה של אבן הפינה בהתייחסו לישוע המשיח באיגרת אל האפסיים ב 19-22. שם אומר שאול שישוע המשיח הוא אבן הפינה. ישוע המשיח הוא האבן עליה בנויה הקהילה ומתחברת לגוף תקין וחזק ששערי שאול אינם יכולים עליו (ראה גם מתי טז 18).

בפסוקים 43-44 ישוע קובע את אשמתם ואף חורץ את דינם של אנשי המשלחת, קרי, ראשי הכוהנים וזקני העם וזאת לאחר שהבהיר להם שהם אלו הדוחים את משיח ישראל, בן האלוהים.

43. על כן אני אומר לכם כי תילקח מכם מלכות האלוהים ותינתן לגוי אשר יפיק את פריה.

44. והנופל על האבן הזאת [הכוונה לאבן שמאסו הבונים... - ישוע] ישבר לרסיסים, וכל מי שתיפול עליו תכתוש אותו."

המילים של ישוע היו חריפות מאין כמותן.

ישוע אמר להם שמלכות אלוהים תילקח מהם ותינתן לעם אחר שיפיק את פרי מלכות האלוהים.

1. מהו פרי מלכות האלוהים?

מתי ג 8: חזרה בתשובה מחטאים וחיים המאופיינים בציות לדבר אלוהים מתוך אמונה ואהבה.

ראה גם פיליפים א 11, קולוסים א 10.

אנו כנושעים מכירים את הפרי הזה כתכונות פרי הרוח המתבטאות בחיי המאמין הנושע ומוכיחות שרוח הקודש אכן שוכן בו.

מכאן, ישוע אומר לראשי הכוהנים וזקני העם שכל פעולותיהם בחיי בני ישראל שהפקיד בידם לא הניבו את הפרי המיוחל. בני ישראל אינם מכירים את מושיעם ואינם חיים בדרך המפארת את שמו – אינם חיים לאור התכלית שלשמה הם נוצרו (ישעיה מג 21). משמע שראשי העם לא לימדו את התורה ככתבה וכלשונה – גלטים ג 23-25. אילו היו עושים כך, כל העם היה מכיר את האדון ומייחל לפגשו.

גויים רבים אינם שומעים אודות ישועת אלוהים ואינם נוהרים לעם ישראל ולבית אלוהים.

ראשי העם, נכשלתם. ביזיתם את התפקיד הרם שאלוהים הפקיד בידכם. אתם אינכם אור לבני עמכם ולכן העם הנבחר אינו יכול להיות עדיין אור לעולם. אין בידכם שום פרי ראוי לאלוהים.

ומהו גזר הדין?

2. תילקח מכם מלכות האלוהים ותינתן לגוי אחר.

למה הכוונה?

הביטוי מלכות האלוהים נרדף לישוע בכבודו ובעצמו.

יוחנן המטביל הכריז כי קרבה מלכות שמיים, משמע, המלך בדרך – ישוע (מתי ג).

מכאן, כאשר ישוע המשיח אומר להם שתילקח מהם מלכות השמיים, הוא בעיקר מתייחס לעצמו.

ז"א – ראשי הכוהנים וזקני העם, זכיתם לראות ולטעום את כל מה שאני עתיד לעשות.

בחנתם את דבריי ומעשיי והחלטתם שאינכם רוצים לקבל את סמכותי ולהיכנע לי.

לפיכך, אין לכם חלק בי (אל העברים ו 4-8).

אם אין חלק בישוע אז גם אין חלק בכל מה שהוא מייצג או מבטיח – קרי – נוכחות נצחית עם אלוהים האב במלכותו הנצחית.

מעבר לעובדה שלאותם אנשים ולאלו המזדהים עם דרכם ומחשבתם לא יהיה חלק בנצח עם אלוהים, ישוע המשיך לחרוץ את דינם ואמר:

"…ותינתן לגוי אחר…" [גוי = עם]

משמעות הדבר שהאחריות והזכות הנפלאה על הכנת לבבות בני האדם להבין את אלוהים (דרך לימוד מדויק של דברו), ולהניב פרי ראוי לתשובה לא תהיה יותר בידי ראשי הכוהנים וזקני עם ישראל אלא בידי עם אחר.

מכאן, אלוהים עתיד להקים עם שעתיד להיות אחראי להפקת פרי ראוי לתשובה בעולם.

מי זה העם הזה? הגוף הזה?

הבה נקרא את דבריו של שמעון כיפא באיגרת הראשונה ב 9-10: "אבל אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא. אתם אשר לפנים לא עם הייתם, אך כעת עם אלוהים אתם. אשר לפנים לא רוחנו, אך כעת מרוחמים."

העם החדש שישוע מתכוון אליו הוא בני כל העמים המאוחדים באמונה בו כאדון ומושיע מן החטא – גוף המשיח.

הוכחה נוספת לכך שהעם החדש שישוע מציין הוא גוף המשיח המורכב מיהודים וגויים נושעים, ניתן ללמוד מדברי שאול השליח באיגרת הראשונה לקורינתים י 32, שם שאול מחלק את כל בני אדם לשלושה חלקים: "…אל תהיו מכשול לא ליהודים ולא לגויים ולא לקהילת אלוהים…".

שימו לב:

כמו שאלוהים הפקיד את החינוך וההדרכה של עם ישראל בידי ההנהגה הרוחנית של ישראל ודרש מהם להכין את עמו ליום המפגש עימו – קרי – הכרה אישית את אדונם, כניעתם לו ועשיית רצונו באמונה ואהבה, כך אלוהים מפקיד רועים ומשרתים על ילדיו המאמינים מכל העמים ודורש גם מהם ממש באותה מידה להכין את ילדיו ליום המפגש עימו.

הגדרת התפקיד של הרועים והמורים כתובה באיגרת של שאול לאפסיים ד 11-15, הראשונה לטימותיאוס ג, טיטוס ב, באיגרת אל העברים יג 7, באיגרת הראשונה לפטרוס ה 1-4, בספר מעשי השליחים כ 17-35.

לאורך ההיסטוריה מילותיו של האדון ישוע הובנו בדרכים ואופנים שונים אשר גרמו לאובדן חיי אדם מיותרים, שנאת ורדיפת יהודים ופירוד בגוף המשיח.

מדוע?

במקום לחקור את כל הכתוב בדבר אלוהים אודות תכלית עם ישראל ותפקידו, וכך להבין טוב יותר את משמעות דבריו של ישוע, בחרו אנשים מסוימים להבין את מילותיו של ישוע בדרך פסולה המצדיקה את שנאתם ותאוות בשרם.

האם ניתן להבין מדברי ישוע שאלוהים עתיד להפר את הבטחותיו לעם ישראל בכל הקשור להיותם עם נבחר, ממלכת כוהנים ויורשי נחלת האבות?

האם ישוע התכוון לומר שאלוהים סיים את כל ההתעסקות שלו עם עמו ישראל, גירשם מנגד עיניו לעולם ועתיד לתת את כל ההבטחות שיועדו להם לעם ממושמע אחר?

חס וחלילה וחס ושלום.

שאול השליח גם כן התמודד עם דרך המחשבה הזו כאשר כתב את האיגרת אל הרומים.

בעת ההיא גדל במאוד מספר הנושעים מקרב הגויים ומספר הנושעים מקרב ישראל היה יחסית נמוך מאוד. המצב הזה העלה שאלות נוקבות בכל הקשור לקשר של אלוהים לעם ישראל.

האם המספר המועט של בני ישראל מרמז על נטישת אלוהים את עמו?

האם אלוהים מתחרט או מתכונן לחזור בו מההבטחות שנתן לעמו?

על כל השאלות הללו שאול אמר בנחרצות:

חס וחלילה וחס ושלום.

א. מאז ומתמיד לא כל עם ישראל נושע אך תמיד היה גרעין נאמן שדרכו אלוהים עתיד למלא את כל הבטחותיו לעמו (רומים ט 6).

ב. אלוהים לא נטש את עמו (רומים יא 1)

ג. אלוהים אינו מתחרט על הבטחותיו ואינו חוזר מאף אחת מהן (רומים יא 29).

ד. בעתיד, לאחר צרת יעקב, כל שארית עם ישראל תיוושע. לשארית הזו אלוהים יעניק את כל ההבטחות המיועדות לעם ישראל ושארית זו תפעל כממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים. שארית זו של עם ישראל בעתיד, תניב את הפרי הראוי והמיוחל בעולם בעבור קדוש ישראל – ישוע המשיח. (רומים יא 25-26, זכריה ח 23, יד 16-21).

שאל השליח גם כן מבהיר שהעיוורון הזה של עם ישראל אינו עונש נצחי.

מדובר בקהות לב זמנית, עד שייוושע אחרון הגויים שאלוהים בחר להושיע עד לחזרתו של ישוע המשיח ארצה (רומים יא 25-26).

ומה על הגויים הנושעים לעשות בעבור עם ישראל? ובכלל?

1. בכל הקשור לעם ישראל:

א. להתפלל לשלום ירושלים, שמשמע להתפלל לחזרתו של ישוע ארצה וישועת עם ישראל (תהילים קכב 6)

ב. להקניא את היהודי (רומים יא 11).

משמע, להודיע בכל פה ובאהבה אודות הנפלאות והחסד שישוע המשיח עושה בקרב כל הגויים האוהבים את שמו. להודיע לכל אדם וליהודי בראשונה שישוע הוא המשיח של אלוהים, של עם ישראל ומרעיף את חסדו גם על גויים הקוראים בשמו ונכנעים לריבונותו.

2. בכל הקשור לגוים.

מתי כח 18-20: ניגש ישוע לדבר איתם ואמר: "נתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ. על כן לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש ולמדו אותם שמור את כל מה שציוויתי אתכם. הנה אתכם אני כל הימים עד קץ העולם."

לא רק שאול השליח אלא גם נבי