מתנות רוח הקודש- פרק ז

Print Friendly

מתנת הריפוי

פרק ז

מתנת הריפוי
לפני שאומר דבר כלשהו בנוגע לכללים ולמגבלות בקשר למתנת הריפוי, חשוב להבהיר שלוש נקודות:

  • אלוהים יכול — בחסדו, בכוחו ובריבונותו — לרפא היום כל אדם מכל מחלה (נפשית ופיזית) באופן נסי, בכל רגע ובכל דרך שהוא בוחר. בזאת אני מאמין בכל לבי.
  • הפרק הנוכחי לא נועד לערער על יכולתו של אלוהים לרפא כל חולי ומדווה, אלא על הדרך והאופן בהם מתבטאת מתנת הריפוי בימינו. אנו חיים בעת שבה מתחזים רבים מתיימרים לרפא בשמו של אלוהים, אך אין הם נותנים רפואה שלמה ורבים הולכים שבי אחר תורתם המוטעית.
  • למרות חשיבות הריפוי לאדם חולה, ראוי שנזכור: ישועה מחטא המעניקה חיי נצח עם אלוהים, היא המתנה הגדולה ביותר שאדם כלשהו יכול לקבל בחייו. אמונה מושיעה באה בעקבות שמיעה, וכדי לשמוע – יש צורך בהכרזת דבר המשיח (רומים י 17). הבה נתפלל שנוכל לשמור על העדיפויות הנכונות בחיינו למען האדון.

הבה נתעכב עוד רגע עם “החשוב ביותר” לפני שנלמד על אודות מתנת הריפוי:

מתי ט 6-1:

1 הוּא (ישוע) יָרַד לַסִּירָה, עָבַר אֶת הַיָּם וּבָא אֶל עִירוֹ. 2 וְהִנֵּה הֵבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ מְשֻּׁתָּק שׁוֹכֵב עַל אֲלוּנְקָה. כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ אֶת אֱמוּנָתָם אָמַר אֶל הַמְשֻׁתָּק: “הִתְחַזֵּק, בְּנִי, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ.” 3 אֲחָדִים מִן הַסּוֹפְרִים אָמְרוּ בְּלִבָּם: “זֶה מְגַדֵּף שֵׁם שָׁמַיִם!” 4 יֵשׁוּעַ הִבְחִין בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְאָמַר: “לָמָּה אַתֶּם חוֹשְׁבִים רָעוֹת בִּלְבַבְכֶם? 5 מַה יּוֹתֵר קַל: לוֹמַר ‘נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ’, אוֹ לוֹמַר ‘קוּם וְהִתְהַלֵּךְ’? 6 אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי לְבֶן־הָאָדָם הַסַּמְכוּת עֲלֵי אֲדָמוֹת לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים”, וְאָז פָּנָה וְאָמַר לַמְשֻׁתָּק — “קוּם, קַח אֶת הָאֲלוּנְקָה וְלֵךְ לְבֵיתְךָ!”

ישוע פנה אל המשותק ואמר לו: “הִתְחַזֵּק, בְּנִי, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ.” הוא העניק לנכה את המתנה היקרה ביותר — סליחת חטאים, חיי עולם, חזרה לנוכחות אלוהים לנצח נצחים. למרות זאת, האיש נותר שוכב משותק על האלונקה.

ישועה היא המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים לקוות לה; היא הדבר הנפלא ביותר שאליו נוכל לכוון אדם כלשהו. הישועה חשובה וטובה יותר מבריאות. היא בריאות נצחית!

ישוע גם ריפא את האיש מנכותו, וזאת כדי להוכיח שלדבריו יש כוח.

הלוואי שנזכור כל יום את המתנה הנפלאה שאלוהים נתן לנו בדם הקורבן של ישוע המשיח, ושנלמד להעריך את מתנת הישועה הנצחית יותר מבריאות זמנית!

 

תכלית מתנת הריפוי

באיגרת הראשונה אל הקורינתים יב 9 שאול מלמד שיכולת לרפא הנה אחת מהמתנות הרוחניות שניתנו למאמינים.

מדוע אלוהים נתן למאמינים הראשונים את היכולת הזו?

1. על מנת לבטא את אהבתו, חסדו, רחמיו וקרבתו אל בני האדם (תהילים קג). המאמינים ריפאו מאמינים אחרים וגם את הבלתי מאמינים, ללא תנאי מוקדם.

2. באיגרת אל העברים ב 4-1, מחבר האיגרת מלמד שהאותות, המופתים והגבורות ניתנו כדי לציין את המאמינים שחוללו אותם כבעלי מסר של אמת מאלוהים (ראה גם השנייה לקורינתים יב 12; מעשי השליחים ה 12, ד 33-29, יד 3; רומים טו 19-17).

דוגמה טובה נמצאת בספר מעשי השליחים פרקים ג-ד:

פטרוס ויוחנן מרפאים בשם ישוע אדם פיסח בפתח בית המקדש. האדם נעמד על רגליו בפעם הראשונה בחייו ומהלל את אלוהים. המשקיפים מהצד מבינים שאכן התרחש נס ריפוי. הבנה זו גורמת להם להקשיב למסר הבשורה שבפי השליחים. כתוצאה מהנס, רבים הבינו שפטרוס ויוחנן אכן מדברים בסמכות אלוהית ולכן קיבלו את דבר הבשורה (מעשי השליחים יד 10, יט 12-11, כ 12-7, כח 8).

שים לב! פטרוס ויוחנן לא המשיכו לעמוד בפתח בית המקדש ולרפא את כל החולים והנדכאים. מן הסתם, חולים ונכים ימשיכו להיות בעולם עד שימוגר החטא לנצח (ישעיהו סה 20; התגלות כ 10-7).

 

האם בעל המתנה היה מסוגל לרפא כל אדם, ובכל מצב?

שאול השליח הנו דוגמה נפלאה העוזרת לענות על שאלה זו:

מצד אחד הוא ניחן ביכולת הריפוי (מעשי השליחים יד 10, יט 12-11, כ 12-7, כח 8);

מצד שני הוא לא היה מסוגל לרפא כל מקרה של בעיה רפואית.

באיגרותיו  ישנן מספר עדויות לכך:

 

1. השנייה לקורינתים יב 10-7:

7 וּכְדֵי שֶׁלֹּא אֶתְנַשֵֹא בִּגְלַל הַהִתְגַּלֻּיּוֹת הַנַּעֲלוֹת, נִתַּן לִי קוֹץ בִּבְשָׂרִי — מַלְאָכוֹ שֶׁל הַשָֹטָן — לְהַכּוֹתֵנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְנַשֵֹא. 8 עַל זֹאת הִתְחַנַּנְתִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים אֶל הָאָדוֹן לַהֲסִירוֹ מִמֶּנִּי. 9 אַךְ הוּא אָמַר לִי: “דַּי לְךָ חַסְדִּי, כִּי בַּחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי.” עַל כֵּן בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶתְגָּאֶה בְּחֻלְשׁוֹתַי, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ. 10 מִשּׁוּם כָּךְ מְרֻצֶּה אֲנִי בְּחֻלְשׁוֹת, בַּחֲרָפוֹת, בִּמְצוּקוֹת מַחְסוֹר, בִּרְדִיפוֹת וּבְצָרוֹת הַבָּאוֹת עָלַי לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ; כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי חַלָּשׁ, דַּוְקָא אָז חָזָק אֲנִי.

שאול מבקש מאלוהים שיסיר ממנו נכות כלשהי. תשובתו של האדון ברורה: “החסד שאני נותן לך הנו מספיק. טוב לי שתהיה חלש מבחינה פיזית.”

החולשה הפיזית תעזור לשאול להישאר עניו וללמוד שכל דבר גדול ונעלה המתרחש בחייו ובשירותו נעשה בזכות כוחו וחסדו של אלוהים, ולא נובע מכוחו ומחכמתו האישית.

הנכות של שאול אינה עונש על חטא ספציפי, אלא ניתנה לו על מנת שישרת את אלוהים בדרך טובה ויעילה יותר; כך אלוהים מעצב את אופיו המשיחי של משרתו.

 

2. השנייה לטימותיאוס ד 20:

… אֶת טְרוֹפִימוֹס הִשְׁאַרְתִּי בְּמִילְטוֹס כְּשֶׁהוּא חוֹלֶה.

שאול השליח מציין שהשאיר את טרופימוס חולה בעיר מילטוס.

מדוע לא ריפא את ידידו?

שאול לא יכול לרפאו מכיוון שמתנתו אינה כלי מסחרי. מתנת הריפוי לא נתונה לשיקוליו האישיים, אלא נועדה להיות כלי המוציא לפועל את רצון אלוהים בלבד. במקרה זה, רצון אלוהים היה שטרופימוס יישאר חולה בעיר מילטוס.

 

3. הראשונה לטימותיאוס ה 23:

“… אַל תּוֹסִיף לִשְׁתּוֹת רַק מַיִם, כִּי אִם שְׁתֵה קְצָת יַיִן בִּגְלַל קֵבָתְךָ וּמַחֲלוֹתֶיךָ הַתְּכוּפוֹת.”

שאול מציע לטימותיאוס לשפר את איכות מי השתייה שלו על־ידי הוספת מעט יין. הוא מביע תקווה כי צעד רפואי בסיסי זה ישפר את מצבו הבריאותי של חברו, שסובל כנראה מזיהומים או הפרעות במערכת העיכול.

 

מדוע שאול לא ריפא את ידידיו, וזאת לאחר שריפא חולים אחרים כה רבים?

  • שאול לא יכול לרפא את עצמו ואת ידידיו המאמינים מכיוון שלא היה זה רצון האלוהים.
  • אף־על־פי שאלוהים הנו רחמן ורב חסד, הוא אינו מעוניין לרפא תמיד ובכל מקרה.
  • מתנת הריפוי מעולם לא נועדה להסיר את כל המחלות, כל הבעיות הרפואיות וכל הנכויות הפיזיות מהקהילה.
  • למחלות ולנכויות ישנן סיבות רבות, וחלקן מועילות.

 

מה הן הסיבות למחלות ולמוות?

1. ללמד את המאמין להיכנע לאלוהים ולהיות תלוי בו (במקרה של מחלה או חולשה)

אחת הסיבות למחלות, חולשה או נכות היא להשאיר אותנו כנועים ונסמכים על חסדו וכוחו של אלוהים (ראה דוגמה של שאול באיגרת השנייה אל הקורינתים יב 13-7). מחלות, נכויות ומוות מזכירים לנו את תוצאת חטאם של אדם וחווה ואת הצורך בכפרת חטאים.

כמה עצוב, אך כמה נכון, שבמקרה של מצוקה, מחלה, חולשה או נכות, אנו מתקרבים לאדון ישוע הרבה יותר מאשר בימים של בריאות וחוזק פיזי! דווקא בעת חולשה אנו נזכרים לבדוק את טוהר לבנו, ומוודאים שאנו חיים על־פי רצון אלוהים.

למעשה, הסבל מזכיר לנו את קיום החטא בעולם ואת השפעתו על חיינו ומניע אותנו להתקרב יותר למושיענו.

חולשה, מחלה או נכות — הן כאלה שחולפות, אך גם אחרות שעלינו ללמוד לחיות אתן — הנן כלים שבהם אלוהים משתמש כדי לעצב את אופיינו ולהגביר את אמונתנו ואת ביטחוננו בו (הראשונה לפטרוס ד 2-1).

 

2. חטא אישי

שאול מסביר לקורינתים שמחלות, ואפילו מוות, יכולות להיגרם בגלל חטא בחיי המאמין:

הראשונה לקורינתים יא 32-27:

27 לָכֵן מִי שֶׁאוֹכֵל מֵהַלֶּחֶם הַזֶּה אוֹ שׁוֹתֶה מִכּוֹס הָאָדוֹן שֶׁלֹּא כָּרָאוּי, יִהְיֶה אָשֵׁם לְגַבֵּי גּוּף הָאָדוֹן וְדָמוֹ. 28 יִבְחַן נָא אִישׁ אֶת עַצְמוֹ וְכָךְ יֹאכַל מִן הַלֶּחֶם וְיִשְׁתֶּה מִן הַכּוֹס; 29 כִּי הָאוֹכֵל וְהַשּׁוֹתֶה מִבְּלִי לִנְהֹג הַבְחָנָה בְּגוּף הָאָדוֹן, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דִּין לְעַצְמוֹ. 30 מִסִּבָּה זֹאת רַבִּים מִכֶּם חַלָּשִׁים וְחוֹלִים וְיֵשׁ אֲשֶׁר מֵתוּ. 31 אִם נִבְחַן אֶת עַצְמֵנוּ לֹא נִשָּׁפֵט. 32 אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדוֹן שׁוֹפֵט אוֹתָנוּ הוּא מְיַסֵּר אוֹתָנוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא נֻרְשַׁע עִם הָעוֹלָם.

בדרך כלל אלוהים אינו מעניש אותנו מיד בעקבות ביצוע כל חטא. בחסדו, הוא מוכיח אותנו וגורם לנו, בכוח רוח הקודש, להתוודות על חטאינו. לעתים אנו מתעלמים מתוכחת רוח הקודש וממשיכים לחיות כאשר חטאינו “פתוחים” ולא חזרנו בתשובה עליהם.

זה בדיוק המצב ששאול מתאר באמרו כי מחלות ואפילו מוות עלולים לבוא עלינו כחלק מעונשו של אלוהים (פסוק 30).

אם התוכחה מצד רוח הקודש לא תצליח להסב את תשומת לבו של המאמין, אולי העונש יגרום לו לחדול מחטאו ולהתוודות עליו.

אלוהים מצדו “נֶאֱמָן … וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה” (הראשונה ליוחנן א 9). הוא גם נאמן לחזק אותנו כך שנוכל להתמודד טוב יותר עם פיתוי זהה בעתיד, ולא ניפול שוב באותו החטא.

במקרים קיצוניים של אחיזה עיקשת בחטא, יכול אלוהים להחליט להביא את חיי המאמין החוטא לקצם, על מנת למנוע ממנו להמשיך לבזות את גוף המשיח ואת עדות אלוהים.

חשוב לזכור! כאשר אדם סובל ממחלה, חולשה, נכות או אם הוא נלקח על־ידי המוות, אין זה אומר בהכרח שאלוהים מעניש אותו על חטא מסוים שעשה בחייו. דבר אלוהים מזהיר אותנו מהגישה שאומרת, “אתה סובל? — אז כנראה חטאת!”

  • בבשורת יוחנן פרק ט אנו פוגשים אדם שנולד עיוור. ישוע מסביר כי האיש לא נולד במצב זה בגלל חטאו או חטאי הוריו, אלא על מנת שגבורת אלוהים תיראה דרך ריפויו.
  • כמו כן, אלוהים אִפשר לשטן לפגוע באיוב כדי לנסות את אמונתו וכדי להראות את גדולת הבורא, ולא בגלל פשע חמור שאיוב עשה.

 

3. להביא את המאמין אל אלוהים

הבורא, בחסדו, מחליט על האופן שבו כל אחד מאִתנו יסיים את חייו על פני כדור הארץ. זכותו להשתמש במחלה או בכל גורם אחר. אין לראות במוות (גם במוות שלא בעתו) תוצאה של חטא ספציפי, אלא את הדרך בה בחר אלוהים להחזיר אליו את ילדו (ראה לדוגמה מלכים־ב יג 14: “וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ”).

ראוי לזכור! מחלות, נכויות ושאר מיני פגעים שעמם מתמודדים בני אדם — כולם תוצאת החטא של אדם וחווה. רק בהיותנו בגופנו השמימי החדש נזכה לחיות בטוהר, בקדושה ובשלמות מוחלטים.

כל החולשות למיניהן מזכירות לנו את תוצאות החטא הראשון ואת הצורך ב”מִמּוּשׁ אִמּוּצֵנוּ לְבָנִים” וב”פְדוּת גּוּפֵנוּ” (רומים ח 23-18).

 

איך על המאמינים בימינו להתמודד עם מחלות, חולשות ונכויות?

באיגרת יעקב אנו למדים כיצד לנהוג כאשר אחד מאחינו או אחיותינו נופלים למשכב (ההנחיה ניתנת למאמינים):

יעקב ה 16-13:

13 אִישׁ מִכֶּם אִם יִסְבֹּל, יִתְפַּלֵּל. אִם שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ, יְזַמֵּר תְּהִלּוֹת. 14 אִם יֵשׁ חוֹלֶה בֵּינֵיכֶם, יִקְרָא אֶת זִקְנֵי הַקְּהִלָּה וְיִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ בְּמָשְׁחָם אוֹתוֹ שֶׁמֶן בְּשֵׁם יהוה. 15 וּתְפִלַּת הָאֱמוּנָה תּוֹשִׁיעַ אֶת הַחוֹלֶה, וַיהוה יָקִים אוֹתוֹ; וְאִם חָטָא יִסָּלַח לוֹ. 16 הִתְוַדּוּ עַל חֲטָאֵיכֶם אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ וְהִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ, לְמַעַן תֵּרָפְאוּ. גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלַּת צַדִּיק בִּפְעֻלָּתָהּ.

יעקב מנחה את המאמינים הסובלים (בגלל רדיפות או צרות ומצוקות בחייהם) לפנות בראש ובראשונה בתפילה לאלוהים. הוא מקור שמחתנו, עידודנו, שלומנו וביטחוננו. התפילה מבטאת את תלותנו המוחלטת בו.

יעקב ממשיך ומנחה את החולה לקרוא לזקני הקהילה כדי …

  • שיתפללו עמו (לעודד, לבנות, לנחם);
  • שימשחו אותו בשמן בשם ה’. המשיחה אינה למטרת ריפוי. במקרה זה מטרתה להקדיש את החולה לאלוהים. אלוהים יפעל כעת בחיי החולה בדרך שתפאר את שמו.
  • להדריכו בכל הנוגע לסיבות שבגללן אלוהים מאפשר את קיומם של מחלות או קשיים;
  • להדריכו להתקרב לאלוהים, לבחון את לבו ולראות אם יש חטא בחייו;
  • ללמד ולעודד את החולה; ייתכן שאלוהים בחר לקחתו אליו.

במידה והסיבה למחלה הייתה חטא והחולה התוודה עליו, הרי שאלוהים יכול לרפאו בן־רגע.

חשוב לזכור! ביקורם של זקני הקהילה אינו מחליף או מבטל טיפול רפואי כלשהו. תרופה בהישג־יד היא חלק מחסד אלוהים. ישעיהו הנביא נתן מִרשם של דבלת תאנים עבור מחלתו של חזקיהו מלך יהודה, והלז נרפא (וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ: “יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי” [פרק לח 21]).

שאלה: 

מדוע יעקב לא אמר: “אם יש חולה ביניכם, יקרא לבעל מתנת הריפוי באזורכם וירפא אותו”?

תשובה:

מכיוון שזו לא הייתה המטרה של מתנת הריפוי. מטרתה הייתה להצביע על המרפא כמביא מסר מאלוהים בתקופה שבה ספרי הברית החדשה טרם הושלמו ונחתמו כחלק מדבר אלוהים הכתוב (עברים ב 4-2). מאחר שכעת דבר אלוהים נחתם ונמצא ברשותנו בשלמותו, אין יותר צורך באישור על־טבעי. עתה עלינו לפעול על־פי ההנחיה שבאיגרת יעקב.

שאלה:

מה לגבי מצבים שבהם מאמינים נמצאים באזורים נידחים ללא קהילות, כגון הג’ונגל, ואין זקני קהילה בנמצא?

תשובה:

יעקב מנחה תחילה את החולים להתפלל ולבקש את חסד אלוהים בכאבם ובחולשתם. הימצאות או היעדרות זקני קהילה במקום מסוים אינן תנאי להחלמה. אלוהים לא מוגבל בריפוי כל חולי והוא יכול לעשות זאת בכל מקום. אלוהים מצפה מאִתנו לפנות אליו בתפילה ולבקש ממנו את כל מה שנחוץ לנו ללא הגבלה. אם יהיה זה על־פי רצונו, נקבל את מה שביקשנו בחסד אלוהים (תהילים לז 4; הראשונה ליוחנן ה 15-14).

שים לב! במידה ומאמין כלשהו התפלל עם חולה והלה נרפא, אין הדבר מעיד שהאיש הנו בעל מתנת ריפוי ויכול לרפא כל אחד ובכל מצב. אם כך היה הדבר, הרי שבעלי מתנת הריפוי היו נשלחים לכל קצווי תבל וגואלים מיליוני חולים מסבל רב; לא היו יותר מקרים של חולי בקהילותיהם ובתי החולים בכל רחבי העולם היו מתרוקנים בעזרתם.

שאלה:

יש הטוענים: אם נהיה מלאים ברוח הקודש ונלך בתמים עם המשיח, לא נהיה חולים! — האם טענה זו נסמכת על הכתובים?

תשובה:

דבר אלוהים מוכיח כי קביעה זו שגויה. כשטימותיאוס סבל ממחלה בבטנו, שאול השליח לא אמר לו: “התוודה על חטאיך!” אלא הציע לו להוסיף מעט יין למים ששתה (הראשונה לטימותיאוס ה 23).

שאול השליח קיבל נכות מאלוהים, אותה כינה “קוץ בבשר” (השנייה לקורינתים יב 7), וזאת לא בגלל חטא שעשה ולא התוודה עליו, אלא מפני שכך המשיח רצה להכשירו להיות שליח מסור וכנוע יותר לאלוהים. 

הטענה שכל חולי הוא סימן לחטא שטרם טופל או לחוסר אמונה, היא מתכון לדיכאון וייאוש שמקורם אינו מן האדון.

סיכום בנושא הריפוי:

1. דבר אלוהים מציין בבירור את הסיבה שלשמה קיבלו המאמינים הראשונים את מתנת הריפוי. האותות, המופתים והגבורות ניתנו כדי לציין את המאמינים כבעלי מסר של אמת אלוהים (עברים ב 4-1; השנייה לקורינתים יב 12; מעשי השליחים ד 33-29, ה 12 , יד 3; רומים טו 19-17).

2. לאחר שדבר אלוהים הכתוב נחתם, אין צורך בכוחות אלו כדי לציין את משרתי אלוהים כדובריו.

3. מתנת הריפוי לא זיכתה את המאמין ביכולת לרפא כל אדם ובכל מצב, אלא רק את אלו שאלוהים בחר לרפאם.

4. מחלות, נכויות וחולשות עשויות להיות חלק מחייהם של מאמינים מהסיבות הבאות:

 א. כדי לקרב את המאמין לאלוהים ולהגביר את התלות שלו בחסדו;

 ב. כעונש על חטא;

 ג. כדי להביא את המאמין אל אלוהים (במקרה של מוות).

 ד. כתוצאות טבעיות של החיים בעולם הנשחת על־ידי החטא.

5. אלוהים מלמד אותנו לשטוח לפניו את כל בעיותינו בתפילה. בדרך זו אנו מביעים …

 א. את תלותנו בו, באמונה,

 ב. את כניעתנו לרצונו, שיעשה בחיינו.

6. כל ההנחיות בפרק זה אינן מחליפות טיפול רפואי קונבנציונלי או מציעות להימנע ממנו. אדרבא, זמינות של טיפול רפואי הנה חלק מחסדו של אלוהים עבור ילדיו. הפנייה אליו בתפילה ובתחנונים תהיה משולבת עם הטיפול הרפואי הדרוש.