מתנות רוח הקודש- פרק ח

Print Friendly

אותות ונסים

פרק ח

אותות ונסים
פרק זה נועד ללמד מה הן המטרות שעבורן העניק אלוהים לילדיו את הכוח והיכולת לחולל נסים. כמו כן נגלה את הכללים שבאמצעותם נוכל להבדיל בין פועלו העל־טבעי של אלוהים בחיי ילדיו לבין שרלטנים הפועלים בכוח שאינו מאלוהים.

  • תחילה עליי להבהיר נקודה חשובה: אני מאמין שאלוהים יכול — בחסדו, בכוחו ובריבונותו — לחולל כל אות ונס שיחפוץ ובכל עת.

כבר בשלבים המוקדמים בתולדות האנושות, אלוהים חולל נסים ונפלאות.

מדוע אלוהים מפגין כוחות על־טבעיים לעיני יציריו?

על מנת למצוא תשובה, הבה נעיין במספר דוגמאות:

 

1. במדבר יד 11:

וַיֹּאמֶר יהוה אֶל משֶׁה: עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה, וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ.

אלוהים חולל אותות ומופתים כדי שבני ישראל יאמינו בו כאלוהים.

 

2. דברים ד 40-33:

33 הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי? 34 אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת, בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יהוה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ? 35 אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יהוה הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ.

36 מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ, וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. 37 וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם, 38 לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ, לַהֲבִיאֲךָ, לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה, 39 וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יהוה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת; אֵין עוֹד. 40 וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים.

אלוהים אומר במילים אחרות: “את כל האותות והמופתים עשיתי כדי שתכירו אותי ואת רצוני.”

 

3. דברים יא 12-1:

1 וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים. 2 וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יהוה אֱלֹהֵיכֶם, אֶת גָּדְלוֹ, אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה, 3 וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ, 4 וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם־סוּף עַל־פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם, וַיְאַבְּדֵם יהוה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, 5 וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה, 6 וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן־רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל; 7 כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יהוה הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה, 8 וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, 9 וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. 10 כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. 11 וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם; 12 אֶרֶץ אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ; תָּמִיד עֵינֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.

אלוהים מבהיר: “הכול עשיתי כדי שתשמרו את מצוותיי.”

 

4. יהושוע פרק ו  —  נפילת חומות יריחו

הלקח מאוד ברור:

“אם תשמעו לי ותהיו קדושים, לא תעמוד לפניכם כל חומה!”

 

חלק מהנסים שהתנ”ך מספר עליהם התרחשו במסגרת ההגנה על עם ישראל מאויביו. נסים אלה אמנם הצילו את העם מהשמדה או מאסון, אך תכלית ההצלה העל־טבעית תמיד הייתה לקרב את העם לאלוהיו (ראה גם שמות פרק יד: קריעת ים־סוף).

הסיבה העיקרית לכל המקרים בהם הופגן כוחו העל־טבעי של אלוהים מסתכמת במילים אלו:

 “שימו לב! אני קיים ואוהב אתכם. אין אלוהים אחרים. אם תאמינו בי ותשמעו לדבריי, אושיע אתכם ותחיו עמי לנצח נצחים.”

 

נסים כאמצעי זיהוי

לא כל האותות והמופתים נעשו ישירות על־ידי אלוהים.

במקרים רבים אלוהים העניק את היכולת לחולל נסים ומופתים לבני אדם שבחר לתפקיד מסוים. הם יכלו להשתמש בכוח זה למטרה אחת בלבד:

הוא נועד לזהותם כמשרתי אלוהים ולהוכיח שדבריהם הם אכן אמת שמקורה מאלוהים. פעולת הכוח העל־טבעי הפנתה את תשומת לבם של אנשים רבים למסר שבפי מחוללי הנסים. בדרך זו הכירו את אלוהים ונושעו.

דוגמאות:

א. שמות ג 20-19, ז 5: אלוהים מעניק למשה כוח לעשות נסים כדי לזהותו כנציגו לפני פרעה.

ב. במדבר טז 32-28: אם האדמה תפתח את פיה ותבלע את דתן, אבירם והמעורבים במרד קורח — העם ידע שמשה צודק, וקורח ואנשיו טועים. התוצאה: ציות בני ישראל למשה והתמקדות באלוהים.

ג. במדבר יז 28-16: מטה אהרון פורח כדי לציין את בחירת אלוהים:  לאהרון ולצאצאיו בלבד תינתן הזכות לשרת ככוהנים.

ד. מלכים־א יח 24: מבחן המזבחות של אליהו הנביא. אלוהים אִפשר לנס להתחולל כדי להראות שאליהו הוא נביא אמת.

 

לראות, להקשיב … ולבדוק!

גם עובדי אלילים הפגינו כוחות על־טבעיים: בספר שמות פרק ז אנו פוגשים את החרטומים והקוסמים המצריים, כשהם מתחרים במֹשה בביצוע אותות; במעשי השליחים ח מוזכר איש בשם שמעון אשר הדהים את תושבי שומרון בכשפיו ואף זכה לתואר “כוח האלוהים”.

מסיבה זו נדרשו ילדי אלוהים, מאז ומתמיד, לבחון את המסר שבפי אותם מחוללי נסים (דברים יג 5-1; הראשונה ליוחנן ד).

האות כשלעצמו אינו מספיק! מטרתו היא, תמיד, למשוך את תשומת הלב למסר. השלב ההכרחי הבא הוא בחינת המסר.

 

עמידה במבחן הכתובים

מסר מפיו של איש אלוהים אמיתי …

  • לעולם לא יסתור את דבר אלוהים הכתוב,
  • לא יסטה ממנו,
  • לא יטען להחליפו,
  • לא יוסיף עליו דבר (לאחר שכתבי הקודש הושלמו ונחתמו).

 

מתנת האותות והמופתים

כעת, כאשר אנו בוחנים את נושא “מתנת האותות והמופתים” בספר הברית החדשה, ראוי שנעשה זאת לאור מה שלמדנו עד כה:

באיגרת הראשונה לקורינתים יב 10 שאול מלמד שיכולת לחולל נסים הנה אחת ממתנות רוח הקודש שהמאמינים קיבלו.

לאיזו מטרה נתן אלוהים את המתנה הזו לאותם מאמינים?

 

1. שאול השליח מסביר כי יכולת זו ניתנה לשליחים כדי לאשר את סמכותם כדובריו של אלוהים:

השנייה לקורינתים יב 12:

הֲרֵי אוֹתוֹת הַהֶכֵּר שֶׁל הַשָּׁלִיחַ נַעֲשׂוּ בְּקִרְבְּכֶם בִּמְלוֹא סַבְלָנוּת, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבִגְבוּרוֹת.

מכיוון שאלוהים שם בפיהם את דברו, הוא נתן להם יכולת על־טבעית על מנת שיזהו אותם כשליחיו.

 

2. רומים טו 19-18:

18 וְלֹא אָעֵז לְדַבֵּר בִּלְתִּי אִם עַל הַדְּבָרִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ עָשָׂה דַּרְכִּי כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַגּוֹיִם לִידֵי צִיּוּת, וְזֹאת עַל־יְדֵי דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, 19 בְּכֹחַ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּבְכֹחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ …

שאול הבין שהיכולת לעשות אותות נועדה להביא את השומעים לידי ציות לאלוהים.

 

3. מחבר האיגרת אל העברים, בפרק ב 4-1, מלמד שהאותות, המופתים והגבורות ניתנו כדי לציין את המאמינים כמי שבפיהם מסר של אמת מאלוהים (ראה גם מעשי השליחים ד 33-29, ה 12, יד 3).

אנו רואים שהסיבה לאותות ולמופתים בברית החדשה חופפת לסיבות המתוארות בתנ”ך.

 

באילו מקרים השתמשו במתנה זו? 

נעיין במספר דוגמאות ונלמד בכל אחת מהן …

  • את המקרה,
  • את התכלית לשמה נועד האות,
  • את התוצאה.

 

א. מעשי השליחים יג 12-6:

6 אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ בְּכָל הָאִי וְהִגִּיעוּ עַד פָּפוֹס מָצְאוּ אִישׁ מְכַשֵּׁף וּנְבִיא שֶׁקֶר, יְהוּדִי אֲשֶׁר שְׁמוֹ בַּר־יֵשׁוּעַ, 7 וְהוּא מְקֹרָב לַמּוֹשֵׁל סֶרְגְּיוֹס פּוֹלוֹס. הַמּוֹשֵׁל, שֶׁהָיָה אָדָם נָבוֹן, קָרָא לְבַר־נַבָּא וּלְשָׁאוּל וּבִקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים. 8 אֶלָּא שֶׁאֱלִימַס הַמְכַשֵּׁף — זֶה תַּרְגוּם שְׁמוֹ — הִתְנַגֵּד לָהֶם בְּנַסּוֹתוֹ לְהַטּוֹת אֶת הַמּוֹשֵׁל מִן הָאֱמוּנָה. 9 שָׁאוּל, הַנִּקְרָא גַּם פּוֹלוֹס, בִּהְיוֹתוֹ מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הִבִּיט בּוֹ וְאָמַר: 10 “אַתָּה הַמָּלֵא כָּל מִרְמָה וְכָל רֶשַׁע, בֶּן הַשָֹטָן, שׂוֹנֵא כָּל צֶדֶק, הַאִם לֹא תֶּחְדַּל לְסַלֵּף אֶת דַּרְכֵי אֱלֹהִים הַיְשָׁרִים? 11 וְעַתָּה הִנֵּה יַד־אֱלֹהִים בְּךָ; עִוֵּר תִּהְיֶה וְלֹא תִּרְאֶה אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַד בּוֹא מוֹעֵד.” בּוֹ בַּמָּקוֹם נָפְלָה עָלָיו אֲפֵלָה וַחֲשֵׁכָה. הוּא הָלַךְ הֵנָּה וָהֵנָּה בְּחַפְּשׂוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁיּוֹלִיכוֹ בַּיָּד. 12 כְּשֶׁרָאָה הַמּוֹשֵׁל אֶת הַנַּעֲשֶׂה הֶאֱמִין וְהִשְׁתּוֹמֵם עַל תּוֹרַת הָאָדוֹן.

מקרה:  שאול הופך את אלימס המכשף, אשר עיוות את דבר אלוהים, לעיוור.

תכלית:  המושל רואה את האות ומבין ששאול הנו משרת של האלוהים האמיתי.

תוצאה:  הוא “משתומם” על המסר המשיחי ומאמין.

 

ב. מעשי השליחים יט 20-11:

11 אלֹהִים עָשָׂה גְּבוּרוֹת בִּלְתִּי רְגִילוֹת עַל־יְדֵי שָׁאוּל, 12 עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁחוֹלִים נִרְפְּאוּ מִמַּחֲלוֹתֵיהֶם וְהָרוּחוֹת הָרָעוֹת יָצְאוּ מֵהֶם כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ אֲלֵיהֶם מִטְפָּחוֹת אוֹ סִנָּרִים שֶׁנָּגְעוּ בְּעוֹר גּוּפוֹ.

13 גַּם כַּמָּה יְהוּדִים מְשׁוֹטְטִים שֶׁעָסְקוּ בְּגֵרוּשׁ שֵׁדִים נִסּוּ לְבַטֵּא אֶת שֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ עַל אֲחוּזֵי רוּחוֹת רָעוֹת בְּאָמְרָם: “אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶן בְּיֵשׁוּעַ אֲשֶׁר שָׁאוּל מַכְרִיז עָלָיו!” 14 הָעוֹשִׂים זֹאת הָיוּ שִׁבְעַת בָּנָיו שֶׁל סְקֵוָה, כֹּהֵן גָּדוֹל יְהוּדִי. 15 הֵשִׁיבָה הָרוּחַ הָרָעָה וְאָמְרָה לָהֶם: “אֶת יֵשׁוּעַ אֲנִי מַכִּירָה וּמִיהוּ שָׁאוּל אֲנִי יוֹדַעַת, אַךְ מִי אַתֶּם?” 16 הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הָרוּחַ הָרָעָה וּבְחָזְקָה רַבָּה גָּבַר עֲלֵיהֶם, עַד כִּי בָּרְחוּ מִן הַבַּיִת הַהוּא עֲרֻמִּים וּפְצוּעִים.

17 כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְכָל הַיְּהוּדִים וְהַיְּוָנִים תּוֹשָׁבֵי אֶפֶסוֹס, נָפַל פַּחַד עַל כֻּלָם וְנִתְגַּדֵּל שֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ. 18 רַבִּים מֵאוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הָאֱמוּנָה בָּאוּ לְהִתְוַדּוֹת וְסִפְּרוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. 19 רַבִּים שֶׁעָסְקוּ בְּכִשּׁוּף אָסְפוּ אֶת סִפְרֵיהֶם וְשָׂרְפוּ אוֹתָם לְעֵינֵי כֹּל. חִשְּׁבוּ וּמָצְאוּ שֶׁמְּחִירָם חֲמִשִּׁים אֶלֶף מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף. 20 בִּגְבוּרָה כָּזֹאת שִׂגְשֵׂג וְגָבַר דְּבַר הָאָדוֹן.

מקרה: מספר אנשים בלתי מאמינים מנסים לגרש שדים כשהם מבטאים את שם ישוע. האיש האחוז רוח רעה מתנפל על מגרשי השדים ופוגע בהם קשות. בפסוקים אף מצוטטים דברי הרוח הרעה: “אֶת יֵשׁוּעַ אֲנִי מַכִּירָה וּמִיהוּ שָׁאוּל אֲנִי יוֹדַעַת, אַךְ מִי אַתֶּם?”

תכלית: אירוע נסי זה מפיל פחד אלוהים על יהודים ויוונים תושבי אפסוס. תשומת לבם מופנית לבשורה שבפיו של שאול השליח, ושם האדון ישוע זוכה לכבוד.

תוצאה: אנשים פונים לישוע באמונה ומתוודים על חטאיהם.

 

ג. מעשי השליחים ח 8-6, 12:

6 הֲמוֹן הָעָם הִקְשִׁיב בְּלֵב אֶחָד לְדִבְרֵי פִילִיפּוֹס, כְּשָׁמְעָם וְכִרְאוֹתָם אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה; 7 כִּי רַבִּים אֲשֶׁר הָיוּ אֲחוּזֵי רוּחוֹת טֻמְאָה, הָרוּחוֹת יָצְאוּ מֵהֶם וְהֵן צוֹעֲקוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל. גַּם מְשֻׁתָּקִים וּפִסְחִים רַבִּים נִרְפְּאוּ 8 וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בָּעִיר הַהִיא … 12 אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ לְפִילִיפּוֹס בְּבַשְֹרוֹ עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, נִטְבְּלוּ גְּבָרִים וְנָשִׁים.

מקרה:  רוחות טמאות מגורשות על־ידי פיליפוס, וחולים נרפאים.

תכלית: מטרת הנסים הושגה: עתה העם מקשיב “בלב אחד” לדברי המבשר.

תוצאה: השומעים “הֶאֱמִינוּ לְפִילִיפּוֹס בְּבַשְֹרוֹ עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.”

 

ד. מעשי השליחים ט 35-32:

32 כַּאֲשֶׁר סָבַב כֵּיפָא בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת יָרַד גַּם אֶל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגָּרוּ בְּלוֹד. 33 שָׁם מָצָא אִישׁ, אַיְנֵאַס שְׁמוֹ, וְהוּא מְשֻׁתָּק וְשׁוֹכֵב בַּמִּטָּה זֶה שְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

34 אָמַר אֵלָיו כֵּיפָא: “אַיְנֵאַס, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מְרַפֵּא אוֹתְךָ! קוּם וְסַדֵּר אֶת מִטָּתְךָ!” הוּא קָם מִיָּד. 35 רָאוּ אוֹתוֹ כָּל תּוֹשָׁבֵי לוֹד וְהַשָּׁרוֹן וּפָנוּ אֶל הָאָדוֹן.

מקרה:  השליח כיפא מרפא אדם משותק.

תכלית: מטרתו היא להדגיש את דבריו הנלווים אל הנס, דהיינו, כי “ישוע המשיח הוא המרפא!”

תוצאה: רבים “פונים אל האדון” ונושעים.

 מהדוגמאות עולה כי להפגנת כוח על־טבעי הייתה מטרה זהה בכל המקרים:

  • למשוך את תשומת לבו של הקהל לבשורה — לאמצעי היחיד שיכול לגרום לאדם לקבל את ישוע כאדון ומושיע.
  • לאחר שהשליחים סומנו כדוברי אלוהים, לאחר שהמסר שבפיהם אושר כמסר מאת אלוהים, ולאחר שדבר אלוהים הכתוב הושלם ונחתם — אין עוד צורך באותות ובמופתים כדי להוכיח את אמיתותו.
  • גם היום אלוהים עושה גבורות ונסים בחיי עמו ישראל ובחיי ילדיו. זהו ביטוי של חסדו עבורנו. גבורות האלוהים נעשות לפי החלטתו ורצונו בלבד. הכוח לחולל אותן אינו ניתן בידי אדם זה או אחר כמתנה אישית.

 

הסכנה הנשקפת מהדרישה לראות אותות נוספים

נתבונן בשני קטעים המתריעים על כך שמסוכן לבקש עוד אותות לאחר שדבר אלוהים ניתן והובהר:

 

1. מתי טז 4-1:

1 הַפְּרוּשִׁים וְהַצְּדוֹקִים נִגְּשׁוּ לְנַסּוֹת אוֹתוֹ (את ישוע) וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהַרְאוֹת לָהֶם אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם.

2 הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: “לְעֵת עֶרֶב אַתֶּם אוֹמְרִים, ‘מֶזֶג אֲוִיר נָאֶה, כִּי הַשָּׁמַיִם אֲדֻמִּים’; 3 וּבַבֹּקֶר, ‘סַגְרִיר הַיּוֹם, כִּי אֲדֻמִּים וְקוֹדְרִים הַשָּׁמַיִם’. אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם אַתֶּם יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ, אַךְ אֶת אוֹתוֹת הַזְּמַנִּים אֵינְכֶם יְכוֹלִים? 4 דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ לוֹ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא”. הוּא עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ.

ישוע המשיח רק סיים לחולל נסים וגבורות רבים, והנה באים אליו הפרושים והצדוקים ומבקשים לראות “אות מן השמים”.

במקום לעשות אות נוסף, ישוע מותח עליהם ביקורת ואומר: “דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ לוֹ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא”. הוּא עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ.

מדוע ישוע ענה להם כך? האם אות נוסף לא היה גורם להם להאמין?

האם המרחק מחוסר אמונה לאמונה מושיעה הוא “רק עוד אות אחד קטן”?

מתברר שלא! ישוע מגנה את גישת הפרושים והצדוקים מכיוון שכל הנתונים על אודות זהותו, תפקידיו ומועד הופעתו היו כלולים בדבר אלוהים — בתנ”ך שהיה ידוע להם (הוכחה: בעלי־תורה משורותיהם ידעו כי המשיח אמור להיוולד בבית לחם אפרתה, כאשר הורדוס פנה אליהם בשאלתו [מיכה ה 1; מתי ב 6-4]). אך במקום לציית לדבר אלוהים הידוע להם ולקבל את ישוע כאדון וכמשיח המיוחל — לאחר שבחנו את זהותו ואת מעשיו — הם ביקשו עוד אות.

בקשת האות הנוסף — לאחר שהיו עדים לנסים ולנפלאות שישוע כבר עשה, ולאחר שכל האמת על אודות המשיח כבר ניתנה להם במקרא — הייתה הוכחה לחוסר אמונה ולמרידה מצִדם נגד אלוהים. (ראה גם לוקס טז 31; דוגמה נוספת — מתי פרק ד: ישוע מסרב לחולל נסים לפני השטן.)

 

2. שאול אומר באיגרת הראשונה לקורינתים א 25-22:

22 הִנֵּה הַיְּהוּדִים מְבַקְשִׁים אוֹתוֹת וְהַיְּוָנִים מְחַפְּשִׂים חָכְמָה, 23 אֲבָל אֲנַחְנוּ מַכְרִיזִים מָשִׁיחַ צָלוּב, אֶבֶן נֶגֶף לַיְּהוּדִים וְסִכְלוּת בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים. 24 אוּלָם לַנִּקְרָאִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּהוּדִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּוָנִים — מָשִׁיחַ שֶׁהוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים וְחָכְמַת אֱלֹהִים. 25 הֵן “סִכְלוּת” אֱלֹהִים חֲכָמָה מִבְּנֵי אָדָם, וְ”חֻלְשַׁת” אֱלֹהִים חֲזָקָה מִבְּנֵי אָדָם.

דברי שאול השליח מופנים כביקורת נגד יהודים וגויים שאינם מקבלים את האמת הברורה שבדבר אלוהים:

  • היווני לא מסתפק באמת הפשוטה שבכתבי הקודש (התנ”ך והברית החדשה), והוא דורש תחכום פילוסופי כתנאי לקבלת דבר אלוהים;
  • היהודי דורש לראות עוד ועוד אותות כדי לקבוע אם הכתוב הוא אמת.

ומה אומר אלוהים?

“את אמיתות דבריי כבר הוכחתי. את נבואותיי כבר הגשמתי. ילדיי יסתפקו במה שהכתובים הבטיחו — משיח צלוב!”

מי שדורש מעבר לזאת מוכיח את עיוורונו הרוחני.

השגחתו והתערבותו של אלוהים הנן חלק מחיינו ומחיי הסובבים אותנו יום אחר יום.

לידת תינוק בריא, נישואין מוצלחים, נסיעה בטוחה, פרנסה מבורכת נלקחים לעתים כדבר מובן מאליו. רק כאשר אחד מהם נפגע וחיינו נהרסים, אנו מבינים עד כמה אלוהים ברך אותנו.

הלוואי שנלמד להודות לאלוהים עבור ישועתו ושאר חסדיו הרבים שנתן לנו בחיים.

יוחנן השליח מסכם את מטרת הדיווחים על האותות והמופתים שישוע עשה:

יוחנן כ 31-30:

30 גַּם אוֹתוֹת רַבִּים אֲחֵרִים עָשָׂה יֵשׁוּעַ לְעֵינֵי תַּלְמִידָיו, אֲשֶׁר לֹא נִכְתְּבוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה. 31 אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ.

סיכום פרק ח:

1. כאשר הופגן כוח על־טבעי הייתה לכך תמיד מטרה אחת: למשוך את תשומת לבם של הנוכחים לבשורה שהוכרזה במקביל. היא האמצעי היחידי שיכול לגרום לאדם לקבל את ישוע כאדון ומושיע.

לאחר שהשליחים זוהו כדובריו של אלוהים, לאחר שהמסר שבפיהם אושר כבא מאלוהים ולאחר שדברו הכתוב הושלם ונחתם — אין עוד צורך באותות ובמופתים כדי להוכיח את אמיתותו.

2. גם היום אלוהים עושה גבורות ונסים בחיי עמו ישראל ובחיי ילדיו. גבורות האלוהים נעשות לפי החלטתו ורצונו בלבד. הכוח לחולל אותן אינו ניתן בידי אדם זה או אחר כמתנה אישית.

3. מי שדורש לראות אות על מנת להאמין שדבר אלוהים אמת, הריהו מצהיר על עיוורונו הרוחני. ההיסטוריה של עם ישראל, ביאתו הראשונה של ישוע המשיח והתגשמות מספר רב של נבואות, הנן הוכחה מספיקה כדי לאמת את דבר האלוהים.

תלמידוּת משיחית מתבטאת בלימוד דבר אלוהים וציות לכתוב בעזרת רוח הקודש.

אלוהים, מצדו, ימשיך לעשות אותות ומופתים בחיינו ובעולם …

  • כחלק מהבטחתו לשמור עלינו ולהפגין ברבים את חסדו בחיינו,
  • כחלק ממשפטו הצודק והקדוש על עולם הדוחה אותו.

הבה לא נהיה דור סורר המבקש אותות ודוחה את הברור והפשוט, אלא דור הנכנע לדבר אלוהים המושלם.

 

מקורות:

1. התנ”ך והברית החדשה

2. תנ”ך עם פירוש על־פי מ. ד. קאסוטו, הוצאת יבנה, תל-אביב, 1992

3. החיים ברוח, ברוך מעוז, הוצאת הגפן, ראשון לציון, 2003

4. Frank E. Gaebelein, The Expositor’s Bible Commentary,
Zondervan Publ., Grand Rapids MI, 1979

5. Warren W. Wiersbe, The Bible Exposition Commentary,
Victor Books, Wheaton, IL, 1994

6. John F. Walvoord and Roy B. Zuck, The Bible Knowledge Commentary,
Victor Books, Wheaton, IL, 1984

7. The MacArthur Study Bible,
Thomas Nelson Publ., Nashville TN, 2006

8. Merrill F. Unger, The New Testament Teaching on Tongues,
Kregel Publ., Grand Rapids MI, 1971

9. Interlinear Greek-English New Testament, Jay P. Green, Editor;
Baker Books, Grand Rapids, MI, 1996

10. New Strong's Concise Dictionary;
Thomas Nelson Publ., Nashville, TN, 1995