נחמיה פרק ג (1)

Print Friendly

נחמיה פרק ג (שיעור ראשון)
בניית שערי ירושלים

לאחר שנחמיה סקר בסיור הלילי את כל חומת ירושלים ההרוסה על כל שעריה השרופים, הוא החל מיד בשיקום ההריסות.

פרק ג נראה לקורא הלא מיומן כפרק המלא בנתונים "משעממים", כמו מסד נתונים, ולכן רבים מהקוראים חולפים על פרק זה במהרה. לעומת זאת, מי שרגיש לדברים האהובים על אלוהים מבחין מיד כי הפרק הוא מיוחד.

נחמיה מקדיש פרק שלם לתיאור בניית חומות ירושלים ושעריה.

הוא מבטא את אהבתו לירושלים (לא כמו סנבלט החורוני, טוביה העבד העמוני וגשם הערבי) בכך שהוא מפרט כל שלב, ולו הקטן ביותר, בבניית העיר. נחמיה מתנהג כמו הורה שרוצה לדעת כל פרט קטן שקורה בחיי ילדו — גם נתונים שכל אדם זר היה משתעמם מהם עד מאוד.

נחמיה ידע שאלוהים אוהב את שערי ציון (תהילים מח, פז; התגלות כא).
פסוקים 1-4:

1 "וַיָּקָם אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וַיִּבְנוּ אֶת שַׁעַר הַצֹּאן, הֵמָּה קִדְּשׁוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו, וְעַד מִגְדַּל הַמֵּאָה קִדְּשׁוּהוּ, עַד מִגְדַּל חֲנַנְאֵל;   2 וְעַל־יָדוֹ בָנוּ אַנְשֵׁי יְרֵחוֹ, וְעַל־יָדוֹ בָנָה זַכּוּר בֶּן־אִמְרִי;   3 וְאֵת שַׁעַר הַדָּגִים בָּנוּ בְּנֵי הַסְּנָאָה, הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו, מַנְעוּלָיו וּבְרִיחָיו;  4 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה בֶּן־הַקּוֹץ, וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־מְשֵׁיזַבְאֵל, וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק, צָדוֹק בֶּן־בַּעֲנָא…"

נחמיה מתחיל את תיאור שיקום שערי ירושלים וחומותיה בנתונים הבאים:

א. תיאור הבונים;

ב. שם השער הראשון;

ג. הפעולה הראשונה שנעשתה במלאכת שיקום החומות והשערים.

שימו לב כיצד כל אחד מהנתונים הללו משליך על ישוע המשיח!
א. תיאור הבונים:

הראשונים שנדרשו להפשיל שרוולים, לחפור באדמה, להרים אבנים ולבנות את חומת ירושלים והשער הראשון היו הכוהן הגדול ושאר הכוהנים.

פעולתם של המנהיגים הרוחניים היוותה דוגמה ומופת לשאר בני העם.

אם הכוהן הגדול ושאר הכוהנים בונים את החומות והשערים, משמע שזהו רצון אלוהים, ועל העם לנהוג כמוהם. הכוהנים לא התלוננו על האבק והעפר. הם משרתי אלוהים ואינם בוררים את העבודה שאלוהים מעמיד לפניהם.

נתונים אלו מלמדים אותנו שמדריכים, מורים ונציגי אלוהים, אינם יכולים להסתתר מאחורי אצטלות של…"אני רק מזיז ניירת!", "אני רק מלמד, ואחרים צריכים לעשות את השאר…"

אלוהים נתן מתנות שירות שונות לכל אחד מילדיו, אך אף אחד אינו פטור מעבודה מאומצת.
איך הדבר מתקשר לישוע המשיח?

ישוע הוא הכוהן הגדול שלנו. כוהן גדול אשר נכנס לקודש לא עם דם פרים או כבשים, אלא בדמו שלו, להציג כפרת חטאים נצחית עבור אלו המאמינים בו (אל העברים ט 11-14: "11 אֲבָל הַמָּשִׁיחַ, בְּבוֹאוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, עָבַר בְּמִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה יָדַיִם — כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַבְּרִיאָה הַזֹּאת 12 וּבְדָמוֹ הוּא, וְלֹא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִשִֹיג פְּדוּת עוֹלָמִים; 13 שֶׁכֵּן אִם דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים וְאֵפֶר הַפָּרָה, בְּהִזָּרְקָם עַל הַטְּמֵאִים, יְקַדְּשׁוּ עַד כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַגּוּף, 14 עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הִקְרִיב עַצְמוֹ לֵאלֹהִים בְּרוּחַ עוֹלָמִים וּבְלֹא מוּם — יְטַהֵר אֶת מַצְפּוּנֵנוּ מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת כְּדֵי שֶׁנַּעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים חַיִּים").

ישוע לא בא לעולם לעשות "עבודה משרדית", אלא מסר את נפשו ודמו כתשלום כפרת חטאינו (זכריה ג; ישעיהו ד).
ב. שם השער הראשון:

השער הראשון ששופץ  היה "שער הצאן" (חשוב לציין שאין טעם לבנות שער באין חומות). דרך שער זה הכניסו את כל החיות המיועדות לקורבן.

במילים פשוטות: העבודה החלה על־ידי הכוהנים, ודרך השער שהם בונים יכניסו את הקורבנות אשר ישמשו לטיהור העם מטומאת חטאים.
איך הדבר מתקשר לישוע המשיח?

1. כאשר יוחנן המטביל ראה את ישוע הוא אמר: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם" (יוחנן א 29).

2. ישעיה הנביא מכנה את עבד יהוה — ישוע המשיח — בתיאור "שֶּׂה" (ישעיה נג).

3. יוחנן השליח מקדיש פרק שלם לתיאור ישוע המשיח כרועה הטוב. ישוע אמר על עצמו בבשורת יוחנן י 7, 9: "אֲנִי הוּא שַׁעַר הַצֹּאן… אֲנִי הַשַּׁעַר. אִישׁ אִם יִכָּנֵס דַּרְכִּי — יִוָּשַׁע."

ג. הפעולה הראשונה שנעשתה במלאכת שיקום החומות והשערים:

הפעולה הראשונה שנעשתה הייתה הקדשת השער. משמע — הכוהנים ביקשו את ברכת אלוהים על עבודתם והכריזו שכל הפעולה היא פעולת קודש הנעשית לכבוד אלוהים. לכן כל העוסקים בה צריכים להיות לא רק מיומנים מבחינה מקצועית, אלא ראויים גם מבחינה רוחנית.

השער והעבודה הוכרזו מיוחדים ונבדלים לאלוהים. בפעולתם זו, הכוהנים לימדו את כל המשתתפים במלאכת הבנייה: כל מי שעוסק במלאכה או עובר בשערים, עליו לדעת כי ידיו ולבו צריכים להיות ראויים לעבודת אלוהים.

רק שער אחד הוקדש: "שער הצאן". אם תחילת העבודה מבורכת, גם אחריתה תתברך!
איך הדבר מתקשר לישוע המשיח?

כאשר אנו פועלים על פי רצון אלוהים לאור דברו ומקדישים כל דבר על מנת שיפאר את האדון, כי אז מלאכתנו מבורכת ואלוהים מעניק את כוחו להמשיך בה עד סיומה הטוב.

הלוואי שכך נפעל בכל פעולה שאנו עושים בשם אלוהים ולכבוד אלוהים!

היום אנו לא בונים את חומות ירושלים, אך אנו כן בונים, ובכל עת, את גוף המשיח. כל מאמין הוא אבן בניין הקהילה. אם נתמיד לשים את ישוע במרכז חיינו, כי אז מלאכתנו בבניית גוף המשיח תהיה פוריה ומבורכת.

בתקופה זו אנו בונים ומשפצים את בית התפילה שלנו. הלוואי שידינו תהיינה נקיות, כך שאלוהים יברך את כל העבודה בביתו!

מעניין אותי לדעת מה הרגיש כל פועל כאשר עבר בשער הצאן, הראשון שנבנה. האם חקר את לבו? האם הרהר לרגע על אודות ניקיונו הרוחני לפני שנכנס?

מה אנו מרגישים כאשר באים לבית הקהילה, בעת שעוברים את דלת הכניסה? האם מחסירים פעימה? האם חוקרים את לבנו? האם כל הווייתנו מוקדשת לאלוהים? האם נמהר להתוודות על חטא לפני שנבוא לפני אלוהים? הלוואי שכן, כי כך אנו מפארים את אלוהים – כאשר מצייתים לדברו.

 

רשימת הבונים

בהמשך הפרק עד פסוק 32 נחמיה מפרט אילו משפחות השתתפו במלאכת שיקום החומות והשערים:

5 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיקוּ הַתְּקוֹעִים, וְאַדִּירֵיהֶם לֹא הֵבִיאוּ צַוָּרָם בַּעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם;  6 וְאֵת שַׁעַר הַיְשָׁנָה הֶחֱזִיקוּ יוֹיָדָע בֶּן־פָּסֵחַ וּמְשֻׁלָּם בֶּן־בְּסוֹדְיָה, הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וּמַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו;7 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְלַטְיָה הַגִּבְעֹנִי וְיָדוֹן הַמֵּרֹנֹתִי אַנְשֵׁי גִבְעוֹן וְהַמִּצְפָּה, לְכִסֵּא פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר; 8 עַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק עֻזִּיאֵל בֶּן־חַרְהֲיָה צוֹרְפִים,  וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶּן־הָרַקָּחִים, וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלָיִם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה; 9 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק רְפָיָה בֶן־חוּר, שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלָיִם; 10 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק יְדָיָה בֶן־חֲרוּמַף וְנֶגֶד בֵּיתוֹ, וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חַטּוּשׁ בֶּן־חֲשַׁבְנְיָה; 11 מִדָּה שֵׁנִית הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן־חָרִם וְחַשּׁוּב בֶּן־פַּחַת מוֹאָב, וְאֵת מִגְדַּל הַתַּנּוּרִים;  12 וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק שַׁלּוּם בֶּן־הַלּוֹחֵשׁ שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלָיִם, הוּא וּבְנוֹתָיו; 13 אֵת שַׁעַר הַגַּיְא הֶחֱזִיק חָנוּן וְיֹשְׁבֵי זָנוֹחַ, הֵמָּה בָנוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו וְאֶלֶף אַמָּה בַּחוֹמָה עַד שַׁעַר הָשֲׁפוֹת׃ 14 וְאֵת שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן־רֵכָב שַׂר פֶּלֶךְ בֵּית־הַכָּרֶם, הוּא יִבְנֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו; 15 וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן־כָּל־חֹזֶה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה, הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ ויעמידו (וְיַעֲמִיד) דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו, וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן־הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד; 16 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק נְחֶמְיָה בֶן־עַזְבּוּק שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ בֵּית־צוּר, עַד־נֶגֶד קִבְרֵי דָוִיד וְעַד־הַבְּרֵכָה הָעֲשׂוּיָה וְעַד בֵּית הַגִּבֹּרִים;17 אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַלְוִיִּם רְחוּם בֶּן־בָּנִי, עַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲשַׁבְיָה שַׂר־חֲצִי־פֶלֶךְ קְעִילָה לְפִלְכּוֹ;  18 אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ אֲחֵיהֶם בַּוַּי בֶּן־חֵנָדָד שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ קְעִילָה׃  19 וַיְחַזֵּק עַל־יָדוֹ עֵזֶר בֶּן־יֵשׁוּעַ שַׂר הַמִּצְפָּה מִדָּה שֵׁנִית מִנֶּגֶד עֲלֹת הַנֶּשֶׁק הַמִּקְצֹעַ;20 אַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק בָּרוּךְ בֶּן־זבי (זַכַּי) מִדָּה שֵׁנִית, מִן־הַמִּקְצוֹעַ עַד־פֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל; 21 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה בֶּן־הַקּוֹץ מִדָּה שֵׁנִית, מִפֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב וְעַד־תַּכְלִית בֵּית אֶלְיָשִׁיב; 22 וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אַנְשֵׁי הַכִּכָּר; 23 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנְיָמִן וְחַשּׁוּב נֶגֶד בֵּיתָם,  אַחֲרָיו הֶחֱזִיק עֲזַרְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה בֶּן־עֲנָנְיָה אֵצֶל בֵּיתוֹ; 24 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנּוּי בֶּן־חֵנָדָד מִדָּה שֵׁנִית, מִבֵּית עֲזַרְיָה עַד־הַמִּקְצוֹעַ וְעַד־הַפִּנָּה; 25 פָּלָל בֶּן־אוּזַי מִנֶּגֶד הַמִּקְצוֹעַ וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמַּטָּרָה, אַחֲרָיו פְּדָיָה בֶן־פַּרְעֹשׁ; 26 וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא; 27 אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַתְּקֹעִים מִדָּה שֵׁנִית, מִנֶּגֶד הַמִּגְדָּל הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא וְעַד חוֹמַת הָעֹפֶל׃ 28 מֵעַל שַׁעַר הַסּוּסִים הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אִישׁ לְנֶגֶד בֵּיתוֹ;  29 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק צָדוֹק בֶּן־אִמֵּר נֶגֶד בֵּיתוֹ; וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיק שְׁמַעְיָה בֶן־שְׁכַנְיָה שֹׁמֵר שַׁעַר הַמִּזְרָח; 30 אחרי (אַחֲרָיו) הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶן־שֶׁלֶמְיָה וְחָנוּן בֶּן־צָלָף הַשִּׁשִּׁי מִדָּה שֵׁנִי,  אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן־בֶּרֶכְיָה נֶגֶד נִשְׁכָּתוֹ;31 אחרי (אַחֲרָיו) הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶּן־הַצֹּרְפִי עַד־בֵּית הַנְּתִינִים וְהָרֹכְלִים נֶגֶד שַׁעַר הַמִּפְקָד וְעַד עֲלִיַּת הַפִּנָּה׃ 32 וּבֵין עֲלִיַּת הַפִּנָּה לְשַׁעַר הַצֹּאן הֶחֱזִיקוּ הַצֹּרְפִים וְהָרֹכְלִים.

לאור הרשימה של נחמיה מתברר שרוב תושבי ירושלים, או נציגים מכל המשפחות, השתתפו במלאכת בניית החומות והשערים. הם אכן הלכו בעקבות הכוהן הגדול ושאר הכוהנים. המשפחות לא רק בנו, אלא גם תרמו מכספם כדי להשלים את העבודה.
שירות מכל הלב

נחמיה מציין מספר תיאורים מרשימים במיוחד:

פסוק 5:

"וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיקוּ הַתְּקוֹעִים, וְאַדִּירֵיהֶם לֹא הֵבִיאוּ צַוָּרָם בַּעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם…"

אנשי תקוע היו רועים. רבי הרועים הממונים עליהם, לא עכבו אותם מלהשתתף בבניין החומה. כלומר — עשירים ועניים, רמי מעלה ופחותי יחס, כולם עמלו בבניית חומות ירושלים.

בפסוק 20 נחמיה מציין את אופן ואיכות עבודתו של ברוך בן־זכי:

"… אַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק בָּרוּךְ בֶּן־זבי (זַכַּי) מִדָּה שֵׁנִית…". כלומר, ברוך עבד בהתלהבות ("הֶחֱרָה"). הוא לא השתתף רק בבנייה של חלק אחד, אלא גם בחלק נוסף.

התלהבותם והתנדבותם של יושבי יהודה צריכים להיות לנו למופת, במיוחד בתקופה בה גם אנו בונים את בית התפילה שלנו. יש לפעול בהתנדבות עד כמה שנוכל, אך לא פחות מכך! עלינו לעשות את מלאכתנו באותה התלהבות שאפיינה את ברוך בן־זכי. חלקנו שוטפים רצפה, אחרים מנקים את השירותים והחלונות. האם אנו מתלהבים ושמחים לעשות את כל שנדרש בבית אלוהים? — כך ראוי!
תגובת האויבים

ומה הייתה תגובת שונאי ציון?

פסוקים 33-35:

33 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה וַיִּחַר לוֹ וַיִּכְעַס הַרְבֵּה וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים׃ 34 וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם? הֲיִזְבָּחוּ? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת! 35 וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי אֶצְלוֹ, וַיֹּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם.

נחמיה כבר ציין את תגובת סנבלט החורוני בפרק ב 20. מאוחר יותר הוא מוסיף שסנבלט לא הסתפק בתגובה מילולית אלא פעל מעבר לכך, באופן פיזי כדי להרפות את ידי הבונים (ראה פרק ד).

סנבלט לגלג על אלה המשקמים את החומות ואת השערים, ואמר:

א. "הָאֲמֵלָלִים" — הם אומללים, חלשים!

ב. "הֲיַעַזְבוּ לָהֶם?" — האם יספיקו לעשות את המעזיבה, הטיח שעל הנדבך העליון בחומה? כלומר, אין סיכוי שיספיקו לסיים את מלאכת הבנייה וטיוח הקירות.

ג. "הֲיִזְבָּחוּ?" — האם אי פעם יגיעו למצב שמשימתם תושלם ויוכלו להעלות זבחים?

ד. "הַיְכַלּוּ בַיּוֹם?" — האם יגמרו את עבודתם באחד הימים?

ה. "הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!" — האם יוכלו לרפא את האבנים השרופות השקועות בערמות העפר? כל חומרי הבנייה שלהם נפגעו בשריפה ולא יצלחו לשום משימת בנייה או הגנה על העיר!

טוביה העמוני הוסיף לדברי הלעג של סנבלט החורוני ואמר:

אם שועל מסוגל לפרוץ את החומות העשויות מאבנים שרופות (המתפוררות בעת עומס עליהם), הרי שחומות אלו לא מהוות מחסום בפני אדם כלשהו, בוודאי לא בפני אויב מזוין!

על פי כל אמת מידה הגיונית, סנבלט החורוני וטוביה העמוני צדקו! חומרי הבנייה של נחמיה ואנשיו אינם עומדים בתקן, ושום צבא פולש לא יעצור בגלל החומות או השערים הללו.

למרות זאת נחמיה התעודד ועודד את בני יהודה להמשיך. הוא בטוח כי אלוהים עומד לצדם ובכוחו הוא יעשה את שהם לא יכולים לעשות.

החומות מלכתחילה לא נועדו לעצור צבאות, אלא להעלות את רמת הביטחון האישי של יושבי העיר.
כמו אז, כן היום

גם היום יש הרבה אנשים הדומים לסנבלט, לטוביה העבד העמוני ולגשם הערבי. גם היום לא חסרים כאלו הלועגים ליראי אלוהים, עבדי המשיח. היום הם לועגים לנו ואומרים: "אתם חלשים!… לא כולכם מלומדים!…".

על כך נענה: אלוהים פוקח עיניים ומעניק חכמה וכוח כדי לשרת אותו בטוהר, קדושה ואמת.
אויבי אלוהים עוד לועגים ואומרים:

  • "אין אלוהים, ולכן מי שמחכה לגמול לאחר מותו הריהו טיפש!…";
  • "תהנו היום, עינגו את הגוף ועשו מה שנעים וטוב לכם!…";
  • "מין רק במסגרת נישואין?… רק טיפשים פועלים כך!…";
  • "נאמנות לנישואין?…";
  • "נתינת מעשר!… לא חבל על הכסף?"

גם היום השטן ועושי רצונו פועלים באותו אופן. הם לועגים ובזים לכל דבר טוב וראוי בעיני אלוהים.

גם היום לא קל לשמוע את הביקורת והלעג בכל פעם שאנו מצייתים לאלוהים.
מה עלינו לעשות כדי לשמור על הליכה קדושה ומתמשכת?

א. תפילה (א-תסלוניקים ה 19 ואילך);

ב. קריאה, לימוד ושינון של דבר אלוהים (דברים ו 4 ואילך; משלי ג 1-10);

ג. התחברות למען נתעודד, ניבנה וננחם (אפסים ד; א-קורינתים יב-יג).

ד. ציות

עלינו לזכור שההתמודדות עם הלעג והבוז, וכן גם עם התקפותיהם של שונאי אלוהים, אינה חד פעמית, או אחת לשנה! זוהי התמודדות יומיומית, כל הזמן, עד שניגאל מגופנו החוטא כאשר יבוא האדון בעננים לקחתנו אליו.
מה אלוהים מבטיח לשומרי מצוותיו?

א. ישועה – כפרת חטאים ושחרור מקללת החטא;

ב. זעם אלוהים אינו עלינו (תסל"א ה).

ג. את הזכות הגדולה לקרא לאלוהים "אבא, אבינו!" (רומים ח 15; גלטים ד);

ד. חיי נצח ושירות קדוש בגוף חדש ללא חטא בממלכת אלוהים הנצחית.

גורלם של סנבלט וחבריו, שונאי ציון ושונאי אלוהים, מאוד שונה:

פסוקים 36-37:

36 שְׁמַע, אֱלֹהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל רֹאשָׁם, וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה; 37 וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה, כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים.

נחמיה מבקש מאלוהים משפט צדק על הלועגים לכל מה שטוב וקדוש בעיני אלוהים. הוא מבקש מאלוהים שיביא על אויביו את מה שהם מקווים שיבוא על בני יהודה.
האם יש פסול בתקוות נחמיה? — אינני חושב!

גם בתהילים קלז 8-9 ובהתגלות ו 10-11 יראי אלוהים והקדושים מבקשים מאלוהים משפט צדק.

נחמיה אינו צמא דם. הוא אינו חפץ ברע. נחמיה כואב את ההשפלה והבוז שאויבי אלוהים ואויבי ישראל מביעים כלפי אלוהים ועושי דברו.

אלוהים אינו עיוור לחטאי בני האדם. מי שבז לאלוהים ולחסדו, יבלה את הנצח באגם האש, יחד עם השטן ושדיו, ויחווה את זעם אלוהים לנצח נצחים.

 

מי ניצח? – האם תחזיותיהם של סנבלט וחבריו התגשמו?

לא! – פסוק 38:

וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה, וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ; וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת.

נחמיה מציין את ההצלחה שנבעה בחסד אלוהים. החומה הושלמה עד חצי מגובהה תוך 52 ימים (ו 15: "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם").

כאשר העם ראה את העבודה העיקרית בשלב כה מתקדם — החומה מוקמת ויושבי העיר בטוחים יותר — עלתה שמחה בלבם. ההצלחה עודדה אותם להמשיך במשימה.
לסיכום:

א. לא לחינם נחמיה מציין את שמות שערי ירושלים, את זהות העובדים ומהות העבודה.

נתונים אלו היוו סמל ותבנית לישוע המשיח ופועלו בעבור ילדיו.

כמו כל אדם שהשתתף בבנייה, כמו כל אחד שהתרגש בהקדשת שער הצאן והבין שעליו לשמור על קדושה במלאכת בניית שאר השערים והחומה, כך כל אחד מאיתנו ראוי שיחקור ויבדוק את נפשו כשהוא בא בשער בית אלוהים.
ב. כל בני יהודה השתתפו בעמל, לא היו יוצאים מן הכלל! לכן, כאשר אנו רואים צורך כלשהו בבית אלוהים, הבה נפעל בהתלהבות כדי לתקן ולעשות. אל לנו לעצור ולחשוב, "מי הוא האחר שצריך ללכלך את ידיו?"
ג. כאשר נחיה עבור האדון ישוע באופן ברור ואדוק, יגיעו גם קריאות הבוז והלעג. אל נא נישבר! אל ירפו ידינו! אלוהים אשר התחיל את העבודה בחיינו נאמן להישאר עמנו ולסיים את אשר התחיל (פיליפים א 6: "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ").

אלו הפועלים עבור אלוהים ובשמו, יעלו ויצליחו. האחרים אשר לועגים ובזים ליראי אלוהים יבלו את הנצח עם השטן, המורה שלהם.

הבה, נתמקד בבניית בית אלוהים ונחיה על פי רצון אלוהים ולכבודו!