נחמיה פרק ו

Print Friendly

נחמיה ניצל ממארב של סנבלט ושאר אויבי ישראל

נחמיה ניצל ממארב

תוכן הפרק:

פסוקים 1-4:       סנבלט ורעיו זוממים פגישה עם נחמיה במטרה לפגוע בו או לערער את מעמדו.

פסוקים 5-9:       תשובת נחמיה להזמנה של סנבלט ורעיו.

פסוקים 10-14:   הניסיון להטעות את נחמיה על־ידי נביא שקר.

פסוקים 15-19:   השלמת החומה ורישומה על הגויים מסביב והניסיון להשלים בינם לבין נחמיה.

נחמיה פיקח ועמל על בניית חומות העיר ירושלים מאז שהגיע לעיר מפרס. ביום הרביעי לבואו כבר החלו עבודות שיקום החומות.

52 ימים לאחר מכן — כל הפרצות בחומות נסגרו, השערים נבנו והשומרים נעמדו במקומות הנחוצים. נחמיה לא זלזל בשום טענת, חשש ופחד מצד העובדים, ולא חסך בשום אמצעי כדי להגביר את ההגנה על העובדים במלאכת שיקום החומות.

והנה, כאשר סנבלט ושאר האויבים הבינו שאי אפשר לתקוף את נחמיה בתוך החומות, הם זממו תכנית חדשה. מטרתם הייתה לערער את מעמדו ועדותו של נחמיה, וייתכן מאוד שגם התכוונו לפגוע בו פיזית. כל דרך לגרום להפסקת שיקום חומות ירושלים ובנייניה הייתה מקובלת עליהם.

סנבלט ורעיו זוממים פגישה עם נחמיה במטרה לפגוע בו

פסוקים 1-4:

1 וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְסַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וּלְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אֹיְבֵינוּ כִּי בָנִיתִי אֶת הַחוֹמָה, וְלֹא נוֹתַר בָּהּ פָּרֶץ, גַּם עַד הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים. 2 וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר: "לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ." וְהֵמָּה חֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה. 3 וָאֶשְׁלְחָה עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים לֵאמֹר: "מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת; לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם?" 4 וַיִּשְׁלְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה אַרְבַּע פְּעָמִים וָאָשִׁיב אוֹתָם כַּדָּבָר הַזֶּה.

סנבלט הבין שאי אפשר לפגוע בנחמיה כשהוא מוגן בתוך חומות העיר, ולכן הוא ורעיו הגו רעיון להוציא את נחמיה מירושלים.

הם שלחו לנחמיה מסר וביקשו שיגיע לאחד הכפרים ליד בקעת אונו (אזור לוד), על גבול יהודה ושומרון בתקופה ההיא (עזרא ב 33; נחמיה ז 37, יא 35).

תוכן הפגישה המוצהר: דיון בהאשמות נגד נחמיה, כאילו הוא בונה את החומות כדי למרוד נגד מלך פרס ולהכריז על עצמו כמלך יהודה (פסוק 6).

נחמיה לא היה כל כך תמים. הוא ידע שמטרת ההזמנה הייתה להרחיקו ממקום מוגן, כך שיהיה חשוף להתקפה. כבר ארבע פעמים נחמיה ענה בסירוב להזמנות סנבלט ושאר האויבים. תירוציו היו הגיוניים: "מלאכתי רבה, ונוכחותי נחוצה להמשך תקין של העבודה."

תשובתו של נחמיה הייתה נכונה אך לא שלמה. הוא ידע שמטרתם זדונית, אך לא פירט זאת בתשובתו. סביר להניח שנחמיה ניסה להרוויח זמן כדי לסיים את מלאכת בניית החומות.

האם סנבלט הבין את הרמז של נחמיה ויניח לנפשו? האם ארבע תשובות של "לא!" יספיקו? — ממש לא!

האשמה נגד נחמיה ותשובתו לסנבלט ורעיו

פסוקים 5-9:

5 וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה פַּעַם חֲמִישִׁית אֶת נַעֲרוֹ, וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ. 6 כָּתוּב בָּהּ: "בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגַשְׁמוּ אֹמֵר, אַתָּה וְהַיְּהוּדִים חֹשְׁבִים לִמְרוֹד, עַל־כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה, וְאַתָּה הוֶֹה לָהֶם לְמֶלֶךְ, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. 7 וְגַם נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ לִקְרֹא עָלֶיךָ בִירוּשָׁלָיִם לֵאמֹר: 'מֶלֶךְ בִּיהוּדָה!' וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו."

8 וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו לֵאמֹר: "לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר, כִּי מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדָאם." 9 כִּי כֻלָּם מְיָרְאִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר: "יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן הַמְּלָאכָה וְלֹא תֵעָשֶׂה." — "וְעַתָּה, חַזֵּק אֶת יָדָי."

סנבלט שולח לנחמיה את ההזמנה החמישית. האופן בה היא נשלחה מציינת את רחשי לבו. היה מדובר ב"איגרת פתוחה".

המסר שבאיגרת פתוחה:

א.    זלזול והקנטה;

ב.    תוכן האיגרת נועד להיוודע לכל, ייתכן עוד לפני שנחמיה יזכה לקראה. בדרך זו נחמיה לא יוכל להתעלם מההזמנה, כי כל תושבי העיר יהיו מודעים לתוכנה.

הערה: איגרות היו כתובות על קלף ומגולגלות וחתומות בחומר דביק ועליו טביעת חותם על מנת לוודא סודיות.

מה היה כתוב באיגרת?

פסוקים 6-7:

6 כָּתוּב בָּהּ: בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגַשְׁמוּ אוֹמֵר, אַתָּה וְהַיְּהוּדִים חוֹשְׁבִים לִמְרוֹד, עַל כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה, וְאַתָּה הוֶה (נעשה) לָהֶם לְמֶלֶךְ, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. 7 וְגַם נְבִיאִים (נואמים) הֶעֱמַדְתָּ לִקְרא עָלֶיךָ בִירוּשָׁלַיִם לֵאמוֹר: "מֶלֶךְ בִּיהוּדָה", וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְעַתָּה לְכָה וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו.

גַשְׁמוּ הערבי טען שנחמיה ושאר בני ירושלים בונים את החומות כדי למרוד נגד מלך פרס וכי נחמיה מתכנן להכריז על עצמו כמלך על יהודה. הוא הוסיף והאשים את נחמיה שהוא אף העמיד "נביאים" שיכריזו בירושלים כי אלוהים המליך אותו למלך על יהודה.

מן הסתם אנו יודעים שהיו אלה האשמות שוא. יחד עם זאת, סביר שהיו בירושלים כאלו שהתרגשו מעצם בניית החומות, ומפאת התלהבותם הכריזו על נחמיה כמלך יהודה. אחרים פעלו בשירות סנבלט ורעיו והכריזו הצהרות שכאלו ביודעם כי הדבר יפגע בנחמיה.

האם הנחה זו מנותקת מהמציאות?

אני משוכנע שאם מנהיג כלשהו היום יגרום לבניית בית המקדש בירושלים, יהודים רבים יכריזו עליו כמשיח!

לנחמיה לא היה יד בדבר, אך קריאות או שמועות שכאלו יכולות להביא אסון על נחמיה ועל ירושלים.

האיגרת נשלחה פתוחה כדי שתוכנה ייוודע לכל, וה"מידע" שכך הופץ על אודות נחמיה ערער את ביטחונם של חלק מהתושבים בנחמיה ובכנות פעילותו.

בכל חברה ישנם חלשי אופי וקנאים שצריכים את התירוץ הזניח כדי לתת דרור לרשע ולחמדנות שבלבם. אם היו כאלו שרק חשדו בכנות כוונותיו של נחמיה, הרי שמידע מתעה שכזה היה הטריגר שגרם להם לנטות לצד האויבים. כעת נחמיה צריך להתמודד לא רק עם אויבים מבחוץ, אלא עם מספר גדל של אויבים מבפנים.

מה הייתה תגובתו של נחמיה?

פסוק 8:

וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו לֵאמֹר: "לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר, כִּי מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדָאם."

נחמיה שלח להם מסר באומרו שכל ההאשמות חסרות בסיס. הן פרי דמיונם הזדוני של סַנְבַלַּט, גשם ושותפיהם.

בפסוק 9 נחמיה מתאר את ההשפעה הקשה של פעולת סנבלט ורעיו:

כִּי כֻלָּם מְיָרְאִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר: "יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן הַמְּלָאכָה וְלֹא תֵעָשֶׂה, וְעַתָּה חַזֵּק אֶת יָדָי."

רבים מיושבי ירושלים פחדו והיססו להמשיך במלאכת הבנייה.

לאור זאת נחמיה פונה לאלוהים ומבקש: "חַזֵּק אֶת יָדָי!" הוא משתמש בביטוי שמזכיר את מצבו של משה בעת מלחמת ישראל נגד עמלק. כשידיו של משה נשארו מורמות, ישראל ניצח, וכשידיו רפו עמלק ניצח. מסיבה זו אהרון וחור תמכו בידיו של משה (שמות יז 12: "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ").

"אלוהים, החזק את ידיי הנשואות אליך!" – משמע, "כל מעייני בך! כל ישועתי ממך ולא משום אדם, גם לא מבני עמי!"

מספר לקחים חשובים מפסוקים 1-9:

א.        סנבלט ידע שקשה לפגוע בנחמיה "במבצרו", ולכן הוא ניסה להרחיקו משם כדי להקל על הגשמת זממו.

           השטן פועל נגדנו ממש באותה שיטה.

           אנו מוגנים יותר כאשר אנו נמצאים בחברה רוחנית בוגרת. שם, אנו תחת עינם הפקוחה של אחים ואחיות לאמונה האוהבים אותנו. הם מאירים לנו על טעות, מייעצים לנו על דרך טובה ואף מגוננים עלינו מצרה, גם כשלעתים אנו לא מזהים אותה.

           בחברה בוגרת מבחינה רוחנית, אנו חשופים הרבה יותר ללימוד תקין ולהגנה ממארב פיזי ורוחני.

           כאשר אנו מתרחקים מהתחברות בריאה, כזו שאלוהים בחסדו מעניק לנו, אנו מעמידים את עצמנו חשופים יותר להתקפות ולהשפעות שעלולות לערער את עדותנו ולפגוע בנו מבחינה רוחנית. הדבר נכון לכל הגילאים.

           כאשר בני נוער מבלים זמן רב עם חברים שאינם מאמינים, הם חשופים לרעיונות ומעשים שאינם מכבדים את אלוהים ועלולים להרוס את עדותם. החברה הלא מאמינה ופעולותיה יכולה להיות מאוד מושכת.

           עלינו לזכור: כאשר אנו, בכל גיל, חשופים להשפעה של חברה מסוימת, במוקדם או במאוחר אופייה ותכונותיה ישפיעו עלינו ויהיו חלק מחיינו. על כן, חשוב שנהיה חשופים הרבה ככל האפשר לחברה המכבדת את האדון ישוע.

           כמו שנחמיה צדק כאשר דחה את הזמנת סנבלט ושאר האויבים, כך עלינו לבחון היטב לאן אנו מוזמנים ולסרב להגיע למקומות או לחברה רעים.

           הקהילה אינה בנוייה מאנשים מושלמים! אך עדיף ורצוי להיות בחברת בני האדון הלא מושלמים מאשר עם בני העולם.

ב.        סנבלט ורעיו העמידו את נחמיה תחת איום: "אם לא תבוא, נפרסם שאתה פועל נגד המלך!"

           לאויבים הייתה השפעה רבה, והלחץ על נחמיה להיוועד עמם היה גדול. למרות זאת, הוא סירב וזעק לאלוהים שיגן עליו.

           כך נכון גם לנו! לעתים החברה הלא מאמינה תדרוש מאיתנו להשתתף במעשיה, ותלעג לנו אם נסרב. הסובבים אותנו עלולים להשפיל או להאשים אותנו בדברים שאיננו אשמים בהם, וזאת רק בגלל שסירבנו להשתתף במעשיהם.

           עלינו להעדיף לעג ובוז מצד העולם על פני ביזוי כבוד האדון. גם אדוננו ישוע המשיח העדיף את הלעג והבוז, וסירב לסור ממילוי כל רצון אלוהים האב.

הניסיון להטעות את נחמיה על־ידי נביא שקר

האם כעת יפסיקו סנבלט ורעיו להטריד את נחמיה ולנסות להכשילו? – ממש לא!

פסוקים 10-14:

10 וַאֲנִי בָאתִי בֵּית שְׁמַעְיָה בֶן־דְּלָיָה בֶּן־מְהֵיטַבְאֵל, וְהוּא עָצוּר, וַיֹּאמֶר: "נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל־תּוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ, וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ." 11 וָאֹמְרָה: "הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח? וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַהֵיכָל וָחָי? לֹא אָבוֹא." 12 וָאַכִּירָה וְהִנֵּה לֹא אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ, כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי, וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ. 13 לְמַעַן שָׂכוּר הוּא לְמַעַן אִירָא וְאֶעֱשֶׂה־כֵּן וְחָטָאתִי, וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע לְמַעַן יְחָרְפוּנִי. 14 "זָכְרָה, אֱלֹהַי, לְטוֹבִיָּה וּלְסַנְבַלַּט כְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה, וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי."

לאחר שנכשלו בניסיונות קודמים, סנבלט ורעיו השתמשו בתחבולה מאוד מתוחכמת. הם ניסו לשכנע את נחמיה לפעול נגד הוראת אלוהים, וזאת באמצעות אנשים הקרובים לו, כאלו שנחמיה הקשיב להם ושקל בחיוב את הצעותיהם ודעתם.

נחמיה הגיע לביתו של שמעיה בן־דליה "וְהוּא עָצוּר" – משמע, הוא היה בביתו וייתכן כי דבר מסוים מנע ממנו לצאת לחברת אנשים (ראה שמואל א כא 8; ירמיהו לו 5; מלכים ב ו 32 עד ז 2).

מדוע שנחמיה ילך לשמעיה?

ככל הנראה הוא היה האחד, או בין אלו, שהכריז על נחמיה כמלך יהודה (ראה האשמות של סנבלט ורעיו; שמעיה מוזכר על תקן של נביא – פסוק 12); ייתכן שנחמיה פנה אל שמעיה למען יחדל מהכרזה שכזו. בשלב זה נחמיה לא חשד בו כפועל בשליחות סנבלט, אלא רק כמכריז מתוך התפעלות רגשית.

מאוחר יותר, כאשר שמעיה הציע לנחמיה לפעול בדרך הנוגדת בעליל את הוראת אלוהים, נחמיה הבין שגם הוא – שמעיה – פועל לטובת אויביו.

מה הציע שמעיה לנחמיה?

שמעיה טען שדבריו הם נבואה: "מכיוון שהאויבים באים להרגך היום בלילה, ברח אל היכל אלוהים, לאולם הקודש, הנמצא ממש לפני קודש הקודשים. מכיוון שהכניסה לאולם זה מותרת רק לכוהנים, הרי שאף אחד לא יחפש אותך שם וכך תהיה מוגן מניסיון ההתנקשות."

העובדה ששמעיה הציע לנחמיה היכן להתחבא, מוכיחה שהיה להם יחס קרוב.

הצעתו של שמעיה נשמעת משכנעת, אך היא נוגדת את מצוות אלוהים. בספר במדבר ג 10, 38, יח 7 נאמר "…וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" – כלומר, הכניסה לאזור הקודש במשכן / במקדש, הייתה מותרת לכוהנים בלבד.

איך נחמיה ידע ששמעיה אינו לצדו?

א.        ההצעה נגדה את מצוות אלוהים.

ב.        גם אם נחמיה לא היה נענש על־ידי אלוהים בגלל כניסתו לאולם הקודש, הרי שפעולה שכזו תציג את נחמיה כפחדן.

ג.         שמעיה הוכח כנביא שקר, וככזה, אינו משרת את נחמיה ואינו לצדו.

נחמיה ידע שאלוהים אינו משנה את מצוותיו בתלות גודל הבעיות, ולכן קבע ששמעיה אינו לצדו אלא לצד אויביו. נחמיה בדק את הצעת שמעיה לאור דבר אלוהים, ולכן ידע בוודאות ששמעיה אינו לצדו. ההיצמדות לדבר אלוהים הצילה את נחמיה.

מה אנו לומדים מלקח זה?

א.        דבר אלוהים מכיל את כל האמת שאנו צריכים לדעת על מנת לחיות חיים מבורכים, חיים שמהווים עדות למען המשיח ומפארים את אלוהים.

           העולם ולעתים אנשים הקרובים לנו ייעצו לנו עצות שנשמעות הגיוניות וחכמות, אבל אחריתן – אסון וכאב. עלינו לבדוק תמיד אם עצה כלשהי נוגדת אפילו אחת ממצוותיו של אלוהים.

 

ב.        לא כל מי שמציע לנו עצה רעה הוא בהכרח אויבנו! לעתים קרובות זה נובע מחוסר הבנה או חכמה, ולא מתוך כוונה רעה. למרות זאת, הדרך להישמר מאימוץ עצה רעה היא בבדיקת כל עצה לנאמר בדבר אלוהים או לעקרונות הנלמדים בו.

           אלוהים לעולם לא יפר את דברו.

דוגמאות:

■     יהיו כאלו שיגידו לנו להתחתן עם בת או בן זוג שאינו מאמין "כי הרי האהבה קובעת… ומאוחר יותר היא, או הוא יאמין!"  אבל דבר אלוהים אומר את ההפך:

ב-קורינתים ו 14-18:

14 אַל תֵּרָתְמוּ לְעֹל אֶחָד עִם הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים; כִּי אֵיזוֹ שֻׁתָּפוּת לִצְדָקָה עִם עַוְלָה? וּמָה רֵעוּת יֵשׁ לְאוֹר עִם חֹשֶׁךְ? 15 מַה הַסְכָּמָה יֵשׁ לַמָּשִׁיחַ עִם בְּלִיַּעַל? אוֹ מַה חֵלֶק לְמַאֲמִין עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין? 16 וּמַה קֶּשֶׁר יֵשׁ לְהֵיכַל אֱלֹהִים עִם אֱלִילִים? הֵן אֲנַחְנוּ הֵיכַל אֱלֹהִים חַיִּים, כְּפִי שֶׁאָמַר אֱלֹהִים: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם; וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָה יִהְיוּ לִי לְעָם." 17 עַל כֵּן, "צְאוּ מִתּוֹכָם וְהִבָּרוּ," נְאֻם יהוה, "וְטָמֵא אַל־תִּגָּעוּ, וַאֲנִי אֲקַבֵּל אֶתְכֶם; 18 וְהָיִיתִי לָכֶם לְאָב וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְבָנִים וּלְבָנוֹת," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת.

קודם כל ישועה, ורק אחר כך ניתן לדבר על חיים משותפים!

■     יהיו כאלו שיגידו לך שאפשר לעבוד בכל מקום ובכל שעה, והפרנסה קודמת להתחברות בקהילה. אך דבר אלוהים מצווה עלינו לא לעזוב את אסיפתנו, הוא אף מצווה להתרחק מכל הנראה רע:

אל העברים י 25:

"בַּל נַזְנִיחַ אֶת הִתְכַּנְּסוּתֵנוּ כְּמִנְהַג כַּמָּה אֲנָשִׁים, כִּי אִם נְעוֹדֵד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וּבְיִחוּד בִּרְאוֹתְכֶם כִּי קָרֵב הַיּוֹם."

א-תסלוניקים ה 22:

"הִתְרַחֲקוּ מִן הָרַע עַל כָּל צוּרוֹתָיו" (ראה גם תהילים א).

■     ישנן קהילות שבהן אנשים מכנים עצמם "נביאים". מנין לנו לדעת אם הם נביאי שקר או לאו?

דבר אלוהים מלמדנו לבדוק את "נבואותיהם" לאור הכתוב בספר דברים יח. במידה ויאמרו …

—  דבר הנוגד את הכתוב בכתבי הקודש,

—  נבואה שבבוא הזמן לא תתגשם בדיוק של 100%,

… על הקהילה להוכיח אותם. אם לא יתוודו על חטאם, עליהם להיות מוכרזים כנביאי שקר ומנודים מגוף המשיח.

חלק הארי מהבעיות בגוף המשיח היום נובע מהתעלמות הנחיות אלוהים בדברו ומהעדפת מצוות אדם על פני דבר אלוהים הכתוב והברור.

האויב לא מוותר

סנבלט לא ויתר ובכל פעם שכלל את תחכום הניסיון להתנקש בנחמיה. דרכו של סנבלט היא הדוגמה לאופן פעולתו של השטן כלפינו – הוא לא מוותר.

כשאנו מתמודדים בהצלחה עם פיתוי אחד, הוא מיד מכין פיתוי וניסיון אחר. מסיבה זו עלינו להישאר מוגנים בצורות הבאות:

●         היצמדות לדבר אלוהים,

●         קרבה למאמינים אחרים, שהם בוגרים מבחינה רוחנית,

●         התרחקות (בכל הגילאים) מחברה שמושכת אותנו להתרחק מהקהילה, מהלימוד ומהיישום של דבר אלוהים.

במילים פשוטות:

עלינו ללבוש תמיד את מלוא כלי נשק האלוהים למען נעמוד מנצחים לאחר כל התמודדות עם נכלי השטן:

אל האפסים ו 10-18:

10 סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בַּיהוה וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ. 11 לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן; 12 כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם. 13 עַל כֵּן קְחוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תּוּכְלוּ לְהִתְנַגֵּד בַּיּוֹם הָרָע, וְלַעֲמֹד לְאַחַר עֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַכֹּל. 14 עִמְדוּ כְּשֶׁהָאֱמֶת חֲגוּרָה עַל מָתְנֵיכֶם וְשִׁרְיוֹן הַצֶּדֶק לְבוּשְׁכֶם, 15 וּכְשֶׁרַגְלֵיכֶם נְעוּלוֹת נְכוֹנוּת לִבְשׂוֹרַת הַשָּׁלוֹם. 16 עִם כָּל אֵלֶּה שְׂאוּ אֶת מָגֵן הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת כָּל חִצָּיו הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָרָע. 17 וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלֹהִים. 18 בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים.

בנאמנות נושאת פרי

ובכן, נחמיה פעל על פי הדרכת אלוהים והתוצאות היו:

●         השלמת חומות ירושלים,

●         הרושם שהצלחה זו עשתה על הגויים מסביב,

●         הניסיון להשלים בינם לבין נחמיה.

פסוקים 15-19:

15 וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. 16 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל־אוֹיְבֵינוּ וַיִּרְאוּ כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת. 17 גַּם בַּיָּמִים הָהֵם מַרְבִּים חֹרֵי יְהוּדָה אִגְּרֹתֵיהֶם הוֹלְכוֹת עַל טוֹבִיָּה, וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה בָּאוֹת אֲלֵיהֶם. 18 כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן־אָרַח, וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ לָקַח אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה. 19 גַּם טוֹבֹתָיו הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי, וּדְבָרַי הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ, אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה לְיָרְאֵנִי.

נחמיה בחר להישמע למצוות אלוהים, ואלוהים גמל לו בחסד רב. נחמיה לא פעל על פי עצת אנשים או על סמך הרגש או "ההיגיון" (משלי ג 5-8: "בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן; בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ. אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ, יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע. רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ, וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ").

חלק מהגויים פירשו את השלמת בניית החומות בפרק זמן קצר כל כך (52 ימים) כמעשה שנבע מאלוהים. מסיבה זו הם יראו את אלוהים. הם הבינו שאלוהים לצדו של נחמיה, ולכן בחרו לא לפעול נגדו ונגד בני יהודה.

אותו אפקט שנראה בשכניו של נחמיה מוכר לנו מתושבי ממלכת פרס ומדי. כאשר הם ראו כיצד היהודים ניצלו מניסיון השמד של המן, הם יראו את אלוהים ורבים מהם חזרו בתשובה והאמינו ביהוה (מגילת אסתר ח 17: "… וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם").

מה הלקח עבורנו?

כאשר אנו מצייתים באמונה ובאהבה לדבר אלוהים ולהדרכתו, אלוהים נאמן לקיים את כל שהבטיח לנו. הוא ילחם עבורנו ויפעל למעננו (ב 20, ד 14).

כאשר אלוהים פועל לצדנו, הדבר ברור לעיניהם של הסובבים אותנו. אז הם מבינים שאיננו פועלים לבד, אלא עם כוח – כוחו של אלוהים.

משתפי הפעולה

גויים רבים שינו את דעתם, אך נחמיה עדיין לא התפטר מאויביו המושכים בחוטים!

מתברר שלאורך כל הזמן בו סנבלט פעל נגד נחמיה, חלק מהשרים והנכבדים ביהודה היו בקשרי ידידות עם סנבלט ושאר אויבי יהודה. הם העבירו לטוביה העמוני כל מידע על המתרחש בעיר, כולל כל פעולה של נחמיה.

מדוע?

חלקם נשבעו לשמור לו אמונים.

א.        ככל הנראה הם זכו לתפקידים או טובות הנאה ממנו וראו עצמם חייבים לו.

ב.        חלק אחר היה קשור לטוביה בקשרי נישואין. במילים פשוטות, הם היו "משפחה". טוביה היה נשוי לבת של שכניה, שהיה מגדולי יהודה. בנו של טוביה, יהוחנן, היה נשוי לבת של משולם, שהיה נכדו של משיזבאל מבני זרח בן יהודה (ו 18: "כִּי רַבִּים בִּיהוּדָה בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ, כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן־אָרַח; וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ לָקַח אֶת בַּת־מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה"; יא 24: "וּפְתַחְיָה בֶּן־מְשֵׁיזַבְאֵל מִבְּנֵי זֶרַח בֶּן־יְהוּדָה לְיַד הַמֶּלֶךְ לְכָל דָּבָר לָעָם").

אותם שרים וסגנים היו פועלים על אוזנו של נחמיה והיו מעבירים מסרים כדי לקדם את טוביה. כמו כן, הם היו מעבירים כל מידע על אודות נחמיה.

נחמיה מציין את התכלית של הקשר: להפחיד את נחמיה.

הוא הבין שרבים מאוחזי התפקידים הם בעלי לב חצוי. במצב שכזה בלתי אפשרי לארגן חזית אחידה נגד האויב, כי הרי …

●         איך אפשר להילחם נגד האויב כאשר יש לו בסיסים בתוך העיר עצמה?

●         איך אפשר להילחם נגד האויב כאשר חלק מהנהגת העיר בעלי ברית עמו?

את התשובות לשאלות אלו נלמד בפרקים הבאים (ראה יג 7).