ספר חבקוק – שיעור מס' 3

Print Friendly

ספר חבקוק

פרק א, פסוקים 5-11

5 רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ; כִּי־פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר׃ 6 כִּי־הִנְנִי מֵקִים אֶת־הַכַּשְׂדִּים, הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר; הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי־אֶרֶץ, לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא־לוֹ׃ 7 אָיֹם וְנוֹרָא הוּא; מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא׃ 8 וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו; וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל׃ 9 כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה; וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי׃ 10 וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ; הוּא לְכָל־מִבְצָר יִשְׂחָק, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ׃ 11 אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם; זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ׃

פועל אלהים הנפלא

אלהים, איה הצדק? מדוע אתה חסר רגישות ואדיש? מדוע אינך מגיב ופועל? עד-אנה תחריש? אלו היו זעקותיו של חבקוק בראותו את גל הריקבון החברתי והמוסרי ששטף את הארץ.

חסר רגישות? אדיש? חסר מעש? לא אלהים! למרות שנראה שהוא ישן, אלהים ער ופועל בכל הנעשה במזרח התיכון.

לאלהים יש תמיד תשובה לתפילת הצדיק ולתחנוניו, אך לא תמיד זוהי התשובה שהצדיק מצפה לה. חבקוק מהווה דוגמא לכך. אלהים נתן תשובה מדהימה לתפילתו, וזו השאירה את הנביא פעור פה.

בחירת הכשדים

אלהים מלא הפתעות ליראיו. עיני חבקוק עמדו להיפקח לתכניתו המלאה של אלהים עבור יהודה.

ראשית, אלהים גילה לחבקוק את מעורבותו בעולם: "רְאוּ בַגּוֹיִם" (פס' 5). אלהים רצה שחבקוק יראה את התמונה הכללית, את השקפת העולם שלו, כי עליו ועל העם להבין שאלהים שולט בכל מאורע הקורה בעולם. על חבקוק היה לא רק לראות, אלא גם להביט (פס' 5) או לשקול היטב את אשר אלהים עושה.

ומה עשה אלהים? הוא הקים את הכשדים ונתן להם כוח רב. הכשדים היו עם שמי שמוצאו מנחור, אחי אברהם (בראשית כב 23). הם התיישבו באזור הידוע כבבל, ולכן נקראו גם בבלים. בזמנו של חבקוק החל נבופלאסר מלך בבל במסעות הכיבושים שלו. הוא השמיד את ממלכת אשור (612 לפנה"ס) ששלטה במזרח התיכון במאה השביעית לפנה"ס. נבוכדנאצר (בנו של נבופלאסר) הביס את פרעה-נכו וצבאו בכרכמיש (605 לפנה"ס), ואז שם את פניו לירושלים.

האם אלהים חסר מעש ואדיש לאי-צדק? לא! אלהים אמר לנביא, אם התערבתי בענייני הגויים, האם לא אתערב כשמדובר בעמי, יהודה? כמובן שכך אעשה!

למשיחיים רבים אין כלל השקפת עולם. הם סובלים מקוצר-ראייה רוחני. עלינו להרחיב את אופקינו לעולם ולראות את מעורבות אלהים בכל. הצדק ינצח כאשר אלהים מקים עם אחד ומפיל אחר.

כאשר השחיתות החברתית והמוסרית גואה  כיום, רבים שואלים, מדוע אין אלהים שופט את העם? יש לזכור כי גלגלי הצדק אולי מסתובבים לאט, אך הם מסתובבים ללא-הרף. אלהים הוא אלוהי צדק, ולכן עליו להעניש את העם אם לא יחזרו בתשובה. אלהים הקים עמים חזקים, כמו הבבלים, שיכולים להנחית על ישראל מכה ניצחת אם הוא יאפשר זאת. משיחיים יכולים ללמוד מניסיונו של חבקוק. אלהים פועל מתוך השקפת עולם רחבה.

שנית, חבקוק היה מודע לתדהמה שגורמת מעורבות אלהים: "ראו…והתמהו תמהו" (פס' 5). משמעות המילים התמהו תמהו היא להתפלא או להשתומם. כאשר אלהים יגלה ליהודה איך הוא מתכוון להביא משפט צדק על חטאי העם, הנביא והעם ידהמו. המשפט יהיה כל-כך מפתיע שהם לא יאמינו כיסופר (פס' 5). הם לא יוכלו להאמין שאלהים יאפשר לבבלים עובדי-האלילים להחריב אותם. ירמיה אף הוא מבטא את תדהמת העם: " כִּחֲשׁוּ בַּיהוה, וַיֹּאמְרוּ לֹא־הוּא; וְלֹא־תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה " (ירמיה ה 12).

נביא אחר נביא הכריזו כי דור זה או אחר ישפט, אך מעטים האמינו להם. בני דורו של נוח לא האמינו, עד שהמבול שטף אותם מעל פני האדמה. לוט לא האמין, עד שאש וגופרית ירדו על סדום ועמורה. עשרת השבטים לא האמינו, עד שנוצחו על-ידי האשורים. גם היום אין אנשים מאמינים כי משפט אלהים  בוא יבוא על העולם.

כאשר שאול השליח לימד בבית-הכנסת באנטיוכיה, הוא השתמש בנבואת חבקוק כאזהרה לאלה שיכחשו במשיחיותו של ישוע (מעשי השליחים יג 41). ציטוטו של שאול שונה מעט מהנוסח בחבקוק, מכיוון שהוא השתמש  בתרגום השבעים. הוא גם לא ציטט את הפסוק כהתגשמות הנבואה בחבקוק א 5, אלה לשם הקבלה בלבד. בגלל חוסר אמונתם של היהודים בימיו של שאול, הם עמדו בפני אותו משפט כמו אלה שהוזהרו על-ידי חבקוק (מעשי-השליחים יג 40).

מה היה המשפט בימי חבקוק?

הכשדים יחריבו את יהודה כליל. חורבן ירושלים בידי הכשדים בשנת 586 לפנה"ס היה רק צילו של החורבן העתידי בידי הרומאים בשנת 70 לספירה. בשני המקרים ירושלים והמקדש נחרבו באותו יום (ט' באב).

שאול לא השתמש בנבואה במובן הגשמי בלבד, אלא גם במובן הרוחני, בהתייחסו לדראון עולם שיבוא על כל אלה הדוחים את המשיח ישוע, הן יהודים והן גויים.

שלישית, חבקוק נהיה מודע לפועל אלהים, הצפוי להיות מדהים: "כִּי־פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם" (פס' 5). מהו פועל זה? אלהים יקים "את הכשדים…ההולך למרחבי-ארץ" (פס'  6) ויחריב את יהודה. כאשר אלהים מדבר על הקמת הכשדים אין הכוונה לעלייתם כמעצמה עולמית מכיוון שהם היו כאלה כבר 20 שנה. אלהים מדבר על הקמת הכשדים במיוחד כדי להביא משפט על יהודה.

שים לב שאלהים מקים עמים עבור כוחו הוא. למרות שאלהים מאפשר לעמים להיות מעצמות, אין לו חלק באופיים או מעשיהם הלא מוסריים. הוא פשוט מאפשר לנטייתם הטבעית הרעה להתבטא לצורך משפט.

העם הכשדי יהיה "מר" (אכזרי) ו"נמהר" (נע במהירות ובפזיזות), "הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי־אֶרֶץ, לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא־לוֹ" (פס' 6).

למרות שאלהים גילה לחבקוק את תכניתו להקים את הכשדים, הוא אינו נותן כל סיבה לבחירה או פעולה זו:

  1. 1.                     אלהים אינסופי אינו מחויב להסביר את מעשיו לבריאתו הסופית. איוב הוא דוגמה ברורה לכך. אלהים נתן לאיוב לסבול סבל קשה ולהטיל ספק בניסיונו, אך לא הסביר את מניעיו לכך (איוב ל"ח-מ"ב). אלהים הוא ריבון ויכול לעשות בבריאה ככל העולה על רוחו. כך גם בנוגע לעם ישראל (אל הרומיים ט'-י"א). יש לזכור כי כל מעשי אלהים מושלמים (אל הרומיים י"א 33-36).
  2. 2.                     מחשבותיו ודרכיו של אלהים שונות מאלה של בני-אדם: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי; נְאֻם יהוה׃ כִּי־גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ; כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיה נה 8-9). איש לא יכול להבין את מעשי אלהים על דעת עצמו, ללא דבר אלהים.
  3. 3.                    אלהים לא מסביר את מעשיו כי תכניתו היא כל-כך מדהימה שהנביא והעם היו מסרבים להאמין אפילו אם היה מסביר אותה (פס' 5).

מקבילה מודרנית לפלישה הצפויה של בבל היא השואה של מלחמת-העולם השנייה. רבים שואלים, איך יכול היה אלהים אוהב לאפשר לשישה מליון יהודים לההרג בידי הנאצים?

למרות שהיהודים הוזהרו שישפטו על חוסר ציות מאות שנים לפני כן, הם לא היו מבינים, מאמינים או צופים את זוועות השואה של 1933-1945, גם אם היו שומעים זאת. אפילו בתחילת השואה, יהודים רבים באירופה לא חשו בסכנת הרדיפות האיומות הממשמשות ובאות, למרות שהיטלר הציק ואיים עליהם מאוד.

אנשים דנים בשואה מזה 70 שנה בלי להגיע להסבר משביע רצון מדוע קרתה. אין תשובה מספקת פרט לתשובה התנ"כית.

יש לזכור כי לא משנה מה קורה לבני-האדם, אלהים שולט באופן ריבוני בבריאה וכל מעשיו מושלמים, אפילו כאשר בני-האדם אינם מסוגלים להבינם. יש לזכור כי תפישתם של בני-האדם היא מוגבלת, והם רואים רק חלקים קטנים מהתמונה הכללית של תכנית אלהים. אך אלהים יודע את הסיפור כולו, מתחילתו ועד סופו. יש לזכור כי  "נִּסְתָּרֹת, לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט 28). משה אומר שבני-האדם צריכים אמונה מבוססת באלהים, אפילו כאשר אין הוא בוחר לגלות את הסיבות למעשיו. יש לזכור כי אלהים אינו פועל בהכרח בזמן ובצורה שאנו מצפים. כך היה גם עם יהודה.

אופי הכשדים

הכשדים היו אכזרים. הם מתוארים כעם "איום ונורא" (פס' 7) כי לא היתה בהם טיפת רחמנות או חמלה. הכשדים נהגו באויביהם באכזריות רבה:

פסקה אחת בלבד דרושה כדי לתאר את אכזריותם. מעשי הזוועה של אשורנציפל היו מעוררי סלידה במיוחד. פירמידות של ראשי-אדם סימנו את מסלול הכובש, ילדים וילדות נשרפו בחיים או שנשמרו לגורל רע מזה, גברים שופדו, עורם נפשט בעודם בחיים, עיניהם נעקרו או שנחתכו ידיהם ורגליהם, או אזניהם ואפם, בעוד הנשים והילדים נלקחו לעבדות, העיר הכבושה נבזזה ונשרפה עד עפר והעצים בכל הסביבה נכרתו. עומק הצמאון לדם ולנקמה באויבים נראים בתבליט המתאר את אשורבניפל ומלכתו סועדים בגנם בעוד מלך עילם המנוצח תלוי על עץ מעליהם. הכשדים הפכו למה שהיו האשורים, וזה היה העם אותו בחר אלוהים להקים ככלי למשפט.

הצבאות החזקים ביותר רעדו למראה עוצמתם וחוסר אנושיותם של הכשדים. חבקוק אמר, "מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא" (פס' 7), משמע, הבבלים היו חוק לעצמם. הם לא הכירו בכוחם של עם או מערכת פוליטית אחרת מלבד שלהם. נבוכדנאצר הוא דוגמה בולטת לכך. דברו היה חוק. הוא היה מעל כל ולא עבד אלהים מלבד עצמו, עד שאלהים השפיל אותו (דניאל ד). הכשדים כבשו במהירות. המהירות בה יפשטו על יהודה מתוארת במונחים של בעלי-חיים.

  • "קַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו" (פס' 8). אין חיה המתקיפה מהר יותר מנמרים צמאי-דם, שרגליהם בקושי נוגעות באדמה ברדפם אחרי הטרף.
  • הם גם "חַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב" (פס' 8). זאבים ללא מזון מחפשים אחריו בשטחים נרחבים, אפילו תוך סכנה לחייהם.
  • " וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו; וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל" (פס' 8). לנשר ראייה חדה והוא חג גבוה מעל טרפו ומחכה לזמן המתאים כדי לעוט עליו.

אין פלא שבני יהודה נחרדו לגלות שאלהים שולח עליהם את הבבלים. אך משה כבר ניבא זאת מאות שנים לפני כן (דברים כח 49-50).

אף חומה, שער או עיר לא יכלו לעמוד בפני הבבלים: "לְכָל־מִבְצָר יִשְׂחָק, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ" (פס' 10). הבבלים יצחקו על ביצורי אויביהם ופשוט יבנו ערמות עפר כנגד חומות העיר ויצורו עליה (יחזקאל כו 7-14).

הכשדים ילעגו לשבוייהם. הם באו למטרה אחת בלבד – "חמס" (פס' 9) – בו הם מתענגים. אחרי ניצחונם, "וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל שֶׁבִי" (פס' 9).

מלך בבל ילעג (פס' 10) למנהיגים אותם ניצח וישחק בהם. המלך והנסיכים השבויים הוצגו לראווה כמו חיות בכלובים, והעם לעג וצחק למלך. לאחר מכן נערף ראשו. זה היחס לו זכה יהויקים שנאסר באזיקים  ונלקח לבבל בגלות הראשונה (דברי הימים ב פרק לו 6).

הכשדים כבשו בסערה את המזרח התיכון. אחרי כיבוש יהודה, "אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם; זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ" (פס' 11). למרות שהפסוק קשה להבנה, אלהים אומר שהכשדים ישאו כל מה שניקרה בדרכם כמו רוח חזקה. אך מכיוון שיחסם לעמים הכבושים היה כל-כך לא אנושי, כוס אשמתם תימלא לפני אלהים, שישפוט אותם בבוא היום.

הכשדים לא יחסו "זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ" (פס' 11) על נצחונותיהם במזרח התיכון, אלא שיבחו את כוחם ועוצמתם הם כמקור הניצחון. זה בדיוק מה שנבוכדנאצר טען לעצמו (דניאל ד 27). הוא טען כי כוחו הוא אלוהיו, טענה עליה יחזור צר המשיח לכשיכנס לתמונה (דניאל יא 37).

זו היתה התשובה לתפילת חבקוק. לעיתים משיחיים מתפללים, אלהים, איפה הצדק? עשה משהו בנוגע לריקבון החברתי והמוסרי הגואה בארצנו. אך מה אם אלהים יגלה איך הוא מתכוון לתקן את המעוות בארץ? תשובתו לתפילת חבקוק היתה חורבן יהודה!

עלינו להתפלל שארצנו תבורך במנהיגים הנכונים – מנהיגים המוכנים לפנות לאלהים לקבלת תשובות ולעבוד כדי להביא את העם להתחדשות רוחנית לפני שכשדים בני-ימינו יופיעו ויביאו עלינו משפט.