ספר חבקוק – שיעור מס' 6

Print Friendly

פרק ב, פסוקים 5-20 – הוי לרשעים

ספר חבקוק

פרק ב, פסוקים 5-20

5 וְאַף כִּי־הַיַּיִן בּוֹגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה; אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ, וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע, וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם, וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל־הָעַמִּים׃ 6 הֲלוֹא־אֵלֶּה כֻלָּם, עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ; וְיֹאמַר, הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא־לוֹ, עַד־מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט׃ 7 הֲלוֹא פֶתַע, יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ, וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ; וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ׃ 8 כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים, יְשָׁלּוּךָ כָּל־יֶתֶר עַמִּים; מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ, קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ׃ 9 הוֹי, בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ; לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ, לְהִנָּצֵל מִכַּף־רָע׃ 10 יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ; קְצוֹת־עַמִּים רַבִּים וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ׃ 11 כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק; וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה׃ 12 הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים; וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה׃ 13 הֲלוֹא הִנֵּה, מֵאֵת יהוה צְבָאוֹת; וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ׃ 14 כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ, לָדַעַת אֶת־כְּבוֹד יהוה; כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם׃ 15 הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ, מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר; לְמַעַן הַבִּיט עַל־מְעוֹרֵיהֶם׃ 16 שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד, שְׁתֵה גַם־אַתָּה וְהֵעָרֵל; תִּסּוֹב עָלֶיךָ, כּוֹס יְמִין יהוה, וְקִיקָלוֹן עַל־כְּבוֹדֶךָ׃ 17 כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ , וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן; מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ, קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ 18 מָה־הוֹעִיל פֶּסֶל, כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ, מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר; כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו, לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים׃ 19 הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם; הוּא יוֹרֶה, הִנֵּה־הוּא, תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל־רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ׃ 20 וַיהוה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ; הַס מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ׃ 

 

הוי לרשעים

לכל אורך ההיסטוריה קמו עמים שהתרחבו והתפשטו ורמסו את העולם תחת רגליהם.

בפסוק 5 הכשדים מתוארים כאיש גאה ואוהב שיכר, המשתכר מכוח וחמדנות המובילים אותו לשוטט בארץ ולבלוע עמים כרצונו. תאוותם של הכשדים לשלל היתה בלתי ניתנת לסיפוק "כִּשְׁאוֹלוְהוּא כַמָּוֶת" (פס' 5), אותו לא ניתן להשביע. בתאוותם לשלל רב יותר ויותר הם ערמו עמים ועושרם כמו שאנשים עורמים אוצרות.

הצדיקים תמהו מדוע? מדוע אלהים מאפשר לעריצות לנצח את הדמוקרטיה? מדוע הוא מאפשר לעשירים לעשוק את העניים?

מדוע נראה כי אלהים מאפשר לחסרי יראת אלהים לגבור על הצדיקים? מדוע זה קורה? למטרותיו של אלהים!

למרות שהעולם נדכא תחת כוחם של עמים רשעים, אלהים עדין ריבון ושולט. ההיסטוריה מראה שעושרם מוגבל, כוחם קצר-טווח וסופם בטוח. זה היה גם גורלה של בבל, ששלטה במזרח התיכון במשך המאה השישית לפנה"ס.

אלהים הקים את הכשדים, נתן להם כוח, והשתמש בהם לשפוט את יהודה, אך הם השתמשו בכוחם לרעה ועל כך היה עליהם להענש.

חמישה "בתים", הכוללים שלושה פסוקים כל אחד, מתארים את צרות הכשדים. לא רק אלהים אומר זאת, אלא גם כל העמים שסבלו תחת יד הכשדים:

1. הוי למתעשרים על חשבון אחרים

העמים שסבלו תחת יד הכשדים "מָשָׁל יִשָּׂאוּ, וּמְלִיצָה" (פס' 6). העמים המציאו שירים לעג לאכזריות הכשדים ומשפטם הקרב, מעין חידות מלאות בדו-משמעויות.

ההוי הראשון נגד בבל היא כי היא "הַמַּרְבֶּה לֹּא־לוֹ" (פס' 6). העמים שאלו, עד מתי ימשיכו הזוועות הללו?

אלהים מגנה את הכשדים ומתאר אותם כמלווים בריבית "וּמַכְבִּיד [מעמיס] עָלָיו עַבְטִיט [חובות כבדים]" (פס' 6) משלל העמים. העושר הגדול שצברו הכשדים מתואר כעול כבד של חוב (עם ריבית) אותו הם חייבים לעמים הכבושים.

עמים אלה יקומו ויפרעו את החוב. כמו נחש "יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ, וְיִקְצוּ" (פס' 7) את הכשדים. משמעות המילה יקצו היא לנער בחזקה, כמו שאדם מנער בעל-חוב המסרב לפרוע את חובו. אלהים יתן את הכשדים ביד העמים "לִמְשִׁסּוֹת" (פס' 7) בגלל    "דְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ" (פס' 8) שגרמו להם.

יחידים ועמים חושבים כי הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, אך הם רק אוספים לעצמם שטרי חוב – מועד הפרעון מאלהים יבוא ביום מן הימים. אל לחוטאים לטעות בחושבם שאלהים לא רואה. אנשים יכולים לשכוח, אך אלהים לעולם לא שוכח:  "וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם, אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם" (במדבר לב 23). אין ללעוג לאלהים, כי הוא אמר,"אַל תִּטְעוּ, בֵּאלֹהִים אֵין לְהָתֵל; כִּי מַה שֶּׁאָדָם זוֹרֵעַ, אֶת זֹאת גַּם יִקְצֹר"  (גלטים ו 7).

2. הוי לחוסר אנושיות

ההוי השני נגד הכשדים נובע מחמדנותם, גאוותם וחוסר אנושיותם. הם מתוארים כנשר הבונה את קנו על הר גבוה כדי שטורפים לא יוכלו להגיע אליו (פס' 9). הכשדים בנו חומות ומגדלים בדומה למגדל בבל (בראשית יא 4) כדי להגן על עצמם מפני פלישה.

השלל שאסף נבוכדנאצר היה אמור לשמש לבנית "ביתו" (פס' 9), או השושלת שלו. הוא הביא "בושת" ונקם על שושלתו מפני שהוא לקח גויים רבים (פס' 10) כעבדים לבניית בבל.

"כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק; וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" (פס' 11) בגלל הרגלי העבדות האכזריים של נבוכדנאצר. לא משנה כמה חזקים ובטוחים אנשים, מה שנבנה על חמדנות או אכזריות יעיד כנגדם ויביא למפלתם. זה היה המצב קצת אחרי מלכותו של נבוכדנאצר.

בנו של נבוכדנאצר, אמל מארוק (אויל מרודך; מלכים ב פרק כה 27), מלך רק שנתיים (562-560 לפנה"ס) לפני שנרצח על-ידי גיסו נרגל-שר-אוסור, ששלט רק ארבע שנים. בנו, שמלך תחתיו, נרצח תשעה חודשים מאוחר יותר. נבונידוס, אחד מן הקושרים, לקח את הממלכה ושם את בנו, בלשאצר, כעוצר על בבל יחד איתו, ותחתיו נפלה האימפריה לחרפה (דניאל ה).

כך היה גם עם האדומים, שהתגאו בכוחם ובטחונם (עובדיה פס' 3). אך אלהים אמר, "אִם־תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר…מִשָּׁם אוֹרִידְךָ" (עובדיה פס' 4).

כך היה גם עם האיכר העשיר, שחמד את "החיים הטובים", ובנה אסמים גדולים יותר ליבולו (לוקס יב 16-19). הוא מת באותו יום בו החליט לעשות כן, ולא נהנה מעושרו.

כך גם היה עם איכר עשיר אחר שחמד עושר ועשק את פועליו בסרבו לשלם להם את שכרם (יעקב ה 1-5). כסף שהוא תוצאה של מעשים לא אנושיים ירשיע את בעליו. לאלהים יש דרכים רבות לגמול לעושי הרעה. לעיתים קרובות אלה שבנו אימפריות על דמם של אחרים מתים בקלון, ומשאירים מאחוריהם ירושה מושחתת ושם נושא קלון, או שהם מאבדים את עושרם כליל.

הוי לעוולה

כוס העוולה התמלאה במהירות על-ידי הכשדים, שבנו את עירם "בְּדָמִים" וכוננו אותה "בְּעַוְלָה" (פס' 12). הם בנו את בבל תוך שימוש בעושרם של העמים הכבושים, וכוננו את העיר בפשע ועריצות. דניאל הזכיר זאת לנבוכדנאצר כאשר פירש את חלומו על העץ הגדול (דניאל ד' 23).

אין אנו יכולים אפילו לדמיין את הניצול האנושי בבנית בבל.

העיר היתה בנויה להפליא והשתרעה על כעשרים ק"מ רבועים, כאשר נהר הפרת זורם דרכה באלכסון. הטרודוטוס, ההיסטוריון המפורסם, אמר שהעיר היתה מוקפת חומה בגובה 350 רגל ובעובי שמונים ושבעה רגל – היא נמשכה שלושים וחמישה רגל מתחת לאדמה כדי שלא ניתן יהיה לחפור מתחתיה, והיתה מספיק רחבה ששש מרכבות יכלו לנסוע עליה זו לצד זו. סביב החומה היו 250 מגדלי שמירה במקומות אסטרטגיים. מחוץ לחומה הענקית היתה תעלה גדולה שהקיפה את העיר והיתה תמיד מלאה במי הנהר פרת…בחומה זו היו מאה שערי נחושת…הגנים התלויים המפורסמים של בבל עדיין נחשבים לאחד משבעה פלאי תבל. הם השתרעו על שטח של 400 רגל רבוע, ונשתלו על טרסות מושלמות הבנויות זו מעל זו, עד לגובה של 350 רגל. הצופים יכלו לעלות לפסגה בגרם מדרגות שרוחבו עשר רגל. בבל היתה עיר של זהב (ראה ישעיה יד 4). היו בה חמישים ושלושה מקדשים ו-180 מזבחות לאישתר.

אבל בבל נבנתה לריק: "הֲלוֹא הִנֵּה, מֵאֵת יהוה צְבָאוֹת; וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ" (פס' 13). אלהים קבע שעיר בצורה זו נבנתה כדי להיות מדורה עצומה (ישעיה נ 11, ירמיה נא 58). כל הדם, היזע והדמעות היו לריק.

חבקוק נתן סיבה לריקנות מבצע הומניסטי זה: "כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ, לָדַעַת אֶת־כְּבוֹד יהוה; כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם" (פס' 14, ראה ישעיה יא 9). שום ממלכה מעשה ידי אדם תחזיק מעמד, בעיקר אם היא בנויה על ניצול אחרים. בבל, שהיא סמל לכל מעצמה חסרת כבוד אלהים, נפלה תוך זמן קצר. ביום מן הימים יוכנעו כל מעצמות העולם חסרות יראת אלהים, לכשישוב המשיח וישמיד אותן כליל. נבואה זו צופה קדימה אל מלכות אלף השנים, כאשר דעת כבוד אלהים תמלא כל פינה בעולם.

בזמן המלכות, כאשר האדון ישלוט בצדקה, לא יהיה ניצול והצדק ישרור בעולם. אפילו החיות לא ינצלו זו את זו, אלא יחיו בשלום.

הוי לשכרות

הכשדים הואשמו בכך שהובילו את העמים לשכרות, ולא רק דיכאו אותם. אלהים אמר, "הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ, מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר" (פס' 15). בפסוק 5 כתוב שהכשדים היו מכורים ליין, והוא שגרם להם לצאת לכבוש את העולם באכזריות. הם גם גרמו לעמים אחרים לשתות את יינם, ואלה השתגעו (ירמיה נא 7). היין הביא בסופו של דבר למפלת בבל, כי בעת שהכשדים היו באמצע משתה הוללות, הם נכבשו על-ידי ממלכת פרס ומדי (דניאל ה).

המשקה היה הגורם המרכזי לרבים מן החטאים האישיים והחברתיים בבבל:

  • ראשית, הוא גרם לחטא מיני. "וְאַף שַׁכֵּר; לְמַעַן הַבִּיט עַל־מְעוֹרֵיהֶם" (פס' 15). אלכוהול מונע עכבות ולכן גורם לעיתים למעשים לא מוסריים שהאדם לא נתון להם באופן רגיל. דוגמה לכך היא שכרותו של נוח. למרות שנוח לא ביצע כל מעשה לא מוסרי בעת שכרותו, בנו חטא. חם, אבי כנען, מצא את אביו שוכב עירום במצב של שיכרות והתבדח על כך עם שני אחיו. הוא נשפט קשות על מעשה זה (בראשית ט 20-27). שני האחים לא חטאו באותו מעשה מגונה, אלא לקחו מלבוש והלכו אחורנית לכסות את אביהם.
  • שנית, המשקה הראה את בושתם של הבבלים. הם התהוללו בהתנהגותם המבישה, שבעיני אלהים תביא עליהם בושה גדולה יותר במפלתם. אלהים מצווה עליהם לשתות ולהתפשט – "הֵעָרֵל" (פס' 16) – כפי שעשו לאחרים. זוהי שיא ההשפלה.
  • שלישית, המשקה מביא חולי."תִּסּוֹב עָלֶיךָ, כּוֹס יְמִין יהוה, וְקִיקָלוֹן עַל־כְּבוֹדֶךָ" (פס' 16). על הכשדים לשתות את כוס חמתו של אלהים (ירמיה כה 15, 27). הם יקיאו באופן מחפיר על כל כבודם ויהפכו למראה מגעיל לעולם.
  • רביעית, משקה גורם לבזבוז. הכשדים גרמו להרס ובזבוז של משאבי העמים הכבושים: "כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךּ ָ , וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן" (פס' 17). הם כרתו את ארזי הלבנון (ישעיה יד 8) וגרמו לבהלה בין חיות הבר והחיות המבויתות. אותה בהלה ובזבוז יפלו עליהם כאשר יושמדו.

בזבוז החיים והמשאבים בשל אלכוהול עולה על כל דמיון. אפילו כותב משלי אמר: "לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר; וְכָל־שֹׁגֶה בּוֹ, לֹא יֶחְכָּם" (משלי כ 1).

הוי לעבודת אלילים

הטענות כלפי בבל מסתיימות בחטא הגדול מכל – עבודת אלילים. חבקוק שואל בבוז, " מָה־הוֹעִיל פֶּסֶל, כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ …" (פס' 18). ברור שאין בו הועיל! אלילים אלה הם מורי שקר (פס' 18) ואין בהם כוח לטוב או לרע. הם פרי דמיונם של בני-האדם, ואינם יכולים להציל את בבל מן הקץ.

אבוי לאיש האומר לאליל אילם, " הָקִיצָה, עוּרִי… הוּא יוֹרֶה " (פס' 19). הוא יורה? זעק חבקוק. איך יכולה חתיכת אבן או עץ דומם המצופה זהב או כסף ללמד אם אין היא יכולה לדבר? היא לא יכולה!

בניגוד לאליל האילם והדומם, אמר חבקוק, "וַיהוה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ" (פס' 20). האל האמיתי חי ויושב בקדושה על כס כבודו בשמים, הוא שליט ריבון על כל הנעשה בעולם.

שלא כמו האליל, לא ניתן להשמיד את אלהים או מקדשו. שלא כמו האליל, הוא שומע את זעקתם של עמו לצדק. שלא כמו האליל, יש לו תשובה לבעיותיהם במצבים שונים בחיים. שלא כמו האליל, הוא יכה  את המדכא ויביא צדק לצדיק.

לכן, "הַס מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ" (פס' 20). מה עוד אפשר לומר? הדורשים את פני אלהים לקבל תשובה לבעיותיהם יכולים לחכות בבטחון ובהשקט, בידיעה שאלהים יענה בזמנו ובדרכו.

 חבקוק חיכה בסבלנות להבין את תכנית אלהים לשפוט את הרשעים. אלהים יצדיק את הצדיק, כי הוא אמר, “לִי נָקָם וְשִׁלֵּם אָמַר יהוה”. (אל הרומים יב 19).

השקט, ידידי. אלהים יודע, ובבא העת הוא יעזור גם לך.