ספר חבקוק – שיעור מס' 7

Print Friendly

ספר חבקוק

פרק ג, פסוקים 1-2
1 תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא; עַל שִׁגְיֹנוֹת. 2 יהוה, שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ; יָרֵאתִי, יהוה, פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ, בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ; בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר.

חייה פועלך, אדוני

כאשר אנשים עומדים בפני מצבים קשים בחיים נאמר להם לעיתים, "התפלל על זה. אתה יודע שתפילה משנה דברים!" יש לנו את התחושה שאלהים ישנה את הנסיבות לטובה כאשר מתפללים באמונה.

האם התפילה באמת משנה דברים? האם אלהים פשוט משנה את הנסיבות מכיוון שאנשים מביעים את מבוקשם בתפילה? אם אלהים משנה דברים עקב תפילה, איך זה מתיישב עם תכניתו הריבונית עבור העולם? האם תוכניתו של אלהים תלויה בתפילת אנשים? אם רצונו של אלהים עבור העולם קבוע מראש, מה הטעם בתפילה? אם התפילה אינה משנה דברים, היא סתם העמדת פנים חסרת תוחלת ובזבוז זמן. שאלות אלה לגבי תפילה מציקות לאנשים במשך שנים רבות.

תפילה אינה העמדת פנים, והיא לא בזבוז זמן. על המאמינים להתפלל מפני שאלהים ציווה זאת. דרך התפילה, מאמינים בונים מערכת יחסים חיה עם אלהים ולומדים להכיר אותו באופן אינטימי, כי התפילה היא אחד האמצעים שאלהים בחר כדי להוציא לפועל את מטרתו הריבונית בעולם. אבל אלהים משנה דברים ולא התפילה עצמה, כאשר מתפללים באמונה, במוכנות לראות את רצון אלהים נעשה בכל מצב. יותר משהיא משנה דברים, התפילה משנה אנשים. הם מתאימים את עצמם לרצון אלהים. זה מה שקרה לחבקוק כאשר הוא ביקש תשובות מאלהים.

בפרק ג, תפילתו של חבקוק היא יותר מתחינה. היא שיר יפה המלא בהערצה והלל, הודיה והגות בדרך בה אלהים נהג בישראל בעבר. תפילתו של חבקוק היא נשגבה הן מבחינת הרעיונות הפיוטיים המובעים בה והן מבחינת הסגנון בה היא כתובה. היא מוכרת כאחד מהדוגמאות היפות ביותר לשירה עברית בתנ"ך.

לתפילה שלושה חלקים עיקריים:

1.       חבקוק מבקש מאלהים שיחייה את פועלו וישכך את חמתו (פס' 1-2).

2.       הנביא מתאר את כוחו של אלהים תוך סקירת פועלו בהיסטוריה (פס' 3-15).

3.       חבקוק הוגה בכוחו של אלהים ומביע אמונה בתכניתו, למרות שהיא נוראה

          (פס' 16-19).

הפרק מתחיל בכותרת: "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא; עַל שִׁגְיֹנוֹת" (פס' 1). יש חוקרים הסבורים שפרק ג לא נכתב על-ידי חבקוק, אך שמו ניתן כמחבר בפסוק 1.

משמעות המלה "שִׁגְיֹנוֹת" (פס' 1) אינה ברורה. נראה כי היא מציינת שיר בעל רגש ולהט רב. למרות שפרק ג מוגדר כתפילה, הוא בעצם שיר הלל. חבקוק מהלל את אלהים בהתרגשות רבה בשיר נצחון, כאשר הוא הוגה בנצחונו של אלהים על אויבי יהודה.

בפסוק 2 חבקוק מביע שלוש בקשות לאלהים, כדי שתכניתו ליהודה תתמלא.

התגלות דבר אלהים

תפילת חבקוק מתחילה ב"יהוה, שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ" (פס' 2). באוזן רוחנית הנביא קיבל התגלות לגבי תשובת אלהים לבקשתו.

מה היו הבקשות והתשובות?

 חבקוק התפלא על חוסר פועלו לכאורה של אלהים ואדישותו לתפילתו בנוגע לחוסר הצדק ביהודה (א 1-4). בתשובתו, אלהים מגלה את תכניתו המדהימה. הוא יקים את הכשדים עובדי-האלילים וישתמש בהם להביא משפט על יהודה (א 5-6).

תשובת אלהים השאירה את חבקוק נדהם ונבוך. הוא שאל, איך יכול אלהים קדוש להשתמש בעם חוטא כדי להוציא לפועל את תכניתו ליהודה?

הנביא לא קיבל תשובה מיידית לשאלתו. לכן, הוא מחכה ומצפה לראות אך אלהים יענה לו, כעבד לפני אדוניו (ב 1). הוא היה סבלני ולא דרש תשובה מיידית. הוא גם לא התקומם על אלהים וקרא לו חסר צדק בטיפולו ביהודה. אמונתו גם לא אבדה בגלל שאלהים עומד להשתמש בכשדים הרשעים כדי לייסר את עמו. אדרבא, הוא ציפה בתפילה לתשובת אלהים.

סבלנותו של חבקוק נענתה בהתגלות מאלהים. הוא ישפוט את הכשדים במועד. בינתיים, "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (ב' 4). עליו לבטוח באלהים שהוא יעשה צדק בבוא העת – גם ביהודה וגם לכשדים (ב 2-20).

חבקוק נדהם לגלות את פועל אלהים. הוא לא חשב שפועל אלהים ביהודה הוא מוזר, כי הוא ידע שאלהים יפעל בצדק בכל אשר יעשה.

איך הגיע חבקוק למצב של כניעה מוחלטת לרצון אלהים? ראשית, הוא הסיר עיניו מן הנסיבות – מצב יהודה ובחירת הכשדים להביא משפט. שנית, הוא נתן את הנסיבות לאלהים בתפילה, ובטח בו לתשובה למבוכתו. שלישית, הוא חיכה וציפה בסבלנות לדבר אלהים בנוגע לשאלתו. רביעית, כאשר דבר אלהים התגלה, הוא קיבל אותו ומבוכתו תמה. אותו תהליך צריך לקרות היום באלה החפצים לדעת את רצון אלהים בעיתות צרה וחוסר ודאות.

כאשר שמע חבקוק את דבר ה', הוא ירא (פס' 2). הוא הביט ביראה על מה שאלהים מתכוון לעשות ביהודה ובבבל. הוא זעק לצדק, אך כשאלהים גילה אותו הוא נחרד מחומרתו. ההתגלות השפיעה על כל ישותו, כי הוא אמר, "שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי,[האדם הפנימי] לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי, [קולי] יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי [נחלשו רגליו] וְתַחְתַּי אֶרְגָּז" (פס' 16). גם אחרים – כמו דוד, ישעיה, ירמיה, דניאל ויוחנן – הגיבו גופנית כאשר שמעו את דבר ה' או ראו את קדושתו. מעטים כיום מושפעים כך מאמיתו הנבואית של אלהים.

החייאת פועל אלהים

אחרי שקיבל את דבר אלהים, חבקוק התפלל שפועלו יחיה: "פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ" (פס' 2). כאשר הבין כליל את תוכניתו של אלהים לעמו, חבקוק מתחנן שאלהים ימלא אותה. יתכן ותחינה זו נראית מוזרה לאנשים רבים אך הנביא רצה רק שרצון אלהים יעמוד. המילה להחיות באה מאותו שורש של חיים, ומשמעותה לשמר או לשמור בחיים.

חבקוק לא מבקש מאלהים להחיות את יהודה ולהביא אותה להתחייבות מחודשת לאלהים, אלא שיחיה את פועלו.

לאיזה פועל מתכוון הנביא? משפט אלהים שייפול על יהודה מידי בבל (א 5-6). האם חבקוק תמיד הסכים עם תכניתו של אלהים? לא, התכנית היתה סתומה בעיניו, אך התגלות נוספת שכנעה את הנביא שאלהים פועל צדק ופועלו חייב להימשך.

למרות שהנביא הבין שמשפט חייב לבוא, הוא גם ידע שיהודה לא תמות (א 12) ולא תעלם כליל מעל פני האדמה. אלהים בחר בישראל "לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (דברים ז 6), עם עמו כרת ברית עולם ללא תנאי, ואותה חתם בדם. לא רק שחבקוק רצה שאלהים יחיה את פועלו, הוא התחנן ש"בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ" (פס' 2) לפני שיבוא המשפט. זה היה גם רצון אלהים כי הוא מורה לנביא לקבל את החזון ולכתוב אותו   (ב 2) כדי שאחרים יוכלו לקרוא אותו ולהפיץ את הבשורה בתקווה שהעם ישמע ויחזור בתשובה לפני בוא הקץ.

חבקוק הגיע למספר מסקנות:

  1. 1.     הוא לא יתפלל שיהודה תישמר מן המשפט, כי אין זה רצון אלהים.
  2. 2.     אלהים קדוש חייב לשפוט על חטא. הוא ידע שהתחדשות רוחנית ביהודה יכולה לבוא רק אחרי טיהור יסודי.
  3. 3.     דאגתו הראשונה חייבת להיות התגשמות רצון אלהים.
  4. 4.     בריתו של אלהים עם ישראל מבטיחה את הישרדות העם גם בעת משפט.

הכרה בחמת אלהים

למרות שחבקוק הסכים לחלוטין עם פועל אלהים, הוא זעק בתפילה, "בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר" (פס' 2). המילה רחם מתייחסת לרגש עמוק של חמלה ורחמים.

רחמי אלהים מתוארים בשתי דרכים. ראשית, יש קשר מחייב של אלהים עם ילדיו. הוא מתייחס למאמינים כמו שאב מתייחס לבניו, ברחמנות וחמלה, כי הוא יודע שהם חלשים.

שנית, אלהים מרחם על אלה שבחר למטרתו הריבונית. הוא אומר למשה, "וְחַנֹּתִי אֶת־אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות לג 19).

חסדי אלהים מתוארים במספר דרכים. בחירת ישראל היא לא תנאי אלא מעשה חסד. הוא סולח כאשר הם חוזרים בתשובה במקום לשפוט אותם, וזהו מעשה חסד. הוא שומר אותם ממשפט לאורך השנים למרות סרובם לחזור בתשובה, וזהו עוד מעשה חסד.

למרות שאלהים משהה את חסדו לתקופת מה, ונותן למשפט ליפול על יהודה, ירמיה מבין שאלהים ברוגז זוכר רחמים. בעינים דומעות הביט הנביא על ירושלים וראה את ההרס הנורא שבבל השאירה מאחוריה. כל חומה וכל בית נהרס עד היסוד, המקדש נפל כמו משוכת גן, וגופות צעירים וזקנים מילאו את הרחובות עד אפס מקום (איכה ב). הרעב היה כבד מאוד, תינוקות מתו בצמא, צעירים וזקנים הסתובבו ברחובות וביקשו פת לחם, אמהות אפילו בישלו את ילדיהן לאוכלה (איכה ד).

למרות כל זאת ירמיה כתב, "חַסְדֵי יהוה כִּי לֹא־תָמְנוּ, כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמָיו׃ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (איכה ג 22-23).

ירמיה ידע היטב שאלהים עדין אוהב את עמו, כי הם לא נשמדו לחלוטין בפלישה הבבלית. זוהי הוכחה לכך שאלהים אוהב את עמו הסובל והמוכה. הוא אוהב אותם בחסד!

ניתן לומר שחסד מתיחס לנאמנותו של אלהים לברית שלו עם ישראל.

ירמיה יודע שהסיבה היחידה שיש תקווה כלשהי היא שחסדי אלהים לא תמו. הנביא יוצא מחורבות ירושלים בתקווה מחודשת ומודיע ש"חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ".

אלהים הושיט לישראל יד של אהבה וחסד לאורך כל ההיסטוריה. הברית שכרת עם עם-ישראל לפני כניסתו לארץ כנען ניבאה שלמרות שישראל חוטא לאלהים, הוא ירחם עליהם כאשר יחזרו בתשובה, ויחזירם לארץ בבוא העת (דברים ל 1-3). לאלהים ולישראל יש יחס אב-ובן שלא יכרת לעולם.

בהשראת המילים "רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" של ירמיה, כתב תומס א. צ'יסהולם שיר בשם זה. הבית הראשון והשלישי אומרים:

"רבה אמונתך," אלהים אבינו,אין בך כל צל חלוף;

אינך משתנה, חסדיך לא יתמו; כפי שהייתה לעד תהיה.

סליחת חטאים ושלום עד, נוכחותך היקרה לעודד ולהדריך;

כוח להיום ותקווה למחר,לי כל הברכות, ועוד רבבות!

 

האם אתה מבולבל? האם הנסיבות מתישות אותך? האם הלחץ גדול מדי? זכור את עצת ידידך, "התפלל על זה!" אלהים הראה חסד ליהודה והוא יראה גם לך חסד. אמונת אלהים רבה! דרוש אותו בתפילה, והוא יכול לשנות את הנסיבות. לעומת זאת, הוא יכול גם לשנות אותך! כאשר חבקוק התפלל, אלהים שינה אותו. הוא הביא אותו להבנה של רצון אלהים בחייו.