ספר מלאכי – שיעור מס' 6

Print Friendly

פרק ג, פסוקים 6-12

 

בשיעור שעבר למדנו שבני ישראל האשימו את אלוהים בשחיתות. (ב' 17)

1. עושי הרע נחשבים לטובים בעיניך

2. אלוהים שמח במעשי הפשע של החוטאים. עובדה: הם משגשגים…

3. איה אלוהי המשפט?

רבים מהנביאים התמודדו עם השאלה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אך בגלל אמונתם ויחסם האישי הבריא עם אלוהים הם בטחו בו וידעו שצדק אלוהים עוד יבוא, גם אם יתמהמה, וגם אם לא יצא לפועל במהלך חייהם עלי אדמות. (חבקוק ב' 3 ותהילים ע"ג.)

האשמותיהם של בני ישראל נגד אלוהים הוכיחו את חוסר אמונתם וידיעתם את אלוהים, ולכן הציג אלוהים לפניהם את תשובתו לעשיית הצדק. (ג' 1-6).

המשיח יבוא פתאום, ובבואו הוא יצרוף ויכבס את עמו מחטאותיהם, את אותם אלו שהתלוננו על אי־צדק אלוהים. מטרת הטיהור לשפוט את העם ולהשאיר שארית שתהיה ראויה לשרת אותו בקודש ולייצגו לפני שאר העמים. אלוהים הוכיח שוב את שאמר בפתח פרק ב'.

הברכה והקללה תלויים ביחסנו כלפי שם אלוהים ־ למשיח! הוא המברך, והוא גם השופט!

(ראה פיליפים ב' 9-11 כל ברך תכרע, בשמים בארץ ומתחת לארץ…)

 

מעשרות ־ סימפטום לחוזק אמונה ואהבת אלוהים, ותנאי לברכה.

לעיתים קרובות אנו שומעים אנשים הטוענים שהתנ"ך מלא באזהרות ועונשים, אשר מציגים את אלוהים כדיקטטור אכזר וחסר רחמים.

לימוד כנה של דבר ה' יוכיח את ההפך. אלוהים הוא אב טהור אשר אינו מתפשר עם החטא. הוא אב אשר מחנך ומצד שני מתחנן שנלך בדרך נכונה על מנת שניתן לו את כל הסיבות לברך אותנו, בני האדם, עד בלי סוף.

מפסוק 7 אנו נראה איך מדריך אלוהים את עמו למלא אחר רצונו על מנת להתברך.

ג,ז "לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם, שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה נָשׁוּב."

בניגוד לפסוק ו' אשר שם מופיע אלוהים כחסר שינוי מעולם עד עולם, בני ישראל לעומתו, סרו מדרך אלוהים עוד מימי אבותיהם. מתברר שחוסר המשמעת בתוך עם אלוהים לא היתה מחלה חולפת וחד-פעמית אלא מחלה כרונית שעד לתקופת מלאכי עוד לא נמצא לה פתרון סופי.

אלוהים כאבא נאמן חוזר ומציע תיקון.

תשובו אלי ואני אשוב אליכם…

אלוהים בורא עולם, אלוהים אשר במילת פיו יוצר חיים ועוצר כוכבים, האלוהים העצום הזה יורד לגודל אדם ומבקש מיציריו:

אנא חזרו בתשובה כדי שאוכל לחזור אליכם.

אלוהים מציג פורמט: אנו חוזרים בתשובה ואז הוא בא!

מדוע?

מכיוון שאלוהים לא יתפשר עם חטא ולא ישכון במקום שהשטן מרגיש בבית. קודם כל הבית בלב שלנו מתנקה ואז אלוהים מוכן להיכנס, לשלוט ולברך!

איך מתנקה לב האדם?

על ידי אמונה ששם אלוהים ־ המשיח ישוע, הוא האדון המושיע והמכפר על חטאיי. אדם מאמין משתנה, מכיוון שרוח אלוהים פועלת בו ומעשיו מעידים על אמיתות האמונה ובגרותה.

(בשורת יוחנן י"ד ־ ט"ו, ראשונה לקורינתיים פרקים ג' ו־ו', ואיגרת אל האפסיים א' 13, ה' 18-19).

ובכן, ניתן לחשוב שהעם יבוא כאיש אחד ויחזור בתשובה, אך לא כך היה הדבר.

בני ישראל עונים: במה נשוב? מה רע עשינו? מה אצלנו זקוק לשינוי?

התשובה הזו מוכיחה עד כמה החטא עיוור את העם הנבחר כך שאינו מבחין בין טוב לרע…

על פי תשובתם ניתן להסיק שהם מצפים מאלוהים לחזור בתשובה! איזו חוצפה!

 

בפסוק ח' אלוהים עונה ומפרט את חטאם של בני ישראל.

ג,ח "הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים, כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ:  הַמַּעֲשֵׂר, וְהַתְּרוּמָה." 

האם יתכן שאדם ירמה, או יגנוב מאלוהים? הרי זה אבסורד, אלוהים הרי רואה ויודע הכל.

למרות חוסר ההגיון, בני ישראל פשעו גם בתחום זה. הם לא נתנו לאלוהים מן המעשר והתרומה, הם לקחו לעצמם את מה שהיה שייך לאלוהים ולזאת קרא אלוהים ־ גניבה!

המעשרות היו אז מה שהיום נחשב למס הכנסה והתרומות היו נתינה מתוך רצון טוב ואקט של תודה לאלוהים עבור ברכותיו והשפע שהוא נותן.

בני ישראל לא שילמו את מיסיהם ולא נתנו מטוב ליבם וכך פגעו בתמיכה שנועדה לקיים את האלמנות, יתומים, גרים וכוהנים.

כשהעם מעל באחריותו, הוא למעשה גנב מאותם חלשים את מה שהיה מגיע להם דרך אלוהים.

במילים אחרות, אי מילוי נתינת מעשרות ותרומות, פוגע בעבודת אלוהים ועל כך אלוהים לא שותק!

 

בפסוק ט' אלוהים מציג את התוצאות המרות של גניבת רכושו!

ג,ט "בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים, הַגּוֹי כֻּלּוֹ."

בגלל מעשי הגניבה אשר התבצעו בקנה מידה לאומי, כל העם נמצא תחת קללה.

אלו קללות? בפסוקים 10-12 רשומים ברכות, פשוט תהפכו אותם…

 

בפסוק י', אלוהים לא סיים את הנושא במשפט הקשה אלא כראוי לאב אוהב הוא הציע לפני העם את דרך הברכה. פסוקים 10-12!

ג,י "הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי.  ג,יא וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל, וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה; וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.  ג,יב וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל-הַגּוֹיִם:  כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי אוכל (טרף) בביתי.

בית האוצר הינו החדר בבית המקדש אשר בו אוכסנו המעשרות הכספיים. הנזקק היה מגיע לבית אלוהים ומקבל את החסר לו וכך הנזקק היה מודה לאלוהים ולא לאדם ספציפי.

 

בהעדר בית מקדש, מה עלינו לעשות?

כאזרחי מדינת חוק, אנו משלמים את מסי המדינה למדינה, ואת תרומותינו לקהילה.

שאול, השליח של ישוע הנחה את המאמינים להגיש את תרומותיהם בקהילה שהיא גוף המשיח, בית האלוהים וממנה ניתנות לנזקקים ולחלשים.

הסיבה זהה: על מנת שהנתמך יודה לאלוהים ולא ירגיש חייב לאדם כלשהו!

(ראשונה לקורינתיים ט"ז 2, שניה לקורינתיים פרקים ח'־ט')

 

אלוהים מציב תנאי לפני העם.

תנו לי ללא הגבלה, תנו לי בנדיבות ואני בתמורה אתן לכם מעל ומעבר למה שתוכלו להחזיק.

אלוהים אינו מעונין בכמות ללא לב, אלא לכמות מתוך אמונה מלאה, לכמות מכל הלב.

אלוהים מחשיב את גודל הנתינה כגודל האהבה והביטחון בו.

ישוע אמר: (לוקס ו' 38)

"תנו ויינתן לכם, מידה יפה דחוסה, גדושה ושופעת יתנו בחיקכם, כי במידה שאתם מודדים יימדד לכם." (ראה גם שניה לקורינתיים ט' 6).

 

האם גם עני צריך לתת לאלוהים?

רבותיי, אף אחד אינו חייב, אך כל מי שבאמת אוהב ורוצה לשרת את אלוהים ייתן כפי יכולתו, בין אם מדובר באגורה או במיליון. שניה לקורינתיים ט' 7.

"כל אדם שיתן אבל מחסד וכפי משגת ידו."

 

בנוגע לגודל נתינה אלוהים לימד אותנו שיעור מאוד חשוב.

אלוהים הראה עד כמה הוא אוהב אותנו בכך שהוא נתן את חייו עבור כל אחד מאיתנו

רק ננסה לדמיין איך מרגיש אלוהים בכבודו ובעצמו, על הצלב, כאשר הוא משלם עבור חטאי בני האדם. בני אדם חוטאים ופושעים.

מדוע? כדי לאפשר להם לחיות… בשורת יוחנן ג' 16.

 

בפסוקים י' ־ י"ב אלוהים מציין במפורש באילו ברכות הוא יברך את ילדיו במידה והם ישובו אליו בלב שלם, וזאת כדי שלא יהיה להם ספק בנוגע למקור אושרם.

א. אפתח לכם את ערובות השמים, ואתן לכם ברכה מעל ומעבר לצורכיכם.

ב. אעצור ממזיקי היבולים מלפגוע ביבולכם, וכל יבולכם יוציא את מירב הפרי.

ג. ארצכם תהיה ארץ נחשקת וכל הגויים יצביעו עליכם כבני ברכה.

 

הברכות הללו מוכיחות שאלוהים שולט על כל מהלך או אירוע בעולם, וכל דבר בא ממנו ובידיעתו.

הברכות מוכיחות שלא כמות הכסף הינה הערובה לברכה אלא היחס שלנו כלפי הכסף, או יותר נכון לומר, היחס שלנו כלפי אלוהים.

אלוהים אינו קמצן. הוא פשוט מתחנן שניתן לו סיבה לברך אותנו… ראה בניוחד משלי ג' 1-10.

 

סיכום שיעור שישי:

השיעור שלנו היום מבטיח עושר ואושר מיד אלוהים.

אבל אותו התנאי שעמד לפני בני ישראל עומד לפני כל אדם היום.

האם חזרת בתשובה כנה אל ה'?

האם קיבלת את ישועתו אשר ניתנה דרך ישוע?

האם חייך הינם קודש לאלוהים? האם רכושך עומד בראש ובראשונה לרשות אלוהים?

אלוהים אינו זקוק לכסף שלנו, אבל הנתינה נועדה בין היתר ללמד אותנו להתמקד באלוהים ולא בחפץ.

אם נחשוב לרגע ניווכח שאלוהים לא לוקח את כספנו השמיימה אלא מאפשר לכלל גוף המשיח (הקהילה) לחלוק עם הברכה.

 

ישוע אמר במתי ו' 21: "כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך".

 

בכל שנה המאמינים בקהילה תורמים כדי לעזור לחלשים. החלשים בירכו את אלוהים, וראו זה נס, העשירים לא נהפכו לעניים, אלא אלוהים המשיך לברך את פרנסתם.

בואו נמשיך לבדוק את ליבנו ולתת לאלוהים ללא חשבון, כדי שברכתו תבוא על כולנו ונוכל לשרתו עוד ועוד.