ספר מלאכי – שיעור מס' 7

Print Friendly

פרק ג, מפסוק 13 עד הסוף

בשיעור שעבר למדנו על פשע נוסף שמלאכי מתאר.

בני ישראל גנבו מאלוהים. הם לא הביאו לבית המקדש את מעשרותיהם ותרומותיהם.

מכיוון שדרך ניהולנו את כספנו הינו מדד לגודל אמונתנו וביטחוננו באלוהים, המעילה במעשרות והתרומות הוכיחה את חוסר האמונה של העם. את חוסר ביטחונם באלוהים.

 

אלוהים הזהיר את העם שהמצב הנוכחי מעמיד אותם תחת קללה חמורה.

אבל כמו אב טוב, אלוהים הציג לפני עמו את הדרך שיעביר אותם מקללה לברכה.

"שובו אלי ואשובה אליכם."

אלוהים רואה את הפתרון לכל בעיותיהם, בחזרה בתשובה ־ כנה.

שובו אלי משמעו לראות באלוהים את מגינם ומושיעם.

לשוב לאלוהים זה לכבד ולציית לשם אלוהים (ב' 1) למשיח אלוהים, ישוע, כפרת חטאינו.

חזרה בתשובה גם תפתור את בעיית הגניבה מאלוהים מכיוון ש:

ישוע אמר במתי ו' 21: "כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך".

בתמורה לחזרתם, הבטיח אלוהים ברכות רבות, כל כך רבות עד כי לא יוכלו להחזיקם.

במילים אחרות: אני רוצה לברך אתכם, רק שובו אלי.

 

סיום הספר ־ תשובות אלוהים לשאלות עמו.

למרות שאלוהים הציג לפני העם את הדרך לחזור אליו ולהתברך, המשיך העם בדרכו הישנה.

במקום להיכנע לרצון אלוהים, מעזים בני ישראל להמשיך ולהפנות אצבע מאשימה כלפי אלוהים. במילים אחרות: אנו לא מאמינים שאתה תעמוד במילתך לברך!

מפסוק 13 בפרק ג' אלוהים טוען שבני ישראל אומרים נגדו דברים קשים.

ג,יג "חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה; וַאֲמַרְתֶּם, מַה-נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ.  ג,יד אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים; וּמַה-בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת.  ג,טו וְעַתָּה, אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים; גַּם-נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ.  ג,טז אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.  ג,יז וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִיש, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ.  ג,יח וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.

ג,יט כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  ג,כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.  ג,כא וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

ג,כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  ג,כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.  ג,כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם, פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם."

 

פסוקים 14-15 מציגים את האשמות:

עבודת אלוהים הינה עבודת שווא, שמרנו את כל החוקים, ורווח לא קיבלנו.

התאבלנו וצמנו כמו שספר החוקים מצווה, והנה אין בידינו ברכה.

לעומת זאת, הרשעים משגשגים. אלו שניסו את אלוהים בחוצפתם, יצאו ללא פגע.

(כל כך כואב לראות עד כמה זיכרונם קצר. הרי בני ישראל ניסו את אלוהים במדבר וכעונש, לא נכנס אותו הדור לארץ אלא מת במדבר. שמות ט"ז 3 י"ז 2, תהילים ע"ח 18, 24)

הגישה שלהם מוכיחה שליבם כבר ממזמן לא היה נתון לאלוהים.

 

אותה גישה של חיצוניות קדושה ופנימיות מתפוררת התרחבה מאוחר יותר וישוע היה צריך להתמודד איתה נגד הפרושים והסופרים כ־ 400 שנה מאוחר יותר.

ככל שהתורה שבעל-פה גדלה, כך התרחבו החוקים החוץ־תנכ"ים.

בספר מתי מוקדש פרק שלם (כ"ג) רק לדברי ישוע נגד התנהגותם הצבועה של רוב הפרושים והסופרים.

הבה נקרא את מתי כ"ג 23-24 ואת פסוקים 27-28 כדי לעמוד על הדמיון לתקופת מלאכי, וחומרתו.

23 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי נותנים אתם מעשרות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה ־־ את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזוב את הדברים האחרים.

24 מורי דרך עיוורים העוצרים את היתוש במסננת ובולעים את הגמל.

25 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי מטהרים אתם את הכוס ואת הקערה מבחוץ ותוכן מלא גזל ותאותנות.

26 פרוש עיוור, טהר תחלה את תוך הכוס כדי שתהיה טהורה גם מבחוץ.

27 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי דומים אתם לקברים מסוידים הנראים יפים מבחוץ ואלו תוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה.

28 כך גם אתם: מבחוץ אתם נראים צדיקים לעיני הבריות, אבל בפנים מלאי צביעות ועול.

 

בניגוד לצבוּעים אשר פועלים על פי המצוות רק לשם רווח אישי, ולאלוהים נמאס לשמוע את טענותיהם, (ב' 17) עמדו אותם מעטים אשר יראו את אלוהים והוא הקשיב ושמע לכל בקשותיהם.

הבה נקרא את פסוקים 16-18 ונראה מספר מסקנות מעניינות:

ג,טז "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.  ג,יז וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִיש, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ.  ג,יח וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ."

א. יראי אלוהים אינם אנשים שמפחדים מהצל של אלוהים, אלא כמו שלמדנו כבר בעבר, המילה ירא אלוהים מתייחסת לאדם המכיר את אלוהים ומשרת אותו מתוך אמונה, אהבה וכבוד.

שימו לב איך מלאכי מכנה את המאמינים:

"יראי יהוה ולחושבי שמו"

שוב הדגש על שם אלוהים שראינו בפרק ב' 1 שמהווה תנאי לקללה ולברכה.

 

ב. על פי תשובת ה' בפסוק 18 ומאוחר יותר עד סוף הספר, ניתן להבין שיראי אלוהים שאלו גם הם את אותה השאלה שנשאלה על ידי העם:

אלוהים, מדוע הרשע חוגג ומצליח והצדיקים סובלים?

בעוד אלוהים לא התייחס לשאלת העם חסר האמונה, הוא עונה מיד ליראיו.

מדוע?

מכיוון שלמרות חוסר ידיעתם את העתיד, למרות סיבלם וחוסר עושרם הם לא הטילו ספק בצדקת אלוהים, הם לא פסקו מלהאמין ולשרתו באהבה, הם המשיכו לבטוח באלוהים.

ציותם לה' נבע מעומק אמונתם ולא מתוך אינטרס חומרי.

(אגב: שימו לב שיראי אלוהים שוחחו אחד עם השני, ילדי אלוהים מחפשים את ההתחברות ללמוד ולשרת את אלוהים ביחד).

לקבוצה שכזו אלוהים עונה ומשתף אותם בכל מהלכיו. (כמו שאלוהים לא הסתיר את תוכניותיו מאברהם אבינו! בראשית י"ח 16 וכן ספר עמוס ג' 7)

 

מהי תוכנית אלוהים לגבי הרשעים והצדיקים?

א. שום מעשה אינו נסתר מעיני אלוהים.

לאלוהים יש ספר זיכרון וכל מעשינו רשומים שם.

דניאל י"ב 1 וחזון יוחנן כ' 12 מציינים את היום אשר בו אלוהים יפתח את אותם ספרים וישפוט את בני האדם על פי מעשיהם ואמונתם. (ראה גם שניה לקורינתיים ה' 10 ־ גם מאמינים נותנים דין וחשבון על מעשיהם בעת היותם בבשר)

ישוע הזהיר במתי י"ב 36 שאנו ניתן דין וחשבון על כל מילה שנדבר.

כדאי שנשקול כל מעשה ומילה כדי שלא נעמוד עם פה פעור ופנים מבוישות לפני אלוהים.

ב. לאלוהים יש יחס מיוחד ליראי שמו.

הם נחשבים בעיניו לסגולה, לדבר יקר, עליהם הוא חומל כמו אב החומל על בנו הממושמע.

 

מדוע אלוהים מכניס את הנושא של חמלה והגנה?

מכיוון שאת כל הזכויות הללו הוא ימנע מאותם רשעים.

בפסוק י"ח אלוהים מבהיר מעל לכל ספק שישנו הבדל בין צדיק לרשע. בין מאמין לחסר אמונה.

 

בפסוקים 18-21 אלוהים מפרט את עונשו על הרשעים לעומת ברכתו על יראי שמו.

ג,יח "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.

ג,יט כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  ג,כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.  ג,כא וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

כבר למדנו באיגרת הראשונה אל התסלוניקים בפרק ה' ובאיגרת השניה בפרק ב' שאלוהים יפריד את המאמינים מחסרי האמונה לפני שיטיל את העונש הגדול, בצרה הגדולה.

למרות שמלאכי אינו מזכיר את המילה הילקחות, ישנו פה עקרון שנשאר:

אלוהים שומר את נאמניו ומונע מהם את העונש בעבור חוסר האמונה, ביום הדין!

למרות שאותם רשעים נראים גיבורים ויכולי כל בעיני בני האדם, כשאלוהים יעמיד את פניו לפניהם ביום הדין, הם, כולם, ייעלמו כמו קש בלהבת אש.

 

לעומת העונש הצפוי למורדים ברצון אלוהים, אלוהים לא ימנע כל טוב מילדיו.

ממלכת אלוהים בת אלף השנים אשר תקום מיד לאחר הצרה הגדולה, תהיה למאמינים כמו כר מרעה עשיר לעגל חופשי. (ישעיה הנביא פרקים ב', י"א, ו־ל"ה 5-6)

כך אלוהים יוכיח שהפשע אינו משתלם לטווח ארוך למרות שאין זה נראה כך בטווח הקצר.

 

 

על פי תיאור העונש לרשע, ניתן לחשוב שאלוהים נהנה מסבל הרשע.

למרות שאלוהים שונא רשע, הוא אינו אוהב להעניש אף אחד.

ולהוכחה… אלוהים שולח את ידו לעוד הזדמנות. פסוקים כ"ב ־ כ"ד.

ג,כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  ג,כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.  ג,כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם, פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם."

אלוהים הבטיח לשלוח את אליהו הנביא לפני היום הגדול והנורא.

לעשות מה?

להחזיר בתשובה עוד אנשים, כמה שרק אפשר על מנת להצילם מדיראון עולם.

ישנם כאלו הטוענים שיוחנן המטביל היה אליהו הנביא מכיוון שהוא עשה את התפקיד שמיועד לאליהו הנביא.

למרות שיוחנן המטביל בא להכין את לבבות העם לקבל את המשיח, (ג' 1) העם דחה את בשורתו ולכן בסופו של דבר גם צלב את המשיח. יוחנן עצמו העיד שהוא אינו אליהו הנביא: יוחנן א' 21. (ראה גם תגובת ישוע במתי י"א 14 . אם הייתם מקבלים אותו…)

יוחנן המטביל פעל ברוח עבודתו של אליהו הנביא, אך לא היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו!

 

מסקנה: העתיד צופן בחובו את הופעתו של אליהו הנביא, ובעת ההיא הוא יבשר את בשורת

המשיח. (מתי י"ז 11-13)

בספר חזון יוחנן פרק י"א 1-14 מוזכרים שני עדים אשר יבשרו בכוח על טבעי את בשורת המשיח. בכוחם לעצור את הגשם, להפוך מים לדם ולהכות בארץ בכל מכה שירצו.

ישנם הטוענים שהשנים הם אליהו ומשה מכיוון שאליהו עצר את הגשם ומשה הפך מים לדם והכה מכות על הארץ.

בין אם משה ואליהו יבואו, או מבשרים אחרים בכוח וברוח של משה ואליהו, אסור לנו לשכוח שלא זהות המבשר היא העיקר אלא בשורת המשיח שבפיהם, שבכוחה להושיע!.

אלוהים שוב מוכיח שידו האוהבת מושטת לרשע בכל עת כדי שיחזור בתשובה כל עוד הוא חי.

אלוהים חוזר ואומר:

שובו אלי, כדי שאוכל לשוב אליכם.

 

לסיכום הספר:

הנביא מלאכי פונה לעם ישראל ומצביע על כל חטא ופשע בחיי העם.

על פי מלאכי, ההנהגה הרוחנית לא שרתה את אלוהים בליבה ולכן עבודת המקדש הפכה לשגרה חסרת ערך.

בני ישראל בגדו בתורת אלוהים ותוך זמן קצר הבגידה הרוחנית הידרדרה לבגידה בתא המשפחתי.

כשאלוהים כבר לא מהווה מוקד בחייהם, הפסיקו בני ישראל להגיש את מעשרותיהם לאלוהים וכך פגעו בזקוקים לעזרה בקרב העם.

 

במקום להיות עם נבחר המייצג את אלוהים בעמים, הפך עם ישראל לאחד מן העמים, בהאשימו את אלוהים בשחיתות ובעידוד הרשע. עובדה: הפושעים משגשגים.

 

אלוהים ענה בפי מלאכי שטוהרו וקדושתו לא השתנו ויום המשפט עוד יבוא.

האדון, מלאך הברית עוד יופיע, וביום משפטו הוא יוכיח לכל בן אנוש ששגשוגם של החוטאים הינו דבר זמני וחולף.

 

אלוהים לא רק מציין בעיות, אלא גם מציע תרופה וישועה לחוטאים.

התרופה האלוהית לכל תחלואי העם היא:

שובו אלי ואשובה אליכם.

צייתו וכבדו את משיחי ואז אברך אתכם בכל ברכה אפשרית.

למרות האיומים על חוסר ציות, אלוהים הוכיח את אהבתו הנצחית בכך שהוא מעמיד את מבשריו לרשות בני האדם על מנת שחזרה בתשובה תהיה אפשרית לכל אדם כל עוד הוא חי!

הבה נשמור על יחס קדוש עם ישוע המשיח, האדון על מנת שנתברך בחיינו האישיים ובקהילותינו.