ספר עובדיה — פסוקים 21-17 — שיעור מס' 4

Print Friendly

פסוקים 21-17:

אדום באחרית הימים

17 וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ, וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם.

18 וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם; וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יהוה דִּבֵּר.

19 וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו, וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים, וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן, וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד.

20 וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלָיִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב.

21 וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו,
וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה.

מבוא

הגענו לקטע האחרון בספר עובדיה. — מה למדנו עד כה?

להזכירנו, כל ספר עובדיה הוא נבואה על אדום, צאצאיו של עשיו:

▪          עובדיה — בשם אלוהים — מגנה את יהירותם ואת גאוותם של האדומים;

▪          הוא ממשיך ומנבא את העונש שיקבלו מיד אלוהים;

▪          הוא מוסיף שהסיבה העיקרית לעונש הזה היא שנאת האדומים כלפי אחיהם, עם ישראל;

▪          את תוצאות השנאה הזו עובדיה מתאר בפסוקים 14-10: את מעשי האיבה של האדומים נגד אחיהם;

▪          ובפסוק 15 הוא מבטיח להם: "כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ; גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ!"

כל החלק הראשון של הנבואה, מפסוק 1 עד 14, אכן התגשם: האדומים כעם נכחדו. ארצם שממה.

אך החל מפסוק 15 אנחנו רואים גם נבואה לטווח הארוך — לאחרית הימים. עובדיה אומר לאדומים: "הזהרו…, כִּי קָרוֹב יוֹם־יהוה עַל כָּל הַגּוֹיִם." — באחרית הימים, כשהמשיח יבוא להקים את מלכותו עלי אדמות, הוא יחשבן סופית עם כל עם שהתנהג כמו האדומים:

▪        עִם כל עם ששנא את ישראל,

▪          עִם כל עם שלא היה מוכן להשלים עם בחירת אלוהים של עם, ארץ ועיר להגשמת תכנית הישועה שלו.

הפסוק האחרון שלמדנו היה פס' 16:

כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קָדְשִׁי, יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד; וְשָׁתוּ וְלָעוּ, וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ.

את התגשמות הנבואה הזו ראינו במשך ההיסטוריה, רואים אותה בימינו ונראה אותה עד שישוע יחזור:

▪          האדומים והבבלים הרימו כוסית לאות ניצחון על הר קודשו של אלוהים — ונכחדו;

▪          הפרסים, היוונים והרומאים באו וכבשו — ואיפה הם היום?

▪          אחרי כן באה תקופת השליטה הנוצרית, עם הביזנטים, שהאמינו כי כל הבטחות אלוהים לישראל שייכות כעת לכנסייה  —  ואיפה הם היום?

▪          האיסלאם טובע כעת שליטה על הר הקודש — ויבוא יום שגם כוחות האיסלאם יאלצו לשתות את כוס המשפט של אלוהים, כי הרי כך ניבא עובדיה:

"כך יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד;  וְשָׁתוּ וְלָעוּ, וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ."

את זאת ראינו במשך ההיסטוריה, ואת זאת נראה שוב — באופן סופי — באחרית הימים.  

"יוֹם־יהוה" — חזון אחרית הימים של עובדיה

החשבון הסופי עם כל אומה שמתנגדת לרצון אלוהים ייסגר באותה תקופה שנקראת "יוֹם־יהוה" (פס 15). זאת תהיה תקופת "צרת יעקב" המשתרעת על פני שבע שנים.

אלו הן אותן שבע שנים הנותרות להגשמת הנבואה שבדניאל פרק ט (שבעים ה"שָבועים"). בסיומן יחזור המשיח ישוע יחד עם קהילתו (אשר נלקחה השמיימה לפני הצרה), כדי להקים את ממלכת אלף השנים.

כשיבוא המשיח להקים את ממלכתו, הוא ידוש לאפר את כל שלטון הגויים בעולם. כך נאמר בדניאל פרק ב. לפיכך, מיד לאחר בואו של המשיח ישוע לארץ, כל שארית העמים יהיו תחת שליטתו ויהיו נאמנים לו. — ברגע שבו תחל מלכות בת אלף השנים יחיו על כדור הארץ רק מאמינים נושעים (ראה גם תהילים ב; יואל ד).

על פי הנבואות בזכריה יב ו־יד, יואל ד ואחרים, ירושלים תהיה שדה קרב אשר אליו ינוקזו צבאות העמים, וכאן ייחוסלו סופית.

העיר אשר היוותה מוקד המשיכה לשליטה, תהפוך להיות העיר אשר בה יישפטו כל אותם עמים. הם ישתו את מלוא כוס התרעלה של אלוהים. כך קראנו בפסוק 16 של ספר עובדיה:

כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קָדְשִׁי, יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד; וְשָׁתוּ וְלָעוּ, וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ.

בפסוקים 18-17 עובדיה מדגיש את ההבדל בין גורל ישראל לגורל אדום:

17 וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ, וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם.

18 וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם; וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יהוה דִּבֵּר.

מצד אחד עומד "הַר צִיּוֹן" — ז"א ירושלים. — שם תשאר פליטה (שארית). החיים בו ימשיכו והוא יוקדש שוב לעבודת אלוהים.

מצד שני עומד "בֵּית עֵשָׂו" — ז"א אדום. — הוא יהיה לשממה ולא ישאר בו שריד (ראה גם זכריה יד פסוקים 20, 21; יואל ד פסוקים 16, 17).

פסוק 17 בספר עובדיה יתגשם במלואו בסוף שבע שנות הצרה הגדולה של נבואת דניאל בפרק ט. עם ישראל יעבור דרך הצרה הגדולה. לכן עובדיה אומר שבהר ציון תישאר "פליטה" — "שארית" — בלבד. אחד התפקידים של הצרה הגדולה תהיה לזקק את עם הבכירה, כדי שיוכל להתחיל את ייעודו כממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים (קריאתו המקורית על פי שמות יט).

זכריה אומר כי שני שליש מן העם ייכחדו והשליש הנותר יכירו את ישוע כאדון ומושיע (זכריה  יג 9-8):

"וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ," נְאֻם יהוה, "פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ, יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ. 9 וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב. הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ. אָמַרְתִּי, 'עַמִּי הוּא,' וְהוּא יֹאמַר 'יהוה אֱלֹהָי'."  

אף־על־פי שעם ישראל יעבור תופת של זיקוק, שארית נאמנה תישאר כדי לשרת את אלוהים  ולהלל את שמו.

בפסוק 18 עובדיה מתאר את שארית ישראל כ"אש", ואת בני אדום כ"קש":

18 "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם."

בעוד שלישראל תישאר שארית, סופה של אדום יהיה כסדום ועמורה. כך ניבא גם ירמיהו (מט 18-17):

"וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה. כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ. 18 כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ," אָמַר יהוה, "לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם."

הנבואה של פס' 18 כבר התגשמה בהיסטוריה. האיזכור האחרון של האדומים כעם הוא משנת 68 לספירה, והוא נמצא בספר "מלחמות היהודים" מאת יוסף בן מתיתיהו. הוא כותב שבזמן המרד הגדול נגד הרומאים עלה כוח של 20,000 אדומים לירושלים על מנת לעזור ל"קנאים" באחת המריבות בין פלגים יהודים.

אחרי כיבוש ירושלים והרס בית המקדש בשנת 70 לא שומעים יותר על האדומים — "וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה."

פסוק 19 קובע כי השליטה על אדמת בני עשיו תנתן בסופו של דבר לעם ישראל — לתושבי הנגב:

19 וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו, וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים, וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן, וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד.

שימו לב לאזורים שנמנו בפסוק:

▪          "שְׂדֵה אֶפְרַיִם" ו"שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן" שוב יהיו ביד ישראל. היום אזורים אלה נקראים "הגדה המערבית", ושטחים נרחבים כבר עברו משליטת ישראל לשליטת הרשות הפלסטינית. זאת אומרת שאנחנו עדיין לא ראינו את ההתגשמות המלאה והסופית של נבואת עובדיה;

▪          אזור "הַגִּלְעָד" נמצא ממזרח לנהר הירדן, ו"הַר עֵשָׂו" (או הר שעיר) ממוקם דרומית מזרחית לים המלח. מאז שנִתנה נבואת עובדיה ועד היום לא היה שום שלב בהיסטוריה שבו החזיקו בני ישראל בשטחים האלה. היום שני האזורים נמצאים בשטח מדינת ירדן.

למעשה, עובדיה נותן כאן במספר מילים את התיאור של נחלת ישראל השלמה בזמן מלכות המשיח עלי אדמות. מי שרוצה יותר פרטים על היקף הנחלה הזו מוצא אותם בנבואת יחזקאל (מה 12-1; מז 13 עד מח 35).

פסוק 20 הוא פסוק קשה מבחינת השפה:

20 וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת,
וְגָלֻת יְרוּשָׁלָיִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב.

מדובר על שתי קבוצות של גולים שחוזרים לארץ. ייתכן שברחו צפונה בזמן הרדיפות על־ידי משיח השקר. הקבוצה הראשונה חוזרת ארצה מ"צרפת", מקום בלבנון ליד צידון, וקבוצה של ירושלמים חוזרת מ"ספרד". יש חילוקי דעות לגבי הזהות של "ספרד", אך כנראה לא מדובר במדינה שנושאת את השם הזה בימינו.

שתי הקבוצות יורשות "אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב". זאת אומרת שהגולים לא חוזרים למקומות שבהם גרו לפני הגלות — לפחות הירושלמים לא חוזרים לירושלים — אלא עוברים לנחלה השבטית שהמשיח נותן להם בדרום הארץ.    

זה מזכיר לנו את אחד הניסים שאלוהים יחולל עבור שארית ישראל שתשרוד את הצרה הגדולה: כל אחד יידע שוב לאיזה שבט הוא שייך. כך נאמר בברור בדיווח על חתימת ה-144,000 מכל שבט בישראל (התגלות ז 8-4).

פסוק 21 הוא הפסוק האחרון בספר עובדיה:

21 וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה.

"וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן." — במלכות המשיח בת אלף השנים, ירושלים (הר ציון) תהיה מרכז השלטון העולמי. כאן תשב הממשלה. יפה לראות שכל אלה שיימלכו יחד עם ישוע — עם המושיע בהא־הידיעה — יקראו גם הם "מוֹשִׁיעִים"; לא שרים, לא מושלים, לא רודנים. — יהיה זה שלטון של ישועה לכל העמים.

המושיעים האלה גם שופטים "אֶת הַר עֵשָׂו", כי הרי מה קראנו בפסוק 19? "וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו." כל האזור שפעם היה שייך לאדומים צורף כעת לנחלת ישראל.

"הַר עֵשָׂו" וישועת עם ישראל

נעלה עוד נקודה אחרונה לגבי "הַר עֵשָׂו" באחרית הימים: אתם בוודאי זוכרים את ההוראה שישוע המשיח נותן למאמינים שיימצאו בצרה הגדולה, תחת הרדיפות של משיח השקר! במתי כד 16-15 הוא אומר:

15 "לָכֵן כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם, כַּנֶּאֱמַר בְּפִי דָּנִיאֵל הַנָּבִיא, עוֹמֵד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ — עַל הַקּוֹרֵא לְהָבִין — 16 אֲזַי הַנִּמְצָאִים בִּיהוּדָה, שֶׁיָּנוּסוּ אֶל הֶהָרִים."

ומי הם האנשים שמשיח השקר רודף ורוצה להרוג?

▪          כל מי שמאמין בישוע,

▪          כל מי ששייך לעם היהודי — גם אלה שלא מאמינים בישוע.

לכן ישוע אומר בכלליות "כל הַנִּמְצָאִים בִּיהוּדָה". לכולם הוא אומר "שֶׁיָּנוּסוּ אֶל הֶהָרִים."

אותה בריחה מתוארת גם בספר ההתגלות יב 17-13. משם אנחנו לומדים כי אלוהים יכין לשארית ישראל מקום מחבוא במדבר. במקום השומם הזה הוא ישמור עליהם בדרך על־טבעית מרדיפת משיח השקר ויספק את צרכיהם למשך "מוֹעֵד, מוֹעֲדִים וַחֲצִי מוֹעֵד", זאת אומרת לשלוש וחצי שנים.

עד כאן רק ראינו כי מקום המחבוא יהיה "בהרים" ו"במדבר", והוא קרוב כל כך שאנשי יהודה יכולים "לנוס" לשם בלי הרבה הכנות — אפילו ברגל. זה מה שמשתמע מדברי ישוע במתי כד 18-17:

17 "מִי שֶׁעַל הַגַּג אַל יֵרֵד לָקַחַת חֲפָצִים מִבֵּיתוֹ, 18 וּמִי שֶׁבַּשָֹדֶה אַל יַחֲזֹר לָקַחַת אֶת בִּגְדוֹ."

דהיינו, "אל תקחו אתכם כלום. — רק רוצו!"

אך דניאל יא 42-41 נותן לנו גם רמז על איזה מדבר ועל איזה הרים מדובר: פסוקים אלה מתארים איך משיח השקר כובש את אֶרֶץ הַצְּבִי — את ארץ ישראל — ואת הארצות מסביב, אבל אז קורא דבר מוזר: נשארים שלושה אזורים קטנים, הרריים, מדבריים, לא חשובים מבחינה פוליטית, שהוא לא מצליח לכבוש.

הנבואה בדניאל יא 41 אומרת: "וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ: אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן." זהו נס. אלוהים מרשה למשיח השקר לשלוט על כל העולם — אבל לא על החלק הקטן הזה של מדינת ירדן של ימינו, כי שם הוא עומד להציל ולהושיע את עם ישראל.

▪          כשישוע יחזור וישמיד את כל הכוחות של משיח השקר — את כל הצבאות שעלו נגד ירושלים — שארית עם ישראל תהיה באותו מחבוא במדבר, ב"הַר עֵשָׂו".

▪          כשתתגשם הנבואה מספר זכריה יב 10, "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ" — כשעם ישראל סוף סוף יבין שאותו ישוע שנצלב הוא אכן המשיח — זה יקרא ב"הַר עֵשָׂו".

▪          כשיתגשם הפסוק מאל הרומים יא 26 ו"כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע" — זה יקרא ב"הַר עֵשָׂו".

"הַר עֵשָׂו" הוא פיסת מדבר קטן, לא עוברים בו כבישים חשובים, אין בו אוצרות — אבל יש לו תפקיד בתכנית הישועה של אלוהים לעם ישראל. זה מה שהופך את "הַר עֵשָׂו" למקום חשוב.

מלכות המשיח

הבה נקרא יחד את המשפט האחרון בספר עובדיה — משפט חשוב מאוד:

"… וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה."

המשפט הזה מציין את הנקודה בהיסטוריה שבה אלוהים עונה את תפילת ילדיו שהתפללו במשך אלפי שנים:

"תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ" (מתי ו 10).

הוא לא רק נועל את ספר עובדיה, אלא את ההיסטוריה של עולמנו כפי שאנחנו מכירים אותו.

בספר ההתגלות (יא 15) הנקודה הזו מתוארת במילים:

הַמַּלְאָךְ הַשְּׁבִיעִי תָּקַע בַּשּׁוֹפָר וְקוֹלוֹת גְּדוֹלִים נִשְׁמְעוּ בַּשָּׁמַיִם — אוֹמְרִים: “הָיְתָה מַמְלֶכֶת תֵּבֵל לְמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ וְשֶׁל מְשִׁיחוֹ, וְהוּא יִמְלֹךְ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.”

"… וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה". — כבר לא מדובר ב"מלכויות" או "ממלכות" ברבים. החלוקה לממלכות רבות התחילה עם המאורע של מגדל בבל, והיא הייתה תוצאה של החטא. — החטא מפריד, ישוע המשיח מאחד. — לאורך ההיסטוריה ניסו כובשים ושליטים שוב ושוב לאחד את העולם תחת שלטון מרכזי אחד ותחת אידיאולוגיה אחת, ואף אחד לא הצליח אפילו להתקרב לשליטה עולמית.

אימפריה אחרי אימפריה קמו, צמחו, כבשו — ובסופו של דבר כולם התפרקו ונהרסו — כי הרי החטא מפריד, ורק ישוע המשיח מאחד.

האחרון שינסה לאחד את העולם תחת שליטתו של השטן יהיה משיח השקר. האיחוד שהוא ייצר בכפייה ותחת איום יתפרק גם הוא כעבור 3.5 שנים — כי הרי החטא מפריד, ורק ישוע המשיח מאחד.

מי שנקרא היום "שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה" — השטן — (יוחנן יב 31) יאבד בנקודה זו כל שליטה וכל השפעה. בזמן שישוע המשיח ימלוך על העולם במשך אלף שנים, השטן יהיה כבול בשאול.

"… וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה".

סיכום ספר עובדיה 

הלקח החשוב ביותר מספר עובדיה הנו הסיבה שבעבורה אלוהים החליט למחוק עם שלם מעל פני היקום.

מה הייתה הסיבה? ואילו לקחים עלינו ללמוד על מנת שעונש דומה לזה של אדום לא יאיים עלינו ועל ילדינו?

א.        אדום שנא את ישראל למרות קרבת הדם בין שני העמים:

עובדיה אומר בפסוק 10: "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה; וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם";
או כפי שכתוב ביחזקאל לה 5-4: "עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים, וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה … יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם, וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם, בְּעֵת עֲוֹן קֵץ."

במקום לשאוף לסליחה, בני אדום הנחילו את השנאה של אביהם לזרעם אחריהם. הם בחרו לשנוא ולהילחם נגד עם שאלוהים עצמו ערב לקיומו ולייעודו העתידי. במילים אחרות, אילו האדומים היו מנצחים, אלוהים היה יוצא דובר שקר.

ב.        אדום רצה לשלוט על עם ישראל ועל אדמתו — על אדמה שאלוהים הבטיח לישראל לנחלת עולם. יחזקאל מצטט את האדומים באמרם: "אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת (ממלכת ישראל הצפונית וממלכת יהודה הדרומית) לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ" (יחזקאל לה 10).

במילים אחרות: בני אדום עשו הכל כדי לסיים כסדום ועמורה.

1.        הם עודדו שנאה;

2.        הם נלחמו נגד מה שאלוהים אוהב.

 

במהלך השיעורים נשאלה השאלה:

האם "בני עשיו", אדום של היום, הם עמי האיסלאם או שכנינו הפלסטינאים?

כאמור, האדומים כאומה נעלמו מזירת ההיסטוריה במאה השנייה. אינני מאמין שיש דרך מדעית לקבוע אם הירדנים, הפלסטינאים או עמים שכנים אחרים הנם צאצאי האדומים.

■         כל אדם — ולא משנה בן איזה עם הוא …

—       שׁשׂוֹנֶה את ישראל,
—  שׁ"היה מעדיף עולם בלי יהודים",
—  שׁחולק על כך שאלוהים הנחיל את הארץ בגבולותיו
התנ"כיים לצאצאי יעקב לעולם,
—  שׁתומך בחלוקת הארץ שלא לפי תכניתו והבטחותיו
של אלוהים בתנ"ך,

           …צפוי למשפט דומה לזה של אדום — אלא אם כן יחזור בתשובה ויבקש את סליחת אלוהים.

 ■        במקרה ההיפותטי, אם יקום היום אדומי, צאצא של עשיו, והוא…

—       מאמין בישוע, משיח ישראל, כמושיעו מזעם אלוהים
על החטא,
—  מקבל באהבה את תכניתו המיוחדת של אלוהים
עבור עם ישראל והארץ המובטחת,

…אזי הוא זוכה לנחלה במלכות המשיח הנצחית.

■         לעומתו כל יהודי…

—       שׁדוחה את ישוע המשיח כמושיעו מזעם אלוהים על החטא,
—  שׁסומך על יכולתו לקיים את מצוות התורה במידה
שמספקת את דרישות אלוהים,
—  שׁסומך על הרקע הלאומי שלו ועל אמיתות האמירה
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא",

           …ייגלה כי אלוהים — ביום המשפט — אינו מבדיל בין יהודי, אדומי, עמלקי או כל בן עם אחר.

           מי שלא קיבל באמונה את קורבנו של ישוע המשיח ככפרת חטאיו, נשאר עם חטאו. ללא טיהור מחטא אי אפשר להיכנס למלכות אלוהים. — נשארת רק האופציה השנייה, ומי כבר רוצה לבלות שם את הנצח?

מסקנה כללית:

           בין אם אתה אדומי או בן ישראל, זכור! הברכה שלך נובעת מתוך קבלתך את ישוע כאדון ומושיע, ולא מתוך שייכותך לעם כזה או אחר.