פרק ד

Print Friendly

ה  ל  י  ד  ה     מ  ח  ד  ש

"אַחַד הַפְּרוּשִׁים מִמַּנְהִיגֵי הַיְּהוּדִים, נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ, 2 בָּא אֶל יֵשׁוּעַ בַּלַּיְלָה וְאָמַר אֵלָיו: “רַבִּי, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי מֵאֵת אֱלֹהִים בָּאתָ לִהְיוֹת מוֹרֶה, שֶׁהֲרֵי אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן אֱלֹהִים אִתּוֹ.”
3 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר אֵלָיו: “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אִם לֹא יִוָּלֵד אָדָם מִלְמַעְלָה, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים.”
4 שָׁאַל נַקְדִּימוֹן: “אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לְהִוָּלֵד בִּהְיוֹתוֹ זָקֵן? הַאִם הוּא יָכוֹל לְהִכָּנֵס שֵׁנִית לְרֶחֶם אִמּוֹ וּלְהִוָּלֵד?”
5 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא יוּכַל לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. 6 הַנּוֹלָד מִן הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ רוּחַ הוּא. 7 אַל תִּתְמַהּ עַל שֶׁאוֹמֵר אֲנִי לְךָ כִּי עֲלֵיכֶם לְהִוָּלֵד מִלְמַעְלָה. 8 הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת הֵיכָן שֶׁהִיא רוֹצָה וְאֶת קוֹלָהּ אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אַךְ אֵינְךָ יוֹדֵעַ מֵאַיִן הִיא בָּאָה וּלְאָן הִיא הוֹלֶכֶת. כָּךְ כָּל מִי שֶׁנּוֹלָד מִן הָרוּחַ.”

(יוחנן ג 8-1)

 

22 לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם. 23 וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יהוה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם.

24 וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם. 25 וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם; מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. 26 וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. 27 וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם. 28 וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

29 וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב׃ 30 וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם. 31 וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים, וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם. 32 לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, יִוָּדַע לָכֶם; בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל."

(יחזקאל לו 32-22).

 

מבוא

בפרקים הקודמים ראינו משהו מיסודות סידרי העולם: הכל קיים למען אלוהים וברצונו, והוא מושל בכל בחסד שופע ובתבונה. ראינו גם משהו מהאסון שקרה לאנושות בעקבות החטא הראשון. חטאו של אדם הביא על כל מי שבאו מזרעו שתי רעות קשות: אשמה נוראה והשחתת הטבע האנושי.

כתוצאה מאשמת החטא הקדמון נשחת טיבעם של בני האדם. מאז, כל אדם נולד אשם וכל אדם נולד כשטיבעו מקולקל עד כדי כך שלא רק שאינו עושה את רצון אלוהים, אלא שגם אינו רוצה ולא יכול לרצות זאת. האדם הפך לעבד החטא. הוא אינו חופשי לעשות אלא רע. הוא משועבד ל"רוח הפועל עתה בבני המרי", כפי שמתאר זאת שאול.

בפרק שעבר ראינו את ראשית הדברים שאלוהים עושה לישועת הנבחרים. אמרנו שיש למעשה הישועה שלושה היבטים עיקריים:

1. ההיבט האובייקטיבי – כפרה
זהו המעשה שאלוהים עשה למעננו במשיח. מעשה זה פותר את בעיית האשמה ומעמיד את המאמין על בסיס חדש לגמרי לפני אלוהים. כך מטפל ה' בבעיה הראשונה.

2. ההיבט הסובייקטיבי – לידה או בריאה חדשה
זהו המעשה שאלוהים עושה בנו (לא רק למעננו) על ידי רוח הקודש: אלוהים משנה את טיבענו ומשחרר אותנו מהקלקול שחל בו. הוא מחדש את הרצון, משנה את המניעים ומעצב את המחשבה ואת נטיות הלב.

3. ההיבט השלישי עוסק בתוצאה של מעשי אלוהים עבורנו (ההיבט האובייקטיבי) ובנו (ההיבט הסובייקטיבי).
תוצאה זו היא תהליך ההתקדשות שבמהלכו מתגלה כבוד אלוהים באמצעות בני אדם. זהו המעשה שאלוהים עושה בנו ולמענו, בשיתוף פעולה עימנו.

בפרק הקודם ראינו שלהיבט הסובייקטיבי יש שני צדדים. הראשון הוא הלידה עצמה. זהו מאורע חד פעמי ומוגדר המתרחש ברגע אחד. אומנם יתכן שקדמו לו ימים, שבועות, חודשים או אפילו שנים של הכנה. יתכן שהיו שעות וימים של כאב לפני הלידה, אבל הלידה עצמה מתרחשת בפרק זמן מוגדר וקצר יחסית, ממש כמו לידת תינוק. אז עובר האדם מחושך לאור ומממלכת השטן "למלכות בן אהבת אהבתו". הצד השלישי של מעשה הישועה הוא בעצם תוצאה של השני. תהליך ההתקדשות נובע משינוי הטבע ושחרור הרצון, ואלו באים מהלידה החדשה.

כעת נדבר על הצד הראשון של ההיבט הסובייקטיבי, על הלידה-מחדש.

 

הצורך בלידה-מחדש

כידוע, הפרושים יצגו דת שהדגישה את הצורך במאמץ אנושי. הם לימדו שאדם צריך לשקוד על קיום התורה ולמלא את דרישות אלוהים כדי להתקבל אצלו. נקדימון היה מהמכובדים בין הפרושים, אחרת לא היה נבחר לייצגם בסנהדרין. הוא היה "מורה" וחבר הסנהדרין, אדם מכובד בעיני העם ובעיני עצמו.

נקדימון פנה אל ישוע בתואר 'רבי'. הוא ואחרים היו משוכנעים שישוע הוא אכן "מורה מאת האלוהים", אחרת לא היה יכול לעשות "אותות" מן הסוג שעשה. נקדימון שופע דברי נימוס ושבח לישוע, אך ישוע מתעלם מכך, מהכבוד הרב שכרוך בפניה בלשון זו ומכל מה שנקדימון יצג. הוא מבטל את כל אלה באומרו, "אמן אמן אני אומר לך, אם לא יוולד איש מלמעלה לא יוכל לראות מלכות האלוהים". ישוע מעמיד מול נימוסיו של נקדימון, מול דת המאמץ וההישגים האנושיים שלו ומול מעמדו המכובד, את הגדול והמדהים בניגודים שיתכנו: עליך להיוולד מחדש. "אם לא תיוולד מחדש", אין כל ערך לכל מה שיש לך. דבר לא יועיל לך. הכל תלוי בלידה-מחדש.

 

למה צריך להיוולד מחדש?

תשובת ישוע היא חד-משמעית; "אם לא יוולד איש מלמעלה לא יוכל לבוא אל מלכות האלוהים" (פס' 5), ובפסוק 3 הוא אומר שאדם אשר לא נולד מחדש אפילו "לא יוכל לראות מלכות האלוהים".

יש פה שני דברים; ראשית, ללא הלידה-מחדש אדם איננו יכול "לבוא" אל מלכות אלוהים. שנית, ללא הלידה-מחדש אדם איננו יכול "לראות" את מלכות אלוהים.

הסיבה לכך שאדם לא יכול "לבוא" אל מלכות אלוהים בלי שיוולד מחדש צריכה להיות ברורה מאליה. אפילו אחרי שישוע כיפר בעד חטאי האדם, הטבע האנושי עדיין מקולקל. החטא עדיין טבוע בו, והרי למלכות אלוהים יבואו רק קדושים. "הלא ידעתם כי הרשעים לא ירשו את מלכות אלוהים!" (קור"א ו' 9). ירושלים החדשה היא עיר "קדושה. משכן אלוהים עם בני האדם… ומחה אלוהים כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד, וגם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד… המנצח ירש את הכל ואני אהיה לו לאלוהים והוא יהיה לי לבן – אבל רכי הלב ואשר אינם מאמינים, והמגואלים והמרצחים והזונים והמכשפים ועובדי האלילים וכל השקרנים, חלקם יהיה באגם הבוער באש וגופרית אשר הוא המוות השני" (התגלות כ"א 1-8).

כפי שישוע אומר בפס' 6, "הנולד מן הבשר – בשר הוא". במקום אחר הוא מסביר כי "בשר ודם לא ירש את מלכות אלוהים".

ובכן, האדם צריך להשתנות, למות ולקום לתחיה, להיברא מחדש, להשתחרר מכתם החטא שדבק בו ושמזהם את כל הווייתו. אם לא יוולד מחדש יהיה גורלו כגורל אותם אנשים אשר באו אל הסעודה בלי לבוש מתאים ולכן גורשו החוצה אל "החושך החיצון… שם תהיה יללה וחרוק שיניים". אלוהים הוא טהור-עיניים מהביט ברע, ועד שטומאת הטבע שלנו לא תוסר מאיתנו, לא נוכל "לבוא אל מלכות אלוהים".

ישוע אומר לנקדימון שכתם זה דבק בו עד כדי כך שאין אפשרות להסירו. לא די במאמץ לקיים את התורה. לא די לחזור בתשובה ולבקש סליחה אלף פעם ביום. לא די לטפס על הרים ולצלוח אלפי נהרות. "עליך להיוולד מחדש. אם לא יוולד איש מלמעלה, לא יוכל לבוא אל מלכות האלוהים". מעשים מכל סוג שהוא לא יועילו, רק טבע חדש.

מדוע אדם שלא נולד מחדש אינו יכול "לראות" את מלכות האלוהים? משום שחוטא הוא אדם שאיבד את יכולת הראיה. באפסים ד' 18 מתוארים בני האדם כ"חשוכי דעת וזרים לחיי אלוהים מפני איוולתם אשר בם". החטא עיוור את עיניהם!

כך מתארים כתבי הקודש את האדם החוטא: הוא "מת בחטאים ופשעים" (אפס. ב' 1), הוא עיוור, שונא את אלוהים (רומים ח' 7), בעל לב מעוות ועקוב (ירמיה י"ז 9), "מלא רע והוללות" (קהלת ט' 3), עבד לחטא (יוחנן ח' 34), אשר אינו רוצה לבוא אל אלוהים "להיות לכם חיים" (יוחנן ה' 40), ואשר "איננו מקבל את דברי רוח אלוהים כי המה סיכלות לו, ולא יוכל להבינם באשר הם נדונים בדרך הרוח" (קור"א ב' 14).

ובכן, מדובר באדם עיוור. לא די להביאו אל פיסגת ההר ולהצביע על ארץ ההבטחה, כפי שעשה ה' למשה. הוא לא יוכל לראות דבר. מדובר באדם מת. לא די לתאר בפניו את כל מחמדי הארץ ההיא, את יפי האלוהים ששוכן בה ואת תפארת כל הזוכים להיות עימו. הוא איננו שומע, איננו מסוגל לשמוע. הוא מת. כפי ששאול מסביר ברומים י' 17, 19, "האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר המשיח…- הכי ישראל לא ידע?".

מדוע לא פעל בהם הדבר ששמעו וידעו? מיד באה התשובה; "נתן להם האלוהים רוח תרדמה, עיניים לא לראות ואוזניים לא לשמוע" (רומים י"א 8).

אדם חייב להיוולד עם עיניים שיכולות לראות, אוזניים המסוגלות לשמוע ולב שנכון להבין כדי שיוכל "לראות את מלכות אלוהים". היות שהתכונות הללו אבדו לנו עקב החטא, אנחנו חייבים להיוולד מחדש. יפה אמר בעניין זה ג'והן אוואן, ש"הגורם העיקרי לכל הטעויות בהווה ובעבר באשר לדרך הישועה הוא הבורות בכל הנוגע למצבו האמיתי של האדם עקב החטא". אני מקווה שבעקבות מה שראינו עד כאן לא נטעה בעניין זה. בני האדם מתים בכל מה שנוגע לאלוהים. הם אינם יכולים להושיע את עצמם. הם אינם יכולים לראות את המלכות, אינם יכולים לקחת בה חלק ואף אינם מסוגלים לרצות לקחת בה חלק, אלא אם אלוהים יביא אותם לידי כך.

 

מה זאת לידה-מחדש?

כתבי הקודש מתארים באופנים שונים את השינוי שחייב להתחולל בבני האדם. הם מדברים על הסרת עורלת הלב, פקיחת עיניים עיוורות, תחיה מן המתים, בריאה חדשה, השתתפות בטבע האלוהי וכן הלאה. כל תיאור כזה מדגיש צד אחר של הלידה-מחדש.

למשל, כשכתבי הקודש מתארים את הלידה-מחדש כפקיחת עיניים, הכוונה היא שה' מעניק לנולדים מחדש את היכולת לראות את מה שלא יכלו לראות קודם לכן. כשכתבי הקודש מדברים על "התחדשות דעתנו" הם מצביעים על כך שה' מעניק לנושעים את היכולת להבין את מה שלא יכלו להבין לפני שנולדו מחדש. כשכתבי הקודש מדברים על "תחיה מן המתים" הם מלמדים שה' מעניק לנו חיים ויכולת להיות ערים לקיומו, ליהנות מקירבתו ולנהל את חיינו על פי רצונו. כשהם מדברים על הלידה- מחדש כעל "שיחרור מעבדות" הם מצביעים על כך שה' משחרר אותנו מכוח החטא המושל ברצוננו, מעצב את ליבנו כרצונו ומכוון אותנו לחיות מעתה על פי מה שנכון בעיניו.

 

שינוי נטיית הטבע ושיחרור הרצון

אמרנו שעקב החטא הראשון התקלקל הטבע האנושי וכעת הוא נוטה בכיוון המנוגד לצדקה, לקדושה ולאלוהים. משום כך, אפילו כשאדם שומע את קריאת אלוהים לחזור בתשובה הוא לא נשמע לה וגם לא מסוגל להישמע לה. לפני הלידה-מחדש, האדם דומה לעצמות היבשות שבחזון יחזקאל, הוא לא יחיה עד שלא תבוא הרוח ותקים אותו. בלידה-מחדש אלוהים "פותח לבבות" כמו שעשה בליבה של לידיה, כנאמר, האדון "פתח את ליבה". בנקודה זו אלוהים פועל בהתאם לבקשת כותב המזמור, "דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני. דרך מצוותיך ארוץ כי תרחיב ליבי. הט ליבי אל עדותיך. יהי ליבי תמים בחוקיך. פעמי הכן באימרתך" (תהלים קי"ט 29,32,36,80,133). אלוהים משנה את ליבו של האדם, מעביר אותו מחושך לאור, מרע לטוב ומהעולם הזה אל מלכותו. ה' משכנע אותו על דבר "חטא, צדקה ומשפט שיבוא" ומכוון אותו אל דרך חדשה. אדם כזה לא רק מבין שיש חטא, צדקה ומשפט שיבוא; הוא מבין שהוא עצמו חוטא, שהצדקה מאיימת עליו ושהמשפט שיבוא יחול על ראשו. אלוהים האיר את הבנתו כך שיבין במה מדובר. אלוהים משחרר את רצון האדם כך שירצה להיוושע. ה' משנה את טיבעו של אדם כזה ומעצב בו מחדש את צלם אלוהים שאבד עקב החטא. ה' מעניק לאדם כזה אמונה בו ותשובה מחטא, ובכך הופך אותו מבן חושך לאחד מבני האור, מבן מלכות החטא לבן מלכות אלוהים. במילים אחרות – ה' מוליד בני אדם מחדש.

כל עוד ה' לא פעל כך בליבו של אדם, כלום לא יועיל. אפשר להטיף לו, אך הוא לא ישמע. אפשר להביא לו תילי תילים של הוכחות אך הוא לא ישתכנע. ליבו נוטה לכיוון ההפוך. מה הטעם לנסות לפתות אדם בדברים שאיננו רוצה בהם? כפי שישוע אמר, "אתם אינכם רוצים לבוא אלי להיות לכם חיים", לכן "לא יוכל איש לבוא אלי בלתי אם ימשכהו אבי" (יוחנן ו' 44).

לידה-מחדש היא, אם כן, מעשה שה' עושה בנו. איש אינו מוליד את עצמו מחדש. "הנולד מן הבשר, בשר הוא" ושום דבר לא ישנה זאת. בני אדם נולדים מחדש, "לא מדם ולא מחפץ הבשר, אף לא מחפץ גבר נולדו כי אם מאלוהים" (יוחנן א' 13). "אין הדבר לא ביד הרוצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלוהים המרחם" (רומים ט' 16). לידה-מחדש היא מעשה שרק ה' מסוגל לו, ואם הוא לא יעשה אותו למעננו, לא ניוושע. אנחנו זרים לאלוהים מרגע לידתנו, בלי משיח, בלי תקווה בעולם. "זורו רשעים מרחם, תעו מבטן דוברי כזב" (תהלים נ"ח 4). שום כוח שבעולם לא ישנה זאת – מלבד גבורת אלוהים. איננו יכולים להאמין, איננו יכולים לחזור בתשובה, איננו יכולים להיוושע ואיננו יכולים "לראות את מלכות אלוהים" אם לא ניוולד מחדש, מלמעלה, מהרוח.

בנוסף, לידה-מחדש איננה רק מעשה שאלוהים עושה בנו. היא גם מעשה ריבוני של אלוהים. ה' "הוא המתחיל בכם המעשה הטוב" (פיליפים א' 6). הוא "יעדנו לו לבנים על ידי ישוע המשיח" וזאת "כחפץ רצונו" (אפסים א' 5) ולא מכל סיבה אחרת. הוא לא בחר באלו שהקדימו לבחור בו, או שידע שיאמינו בו; ישוע אמר ש"לא יוכל איש לבוא אלי בלתי אם ימשכהו אבי". שום אדם לא יאמין אלא אם ה' ישים בליבו אמונה. "וכל אשר ימשכנו אבי, יבואו אלי" (יוחנן ו' 37). כל אלו שאלוהים ישים בליבם אמונה אכן יאמינו – ורק הם, משום שרק אז יהיו מסוגלים להאמין. אלוהים הוא שמעניק אמונה, וזו באה מחסדו ולא מסיבה כלשהי הנעוצה באדם:

"בחסד נושעתם, על ידי האמונה – ולא מידכם היתה זאת כי מתת אלוהים היא" (אפסים ב' 8).

 

הלידה מחדש וריבונות אלוהים

יש השואלים מדוע אני מרבה לדבר על ריבונות ה'. הסיבה פשוטה: עלינו לבשר את בשורת ה' לישועת עמו, וכל מעשי אלוהים הם מעשי גבורה וריבונות. הרי הוא אלוהים! איש איננו מושל בו, מכוון אותו או קובע את רצונו. הוא ריבון לעצמו! סיבת לידתם מחדש של בני אדם טמונה כולה בו ובו בלבד. האמונה אינה תחליף לצדקה, ומשום כך גם אינה יכולה להיות הסיבה לישועתנו. חסד אלוהים הוא הסיבה היחידה לכך שאנו נושעים. אלוהים מושיע בני אדם בחסדו, וחסד פירושו ריבונות חופשייה ואמיתית.

לחשוב אחרת, או לנטות לחשוב אחרת, כפי שעושים אלה הטוענים שאדם נבחר ונולד מחדש בגלל אמונתו (בין אם הכוונה לאמונה שתהיה לו בעתיד או אמונה שקיימת בהווה), פירושו לסתור את יסוד אמונתנו המשיחית. טענה כזו גורסת שבמידה מסוימת מאמין נושע הודות למשהו שטמון בו, בזכות עצמו. כתבי הקודש, לעומת זאת, מכריזים שוב ושוב כי "לה' הישועה", ולו בלבד. –

יש בטענה שאני מתריס נגדה משום כפירה באלוהות אלוהים, שכן כתבי הקודש מכריזים, "מי התנגד לרצונו?", בעוד אנו טוענים שאדם מסוגל להתנגד לרצון ה' בכך שיתנגד לכוונת אלוהים להושיעו. יש בה כפירה בחסד ויחוס ישועתו של האדם לעצמו. הוא נושע בזכות אמונתו, ואמונה זו באה ממנו ולא מחוצה לו. אם כך הדבר, אי אפשר לדבר עוד על ישועה בחסד. יש לדבר על ישועה בזכות אמונה.

מדוע אלוהים מוליד אדם אחד מחדש ופוסח על אחר? איננו יודעים. אבל דבר אחד ברור, הסיבה איננה טמונה באדם. לכן אמר ישוע לנקדימון, "הרוח באשר יחפוץ, שם הוא נושב, ואתה תשמע את קולו אך לא תדע מאין בא ולאן הוא הולך. כן כל הנולד מן הרוח". הסיבה שאלוהים בוחר באחד ופוסח על אחר טמונה בו, בסוד עצתו הנסתרת בתהומות נשגבותו האלוהית. אנחנו יודעים רק שהוא עושה זאת, ושהוא עושה זאת "כחפץ רצונו". אלוהים הוא חופשי. בני האדם הם שתלויים.

שלישית, לידה-מחדש היא מעשה אדיר של אלוהים.

כפי שאמר קלווין, הלידה-מחדש איננה מתרחשת בדרך הטבע, מכוח העובדה שהאדם האמין וחזר בתשובה. להיפך, תשובה ואמונה הם תוצאה של הלידה-מחדש. הלידה עצמה היא דבר על-טבעי ואל-טבעי, חריג. על כך מעידים דברי נקדימון עצמו, "איך יוולד אדם והוא זקן? היוכל לשוב אל בטן אימו ויוולד?". ולאחר שישוע ענה לו, הוא חזר ושאל, "איכה תהיה כזאת?" (יוחנן ג' 4,9). דרושה התערבות חריגה של ה', משהו שלא מן העולם הזה – תרתי משמע.

מבשרים לא קוראים לבני האדם להיוולד מחדש. ממילא אף אחד לא יכול לעשות זאת. מבשרים מצביעים על הצורך להיוולד מחדש ועל האחד שיכול להוליד אותנו – לא יותר. הנולדים מחדש נולדים "לא מדם ולא מחפץ הבשר, אף לא מחפץ גבר" ויהיה זה מטיף, מבשר או גדול הדרשנים בהיסטוריה, "כי אם מאלוהים".

מדוע אנשים מסרבים לייחס לאלוהים גבורה וריבונות? מעניין שדווקא אלה שמרבים לדבר על רוח הקודש ועל גבורתו תכופות מעדיפים לדחוק את רגליו מכל פעולה מעשית בנוגע לישועתנו, ובמקום זאת הם מרוממים את רוחו של האדם. את הכתוב באפסים א' 17-19 הם מייחסים לנסים ונפלאות, מעין הפגנת יכולת רוחנית שלאחר הישועה בעוד הקטע מדבר בבירור על פעולת ה' לישועתנו. מדוע נסרב להכיר בגבורת רוח הקודש ובנחיצותה לישועת הנבחרים?

לא! לידה-מחדש היא מעשה של אלוהים. כולה, מראשיתה ועד סופה, מעשה ריבוני אדיר. "לא אחדל מהודות בעבורכם בהזכירי אתכם בתפילותיי, שיתן לכם אלוהי אדונינו ישוע המשיח, אבי הכבוד, את רוח החוכמה והחזון לדעת אותו, ויאר עיני לבבכם למען תדעו מה היא תוחלת קריאתו ומה עושר כבוד נחלתו בקדושים, ומה יתרון גדולת גבורתו בנו – המאמינים – כפי פעולת עוצם כוחו" אחרי היותנו מתים בפשעים החיינו עם המשיח – בחסד נושעתם – ויעירנו איתו, אף הושיבנו במרומים במשיח ישוע" (אפסים א' 16-19: ב' 5-6).

כפי שמתאר זאת ישעיהו הנביא (מ' 10-11), "הנה אדוני ה' בחזק יבוא וזרועו מושלה לו. הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו. כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא. עלות ינהל".

 

הלידה מחדש, מעשה שנעשה בלב האדם

הלידה-מחדש היא מעשה שאלוהים עושה באדם פנימה.

לא תמיד מבחינים בלידה הרוחנית בשעת התרחשותה. זוהי פעולה הנעשית בליבו של האדם. לפעמים הרוח פועל כאיוושה קלה ופרי פעולתו מתגלה לעין רק מאוחר יותר. לפעמים הנבט פורץ מתוך האדמה במהירות מופלאה וגלויה לעין-כל. כולנו שונים זה מזה וה' פועל בנו בהתאם לכך. על כן, הלידה-מחדש שונה בנסיבותיה, בכוחה הנראה ובתוצאותיה אצל אנשים שונים. אחד מביא "מאה שערים", אחד "שישים" ואחר רק "ארבעים". עלינו להשתחרר מהנטיה לדחוס את חוויותינו הרוחניות לתוך תבנית אחת. עלינו להשתחרר מהמחשבה שאם חוויתנו הרוחנית אינה דומה לזו של "גדול באמונה", אז חסר לנו משהו. אין אפילו יסוד לחשוב כי אדם שאינו יכול להצביע על היום והשעה בהם נולד מחדש בעצם לא נושע, או שכל המתיימר להצביע על יום ושעה מדויקים, אכן נולד מחדש.

הלידה-מחדש היא גם ראשיתם של חיים חדשים.

לידה היא תהליך, לא סופו. התוצאה המיידית והראשונה היא אמונה באלוהים ותשובה מחטא: "ויהי כשומעם, התעצבו אל ליבם ויאמרו אל פטרוס.. 'מה נעשה?'. ויאמר פטרוס אליהם; 'שובו מדרכיכם'. ויקבלו את דברו בשמחה… וביום ההוא נוספו כשלושת אלפי נפש" (מה"ש ב' 37-41). "יסרתני ואיוסר כעגל לא לומד. השיבני ואשובה, כי אתה ה' אלוהי" (ירמיהו ל"א 18). "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם… ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה…וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקוטותם בפניכם על עוונותיכם ועל תועבותיכם" (יחזקאל ל"ו 25-31).

בני אדם פועלים בתגובה לפעולת ה'.

גם לכך יש המשך, המשך של שקידה אחרי טהרה ועשיית רצון אלוהים, אך על כך נדבר כשנעסוק בתהליך ההתקדשות. פה רק נזכיר שהלידה- מחדש משנה את האדם עד כדי כך שכל חייו משתנים "מכבוד אל כבוד", עד אשר "נהיה דומים לו, כי נראהו כמו שהוא" (יוח"א ג' 2). "וכל אשר לו תקווה זאת יטהר את עצמו כאשר טהור גם הוא" (שם, פס' 3). אחת הדרכים לבחון אם יש אמת בדבריהם של הטוענים כי נולדו מחדש היא להתבונן באורח חייהם, אבל כפי שאמרתי, על כך אדבר בפרק אחר. לפני שנסכם, אבהיר נקודה חשובה נוספת: חשוב להיזהר מחיקויים. הלידה-מחדש היא שינוי פנימי ויסודי שאלוהים מחולל באדם.

1. זו לא תמורה חיצונית, אף ששינויים חיצוניים נובעים ממנה.

2. זו לא הודעה בנוסח "עכשיו אני מאמין". כי הרי "גם השדים מאמינים".

3. לא מדובר בעניין פתאומי או מתמיד בנושאים רוחניים. גם בדתות השונות יש חסידות ויראת אלוהים. יתכנו אפילו מצבים בהם אנשים "כאוות נפשם יאספו להם מורים לשעשועי אוזניים ויטו אוזניהם מן האמת ויפנו אל ההגדות" (טימ"ב, ד' 3-4).
כך עשו אנשי אתונה אשר "לא פנו כי אם לספר חדשות או לשמוע" (מה"ש י"ז 21). הקהילה הראשונה הכירה נשים "הלומדות תמיד ולעולם אינן יכולות לבוא לידיעת האמת" (טימ"ב ג' 7).

4. לידה-מחדש גם איננה הכרה בחטאים או הבעת צער עליהם. גם עשיו ויהודה איש קריות הכירו בחטאיהם והצטערו עליהם, אבל הם לא פנו לה' כדי להיוושע וצערם לא הועיל להם במאומה.

5. זו גם לא הארה בלבד, שכן הארת האמת בלי שליבנו יפתח להאמין בה לא תועיל. לא די בכך שאדם מבין את האמת, צריך לקבל אותה ולחיות על פיה.

6. אדם אינו מחליט לבדו להאמין, לחזור בתשובה ולהיוושע. עצם החלטתו הוא פרי הלידה-מחדש.

לידה-מחדש היא מעשה מושיע אדיר וריבוני של אלוהים בלב הנבחרים.

ללא מאמינים שאולי שומעים את דברי אומר: עליכם להיוולד מחדש. אם לא תיוולדו מחדש לא תוכלו לראות את מלכות אלוהים, אף לא לבוא בה. רק ה' יכול להוליד אתכם מחדש. קיראו אליו, כי כל הקורא בשם ה' יוושע. בקשו ממנו תשובה ואמונה ולידה חדשה. זו ישועתכם היחידה. היזהרו מחיקויים. אל תסתפקו בפחות מהמקור.

ולמאמינים אני אומר, הללו את ה' על חסדו כלפיכם ותנו לו את הכבוד שמגיע לו. היזהרו גם אתם מחיקויים – לגבי אחרים ולגבי עצמכם.

22 לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם. 23 וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יהוה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם.

24 וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם. 25 וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם; מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. 26 וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. 27 וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם. 28 וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

29 וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב׃ 30 וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם. 31 וּזְכַרְתֶּם אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים, וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם. 32 לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, יִוָּדַע לָכֶם; בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל."

(יחזקאל לו 32-22).

 

הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כָּל־גּוֹיִם; שַׁבְּחוּהוּ, כָּל־הָאֻמִּים,
כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וֶאֱמֶת־יְהוָה לְעוֹלָם, הַלְלוּ־יָהּ!

(תהילים קיז)

בפרק הבא נעסוק בחלקו של האדם בלידה-מחדש.