פרק ה

Print Friendly

ת  ש  ו  ב  ה     ו  א  מ  ו  נ  ה     -     ח  ל  ק     א :     א  מ  ו  נ  ה

1לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד׃
2 בְּבוֹא־אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא; כַּאֲשֶׁר־בָּא, אֶל־בַּת־שָׁבַע׃
3 חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ; כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי׃
4 הַרְבֵּה (הֶרֶב) כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי; וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי׃
5 כִּי־פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע; וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד׃
6 לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ׃
7 הֵן־בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי׃
8 הֵן־אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת; וּבְסָתֻם, חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי׃
9 תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין׃
10 תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ׃
11 הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי; וְכָל־עֲוֹנֹתַי מְחֵה׃
12 לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים; וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי׃
13 אַל־תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ; וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל־תִּקַּח מִמֶּנִּי׃
14 הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ; וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי׃
15 אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ; וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ׃
16 הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי; תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי, צִדְקָתֶךָ׃
17 אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח; וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃
18 כִּי לֹא־תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה; עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה׃
19 זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב־נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה; אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה׃
20 הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן; תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם׃
21 אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי־צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל; אָז יַעֲלוּ עַל־מִזְבַּחֲךָ פָרִים׃

(תהילים נא)

 

2 שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל, עַד יהוה אֱלֹהֶיךָ; כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ׃ 3 קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל־יהוה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל־תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח־טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׃ 4 אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל־סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא־נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ; אֲשֶׁר־בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם׃ 5 אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם, אֹהֲבֵם נְדָבָה; כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ׃ 6 אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן׃ 7 יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן׃ 8 יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן; זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן׃

9 אֶפְרַיִם מַה־לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן, מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא׃ 10 מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם; כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהוה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם׃

(הושע יד 10-2).

 

מבוא

משיחיים זקוקים לרפורמה מתמדת, לתיקון מתמיד לאור כתבי הקודש של אורחות המחשבה והמעשה שלהם. מעולם לא היה אדם, או דור, או זרם משיחי, שיכלו לדעת כל מה שיש לדעת על כל נושא שבעולם. משום כך עלינו להיות עסוקים כל הזמן בבחינת תפיסותינו ודרכינו – ובתיקונן לאור הכתובים. גישה זו נובעת מלב ליבה של האמונה המשיחית והיא חלק טבעי ממנה כפי שהענווה, הקדושה ויראת אלוהים טבעיות למשיחיות.

בניגוד למקובל היום, הקהילה הראשונה, כפי שזו מצטיירת בכתבי הקודש, לא קראה לאנשים להיוולד מחדש. היא הבינה שלידה-מחדש היא מעשה שה' עושה וכי אין טעם לקרוא לאדם לעשות משהו שאיננו מסוגל לעשות. הקהילה בימי השליחים פנתה אל שומעיה בקריאה שונה לגמרי. היא קראה להם לשוב בתשובה ולהאמין, והיא עשתה זאת משום 'שהבינה כי אלו הם חובות האדם.

עלינו לשנות את מנהגנו ולחדול לקרוא לאנשים להיוולד מחדש. אנחנו יכולים להצביע על הצורך בלידה חדשה, שהרי גם ישוע עשה זאת; אבל אסור לנו להציג את הלידה-מחדש באופן ששומעינו יחשבו שהם נקראים להוליד את עצמם. חובתם היא לחזור בתשובה ולהאמין. באשר ללידה- מחדש, עליהם לפנות לאלוהים בתקווה ובתפילה שהוא יעשה בהם את מה שאינם יכולים לעשות בעצמם. הברית החדשה מדברת בהתמדה על אמונה ותשובה כשתי פנים של מציאות רוחנית אחת. אסור להפריד ביניהם ואסור לחשוב שאפשר להיוושע בלי אחד מהם: אנו נושעים באמונה (אפסים ב' 8-9), ואם לא נפנה מחטאותינו, נאבד בהם (לוקס י"ג 3,5).

תשובה ואמונה הם למעשה שני צדדים של אותה מטבע, אך היום יש נטיה להדגיש את מימד האמונה ולהמעיט בחשיבות התשובה, או לשנות את משמעותה עד כדי כך שהיא חדלה להיות תשובה אמיתית. אנשים מדברים על חזרה בתשובה במונחים של שינוי דיעה דתית, קבלת עול מצוות המסורת או סתם תפנית דתית. גם משיחיים רבים חושבים כך. אם ברצוננו להיות נאמנים לכתובים, נצטרך להימנע מטעות מסוכנת זו. בנפשנו הדבר ובנפש כל שומעינו, שכן מדובר בדרך להיוושע. יש רק דרך אחת להיוושע ואם נסלף אותה, קיימת סכנה שנכוון את שומעינו לדרך שתוביל אותם לאבדון. בסופו של דבר הרי ברור: אנחנו לא דנים דיון עיוני ומופשט בדיעות פילוסופיות ודתיות השוות לכל נפש. מדובר בחיי עולם ובאבדון לעולם! לכן עלינו להיזהר. עלינו לבחון את דברינו בקפידה!

הבה נתבונן מעט במה שכתבי הקודש אומרים אודות תשובה ואמונה. נתבונן קודם באמונה.

 

אמונה

לפני שנאמר מהי אמונה, מן הראוי ש"נפנה את השולחן" על ידי כך שנציין לעצמנו מה אמונה איננה.

 

אמונה איננה דעת

אמונה איננה הכרה באלוהות ישוע או במשיחיותו, למרות שאמונה כוללת הכרה זו. אם נדמה לנו שדי אם יהודי יאמר,"אני מאמין בישוע", "אני מאמין שישוע הוא המשיח או "אני מאמין שישוע הוא בן אלוהים" כדי שיוושע, טעות בידינו. אמונה כזו – ואף גדולה ממנה – יש לשדים:

"השטן מאמין וירא", אומר יעקב. מלך השאול יודע היטב שישוע הוא המשיח, בן אלוהים חיים, אך אין בכך לשנות את גורלו.

אמונה איננה הכרה באמת כלשהי, אף שאין אמונה בלא הכרה כזו. אפשר להכיר את כתבי הקודש לאורכם ולרוחבם, להאמין באמיתות כל הכתוב בהם ולהשתדל לחיות חיים קדושים, להיטיב עם הבריות, להתפלל ולהשתתף באסיפות הקהילה – ובכל זאת לא להיוושע. זאת משום שאמונה איננה הכרת האמת בלבד כי אם גם כניעה לאמת זו. עלינו להיזהר מדתיות שמכירה בכל ויודעת הכל אבל איננה חובקת דבר.

 

הקשר בין אמונה ודעת

מאידך, יש קשר בין אמונה לבין דעת, שכן אין אמונה בלי דעת. אי אפשר להאמין במה שאיננו יודעים וככל שגדולה ידיעתנו, כן יכולה אמונתנו להיות גדולה יותר. מכאן שאמונה אינה הכרה בלבד, אבל היא גם לא קיימת בלי הכרה באמת.

אמונה איננה קפיצה עיוורת אל הלא-נודע, החלטה שרירותית של רצוננו להאמין בדבר-מה או לרצות שיהיה נכון. אמונה מכירה באמת ומתמסרת לה. אמונה משיחית אמיתית אין פירושה שאנו לא מבינים דבר אך מקבלים על עצמנו את דיעות הקהילה או את מסורת הזקנים בלא מחשבה. אמונה איננה בורות כי אם ידיעה. הנוהג לכבד בתואר "אמונה" כל בורות המתחפשת לענווה הוא אווילי ועומד בניגוד לכתבי הקודש. אמונה היא דעת אלוהים והמשיח (יוחנן י"ז). יש קשר בל ינתק בין אמונה לבין דעת ואי אפשר להפריד ביניהם, כפי שאי אפשר להפריד בין קרני השמש לשמש עצמה. "שימעו ותחי נפשכם" (ישעיה נ"ה 3). "אלה נכתבו למען תאמינו" (יוחנן כ' 31). אמונה באה מהדעת שאלוהים מעניק. זו הסיבה לכך שהמילה "אמונה" משמשת לפעמים בכתבי הקודש כדי לתאר את יחסו של האדם לאמת ולא רק את האמת עצמה (ראה למשל מה"ש י"ג 8, רומים א' 5, קור"א ט"ז 13, גלטים א' 23, התגלות ב' 13). "להאמין" פירושו "להאמין באמיתותן של עובדות מסוימות ולבנות את חיינו עליהן". אמונה מושיעה מכירה לכל הפחות במספר עובדות בסיסיות:

1. בחטאינו.

2. בחוסר יכולתנו להושיע את עצמנו.

3. בקיומו של אחר המסוגל וגם מוכן להושיענו.

4. בחובתנו להיכנע לו כדי להיוושע.

 

אמונה ובטחון הישועה

אמונה גם איננה הביטחון שישוע מת עבורנו או שאכן נושענו. בטחון הישועה הוא אחד מפירות האמונה אך לא העץ עצמו. אמונה יודעת שישוע בלבד הוא מושיע החוטאים. אמונה יודעת שרק ה' יכול להושיע וכי הוא קורא לבני האדם לשוב מחטאם ולבקש ממנו ישועה. אמונה מכירה בכך שאלוהים הבטיח ש"כל הקורא בשם ה' ייוושע", אבל היא עצמה איננה הביטחון שניוושע או שנושענו. אמונה דומה יותר ליחסו של רב החובל באוניה שהובילה את יונה הנביא ולזו של מלך נינווה; "אולי יתעשת לנו האלוהים וניוושע". היא משליכה את יהבה על אלוהים המושיע בתקווה שיושיע אותם, ואחד מפירותיה הראשונים הוא הביטחון שאכן נושענו. אך בטחון איננו אמונה ואמונה איננה בטחון הישועה. אמונה מושיעה נשענת על עובדות הנמצאות מחוץ לנו ובהן היא נתלית. בטחון הישועה, לעומת זאת, תלוי גם בעובדות הטמונות בנו.

 

האמונה אינה סיבה להצדקתנו

העובדה שיש לנו אמונה איננה סיבה להצדקתנו. איננו נושעים משום שאנו מאמינים או בזכות אמונתנו. אמונה איננה תחליף למעשים טובים ואיננה קונה לנו שום זכות לפני ה'. את זאת עשה ישוע – וישוע בלבד. אמונה היא אמצעי שה' משתמש בו כדי להושיע אותנו. אנו נושעים בעקבות אמונתנו, אחרי שהאמנו, אבל לא משום שהאמנו; "פנו אלי והיוושעו". אמונה לא קונה לנו זכות כלשהי לפני ה'; היא מעניקה לנו את הזכויות שישוע קנה בדמו.

למה הדבר דומה? למורד שמלך מבטיח להעניק לו חנינה אם יצא מן היער וימסור את כלי נשקו. המורד מאמין להבטחת המלך, יוצא מן היער, מוסר את נישקו – וזוכה בחנינה. הוא לא נחון בזכות כניעתו כי אם בזכות חסדי המלך. אבל לולא האמין להבטחת המלך, לולא חדל מן המרד ומסר את נישקו, לא היה נושע.

בלי אמונה אי אפשר להיוושע, אבל גם אי אפשר להיוושע על ידה. ישוע בלבד הוא המושיע, ואמונה היא אחד הכלים שהוא משתמש בהם.

 

אמונה - לא כוח מיסטי

אמונה איננה כוח מיסטי שמניע את אלוהים לרחם עלינו. היא אינה משיגה דבר מעצמה. אלוהים איננו נכבש על ידי אמונתנו בו. אמונה איננה כוח כלל אלא הכרה בחולשתנו והחלטה להישען על כוחו של אחר: "אח לא פדה יפדה איש, לא יתן לאלוהים כופרו…אך אלוהים יפדה נפשי מיד שאול" (תהלים מ"ט 8, 16). המאמין נואש מעצמו ותולה את כל תקוותו באלוהים.

אמונה איננה הופכת אותנו רצויים לאלוהים וגם לא מקנה לנו את היכולת לנהל עימו מערכת יחסים. כמובן, אי אפשר לבוא לאלוהים בלעדיה, "כי הקרב אליו צריך שיאמין כי יש אלוהים וגמול הוא משיב לדורשיו" (עברים י"א 6). אך האמונה בעצם איננה עושה דבר – את הכל עושה אלוהים. אמונה היא תנאי לישועה – אבל אין זאת אומרת שאם נאמין נהיה זכאים, ראויים. הזכאות באה לנו מדם ישוע. איננו מאמינים בתנאי שניוושע, אך לא ניוושע אם לא נאמין. האמונה כשלעצמה לא מקנה לנו שום זכות אצל ה'.

במובן מסוים אמונה גם איננה דבר על-טבעי. האמונה באלוהים היא טבעית לאדם והיתה חלק ממציאות חייו לפני שחטא, שכן אמונתו של אדם באלוהים היתה ביטוי לתלותו בה'. מה טבעי יותר מכך שאדם יבטח באלוהים? ומה פחות טבעי מסירובו לעשות זאת? החטא בא וקלקל הכל. האדם חושש עתה מאלוהים, נלחם בו ומנסה להשתחרר מהתלות בו. אבל כל זה לא משנה את העובדה שכל אדם בריא, נורמלי והגון יאמין באלוהים, ומי שלא עושה זאת בעצם איננו נורמלי. האמונה עצמה, אם כן, איננה דבר על-טבעי. היא טבעית ביותר. בגלל החטא האמונה הפכה לדבר בלתי רגיל אצל האדם, ואלוהים צריך לפעול בדרך על-טבעית כדי לתקן את העיוותים שהחטא יצר. הביטוי הראשון לתיקון זה הוא האמונה באלוהים.

 

אמונה - לא רק בברית החדשה

ולבסוף, אמונה לא הופיעה לראשונה בברית החדשה. "אברהם האמין ויחשבה לו צדקה". "באמונה העלה הבל קורבן טוב משל אחיו". אנשים מעולם לא נושעו אלא באמונה. יעקב, שאול התרסי וכותב האיגרת אל העברים ראו באמונה בישוע המשך ישיר לאמונת אברהם. הציטטה "צדיק באמונתו יחיה" לקוחה מספר חבקוק. ברומים ג' נאמר במפורש כי התורה והנביאים דיברו על ישועה בחסד על ידי אמונה.

אמת, האמונה קיבלה דגש ברור יותר בברית החדשה אבל, כפי שכבר אמרתי, מעולם לא נושע אדם כי אם באמונת ישוע המשיח, בין אם אמונה זו היתה חבויה בקורבנות המקדש, או גלויה על צלב גולגולתא (רומים א' 17, ד' 3, י' 16).

הקדשתי זמן רב לנסיון לקבוע מה אמונה איננה. הגיעה זמן לומר מהי אמונה בכל זאת! הבה ננסה לענות על שאלה זו.

 

מהי אמונה?

להאמין פירושו לבטוח, להאמין באחר, לסמוך עליו, להיות מוכן למסור משהו לידיו.

אמונה משיחית היא יחסו של האדם לאלוהים במשיח. היות שהאדם מאמין לאלוהים, הוא מוסר את גורלו בידיו, לטוב ולרע. מאמין משיחי יודע שהוא ראוי לרע, אך ה' הטוב והמיטיב הבטיח לרחם עליו, לסלוח לו ולטהר אותו מכל עוון, כל זאת בזכות קורבנו של ישוע.

לאמונה יש שלושה היבטים – דעת, שכנוע והתמסרות. דעת דרושה, שכן "איך יאמינו במי שלא שמעו אודותיו?". אלוהים אומר, "הטו אוזניכם" ורק אחר כך "לכו אלי". הוא מדגיש "שימעו" ורק אחר כך, "ותחי נפשכם" (ישעיה נ"ה 3). ובכן, אין ישועה בלי דעת.

אך לא די בהכרת העובדות. צריך להיות משוכנעים באמיתותן. האמת המוכרת חייבת לחדור לנבכי נשמתנו בטרם תפעל שם את פעולתה. ואכן, המשיח הבטיח שרוח הקודש ישכנע את הנבחרים "על חטא וצדקה ומשפט שיבוא".

ולבסוף, אפשר להכיר את האמת ולהיות משוכנעים בה ללא צל של ספק, ובכל זאת לא להיוושע. כדי להיוושע יש לפעול בהתאם לעובדות, להתמסר להן.

מה הן העובדות? העובדות הן שכל יצר מחשבות ליבנו רק רע כל היום וכי טיבענו המושחת מניע אותנו בעקביות למעשים הנוגדים את רצון אלוהים והמביאים עלינו את זעמו הצודק. העובדות הן שאלוהים הוא קדוש ואינו יכול לשאת חטא. על כן הוא נשבע שהנפש החוטאת – היא תמות. העובדות הן שאין בידינו לעשות דבר כדי לשנות את המצב. לא יועילו כל התפילות, כל הקורבנות, כל המאמצים. חטאנו, ושכר חטאנו אחד הוא; מוות, מוות נצחי וצודק בעיני אלוהים. אבל מאחר שאלוהים הוא אלוהי אהבה, הוא הבטיח שכל הקורא אליו בהכנעה ובהכרה אמיתית בחטאו יוושע, אם רק יקרא בשם בנו ישוע המשיח, שסיפק כפרה אשר די בה לכפר על חטאי אלף אלפי עולמות. העובדות הן שאלוהים קורא, "פנו אלי והיוושעו, כל קצווי ארץ".

 

ועכשיו, מה עושה אדם מאמין?

הוא זונח כל דת וכל דיעה אחרת. הוא מכיר בחטאו, לומד לראות את עצמו כחוטא אבוד ואת אלוהים כמושיע אדיר כוח. הוא מכיר בכך שלא מגיע לו דבר מאלוהים ולכן אינו מעז לתבוע דבר, אבל הוא גם יודע שאם ה' לא יושיע לו, אין לו תקנה. הוא אבוד. על כן הוא זועק אל ה': "אנא ה', הושיע נפשי!".

זאת היא אמונה!

אמונה כזו נאחזת בישוע כל עוד נפשה בה משום שהיא יודעת שבלעדיו היא אבודה. אין לה דבר מעצמה. היא כמו אזוב המפיק מן הקיר את כל מחייתו, את לחותו ואת מזונו. הקיר הוא היסוד לעצם קיומו. אמונה כזו היא פרי של הלידה-מחדש. אמונה כזו אומנם טבעית לאדם, אבל בני האדם עצמם כבר אינם טבעיים. הם מעוותים בגלל החטא. דרושה התערבות של ה' כדי לשנות את המצב, לתקן את הקלקול ולהשיב לאדם את אמונתו באלוהים. "בחסד נושעתם, על ידי האמונה – ולא מידכם היתה זאת כי מתת אלוהים היא" (אפסים ב' 8-9).

החלק השני בפרק א' והחלק הראשון בפרק ב' של האיגרת לאפסים מתארים את גדולת כוחו הנהדר של אלוהים, הפועל כעת בנבחרים כדי להעניק להם אמונה מושיעה. ה' מקים את הנבחרים ממוות ומושיב אותם במשיח, במרומים. המאמינים במשיח הם אלו שאלוהים פעל בהם ונתן להם את היכולת להיות לבניו (יוחנן א' 12). האדם אינו יכול להאמין לפני שנולד מחדש. גם לא תיתכן לידה-מחדש שאינה מביאה בעקבותיה אמונה. מכאן ברור שהאמונה איננה פורצת לבית האוצר של אלוהים ונוטלת משם ישועה עבור המחליטים להשתמש בה. היא אפילו לא פותחת את דלת בית האוצר. האמונה עצמה היא חלק מהישועה שאלוהים מעניק לנו.

 

פרי האמונה

אמונה דומה במשהו לעין (כפי שאמר בזמנו טוזר, מטיף אמריקני מופלא): היא רואה את הכל מלבד את עצמה. גם יעקב אומר שאי אפשר לראות אמונה כשלעצמה. אמונה מתגלית במעשיה. במובן זה אמונה דומה לרוח: אינך יודע שהיא קיימת עד שאתה שומע את רשרוש העלים וחש את משבה על פניך. האמונה נחבאת אל הכלים ונגלית רק במעשיה. "הראני נא את אמונתך בבלי מעשים!", קורא יעקב. לא תוכל, "אך אני, מתוך מעשי אראה את אמונתי" (יעקב ב' 18). על כן, לא די לטעון לאמונה, יש להראותה במציאות.

מבחן קיומה של אמונה הוא בפירותיה. פריה הראשון הוא ההיתלות המוחלטת בה' לישועתנו. כפי שראינו, מאמין הוא אדם שנואש מעצמו ומצפה לישועה מאלוהים בלבד.

פריה השני של אמונה הוא אהבתה לאלוהים. "אנו אוהבים אותו משום שהוא הקדים לאהוב אותנו". אבוי לאותה בושה! לא אהבנו אותו, את הקדוש והנהדר, אלא שהוא אהב אותנו בדמי חטאינו ובטומאת עוונותינו! איך נוכל כעת שלא למלא אחרי מצוותו לאהוב אותו בכל לבבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו? אמונה באלוהים שונה במובן זה מאמונה בנוסחה מתימטית. אמונה משיחית היא יחס של קירבה ושל אהבה לאלוהים. השפה היוונית מבדילה בין אמונה במישהו, כפי שאפשר להאמין בעובדה שחמש ועוד חמש הם עשר, לבין אמונה "על" מישהו. אמונה מהסוג הראשון מתארת יחס בין אישיות אחת לשניה, כשהאחת רואה את השניה כאמינה ולכן סומכת עליה, בוטחת בה ונשענת עליה. אמונה מן הסוג השני היא האמונה שכתבי הקודש מתייחסים אליה כשהם מדברים על אמונה באלוהים. אנו מאמינים "עליו", סומכים עליו כפי שאדם סומך על רעהו החזק ממנו. איש איננו סומך על אויבו! עצם הנכונות לסמוך על מישהו נובע מיחסי אהבה. ובכן, המאמין אוהב את אלוהים ובוטח באהבת אלוהים אליו.

אמונה מניבה פירות נוספים. קודם כל, היא מעודדת בנו ענווה. ברגע שאנו מבינים עד כמה נטמאנו בחטא ועד כמה אין ביכולתנו לעשות דבר לישועתנו – אפילו להאמין לא נוכל אם ה' לא יעניק לנו זאת – באותו רגע ממש נחדל ממעשי יהירות וממחשבות גבורה וסיפוק עצמי שדתות אחרות ותפיסות טועות של האמונה המשיחית נוטות לעודד. רק אז נבין עד כמה הכל קיים בו, הכל בא ממנו, הכל נעשה על ידו והכל קיים למענו, אשר לו הכבוד לעולמי עולמים, אמן. או אז נלמד את משמעות הנאמר, "המתהלל יתהלל בה'".

אמונה משיחית איננה קיימת בלא שקידה על טהרה. אלוהים מטהר "את לבבנו על ידי האמונה" (מה"ש ט"ו 9). אם האמנו כדי להימלט מחטאינו, איך לא נשקוד להיאבק בהם? האם אנחנו, אשר מתנו לחטא, נמשיך לחיות למענו? הרי מפעמות בנו התקווה והאמונה להידמות למשיח – כלום לא נשקוד לממש תקווה זו כבר עתה על ידי כך ש"נטהר את עצמנו כפי שהוא טהור" (יוח"א ג' 1-3)?

אמונה מביאה גם לידי משמעת (רומים ט"ז 26, עברים י"א 8). אלוהים איננו סבא זקן ונחמד שהחלטנו להאמין בו כדי שיחסוך מאיתנו את תוצאות מעשינו. הוא אדון. הוא ריבון, ובריבונותו הושיע והביא אותנו אל מלכותו. כעת, כאזרחי אותה מלכות, אנו נכנעים בכל לצווי מלכנו ומשתדלים להיות רצויים לו.

אמונה מושיעה תלויה בדבר ה' כי "האמונה באה משמיעה ושמיעה מדבר ה' ". משום כך, מאמין הוא אדם ששוקד לנהל חיי קהילה סדירים ופעילים, מקפיד להקשיב לדרשות ולשיעורים בכתבי הקודש ובעצמו לומד בהתמדה את הכתובים. הוא מנצל כל הזדמנות כדי ללמוד ולהבין את הכתוב, מאושר למצוא ספרים משיחיים ומעדיף דווקא את אותם ספרים שיועילו לו בהבנת הכתובים, אפילו אם הם פחות מבדרים. הוא רוצה לגדול באמונה, לא להישאר גמד קטן-אמונה ומדולדל בטהרתו. זו הנקודה האחרונה עליה אתעכב היום.

האמונה המשיחית היא אמונה שמתפתחת. כל דבר חי מתפתח. האמונה הולכת מחסד אל חסד, מכבוד לכבוד ומאמונה לאמונה. זיכרו; אחד מהסימנים לאדמה הטובה במשל הזורע היה העובדה שהיא הניבה פרי. "איש אחד, היתה לו תאנה נטועה בכרמו. ויבוא לבקש בה פרי – ולא מצא. ויאמר אל הכורם, 'הנה זה שלוש שנים אנוכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ולא מצאתי. כרות אותה' " (לוקס י"ג 6-7).

"כרם היה לידידי בקרן בן שמן. ויעזקהו, ויסקלהו, ויטעהו שורק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו. ויקו לעשות ענבים – ויעש באושים. ועתה, יושב ירושלים ואיש יהודה, שיפטו נא ביני ובין כרמי. מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בוי מדוע קיוויתי לעשות ענבים ויעש באושים? ועתה אודיע נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי; הסר משוכתו והיה לבער, פרוץ גדרו והיה למרמס. ואשיתהו בתה" (ישעיה ה' 1-6).

"בעבור זאת שיקדו להוסיף על אמונתכם את מעשה הצדקה ועל מעשה הצדקה את הדעת ועל הדעת את הפרישות… ואת הסבלנות…והחסידות והאחווה.. והאהבה…. אחי, הוסיפו ושיקדו לחזק את קריאתכם ובחירתכם במעשים טובים, כי אם כן תעשו, לא תיכשלו כי יפתח לפניכם לרווחה מבוא מלכות עולם אשר לאדונינו ומושיענו ישוע המשיח" (פטר"ב א' 5-11).

לצערנו הרב, יש בקהילותינו אנשים שמעידים על עצמם כי הם מכירים את ה', אך חייהם מראים את ההיפך. אנשים אלו אינם קרים ואינם חמים. אין להם עניין מיוחד בחיי הקהילה. הם ממעטים להתפלל וללמוד את כתבי הקודש, ולהעיד על הבשורה לאחרים – לרוב אינם מוכנים. רבים ממכריהם וחבריהם אף אינם יודעים שהם משיחיים. לא זו דרך המשיח. לא זו האמונה. הם טרמפיסטים שאינם תורמים דבר למלכות אלוהים ו"בפריים תכירו אותם".

 

אמונה מדומה

כתבי הקודש מזהירים אותנו מפני אמונה מדומה: "ואשר על הסלע הם שומעים את הדבר ומקבלים בשמחה – ושורש אין להם ורק לשעה מאמינים" (לוקס ח' 13). "ויאמן שמעון גם הוא… וידבק בפיליפוס, וירא את האותות והמופתים הגדולים אשר נעשו ויתמה…ויאמר אליו פטרוס, כספך יהי איתך לאבדון יען אשר רצית לקנות במחיר את מתת האלוהים! אין לך חלק וגורל בדבר הזה כי לבבך איננו ישר לפני האלוהים'" (מה"ש ח' 13,20).

האמונה כל כך חיונית לישועתנו, עד שהשטן עושה הכל כדי להעמיד במקומה תחליפים שאינם יכולים להושיע. על כן, היזהרו. "בחנו את עצמכם שוב ושוב, "וראו אם אתם באמונה". בלב כל אדם יש מסתורים ונפתולים רבים. אנו כל כך מורגלים בצביעות ושקר, עד שאנו מרבים להטעות את עצמנו בהבטחות שיהיה שלום. מוטב שנלמד להטיל ספק בכל רחשי ליבנו אלא אם יש להם יסוד אובייקטיבי והם עומדים במבחן הכתובים.

זיכרו שהמושיע אמר כי ביום האחרון יהיו רבים שיתדפקו על דלתות חסדו בהנחה שיש להם זכות לבוא לפניו ויקראו, "אדון, אדון! פתח לנו. הלא פעלנו בשמך נפלאות", אך הוא ישיב להם, "צאו ממני, הרשעים. מעולם לא הכרתי אתכם!".

אין זה עניין שאפשר להקל בו ראש. יותר מדי תלוי בכך. היזהרו, הזהירו אחרים ועימדו על המשמר לבל יבוא השטן ויגזול מכם את קניינכם.

 

נ ס כ ם :

1. אמונה איננה דעת. לא די בידיעת האמת כדי להיוושע. מאידך, אין אמונה בלי דעת. יש צורך לדעת דברים מסוימים כדי להיוושע.

2. אמונה איננה הביטחון שישוע מת למעננו על הצלב אלא ההכרה בכך שאלוהים יכול להושיע אותנו אם ירצה, וכי אין מקום לתקווה אחרת.

3. אמונה איננה הדרך בה אנו נושעים או הסיבה בגללה אנו נושעים. אף שאיננו נושעים בלי אמונה, גם איננו נושעים בזכותה.

4. אמונה איננה כוח מיסטי. היא איננה מגשימה דבר בעצמה.

5. בני אדם נושעו באמונה מאז ראשית ימי החטא. בני אדם נושעים היום בדיוק כפי שנושעו אברהם, יצחק ויעקב, ובדיוק כמו שנושעו אנשים מאז ימי אדם וחווה.

6. להאמין באלוהים פירושו לסמוך עליו, להפקיד בידיו את גורלנו ולהתחנן אליו שיושיע אותנו.

7. אמונה היא מתנה מאלוהים. לא נרצה וגם לא נוכל להאמין אלא אם הוא יוליד אותנו מחדש.

8. אמונה מושיעה מתמקדת בישוע, לא במעשי רוח הקודש או בכל דבר אחר. היא מכירה בחטאותינו ובצדק שבאובדננו משום שהיא מבינה שאלוהים הקדוש שונא חטא. היא רואה את חסד אלוהים בישוע וזועקת לאלוהים שירחם עלינו ויתן גם לנו חלק בישוע.

9. מבחנה של אמונה הוא בפריה: ענווה, יראת אלוהים ואהבתו, טהרה, משמעת ואהבת הזולת למען אלוהים, חיי קהילה סדירים, עניין רציני בכתבי הקודש ומאמץ מתמיד להעמיק בהם דעת. אמונה תלויה בדבר ה', ממנו היא נובעת וממנו היא ניזונה. על כן אמונה מקפידה תמיד להיות עסוקה בדבר אלוהים.

10. אמונה היא דבר שמתפתח וגדל. כל מאמין מניב פרי, אחד מניב 60, אחר 80 וזה 100 מידות, אך כל מאמין ונושע מניב.