פרק ו

Print Friendly

ת  ש  ו  ב  ה     ו  א  מ  ו  נ  ה     -     חלק ב: חזרה בתשובה

מבוא

בפרקים הקודמים דיברנו על הישועה משלושה היבטים:

1. מעשה המשיח למעננו – הכפרה;

2. מעשה המשיח בנו – הלידה החדשה;

3. חובותינו למשיח – אמונה ותשובה.

בפרק הקודם עסקנו באמונה. כעת עלינו לדבר על חובת התשובה מחטא אל אלוהים.

לא בלי סיבה אנו מתרכזים בסידרת דרשות זו בתורת הישועה. נושא זה עומד במרכז האמונה המשיחית והבנתנו אותו תכריע במידה רבה מה תהיה גישתנו לנושאים חשובים אחרים. אנו גם מתרכזים במתכוון בחובותינו כלפי אלוהים: בסופו של דבר אלוהים ימלא את חלקו בישועתנו גם בלי עזרתנו. עלינו מוטלת האחריות להבין את מה שנדרש מאיתנו ולעשות זאת בכל לבבנו.

בפרק הקודם ניסינו לתקן כמה טעויות שגורות בנושא האמונה, וללמוד מכתבי הקודש מה זאת אמונה. הפעם נעסוק בצד המוסרי-אנושי של אמונתנו ובמישור המוסרי של חובותינו כלפי אלוהים.

הרבה אפשר לומר על הנושא, והרבה צריך לומר. לא נוכל להזכיר כאן אלא מעט-מזעיר ממה שראוי היה לומר. נצטרך לחזור וללמוד את הנושא ביתר הרחבה בהזדמנות אחרת.

הרבה ממה שאומר בהמשך כבר נרמז בפרקים הקודמים, אבל הנושא כל כך חשוב שכדאי לנו לא להסתפק ברמזים, אלא לעסוק בו בהרחבה.

 

הביטויים המתארים תשובה

מספר מילים בכתבי הקודש משמשות לתאר את התשובה, וכל אחת מהן מדגישה צד אחר. בעברית משמשות שתי מילים לתאר את מעשה התשובה. המילה הראשונה היא "להינחם", שמשמעותה להצטער ולחזור מכוונה או ממעשה. כך, למשל, בספר שופטים, כאשר ישראל נלחם בבנימין נאמר שהם נשבעו ש"איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה" (כ"א 1). כשתמה המלחמה והעם ראה את תוצאותיה, "ויינחמו בני ישראל אל בנימין אחיו ויאמרו, 'נגדע היום שבט אחד מישראל'" (כ"א 6).

המילה השניה המתארת חזרה בתשובה היא "לשוב", ומשמעותה להפנות עורף למקום או לכיוון אחד ולחזור למקום שעזבת או שסטית ממנו. כך למשל, דרש העם לשוב למצריים אחרי שחזרו המרגלים מ"לתור את הארץ" (במדבר י"ד 3).

 

ביוונית יש שלוש מילים המתארות תשובה:

1. הראשונה, "METANOYA", משמעה "לדעת שוב" או "לשנות דיעה וכוונה שבלב". בברית החדשה משמשת מילה זו אך ורק כדי לתאר את יחסו של האדם לחטא ולאלוהים עצמו, כמו קריאת שאול אל שומעיו, "הינחמו ושובו אל האלוהים" (מה"ש כו 20). כלומר, "פנו מן החטא חזרה אל אלוהים".

2. "METAMELYA" משמעותה צער על מעשה או כוונה, כפי שנאמר על יהודה איש קריות כשראה מה עשו בישוע לאחר שנאסר, "ויינחם, וישב את שלושים הכסף אל ראשי הכוהנים והזקנים" (מתי כז 3).

3. "STREPHO" משמעותה, פניה או פניה לאחור, כמו "וייפן… אל ההמון ההולך אחריו" (לוקס ז 9).

תשובה, אם כן, היא שינוי כיוון, פניה לכיוון ההפוך מזה שהאדם הולך בו – שינוי שנובע משינוי דיעה וכוונה והמלווה בצער על הכיוון הקודם. לשוב בתשובה פירושו להפנות עורף לעבר ולפנות לכיוון חדש. כחלק מדרך הישועה, תשובה פירושה פניה מחטא לאלוהים: "שובו והשיבו מכל פשעיכם… השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם" (יחזקאל י"ח  30-31), "הינחמו ושובו אל האלוהים" (מה"ש כ"ו 20).

 

תשובה ולידה-מחדש

שינוי כזה הוא קודם כל שינוי של הלב, שינוי פנימי ויסודי כמו זה שמתאר יחזקאל, "השליכו מעליכם את כל פשעיכם…ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה" (יחזקאל י"ח 31). ומי יכול לברוא לעצמו לב חדש ולחדש בקירבו רוח חדשה? אף לא אחד.לכן מתפלל דוד, "לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקירבי" (תהלים נ"א 12).

במילים אחרות, תשובה – כמו אמונה – היא פרי של הלידה החדשה. אנו חוזרים בתשובה כאשר אלוהים משנה את כוונות הלב ואת הרצון. לכן אמר שאול כי אלוהים הוא שנותן בלב בני האדם "לשוב ולדעת האמת ויעירו מרשת השטן אשר צדם בה לרצונו" (טימ"ב ב' 25-26).

לכן אומר שמעון פטרוס כי ישוע נישא על ידי אלוהים אל כיסא מלכות והוכתר שם "לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל, וסליחת החטאים" (מה"ש ה' 31).

במה"ש י"א 18 התלמידים שמחים כי גם לגויים "נתן האלוהים התשובה לחיים". זו גם הסיבה שירמיהו מתפלל, "השיבוני ואשובה, כי אתה ה' אלוהי" (ירמיה ל"א 18).

תשובה מחטא היא מתנת אלוהים. מעולם לא חזר אדם בתשובה אלא אם אלוהים העניק לו זאת. תשובה היא פרי הלידה החדשה, ורק אלוהים מוליד בני אדם מחדש.

 

חזרה בתשובה והחטא שבליבנו

בלידה החדשה אלוהים מעניק לבני האדם לב חדש ורוח נכונה. לפתע הם רואים דברים בדרך אחרת. הם מתעוררים לחטאיהם; "ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקירבכם. והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר… וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים, ונקוטותם בפניכם על עוונתיכם ועל תועבותיכם (יחזקאל ל"ו 26,31). הכרת החטא היא עניין מרכזי בתשובה – ולא רק הכרה כללית בכך שחטאנו אלא ברוע שבמעשים שעשינו, הכרה בכך שאנו טמאים בעיני אלוהים מעצם טבענו ומעשינו הרעים.

זהו היבט חשוב ביותר של התשובה. אחרי הכל, תשובה היא חלק מדרך הישועה, ואנו נושעים מחטא וזקוקים לישועה בגלל חטא. כיום יש נטיה להזניח היבט זה. יש המדברים על תחושת חוסר סיפוק, על תסכול ועל חוסר-ודאות כאילו הם החטאים מהם מושיע אותנו אלוהים. תשובה מדומה מביאה לישועה -מדומה.

אנשים נוהרים לכנסיות ולבתי קהילה, מצטרפים לקהילות וקוראים לעצמם מאמינים רק כדי להיות מאושרים, וכשבחייהם מתגלה סתירה בין אמונתם לבין המציאות, קמים מבשרים שמנסים לתקן זאת על ידי קריאה אל אותם אומללים "להמליך את ישוע בחייהם", "להכיר בו כאדון" ובדרך זו להוסיף את מה שהחסירו בבשורה. עלינו לזכור, איש לא יתקבל אל מלכות ה' עד שלא יכיר בה' כמלכו וכאדונו. איש לא יוושע בלא שיזנח את החטא. דרך הישועה היא דרך קודש, "טמא לא יבוא בה". זניחת החטא היא חלק חיוני מהישועה ולב-ליבה של התשובה. "אם לא תשובו", אמר ישוע, "תאבדו בחטאיכם".

ממה אנו נושעים? רק מעונש החטא? לא! אנו נושעים גם מהחטא עצמו. "ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקירבכם. והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקירבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תישמרו ועשיתם" (יחזקאל ל"ו 26-27). "נתתי את תורתי בקירבם ועל ליבם אכתבנה" (ירמיה ל"א 33).

אנחנו הרי מדברים על אלוהים קדוש ועל מלכות שמים, שהיא מלכות קודש נצחית. בבשורה טמון כורח מוסרי שהוא חלק מהותי מעיקרה, מי שלא מבין זאת, איננו מבין את הבשורה. איך נוכל אנחנו, שמתנו לחטא, "להוסיף לחיות בו?" (רומים ו' 2).

    • זהו המרכיב הראשון של תשובה משיחית: הכרת החטא.

 

חזרה בתשובה והכרת אשמה

המרכיב השני הוא הרשעה עצמית. אדם שנושע לא רק מכיר בכך שהוא חוטא, אלא שהוא גם ראוי לעונש. הוא מתוודה, "פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי – למען תצדק בדוברך, תזכה בשופטך" (תהלים נ"א 5-6).

השב בתשובה יודע שאינו ראוי לדבר מאת ה' והוא מתפלל, "אנא ה', האל הגדול והנורא, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו, חטאנו ועווינו והרשענו ומרדנו וסור ממצוותיך וממשפטיך, ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דיברו בשמך אל מלכינו, שרינו ואבותינו ואל כל עם הארץ. לך, אדוני, הצדקה, ולנו בושת הפנים כיום הזה, לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים והרחוקים, בכל הארצות אשר הידחתם שם במעלם אשר מעלו בך… וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' אלוהינו על כל מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקולו" (דניאל ט' 4-14). אני ממליץ לשוב ולקרוא תפילה נהדרת זו של דניאל.

כשאנחנו חוזרים בתשובה אנו מכירים בחטאינו, מכירים באשמה הרובצת עלינו עקב חטאינו ומכירים בעובדה שמגיע לנו אך חרון וכעס מאת ה', כפי שהתפלל שמעון פטרוס, "סור ממני אדון, כי איש טמא אני", הוא לא העז לבקש מהאדון דבר.

 

חזרה בתשובה והצער על החטא

המרכיב השלישי בחזרה בתשובה הוא צער על החטא והשנאה שאנו מתחילים לרחוש כלפיו. אנו מכירים במידת הרע שבחטא וסולדים ממנו בכל ליבנו – לא רק מהחטא שבמעשינו אלא גם מזה שבטיבענו החוטא; "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, הן אמת חפצת בטוחות…" (תהל. נ"א 7). אנו מבינים עד כמה גדולה רעתנו והבושה אוכלת אותנו. איננו באים לאלוהים בשמחה ובביטחון כי אם בדמעה ובכאב, ולעולם לא נשכח את רוע מעללינו; אני, "אשר מלפנים הייתי מגדף ומרדף ומחרף", אומר שאול התרסי, "אבל רוחמתי…ויגדל עלי במאוד מאוד חסד אדוננו…. נאמן הדבר וראוי לכל להתקבל שהמשיח ישוע בא לעולם להושיע את החטאים – אשר אנוכי הגדול בהם" (טימ"א א' 13-15). "ולמלך עולמים, לאלוהים הקיים לעד והנעלם מעין והחכם לבדו, לו הכבוד וההדר לעולמי עולמים, אמן" (טימ"א א' 17). אפילו בגן עדן נותר לנושעים זכר חטאתם והם שרים למשיח, "לך נאה לקחת את הספר ולפתוח את חותמיו כי אתה נשחטת ובדמך קנית לאלוהים מכל משפחה ולשון וכל עם וגוי" (התגלות ה' 9).

ראו כמה שונה עדות שאול מזו שאנחנו רגילים לתת. משום מה, לעתים קרובות אחרי שאנחנו שומעים את עדותו של מישהו, אנחנו חושבים; "איזה משיחי נפלא", "איזה אדם נפלא", או "איזו חוויה רוחנית מעניינת היתה לאדם זה". חלקו של אלוהים מוסתר תחת ערימה של סיפורי חטאים שעשינו לפני שנושענו, חוויות מסעירות שקרו במהלך הישועה והישגים משיחיים שהגענו אליהם מאז. לא כך צריך להיות. "המתהלל – יתהלל בה' ".

יחזקאל אומר, "וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקוטותם בפניכם" (יחזקאל ל"ו 31). גורדון מפרש את המילה "ונקוטותם" כך; "תהיו מאוסים בעיניכם אתם, תתביישו במעשיכם".

אני חושש שחלק מספרי הביוגרפיה המשיחיים הנפוצים היום נקראים בשל תיאור המעשים שקדמו לישועה יותר מאשר בשל חסדו של אלוהים המתואר בהם – ולצערי זה כולל גם ספרות שראתה אור בעברית.

המרכיב הרביעי הוא הכרת החטא והעונש המגיע לנו בעטיו, הכאב, הצער והבושה על החטא. כל אלה מצטרפים יחד כדי לעורר בנו יראה מפני משפט ה' הצודק. אנו יודעים שאלוהים צדיק וכי כל עוול ישפט, ואנו יראים מהעונש.

 

חזרה בתשובה ופניה מחטא

המרכיב החמישי הוא הרצון לזנוח את החטא. אנו מתפללים ומבקשים מאלוהים לפעול בנו. אנו רוצים, כמו דוד, לב חדש וסליחת חטאים ומבקשים כפי שביקש דוד, "הסתר פניך מחטאי וכל עוונותיי מחה". אנו רוצים שיטהר אותנו מטומאת החטא אשר דבקה בנו, כמו שביקש דוד, "הרבה כבסני מעווני ומחטאתי טהרני…. תחטאני באזוב – ואיטהר, כבסני – ומשלג אלבין".

דוד זנח את חטאו להלכה ולמעשה. חזרה בתשובה היא התוודות על חטא – אבל לא רק התוודות. "ילדי צפעונים, מי הורה לכם להימלט מן הקצף הבא?! לכן עשו פרי הראוי לתשובה!" (מתי ג' 7-8). תשובה אמיתית נמדדת במעשים. זכי המוכס הפגין את כנות חזרתו בתשובה כשהכריז, "את מחצית נכסי אני נותן לעניים ואם עשקתי איש – אשיבה לו ארבעתיים". כיצד השיב לו ישוע? "היום היתה ישועה לבית הזה" (לוקס י"ט 8-9). כמו אמונה, תשובה בלי מעשים – מתה היא. לכן אמר שאול לאפסים (ד' 22,24) שעליהם "לסור" מדרך חייהם הקודמת, "לפשוט את האדם הישן", להסיר את השקר מפיהם, לחדול לגנוב ולהפסיק לנבל את פיהם.

חזרה בתשובה היא שינוי קיצוני שמתבטא בזניחת החטא, בתיקון העוול שעשינו ובמאמץ מתמיד להתגבר על החטא מעתה ואילך, לכל אורך החיים. תשובה איננה מעשה חד פעמי. מי שחושב שחזר פעם אחת בתשובה ודי לו בכך, טועה בהחלט. חזרה בתשובה היא תהליך, או ראשיתו של תהליך – תהליך ההתקדשות. זוהי דרך חיים ויש ללכת בה כל הזמן. ישוע אומר לקהילת המאמינים, "נטשת את אהבתך הראשונה. זכור איפה אי מזה נפלת ושובה ועשה כמעשיך הראשונים". מאוחר יותר הוא אומר לקהילה שחדרו אליה אנשים לא נאמנים – "שובה" ותקן את הדבר. ועוד, "שקוד וחזק את השארית הקרובה למות, כי לא מצאתי מעשיך שלמים לפני ה'. זכור את אשר קיבלת ושמעת ושומרה זאת ושובה – ואם לא תשקוד, הנני בא עליך כגנב ולא תדע השעה אשר אבוא אליך". הוא מסיים בדברים, "אני, את כל אשר אוהב אוכיח ואייסר, על כן שקוד ושובה" (התגלות ב' 5,16, ג' 3,19).

משיחי שחזר בתשובה הוא משיחי שכל הזמן חוזר בתשובה ולכן הוא תמיד פתוח לביקורת ולתוכחה. הוא לא מתקומם כשאחרים מעירים לו על מעשיו, על אופן חינוך ילדיו, על יחסו לקהילה, למשפחתו או לזולת. זכר חטאיו עודנו עימו, כפי שאמר דוד, "חטאי לנגדי תמיד". משיחי כזה יודע שאם היה מסוגל פעם למעשים כה נוראים, הוא מסוגל להם שוב. אין לו בטחון בעצמו ולכן ישמח לכל הערה, ביקורת או עצת ידיד – ואפילו לביקורת אויב. כל רצונו מתמקד בשאיפה להתרחק מן החטא.

 

חזרה בתשובה ותקווה מאלוהים

המרכיב השישי של חזרה בתשובה הוא היאוש של האדם מעצמו. אדם כזה יודע כי "כל צדקותינו כבגדי עדים" לפני ה'. הוא יודע כי "אין איש אשר יעשה טוב ולא יחטא – אף לא אחד". הוא יודע שאין לו כל בסיס לבקש דבר מה'. הוא גם מבין ששום דבר, מלבד מעשה אלוהים, לא יכול להושיעו והוא מכיר בחוסר האונים שלו. "אשור לא יושיענו. על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד 'אלוהינו' למעשה ידינו" (הושע י"ד 4). על הפסוק הזה אומר סיבס, "ידעו הכל כי הראויים לנחמה הם אלו שמחשיבים את עצמם פחות ראויים מכולם…. יאוש קדוש מעצמנו הוא היסוד האיתן ביותר לתקווה אמיתית"'. החוזר בתשובה פונה מחטאו ומעצמו לאלוהים וה' משיב, "ארפא משובתם, אוהבם נדבה, כי שב אפי ממנו" (הושע י"ד 5). החוזר בתשובה יודע שאין לו אף שמץ של זכות מלפני ה' ושהוא גם לא יכול להשיג זכות כזו. דמעותיו אינן מזכות אותו, שכן לא תוכלנה למחוק את העבר – את זאת עושה רק ישוע. אבל מי שחוזר בתשובה מתקבל באהבה ובשמחה על ידי אלוהים המרחם (לוקס ט"ו 11-24). "אני אומר לכם, השמים כולם צוהלים ושמחים על כל חוטא החוזר בתשובה".

אה! כמה שיכולתי להאריך בנושא! אלוהים מצדיק רשעים שסרו מחטאם והשליכו את כל יהבם עליו. אין כמעט נושא נהדר מזה, אך זמננו תם.

 

לכן אסכם:

1. האדם איננו סביל בתהליך ישועתו. הוא פעיל ביותר, אבל פעילותו נובעת מזו של אלוהים וכל מעשיו צומחים ממעשה הישועה של אלוהים בו.

היוזמה היא של אלוהים. הוא המושיע את האדם ולא האדם את עצמו.

2. חזרה בתשובה חיונית לישועה.

בלי תשובה אי אפשר להיוושע. משום כך, וכיוון שהכל חטאו, על כולם לשוב בתשובה כדי להיוושע.

אנו קוראים לבני האדם למלא את חובתם ולהאמין במשיח. אלו מעשים שכתבי הקודש מחייבים בהם את כל בני האדם, למרות חוסר יכולתם הנובע מהשחתת טיבעם על ידי החטא.

3. ה' הוא המעניק תשובה. תשובה היא הכרת החטא, הכרת חטאינו אנו והכרת טומאת טיבענו החוטא.

4. תשובה היא שנאת החטא, צער עליו וזניחתו.

5. בתשובה יש הכרה בחוסר יכולתנו ובכך שאיננו זכאים לכלום מידי ה'.

6. החוזר בתשובה זועק אל ה', וה' תמיד מזכה ברחמים ובישועה את השב אליו.

7. צריך לזכור: כולנו שונים זה מזה וכאלה תהיינה גם חוויותינו. אצל אחד התשובה ברורה יותר ומלווה בסערת רגשות מראשית החיים המשיחיים. אצל אחר היא שקטה וצנועה, אבל אצל כולם היא קיימת. פריה הוא פניה מחטא ומאבק בו, נכונות לקבל תוכחה ומאמצים לתקן את מה שעיוותנו בחטאינו בעבר.

8. תשובה היא צעד מוסרי מודע וראשית תהליך ההתקדשות.

9. אי אפשר להיוושע בלי לשוב בתשובה. על כן, חיזרו בתשובה! הכירו ברעתכם. ראו את מעשיכם הרעים. חידלו מחטאיכם ופנו אליו. "שובה משובה ישראל, נאום ה'… לא אטור לעולם. אך דעי עוונך כי בה' אלוהיך פשעת…. שובו בנים שובבים" (ירמיה ג' 12-14).

 

"ואתה, בן אדם, אמור אל בית ישראל, כן אמרתם לאמור: 'כי פשעינו וחטאותינו עלינו, ובם אנחנו נמקים, ואיך נחיה?'. אמור אליהם; 'חי אני, נאום אדוני ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה'. שובו, שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו בית ישראל?" (יחזקאל ל"ג 10-11).

"פנו אלי והיוושעו, כל אפסי ארץ, כי אני אל ואין עוד. בי נשבעתי, יצא מפי צדקה, דבר ולא ישוב, כי לי תכרע כל ברך, תכרע כל לשון… בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל."

(ישעיה מה 22-25)

מחובה זו איש מאיתנו איננו פטור. יעזרנו ה' לראות זאת – ולפעול בהתאם.

 

הערה:

Bott, Expositions of St. Paul, עמוד 48.