צפניה פרק א — מבוא לספר צפניה — משא הנביא על יהודה וכלל יושבי תבל — יום יהוה

Print Friendly

צפניה הנביא

הקדמה ופרק א: יום יהוה

מועד שירותו וייחוסו של צפניה הנביא

משמעות שמו של הנביא: ה' מסתיר, ה' צופן.

שמו של הנביא מתבטא באופן נפלא בפרק ב 3:

"בקשו את יהוה כל ענווי הארץ אשר משפטו פעלו, בקשו צדק, בקשו ענווה, אולי תסתרו ביום אף-יהוה."

הפסוק הראשון מסגיר את העת שבה נכתב הספר ויחוסו המשפחתי של הנביא.

א. דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל-צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי בֶן-גְּדַלְיָה, בֶּן-אֲמַרְיָה, בֶּן-חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן-אָמוֹן, מֶלֶךְ יְהוּדָה.

צפניה הנביא היה דור חמישי לחזקיה המלך.

אנו יכולים לקבוע שמדובר על חזקיה המלך לאור ידיעתו של צפניה את המתרחש בין המנהיגים ביהודה ולאור המסר המכוון במיוחד אליהם (א 8-9, ג 3-4).

לפיכך ניתן לקבוע בבטחון רב שצפניה היה מזרע המלוכה ומגדולי אצילי ירושלים.

הפסוק מציין שצפניה פעל בימי יאשיהו [בן אמון בן מנשה בן חזקיהו] מלך יהודה.

יאשיהו מלך בין השנים 639 עד שנת 609 לפניה"ס.

יאשיהו הומלך למלך על יהודה כשהיה בן 8 שנים (מלכים ב פרקים כב-כג, דברי הימים ב לד-לה).

חלפו שמונה עשרה שנים עד שיאשיהו התבגר ופעל בהחלטיות להסיר את עבודת האלילים מיהודה ולהחזיר את עבודת האלוהים ללב בני עמו.

מכיוון שצפניה הנביא מתמקד בביקורת נגד עבודת האלילים שביהודה, הרי שצפניה כתב את דבריו לפני התיקונים הדתיים של יאשיהו המלך.

ניתן לאור זאת לקבוע שמועד נבואתו של הנביא צפניה היה משנת 639 עד שנת 621 לפנה"ס.

צפניה היה בן זמנם של ירמיה, נחום ויתכן אף חבקוק.

נושא הזעקה של צפניה הנביא

צפניה ניבא בזמן של שפל דתי ומוסרי ביהודה. לאחר התרוממות הרוח שבאה בעקבות השפעתו הנבואית האדירה של ישעיה, והצלתה באופן ניסי  של ירושלים מצבאות סנחריב בשנת 701 לפנה"ס (ישעיה לז 36), באה תקופת האלילות עם עלות מנשה על כסא המלוכה.

מנשה היה אחד מן המלכים ההרסניים ביותר שידעה יהודה. הוא מלך מעל חמישים שנה ובגללו קם ביהודה דור שלא ידע מהי עבודת יהוה אלא עבודת אלילים מן הגרועות ביותר.

השפעת הנביא ישעיה התנדפה מהר, וגם רושם הישועה הנפלאה נמחה מהר תחת הלחץ האשורי וכניעתו המוחלטת של מנשה מלך יהודה למלך אשור ולעבודת האלילים בכלל. יהודה הפכה בעת מלכות מנשה למדינה גרורה לאשור.

המלך מנשה חידש את עבודת האלילים הכנענית שאביו חזקיהו ביקש לבער מן הארץ ולא הסתפק רק בזאת. מנשה הוסיף עליה גם את האלילות האשורית האסטראלית, עבודת צבא השמיים על כל הכרוך בה (מלכים ב פרקים כב-כג, דברי הימים ב פרקים לד-לה).

מקדש ירושלים היה למרכז האלילות הכנענית-אשורית ואת יהוה עבדו שם כאחד האלילים האלה.

בעוד המסר של עמוס וישעיה התמקד נגד השחיתות החברתית והמוסרית, צפניה נלחם נגד האלילות.

צפניה נלחם באלילות שמקורה בבית המלכות ובמעמדות העליונים של האומה.

המסר של צפניה ברור:

א. אלוהים אינו מתעלם מחטאי יהודה ועתיד להענישם (א 4-13).

העונש הספציפי על יהודה בא כאשר כבש נבוכדנאצר את האיזור בין השנים 605-586 לפנה"ס.

ב. הנביא גם מביט מעבר לחטאי יהודה ומנבא אודות עונש נוסף קשה הרבה יותר מכיבוש יהודה על ידי נבוכדנאצר. העונש שצפניה מנבא נקרא: יום יהוה.

יום יהוה הינו העת בו אלוהים בא חשבון עם יושבי תבל בעבור חטאיהם ודחיית ריבונותו ואמיתותו של אלוהים. בסיום תקופה זו יחזור המשיח ישוע ארצה כדי להקים את מלכותו הארצית בת אלף השנים.

בפרק א 18 ופרק ג 8 אנו עדים לכך שיום יהוה מתייחס לכלל יושבי תבל ולא רק לבני יהודה.

יום יהוה שצפניה הנביא מתייחס אליו וכמוהו נביאים אחרים כגון ישעיה, יואל ועמוס הינה התקופה בת 7 השנים הנקראת צרת יעקב. זהו השבוע הנבואי האחרון של נבואת דניאל בפרק ט 24-27. [ראה גם ישעיה ב 11, 17, 20, יואל א 15, ב 2, עמוס ה 18, ח 9).

ספר ההתגלות מפרט את האירועים בשבע השנים הללו לפני חזרתו של ישוע המשיח ארצה בפרקים ו-יט.

למרות הקושי המתלווה ליום יהוה, צפניה הנביא מעודד את כל בני האדם לשמוע למסר שלו ולחזור בתשובה.

צפניה מזכיר לשומעיו שלאלוהים יש תוכנית עבור ילדיו הנאמנים (ב 3, 7, ג 9-20).

ירושלים עתידה להיבנות וילדי אלוהים עתידים לשרתו בה בענווה, שלווה, שלום וטוהר.

פסוקים 2-3:

ב. אָסֹוף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם-יְהוָה.

ג. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה, אָסֵף עוֹף-הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת-הָרְשָׁעִים; וְהִכְרַתִּי אֶת-הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם-יְהוָה

הנביא פותח את דבר אלוהים שבפיו במילים שאינן מותירות שום ספק לגבי התוכן והכוונה של המסר.

המסר הוא לכלל בני האדם מכיוון שהנביא מתייחס לכלל החיים שעל פני האדמה.

המסר הזה גם מבהיר לנו מה אלוהים חושב על עצמו:

אלוהים הינו האל אשר ברא את היקום וכל אשר בו ולכן דורש מכל ברואיו להכירו ולחיות על פי רצונו ותכניתו. סגנון המילים דומה לדברי אלוהים לנוח לפני שהביא את המבול על העולם.

משמעות הפעלים – אסוף אסף = לגזור, קצוץ כלה. לכן הנביא אומר שהכל עתיד להישמד.

את מי אלוהים מתכוון להשמיד?

את האדם, הבהמה, עוף השמים ודגי הים.

האם אלוהים עתיד להשמיד את כל אשר ביקום?

בקריאה של כלל המסר של הנביא אנו יכולים לענות תשובה ברורה ומדוייקת יותר.

אלוהים לא מתכוון להשמיד את כלל בני האדם שהרי הנביא מציין בסוף המסר ששארית נאמנה תשרוד את יום יהוה (ראה גם אל הרומים יא 26, יחזקאל מז-מח, זכריה יד, מלאכי ג עד הסוף).

נביאים אחרים אשר גם כן ניבאו אודות יום יהוה מאפשרים לנו להבין טוב יותר את הפסוק.

אלוהים אכן עתיד להביא על העולם צרות באופן של מלחמות, מגפות וכו אשר יגרמו למותם של בני אדם רבים וגם חיות, עופות ודגים (התגלות ו-יט).

דבר אלוהים מציין שכל אלו אשר דוחים את אלוהים אכן יושמדו וייחכו למשפט אלוהים עליהם, ולא יזכו לחיות עימו במלכותו.

אם כן, המשמעות המלאה של דבר הנביא היא:

כוונת אלוהים להשמיד את כל בני האדם אשר מסרבים לקבלו באמונה ואהבה.

במהלך האירועים של השמדת אויבי אלוהים, מן הסתם ימותו גם בעלי חיים רבים מכל הסוגים.

למה הכוונה במילים: וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת-הָרְשָׁעִים [פסוק 3]

מכשלה: תואר לאלילים, ז"א מכשול רוחני.

הנביא יחזקאל קורא להם: "מכשול עוון" (יחזקאל יד 4, 7, יח 30, מד 12).

ומכאן, הנביא אומר: אלוהים עתיד להשמיד את כל עבודת האלילים יחד עם הרשעים שמכרו נפשם להם.

לאחר שבפסוקים 2-3 הנביא צפניה מכריז כי בפיו מסר של משפט על כלל בני האדם, הוא כעת מפרט את המשפט כלפי יהודה ואז כלפי תושבי הארץ – כלל בני האדם בעולם.

 

פסוקים 4-13 מתמקדים במשפט אלוהים על יהודה.

ד. וְנָטִיתִי יָדִי עַל-יְהוּדָה, וְעַל כָּל-יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם; וְהִכְרַתִּי מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת-שְׁאָר הַבַּעַל, אֶת-שֵׁם הַכְּמָרִים, עִם-הַכֹּהֲנִים.

ה. וְאֶת-הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל-הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם; וְאֶת-הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיהוָה, וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם.

ו. וְאֶת-הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְהוָה; וַאֲשֶׁר לֹא-בִקְשׁוּ אֶת-יְהוָה, וְלֹא דְרָשֻׁהוּ.

ז. הַס, מִפְּנֵי אֲדֹנָי יְהוִהכִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה, כִּי-הֵכִין יְהוָה זֶבַח הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו.

ח. וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח יְהוָה, וּפָקַדְתִּי עַל-הַשָּׂרִים, וְעַל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְעַל כָּל-הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי.

ט. וּפָקַדְתִּי עַל כָּל-הַדּוֹלֵג עַל-הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּאהַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה.

י. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים, וִילָלָה מִן-הַמִּשְׁנֶה; וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת.

יא. הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁכִּי נִדְמָה כָּל-עַם כְּנַעַן, נִכְרְתוּ כָּל-נְטִילֵי כָסֶף.

יב. וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת-יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת; וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ.

יג. וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם"

מילון הגדרות:

ונטיתי ידי: – הרמתי ידי וכיוונתי אותה בכוונה להכות את יהודה. [ראה ישעיה ה 25, יהושוע ח 18]

אלוהים עתיד להביא על יהודה צרה אשר תמיט סבל רב ואבדון על אלו שאימצו את דרך הגויים ועבודת האלילים.

שאר הבעל:  – שארית האלילות ביהודה. אלוהים עתיד להסיר כל שארית של עבודת הבעל ביהודה.

כמרים: – שם כללי לכוהני הבעל וכלל כוהני האלילים (מלכים ב כג 5, 8).

צבא השמים: – כוכבים ומלאכים באופן כללי(איוב לח 7, דניאל ח 10, התגלות יב 4, 9).

מתי התרחשו האירועים הללו לגבי יהודה?

הנביא צפניה אמר את המילים הללו בין השנים 639 עד שנת 621 לפנה"ס.

ירמיה הנביא ]627 עד 561 לפנה"ס בערך], שהיה נביא צעיר כשצפניה היה בערוב ימיו, המשיך את אותו המסר וציין שמלך בבל הוא זה שעתיד להביא את משפט אלוהים על יהודה.

ואכן, שלושת התקפותיו של מלך בבל על יהודה בשנים 605, 597 ו- 586 לפנה"ס, הותירו אותה שוממה ומדממת ממש כפי הכתוב.

תיאור עבודת האלילים ביהודה:

שימו לב לתיאור המפורט של עבודת האלילים שאימצו יושבי יהודה.

הבה נתאר כל אחד מאלו שהנביא צפניה ציין.

1. הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל-הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם (פסוק 5א)

מן הסתם, ניתן לראות את כוכבי השמים באופן ברור והיקפי רק כאשר נמצאים במקום גבוה ופנוי מכל דבר היכול להסתיר. מסיבה זו הנביא אומר שהם משתחווים על הגגות.

עד כמה שקשה להאמין, ראשי יהודה ובני האצולה, ועימם מן הסתם גם חלק נכבד מן העם השתחוו לשמש, ירח וכוכבים וחיפשו את עתידם ומזלם באסטרולוגיה.

 

האם כתבי הקודש מציינים עדויות נוספות לאותו מקרה?

בספר מלכים ב פרק כג 5 נמצא התיאור של חלק מהתיקונים הדתיים שעשה המלך יאשיהו. מכיוון שהנביא צפניה חי באותה תקופה, יוצא מכך שהפסוק מתאר במדויק את מה שצפניה כותב.

"…והשבית את הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה ויקטר בבמות  בערי יהודה ומסבי ירושלים, ואת המקטרים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים…" [ראה גם מלכים ב כא 3, 5].

ירמיה הנביא אשר חי בערוב ימיו של צפניה והמשיך אחריו מציין מקרים זהים:

ירמיה ח 1-2: [ראה גם ז 18, יט 13].

"…בעת ההיא נאום יהוה ויוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכוהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום  ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם, לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו."

ישעיה הנביא מציין בפרק מז 13-14 שעבודת כוכבים ומזלות הייתה גם דרכם של הבבלים ועל כך אלוהים עתיד להענישם.

שאלה:

מה יש בכוכבים, שאנשים מחפשים במיקומם (מזלות) את עתידם שלהם? מדוע הדבר מכעיס את אלוהים?

תשובה:

בספר בראשית א 14-19 נכתב שאלוהים ברא ביום הרביעי לבריאה את המאורות בשמיים והכוכבים.

שם נאמר שאלוהים שם אותם ברקיע כדי:

-          להאיר על הארץ,

-          להבדיל בין האור ובין החושך,

-          להיות לאותות ולמועדים ולימים ושנים.

אומנם כך, השמש מאירה לנו ביום והירח והכוכבים מחזירים את אור השמש עלינו, כדי לתת לנו מאור מתאים בלילה.

מערכת הכוכבים ותזוזתם קובעת בעבורנו את היום והלילה, ואת מחזור החודש והשנה.

מיקומם עוזר לנו להתמצות במרחב – כוכב הצפון וכו'

בספר ויקרא כג מפורטים מועדי יהוה. למועדים תאריך קבוע שנקבע על פי מלוא הירח בכל חודש.

אלוהים גם השתמש בשמש ובכוכבים כדי לציין את ריבונותו וכו.

בספר יהושוע פרק י 12-13 אלהים עצר את מהלך כדור הארץ (שהינו אחד מן הכוכבים) כדי לאפשר ליהושוע לכבוש ולנצח את אוייביו. בדרך זו למד יהושוע להתנסות באלוהים כריבון וכל יכול.

בספר ישעיה לח 8 אלוהים שוב שינה את מהלך כדור הארץ כדי להוכיח למלך חזקיהו כי אכן ריפא אותו והעניק לו שנים נוספות לחיות.

בספר מתי פרק ב החכמים מן המזרח עלו לישראל בעקבות הכוכב שראו שציין להם את הולדת המלך בישראל.

ובכן, אלוהים יכול להשתמש בשמש, ירח וכוכבים כדי לציין אות או כל דבר אחר אך כל הדברים הללו נבראו והינם כלים ביד היוצר. אין לכוכב כלשהו מוח או אינטליגנציה משלו…

אלוהים מצפה מכל אדם לחפש את הבורא של הכוכבים ושיתקרב אליו ולא יחשיב את הכלים לבורא עצמו(ישעיה לד, מ-מא).

בספר תהילים יט נכתב:

"השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע…"

 הפרק מתחיל בכך שהבריאה זועקת אודות הבורא והפרק מסתיים במילים:

"יהוה צורי וגואלי."

מכאן, מטרת כל הנברא לקרב את האדם לבורא, לישועת האדם.

אם אדם משתחווה לכל כלי נברא או לכל דבר מלבד לאלוהים, הרי שהאדם לא הבין את תכלית הכלים שנבראו והוא נמצא בעוינות עם אלוהים.

מה יש בכוכבים שגרם לבני אדם לחפש את מזלם בם?

בעת הקדומה היו אלו שציירו ותיעדו את מיקום הכוכבים בשמים בכל פעם שהתרחש אירוע חשוב, אירוע לאומי או אירוע מכונן וכו.

לדוגמא: איך נראתה מפת הכוכבים בעת שמלך מת? בעת קרב שהסתיים בהפסד או בעת ניצחון? בעת מגפה? בעת גשמים וסופות הרסניות? בעת שנת שפע חקלאי?

את הנתונים שמרו אותם אנשים ובאמת האמינו שהדרך להבטיח ניצחון בקרב וכדומה טמון בקביעת האירוע בעת בה הכוכבים יעמדו באותו מצב כפי שהיה בעבר כאשר התרחש אירוע דומה.

אותם "מדענים" ייעצו למלכים לגבי כל מועד וכל אירוע, וללא עצתם ודעתם, לא היה המלך מקיים שום אירוע.

עם הזמן, התפתחה "התורה" הזו למימדים כאלו שכל אדם באופן אישי חיפש את מזלו במיקום הכוכבים.

ז"א, איך נראו גורמי השמים בעת לידתי?

לאור זאת נקבעו מסלולי חיים ותכלית.

מתי הכי כדאי להתחתן?

עם בת איזה מזל הכי כדאי להתחתן כדי להבטיח זוגיות טובה ביותר?

בזאת לא תמו הרעיונות. ישנם שטוענים שהכוכבים הינם מקום משכנם של המלאכים…

בארץ ישראל קיימים מקומות שבעבר היו מרכזי עבודת כוכבים ומזלות – בית שמש – עבודת שמש, יריחו – עבודת הירח, הר-חרס (שמש) וכו.

דעו כי בבית הכנסת העתיק בטבריה יש ברצפה זודיאק מושלם [גלגל מזלות]. בבית הכנסת הגדול שבירושלים, בהיכל שלמה יש תדפיס של כל אחד מן המזלות על העמודים באולם האירועים (כך לפחות לפני מספר שנים). יהודים רבים אינם רואים באסטרולוגיה דבר פסול.

ניתן מן הסתם להרחיב בתחום זה אך אין בכך צורך ותכלית.

אלוהים מתעב כל עבודה רוחנית שאינה מתמקדת בו שהרי הוא האלוהים האחד ואין אחר.

2. הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיהוָה, וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם (פסוק 5ב)

הנביא מבקר את אותם בני יהודה המתכסים בכסות דתית אך בפועל לא נותנים לאלוהים את כל ליבם.

בני יהודה הללו לא יפספסו שום חג או מועד יהודי אך באותה מידה גם לא יפספסו שום חג או אירוע נוכרי. הנביא צפניה משתמש במשחק מילים שהרי "מילכום" הינו שמו של אליל בני עמון (עמוס א 15).

ז"א, אלוהים אינו אחד ויחיד בליבם.

כמו בעת של אליהו הנביא, הם פוסחים על שני הסעיפים. הם עובדי יהוה באותו הלהט שהם עובדי הבעל ושאר האלילים. סגנון חיים שכזה רק מוכיח שאינם מכירים לחלוטין את אלוהים.

לאורך כל כתבי הקודש אלוהים זועק ומציין שאין שני לו (ראה ישעיה מ-מח). רק עיוורון רוחני מושלם יכול להצדיק עבודת אלילים על ידי העם שקיבל את דבר אלוהים, טוען להיותו כוהן לאלוהים ועדיין מחפש את מזלו ועתידו במיקום הכוכבים…

3. וְאֶת-הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְהוָה; וַאֲשֶׁר לֹא-בִקְשׁוּ אֶת-יְהוָה, וְלֹא דְרָשֻׁהוּ, הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי (פסוקים 6-8)

נסוג = סר.

צפניה מבקר את אלו הסרים, נוטשים את תורת אלוהים ומצוותיו.

הם כבר לא מתפללים לאלוהים בלבד בליבם (ישעיה נה 6)

הם כבר לא מבקשים עיצה ותורה מאת אלוהים (שמות יח 15, בראשית כה 22)

אז ממי הם מבקשים כעת עצה ותורה?

מדרך הגויים.

בני יהודה לא רק מאמצים את עבודת האלילים מהנוכרים אלא גם רוצים להיראות כמוהם באופן חזותי, לכן הם גם מתלבשים כמו הנוכרים. ניתן להשוות את קריאתו של צפניה לדרך החיים של יהודים רבים בתקופת אנטיוכוס אפיפנס שהציג את ההלניזם. אז יהודים רבים התייוונו. הם אימצו את תרבות ההלניזם וגם נראו חיצונית ממש כמו היוונים.

מה רע בתלבושתו של הנוכרי?

הדאגה לא לגבי סוג החולצה או המכנסיים שהרי גם את זה ניתן היה לייצר ללא חשש שעטנז.

הבעיה היא בגישה – אני רוצה להיות כמו הנוכרי, עובד האלילים.

אם כך, במה יהיה מעתה שונה היהודי מן הגוי?

אם אין הבדל בין היהודי לגוי הנוכרי, עובד האלילים,  אז לאיזו תכלית חי היהודי?

אלוהים ברא את עם ישראל ובחר בעם זה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש (שמות יט 5-6).

דרך עם ישראל אלוהים רוצה להראות ולהוכיח את אלוהותו וריבונות לכלל העמים.

אם עם ישראל מאבד את זהותו ותפקידו המיוחד, הרי שהדבר נוגד את רצון אלוהים ותכלית חיי העם.

במילים פשוטות: אם המלח מאבד את מליחותו אז אבדה תכליתו.

את המלח ניתן לזרוק, אך אלוהים אינו מתכוון לזרוק את עם ישראל אלא לזקקו עד שיתן לו את המקום היחידי בליבו.

כמה פעמים אנו היום נוטים לאמץ את תרבות העולם, את הלבוש המגרה והבוטה?

כמה פעמים אנו שוכחים שאלהים ברא אותנו לייעוד מיוחד וממלאים את זמננו ומוחינו בטיפוח עצמי זמני ומיותר?

כמה פעמים אנו עושים דברים הגורמים לאנשים להתמקד בנו ולא באלוהים?

לאף אחד מאיתנו אין פסל בבית שאנו משתחווים לו, אך לכמה מאיתנו יש עיטורי קעקועים על גופם?

או לכמה מאיתנו עגילים באיזורים לא מקובלים?

לכמה מאיתנו סדר יום ותחביבים שאינם שונים מעובד אלילים?

בעת העתיקה עשו זאת עובדי אלילים כדי לציין עצמם שייכים לאותם אלילים וכו' ואלוהים אסר על עמו ישראל לעשות זאת:

עגילים באיזורים השונים מן התנוך היו סימן לעבדות.

והנה אנו חיים בדור שבו אלו הטוענים להיות נושעים מאמצים את אותם מנהגי אלילות בטוענות שונות ומשונות.

מה אומר על כך דבר אלוהים?

ויקרא יט 28: "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם, אני יהוה"

כאשר אדם עושה זאת בהיותו לא נושע, ניתן להבין שהטעות נובעת מחוסר הבנה, אך מדוע מאמינים רבים מאמצים את דרך העולם?

האם מה שנקרא "יפה" נקבע על ידי אלוהים או על ידי העולם?

האם גופנו הנושע שייך לנו או לאלוהים? (אל הגלטים ב 20)

איך אנו מרגישים כשאנו קוראים את הפסוקים הללו?

האם נחזור הביתה ונשקול שוב את מי אנו משרתים בעולם הזה?

למי אנו צריכים להידמות?

שגרירי מי אנחנו? של אלוהים או של אלילים? האם אנו מאורות בעולם חשוך או שחושך העולם כבש את חיינו?

כאשר מביטים עלינו, האם מייד מבחינים שאנו שונים מן העולם ושייכים לאלוהים?

4. הַדּוֹלֵג עַל-הַמִּפְתָּן (פסוק 9א)

מן הסתם זהו מנהג של עבודה זרה שהחל בספר שמואל א פרק ה 5.

הפלישתים לקחו את ארון האלוהים אשדודה לאחר שניצחו בקרב נגד בני ישראל.

כמנהגם, עובדי האלילים מציגים את ארון האלוהים לפני דגון אלוהי הפלישתים.

דגון – אלוהי התבואה והמזון

מבחינת הפלישתים, הצגת ארון האלוהים לפני פסל דגון נועדה להביע את תודתם לדגון שהעניק להם את הניצחון על עובדי יהוה. כך עשו גם הבבלים לאחר ניצחונותיהם על עמים אחרים.

למחרת בבוקר, כאשר הפלשתים באו לבית דגון, הם ראו את פסל דגון נופל ארצה לפני ארון יהוה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן, אל כניסת החדר או האולם.

בעקבות אותו ארוע בו פסל דגון נפול וכרות ראש וכפות ידיו פרוסות על מפתן החדר, החליטו כוהני דגון לא לדרוך על מפתן כניסה לבית כנגד מזל רע.

ומה איתנו היום?

כמה מאיתנו עדיין מפחדים לעבור מתחת לסולם? ליד חתול שחור? רועדים מפחד אם עורב או ינשוף ינחת על אדן החלון שלנו? שמישהו יאמר לנו שהעיניים שלנו ממש יפות? דופקים על עץ כנגד עין רעה…?

אמת הדבר שאנו סופגים הרבה מן המסורות וההרגלים שמסביבנו, אך ככל שאנו מתבגרים באמונה, נדרש מאיתנו להיתנתק מהרגלים פסולים ולאמץ את אמת אלוהים בכל עניין ותחום בחיינו.

העולם חייב לראות במו עיניו שהאחד והיחיד שאנו חוששים לחטוא נגדו זה יהוה ולא אחר.

5. הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה (פסוק 9ב)

בית אדוניהם מתייחס לבית המלך (ראה בראשית לט 20).

השרים ופקידי הממלכה מנסים לרצות את המלך וזאת על פי דרכי ההתנהגות והמוסר הירוד של הגויים האשורים. לפיכך, היכל מלך יהודה נדמה להיכל מלך אשור. לא הצדק והמשפט, אלא החמס והמרמה מושלים בו. שריו ופקידיו לקחו את כספי עניי העם בתחבולה ובשוד, מעל ומעבר לשיעור המותר וכך ממלאים את אוצר המלך (עמוס ג 10).

הנביא צפניה אינו מתמרמר רק על הפולחן האלילי ביהודה אלא גם על עושק דלת העם ועיוות דינם. כך זעקו גם שאר הנביאים לפני צפניה.

מה עתיד אלוהים להביא על המלך הרשע ושאר שריו ופקידיו המושחתים?

בפסוקים 4-11 הנביא אומר שעונש אלוהים עתיד לבוא על יהודה.

הנענשים הם אלו ההולכים אחר עבודת האלילים, אלו שאינם דורשים את אלוהים, שרי העם ובני המלך המושחתים ואלו המאמצים את דרכי הגויים הטמאים.

ואומנם, בין השנים 605 – 586 לפנה"ס עלו הבבלים על יהודה שלוש פעמים ובכל פעם בזזו, הרגו והשאירו אחריהם אובדן רב.

המטרות הראשונות של הבבלים היו עשירי הארץ ומשפחות המלוכה והאצולה.

בפסוקים 10-13 הנביא מתאר את הצרות שעתידות לבוא על יושבי יהודה. הצרות הללו התגשמו כאשר הבבלים עלו על יהודה בין השנים 605-586 לפנה"ס.

י. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים, וִילָלָה מִן-הַמִּשְׁנֶה; וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת.

יא. הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁכִּי נִדְמָה [נכרת, אבד] כָּל-עַם כְּנַעַן [ סוחרים מושחתים], נִכְרְתוּ כָּל-נְטִילֵי כָסֶף.

יב. וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת-יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת; וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ.

יג. וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת-יֵינָם"

הנביא מתאר בבירור מדהים את האירועים העתידים להתרחש ביהודה

קול צעקה יעלה משער הדגים.

שער הדגים מוזכר גם בספר נחמיה יג 16. זהו השער בצפון העיר בו ישבו אנשים מצור אשר הביאו דגים למכירה בירושלים.

יללה תבוא מן המשנה. המשנה מתייחס לחלק העיר החדש שנבנה מצפון מערב לעיר. המקום הזה היה נמוך יותר משאר חלקי העיר ומסיבה זו היווה נקודת התקפה נוחה לאוייבים.

קול שבר מהגבעות: הכוונה לגבעות אשר העיר ירושלים בנויה עליהן.

המכתש מתייחס לחלק הנמוך ביותר בתוך העיר, שהיה מרכז גדול למסחר.

למה הכוונה בביטוי: עם-כנען? (פסוק 11)

השימוש בביטוי שכזה נמצא גם בספר הושע יב 8 ושם מתייחס לסוחרים מושחתים העושים את עסקיהם במרמה.

מדוע שהנביא יכנה את הירושלמים בשם "כנענים"?

כי הם אימצו את דרכי המרמה והטומאה של הגויים.

נכרתו כל נטילי כסף:

הכוונה שימותו ויאבדו כל הסוחרים הנושאים את כסף עסקיהם. מן הסתם הנביא אינו מבקר אנשי עסקים נקיי כפיים אלא את אלו שמרוויחים את לחמם במרמה.

וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל-שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא-יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ (פסוק 12).

זכרתי לבוא חשבון עם האנשים שאינם חוששים מיום הדין, ונפשם שקטה כמו יין, לאחר שחדל לתסוס, ולאחר ששמריו שקעו לתחתית החבית [קופאים על שמריהם]

הכוונה לאנשים החושבים שאין באלוהים דבר, לא לכאן ולא לכאן – איננו קיים ואינו יכול לפעול לכאן או לכאן. מדובר על אנשים שלא האמינו בכלל בכוח אלוהים (ראה ירמיה ה 12).

החיפוש בירושלים יהיה כל כך מדוקדק עד שיתפשו אפילו אלו החוטאים בלבבם [ האומרים בלבבם].

ראו את גדולת ריבונותו של אלוהים – הוא יודע את מחשבות ליבנו ואנו עתידים לתת חשבון גם על מחשבותינו.

אוי לנו, עד כמה אנו זקוקים לחסד ורחמי אלוהים

רבותי, אם אלוהים יודע את מחשבות בני האדם, הוא יודע היכן כל אחד נמצא ולכן איש לא יימלט ממשפט אלוהים.

לא המאמיניםיוכלו להימלט ממשפט אלוהים ובוודאי לא הבלתי נושעים הדוחים ביד גסה את ישועת אלוהים.

מה יהיה על אנשים אלו ועל כל רכושם?