ראשונה לפטרוס פרק ג 18-22 – שיעור מס' 8

Print Friendly

ראשונה לפטרוס ג' 18-22.

שיעור שמיני

 

לימדו מעדותם של ישוע ונוח: הסבל של ההולכים בדרך הצדק

בשיעור שעבר פטרוס עודד את המאמינים להתנהג למופת. התנהגות למופת מהווה עדות טהורה וקדושה לאמונתנו בישוע. התנהגות למופת עוזרת לנו לחיות כאזרחים שלווים ומרחיקה מאיתנו את הצרות.

 

אך מה עושים כאשר אנו נרדפים בגלל אמונתנו?

שמעון פטרוס, השליח של ישוע המשיח מציג לפנינו שתי דמויות: ישוע ונוח.

 

בשני המקרים אנו עדים לצדיק הסובל מהסובבים אותו, ולמרות זאת הוא מתנהג למופת תוך ציות לדבר אלוהים, ובמקום להתנקם במכאיבים לו, הוא מחכה לגמול של אלוהים.

 

הבה נקרא את פסוק 18:

"הן גם המשיח מת פעם אחת לכפרת החטאים, הצדיק בעד הרשעים, כדי לקרב אותנו אל האלוהים. הוא הומת בבשרו, אך החיה ברוח."

 

הנה לנו דוגמא לסבל שלא בגלל חטא.

ישוע המשיח נצלב על העץ לא בגלל פשעים שעשה, אלא בגלל שבני דורו לא קיבלו את בשורתו.

לא רק שישוע לא היה פושע, הוא לא עשה כל חטא כל ימיו (ראשונה לפטרוס ב' 22: "הוא אשר חטא לא עשה…" ראה גם ישעיה נ"ג, וכן שניה לקורינתים ה 21). עלינו לזכור שהאדון ישוע בא לעולם כדי למות כשה הכפרה של אלוהים עבור חטאותינו, אך זה אינו גורע מאשמת בני האדם שדחו אותו והכאיבו לו שלא באשמתו.

 

בעדות שנתן פטרוס בבית המקדש בירושלים לאחר תקומתו של ישוע הוא אמר להנהגה הדתית: "אתם כפרתם בקדוש ובצדיק ובקשתם שישחרר לכם איש רוצח, ואת שר החיים הרגתם – הוא אשר אלוהים הקימו מן המתים ועל זאת אנחנו עדים" (מע"ש ג' 14-15).

האם ישוע הופתע מתגובת בני האדם? לא ולא!

האדון ישוע בא מראש כדי למות ולפתוח את הברית החדשה דרכה נוכל לקבל כפרת חטאים, ולסלול עבורנו בני אדם חוטאים שנושעו, את הדרך בחזרה לנוכחות אלוהים.  ז"א, לפתוח את הדרך לבני האדם – אל האלוהים.

איך?

האמונה בכפרתו של המשיח ישוע מסירה את אשמת החטא מהאדם (אל הקולוסים ב 14). הכפרה מסירה את הגורם שבגללו סולק האדם מנוכחות אלוהים, ולכן כעת בעקבות האמונה בכפרתו של ישוע נפתח הערוץ לאלוהים.

 

ישוע שימש קורבן חד פעמי.

המילה חד פעמי עומדת בניגוד למליוני הקורבנות השנתיים שבני ישראל נצטוו להקריב במקדש לכפרת חטאים. הנתון הזה רק מדגיש את טוהרו ואלוהותו של האדון ישוע.

באיגרת אל העבריים ט' 24-28, קיים תיאור נפלא של נצחיות הכפרה של המשיח. ישוע שימש קורבן עבור חטאינו.

"הרי המשיח לא נכנס אל מקדש אשר נעשה בידי אדם ואשר הוא בבואה של האמיתי, כי אם בא אל עצם השמים להראות עתה בעדנו לפני האלוהים. אף לא בא להקריב את עצמו פעמים רבות, ככוהן הגדול הנכנס שנה בשנה אל הקודש בדם אשר אינו דמו. שאם כן, היה צריך לסבול פעמים רבות מאז היווסד תבל. אבל כעת נגלה פעם אחת, בקץ העולמים, להסיר את החטא בקורבן עצמו. וכשם שנגזר על בני אדם למות פעם אחת ואחרי כן המשפט, כך גם המשיח, אחרי שהוקרב פעם אחת לשאת חטאי רבים, יופיע שנית – שלא לעניין החטא – למחכים לו לישועה".

 

העובדה שאלוהים איפשר לרומאים להחריב את המקדש לאחר צליבתו של ישוע רק מוכיחה את אי נחיצותו של המקדש בעקבות השלמת מבצע הכפרה של אלוהים.

לא יותר כבשים, פרים ויונים.

בן אלוהים, המשיח ישוע שילם הכל עבורי. אם רק אאמין.

 

ישועה אינה רק פתיחת הדלת לנוכחות אלוהים לאחר מותי. פרי הישועה מתחיל באותו הרגע ממש שקיבלתי באמונה את ישוע כמושיעי מן החטא. ברגע הזה ממש, רוח אלוהים שוכן בי ומשנה אותי כל יום כדי שאדמה למושיעי יותר ויותר בכל יום ויום (קור"א ג 16-17, גלטים ה 22-23).

ישועה היא גם פתיחת ערוץ התקשורת לאלוהים עוד בהיותנו בחיים.

זאת הזכות להודות ולבקש מבורא עולם את כל החסר והוא מבטיח להשלים הכל אם נבקש על פי רצונו ונחיה על פי דברו. (אל הרומיים ה', אל האפסיים ב', אל העבריים י', ראשונה ליוחנן ה').

 

ישוע נצלב, מת ונקבר.

איזה גמול קיבל המשיח עבור ציותו לאלוהים האב?

1. שמעון פטרוס אומר בסיום פסוק 18 שהאדון ישוע "החיה ברוח."

 

איזה רוח הקימה את ישוע מן המתים?

אל הרומיים ח' 11:

"ואם רוחו של המקים את ישוע מן המתים שוכנת בקרבכם, אזי הוא שהקים את המשיח מן המתים יחיה גם את גופכם בן התמותה על ידי רוחו השוכנת בקרבכם"

 

"רוחו של המקים את ישוע…" הינה רוח הקודש. רוח הקודש הינה האמצעי לתחיה.

אלוהים האב הינו הפוקד על מילוי ההוראה.

 

2. אל הפיליפים ב 8-11: יושב לימין האלוהים וכל ברך תכרע וכל לשון תודה שישוע הוא אדון…

 

ראו איזה עידוד יש לנו בתחייתו של המשיח!

רבותי, אותו זרע שהיה במשיח ובגללו הוקם, קיים בכל מאמין!

אותו הכוח שניצח את המוות והעניק חיים קיים בכל מאמין. לרוח הקודש יש את הכוח להוליד אותנו מחדש מבחינה רוחנית וגם להקים אותנו ממוות פיזי לחיים נצחיים!

 

נוכחות רוח הקודש הינה חתימה קבועה – עירבון – שאף אחד לא יכול להסיר מאיתנו והמבטיח לנו שהבטחת אלוהים אכן תתגשם בגופנו!

ראשונה לקורינתים ג' 16-17, שניה לקורינתיים א' 22, אפסיים א' 13-14.

 

תכלס: מה התכלית של פסוק 18?

1. "…הצדיק בעד הרשעים כדי לקרב אותנו אל האלוהים…"

לעדותו המקריבה של האדון ישוע הייתה תכלית חשובה: לקרב אותנו החוטאים אל האלוהים. שלמות התנהגותו ומושלמותו של האדון ישוע, כולל רחמיו וסליחתו לחוטאים אשר בזו לו ופגעו בו, הועילה כך שחלק מאותם אנשים הפנימו את מעשיו בעזרת רוח הקודש, ובאו אל אלוהים באמונה.

התנהגות משיחית קדושה אינה מוצר זניח בעיני אלוהים. יש בה את זרע החיים שמוביל אנשים לקרבת אלוהים. לכן, על כל ילדי אלוהים להתעודד ולהמשיך לחיות בחסידות גם אם בסבל ורדיפה, כי התנהגותנו המשיחית תקרב חוטאים לאלוהים.

 

2. יש גמול נאמן וצודק מאת האלוהים לאלו הסובלים עבור עדותם המשיחית לכבוד שמו של אלוהים. אלוהים אינו עיוור או חרש למעשינו וזעקותינו. את הגמול יתכן שנקבל בשמיים, אך ראוי שנהיה בטוחים ושקטים שאלוהים אכן מתגמל את ילדיו הנאמנים המפארים את שמו בחייהם המשיחיים.

 

פסוקים 19-20 הינם מהקשים שבתנ"ך אך בחינה יסודית לאורך הכתובים מגלה לנו אמת נפלאה.

"…ובה גם הלך ובישר לרוחות הכלואות במאסר, לאלה שלא צייתו כאשר חיכה אלוהים באורך אפו בימי נוח. באותם ימים נבנתה התיבה אשר מעטים בתוכה -  שמונה נפשות -  נושעו במים".

שמעון פטרוס מציין שישוע בישר ברוחו לרוחות הכלואות במאסר. הרוחות שייכים לאלו אשר לא צייתו לדבר ה' בימיו של נוח.

 

אלוהים הפקיד את עבודת הבישור בידי עבדו הצדיק נח.

במשך 120 שנה בנה נח את התיבה על מנת להתכונן למבול. במשך 120 שנה ספג נח את עלבונותיהם של שכניו ונחשב ביניהם למשוגע האזורי (אל העברים יא 7).

 

120 שנה שימש נוח כשופרו של אלוהים על ידי רוח הקודש, ובישר את דבר אלוהים ואת האפשרות לחזרה בתשובה והישועה. נוח נקרא מטיף הצדק על ידי שמעון פטרוס באיגרתו השניה ב 4-7.

 

במילים אחרות כמו שיוחנן המטביל בא ברוחו של אליהו הנביא, כך נח שימש שופרו של אלוהים, שופר המשיח המציג את הדרך לישועה. כך כל אחד מאיתנו איגרת כתובה של המשיח עבור כלל בני האדם (קור"ב ב 14 – ג 3).

 

כל אותם אנשים שחיו לפני המבול, ראו את נוח בונה את התיבה, שמעו אותו מזהיר אותם מהמבול העתיד לבוא כעונש אלוהים בעבור חטאיהם, ודחו את בשורת החיים – מתו במבול, ונפשם הגיעה למקום הייסורים שבשאול (ראה לוקס ט"ז 19-31).

 

רוח המשיח בישרה (הודיעה) לאותם רוחות של הכלואים במאסר שבשאול את העובדה שאלוהים אכן הגשים במדויק את כל אשר אמר.

אלוהים אכן ירד לעולם ושילם בדמו הטהור את מחיר כפרת החטאים של בני האדם שמאמינים בו. אלוהים אכן ניצח את השטן ואת המוות וכל אלו שדחו את בשורת הישועה ימשיכו להישאר בשאול עד ליום משפטם הנצחי – (התגלות כ' 11-15).

מי שהגיע למקום הייסורים בשאול אינו יכול לחזור בתשובה. הוא מחכה למשפט הסופי שבו ייגזר דינו לאגם האש והגופרית.

 

שימו לב! שמעון פטרוס מציין שגמול אלוהים צודק כלפי הנאמנים לאלוהים אך גם כלפי הפושעים נגד אלוהים. אותם הדוחים את ישועת אלוהים ואשר הגדילו אף לפגוע בבחירי אלוהים, עתידים להיענש לנצח נצחים בשאול ולאחר מכן באגם האש.

יש גמול לכל אדם.

הלוואי שנתמיד להיות נאמנים לאלוהים כדי שנזכה לגמול הראוי לילדיו ולא לאויביו.

 

בשאול נמצאת עוד קבוצה של רוחות מיוחדת במינה.

מדובר על אותם מלאכים אשר בחרו ללכת אחרי השטן ולפעול נגד תכלית הבריאה של אלוהים.

אותם מלאכים חוטאים, ירדו לעולם והתערבבו עם בני האדם. הם שכבו עם בנות האדם והקימו זרע מושחת (בראשית ו' 1-4, שניה לפטרוס ב' 4, יהודה, איוב א', ב', ל"ח).

מטרתם הייתה להפר את הנבואה, הבטחה, שנתן אלוהים לאדם וחווה כשאמר בבראשית ג' 15: "ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה. הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב."

 

אלוהים הבטיח שזרע של האישה עתיד להרוג את השטן. לפיכך פעל השטן לטמא כל רחם אישה כדי שתוכנית אלוהים לא תצא לפועל.

אלוהים הקציב 120 שנים עבור האדם כדי שזה יחזור בתשובה. לאחר תקופה זו אלוהים העניש את העולם במבול. אלוהים הרג את היצורים הטמאים – מוטאציות – של מלאכים ובני אדם מכיוון שאלו אינם היצורים שהוא ברא כבעלי צלם ודמות זהים לשלו. אלו אינם היצורים שאלוהים תכנן להושיע! כל מי שנשאר נקי מטומאת העולם היו – נוח, אישתו, שלושת בניו ונשותיהם.

 

המלאכים אשר ביזו את תפקידם ופנו לעבר יצורים שאינם כמוהם נידונו למאסר עד למשפטם הסופי שבו הם יושלכו לאגם האש והגופרית לסבל נצחי (שניה לפטרוס ב' 4, יהודה 6-7).

 

מדוע פטרוס מציג את נוח כדוגמא?

נוח היה מטיף צדק בתקופה הקשה ביותר בהיסטוריה האנושית (פטר"ב ב 4-7).

המאמינים בתקופתו של פטרוס זכרו את דבריו של ישוע שאמר כי יבוא בחזרה בתקופה שתתאפיין בדמיון למצב ששרר בתקופתו של נח. ז"א ריחוק מדבר ה' ולעג למבשריו (מתי כד 37-42).

שומעיו של פטרוס סבלו רדיפות, וראו את התדרדרותה המוסרית של החברה בה הם חיים ולכן האמינו שחזרתו של המשיח קרובה.

למרות זאת, שמעון פטרוס עודד אותם להשמיך ולחיות בקדושה כי זו תכלית חיינו וכך גם הם, והיום אנו, יכולים לקרב אנשים לאלוהים…בעדות משיחית אוהבת.

 

הדוגמא של נח נפלאה.

מדוע?

מפני שנח אינו הדוגמא למבשר אשר הביא רבים לאמונה.

למעשה רק את אשתו בניו וכלותיו.

נח הוא דוגמא נפלאה לנו המודדים הצלחה וברכה על פי מספרים, ונוטים להתעלם מעדות אמיתית, קדושה וטהורה לאורך כל החיים.

למרות שעל פי מדדים מודרניים נח ייחשב ככישלון כמבשר, הרי שכל אחד מאיתנו המאמינים היה מת לחיות חיים טהורים וקדושים כמו נוח, עד כי אלוהים קרא לו – צדיק!

 

נח הוא דוגמא נפלאה למאמין המתמיד באמונתו למרות שמספר ההולכים בדרכו מתמעט עד כדי כמעט אפס!

בין הטוענים נגדנו, המאמינים בישוע, יש הטוענים שעובדת היותנו מיעוט זניח מהווה הוכחה שאמונתנו אינה אמיתית אלא פרי מחשבה מוטעית.

 

תשובתנו היא:

1. בתקופתו של נח רק שמונה האמינו ומליונים טעו. עובדה היא שרק הם נקראו לתיבה וכל השאר הושמדו כאויבי אלוהים.

 

2. בתקופתו של אליהו הנביא רק 7000 איש מישראל האמינו וכל שאר העם כרע לבעל (מלכים א' י"ט 18).

שמעון פטרוס מבהיר לנו שלא הכמות נחשבת בעיני ה', אלא האיכות. הרי מאותם שמונה, יצר אלוהים את כל בני האנוש לאחר המבול.

 

פטרוס ממשיך ומבהיר בפסוק 21 כי מה שהציל את נח היתה אמונתו! הצלתו בתיבה על המים סימלה את טבילתו.

פטרוס מבהיר מעל לכל ספק שהטבילה אינה ישועה אלא סימן חיצוני לשינוי פנימי.

 

מה הקשר בין טבילה למצפון טהור?

שמעון פטרוס משתמש במונח "מצפון טהור" כמילה נרדפת ל: טוהר רוחני, ללא דופי.

הטבילה של המאמין בישוע אינה ישועתו.

ישועה ניתנת על סמך אמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא אשר בא לעולם בדמות אדם, חי וקיים כראוי את כל מצוות אלוהים, מת כשה כפרת אלוהים על חטאים, נקבר וקם לתחיה לאחר שלושה ימים, ועלה למרום (אל הרומים י 9-10).

 

טבילת המאמין הנושע היא מעשה של ציות לדבר והוראת אלוהים, הנובע מאמונה ואהבת אלוהים.

בעוד האמונה היא מעשה שבתוך הלב ואינו נראה באופן חיצוני, הרי שהטבילה היא מעשה חיצוני הנגלה לעיני כל.

המעשה הזה – הטבילה, היא התחייבות של הליכה בדרך אלוהים בכל תחום בחיים בין אם במחשבה או במעשה.

הטבילה היא התחייבות לחיים של מצפון טהור – ז"א, חיים ללא דופי או חטא פתוח נגד אלוהים.

 

תכלס, מה מצפה למאמין היום?

ככל שמתקרבת חזרתו של המשיח, ההתנגדות לבשורה תגבר.

למרות שנתנהג למופת, יתכנו רדיפות ופגיעות כמו שפגעו בישוע למרות שלא חטא.

פטרוס ציין את הדוגמא של ישוע ונח על מנת שנלמד לשמור על עדות נכונה ומצפון נקי גם בשעה שרודפים אותנו ולועגים לנו. בהתמדתנו בחיי קדושה גם תחת רדיפה, נוכל לעזור ללא נושעים להתקרב אל אלוהים. איך? בהצגה נאמנה של אמת הבשורה וכוחה.

 

האדון ישוע ונח לא חשבו על נקמות אלה קיבלו מאלוהים את גמולם.

נח ניצל עם משפחתו וכל החוטאים הושמדו.

ישוע הוקם מן המתים והיום יושב לימין אלוהים כאשר מלאכים רשויות וגבורות נכנעים לפניו. פסוק 22 וכן תהילים ק"י.

 

כאשר יבואו ימים קשים כדאי לזכור שאנו בצד המנצח גם אם כרגע המצב קשה.

הבה נשמור על מצפון נקי, ז"א חיים ללא חטא, ונמשיך לבשר, כי לאלו שימותו ללא הישועה לא תינתן הזדמנות נוספת. (אל העבריים ט' 27)

מה מעודד אותנו להמשיך ולחיות בעולם כפוי טובה?

תקומתו של האדון ישוע מן המתים!

הוא ניצח את שר העולם הזה.

האדון ישוע ניתח את המוות, ולנו מחכה נצח מלא חיים עימו.

 

אם נוח יכול היה לחכות 120 שנה, מה זה בשבילנו כמה עשרות שנים?