שנייה לקורינתיים י"ב 7 ואילך: חולשה בשירות המשיח.

Print Friendly

שניה לקורינתיים י"ב 7 ואילך
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.

כותרת השיעור: חולשה בשירות המשיח.

נושא עיקרי של הקטע: שאול השליח מציג את חוסר בגרותם של הקורינתיים בדרך שאינה אופיינית לו. בנימה סרקסטית השליח מפרט שהקורינתיים נכנעו לשרלטנים ושקרנים שכל מעלותיהם היו חסרי ערך בכל הקשור לישועה. לפיכך, הם נכנעו לאווילות מפיהם של אווילים.
לצערו של שאול, הוא נאלץ לדבר ולהתרברב ביכולותיו – כאוויל, כדי לזכות באהדתם של הקורינתיים. שאול כאמור, עושה זאת בסרקזם, בציניות, כדי להדגיש את טעותם של הקורינתיים.
השליח מבהיר לקורינתיים ששירות משיחי אותנטי אינו מסתכם בתארים אקדמיים ועושר, או בהשקעה וסבל חד-פעמיים, אלא גם בסבל ומחיר אישי גבוה לאורך כל תקופת השירות בעבור האדון ישוע.
משרת נאמן אינו מתגאה בנתונים מולדים חסרי ערך לישועה, אלא במשיח בלבד. שאול ממשיך ומפרט שחולשה גופנית או נכות אינם הוכחה למום רוחני, או לחיסרון רוחני. אדרבה, אלוהים לעיתים מחליש פיזית את משרתיו הנאמנים, או מאפשר מצבים קשים וכואבים בחייהם על מנת לשמור ולשפר את תכונותיהם המשיחיות, כדי שלא ייפגם שירותם המשיחי.
לפיכך, מורי השקר השרלטנים אינם יכולים להתגאות בבריאותם הפיזית ובהופעתם החסונה כציון למעלה רוחנית.
שאול מסכם את הקטע וקובע: מורי שקר ושרלטנים דורשים את שכרם רק בעולם הזה ולכן לא יסכימו לסבל כחלק משירות משיחי. משרת נאמן שנשלח מן האדון מתעודד ומתחזק מהגמול המחכה לו בשמים, ולכן יתמיד בשירות קשה ומאתגר גם במחיר חייו.

הבה נקרא את פסוקים 7-10:
7. "…וכדי שלא אתנשא בגלל ההתגלויות הנעלות, ניתן לי קוץ בבשרי – מלאכו של השטן – להכותני כדי שלא אתנשא.
8. על זאת התחננתי שלוש פעמים אל האדון להסירו ממני.
9. אך הוא אמר לי: "די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי." על כן בשמחה אתגאה בחולשותיי, כדי שתשרה עלי גבורת המשיח.
10. משום כך מרוצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח. כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני."
תוכן עניינים.
א. אלוהים משתמש בסבל ככלי כדי לשמור את משרתיו ענווים (פ. 7)
ב. אלוהים משתמש בסבל כדי לשמור את משרתיו קרובים אליו וסמוכים עליו (פ. 8).
ג. אלוהים משתמש בחולשת משרתיו כדי להדגיש את חסדו וכוחו (פ. 9-10)

מדוע צרות קורות לאנשים ההולכים על פי דרכי אלוהים?
מדוע שמשרתי אלוהים ויראי אלוהים המפקידים את חייהם בידיו של אלוהים ולשירותו, יחוו סבל, נכות, קושי, עוני, רדיפה, אסון, רק מתוקף היותם משרתי האדון?
מדוע לעיתים נראה לנו שהצרות והקשיים באים על בני אדם ללא הבדל בין רשעים לצדיקים?
האם אפשר לקבוע שצרות בצרורות הן סימן לעונש אלוהים על חוטאים?

עלינו לזכור מספר עובדות בסיסיות כששאלות אלו עולות למוחנו, או שחוויות שכאלו נוחתות על חיינו.
1. אנו חיים בעולם שנמצא תחת קללת החטא (בראשית ג). הטוב בוא היוצא מן הכלל.
2. אין אדם שלא יחטא, ולא משנה עד כמה נחשוב שאנו טובים יותר מאחרים (קהלת ז' 20, ישעיה נ"ג 6, אל הרומים ג' 10).
לכן, כל מה שאנו מכנים טוב, הינו יחסי לאנשים חוטאים אחרים אך לא יחסי לאלוהים. מול אלוהים כולנו נראים חסרים, חוטאים וראויים לכל עונש (ראה ישעיה ו').

לאור העובדות הללו, כל מי שנולד בעולם הזה ידע לו שסבל ותוצאת קללת החטא יהיו חלק מחייו.
איוב ה 7: כמו שגיצים תמיד עפים מעלה, כך ידע לו כל אדם שצרות יהיה מנת חלקו בחיים אלו.
בבשורת יוחנן ט"ז 33 האדון ישוע אמר: בעולם צרות לכם.
טימ"ב ג 12: שאול השליח אמר שכל מי שיחיו חיי חסידות יירדפו.

כתבי הקודש מעניקים לנו מספר דוגמאות אשר דרכן אנו יכולים להסיק מסקנות טובות יותר בנוגע לתכלית הסבל והצרות בחיי ילדי אלוהים.

אלוהים הטיל על איוב צרות איומות, אך אף לא אחת מהן נבעה כעונש על חטא ספציפי. אדרבא, אלוהים היה זה שבחר את איוב, כי איוב היה הצדיק ביותר מכלל בני האדם שחיו בתקופתו. אלוהים בחר באיוב כדי להוכיח את עומק אמונתו של איוב. הצרות בחנו את אמונתו של איוב, הוכיחו שבליבו אמונת אמת מושיעה, ולמדו את כל הסובבים אותו אודות כוחה של אמונה מושיעה.

דוגמא נוספת: בבשורת יוחנן ט' אנו עדים לאדם שנולד עיוור. התלמידים של ישוע בטאו את הלך המחשבה המקובל בתקופתם: מי אשם בעיוורונו? האם הוריו שחטאו או הוא?
האדון ישוע ענה ואמר: לא הוא ולא הוריו. ז"א, שהעיוורון לא נבע כגמול על חטא ספציפי, אלא, המשיך האדון והבהיר, העיוורון ניתן לו כדי שדרכו יתגלו פעולות אלוהים.
הנה, נכות קשה ומגבלה איומה לאורך שנים כה רבות ניתנו לאדם מאלוהים, כדי לפאר את שם אלוהים.

כל מי שקורא את רשימת הצרות והתלאות שהיו מנת חלקו של שאול השליח בפרק י"א, וכל זאת לאחר שנושע, יאחז את ראשו ויתפעל: איך זה אפשרי?
ובכן, שאול מסביר לנו בפסוקים הבאים מדוע זה אפשרי ואפילו לעיתים הכרחי, בחייהם של משרתים נאמנים.

א. אלוהים משתמש בסבל ככלי כדי לשמור את משרתיו ענווים (פ. 7)
7. "…וכדי שלא אתנשא בגלל ההתגלויות הנעלות, ניתן לי קוץ בבשרי – מלאכו של השטן – להכותני כדי שלא אתנשא.
אני מקנא בשאול. אינני מקנא בסבלו, אך אני מקנא בכך שהוא ידע היטב ולאשורו את הסיבה לשמה הוא סובל.
בכל פעם שצרה או סבל נוחתים עלינו, האינסטינקט הראשון שלי זה לבחון את ליבי ומעשיי ולוודא שזה לא נובע מחטא. אני עושה כך למרות שאני יודע שאלוהים אינו מעניש תמיד מיד בסמוך ובגלל חטאינו, שהרי אז כל יום היינו צריכים לחטוף בראש. מה שקרה לחנניה ושפירא במע"ש ה', נועד לסיבה מאוד מיוחדת אך זה לא הסטנדרט.

שאול השליח ידע היטב שהסיבה לקושי שליווה את חייו הייתה כדי לשמור אותו עניו לפני אלוהים.
ההתגלויות שחווה בחייו החלו מאז נראה אליו האדון בדרך לדמשק (מע"ש ט').
לאחר אותה חוויה על טבעית, זכה שאול לקבל כוחות ויכולות על טבעיות כדי לאמת את מסר הבשורה שבפיו – כשליח (קור"ב י"ב 12).
מעבר לכך, כאשר היה באנטיוכיה או כשהיה בדרך לשם, הוא קיבל את החזון המתואר בפרק י"ב (14 שנים לפני כתיבת האיגרת השניה לקורינתים).
מאז, שאול חווה התגלויות נוספות (גלט. א' 11-12, אפסים ג' 3), והצלה מאסונות וצרות שהסברן יתכן רק בגלל התערבות אלוהית (פרק י"א 23-29).
שאול קיבל יכולות לרפא ולעשות אותות ומופתים בכוח אלוהים.

התנסויות ויכולות שכאלו (הצלחות על ימין ועל שמאל) הן כוח אדיר ונפלא, אך מסוכן באותה מידה.
כל אדם עלול לחטוא בגאווה ולחשוב שבגלל חכמתו ומיוחדותו הוא מסוגל לכישורים העל טבעיים הללו. כל אדם שיקבל כוחות שכאלו עלול לחשוב שהוא טוב יותר מאחרים.
האינסטינקט הטבעי שלנו זה להשוות עצמנו לאחרים ולא לאלוהים. וכאשר אנו מגלים שאנו טובים יותר מאחרים… הגאווה מפילה אותנו והורסת את יחסינו עם הזולת, וגרוע מכך, היא הורסת את השירות שלנו עבור האדון.

במידה ושאול היה נופל במלכודת הזו, השירות שלו עבור האדון היה נהרס ומסתיים.

אלוהים החליש את שאול באופן פיזי כדי לשמור את שאול בשירות משיחי. אלוהים איפשר לקושי מסוים לפגוע בשאול ולתת לו להרגיש חלש ומופסד.
שאול הוחלש פיזית ונפגע רגשית כדי שיוכל להמשיך ולהיות כלי לכבוד אלוהים.

מכאן – חולשה פיזית בחיי המשרת יתכן שנובעת בגלל חסד אלוהים, כדי לשמור את המשרת עניו ובשירות המפאר את שם המשיח ישוע.

מה היה בדיוק הקושי שאלוהים הביא על שאול? שאול מכנה זאת: "…ניתן לי קוץ בבשרי – מלאכו של השטן…"
חוקרים רבים דנים בסוג הנכות שליוותה את שאול. האם מדובר בנכות פיזית?
האם הכוונה לבעיה בראיה שיש רמז לכך באיגרת לגלטים ו' 11? (ראו באילו אותיות גדולות כתבתי…)
שאול בכל אופן מציין שהקוץ בבשר (הכוונה לקוץ בעייתי, מטריד במיוחד ולא למפגע שולי), היה מלאכו של השטן… למה הכוונה?
אם אנו לוקחים את מילתו של שאול כפשט, כי אז המשמעות היא שהמכה ששאול חווה וכאבה לו כל כך הייתה הצלחתו של מלאך שטני שפעל דרך מורי השקר, והצליח לרכוש את ליבם של הקורינתיים ולהפנות אותם משאול לעבר מורי השקר. מלאכו של השטן הצליח כמעט להרוס את קהילות קורינתוס.

בפרק י"א 28-29 שאול מציין שהדאגה, כאב וצער על סטיית ילדי אלוהים מן האמת, גרמה לו לכאב רב, חולשה וצער בל יתואר. דחייתו על ידי הקורינתיים וכניעתם למורי השקר פגעה בשאול קשות.

מכאן, אלוהים אפשר לשטן לפעול, ולאפשר לשאול להרגיש שכל מפעל חייו מתמוטט לנגד עיניו. דחיית שאול על ידי רבים מבני הקהילה בקורינתי, והרגשת הכישלון הזו גרמה לשאול ענווה רבה, וגרמה לו להישען יותר על רגלי האדון.

יישום:
א. הבה ניזהר ונישמר משפיטה אכזרית של אחרים העוברים סבל וצרות. לא כל צרה היא סימל לחטא או עבירה. לעיתים דווקא הצרה היא תוכנית ההצלה של אלוהים עבורנו כדי לשמור אותנו במרכז רצונו.
ב. כאשר צרה וסבל הופכים לצל שלנו, זה טוב לבחון את ליבנו בענווה וכנות כדי לראות שאין חטא פתוח בנו. אם חטאנו, אז נמהר להתוודות על חטא ולחזור בתשובה. במקרה בו איננו משייכים כל חטא, עלינו ללמוד לקבל את המבחן בתודה ולהבין שאלוהים ריבון פועל בחיינו לטובתנו ולמען המשך חיי השירות שלנו.
ג. אנו יודעים היטב שאנו במלחמה רוחנית, ולכן אל לנו להתפלא שמאבקים קשים העומדים פתאום בחיינו הם תוצאה של פעולת מלאכי השטן נגד שירות האדון שלנו. מלאכי השטן – שדים, מצליחים להרוס לעיתים את מה שאנו בונים לשירות האדון וגורמים לנו לצער וכאב. הכוונה להפניית עורף של מתלמד, הרס של תוכנית עבור האדון או התפתחות הקהילה, קשיי נישואין. עלינו כל העת לזכור שאלוהים נשאר ריבון, וכל מהלך שאפילו נראה כהצלחה של השטן, לבסוף עוד יתברר כניצחון לאלוהים. אז לא להתייאש אלא להתקרב לאלוהים ולהישען עליו.

ב. אלוהים משתמש בסבל כדי לשמור את משרתיו קרובים אליו וסמוכים עליו (פ. 8).
8. על זאת התחננתי שלוש פעמים אל האדון להסירו ממני.
שאול סבל רבות ממה שמכונה "קוץ בבשר".
הסבל שהיה מנת חלקו, בין אם מדובר במאבק נגד פעילות השטן בלב בני הקהילות בהן שאול שרת, או בנכות פיזית, גרם לשאול לפנות אל האדון ולבקש מזור ונחמה ממנו.
הרי בפרק א' 3-4 אמר שאול: "ברוך האלוהים אבי אדוננו ישוע המשיח, אב הרחמים ואלוהי כל נחמה, המנחם אותנו בכל צרותינו …"
שאול הבין היטב שאיננו יכול בכוחות עצמו לפתור את הבעיה.
שאול לא ניסה להילחם בכוחות עצמו.
שאול הלך בצעדיו של האדון ישוע – כמו שהאדון ישוע התפלל בגת שמנים שלוש פעמים לבקש מאביו הצלה (מתי כ"ו 36-44), כך שאול ביקש שלוש פעמים מזור והצלה מהאדון.

אם כן, צרה ומצוקה דחפה את שאול להיות סמוך לרגלי האדון.
- שם לרגלי האדון עינינו ממוקדות בקודש ומתעודדים מכוחו הריבוני של אלוהים ומניצחונו על המוות. שם אנו רואים את התחנה הסופית (אל הקולוסים ג' 1-4).
- שם לרגלי האדון אנו רחוקים מחטא.
- שם לרגלי האדון, אנו מתחברים עם שאר הקדושים.
- שם לרגלי האדון, אנו משרתים נאמנים יותר.
- שם לרגלי האדון, אנו תחת כנפי החסד והברכה של אלוהים. שם יש לנו שלום.

מכאן, אלוהים השתמש בסבל וצרה כדי למקם את משרתו הנאמן סמוך לרגליו. מה יכול להיות טוב יותר מזה?

האם האדון ענה לשאול כפי ששאול רצה?
לא!
שאול למד לחיות עם הבעיה. מכאן, תשובתו של אלוהים אינה תמיד על פי בקשתנו, אך היא תמיד, טובה יותר לנו. כאשר אנו בוטחים לחלוטין באלוהים, אנו יכולים לקבל ולהסתפק בתשובה שלילית מאלוהים, ביודענו שהיא התשובה הטובה יותר לנו באותו הרגע.
אמונתו של ירא אלוהים אינה מתערערת כאשר אלוהים עונה לו לא כפי המצופה. יראת אלוהים כנה מתבטאת בקבלה בענווה ואהבה את כל תשובותיו של אלוהים.

יישום:
סבל וצרה אינם נעימים או קלים, אך יש להם יתרון ברור: הם דוחפים אותנו לרגלי האדון.
רצון להינשא, חיפוש עבודה, בחירת תחום לימודים, אתגרים בנישואין, דוחפים אותנו להתמיד בתפילה ולזעוק לאלוהים. העידוד והנחמה שלנו אינם רק בתשובה עצמה, אלא גם בעובדה שיש לנו אבא נאמן ששומע ועונה לנו.
ההתמדה בתפילה ועמידה בטוהר וקדושה, מבטיחים את הגנתו של אלוהים בחיינו. כך אלוהים גם שומר אותנו יעילים בשירות.

ג. אלוהים משתמש בחולשת משרתיו כדי להדגיש את חסדו וכוחו (פ. 9-10)
9. אך הוא אמר לי: "די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי." על כן בשמחה אתגאה בחולשותיי, כדי שתשרה עלי גבורת המשיח.
10. משום כך מרוצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח. כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני."
הפסוקים הללו יכולים להיחשב כחלק מהפסוקים המעודדים ביותר בכתבי הקודש.
אלוהים ענה לבקשתו של שאול, והתשובה הייתה:
אני לא מסיר את "הקוץ בבשר", אלא, אני מעניק לך כוח וחסד כדי להתמודד עם הסבל והצרה. אני לא מסיר את הבעיה, אך אני מבטיח לך שתנצח אותה, כי אני עומד להילחם עבורך!

ז"א, אלוהים לא הסיר את הקושי שעמד מול שאול.
אז איך עזר אלוהים לשאול?
אלוהים נתן לשאול את הכוח והיכולת להמשיך לשרת ולחיות עם המגבלה או להמשיך לעמוד מול הקושי המדובר. אלוהים הבטיח לשאול חסד מנצח!
אלוהים בחר לפעול בחיי הקורינתיים ושינה אותם מבפנים. כך שאול השליח חווה את כוחו של אלוהים ולמד כמו כל אחד מאיתנו, לסמוך ולבטח באלוהים בכל.

"די לך חסדי"… מהו החסד של אלוהים שמספיק לכל צרכי חיינו?
- חסדו של אלוהים מתבטא בכל דבר שאלוהים מעניק לנו ושאינו מגיע לנו בזכות מעשינו והצלחותינו.
- חסדו של אלוהים מתבטא בישועה שנתן לנו בדם ישוע בנו, עוד כשהיינו אויביו (אל הרומים ה, אל האפסים ב)
- חסדו של אלוהים מתבטא בחכמה הניתנת לנו דרך פעולת רוח הקודש בתוכנו כדי לענות או להתמודד עם אירועים בחיינו (קור"א ג 16-17, יעקב א 5, ג 17, יוח"א ד 4).
- חסדו של אלוהים מתבטא בפעולת אלוהים בקרב או נגד המתנגדים לנו כדי להסיט אותם מדרכנו או להפנות אותם למפלתם (ראה דניאל י').
- חסדו של אלוהים מתבטא בפרי הרוח שהעניק לנו כדי להיות מלאי סבלנות, בעלי ריסון, או גם מלאי אמונה ובטחון באלוהים המוכנים להביט אל המוות עין בעין ולא לסטות מאמונתנו בישוע. יש לנו הבטחה שאלוהים לעולם לא יעמיד אותנו בניסיון הגדול מיכולתנו להתמודד מולו… (קור"א י' 13, אל הגלטים ה 22-23).
- חסדו של אלוהים מתבטא בכך שהוא מבטיח לנו הצלחה בכל – הכל אני יכול בעזרתו של הנותן לי כוח (פיליפיים ד 13), לעולם לא ייטוש אותנו אלא נלחם עבורנו (שמות יד 14, אל הרומים ח' 34-39).

כי בחולשה תושלם גבורתי:
לאיזו חולשה מתכוון שאול?
הכוונה לכך ששאול הגיע לנקודה בה אין בו כל גאווה, כל התרברבות, שום בטחון בכוחו שלו אלא תלות מוחלטת בכוחו והדרכתו של האדון. ז"א, ההיפך הגמור מהתנהגותם של מורי השקר הניזונים מגאווה, חשיבות עצמית וניצול צאן אלוהים.
שאול איבד כל יכולת אישית להתמודד עם הבעיות בקורינתי.
שאול עמד בנקודה בה הוא הרים ידיים והודה – הפסדתי הכל. הכל נופל. אלוהים ענה עזור! אם לא תתערב, השטן מנצח!

מתברר שהמצב בו אנו הכי יעילים, והכי מהווים כלי בשירות האדון, זה כאשר אנו סומכים לחלוטין על הדרכתו וכוחו של האדון ולא על כוחנו, יכולותינו או גאוותנו.
כשכל ה"אני" מת, מתחיל לחיות כוח אלוהים בנו.
לכן, שאול השליח גילה דבר מרתק. כאשר הוא מפסיק לנסות להילחם בכוח יכולותיו ומודה באי יכולתו, אז פועל דרכו כוח האדון ומצליח לעשות שינויים אדירים בקרב חיי האנשים.
לכן הוא אמר: כשאני חלש, דווקא אז אני חזק!

מה צריכה להיות גישת המשרת הנאמן לחולשה הנובעת מהאדון? (פ. 10)
10. משום כך מרוצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח. כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני."

מי מסוגל להיות מרוצה במצבים קשים שכאלו?
מה התכלית של כזו תשובה?
אני אציין את המהלכים המתרחשים בחיי המשרת הנאמן – שאול – במקרה הנדון.
- אלוהים השאיר את שאול צמוד לתפילה ולהסתמכות על אלוהים – עניו!
- שאול ידע שאלוהים הוא הכתובת לכל צרכיו. בו נמצאים התשובות לכל שאלותינו – כולן! – אמונה בוטחת!
- אלוהים השאיר את שאול מוודא בכל רגע שחייו אכן מנוהלים בקדושה ואין חטא פתוח בחייו. טהור!
- טוהר, ענווה ואמונה בוטחת, הם התכונות המאפשרות לאלוהים להשתמש בחיינו באופן מלא יותר.
לפיכך, שאול השליח יכול היה לשמוח בחולשתו, בעוניו, כי ידע שבמצב שכזה אלוהים יפעיל דרכו ועבורו כוחות בסדר גודל של אלוהים. שאול ידע שהניצחון בדרך, ואפילו למד ליהנות מהתהליך.
שמחתו של שאול הייתה עד השמים, גם אם לנגד עיניו עמד הקושי והאתגר!
ואיך העניין הזה מתקשר לאיגרת בכללותה?
שאול מוכיח לקורינתיים שמלוא כוחו של אלוהים נראים ומתבטאים דווקא בחייו של המשרת העניו הסומך בכל על כוחו של אלוהים.
באיגרת הראשונה לקורינתיים א' 26-31, שאול הבהיר שאלוהים בחר דווקא באלו שלא נחשבים לחכמים או החזקים כדי לבייש את החושבים עצמם לחכמים וחזקים.
מורי השקר ניזונים מגאווה ודגש אישי, לפיכך מלוא כוחו של השטן פועל דרכם.
משרתי אלוהים מפקידים את חייהם ביד האדון, לכן מלוא כוחו פועל בחייהם ועבורם.
אלוהים מחליש את משרתיו כדי שכבוד המשיח יודגש בחייהם ובפועלם.
אלוהים החליש את משרתו כדי לשמור אותו בשירות משיחי יעיל ונאמן.

ואיך הקורינתיים יכולים להיות בטוחים בכך?
הם ראו במו עיניהם וחוו איך אלוהים פועל בחייו של שאול, ושאינם רואים בחייהם של מורי השקר (קור"ב י"ב 12).

לסיכום:
א. הכוח שאלוהים העניק לשאול כדי שישרת אותו כשליח יכול היה להיות גורם לגאווה. אלוהים איפשר צרות ואתגרים בחייו של שאול השליח – המשרת שלו, כדי לשמור את עבדו עניו ובשירות משיחי יעיל.
לפיכך, הצרות בשירות משיחי נועדו לוודא שנישאר ענווים וסמוכים לחלוטין על עזרתו וכוחו של אלוהים כדי שכל הבוחנים את חיינו יזכו לראות את מלוא כוחו של אלוהים בחיינו. כך אנו מאמתים את מסר הבשורה.

ב. משרת האדון יכול לשאול ולבקש כל דבר מאלוהים, אך עליו גם לקבל בהכנעה ואהבה את התשובה של אלוהים. לפעמים תשובה שלילית, או לא עכשיו, היא גם התשובה הטובה ביותר לנו באותה עת.

ג. בגרות משיחית, רוחנית, מתבטאת בשמחה ובלב מרוצה גם בעת חולשה ומצוקה, רדיפות וצרות. דווקא במצבים הללו אנו זוכים להתנסות ולחוות את כוחו הריבוני של האדון ישוע.
מי שאינו נושע לא יחלום אפילו להרגיש כך.
מתנות החסד הללו (פרי הרוח – גלטים ה' 22-23), הינן חלקן של ילדי אלוהים הנושעים.
ומה איתך? האם קבלת את ישוע כמשיח ואדון? האם תרצה להתמודד עם קשיי החיים לבד?