שנייה לקורינתים ד' 7-15: אוצר בכלי חרס

Print Friendly

שניה לקורינתיים ד' 7-15.
כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי
השליח שאול מגן על סמכותו כשליח ועל עצמו כמשרת נאמן
כותרת השיעור: חזות מתעתעת. אוצר בכלי חרס

נושא מרכזי של הקטע: שאול השליח מבהיר מדוע שרות הבשורה חייב לבוא יחד עם מלוא כוחו של אלוהים.
נושא מרכזי של השיעור: משרתי המשיח אינם פועלים עבור המשיח בכוחם. אינם נלחמים נגד רשויות ושררות בכוח הבשר אלא בכוח רוח אלוהים. יחד עם השירות שאלוהים מיעד לחיינו, אנו מקבלים את הכלים הנחוצים לבצע שירות מושלם. מסיבה זו, אל לנו לקבוע את סיכויי ההצלחה של השירות על פי חזותו החיצונית של אדם. מי שנבחר להציג את כבוד המשיח, גם זוכה לקבל את כוחו של המשיח. מסיבה זו למשרת הבשורה אין סיבה להתייאש אלא לראות את ההשתתפות בייסורי המשיח כהשתתפות בכבוד המשיח.

הקדמה:
בפסוקים 1-6 (כהמשך ל-ג' 18), שאול מבהיר שמשרת נאמן של המשיח ישוע מכריז ומשקף את כבוד האדון ישוע. שאול מוסיף ומפרט שההתמודדות של משרתי הבשורה אינה רק עם בני אדם, אלא נגד השטן בכבודו ובעצמו שכבש את ליבם של הלא נושעים.
כל הקורא את מילותיו של שאול ומביט עליו היה אומר:
אתה מסוגל להאיר את כבוד המשיח ישוע?
אתה מסוגל לעמוד מול כל המתנגדים הללו עם הקשרים הפוליטיים והחברתיים?
אתה שנראה חולה, מקומט ומרופט מסוגל להיות אבוקת האור של בן האלוהים?
נו באמת…האם אתה חולם?

בפסוקים 7-15 שאול מסביר מדוע הוא ימשיך לשרת בנאמנות מול כל מכשול או אתגר, למרות מגבלותיו הפיזיות מבלי להתייאש.

פסוקים 7-15:
7. ברם האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו.
8. נלחצים אנו מכל עבר, אך איננו רצוצים. נבוכים, אך לא נואשים.
9. נרדפים, אך לא נטושים. מושלכים ארצה, אך לא נשמדים.
10. ותמיד נושאים אנו בגוף את מות ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בגופנו.
11. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למוות בעבור ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בבשרנו בן התמותה.
12. לפיכך בנו פועל המוות, ובכם – החיים.
13. אבל יש לנו אותה רוח של אמונה, ככתוב "האמנתי כי אדבר", ואומנם אנחנו מאמינים ולכן גם מדברים.
14. ביודענו כי הוא אשר הקים לתחיה את האדון ישוע, יקים גם אותנו עם ישוע ויציגנו עמכם.
15. אכן הכל למענכם, וכך בשל החסד ששפע בגלל הרבים תרבה ההודיה לכבוד אלוהים."

תוכן עניינים: שימו לב לסדר ההגיוני…
מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?
1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9)
3. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להשתתף גם בייסורי המשיח – קורבן חי (פ. 10-12)
4. כדי שהמשרת הנאמן וכל שאר הנושעים פרי פועלו, יוכלו ליהנות מכוח התקומה של ישוע – שירות פורה המניב פרי המפאר את אלוהים (פ. 13-15)

1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
"ברם האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו…"

פסוק 7 פותח במילה: אבל (ברם).
משמע, מה שנאמר לפני כן נשמע בלתי הגיוני או בלתי ניתן ליישום.
כעת שאול השליח מציג נתון חשוב השווה לקלף הג'וקר המשנה את כל המשוואה.

כאמור, המתנגדים לשאול, אותם מורי השקר שהחלו לכבוש את ליבם של המאמינים בקורינתי, טענו ששאול אינו שליח וכן ששאול שיקר לקורינתיים.
כעת, בנוסף לדברי הדיבה שהוציאו נגדו כדי לפסול את אופיו, מורי השקר פוסלים את שאול גם על פי מראהו החיצוני.
במלים פשוטות: "ראו איך נראה שאול! חלש, מרופט, חולה ונכה (אל הגלטים ד' 13-15).
האם נראה לכם, קורינתיים יקרים, שאלוהים יבחר בנפל (reject) שכזה כדי להאיר את כבודו?"
שאול השליח יודע גם יודע שחלק מהקורינתיים נופלים במלכודת הזו ולכן אומר להם בפרק י' 1: "אני אשר בעמדי לפניכם חלוש אנוכי…"
וכן בפסוק 4: "…לפי מראה חיצוני בוחנים אתם את הדברים!"
ובפסוק 10: "…אך בעמדו לפנינו בגופו הריהו חלש ודברו חסר ערך."

על מנת לענות על ההשפלות והביקורות, שאול מסביר מדוע גם גוף כושל ופגוע יכול ומסוגל להציג את כבוד המשיח באופן המפאר את אלוהים.

היכולת לשרת ולעמוד איתן מול כל התנגדות ואתגר אינה נובעת מהגוף עצמו וממראה חיצוני, אלא מכוח רוח אלוהים השוכן בתוך הגוף. כל המבזים ודוחים את משרתי הברית החדשה רק על סמך חזותם החיצונית עתידים להתפלא…

למה מתכוון שאול באומרו: האוצר הזה?
האוצר ששאול מתכוון אליו הוא השירות שאלוהים הפקיד בידו וגם הכלים דרכם הוא עתיד למלא את הייעוד שלו בדרך המכבדת ומפארת את האדון ישוע.
במקרה של שאול מדובר בשירותו כשליח (ראה חיזוק במע"ש כ' 24, כ"ו 16, אל הרומים ט"ו 15-16, קור"א א' 1-4, אל האפסים ג' 7-8, אל הקולוסים א' 23,25, טימ"א א' 12, ב' 7, טימ"ב א' 11)
שאול מחזק את הטענה הזו כבר בפרק ג' 5 באומרו: "…לא שאנחנו בעצמנו מוכשרים באופן שנחשוב כאילו משהו נובע מעצמנו, אלא שכשרנו בא מאת אלוהים."

מתנת השירות היא חלק מרחמי אלוהים עלינו (ד' 1).
מה שהיה מגיע לנו זה עונש, זעם אלוהים, ובמקום זאת הרעיף אלוהים עלינו רחמים. ז"א קיבלנו משהו שאינו מגיע לנו (ראה טימ"א א' 13).

היכן נמצא האוצר הזה?
בגופנו.
איך שאול מתאר את גופנו? ככלי חרס! וביוונית – כלי אדמה. כלים שבירים וחלשים.
מדוע ששאול ישתמש באנלוגיה שכזו? כלי חרס = גוף האדם.
- להזכיר לנו את המקור ממנו נוצרנו. נוצרנו מעפר ואלוהים בחסדו הפך את העפר לדמות חיה המסוגלת לעשות דבר כלשהו.
- כדי להדגיש שכל הצלחה ויכולת אינה אלא חסד מאלוהים ולא דבר שנוכל לזקוף לזכותנו. כך נשאר ענווים, כי רק ענווה משקפת כראוי את כבוד המשיח ישוע.

שאול מלמד שגוף האדם אינו אלא מעטפת המכסה את הכוח האמיתי.
ומי שוכן בגופנו?
רוח הקודש!
כן, אלוהים שוכן בגופנו הנחות והחלש ובנוכחותו מעניק לנו גם תכונות אופי חדשות וגם את הכוח לרצות ולעשות את השירות שאלוהים קבע וייעד לחיינו (קור"א ג' 16-17, אל האפסים א' 13-14, אל הגלטים ה' 22-23, אל הפיליפים ב' 12-13). מדובר באוצר בלתי נתפס! גם תפקיד וגם כוח אלוהי להוציא לפועל את התפקיד.

זיכרו מה אמר האדון ישוע לתלמידיו לפני שעלה למרום: "…אבל בבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח ותהיו עדי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ…" (מע"ש א' 8)

בפרק י' 4 אומר שאול: כלי מלחמתנו עצמתם אינה מבשר ודם…
אמת, מכיוון שאנו נלחמים נגד השטן, אנו זקוקים לכלי נשק רוחניים שרק אלוהים יכול לספק. והוא מספק גם מספק לילדיו. הוא נלחם עבורנו ודרכנו,
כך לא נזקוף את ההצלחה לנו ולא נעודד את גאותנו.

ומה עשה אלוהים לשאול השליח כדי שיישאר עניו למרות ההצלחות והכוחות שאלוהים העניק לו?
שאול השליח אמר בעצמו את המילים הללו בפרק י"ב 7-11:
"…וכדי שלא אתנשא בגלל ההתגלויות הנעלות, ניתן לי קוץ בבשרי – מלאכו של השטן – להכותני כדי שלא אתנשא.
על זאת התחננתי שלוש פעמים אל האדון להסירו ממני.
אך הוא אמר לי: "די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי." על כן בשמחה רבה אתגאה בחולשותיי, כדי שתשרה עלי גבורת המשיח.
משום כך מרוצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח. כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני."

שאול הבין את החשיבות בענווה ככלי לשירות אותנטי ונאמן. שאול הבין היטב שדווקא החולשה הפיזית שלו היא המפתח לעוצמת כוחו של אלוהים הפועל דרכו.
לו היה חזק ועשיר, כי אז היה יכול לחשוב שכל הצלחותיו נובעות מכוחו ועושרו.

מסיבה זו שאול העדיף להישאר חלש פיזית כדי ששירותו לאדון יישא ברכה גדולה יותר. כך אלוהים יהיה במרכז.
שאול מינף את החולשה הגופנית שלו כדי להוכיח שכבוד אלוהים מודגש ונראה יותר דווקא דרך חייהם של משרתים חלשים וענווים.

את השיעור הזה הוא כבר לימד את הקורינתיים באיגרתו הראשונה בפרק א' 26-29:
"אחי, ראו מי אתם שנקראתם: לא רבים מכם חכמים מבחינת העולם הזה, לא רבים חזקים ולא רבים רמי יחש. אבל אלוהים בחר בכסילים אשר בעולם כדי לבייש את החכמים, ובחלשים אשר בעולם כדי לבייש את החזקים. בנחותים אשר בעולם ובנחשבים לפחותי ערך בחר אלוהים, בדברים שהם כאפס, כדי להשפיל עד לאפס את הדברים הקיימים, למען לא יתהלל איש לפני האלוהים."

כאשר אלוהים משתמש בכלי-חרס לעשות דבר בסדר גודל של אלוהים, כולם מבינים שיד אלוהים הייתה בדבר ואלוהים זוכה לכבוד ולפאר.

שאול השליח אינו מציין חידוש כלשהו בכל הקשור לשירות עבור אלוהים.
א. משה רבנו
אלוהים בחר במשה אך לא כשהיה בשיא כוחו אלא לאחר שבילה 40 שנה במדבר והתנסה כרועה צאן.
משה ניסה לשחרר את בני עמו מעול מצרים בכוח הזרוע שלו, ולא בכוח זרוע אלוהים.
לאחר שמשה למד להכיר את אלוהים טוב יותר, הוא נהיה עניו.
כאדם עניו, משה יכול היה לשרת את אלוהים ולשקף את כבוד אלוהים.
כשהיה עניו, אלוהים עזר למשה בכל.
כל כוחו של אלוהים עמדו למשה בכל אשר יעשה בשירות אלוהים.

ב. הדוגמא הנעלה ביותר היא האדון ישוע המשיח.
אלוהים הבן בא לעולם בגוף אדם, כלי-אדמה, חרס.
ובתוך הגוף הזה שכן מלוא האלוהות (אל הקולוסים ב' 3).
בגוף המשיח שכנו כל אוצרות החכמה והדעת…
ואיך הגיבו רוב בני האדם כלפי האדון ישוע, המשרת הנאמן?
הם בזו לו. ראה ישעיה נ"ג.
הם לא העריכו אותו.
חזותו החיצונית הייתה להם לרועץ!
הענווה של האדון ישוע הוכיחה את נאמנותו לאלוהים האב, אך יחד עם זאת העניקה לנו מופת לשירות המפאר את אלוהים (אל הפיליפים ב' 4-11)
מי שמשתתף בדוגמת השירות הנאמן של ישוע, גם יזכה להשתתף בכבוד של ישוע.

לקחים ומסקנות מפסוק 7:
א. למרות שאנו בני האדם כלי חרס, שבירים וחלשים, אנו עדיין יכולים לשרת את אלוהים ולשקף את כבוד המשיח ישוע בחיינו.
כל אחד מהנולדים מחדש מקבל מתנת שירות על פי ההחלטה של רוח הקודש (קור"א י"ב 11).
הזכות לשרת היא חסד גדול מאלוהים!
הזכות הזו – מתנת שירות ונוכחות אלוהים בגופי היא אוצר!
מדוע?
כי אלוהים בחסדו ורחמיו בחר לשתף אותנו בתוכנית שינוי העולם (מתי כ"ח 18-20, מע"ש א' 8-9, אל האפסים ד' 12-16).
כי השירות לא מגיע רק עם הגדרה של מה לעשות, אלא גם עם מלוא כוחו של אלוהים, הנחוץ לנו כדי למלא את השירות בהצלחה מבלי להתייאש (קור"ב י' 4-5, אל האפסים ו' 10-18, יוח"א ד' 4, מל"ב ו' 16).

מהי מתנת השירות שלך?
אם אינך יודע, אז התפלל ולמד. קרא את הקטעים בכתבי הקודש הנוגעים בנושא. בוא ושוחח עם המורים בקהילה וקבל הדרכה כדי לדעת את מתנת או מתנות הרוח שאלוהים העניק לך.

אם אתה יודע, אז, האם אתה אכן משקיע מחייך בייעוד שלשמו אלוהים הושיע אותך?
האם יש בינינו מישהו שהיה חפץ לעמוד מול האדון עם ידיים ריקות ולא עם ידיים מלאות בעשייה לכבוד אלוהים?

ב. מי מאיתנו חושב שנכות או נחיתות גופנית היא מחסום לשרת את האדון?
אל תיתן לשקרים של העולם ושל השטן לגרוע ממך את הזכות להציג את כבוד המשיח בחייך.
זה כוח אלוהים שעושה, וגופנו אינו אלא כלי החרס העוטף.

אל יחשוב איש מאיתנו שאם אנו רק כלי חרס אז אין חשיבות לטוהר גופנו.
עלינו לזכור ששום דבר טמא לא יכול לעטוף בכבוד את אלוהים או להציגו בכבוד. חיי קדושה וטוהר הם כלי ראוי לאלוהים.

ג. משרתי הבשורה הנאמנים לאדון יודעים היטב: כוח רב טמון בענווה. בענווה אנו מאפשרים לאלוהים לפעול דרכנו.
בגאווה אנו עוצרים את אלוהים ומנסים לעשות בכוחנו.
איך גדלים בענווה?
ככל שנלמד ונכיר טוב יותר את אלוהים וחסדו עבורנו, כך תגבר ענוותנו.
דוגמא טובה יש לנו מישעיה הנביא בספר ישעיה פרק ו'.

מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?
1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9)… כי הבשורה חייבת להיאמר!

8. נלחצים אנו מכל עבר, אך איננו רצוצים. נבוכים, אך לא נואשים.
9. נרדפים, אך לא נטושים. מושלכים ארצה, אך לא נשמדים.

תזכורת מפסוק 7:
אנו משרתי אלוהים נראים ככלי חרס חלשים ושבירים אל מול האתגרים העומדים מולנו, אך נא לא להתבלבל.
אלוהים בכבודו ובעצמו נוכח בתוכנו ונוכחותו אינה פסיבית.
כלי החרס הללו (אנו משרתי האדון) מכילים את מלוא כוחו של אלוהים כדי למלא את המשימה לה נועדנו – להמשיך ולהכריז את מסר הבשורה לישועת בני אדם – שהרי היא אוצר אלוהים.
- כך אנו לא משווים את האתגר והקושי ליכולתנו אלא ליכולתו של אלוהים
- כך אנו מבינים שההצלחה היא מנת חלקו של אלוהים ובזכותו ולא בגללנו. אנו ממוקדים באלוהים ולא בנו. זה עוזר לנו להישאר ענווים ולהתמיד להפיץ את כבוד האדון דרך חיינו.

הידיעה והביטחון בנוכחות רוח אלוהים בו, העניקה לשאול השליח את כל הסיבות לקום ולעמוד לאחר כל אתגר.

א. הביטחון בנוכחות אלוהים: באיגרת לרומים הוא עצמו עודד אותם במילים: שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע…(אל הרומים ח' 34-39). בנוסף, באותה הזדמנות שאול אמר שכל מה שמתרחש בחיי הנאמנים לאלוהים בסוף יצא לטובה (אל הרומים ח' 28-29).

ב. הביטחון בכוח להתמודד מול כל אתגר: האמת הנפלאה הזו מובטחת לנו באיגרת לאפסים ו' 11:
"לבשו את מלוא נשק האלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן."
שימו לב למילה: לעמוד!
כאשר אנו לובשים את מלוא כלי נשק האלוהים – אנו עומדים, ולא נופלים. אנו מנצחים.
הכוונה – לעמוד במשיח ישוע. לחיות את חיינו ואת השירות שלנו על פי מידות הקדושה, אמת וטוהר כפי שכתובים בדבר ה'.
להזכירנו:
מהם כלי הנשק של אלוהים?
- אמת – רק את דבר ה'. סמכות הכתובים ואמינותם
- צדק – לפעול על פי האמת שלומדים מדבר אלוהים
- מוכנים תמיד להעיד את בשורת השלום שבדם ישוע
- אמונה – לא לסטות מישוע המשיח
- כובע הישועה – בטחון בהבטחת אלוהים ואי כניעה לשקרי השטן
- חרב הרוח: כלי ההתקפה היחיד שלנו זה לענות בדבר אלוהים, בחכמת אלוהים
איך נראים חייהם של המשרתים המאמצים את כלי נשק האלוהים?

פסוקים 8-9 מציינים את התוצאה של האמת הנפלאה.
משרתי האדון הבוטחים בו באמונה שלמה, הם למעשה בלתי מנוצחים. ז"א, למשרתי האדון הנאמנים אין סיבה לייאוש.
הפסוקים אינם מבטיחים חוסר בעיות או חוסר אתגרים וקשיים, אלא מבטיחים את מלוא עזרתו של אלוהים כך שתמיד יישאר כוח אמונה ויכולת להכריז את הבשורה ולמלא את הייעוד שנקראנו לו – לשמור על עדות משיחית ראויה.
למשרתי המשיח, אין את הסיבה להתייאש.

שאול השליח מציין ארבע זוגות של קושי והצלה.
נלחצים לא רצוצים – לא נדכאים
נבוכים – דואגים לא נואשים
נרדפים לא נטושים
מושלכים ארצה לא נשמדים – לא אובדים

האם כל תיאור של צרה מציין ומתייחס לאירוע אחד ומיוחד בחייו של שאול כמשרת המשיח ישוע?
האם הייתה צרה שבה שאול רק היה לחוץ ולא נרדף?
האם הייתה צרה בה הוא היה נרדף ולא מודאג?
האם הייתה בעיה קשה בה הוא הרגיש שהוא מושלך ארצה ברמה של סכנת מוות, ולא היה מודאג או נלחץ גם יחד?

אחים ואחיות יקרים,
הצרות שבחיינו – אלו הנובעות משירות נאמן ובלתי מתפשר עבור שם האדון, בדרך כלל באות כשהן כוללות את רוב המרכיבים אם לא את כולן (טימ"ב ג' 12)

לאור קריאה ולימוד חיי שאול, כפי שמתוארים בספר מעשי השליחים, ישנם אירועים רבים בהם שאול חווה את כל ארבעת הקשיים יחד עם ארבעת העזרות שאלוהים יכול להעניק.
הבה נסקור חלק מהאירועים בחייו של שאול השליח. שאול מציין את האירועים הללו גם באיגרת השניה לטימותיאוס ג' 10-17.

א. הבה נזכור את האירוע במעשי השליחים ט' 25: לאחר ששאול נושע הוא החל מיד לבשר ליהודים בדמשק. אלו לא בזבזו שום זמן ומיד תכננו להרגו. תלמידי ישוע בדמשק הבריחו את שאול בסל מן החומה.
האם שאול הרגיש רק אחד מהלחצים?
האם שאול היה בטוח שתוכנית הברחתו תצליח ללא כל פגע?
האם לא נרדף? האם לא דאג?
התשובה לכל היא: כן ובגדול, אך אלוהים העניק לשאול את כל המאזנים כדי שלא יתייאש אלא יתחזק וימשיך לשרתו.
שאול יכול היה בכל רגע להתעודד ולהימלא בכוח כאשר זכר את הבטחותיו של האדון.
שאול יכול היה להביט אל הסכנה בפנים ולהרגיש בטוח כי ידע שהוא במרכז רצונו של אלוהים עבורו. הבשורה המשיכה להישמע! כי הכוח נובע מאלוהים

ב. במעשי השליחים י"ד מתואר הניסיון להתעלל ולסקול את שאול ובר-נבא כשהיו באיקוניון.
האם שאול ובר-נבא לא הרגישו את כל ארבעת ההרגשות?
אולי ימותו באירוע הזה?
אלוהים בחר לתת להם דרך לבריחה והצלה, בדרך כלל ברגע האחרון. הבשורה המשיכה להישמע! כי כוח אלוהים שוכן ב'כלי החרס'.

מאיקוניון שאול ובר-נבא הלכו לליסטרה ושם המשיכו לבשר ולהראות את גבורות אלוהים. יהודים מאנטיוכיה ומאיקוניון הגיעו לליסטרה, הסיתו את ההמון ורגמו באבנים את שאול. מכיוון שחשבו אותו למת, הם גררו אותו אל מחוץ לעיר. לאחר שהתלמידים הקיפו אותו, שאול קם והלך העירה. למחרת המשיך במסע אל דרבי…

ובכן?
מה הרגיש שאול כשחטף אבנים בכל חלקי גופו?
האם רק לחוץ? האם רק נרדף? האם רק מושלך ארצה?
כמובן שיכול היה להרגיש את כל מנת הצרה בכוס אחת.
אך בה בעת, הוא קיבל את הכוח והבריאות לעמוד על רגליו ולהמשיך לשרת את האדון על פי תוכניתו של אלוהים עבורו. הבשורה המשיכה להישמע!

אלוהים בחר להחליש את מכת האבנים או להסיט אותן ממקומות קריטיים.
אלוהים בחר לגרום לסוקלים להפסיק ולחשוב ששאול כבר מת.
אלוהים היה מעורב בתהליך והראה לשאול דרך יציאה.
מתוך הניסיונות הללו למד שאול שבכל אתגר או קושי, אלוהים גם מעניק פתרון ודרך יציאה. את האמת הנפלאה והמעודדת הזו אמר ולימד שאול לקורינתיים באיגרת הראשונה בפרק י' 13:
"…שום ניסיון לא בא עליכם מלבד ניסיון אנושי רגיל. נאמן הוא האלוהים ולא יניח לכם להתנסות למעלה מיכולתכם, אלא עם הניסיון יכין גם את דרך המוצא כדי שתוכלו לעמוד בו." הבשורה המשיכה להישמע!
זיכרו שההבטחה הזו נכונה לכל הקשיים בחיינו הנובעים מתוקף היותנו ילדי המשיח החפצים לחיות על פי רצונו.

ג. המאסר בפיליפי (מע"ש ט"ז)
כולנו זוכרים את רעידת האדמה בעת המאסר בפיליפי, אך עלינו לזכור שלפני שהושלכו לכלא, שאול וסילא הוכו מכות רבות.
במהלך המאסר ובמהלך רעידת האדמה, האם שאול ידע איך בדיוק יסתיים האירוע?
מן הסתם הוא לא ידע, אלא נח על ריבונות אלוהים.

כך גם נוכל להמשיך ולתאר את המאסר בקסריה, טביעת האונייה בים וצרות רבות אחרות.
בכל אירוע כל כך מורכב, חווה משרת האלוהים את כל ההרגשות הקשות, אך באותה העת זכה לחוות את הברכה המאזנת מאלוהים, כדי שהבשורה תמשיך להישמע.

לחוץ? חושב שהזמן אוזל ואין תקווה? תחשוב שוב, כי לאלוהים פתרון. סמוך עליו. זכור את מזמור תהילים כ"ג: "ה' רועי לא יחסר, בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני…גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע…"
נבוך ומודאג? באמת המקרה נראה חסר סיכוי ועל פי כל מדד ארצי יסתיים במוות או במכה אנושה.
אך, לא להתייאש. אלוהים מתערב ולעיתים גם משנה את סוף הסיפור.
נרדף ומרגיש שאתה לבד בעולם ואין מי שיכול לעזור? נמצא בלב ים וטובע והכל חשוך?
אלוהים רואה אותך בכל רגע ובריבונותו נמצא איתך ומקים אותך בדרכים שרק אלוהים יכול להמציא.
'מושלך ארצה' ורואה את המוות בעיניים? (בדומה לאירועי הסקילה וטביעת האונייה בים…)
יתכן, אך לאלוהים יתכן ויש עוד מספר תפקידים להעניק לך, או שהחליט לקרא לך אליו, אך אל תדאג, כוח אלוהים ימשיך להבטיח שבשורת הישועה תמשיך להישמע.

אחים ואחיות יקרים.
לא כל משרת נאמן מגיע לגיל הפנסיה. גם לא כל מי שהגיע לגיל הפנסיה היה משרת נאמן.

זיכרו: סטפנוס נסקל למוות ולא ניצל!
האם סטפנוס כמשרת נאמן באותו מעמד של הסקילה בו הוא נרצח, כמתואר במעשי השליחים ז' לא היה לחוץ, נרדף, מושלך ונדכה ביחד באותו מעמד?

שירותנו הנאמן אינו מבטיח שלא נמות, אלא מבטיח שגם אל פני המוות לא נתייאש, כי ברגע ההוא אלוהים ייתן לנו לראות את החיים שמעבר למוות. סטפנוס זכה לעידוד ושמחה כי ראה את האדון עומד לימין האלוהים (מע"ש ז').

שימו לב שבתהילים ק"י כתוב שהאדון יושב לימין האלוהים, וברגע מותו של סטפנוס, הוא רואה את האדון ישוע עומד לימין אלוהים.
ללמדנו שהאדון אישר את האירוע. המחזה שנועד לסטפנוס, היה כדי לאזן את חווייתו בדיוק כפי ששאול השליח תיאר: אנו מושלכים ארצה אך לא נשמדים, מודאגים אך לא נואשים, כי משם אפשר 'לראות את האדון ישוע' טוב יותר…

סטפנוס לא הרגיש אובד, לא הרגיש ייאוש ולא הרגיש נטוש ברגע מותו. סטפנוס חווה את כל ארבעת הזוגות באירוע בודד.
סטפנוס עזב את מקום הסקילה ישירות אל זרועותיו ונוכחותו של האדון ישוע (אל הפיליפים א' 21).
ומה קרה למסר הבשורה שהיה בפי סטפנוס?
שאול השליח נושע ועימו רבים אחרים אשר המשיכו להפיץ את מסר הישועה.
את אלוהים אי אפשר להרוג וגם לא להשתיק.

הבה נחזור לשאול השליח.
שאול השליח ציין את חוויותיו והרגשותיו במהלך שירותו עבור האדון בפרק
א' 8-9, ו' 4-10, י"א 23-32.

הנה שאול שנראה בלתי כשיר מבחינה פיזית, מצליח לעשות דברים שאנשים כשירים יותר ממנו לא היו חולמים לעשות.
מסיבה זו בדיוק שאול הבין היטב שכל עמידתו ויכולתו אינה נובעת מכוחו שלו, אלא מכוח אלוהים החי בו.

מה הניע את שאול לא להתייאש מול המתנגדים לו?
מה המניע שמאפשר לשאול להישאר מלא תקווה ושמחה במהלך הסבל והייסורים, ולומר את המילים הנפלאות ומלאות התקווה בפרק ו' 4-10?

תשובה:
ההכרה האינטימית את האדון ישוע. נחמת רוח הקודש השוכן בנו ועוזר לנו בחולשותינו. אנו לא לבד! אלוהים עימנו ובתוכנו כדי להבטיח שמשימתו תושלם!

רבותיי, כושר העמידה שלנו באתגר וקושי הנו יחסי לעומק ההכרה האינטימית שלנו את האדון ישוע.
[הקביעה הזו נכונה בכל משבר ואתגר – גם בקשיי נישואין...]

בקשיים הכי גדולים, שאול חזר במוחו לפגישה עם ישוע בדרך לדמשק…
בבדידות הכי גדולה – הוא חזר לעין-בעין עם גבורת אלוהים.
בסכנות המוות – הוא חזר למילים שאמרו לו אתה משרתי ושליחי.
באיום הכי גדול הוא זכר את האדון שקם מן המתים וניצח את המוות.

כל משרת נאמן ואף כל מאמין, חייב את המקלט הנפשי בו הוא זוכר ומשנן את הרגע בו הכיר את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
או המפגש עם פסוקים שהיוו תשובת אלוהים הנעלה על כל איום, חשש או פחד.
אם אין מפגש שכזה, כי אז כל קושי או אתגר יעלו ספקות לגבי שירותנו.
אם אין עוגן אמונתי שכזה, כי אז חיינו יהיו כעלה נידף ברוח.

לאדם אחד המפגש הינו פסוק או שיעור מן הכתובים ששינה את חייו.
לאדם אחר, תשובה לתפילה מאוד ייחודית.
זיכרו, מפגש שכזה קיים בחייהם של אלו הבוטחים בסמכות הכתובים ואמינות דבר אלוהים. אלוהים נאמן לדברו ואינו פועל בניגוד לכתוב.

אחים ואחיות יקרים.
הפסוקים הנפלאים הללו בקלות יכולים להיות כלים לשימוש רע.
לא כל סבל וייסורים בחיים של המאמינים בישוע נגרמים בגלל שירות נאמן ונכון.
רבים מאיתנו כבר ראו בחייהם איך אנשים הטוענים להיותם מאמינים, סובלים בגלל החלטות ומעשים שגויים ואז טוענים שהם סובלים בשירות המשיח.
זה לא נכון!
הסבל והייסורים ששאול מתאר נכונים רק למצבים בו הם נגרמים כאשר אנו משרתים את האדון בנאמנות בדיוק על פי רצון אלוהים ובמסגרת מתנת השירות שקיבלנו.
לעיתים סבל וייסורים באים עלינו כי סטינו מן הדרך, והם נועדו להחזיר אותנו בתשובה ולדרך המכבדת את האדון.

זיכרו!
כל ההבטחות הנפלאות הללו שייכות בלבד לנושעים באמונה בדם המשיח ישוע.

האם ישנן דוגמאות בימינו לפסוקים הללו?
א. בשנים האחרונות עלה ארגון דאע"ש האיסלמי שניסה להשמיד את כל מה שאינו איסלמי ולהקים מחדש את הממלכה האיסלמית שתשלוט בעולם.
משיחיים רבים נערפו ונרצחו אך המציאות טפחה על פניהם של אותם עובדי אלילים אויבי הבשורה. ככל שערפו ראשי משיחיים, יותר מוסלמים הפכו למשיחיים.
כלי החרס של אלוהים עלולים להישבר, אך אוצר אלוהים השוכן בילדיו לא ייכבש ולא יישבר אלא יחיה וישיג את תכלית אלוהים – ישועת בני אדם.

ב. הברחות כתבי הקודש מעבר למסך הברזל לפני מספר עשורים. אותם מבריחים של כתבי הקודש מלאי סיפורים בהם שוטרי הגבול הביטו על ערימות ספרים והתעלמו מהם. באותה מידה, ישנם סיפורים על מאסרים ועינויים של אותם משרתי הבשורה, אך במהלך מאסרם הבשורה פרחה ונפשות של סוהרים נושעו.

ג. ככל שארגונים השונאים את ישוע ושונאים אותנו כמפיצי הבשורה פועלים כדי להפחידנו, הבשורה מגיעה רחוק יותר.
כאשר מפיצים עלוני אזהרה נגדנו, יותר ויותר שכנים שואלים אותנו על אמונתנו.
מה שנראה מפחיד או מרתיע, לבסוף יוצא שהיה הדבר הטוב ביותר עבור הכרזת הבשורה.

שירות נאמן למשיח אינו מבטיח חוסר אתגרים וקשיים אלא ההיפך. אלו ההולכים בחסידות יירדפו (טימ"ב ג' 12).
אך ברדיפה ובאתגרים, בלחץ וסכנות מוות, מובטח למשרתי האדון שאלוהים יתערב עבורם וייתן תקווה ולא ייאוש.
גם אם אלוהים יאפשר למשרתו הנאמן למות במהלך השירות, האדון נאמן למלא את נפשו בתקווה ושמחה ובהבטחה שבשורת החיים תמשיך להיות מוכרזת ותציל בני אדם מאבדון נצחי. את אוצר אלוהים אי אפשר להשמיד ולא לשבור.
מסיבות שכאלו כוח אלוהים חייב להיות המניע של השירות שלנו עבור האדון.
מה שוכן בך? מה מעודד אותך? האם אוצר אלוהים מניע את חייך?

לסיכום השיעור
מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?
1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9) ושהבשורה תמשיך להישמע למען ישועת בני אדם.
3. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להשתתף גם בייסורי המשיח – קורבן חי (פ. 10-12)
4. כדי שהמשרת הנאמן וכל שאר הנושעים פרי פועלו, יוכלו ליהנות מכוח התקומה של ישוע – שירות פורה המניב פרי המפאר את אלוהים (פ. 13-15)

אך את זה נלמד בשיעור הבא.

שאול מפרט שמשרת נאמן של האדון ישוע מציג את כבוד המשיח בחייו ובכל תחומי החיים.
מכיוון שהמשימה גדולה במידות רבות מכל אדם נושע, שאול מבהיר שמשרת האדון אינו נדרש להציג את כבוד ישוע בכוחות עצמו, אלא שבתוך גופו של המאמין, המושווה לכלי-חרס, שוכן מלוא כוחו של אלוהים המעניק למשרת את מסר הבשורה, ואת הכוח לחיות חיים משיחיים המפארים את האדון ישוע.

בפסוקים 7-15 שאול השליח מלמד:
מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?
עד כה למדנו שני סעיפים עיקריים מתוך הארבעה שבפסוקים 7-15.
1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9) ושהבשורה תמשיך להישמע למען ישועת בני אדם.

בשיעור הנוכחי נמשיך ונלמד את שני הסעיפים הנוספים בפסוקים 10-15.
מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?
3. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להשתתף גם בייסורי המשיח – כדי שיוכל לחיות כ- קורבן חי (פ. 10-12)
4. כדי שהמשרת הנאמן וכל שאר הנושעים פרי פועלו, יוכלו ליהנות מכוח התקומה של ישוע – שירות פורה המניב פרי המפאר את אלוהים (פ. 13-15)

הבה נקרא שוב את פסוקים 7-15 ונתמקד על פסוקים 10 ואילך.
7. ברם האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו.
8. נלחצים אנו מכל עבר, אך איננו רצוצים. נבוכים, אך לא נואשים.
9. נרדפים, אך לא נטושים. מושלכים ארצה, אך לא נשמדים.
10. ותמיד נושאים אנו בגוף את מות ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בגופנו.
11. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למוות בעבור ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בבשרנו בן התמותה.
12. לפיכך בנו פועל המוות, ובכם – החיים.
13. אבל יש לנו אותה רוח של אמונה, ככתוב "האמנתי כי אדבר", ואומנם אנחנו מאמינים ולכן גם מדברים.
14. ביודענו כי הוא אשר הקים לתחיה את האדון ישוע, יקים גם אותנו עם ישוע ויציגנו עמכם.
15. אכן הכל למענכם, וכך בשל החסד ששפע בגלל הרבים תרבה ההודיה לכבוד אלוהים."

שאול אומר דבר שנראה מוזר ומאוד לא מושך, אך זה בדיוק אחד מסימני ההיכר של משרת נאמן של האדון ישוע.
משרת נאמן חייב להיות עניו, כי ישוע עניו. הרי כל הצלחתנו והשינוי בחיינו מונע על ידי ובזכות רוח הקודש השוכן בתוכנו.
משרת נאמן לא מתייאש משירות קשה ומתיש, כי חסד האדון וכוחו מאזנים את כל הפחדים והלחצים שבחייו.
משרת נאמן חייב להשתתף גם בייסורי המשיח, מכיוון שדווקא ההשתתפות בסבל מהווה מדד אמין לאמיתות האמונה, והזדהות עם ישוע כאדון ומושיע בן האלוהים.
מי שמשתתף בייסורי המשיח, מוכיח בפרי חייו את אמיתות אמונתו, ולכן גם יכול להיות בטוח ושקט בנפשו ש:
1. המשיח יעניק לו את הכוח להתמיד ולהתגבר על כל צרה
2. הוא יחווה את התקומה מן המתים, את הניצחון על המוות, וחוויית חיי הנצח בשירות אלוהים.

ההתניה הזו הייתה כסטירת לחי ואזעקת התעוררות למאמינים בקורינתי. הם נפלו שבי במילותיהם של מורי השקר אשר לא חלמו להשתתף בייסורי המשיח ולאמץ את ענוות האדון. בעיני מורי השקר, סבל וצרות הם גמול לחטא וטעות, וחיי מותרות וכבוד הם גמול לחכמה והחלטות נבונות…לפיכך, הם בזו לעדות חייו של שאול והחשיבוהו לנכשל. מבחינתם ייסוריו אינם אלא גמול צודק על חטאיו או טיפשותו.

לפני שנדון על ההשתתפות בייסורי המשיח (בחיי המשיח), הבה נלמד…
א. מה היו ייסורי המשיח?
ייסורי המשיח "חיי המשיח" היו נשיאת תוצאת החטאים שלנו עליו!
המשיח ישוע לקח על עצמו את זעם אלוהים המיועד לחוטאים.
המשיח סבל את העינוי של מוות על לא עוול בכפו, כדי להוות קורבן כפרת החטאים של כל אחד מאיתנו. הוא אשר לא ידע כל חטא, נשא על עצמו את זעם אלוהים עבור חטאיי כל העולם (ראה גם קור"ב ה' 21). הסליחה לנו היו ייסוריו ותכלית חייו.
ישעיה הנביא מתאר את סבל וייסורי המשיח בפרק נ"ג.
- מוסר שלומנו עליו (ישעיה נ"ג 5)
- כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו (ישעיה נ"ג 6)
בבשורת לוקס כ"ב 39-46 מתואר סבלו של האדון ישוע בגת שמנים. שם, מספר שעות לפני צליבתו, האדון ישוע התמיד לעשות את רצון אביו, והשלים את ייעוד הופעתו בעולם – קורבן כפרת חטאים למען ישועת בני אדם.

אם כן, ייסוריו של המשיח היו אומנם הקרבת חייו למען חיינו, אך הם נבעו מתוך ציותו לרצון אלוהים האב (לוקס כ"ב 42, מתי כ"ו 39).
אם כן, המשיח ישוע הזדהה עם רצון אביו ולכן סבל ייסורים רבים כדי שלנו המאמינים בשמו יהיו חיי נצח (ראה גם אל הפיליפים ב 6-11).
מותו של המשיח, הינו מקור חיינו.

ב. למה הכוונה במילים: להשתתף בייסורי המשיח?
באיגרת אל הקורינתיים ט"ו 31 שאול השליח אמר: "…כי יום יום אני מת."
באיגרת למאמינים ברומא בפרק ח' 36 שאול אומר: "…כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה…"
באיגרת לגלטים בפרק ב' 20 שאול אמר: "עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי. החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי."

ואיך פורטים את הפסוקים הללו להוראות והבנות שאפשר ליישם בחיי היומיום שלנו?
להשתתף בייסורי המשיח משמע: ללכת אחריו בציות לדברו מתוך אמונה ולשאת את התוצאה הכרוכה בהזדהות עימו ובציות לדברו שבכתבי הקודש

1. להזדהות עם ישוע! לוקס ט' 23.
"…אמר אל הכל: "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו ויישא את צלבו יום יום וילך אחרי."
ראה גם מתי 24:9: "אז ימסרו אתכם לרודפים ויהרגו אתכם ותהיו שנואים על כל הגויים בגלל שמי."

למרות שהמאמינים בישוע היום, במדינות שומרות חוק אינם נרדפים עד מוות, הרי שישנם עדיין מקומות בעולם שבהם חיי הנושעים נמצאים בסכנת מוות אמיתית.
בתקופות קדומות, כאשר קיסרי רומא רדפו את המאמינים וטבחו בהם כאילו היו זבובים, מאמינים רבים סבלו רבות, עונו ונרצחו רק בגלל הזדהותם עם ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

תבוא תקופה בעתיד, בה המאמינים בישוע יירדפו עד מוות בכל העולם.
ההזדהות עם ישוע היא חלק מההשתתפות בייסורי המשיח.
כל עוד השטן נחשב לשר העולם הזה, ההזדהות עם ישוע כרוכה בסבל ותשלום אישי גבוה.

מי שהולך אחרי ישוע באמונה עתיד לחוות את הדחייה שהמשיח ישוע חווה.
אין בהבטחה זו שום הפתעה שהרי האדון ישוע בעצמו אמר שכך יעשו לתלמידיו: מתי י' 16-24 (ראה קטע מקביל ביוחנן ט"ו 18-21)

2. לעשות את רצון אלוהים למען כבוד אלוהים.
להזדהות עם ישוע ולהשתתף בייסוריו משמע – שעלי לשאת את צלבי יום יום וללכת אחריו.
למה הכוונה?
לשאת את צלבי, ז"א, למלא עד תום את היעוד שאלוהים קבע לחיי עבורו.
זה לשרת את האדון במסגרת גוף המשיח על פי מתנות השירות שהעניק לי בריבונותו.
לשאת את צלבי, משמע, שהציות לרצון אלוהים אינו קל וכולל בתוכו מבחני אמונה לא פשוטים.
מבחנים אלו כל העת יעמידו את רצון אלוהים אל מול תשוקות הבשר ולחץ העולם.
- נאמנות לנישואין.
- להתחבר עם מאמינים
- לשאת את הצלב או להשתתף בייסורי המשיח, משמע, לא לנטוש את חיי השירות ולא לסטות לעבר תענוגות העולם.
לשאת את צלבי ולהשתתף בייסורי המשיח משמע:
לדחות, להתכחש ולהתנגד לכל מחשבה, רצון או משיכה הנוגדת את רצון אלוהים שבכתבי הקודש.
לקרא וללמוד את דברו,
ליישם את הנלמד בכל תחום בחיים,
להעדיף את הוראת אלוהים שבכתובים על פי רצוני ודעתי.
לא להירתם לעול אחד עם בלתי מאמינים
לשרת איש את רעהו בגוף המשיח
לקדם את מלכות אלוהים בבישור
להתמסר לעשיית רצון אלוהים ולא להיכנע למסורות אדם או פרשנויות טועות.
להיות מוכן למסור את החיים על שם ישוע ולא להתכחש לאמונתי בו.
לא לסור מן האמונה ולא להתכחש לשם ישוע – ראה את איגרת אל העברים.
באיגרת לגלטים אמר שאול השליח: גלטים ו' 17: "מעתה ואילך אל נא יוגיעני איש, שכן את צלקות ישוע אני נושא בגופי".
בקור"ב י"א שאול פירט חלק מהעינויים והייסורים שהיו מנת חלקו בגלל חיי הציות למשיח וההזדהות עם ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

בפועל: איך אנו מתנהגים בעת קושי או משבר בנישואין? האם אנו גם אז נכנעים לרצון אלוהים גם במחיר של השפלה או סבל רב יותר? האם אנו מכבדים את האדון דווקא כאשר הציות עולה לנו "ביוקר"?

מי שחייו אכן כוללים את הסעיפים הללו יודע היטב שתגובת העולם אינה תמיד נעימה ומתחשבת.
ההשתתפות בייסורי האדון מהווה אימות לאמונתנו בו! זה אפשרי כי רוח הקודש הרי שוכן בתוכנו.

דוגמא מן החיים:
כאשר חגגו בטנזניה את מאה השנים של שירות הבישור המשיחי, אחד מזקני השבט אמר:
"כשהגיעו לראשונה המבשרים, רצינו לבחון את אמונתם.
הרעלנו אותם לאט לאט עד שילדיהם מתו.
לאורך כל העת, השליחים התמידו בבישור וחיים משיחיים.
כאשר ראינו איך הם מתים בעבור הבשורה, החלטנו שאנו רוצים לחיות על פי האמונה הזו.
יחסם למוות והתמדתם אל מול המוות הוכיחו לנו את אמיתות אמונתם."

שאול השליח אמר שהוא יום יום מת לאדון.
מדוע יום יום?
כי לא מדובר במעשה חד פעמי או במבחן אמונה יחיד אלא במאבק מתמשך יום יומי עד שהאדון יקרא אותנו אליו.

איך שאול החשיב את ההשתתפות בייסורי המשיח?
- קור"ב א' 5: "כי כשם ששופעים בנו סבלות המשיח, כן גם שופעת נחמתנו על ידי המשיח."
- אל הפיליפים ג' 10-11: "…כדי לדעת אותו ואת כוח תחייתו ואת השותפות בייסוריו ולהידמות לו במותו, בתקווה שאגיע לתחיה מן המתים."
- אל הקולוסים א' 24: "כעת אני שמח בסבל שאני סובל למענכם ואני ממלא בבשרי את סבלות המשיח שיש עוד לסבול בעד גופו – הקהילה."

תכלס, מדוע שנשתתף בייסורי המשיח?
מדוע שנגיש חיינו כקורבן חי קדוש ורצוי לאלוהים?
א. הסיבות מפורטות בספר אל הרומים פרקים א-י"א. כתוצאה מחסדי אלוהים הרבים המפורטים ב 11 הפרקים, הדבר הנכון זה להגיש את חיינו כקורבן חי מושלם ורצוי לאדון.

ב. מי שמשתתף בייסורי המשיח מוכיח את אמיתות אמונתו.
הנושע באמת בטוח בחיי הנצח שיהיו מנת חלקו ובשירות נצחי של אלוהים בממלכתו הנצחית.

ישנם השואלים עצמם?
האם חיי המאמין חייבים לכלול סבל ורדיפה?
באיגרת השניה של שאול לטימותיאוס ג' 12 כתוב: "ואומנם כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, ירדפו…"
אין מה לעשות, מדובר בהבטחה…
מי שנושא את אבוקת האור של המשיח ישוע בחייו, הריהו מדגיש את החושך בו חיים כל הדוחים את ישוע, והרבה אנשים לא אוהבים שחושפים את עיוורונם הרוחני.

למה מתכוון שאול השליח בפסוק 12?
"… לפיכך בנו פועל המוות, ובכם – החיים."

פסוק 12 מוכיח את גישת השירות של שאול השליח. הוא משרת האדון עבור צאן האדון. שירות נאמן של שאול, גם אם יעלה לו בחייו, זה המופת הראוי לצאן אלוהים. אם הם ילמדו משאול ויפנימו את האמת של דבריו, כי אז הם יחוו חיים.
יתכן שהמחיר יהיה אכן מותו של שאול (המשרת הנאמן) המקריב חייו למען שם האדון, אך התוצאה תהיה שהצאן ישכיל לזהות את האמת ולהסיר מתוכו את מורי השקר.
באיגרת אל הפיליפים ב' 17 אמר שאול: "…אבל גם אם אשפך כנסך על קורבן עבודת הקודש של אמונתכם, שמח אני ושש עם כולכם…".
באיגרת השניה לטימותיאוס ב' 10 אמר שאול: על כן אני סובל הכל למען הנבחרים, כדי שגם הם ישיגו תשועה במשיח ישוע עם כבוד עולמים."
[ראה גם אל הקולוסים א' 24]

מכאן, משרת נאמן של האדון יתכן שיחווה סבל רב עבור חיי ציות לאדון, אך פרי עמלו וסבלו יתבטא בכך שמאמינים אחרים יתחזקו באמונתם, או שלא נושעים ייוושעו, ילכו בעקבות עדותו ויבחרו באדון לחיי נצח.

אחים ואחריות יקרים.
רוח הקודש הפועל בחיי הנושעים הינו כוח אלוהים המעניק חיים, המסיר את מסווה השקר של השטן ומאפשר לאדם להפנים את האמת אודות ישוע.
משרתי האדון אינם סתם פועלים, אלא כלי נשא לחיים.
עדות חיינו נושאת את כוח אלוהים, לכן, כל מה שנעשה ברצון אלוהים ולכבוד אלוהים עתידים להפיק חיים וברכה לאחרים.
גם אם נמות במהלך שירותנו וציותנו לאדון, חיינו ומותנו לא יהיו לחינם אלא יהוו זרעי חיים בחיי אחרים.

לסיכום:
א. אנו זקוקים לרוח הקודש בתוכנו כדי שנוכל לחיות חיים התואמים לאלו של האדון ישוע. אנו זקוקים לכוח אלוהים כדי שנוכל לשרת את המשיח בדרך שתציג את כבודו.

ב. המוכנות שלנו לתת, לוותר, לסלוח, לציית גם במחיר אישי גבוה מהווה מדד לאמונתנו בעיני הסובבים אותנו.

ג. הציות שלנו לאדון ישוע תמיד יניב פרי המפאר אותו, גם אם לא נזכה לראות זאת במו עינינו או במהלך חיינו.

לאמונה שלנו יש מחיר!
מה שנראה לנו לעיתים כהפסד, ויתור, זה לעיתים קרובות הסיבה שהאחר הבין והפנים שאמונתנו היא אמונת אמת.
האם אנו מכירים את ישוע מספיק טוב ומספיק עמוק כדי שנסכים לוותר על כל דבר בעולם, כדי לשמור על עדות נאמנה טהורה וקדושה המפארת את שם האדון?

הגענו לסעיף האחרון בסדרה שלנו בפסוקים 7-15:
מדוע שירות נאמן למשיח המציג את כבוד המשיח, חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?
מדוע?
כי אנו בני האדם רק כלי חרס שבירים וחלשים. לכן, כל דבר נפלא ונצחי שיש בו לפאר את אלוהים והינו בעל ערך נצחי, חייב לנבוע מאלוהים עצמו.
עד כה למדנו שלושה סעיפים עיקריים מתוך הארבעה שבפסוקים 7-15.
1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9).
3. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להשתתף גם בייסורי המשיח – חיי ציות המכבדים את האדון. קורבן חי (פ. 10-12).
בשיעור זה נתמקד בסעיף הרביעי…
4. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להכריז בביטחון את בשורת הישועה, כשהוא מלא נחמה ועידוד בהבטחה לתקומה מן המתים (פ. 13-15)

הבה נקרא שוב את פסוקים 7-15 ונתמקד על פסוקים 13-15.
7. ברם האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו.
8. נלחצים אנו מכל עבר, אך איננו רצוצים. נבוכים, אך לא נואשים.
9. נרדפים, אך לא נטושים. מושלכים ארצה, אך לא נשמדים.
10. ותמיד נושאים אנו בגוף את מות ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בגופנו.
11. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למוות בעבור ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בבשרנו בן התמותה.
12. לפיכך בנו פועל המוות, ובכם – החיים.
13. אבל יש לנו אותה רוח של אמונה, ככתוב "האמנתי כי אדבר", ואומנם אנחנו מאמינים ולכן גם מדברים.
14. ביודענו כי הוא אשר הקים לתחיה את האדון ישוע, יקים גם אותנו עם ישוע ויציגנו עמכם.
15. אכן הכל למענכם, וכך בשל החסד ששפע בגלל הרבים תרבה ההודיה לכבוד אלוהים."

א. פסוק 13: אנו זקוקים לכוח אלוהים כדי לבשר את בשורת החיים. כדי למלא חובה אלוהית.
בפסוק 13 שאול השליח מחבר ומקשר בין אמונה לדיבור, ז"א, הפצת הבשורה.
רוח הקודש השוכן בגוף המשרת הנאמן, הינו הכוח המניע הגורם למשרת הנאמן להכריז את בשורת החיים בדמו המכפר של האדון ישוע. כל משרת נאמן המונע מרוח הקודש – יבשר את בשורת הישועה. שתיקה מתמשכת לגבי הבשורה או התנגדות להפצת הבשורה כעיקרון, מהווה סימן לחוסר בגרות רוחנית במקרה הטוב או חוסר ישועה במקרה הרע.

באיגרת הראשונה לקורינתיים ט' 16 שאול השליח אומר:
"…כי כאשר אני מבשר את הבשורה אין לי מה להתהלל, שכן חובה מוטלת עלי ואוי לי אם לא אבשר.". זאת אומרת שהפצת הבשורה המושיעה היא חובה ומהווה מדד לשירות נאמן (מתי כ"ח 18-20, מע"ש א' 8-9).

מה עוצר אותנו או חוסם אותנו מלבשר?
למאמינים ברומא אמר שאול: (א' 16)
"…אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין…"
מדוע ששאול יקשר בין בושה להפצת הבשורה?
 מכיוון שהבשורה נחשבה לדבר סכלות וטיפשות בעיני היהודים והיוונים – בעיני כלל בני האדם שאינם נושעים (קור"א א' 18-25).

 מכיוון שחלק מבני עמו שנאו את המבשרים ופעלו לפגוע בחייהם (ראה סטפנוס מע"ש ז' וחיי שאול השליח באופן כללי)

אם כן, משרת נאמן זקוק לכוח אלוהים כדי לבשר על מנת שיוכל לעמוד נגד הלחץ של מתנגדי הבשורה ולעיתים גם נגד איום המוות הנובע מכך.

שאול השליח מצטט שלוש מילים בלבד ממזמור תהילים קט"ז 10. "האמנתי כי אדבר", אך הבה נקרא את הקטע עצמו ונתפעם…
י הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר; אֲנִי, עָנִיתִי מְאֹד.
יא אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, כָּל-הָאָדָם כֹּזֵב.
יב מָה-אָשִׁיב לַיהוָה כָּל-תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי?
יג כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
יד נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם, נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.
טו יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו.
טז אָנָּה יְהוָה, כִּי-אֲנִי עַבְדֶּךָ: אֲנִי-עַבְדְּךָ, בֶּן-אֲמָתֶךָ; פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי.
יז לְךָ-אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה, וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
יח נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם, נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.
יט בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם, הַלְלוּ-יָהּ.

דוד המלך מכריז במזמור הנפלא שטעימת הישועה של אלוהים אינה מאפשרת לו לשתוק אודות האמת של אלוהים.
טעימת האמת על אלוהים אינה דבר שהוא יכול לבלוע וליהנות רק בעצמו אלא דבר המתפוצץ בתוכו וחייב לצאת החוצה.

מדוע משרת אלוהים יתמיד להכריז את בשורת הישועה?
כי הוא טעם את המשיח. כי הוא הבין את גודל חסדו של אלוהים. כי הוא הבין את גודל אהבתו של אלוהים עבורו, כי הוא מבין שגם המוות אינו סוף חייו – כי הוא עתיד לחיות עם המשיח החי, לשרתו לנצח נצחים ולהלל את אלוהים לנצח.

שאול אומר את אותו הדבר בפרק ה' 14: "אהבת המשיח דוחקת בנו…"

ומה לגבי הסכנה בהפצת בשורת הישועה?
או, אין מה לדאוג כי אלוהים חי וכל מי שבצד שלו יחיה עימו.
אפילו המוות של משרתי אלוהים יקר בעיניו, כי הם הולכים אליו וחיים עימו.

דוד המלך אמר את שאמר בהדרכת רוח אלוהים וגם מניסיון אישי. סטפנוס שנסקל למוות בעודו זועק את דבר הבשורה ראה את המשיח לפני שנלקח אליו. האמת אודות חיי המשיח ונצחונו על המוות, הסירה מסטפנוס את הפחד מהמוות.
שאול השליח באותה מידה, ראה את האדון חי לאחר מותו, בדרך לדמשק, והאמת הזו הסירה את הפחד לבשר ואת הפחד מן המוות, שהרי תקומתו של ישוע הוכיחה את הניצחון על המוות.

לפיכך, שאול השליח אומר באופן הכי ברור:
שירות נאמן המציג את כבוד המשיח, חייב לכלול את הפצת הבשורה גם במחיר יקר, ובמקרה של שאול וסטפנוס, גם במחיר חיים. אנו לא מטרידים אף אדם. אם אדם אינו רוצה לשמוע, לא נחייב אותו, אך אם אלוהים פותח דלת של בישור ואדם מעונין לשמוע, אוי לנו אם לא נדבר…

מי שבטוח באמונתו בישוע – לא יתאפק אלא יחלוק את האמונה בכל הזדמנות שאלוהים פותח לו… אהבת המשיח דוחקת בנו…(ה' 14).

כמה פעמים פתח לנו אלוהים הזדמנות לבשר ולא נצלנו זאת, מפחד, עצלנות או…חוסר נעימות. הבה נתפלל שאת ההזדמנות הבאה לא נפספס ולא נדחה.

את המחיר הזה מן הסתם מורי השקר לא תכננו לשלם, כי רוח הקודש לא הניע אותם ולא הייתה בהם אמונה מושיעה.

לא לחינם שאול מציין את המילה: אמונה. "…האמנתי (אני נושא ונאמן) כי אדבר…"
1. אמונה היא תכלית התורה.
- מצוות התורה לא ניתנו כדי להצדיק אף אדם שהרי אנשים הוצדקו\נושעו לפני מתן התורה (ראה נוח, אברהם, חנוך, איוב – אל הגלטים ב' 16, אפסים ב' 8-10).
גם לאחר שניתנו מצוות התורה, מבחן החיים של אנשים עמד על אמונה ולא על מעשים (ראה מבחן הנחש על העמוד – במדבר כ"א 4-9, חבקוק ב' 4).
מצוות התורה הוכיחו לכל אדם שאלוהים קדוש וטהור ובן האדם חוטא ומושחת. מסיבה זו האדם חייב לבוא אל אלוהים על בסיס אמונה ולא על בסיס של קיום מושלם של מצוות.
- בספר אל העברים כתוב לנו שבני ישראל ברובם לא נכנסו לארץ ההבטחה רק בגלל חוסר אמונה (אל העברים ג' 12, 19). ובמילים פשוטות: האמנתי = נושעתי, לכן אדבר.

2. ללא אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים (אל העברים י"א 6)
"ובלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו."

מעבר להבנה המיידית של המילה אמונה = להאמין, הרי ששורש המילה גם מצביע על: נאמנות.
אמונה ונאמנות הולכים יד ביד.

מסיבות אלו בדיוק, האדון ישוע והשליחים השתיקו אנשים אחוזי שדים שהעידו על ישוע – כי לשדים אין אמונה מושיעה ואינם נאמנים לאלוהים. דוגמת חייהם אינה מבטאת את קיום מצוות אלוהים ולכן כל מילותיהם נדחות ואינן רצויות.

רק פה נושע הנאמן לישוע וכנוע למצוותיו, הינו פה המכבד את אלוהים.

ב. פסוק 14: תקומת ישוע – הבסיס לתקוותנו ולאמיתות הבשורה.
"…ביודענו כי הוא אשר הקים לתחיה את האדון ישוע, יקים גם אותנו עם ישוע ויציגנו עמכם…".
תקומתו של האדון ישוע מן המתים הינו אירוע מכונן בכל הקשור לאמונתנו וביטחוננו בהבטחותיו (קור"א א' 9; ו' 14, ט"ו 15; מע"ש ב' 24,32; ג' 15; ד' 10; ה' 30; י' 40; י"ג 30,33,37; אל הרומים ח' 11; י' 9; גלטים א' 1; קולוסים ב' 12; פטר"א א' 21).
שאול השליח מציין שעובדת תקומתו של ישוע מן המתים, היא הביטחון השוטף אותנו ומאפשר לנו לשרת את אלוהים ולציית לו גם במחיר חיינו.

מה היה סגנון חייהם של כל השליחים לאחר שראו את ישוע שקם מן המתים?
כולם ללא יוצא מן הכלל חיו חיי הקרבה לבשורת ישוע. כולם מתו על קידוש שם ישוע.
תקומתו של ישוע מן המתים הייתה:
- הוכחה לאמיתות הבשורה והנבואות אודותיו
- הבטחה לניצחון על המוות. "איה עוקצך מוות" התגשם לנגד עיני המאמינים

שאול השליח מקדיש קטע נרחב לציון תחייתו של האדון ישוע מן המתים.
קור"א ט"ו 14: "…ואם המשיח לא קם, הכרזתנו הבל וגם אמונתכם הבל…"
ראה גם פסוקים 17 ואילך.

השליח שאול אומר:
אם אין תקומה מן המתים, אם ישוע לא באמת ניצח את המוות, כי אז כל מה שעשה שאול עבור הבשורה ועבור שם המשיח, וכל הסיכונים האישיים שלקח על עצמו, היו מעשים טפשים ולחינם.

אם ישוע לא באמת קם מן המתים, אז איזו תקווה יש לנו לחיי עולם?
אם אין תקווה לתחיה מן המתים, אז מדוע שלא נחיה כמו שאר בני העולם: נאכל ונשתה כי מחר נמות…מדוע לא ננצל את חיינו למלא את תאוותינו?

תקומתו של ישוע מן המתים היא מרכיב קריטי במסר הבשורה של אלוהים לכפרת חטאים. ללא תקומה נשארים רק עם בשורה ללא תקווה.

תקומתו של ישוע מן המתים מהווה הוכחה לנו בני האדם שאלוהים האב קיבל ואישר את קורבנו מכפר החטאים של האדון ישוע. הברית החדשה קמה!
לכן כל המאמין בו – ייוושע! וכול להיות משרת של ברית חדשה.

תקומתו של האדון ישוע היא כוח מניע להמשיך ולציית גם במחיר אישי יקר או במחיר חיים.
באיגרת אל הרומים ח' 18 אמר שאול:
"…אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להגלות בנו…".
הביטחון שהמוות הפיזי אינו סוף פסוק אלא ההיפך, כי נחווה את מה שחווה האדון ישוע – תקומה מן המתים, מעודדת אותנו לעולם לא להפסיק לעשות את רצון אלוהים.

שימו לב מתי האדון ישוע נגלה לסטפנוס? ממש בקטע בו הוא עמד להיסקל ולהירצח.
דווקא אז איפשר אלוהים לסטפנוס לראות את האדון ישוע חי ועומד בשמים כמחכה לפגישתם.
ישוע המנצח את המוות ומעניק את אותו הניצחון לכל ילדיו הינם כוח עצום המניע אותנו הנושעים להשלים את הציות שלנו לכבוד אלוהים גם במחיר חיינו.

הביטחון בתקווה שהייתה לשאול השליח ולדומיו, תקומתם מן המתים, איפשרה להם להתמיד בהפצת הבשורה למען ישועת אובדים, גם אל מול סכנת חיים.

תקומתו של ישוע מן המתים מהווה מרכיב קריטי בבשורת הישועה:
באיגרת אל הרומים י' 9-10: שאול השליח מציין את נוסחת הבשורה:
"…ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע."

שאול השליח כל כך מחשיב את תקומתו של ישוע מן המתים כעובדה מכוננת, עד כי הוא מצווה עלינו להתרחק מחברה הדוחה או מתנגדת לאמת הזו.
בקונטקסט הזה של תחיה מן המתים אמר שאול: "…חברת אנשים רעים תשחית מדות טובות." (קור"א ט"ו 33)
במילים פשוטות, שאול השליח מלמד שאלו הדוחים את תקומתו של ישוע מן המתים, אינם שונים מאויבי הבשורה ולכן אל לנושעים להתחבר עם כאלו בברית חיים או עסק כלשהו – ראה קור"ב ו' 14-18.

המכנה המשותף לפסוקים 13-14:
בפסוקים אלו שאול השליח מחבר את המרכיבים הבאים:
- אמונה
- בישור
- תקומתו של האדון ישוע מן המוות

מדובר בשלושת המרכיבים ההכרחיים לישועה.
משרת נאמן או שירות נאמן לכבוד המשיח חייב לכלול את הפצת הבשורה שבכוחה להושיע. כל בשורה שאינה כוללת את המרכיבים הללו בלבד, הרי היא בשורת שקר (אל הגלטים א' 9).

מדוע שאול מציין את נושא הדיבור – הבשורה כחלק קריטי משירות נאמן לישוע?
- מכיוון שללא הפצת הבשורה לא ישמעו על תוכנית אלוהים לישועת בני אדם בדמו המכפר של ישוע (אל הרומים י' 14-17)
- מכיוון שרק נושעים יכולים להלל את אלוהים ולהודות לו, וזה הרי תכלית בריאתנו.

ג. פסוק 15: תכלית השירות: ריבוי ההודיה לאלוהים
פסוק 15 מקביל לפסוק 12:
15. אכן הכל למענכם, וכך בשל החסד ששפע בגלל הרבים תרבה ההודיה לכבוד אלוהים."

משרת נאמן של ישוע פועל למען ישועת האובדים ובגרותם הרוחנית של ילדי האדון, כדי ששם אלוהים יתפאר.
מושג שכזה מאוד זר לחיי מורי השקר.
מורי השקר קיימים במקום בו האגו שלהם גדל על חשבון אחרים.
הם מתפתחים במקום בו יש להם רווח אישי.
חייהם אינם מוקדשים עבור צאן אלוהים אלא הם אלו הניזונים מצאן אלוהים.

וכך, הפרי של שירות נאמן הינו לא אחר מאשר הגברת ההודיה לאלוהים!
ככל שיותר אנשים חווים את חסד אלוהים ונושעים, גדל מספר הנפשות המהללות ומודות לאלוהים.
זה בדיוק התכלית והרווח של משרת נאמן לישוע, ועבור מטרה זו משרת נאמן מוכן להקריב את חייו.

לפיכך.
המניע של שאול לשרת את אלוהים לא היה רווח אישי, או אפילו ישועת בני אדם, אלא ריבוי ההודיה וההלל לאלוהים.
מה הניע את שאול לכזה שירות מסור ונאמן?
התשובה כתובה ברוב הדר בפרק ה' 11-21.
פסוק 11: "מתוך הכרת יראת אדוני אנחנו מדברים על לב בני אדם כדי לשכנעם…"
פסוק 14: "שכן אהבת המשיח דוחקת בנו, בהכירנו שאחד מת בעד הכל, לכן הכל מתו. ובעד הכל הוא מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת וקם בעדם."

האם אהבת המשיח גם דוחקת בנו לבשר ולשרת באהבה ונאמנות?

כך, כתוצאה משירותו הנאמן, יתווספו יותר קולות לשירת ההללויה השמיימית.

אנו למדים שיעור מאלף:
הדרך להציג את כבוד האדון ישוע בחיינו חייב לנבוע מכוח רוח אלוהים הנמצא ושוכן בתוכנו.
אנו בסך הכל כלי-חרס שבירים ולא מושלמים.
רוח אלוהים שבתוכנו מוליד אותנו מחדש, ומעניק לנו את תכונות האופי של האדון ישוע, כך שנוכל להציג את דוגמת חייו בחיינו היומיומיים.

בעזרת רוח הקודש אנו משרתים שירות נאמן כך ש:
- נישאר ענווים
- כדי שלא נתייאש אלא נתגבר בכל אתגר
- כדי שנוכל להשתתף בייסורי המשיח, ז"א, לחיות חיי ציות
- וכדי שנתמיד לבשר לישועת האובדים כדי ששם אלוהים יתפאר – גם אם במחיר חיינו.
שירות נאמן מציג את כבוד המשיח. כך אנו יכולים להיות כלים מלאי כבוד המכוונים עוד ועוד נפשות לישועה ולהודות לאלוהים על ישועתו וחסדו.

סיכום:
1. שירות נאמן חייב לכלול את הכרזת הבשורה, שהרי מה תועלת בשירות עבור אלוהים אם אין בו כדי להושיע אובדים מאבדון וקללה נצחיים?
הכרזת הבשורה שמפארת את אלוהים חייבת לנבוע מלב אדם מאמין – …האמנתי, לכן אדבר!

2. המניע של המשרת הנאמן להתמיד בבישור גם במחיר יקר, חייב להיות הביטחון בתקומתו של ישוע מן המתים.
'ישוע חי ומחכה לו', היה הכוח המניע שאיפשר לסטפנוס להמשיך ולהכריז את הבשורה עד מותו. סטפנוס ידע שהמוות הפיזי שלו אינו פרק הסיום של חייו.

3. למרות שכולנו שמחים בישועת אובדים, המטרה העליונה לשירותנו היא: הגברת ההודיה לאלוהים.
אהבת אלוהים שבמשיח ישוע דוחקת בנו לבשר ולהביא אובדים לישועה – כדי שעוד ועוד בכל העמים, יתווספו למקהלת ההלל לאלוהים.
זו תכלית בריאתנו!

האם עדותנו האישית, שירותנו עבור המשיח, הביא עוד נפש להלל את אלוהים?