תורות שקר – הגדרה ודוגמאות

Print Friendly

בעולם חיים כשישה מיליארד אנשים.

רוב אוכלוסיית העולם אוחזת במספר דתות עיקריות, אך קיימות מאות רבות או אלפים של כתות ואמונות השונות זו מזו.

האם יש אמת מוחלטת?

האם יש דת או אמונה האוחזת באמת המוחלטת האחת והיחידה?

האם ראוי ונכון לאחוז במספר דתות או אמונות?

האם ראוי וכדאי לאמץ את העקרונות הטובים של כמה שיותר אמונות?

אנו נדון על כך בשיעור הנוכחי.

מהי תורה?

ההגדרה הכללית היא אוסף של הוראות, עקרונות ומצוות של תחום מסוים.

במקרה שלנו – התורה היא השם שניתן לחמשת הספרים הראשונים של התנ"ך וקרויים גם "חמישה חומשי תורה".

במונח "תורת אלוהים" אני מתייחס לכלל כתבי הקודש, התנ"ך והברית החדשה.

אלוהים נתן למשה את המצוות וסך כל המצוות וההוראות נחשבות לתורה של אלוהים.

דרך המצוות אלוהים מנחה את בני ישראל לחיות ולפעול על פי רצונו, כך שכל מי שבוחן את חייהם ידע כי הם משרתיו (שמות יט 5-6: ממלכת כוהנים. ויקרא יא 43-47: קדושים תהיו כי קדוש אני).

1. האם תורת אלוהים, קרי, התנ"ך והברית החדשה הם הספרים האוחזים באמת המוחלטת?

א.      כתבי הקודש נכתבו לאורך למעלה מאלף וחמש מאות שנים ועל ידי עשרות מחברים.

כל דברי המחברים תואמים זה לזה ואין סתירות או ניגודים בין כל דבריהם. כלל הנבואות והאירועים "מתלבשים" זה על זה וזה עם זה באופן שנבנה תצריף מושלם של תוכנית אלוהים. הנתונים הללו מוכיחים שהמחברים לא זממו לפעול ביחד ולא פעלו למען אינטרס שלילי, אלה שכוח ריבוני, אלוהי, הניעה אותם.

ב.      כתבי הקודש כוללים נבואות רבות מאוד.

הנבואות מחולקות ל:

  1. 1.      קצרות מועד, אשר התגשמו במהלך חייו של הנביא שמפיו נאמרו. ראה ישעיה ז 15-16 , ראה ירמיה אודות הגלות לבבל על ידי נבוכדנאצר לשבעים שנה, ראה דניאל ט 1-2.
  2. 2.      ארוכות מועד, אשר עתידות להתגשם בעתיד או בחיי הנפש של כל אדם לאחר המוות (ראה ישעיה ז 14 ביחס לבני דורו של ישעיה, מיכה ד וישעיה ב – נבואות משיחיות לאחרית הימים, זכריה יב-יד, יחזקאל מ-מח וכו).

ג.       ארכיאולוגיה: כאשר חופרים ומוצאים ממצאים ארכיאולוגים, מגלים שהם תואמים את הכתוב בכתבי הקודש. אדרבה, ארכיאולוגים מאתרים מקומות על פי התיאור שלהם בכתבי הקודש ובטוחים שימצאו ממצאים במקום החפירה.

 

ד.      כתבים הסטוריים חוץ מקראיים תואמים את האירועים המוזכרים בכתבי הקודש.

ה.     התנסות אישית: אני יכול להעיד שאלוהים של כתבי הקודש נאמן לי באופן אישי ומקיים את הבטחותיו אליי בעקבות כניעתי לו באמונה ואהבה.

אני אתמקד בנושא הנבואי מכיוון שנושא זה מדגיש בצורה טובה ביותר את המשקל הריבוני – אלוהי של המקור.

לצערי, קהילות רבות אינן מקדישות זמן ראוי ודגש נכון ללימוד הנבואות בכתבי הקודש.

לנבואות בכתבי הקודש תפקיד מכריע בכל הנוגע לאישור אמיתות דבר הנביאים, ולהדגש ריבונותו, בלעדיותו ואלוהותו של המקור – יהוה (ב-פטרוס א 19-21).

"…אכן נתאשר לנו ביתר תוקף דבר הנבואה, ותיטיבו לעשות בשימכם לב אליו כאל נר מאיר במקום אופל, עד כי יבקע אור היום ויזרח כוכב הנוגה בלבבכם. וזאת דעו ראשונה, שכל נבואת המקרא אינה עניין של פרוש אישי, כי מעולם לא יצאה נבואה על פי רצון האדם, אלא רוח הקודש הניעה בני אדם לדבר מטעם אלוהים."

[ראה גם התגלות א 3].

נבואות קצרות מועד שהתגשמו במהלך חייו של הנביא שמפיו נאמרו, מוכיחות כי הנביא אכן מייצג את אלוהים ודבריו באמת נובעים מרוח אלוהים. התגשמות אותה נבואה קצרת מועד כמוה כאות מופת כדי לאמת את דבריו של הנביא (ראה ב-קורינתים יב 12, אל העברים ב 4).

נבואות קצרות מועד מאפשרות לנו, המאמינים במסר של הנביא, להיות בטוחים שגם הבטחותיו בנוגע לעתיד – וגם זה שלאחר מותנו אכן יתגשמו כפי שהבטיח אלוהים.

האם ידעתם שבספר הקוראן אין אפילו נבואה אחת קצרת מועד שהתגשמה במהלך חייו של "נביא" שמפיו נאמרה?

הקוראן מבטיח הבטחות לנאמני דרכו בחיים שלאחר המוות (72 בתולות לשהידים), אך אין לקוראן כל הוכחה ריבונית לכוח ואלוהות כפי שיש לכתבי הקודש.

באותה מידה, אין לשום תורה, שאינה כתבי הקודש, נבואה קצרת מועד שהתגשמה כפי הנבואות קצרות המועד המוזכרות בכתבי הקודש

לאור עובדה חשובה זו, ניתן לקבוע בוודאות וביטחון מוחלטים שהתנ"ך והברית החדשה הם אכן כתבי הקודש המכילים את דבר אלוהים ובהם אמת הנובעת מאלוהים ריבון.

כל שאר הכתבים של הדתות והאמונות בעולם אינם כתבי קודש אלא כתבי והוראת שקר.

מכאן, אלוהי התנ"ך והברית החדשה הינו אלוהים אמת וכל אשר אמר על עצמו אמת הוא.

אלוהים אמר בספר דברים יג ובפרק יח שכל נביא שנבואתו אינה תואמת את הכתוב בכתבי הקודש, או לא התגשמה, הריהו נביא שקר.

מוחמד עומד בקריטריון של נביא שקר לאור הכתוב בכתבי הקודש…כמוהו כל אדם הטוען להיותו נביא ונבואתו אינה תואמת את הכתוב בכתבי הקודש או שלא התגשמה בדיוק של 100%.

2. לאחר שהוכח שכתבי הקודש הם הכתבים הכוללים את האמת המוחלטת, אנו עדיין מתמודדים עם אנשים הטוענים שהם מאמינים בכתבי הקודש אך אוחזים בדעות ורעיונות שונים בנוגע לכתוב בכתבי הקודש.

לאור זאת, אנו חייבים לציין מהו העיקר, ומהי התכלית של כתבי הקודש – התנ"ך והברית החדשה.

נתון זה יעניק לנו את הבטחון שאנו אוחזים באמת המושיעה, באמת המבטיחה את שייכותי לאלוהים כילד העתיד לחוות את כל הבטחותיו.

זיכרו: לעולם (בחיינו בגוף הנתון להשפעת החטא) לא נחשוב באופן זהה לגבי כל הכתוב בכתבי הקודש.

לכן בעוד אנו נדרשים לאמת אחת מוחלטת כדי להיוושע, הרי שהבדל דיעות בנושאים אחרים רק קובע את רמת תלמידותינו אך לא את ישועתנו.

ומהי תכלית כתבי הקודש?

תכלית כתבי הקודש היא ישועת האדם מקללת החטא וחזרתו לנוכחות אלוהים בהתחברות קדושה וטהורה.

דיעה זו מקובלת גם על רבני היהדות הרבנית: "המשיח הוא תכלית התורה"

ניתן לראות את ספר בראשית וספר ההתגלות כמשקולות האוחזות ספרים במדף.

בספר בראשית אנו יודעים איך הכל החל ומה השתבש. החטא של אדם וחווה הרס את ההתחברות בין אלוהים לבני האדם והכניס את קללת החטא והמוות למעגל החיים הכללי של בני האדם ושאר אברי היקום.

בספר ההתגלות אלוהים מתאר איך השיבוש עומד להיות מתוקן ולחזור למצב בראשיתי.

כתבי הקודש מציינים שבן-האלוהים הוא המושיע שעתיד לגאול את בני האדם מקללת החטא.

לפיכך, כתבי הקודש מלאים בנבואות המציינות את זהותו, פועלו ומועד הופעתו של אלוהים הבן, המשיח.

כל הנבואות שמועד התגשמותן פג התגשמו בדיוק מושלם בישוע.

-          אופן לידתו – ישעיה ז 14

-          מקום לידתו – מיכה ה 1 – בית לחם אפרתה

-          כניסתו לירושלים רכוב על עיר בן אתונות – זכריה ט 9.

-          כריתתו למוות – דניאל ט 26 – חודש ניסן שנת 32 לספירה.

-          פועלו – מרפא ומקים מן המתים (ישעיה נג, ישעיה סא 1-2, לה)

באיגרת אל הרומים, שאול השליח מציין מהי האמת הנדרשת כדי להושיע את היהודי והגוי כאחד.

אל הרומים י 9-13:

"ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע…"

שימו לב ששאול השליח מגיע למסקנה חשובה זו מתוך דברי משה רבנו לעם ישראל ככתוב בספר דברים פרק ל.

באיזה שלב שאול השליח כותב את המסקנה הזו?

מיד לאחר שציין (סוף פרק ט) שהיהדות הרבנית המציאה דרך לצדקה משלה, שאינה כוללת את המשיח ישוע, ולכן אינה יכולה להושיעה אדם.

יוחנן השליח אמר באיגרת הראשונה ד 2-4:

"בזה תכירו את רוח אלוהים: כל רוח המודה כי ישוע המשיח בא בלבוש בשר, מאלוהים היא. וכל רוח אשר איננה מודה בישוע, לא מאלוהים היא. זוהי רוח צורר המשיח אשר שמעתם כי תבוא, וכבר כעת היא בעולם."

יוחנן לא המציא את הרעיון הזה שהרי אלוהים הופיע בדמות אדם כבר בספר בראשית יח, בספר שופטים ו ובמקרים רבים נוספים.

בפרק ג 22-23:

"…מי הוא דובר שקר בלתי אם הכופר בכך שישוע הוא המשיח? זה הוא צורר המשיח, הכופר באב ובבן. כל הכופר בבן גם האב אין לו. המודה בבן יש לו גם האב."

ישוע המשיח הכריז על עצמו: בשורת יוחנן יד 6:

"אמר לו ישוע: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי."

דבריו של ישוע מאוד ברורים

יש אמת אחת והוא האמת

יש דרך אחת והוא עצמו הדרך

יש חיים באחד, והחיים הם בו.

אם יש אמת אחרת, או דרך אחרת, או חיים באחר, כי אז ישוע שקרן.

מכיוון שישוע לא נמצא משקר באף אחת מהבטחותיו אלא אדרבא כל הבטחותיו רק מוכחות כאמת, יוצא מכך שהוא האמת המוחלטת.

מכאן, דעתנו ויחסנו כלפי ישוע המשיח קובעים את ישועתנו, את גורלנו היום ולנצח נצחים.

מכיוון שהב"ח מגשימה נבואות מהתנ"ך, הרי מי שדוחה את הב"ח מושפע וכנוע להוראת שקר.

3. יהדות משיחית ויהדות רבנית:

היהדות הרבנית, ממשיכי דרכם של הפרושים בתקופת המאה הראשונה דוחים בתוקף את משיחיותו של ישוע ואת עובדת היותו אלוהים הבן.

לדעתם, ישוע אינו המשיח ואינו הוויה אלוהית כלשהי. מבחינתם ישוע הוא אדם ככל האדם שנצלב כעונש עבור דברי כפירה ושגופתו נגנבה על ידי תלמידיו.

היהדות הרבנית אינה מקבלת את ספרי הבשורות והאיגרות בברית החדשה ככתבי קודש ולימוד אמת.

אדרבא, היהדות הרבנית טוענת שאלו דברי כפירה ואוסרת על תלמידיה לקרא או לאחוז בספר הברית החדשה.

היהדות המשיחית לעומת זאת דוגלת בעובדה שישוע הוא המשיח המובטח מפי נביאי התנ"ך והוא אלוהים הבן. ישוע הוא אלוהים לכל דבר ועניין. ישוע הוא ההוויה האלוהית אשר הופיעה לאורך התנ"ך לאבותינו ואותו הם ראו פנים אל פנים (שמות לג 11, ו 2-3, שופטים ו, בראשית יח  וכו).

ישוע מת על הצלב כקורבן חטאינו ולאחר שלושה ימים ושלושה לילות בקבר הוא קם לתחיה.

ישוע עתיד לחזור כדי להקים את ממלכתו הארצית בת אלף השנים לאחר תום שבע שנות צרת יעקב.

הבה נציין מספר מקרים בהם ישוע המשיח שוחח עם פרושים וצדוקים ונבין מה צריכה להיות גישתנו כלפי ההוראה הפרושית ודומיה.

בבשורת יוחנן פרק ח מתועדת שיחה, ויכוח, בין ישוע לפרושים.

לאורך הפרק ישוע מצהיר על עצמו שהוא אור העולם, שהוא ראה את אברהם, שהוא בא מאת האב.

הפרושים דחו את עדותו של ישוע וטענו שהוא בן של שומרוני (ז"א שאימו שכבה עם עובד אלילים וישוע הוא התוצאה מאותו מעשה זנות) ושהוא אחוז שד (ח 48, 52).

ישוע קבע שהפרושים נתונים להשפעת השטן וחפצים לעשות את רצונו של השטן (ח 44).

הקביעה של ישוע מאוד קשה ואינה משתמעת לדו-פנים.

ההוראה של הפרושים וההוראה שהביאה אותם לדרך מחשבה הדוחה את ישוע כמשיח ואלוהים הבן זו תורת שקר, זו הוראתו של השטן בכבודו ובעצמו.

בבשורת מתי כג ישוע חושף את הצביעות בהוראתם של הפרושים.

הם מלאים בכסות דתית אך הדרכתם היא כשאור ההורס כל דבר שהוא בא עימו במגע. לכן הוראתו של ישוע לתלמידיו הייתה – התרחקו משאור הפרושים. ז"א, אל תילמדו מהם איך לעבוד את אלוהים. מסקנות הוראתם מוטעית ומובילה לשמד.

לפרושים ולממשיכי דרכם ישוע אמר:

אוי לכם צבועים – שש פעמים בפרק אחד! (מתי כג)

בשבוע בו נצלב ישוע הוא נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות (יוחנן יב, זכריה ט 9).

רבים מבני ירושלים קראו וזעקו: ברוך הבא בשם יהוה…

ההמון ראה ושמע את שעשה ישוע. חלקם אף טעמו את כוחו הריבוני כאשר נרפאו באורח נס.

והנה, לקראת סוף השבוע רבים מאוד זעקו – צלוב אותו…

מה גרם לשינוי בגישתם לישוע?

הבנתם וקבלתם את ישוע לא נבעה מלימוד אישי בכתבי הקודש (תנ"ך), אלא ממה ששמעו ולמדו מהפרושים, סופרים וצדוקים (ישעיה כט 13-14).

כאשר מורי שקר אלו קבעו כי ישוע אינו מי שהוא טען להיותו, נכנע רוב העם למדריכי השקר ולא לדבר אלוהים.

שאול השליח באיגרת אל הגלטים מתמודד עם הוראת השקר של מורי שקר שבאו לקהילות גלטיה כדי לסלף את הבשורה, שהוא במאמץ רב בישר באזורם.

אותם מורי שקר לא קיבלו את העובדה שישועה היא בחסד ואינה תלויה בברית מילה ושמירת מצוות פגות תוקף.

לדעתם המאמינים הגויים והיהודים היו חייבים לימול ולהמשיך לשמור את כל מצוות תורת משה כתנאי לישועה.

על הוראה שכזו אמר שאול השליח באיגרת אל הגלטים א 8-9:

"אך אם מישהו, אפילו אנחנו או מלאך מן השמים, יבשר לכם בשורה שונה מזו שבשרנו לכם, חרם יהיה! אני חוזר ואומר מה שאמרנו קודם לכן: אם מישהו ישמיע לכם בשורה שונה מזו שקבלתם, חרם יהיה!"

למה הכוונה במילה חרם?

שעליו להיות מורחק ומנודה מן הקהל למען חטאו לא ימנע ברכה מן השאר – ראה דוגמת עכן בספר יהושוע ז 25.

לאור זאת אנו יכולים להבין שיחסינו כלפי תורות השקר חייבת להיות ברורה, החלטית ולא סבלנית ופשרנית.

רבותי, חשוב שתדעו.

תורת שקר אינה מתבטאת בהכרח בהצבת פסלי בודהה בגינה ובכל מגירה בארון הבגדים.

אותם פרושים וצדוקים היו לבושים בכל הכסות הדתית האפשרית.

מבחינה חיצונית הם נראו כדתיים למופת.

הם בילו בבתי הכנסת יותר ממה שכל אחד מכם מבלה בבית הקהילה, והנה, אלוהים הבן מכנה את הדוחים אותו – ילדי השטן (יוחנן ח 44)

מדוע?

כי הם העדיפו פרשנות אדם השונה מן הכתוב על פני הוראת אלוהים הפשוטה (ישעיה כט 13-14).

הם חינכו דורות רבים של בני עם ישראל ללכת בדרך הסוטה מן האמת של דבר אלוהים, כך שלא הכירו את אדונם ומושיעם.

דבר אלוהים הקדוש והטוב נמצא בכל בית כנסת איך אינו חרוט על ליבם.

הבה נקרא את דברי הזעקה של הנביאים בתנ"ך בנוגע לעבודת אלוהים תמימה וראויה בעיני אלוהים

דברים י 12-21.

הושע ו 6

מיכה ו 6-8

ישעיה א 10-20.

משמע, לא המעשה הדתי ולא הלבוש הדתי ולא הכוונה הרצינית קובעים מהי אמת ונחשבים לזבח רצוי בעיני אלוהים אלא הציות לאמת של אלוהים (משלי ג 1-10).

מכאן, אלוהים דורש לימוד והבנה וציות לאמת שלו, ורק ציות לאמת שלו נחשבת לעבודת אלוהים רצויה ומקובלת בעיניו.

ראו לדוגמא את הלקח מחיי נדב ואביהו ודוד המלך:

א. נדב ואביהו, שני בניו של אהרון אחיו של משה רבנו

בספר ויקרא י מסופר על נדב ואביהו, שני בניו של אהרון הכוהן, אחיו של משה רבנו.

במהלך תפקידם ועבודתם באוהל מועד, הביאו נדב ואביהו "אש זרה" לפני אלוהים.

המשמעות, נדב ואביהו פעלו לא לפי ההנחיות שאלוהים פירט להם, ועשו – (מן הסתם מתוך כוונה טובה), פעולה במסגרת תפקידם ככוהנים מייצגי אלוהים, שלא על פי הוראתו.

תגובתו של אלוהים הייתה מיידית ונחרצת. השניים נשרפו בו במקום.

ללמדנו, תורת שקר היא כל דבר שנעשה שלא על פי הוראתו של אלוהים וגם מתוך כוונה טובה.

העונש הנחרץ נבע מעובדת היותם כוהנים המשרתים לפני קודש הקודשים והיותם נציגים בכירים של אלוהים לפני עמו.

ב. דוד המלך משנע את ארון הברית שלא על פי ההנחיות של אלוהים בתורה.

בספר דברי הימים יג דוד המלך רוצה להעביר את ארון אלוהים מקרית יערים לירושלים.

כוונתו של דוד הייתה נפלאה ונבעה מלב אוהב לאלוהים.

במהלך השינוע, החליק ארון האלוהים ועוזא תמך בארון למען לא יפול הארון מן העגלה.

עוזא מת במקום.

דוד המלך הבין כי פעל נגד הוראת אלוהים.

בניסיון השני בפרק טו דוד המלך פועל שוב אך כעת על פי ההנחיה הכתובה בתורה בנוגע לשינוע ארון הברית.

התוצאה – הצלחה וברכה ואף אחד אינו מקפד את חייו.

מה אמר דוד בסוף האירוע?

"כי למבראשונה לא אתם, פרץ יהוה אלוהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט…"

ומה לגביי: הבה נאמץ את הטוב מכל דת או אמונה?

בני ישראל בעת העתיקה היו חשופים לדילמות לא קלות.

מצד אחד התורה מלמדת שאין אלוהים מלבד אלוהי ישראל.

מצד שני, גויים עובדי אלילים זוכים להצלחות לא מבוטלות בכל הנוגע לכיבושים וברכות כלליות: גשם בעיתו, יבול שופע וכו (ראה בכיו של חבקוק).

מן הסתם, עלתה במוחם של יהודים רבים השאלה:

מדוע שלא נעבוד גם את אלילי הגויים שהרי אנו עדים לתוצאות מועילות בחייהם? (נצחונות בקרב, פרנסה שופעת וכו)

למרות שגויים רבים זכו וזוכים לברכות של חיים נוחים, עלינו לזכור שנוחות יחסית שכזו נובעת מחסד אלוהים עבור בני אדם אותם הוא אוהב ובא להושיע, ולא כהסכמה ואישור לדרכם הפסולה מבחינה רוחנית.

ראה דוגמתו של אליהו הנביא במבחן המזבחות על הר הכרמל (א-מלכים יח)

אליהו הנביא העמיד את אמונתו ואמונת בני ישראל למבחן האמת.

למי אמונת אמת, לו או לנביאי הבעל ושאר האוחזים בדרך השונה משלו?.

המבחן: בנו שני מזבחות:

מי שיוריד אש משמיים לשרוף את הזבח, הוא המייצג את אלוהי האמת.

כולנו מכירים את המקרה וגם את התוצאה.

אליהו ניצח.

לבני עמו אמר אליהו: "…ויגש אליהו אל כל העם ויאמר: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. אם יהוה האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, ולא ענו העם אותו דבר…"

למה מתכוון הנביא?

עד מתי לא תהיו החלטיים בכל הנוגע לאמונתכם באלוהים?

עד מתי תתפשרו על האמת ותערבבו את האמת עם השקר?

עד מתי תכבדו את השקר ואת האמת לסירוגין?

האם מישהו מכם חושב שראוי לאדם נשוי להיות ביחסים עם שני נשים באותו הזמן?

כמו שמעשה שכזה הינו מעשה ניאוף, כך פעולה שכזו על בסיס רוחני נחשב בעיני אלוהים לניאוף רוחני.

לאחר מבחן המזבחות שחט הנביא 400 נביאי שקר.

המלכה איזבל רדפה אחר אליהו הנביא כדי להורגו. הנביא פונה לאלוהים ומתלונן כי נותר לבדו.

אלוהים מבהיר לנביא כי נותרו בישראל 7000 אנשים שלא כרעו לבעל.

למה הכוונה?

האם כל שאר בני ישראל בנו פסל בפתח ביתם והשתחו לבעל?

מן הסתם יתכן שכן, אך במציאות גם יתכן מאוד שהכוונה שרק 7000 היו בעלי לב שכל כולו נתון לאלוהי האמת ולא "פוזל" לאלילים או לתורת שקר כלשהי.

רבותי תזכרו, מדובר על בני ישראל ולא על עם נוכרי שלא שמע או ראה את מעשה ידיו של אלוהי אברהם, יצחק ויעקב.

ירמיה הנביא (פרק ב 13) זעק לבני עמו – עזבתם מקור מים חיים וחצבתם בורות נשברים שלא יכולים להכיל את המים.

משמע, עזבתם את אלוהים שבידו ישועה ופניתם לאלילים שהם פרי מחשבתכם ואין בהם להעניק חיים או ישועה.

ומהו דבר האמת שאותו ראוי שנזכור ובו עלינו לבטוח?

מעשי השליחים ד 12: "…ואין רפואה (ישועה) באחר, כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להירפא (להיוושע)".

לסיכום:

א.      התנ"ך והברית החדשה הם כתבי הקודש היחידים! הם דבר אלוהים ואין אחר.

ב.      האמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא זו האמונה האמיתית היחידה שבכוחה לכפר חטאים, להסיר את קללת החטא ולהעניק ישועה וחיי נצח לאדם, למען יחיה עם אלוהים לנצח נצחים.

ג.       כל אמונה או הוראה הסותרת את הכתוב בתנ"ך ובברית החדשה והדוחה את האמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא, היא תורת שקר.

ד.      הבה נתמקד בלימוד דבר אלוהים. נבחן כל הוראה על פי הכתוב בכתבי הקודש וניכנע לאמת הכתובה ולא לזו הנשמעת מהטוענים להיות מורים והוראתם אינה תואמת לכתוב.