הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל

הושע פרק יד 2-10

  הגענו לפרק החותם את ספר הושע הנביא. במהלך יג פרקים אלוהים לימד את הושע ודרכו את עם ישראל ואותנו אודות גודל אהבתו, חסדו ומחויבותו לעם ישראל.

אלוהים ציווה על הושע לשאת לאישה את גומר העתידה לזנות וציווה עליו להחזירה אליו ולאהוב אותה למרות ניאופיה החוזרים ונשנים.

גומר הייתה כמשל לעם ישראל. העם חטא ונאף מבחינה רוחנית ולמרות זאת אלוהים לא עזבם אלא המשיך לקרא לעם לחזור בתשובה.

הניאוף הרוחני של העם היה הסיבה לצרות, אסונות ומשברים לאומיים. לאור זאת, הנביא הושע חותם את דבריו בזעקה אחרונה לחזרה בתשובה ותיאור הברכה שהיא טומנת בחובה לכלל העם.

חזרה בתשובה אינה פעולה פשוטה וקלה. חזרה בתשובה כנה מתחילה מפנים האדם. היא כוללת את ביטול העצמי ואימוץ מיידי של דרך אלוהים (אל הגלטים ב 20).

א.      ההכרה באלוהים כריבון ודרכו כדרך היושר, צדק שעלי כעת לאהוב ולחפוץ.

ב.      צער אמיתי וכנה על דרך החטא של העבר.

ג.       אימוץ מידי של עצת ודרך אלוהים בכל תחום ועניין.

ד.      התחברות עם יראי אלוהים לתכלית בגרות רוחנית

האם יש תקווה לעם ישראל? התשובה היא כן מוחלט! ספר הושע מסיים בנימה חיובית שתתגשם בעתיד.

פסוק 2:

ב. שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ. 

הנביא קורא לעמו ישראל לחזרה בתשובה לאלוהים – זה המתואר בתורה והאחד שהצילם ממצרים.

הסיבה לכל כישלונות העם נובעת מעוונותיהם בלבד. אל להם להאשים את אלוהים.

כל העונשים והמכות שבאו עליהם אינם פעולת נקמה חסרת שליטה של אלוהים אלא תמיד כאמצעי חינוכי לעורר את העם לחזרה בתשובה – שהיא התנאי לברכה אישית ולאומית.

הנביא מציין באופן ברור שחזרה בתשובה היא להגיע עד אלוהים!

חזרה בתשובה זה לא להגיע קרוב או בסביבה – ז"א, לשמור מספר הרגלים או מעשים פסולים "מתחת לשטיח". הכוונה להפסיק את הרע על כל צורותיו ולעמוד באור כפי שאלוהים באור.

בפסוקים 3-4 הנביא מציין את החזרה בתשובה הרצויה בעיני אלוהים:

ג. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה. אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ.

ד. אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם.

עם ישראל לא חסר טכסים דתיים.

מבחינה חיצונית רבים בעם נראו דתיים לכל דבר אך דתיותם החיצונית לא שינתה את מעשיהם ודרך מחשבתם מכיוון שליבם לא ניכנע לאלוהים ורצונו.

לאחר הטכסים במקדש רבים חזרו לביתם כדי להמשיך לבגוד, לנצל את החלש או לרמות בעסקים (ישעיה א 10-20).

העם כבש את המקדש… אך לא נתן לאלוהים לכבוש את ליבו!

במונחים של הברית החדשה ניתן לומר: הם לא נולדו מחדש – לא נושעו!

מסיבה זו, כל מעשיהם ודבריהם לא התקבלו אצל אלוהים כקורבנות רצויים.

אלוהים ציווה על טכסים רבים במקדש וכל הטכסים היו מרשימים במיוחד. אך שמחתו של אלוהים לא נבעה מקיום הטכסים אלא מלבבות העם שאהבו את אלוהים ומילאו את המצוות מאהבה ואמונה.

גם אנו מקיימים טכסים – סעודת אדון וטבילה.

גם אלו אינם שווים אם נעשים ללא אמונה וכוונה רבה.

הנביא יואל מתאר חזרה בתשובה באופן ציורי ומרשים: יואל ב 12-14.

יב. וְגַם-עַתָּה, נְאֻם-יְהוָה, שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל-לְבַבְכֶם; וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד.

יג. וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל-בִּגְדֵיכֶם, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  כִּי-חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה. 

יד. מִי יוֹדֵעַ, יָשׁוּב וְנִחָם; וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה, מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

היה נהוג בעצרות של חזרה בתשובה וימי כיפור וכו לקרוע בגדים כציון לצער, חרטה על חטא ורצון לסור מן החטא לדרך הטוהר והקדושה של אלוהים.

הנביא אומר: במקום לקרוע בגדים תקרעו את לבבכם.

תצטערו מעומק הלב. תכרתו לא רק את עורלתכם החיצונית אלא תתחילו עם ברית מילה של הלב.

חזרה בתשובה כנה תביא לשינוי בהלך מחשבה ומעשים.

כך גם לנו היום: אל תתנהגו כמשיחיים רק במהלך האסיפה השבועית אלא בכל רגע בחייכם ובכל מקום שאתם נמצאים בו. הראו זאת בביטחונכם באדון, בדברכם עליו ובהענקת ביטחון לילדיכם לדבר על אמונתם בחופשיות.

הנביא הושע אומר:

קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה. אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב…

בואו לאלוהים עם מילים המבטאות אמונה וידיעת אלוהים. בואו אליו כדי להתוודות על החטא, להסכים עם אלוהים על הדרך שעליכם לאמץ (א-יוחנן א 9). אל תבואו לאלוהים על מנת להתווכח עמו או לתרץ מעשה כלשהו.

מי שבא לאלוהים במטרה להצדיק מעשה כלשהו, הרי שאינו מכיר את אלוהים ולא התכוון לחזור בתשובה בכלל.

מי שבא אל אלוהים בלב שבור הכואב על חטא שעשה ומבקש על כך סליחה, יכול להיות בטוח שאלוהים יקשיב לו ויסלח לו – (תהילים נא 18-19. ראו את הדוגמא מחייו של דוד המלך).

אלוהים רוצה ואוהב לסלוח כי הוא אוהב להעניק לילדיו את הטוב ביותר. החטא שלנו מונע מאיתנו להתחבר עם אלוהים ולשרתו בקדושה וברכה מלאה (ראה מיכה ז 14-20).

אלוהים מוכן לשאת את תוצאת חטאינו – יש לו מספיק אהבה כדי לסבול עבורנו – הוא רק רוצה שנפנה אליו בלב אמיתי שמבקש זאת לתכלית צדקה וקדושה – (ישעיה נג 5-10, יוחנן ג 16).

קח טוב – משמע – קח את כוונתנו האמיתית – היא הבסיס לטוב שיעשה. כעת תהיה אדוננו בכל תחום בחיינו…

וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ

עד כה הבאנו את הזבחים היקרים ביותר [פרים] לבית המקדש אך השארנו את הלב בבית…

כעת הזבח היקר ביותר והאמיתי ביותר הוא דבר ההתוודות על חטא, לב שבור המבטיח שינוי בדרך חיינו. כשהלב שלנו נתון לאלוהים אז אלוהים גם יחפוץ בקורבנות שנביא לביתו (ו 6, ישעיה א 10-20, תהילים סט 32 וכו).

לאחר שנהרס בית המקדש בשנת 70 לספירה, קבע יוחנן בן זכאי מספר תחליפים לקיום מצוות מקדש שלא ניתן יותר לקיימן.

גמילות חסדים, מעשים טובים ותפילות.

ההצדקה לתפילות כתחליף לקורבנות נבעו מדברי הושע – נשלמה פרים שפתנו…

בפסוק 4 הנביא מציין את מילות החזרה בתשובה הראויה של ישראל:

ד. אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם.

א. אשור לא יושיענו: לא נבטח יותר בבני אדם – ירמיה יז 5-7. לא נחפש ישועה בבן חלוף אלא רק אצל אלוהים.

ב. על סוס לא נרכב: לא נפר את מצוות אלוהים – לא נרבה בסוסים – כדי שלא נבטח בכוחנו וצבאנו אלא באלוהים השוכן בקרבנו, ההולך לפנינו והמגן עלינו (דברים יז 16, א-מלכים י 28, תהילים כ 8, ישעיה ל 16, לא 1).

ג. וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: לא נפנה יותר לאלילים, לא נעשה אותם יותר בידינו ולא נשתחווה להם יותר. אנו מכירים בעובדה שאלילים הם פרי דמיוננו ורק אתה אלוהים קיים באמת, בורא היקום ובני האדם לתכלית ברורה וקדושה.

ד. אֲשֶׁר-בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם: אנו מכירים בעובדה שאתה אבינו ורק אתה מסוגל לרחם עלינו ולשנות את מצבנו העגום לטובה. בלעדיך אנו חשופים לכל ניצול לרעה כמו יתומים חסרי הגנה. בך תקוותנו ובך ישועתנו. אין מושיע מלבדך (תהילים י 14, מע"ש ד 12).

הנביא מציין את תשובתו של אלוהים בפסוקים 5-8:

ה. אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם, אֹהֲבֵם נְדָבָה:  כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ.

ו. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן.

ז. יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן.

ח. יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן.

כמה טוב לדעת שיש לנו אלוהים המתייחס אלינו כאב אוהב.

ארפא משובתם: [משובה = בגידה, זנונים – ב 7-15, א 2, שובבות, תשוקה לחטא – ד 8]. אעזור להם לחזור למקומם הראשון – הטוב. ארפא את האופי והתכונות הרעות המסיטות לרע על כל צורותיו.

אשנה את ליבם כך שישנאו את החטא ויאהבו את הצדק, החסד והאמת ויהיו נאמנים לאלוהים בלבד. רק אלוהים יכול להוליד מחדש ולשנות את הנפש. את זה הוא עשה במחיר חייו של בן האלוהים, ישוע המשיח.

אוהבם נדבה, כי שב אפי ממנו: אוהב אותם ואחזיר להם הרבה מעבר למה שמגיע להם. אתן להם בחסד ולא על פי מידת הצדק. ראו את משל הבן האובד (לוקס טו 11-32, השה  האובד – טו 1-7, המטבע שאבד – טו 8-10).

ראו כמה אלוהים שמח כשעמו חוזר בתשובה. אלוהים מבטיח לבטל את כעסו, לבטל את שטר החוב העומד נגד העם. כעת היד שהכתה הופכת להיות היד שמלטפת ומחבקת (אל הקולוסים ב 6-15).

התנהגות העם קובעת את פעולת ידו של אלוהים…

פסוק 6:

אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן.

בארץ ישראל החורף מאוד קצר. באופן רשמי יש 61 ימי גשם בשנה. האדמה אינה יכולה להתקיים רק מימי הגשם הללו וזקוקה נואשות למים ולחות על בסיס יומי.

הטל היומי מספק את צורכי האדמה ומבטיח תנובה פורייה גם ללא גשם חורפי.

אלוהים אומר: אתן לך את צורכך היומיומיים כך שלא תרעב ולא תזדקק לשום דבר אחר. אספק את צורכיך בנועם, במידה ראויה, ולא בשטף, מבול או הצפה.

אתן בדיוק כדי להבטיח רווחה, שלווה ושלום.

התוצאה המבורכת גם מובטחת – תפרחו כשושנה, שורשיכם יתבססו בקרקע ותהיו יציבים.

מכאן, פארו וחוזקו של עם ישראל נובע מחזרה בתשובה כנה וקרבה קדושה ואינטימית לאלוהים.

כשעם ישראל נכנע למושיעו אז יכול העם למלא את השליחות של ממלכת כוהנים וגוי קדוש בין העמים.

הדבר נכון גם לנו היום כנושעים. ככל שאנו נכנעים יותר לישוע המשיח כך עדותנו מפארת יותר את שמו ויותר אנשים נמשכים לדעת אודות המשיח ששינה את חיינו.

בפסוק 7 הנביא משתמש בביטויים מקובלים, מובנים ונחשבים ביותר בתקופתו:

אין חזק כארז הלבנון, אין יפה כשושנה, אין מכובד כזית שעליו רעננים כל ימות השנה ופריו הינו מדד לעושר, ואין ניחוח בריא כעצי הלבנון.

ויך שורשיו… ילכו יונקותיו – שורשים עמוקים מציינים חוזק, יציבות והתפשטות. יונקותיו – שורשיו, אשר מהם עתידים לצאת ענפים נוספים. הנה לנו רמז נוסף להתגשמות ברכת אלוהים לאברהם שזרעו יגדל ככוכבי השמים (בראשית טו 5).

פסוק 8:

ח. יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן.

כשעם ישראל ייכנע לאלוהים הוא ישמש מקור משיכה לכל שאר העמים.

הנביא משתמש בדימוי המוכר לנו מספר דניאל פרק ד. שם המלך נבוכדנאצר מדומה לעץ ענק הנותן צל גדול, פרי רב והגנה לכל חוסיו. תיאור זה נועד לציינו כמלך רב עוצמה והשפעה על שאר העמים באיזור.

באותה מידה, עם ישראל יהווה מוקד משיכה לכולם (זכריה ח 23), כי אצלו ובקרבו שוכן האדון שהוא מקור ברכה וחכמה לכלל בני האדם. ממלכת כוהנים המשרת את כל העמים.

שימו לב שברכת אלוהים אינה מוגבלת רק עבור עם ישראל אלא ניתנת ומוצעת לכלל בני האדם.

בספר זכריה יד 16-20 מצווים כל הגויים לבוא להשתחוות לאלוהים בירושלים. מי שיעלה וישתחווה יתברך – מי שידחה את מצוות אלוהים טובו וישועתו – ייפגע. הגשם לא ירד על ארצו וברכת אלוהים תסור ממנו.

ישעיה הנביא מציין שבית אלוהים הינו בית תפילה לכל העמים (ישעיה נו 7).

זכרו כיין הלבנון – התייחסות לאיכות המעולה של יין הלבנון באותה עת. ההתגשמות תהיה בעת – זכריה יב 10 – יג 1

בפסוק 9 אנו עדים למילים הנפלאות שיצאו מפי בני ישראל:

ט. אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן, מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא.

הנביא מציין את דברי החרטה של שבט אפרים המייצג את שבטי ממלכת ישראל.

אפרים עתיד לומר: מה לי עוד לאלילים?

רוח אלוהים תפעל בנפש ישראל ותולידו מחדש. רק אז יפקח העם את עיניו ויזהה את הטעות שהביאו מוות רב כל כך לעם במשך דורות רבים כל כך. אז יבין אפרים שאין ממש באלילים.

אלוהים אינו נשאר אדיש לקריאת התשובה הכנה של ילדיו וברכתו אינה מתמהמהת.

אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ – אלוהים מבטיח להשגיח על ישראל ולמלא את כל מחסורו.

הנביא משתמש במשחק מילים לאור הכתוב בפסוק 4 – "אשור לא יושענו…"

אלוהים יאשר – יפקח עינו וישמור על ישראל – לא אשור!

מה יותר טוב לנו מאשר הגנתו של אלוהים עלינו? מה יותר טוב לנו מאשר אלוהים המעניק לנו בדיוק את כל צורכנו? כשאלוהים מגן לנו, אף אחד לא יוכל לפגוע בנו!

אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן, מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא – אהיה המחסה, העוגן שלך. ממני פריך, משמע שאלוהים הוא המכלכל את העם. הגשם, האדמה והיבול אינם תוצאת חכמתם ויכולותיהם של בני ישראל או בני האדם בכלל אלא מתנת חסד של אלוהים. ממנו נובעים כל צורכנו (ראה לדוגמא זכריה י 4-5 – ממני פינה ממני יתד).

בפסוק 10 הנביא מסיים את דבריו בלקח אחד פשוט.

י. מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם:  כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם. 

חכמה אמיתית שמובילה לחיי נצח עם אלוהים מתבטאת בקרבה לאלוהים החי וקיים המתואר בכתבי הקודש (תנ"ך ובברית החדשה, ראה משלי יא 5).

מי שחכם, יבין את דברי הנביא ויפנימם לחייו. משמע, שדבר אלוהים הינו נר לנתיבתו. הצדיק יודע שדרך אלוהים ישרה ורק על פיה ראוי לחיות (דברים לב 4). צדיק וחכם אינו מתווכח עם אלוהים. יש לו מידת ענווה וצניעות ראויה. הצדיק מוסר חייו לאלוהים ומאפשר לאלוהים לעצב את חייו כרצונו.

הפושעים הרשעים לעומת זאת, מתכחשים לרצון אלוהים ואף לקיומו. דעתם נחשבת בעיניהם ראויה יותר. הם דוחים את דרך אלוהים ופועלים על פי דעתם ותאוותיהם. סוף דרכם היא אבדון.

רבותי, לאורך כל ספר הושע אנו עדים לכך שאלוהים מושך אליו את עמו באהבתו.

אהבת אלוהים סולחת ומרפאת. היא נותנת ומוותרת.

מי שדוחה את אהבת אלוהים נשאר עם חטאו ולכן מרוחק מברכת אלוהים ועזרתו. מי שמסיים את חייו בארץ כשהוא דוחה את חסד אלוהים וישועתו, דן עצמו לדיראון עולם.

אנא, אל תפנה גב לחסד אלוהים במשיח ישוע.

אנא ראה ולמד מניסיון העבר של עם ישראל ותיכנע לפני אלוהים. התוודה על חטאותיך ובקש את כפרת החטאים שנתן אלוהים במשיח ישוע.