זכריה פרק ד'

זכריה הנביא פרק ד'

מבוא

תזכורת הרקע ומשמעות החזיונות עד כה:

עם ישראל חזר מגלות בת 70 שנה בבבל. הוא התמודד עם אויבים שמנעו ממנו להמשיך את עבודות בניית העיר והמקדש.

ידי העם רפו ולכן נדרש נביא כמו זכריה (ה' זוכר) בן־ברכיה (ה' יברך) בן־עידו כדי להזכיר להם כי ירושלים ועם ישראל עדיין במרכז תכניתו של אלוהים.

שמונה החזיונות (פרקים א-ו) מציינים את התהליך שיעברו עם ישראל והעולם, עד היום שבו יבוא אלוהים בעצמו לשכון בקרב עמו.

חזון 1: המשיח — האיש הרוכב על הסוס האדום — סורק את היקום ומזהיר את הגויים כי יישפטו בגלל יחסם כלפי ישראל.

חזון 2: אלוהים שופט כל ממלכה ועם שפגעו בישראל, ולבסוף מקים את ממלכתו.

חזון 3: המשיח מבטיח לברך את ירושלים, לשכון בה ולהגן עליה כחומת אש.

חזון 4: המשיח מבטיח לטהר את ישראל מעוונותיו ביום אחד ולהכין אותו לייעודו המקורי — שירות לאלוהים.

חזון 5: חזון זה מתחבר לקודמו בצורה מופלאה:

לאחר שעם ישראל ינוקה מעוונותיו, הוא יחזור לייעודו המקורי כעם כוהנים: להביא את אור אלוהים ואת האמת לכלל העמים.

פרק ד:

1 וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. 2 וַיֹּאמֶר אֵלַי: "מָה אַתָּה רֹאֶה?" ויאמר (וָאֹמַר): "רָאִיתִי, וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ, שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. 3 וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ, אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ."

4 וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: "מָה אֵלֶּה, אֲדֹנִי?" 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה?" וָאֹמַר: "לֹא, אֲדֹנִי." 6 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: "זֶה דְּבַר יהוה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹח, כִּי אִם בְּרוּחִי,' אָמַר יהוה צְבָאוֹת. 7 'מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל? לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת "חֵן חֵן" לָהּ'."

8 וַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמֹר׃ 9 "יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה, וְיָדַעְתָּ כִּי יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵכֶם. 10 כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל. שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ." 11 וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו: "מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ?" 12 וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו: "מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב?"13 וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה?" וָאֹמַר: "לֹא, אֲדֹנִי." 14 וַיֹּאמֶר: "אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ."

מנורת הזהב

הפרק פותח בתיאור מפורט של מנורה אשר הייתה דומה לזו שבאולם הקודש בבית המקדש, ממש לפני קודש הקודשים.

מכיוון שהמנורה מהווה סמל חשוב, ראוי ללמוד את משמעותה, וכך נבנה בסיס ללימוד המשך הפסוקים.

מהיכן המנורה?
מהי סמלה בעבר ומהי מסמלת היום?
מדוע היא חלק מהחזון החמישי?

מוצא המנורה:

המנורה מוצגת לבני ישראל כאחת הכלים שציווה אלוהים לבנות במקדש. בשלב זה אלוהים לא הסביר מהיכן צמח הרעיון של המנורה.

בספר שמות פרקים כה-לט יש הוראות רבות שנוגעות למשקלה ולעיצובה ממקשה אחת של זהב טהור.

המנורה עמדה לפני הפרוכת והייתה מקור האור היחידי באולם הקודש, בכניסה לקודש הקודשים. כלומר, אור המנורה האיר את הדרך לקודש הקודשים — למושב אלוהים. אם המנורה לא הייתה דולקת, אי אפשר היה לראות דבר בדרך לנוכחות אלוהים.

למרות יופייה ויוקרה הארצי של המנורה, עלינו תמיד לזכור שכל כלי במקדש הארצי היה בבואה של הכלי במקדש השמיימי והנצחי:

"הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאֲמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (אל העברים ט 24).

הדבר נכון גם לגבי המנורה. אפילו הקשת בענן כאות שאלוהים לא ימחה את בני האדם במבול (בראשית ט) נלקחה מכסא כבודו של אלוהים: התגלות ד 3: "וְהַיּוֹשֵׁב דּוֹמֶה בְּמַרְאֶה לְאֶבֶן יָשְׁפֶה וְאֹדֶם, וְקֶשֶׁת סָבִיב לַכִּסֵּא דּוֹמָה בְּמַרְאֶה לְבָרֶקֶת." כמו כן אבני החושן על חזה הכוהן הגדול.

א. אם המנורה במקדש הארצי היוותה בבואה, אז מהי משמעותה הנצחית?

בספר התגלות כא 24-23 כתוב:

23 "וְהָעִיר אֵינֶנָּה צְרִיכָה לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ שֶׁיָּאִירוּ בָּהּ, כִּי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵאִיר אוֹתָהּ וְהַשֶֹה הוּא מְנוֹרָתָהּ. 24 הַגּוֹיִם יֵלְכוּ לְאוֹרָהּ וּמַלְכֵי הָאָרֶץ מְבִיאִים אֶת כְּבוֹדָם אֵלֶיהָ."

כלומר, המנורה היא סמל של המשיח ישוע, המאיר את הדרך אל נוכחות אלוהים. ישוע עצמו הצביע על עצמו כמקור אור כאשר היה בארץ. בספר בשורת יוחנן ח 12 אומר ישוע על עצמו:

"אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ", ובפרק ג 19 כתוב עליו: "הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם…"

למדנו כי ישוע הוא המנורה, הוא האור שלאורו יכולים בני האדם להגיע לאלוהים. אם כן, …

ב. מהי משמעותה הסמלית, הזמנית, של המנורה?

ב 1. עם ישראל כמנורה

במעמד הר סיני אמר אלוהים למשה, ודרכו לעם ישראל:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט 6).

אלוהים יעד את ישראל להיות העם שדרכו יבוא משיח העולם. דרך המבט על ישראל יכולים שאר העמים להכיר בקיום אלוהים, וגם לזהות את תכונותיו ואת רצונו.

ישעיה הנביא תיאר זאת בפרק ס 1-3:

1 "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד יהוה עָלַיִךְ זָרָח. 2 כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יהוה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. 3 וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."

הנבואה הזו תתגשם בתקופת מלכות ישוע בארץ, אך מלכתחילה היא נועדה להתקיים מהרגע שעם ישראל היה מזהה את ישוע ומקבלו כאדון ומושיע אישי מן החטא – כמלך העולם.

נבואתו של ישעיה תתגשם בדיוק באותה עת שתתגשם נבואתו של זכריה מפרק ח 23:

"בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם".

כאשר המשיח יחזור לאחר הצרה הגדולה, שארית ישראל תקבל אותו. היא תחייה על פי רצון אלוהים, ואז הגויים יראו את אור אלוהים דרך התנהגותה ופועלה.

ב 2. קהילת המשיח כמנורה

אלוהים בחר להראות את אורו דרך עם ישראל, אולם העם דחה אותו.

מכיוון שכרגע עם ישראל דוחה את רצון אלוהים, משתמש ה' בקהילתו — יהודים וגויים המאמינים בישוע כאדון ומושיע מן החטא [עד להילקחות הקהילה השמיימה] על מנת לשאת את אור המשיח לכלל בני האדם.

מדוע אלוהים לא עוצר את כל תכניתו עד שישראל יחזור בתשובה? מדוע בוחר אלוהים את הקהילה כאור זמני עד שישראל יפקח את עיניו?

הישועה באה על־ידי שמיעה, ואם אין מי שיכריז כיצד בני אדם יאמינו ויוושעו?

"אַךְ כֵּיצַד יִקְרְאוּ אֶל מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ? וְכֵיצַד יַאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ? וְכֵיצַד יִשְׁמְעוּ בְּאֵין מְבַשֵֹר? …לְפִיכָךְ הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה — בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ" (רומים י 4, 17).

אלוהים משתמש בקהילה כדי שכלל העמים יזכו לראות את אור המשיח, וזאת מכיוון שעם ישראל כרגע מסרב למלא את ייעודו. כך אלוהים מוכיח שוב את גודל חסדו לעולם השורה בחטא בדרכו לאבדון.

בספר התגלות א 20 אנו למדים שכל קהילה מקומית כמוה כמנורת זהב לפני אלוהים, וייעודה של המנורה הוא להאיר:

"אֶת סוֹד שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר רָאִיתָ בִּימִינִי וְשֶׁבַע מְנוֹרוֹת הַזָּהָב: שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים הֵם מַלְאֲכֵי שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת, וְשֶׁבַע הַמְּנוֹרוֹת הֵן שֶׁבַע קְהִלּוֹת."

בהתגלות ב 5 מוזהרת קהילת אפסוס שאם לא תחזור לאהבתה הראשונה, יסיר אלוהים את מנורתה ממקומה:

"לָכֵן זְכֹר מִנַּיִן נָפַלְתָּ וַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וַעֲשֵׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרִאשׁוֹנִים; שֶׁאִם לֹא כֵן, אָבוֹא אֵלֶיךָ וְאָסִיר אֶת מְנוֹרָתְךָ מִמְּקוֹמָהּ — אִם לֹא תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה."

במילים אחרות אומר המשיח: "אם אין אהבת אלוהים ביניכם, לא יראו את אור אלוהים בכם."

המילים הללו אינן תיאורטיות. הן נכונות ומעשיות לכולנו ממש היום! ללא איזון בין לימוד דבר אלוהים ואהבתו בין האחים, יסיר אלוהים את מנורת הקהילה (אפסים ד 25: "…דַבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי אֵיבָרִים אֲנַחְנוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ").

בבשורת מתי מפרק ה, ישוע מציג את הרמה הנדרשת מילדי אלוהים בממלכת אלוהים. בפסוקים 13-16 (פסוקי הפתיח) ישוע מזכיר למאמינים כי הם מלח הארץ, הם אור העולם. לכן עליהם להיות ברורים בעדותם, כדי שאנשים נוספים יבואו לאלוהים:

13 "אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ, וְאִם תֹּאבַד לַמֶּלַח מְלִיחוּתוֹ, כֵּיצַד תֻּחְזַר לוֹ? הֵן לֹא יִצְלַח עוֹד לְשׁוּם דָּבָר כִּי אִם לְהַשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה לִהְיוֹת מִרְמָס לְרַגְלֵי הַבְּרִיּוֹת. 14 אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. 15 גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת כְּלִי, אֶלָּא עַל כַּן שָׂמִים אוֹתָהּ וְאָז תָּאִיר לְכָל בָּאֵי הַבַּיִת. 16 כָּךְ יָאֵר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם."

שאול השליח מכנה את המאמינים בשם "שגרירי המשיח":

"לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ…." (קור"ב ה 20).

סיכום ביניים:

ישוע הוא אור העולם. הוא צוין כמנורה המאירה את הדרך לנוכחות אלוהים.
אלוהים בחר במנורה כסמל של אור. הוא העניק את הסמל הזה לעם ישראל שאמור להביא את אור אלוהים לכל העמים.
מכיוון שישראל כרגע מסרב לשרת את אלוהים, בחר אלוהים בכלי זמני אחר — בקהילה — כדי שישועתו תמשיך להגיע לכלל העמים.
עם ישראל עוד יחזור בתשובה. הוא יתפוס את מקומו כמבשר לעולם ויתנהג כיאות למנורה המאירה את הדרך לישועת אלוהים.

חשוב לזכור!

המנורה במקדש שונה מהמנורה שרואה זכריה בנקודה אחת רבת חשיבות:

המנורה במקדש נזקקה לטיפול תמידי ויומי של מילוי שמן וקיזוז פתילי הנרות. היא ניזונה משמן שניתן מטוב לבם של בני ישראל.
לעומתה, אספקת השמן של מנורת זכריה הייתה נצחית וללא מגע יד אדם. לצדיה עמדו שני זיתים (או עצי זית), מחוברים בצינורות למיכל שעמד על ראש המנורה, והוא סיפק שמן נצחי למנורה.

סיכום שיעור מס' 7:

א. המנורה הדולקת מסמלת את הייעוד ואת המטרה של עם ישראל בין הגויים. עם ישראל נבחר על מנת להציג את אור אלוהים בין העמים כדי שאלה ייוושעו.

אלוהים הציג את המנורה בחזונו של זכריה על מנת לעודד במסר כפול:

בית המקדש ייבנה — כי המנורה צריכה להיות מוצבת שם (על כך בשיעור הבא);
עם ישראל עוד ימלא את ייעודו כאור ה' לעמי העולם.

ב. נאמני אלוהים מאז ומתמיד נקראים "אור העולם". האם כל מאמין בקהילה יכול לומר כי התנהגותו, דרך חייו ועדותו מהוות אור בעולם חשוך?

מה לגביי, האם אני אור יעיל עבור אלוהים?

עלינו תמיד לזכור: אם אלוהים מעניש את העם היהודי, עם הבחירה, בגלל חוסר אמונה ואי ציות, על אחת כמה וכמה הוא נכון להעניש גוי מאמין שאינו מציית (אל הרומים יא).

דבר אלוהים מלמד שגוף המאמין בישוע הוא מקדש אלוהים. לכן, מנורת אלוהים נמצאת בי ובך! — האם היא דולקת או כבויה? מוסתרת או בוהקת?

הבה נתפלל שמנורת אלוהים בנו תאיר בעוז, על מנת שחסד אלוהים ייראה לכל אדם.

פרק ד (חלק ב)

מבוא

בחלק א של פרק ד למדנו על המנורה שזכריה ראה בחזונו. למדנו שהמנורה הנה סמל של המשיח המאיר את הדרך לבני האדם על מנת שיבואו לנוכחות אלוהים.

את סמל המנורה האציל אלוהים על ישראל כעם נבחר כדי שיאיר את אור אלוהים לשאר העמים.

הימצאות המנורה בחזון הצביע על:

א. תקווה של חזרת עם ישראל לשירות אלוהים כאור לעולם.

ב. בניית המקדש, מקום משכנה של המנורה.

ג. העובדה שרק בעזרת רוח אלוהים ניתן להשלים ולעשות את רצון אלוהים (זאת בהמשך).

פרק ד

נתמקד עתה בפסוקים 5 ואילך:

…וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: "מָה אֵלֶּה, אֲדֹנִי?" 5 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה?" וָאֹמַר: "לֹא, אֲדֹנִי."

בפסוקים 4-5 זכריה מבקש הסבר על אודות המנורה — את משמעותה בחזון, לא משמעות כללית.

את המשמעות הכללית הוא ידע, כי הרי הוא כוהן שלמד לשרת במקדש.

המלאך ענה לזכריה: אתה הרי יודע! — "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה". זכריה מתעקש ואומר כי אינו יודע. זכריה לא הבין את המשמעות המידית של המנורה לזמנו, לבעיה הנוכחית שבה הוא חי. זכריה לא הבין מה אלוהים רוצה ללמדו דרך הסמל של המנורה בחזון.

משמעות המנורה לתקופת זכריה

בפסוקים 6-10 המלאך מסביר לזכריה את המסר המידי של המנורה בחזון:

6 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: "זֶה דְּבַר־יהוה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכוח, כִּי אִם בְּרוּחִי,' אָמַר יהוה צְבָאוֹת. 7 מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל? לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת "חֵן חֵן" לָהּ'."

לפני שנדון בתשובת המלאך, חשוב לזכור:

בניית המקדש נעצרה כבר כ-16 שנים [בין השנים 536-520 לפנה"ס], וזאת בגלל לחץ האויבים מבחוץ וייאוש העם מבפנים.

הסיבה: העם ניסה בכוחות עצמו לבנות ולהתמודד עם נכלי האויבים.

התוצאה: ייאוש, עצב, דיכאון — עצירת מלאכת הבנייה.

– 605 לפנה"ס: תחילת גלות בבל. נבוכדנאצר מגלה את עילית החברה ביהודה לבבל – דניאל

– 597 לפנה"ס: הגליית חלק נוסף מיהודה בבלה – יחזקאל נלקח לגלות

– 586 לפנה"ס: נבוכדנאצר מגלה את שארית בני יהודה בבלה ושורף עם האדומים את המקדש. ירושלים נחרבת.

– 539 לפנה"ס: פרס כובשת את בבל והכרזת כורש המאפשרת ליהודי הגולה לשוב ליהודה.

– 538-7 לפנה"ס: כחמישים אלף איש חוזרים ליהודה תחת הנהגת זרובבל, יהושוע הכוהן הגדול וששבצר.

– 520 לפנה"ס: זכריה וחגי מנבאים ביהודה

– 516 לפנה"ס: בית המקדש השני נבנה.

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכוח — כִּי אִם בְּרוּחִי!

כשהעם במצב ירוד בא דבר אלוהים במילים אלו (פסוקים 6-7):

6 …"זֶה דְּבַר־יהוה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכוח, כִּי אִם בְּרוּחִי,' אָמַר יהוה צְבָאוֹת. 7 מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל? לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת "חֵן חֵן" לָהּ'."

מילות העידוד של המלאך מזכירות עיקרון חשוב ביותר, הן עבור זרובבל והן עבור כל אחד מאיתנו היום. במילים אחרות:

"זרובבל, לפניך עומד פרוייקט כה גדול ומסובך ששום כוח אנושי הנתון לרשותך לא יספיק כדי להשלימו.

א. המשימה שלפניך דורשת יותר ממה שבני אדם יכולים לעשות. משימת בניית בית אלוהים מול האיומים מבחוץ דורשת את הדרכתו וכוחו של אלוהים.

כוחו של אלוהים מובטח לך אם תסמוך על הדרכת ופעולת רוח אלוהים בחייך.

ב. זרובבל, דע לך, לא ניתן לעשות דבר עבור אלוהים או לשרותו ללא הנוכחות וההדרכה של רוח אלוהים."

למעשה, כל אחד מאתנו זקוק לשמוע את המסר הזה שקיבל זרובבל.

האם העיקרון הזה חדש לזרובבל, או בתנ"ך בכלל? — לא!

במדבר יא 25:"הסנהדרין" הראשון החל ללמד את העם ולהדריכו לתועלת אלוהים רק לאחר שרוח אלוהים הואצל עליו:

"וַיֵּרֶד יהוה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ."

מלכים וכוהנים נמשחו בשמן לאות שרוח ה' עליהם, ורק לאחר מכן החלו בתפקידם. זאת ללמדם כי ללא רוח אלוהים, עבודתם אינה ראויה לאלוהים:

תהילים מה 8: "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ."

שמואל א טז 13: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַח רוּחַ־יהוה אֶל דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה…"

בשורת יוחנן פרק ג: נקדימון למד מישוע כי ללא רוח אלוהים אי אפשר לראות את אלוהים:

הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא יוּכַל לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים."

מעשי השליחים פרק ב: הקהילה החלה לתפקד כגוף המשיח רק לאחר שרוח אלוהים צלח עליה ושכן באיבריה.

המסר הזה מתאים כמו כפפה ליד לפעולת התאורה של המנורה בחזון של זכריה: כמו שהמנורה פעלה ללא עזרת אדם ואספקת השמן הייתה תמידית ונצחית, כך השלמת בניית בית אלוהים תלויה בנוכחות ובפעולת רוח אלוהים, ולא בכוח או בחכמת אדם כלשהו.

"ובכן, זרובבל בן שאלתיאל, מה עליך לעשות כרגע לאור דבר ה' שניתן לזכריה בחזון?

התפלל ובקש מה' כי רוחו ישכון בך וידריך אותך לדעת את רצונו. אם תציית, מובטח לך כי תנהיג את העם לברכה ותשלים את בניית בית אלוהים."

איך מתרגמים את זה למציאות?

המילים הללו יפות מבחינה תיאורטית, אך איך מתרגמים אותן לדבר מעשי יום יומי?

לפני שנעשה זאת, חשוב שנזכור את תפקיד רוח אלוהים ששוכן בכל מאמין:

בבשורת יוחנן יד–טז נאמר כי רוח הקודש ילמד אותנו ויזכיר לנו את כל מה שישוע אמר — את דבר אלוהים.
כאשר אנו מונחים על פי רוח אלוהים, מובטח לנו שכל אשר נבקש בשמו של ישוע הוא יעשה — לא אנחנו — כך ההצלחה והשלמות מובטחות (יוחנן יד 14, 26: "אִם תְּבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי דָּבָר בִּשְׁמִי, אֲנִי אֶעֱשֶׂה"… "אֲבָל הַמְנַחֵם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם").

כעת נלמד, אנו וזרובבל, איך ההבטחה כבר הושמה על־ידי ילדי אלוהים בתנ"ך:

כלב בן־יפונה ויהושוע בן־נון יעצו לעם ישראל להיכנס ולכבוש את כנען למרות עליונותם הצבאית של עמי כנען. הם זכרו את הבטחת אלוהים הכתובה: הארץ ניתנה להם; הם בטחו בהבטחת אלוהים ובאמונה נכנסו וכבשו. אלוהים נתן להם כוח לכבוש, והצלחתם הייתה מובטחת.
דניאל הנביא פנה לאלוהים בתפילה שיעלה את עם ישראל בחזרה מבבל — זאת בהסתמכו על דברי הנביא ירמיה כי הגלות תארך 70 שנים ובסיומה יחזרו בני ישראל לארצם.

דניאל זכר את הבטחת אלוהים. הוא בטח באלוהים ופנה אליו באמונה שיממש את הבטחתו. זה בדיוק מה שיתגשם: אלוהים העלה את ישראל מבבל.

המלך יהושפט פנה לאלוהים כאשר שמע על פלישת ארם ועמון לישראל. הוא זכר את הבטחת דבר אלוהים: "…אם תחזרו בתשובה ותבקשו ממני עזרה, אשמע והושיע אתכם!" (דברי הימים ב פרק כ).

יהושפט בטח בהבטחת אלוהים. הוא ועמו חזרו בתשובה כנה. הם פעלו באמונה. ומה עשה אלוהים? — אלוהים בעצמו השמיד את כל הפולשים ללא התערבות כלשהי של צבא ישראל.

הדוגמאות הללו מלמדות את זרובבל, ואותנו, את הלקח הבא:

זכור את דבר ה'! — רק רוח אלוהים יכול להזכיר ולהסביר לך את דבר אלוהים.
בטח בהבטחת אלוהים! — רק אלוהים יכול לתת את הביטחון הזה.
עשה כפי שכתוב, על פי העיקרון שבדבר אלוהים! — כוח אלוהים עמך, ה' יעשה למענך:

"גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ, וּבְטַח עָלָיו — וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהילים לז 5).

אלוהים מתערב לטובת ילדיו

זרובבל בטח בדברי הנביא זכריה המוסר את דבר אלוהים. באמונה בוטחת הוא בנה את בית המקדש, למרות איומיהם של האויבים השכנים.

פסוק 7 מתאר איך זרובבל גבר על מתנגדיו ועל אויביו:

"מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל? לְמִישֹׁר! וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, תְּשֻׁאוֹת 'חֵן חֵן' לָהּ."

ההר מסמל מכשול, והמישור — דרך נוחה וחלקה.

במקרה שלנו, ההר ציין את הממלכה, מלכים וכוחות אשר עמדו נגד זרובבל ויהושוע הכוהן הגדול בכל הקשור לבנית המקדש.

גם ישעיה מ 4 מלמד אותו עקרון:

"כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה."

כתוצאה מביטחונו ואמונתו של זרובבל באלוהים, אלוהים בעצמו עמד מול אויבי העם ונלחם נגדם. אלוהים לקח על עצמו את המאבק ונתן לזרובבל שלווה וביטחון כדי שיעסוק בהנחיית העם ובהשלמת בניית בית המקדש.

זרובבל זכה לסיים את בניית בית המקדש ולהניח את אבן ראש הפינה. באותו מעמד של סיום הבנייה, הוא זכה לשמוע את תשואות ה"חן-חן" של העם:

עזרא ג 11:

"וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַיהוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית־יהוה."

סיכום שיעור מס' 8

א. החזון נועד בראש ובראשונה ללמד את זרובבל, המנהיג המדיני, כי את רצון אלוהים ניתן להשלים ולבצע רק בעזרת רוח אלוהים. אם הוא יבטח באמת של אלוהים ויחיה על פיה, רוח אלוהים יסיר כל מכשול לפניו ויעניק לו את החכמה ואת הכוח להשלים את הבנייה ולהדריך את העם.

ב. מדוע אלוהים אמר: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי"?

מכיוון שבני אדם ללא אמונה לא יכולים לקשר בין רוח לכוח. דרושה אמונה אמיתית ועמוקה כדי להבין שרוח אלוהים הנו כוחו של אלוהים. מי שמבין זאת וחי על פי העיקרון, גם זוכה לראות את כוח אלוהים פועל בחייו.

אמונה כנה היא זו המכירה בישוע כמשיח אישי אשר בדמו כיפר על חטאיי. רק אמונה שכזו מאפשרת ומבטיחה את חתימת רוח הקודש בחיי.

ג. העקרונות שזרובבל ואנחנו צריכים לזכור על מנת לראות בחיינו את התגשמות הפסוק "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי, אָמַר יהוה צְבָאוֹת", הם:

זכור את דבר אלוהים — למד ושנן!
בטח באמת של דבר אלוהים ובעקרונות שהוא מלמד!
עשה כמו שאלוהים מבקש!

ברור מעל לכל ספק שרק אדם אשר רוח אלוהים שוכן בו, יכול לראות את התהליך בשלמותו.

נתפלל שאלוהים תמיד יזכיר לנו לבקש את הדרכתו ואת נוכחותו. רק עמו נוכל לעשות דבר מושלם.

הלקח שלמד זרובבל מאוד חשוב לחיינו:

כאשר אנו ניצבים לפני מבחן או בעיה, אנו בדרך כלל מנסים לפתור אותה בכוחינו. כאשר הבעיה נפתרת, אנו גאים ומתפתים להמשיך כך תמיד. בדרך זו אלוהים אינו מעורב בחיינו, ואנו לא לומדים להודות לו או לסמוך עליו.

מה יקרה אם נתרגל להתמודד לבד עם בעיות, ואז תופיע בעיה הגדולה מאיתנו? אנו נפסיד, נתמוטט תחת עול הבעיה ונגיע עד ייאוש.

את הכאב וההשפלה הזאת אלוהים מעוניין לחסוך מילדיו. הוא מדריך אותנו לשמור על קרבה, המבוססת על אמונה בוטחת וכנה.

כאשר נעמוד לפני בעיה או מבחן, אלוהים דורש מאיתנו להציג את הבעיה לפניו — להשוות את גודל הבעיה מול כוחו ויכולתו שלו, ולא שלנו.

כאשר אנו משווים את כל הבעיות והמבחנים מול כוחו ויכולתו של אלוהים, שמחתנו נשמרת מכיוון שאלוהים גדול יותר מכל בעיה אנושית (ראה גם האיגרת אל הפיליפים ד).

זכריה ד 14-8:

11 וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו: "מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ?" 12 וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו: "מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב?" 13 וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה?" וָאֹמַר: "לֹא, אֲדֹנִי." 14 וַיֹּאמֶר: "אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ."

בפסוק 8 הנביא מתחיל במסר נוסף המשלים את החזון.

על מנת לעודד את העם, מציב זכריה תנאי — נבואה שעל סמך התגשמותה יבחנו את כל שאר דבריו: הידיים של זרובבל התחילו את הבנייה, וידיו גם יסיימו אותה.

"אם כך יהיה, כל אשר אמרתי הוא דבר אלוהים! אם לאו, אני נביא שקר על כל המשתמע מכך" (דברים פרק יח: עונש מוות).

מכיוון שהנבואה הייתה צריכה להתגשם במהלך חייו של זרובבל, הרי שעליה להתגשם תוך פרק זמן יחסית קצר.

לא חלפו יותר מחמש שנים, והעם זכה לראות את זרובבל מעמיד את אבן ראש הפינה המציינת את השלמת הבנייה (עזרא ג).

זכריה הוכיח כי ה' דיבר וכל דבריו אמת הם.

מטרת הנבואות

מדוע אלוהים ממלא את התנ"ך בנבואות, בנסים ובנפלאות? האם כדי להתגאות? — בוודאי שלא! לנבואות בתנ"ך ישנן מספר מטרות:

להוכיח כי אלוהים הוא ריבון כל־יכול היודע את העתיד, ולכן כדאי להקשיב לו ולפעול על פי הוראותיו.
להבדיל את אלוהים מהאלילים, כי הוא היחיד שיכול להגשים הבטחות ב- 100%.
לאפשר לנו, בני האדם, לבטוח באלוהים ללא חשש ובידיעה כי הוא אל עליון ואין אחר.
ללמד אותנו כי אם אלוהים מצווה דבר כלשהו, חשוב מאוד שנמלא את רצונו באהבה על מנת שנתברך.

ובכן, כל הנבואות שפג זמנן התגשמו ב- 100%. ישנן עוד נבואות המתייחסות לעתיד שבהן זכריה מציג את האסון אשר יהיה מנת חלקם של אלו הדוחים את המשיח ישוע.

מכיוון שכל הנבואות האחרות התגשמו בדיוק של 100%, גם הנבואות העתידיות יתגשמו ב- 100%.

אם מישהו עדיין לא הולך בדרך הלימוד של זכריה, שיחשוב וישקול שוב!

עבור עם ישראל בתקופת זרובבל, המסר היה זהה. מכיוון שה' הוא זה שמשח את זרובבל ואת יהושוע לתפקידם, הרי שמוטלת על העם החובה לשמוע, לציית ולעזור להם במילוי משימתם עבור אלוהים.

מה נותן ערך לבית המקדש?

פסוק 10:

"כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל. שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ."

בפסוק זה זכריה מצביע על נקודה חשובה ביותר. על אף שבניית המקדש הושלמה, שמחת העם מהולה בעצב. עבורם, יום חנוכת המקדש נחשב לאירוע "זול", מכיוון שהמקדש אינו מהודר כפי שהיה מקדשו של שלמה המלך.

יהודים רבים מלכתחילה לא רצו לבנות את המקדש בעת ההיא. טענתם הייתה: "אין לנו מספיק כסף לבניית מקדש מהודר בתקופה שבה רוב אוצרותינו נשלחים לפרס כמסים!" (חגי הנביא א 2, ב). במילים אחרות: מבחינתם, מקדש מהודר הוא מקדש בעל ערך כספי — ארצי — רב.

אך מה המסר של אלוהים?

הדרו של מקדש אינו נקבע לפי ערכו בכסף או בזהב, אלא על פי עובדת נוכחות אלוהים בו. היא מקור היופי, ההדר והערך של.

חגי הנביא בפרק ב 9 הדגיש את מעלתו של בית אלוהים לא בשוויו הכספי, אלא בכך ששלום אלוהים בו, כלומר — נוכחות אלוהים:

"גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן," אָמַר יהוה צְבָאוֹת, "וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם," נְאֻם יהוה צְבָאוֹת.

עם יקר, שמחו בבניית "מקדש מעט" זה, מכיוון שה' שוכן בו! ולכן, המקדש הפעוט הזה הוא יקר.

מה אני לומד מזה?

גם אנו היום לעתים מודדים הצלחה וברכה לפי פאר חיצוני, אך זאת היא טעות!

עושר כספי אינו בהכרח מצביע על ברכה וסיפוק; בית גדול אינו בהכרח מצביע על עושר רוחני או שלום פנימי.

אלה שאין להם את רוח ה', מודדים ברכה על פי גודל ופאר חיצוניים. לעומתם, אלה שיש להם את רוח ה' מודדים יופי כמו ה' — על פי נוכחותו של ה'.

העיקרון הזה מחנך אותנו להיות ממוקדים באדון ובשירות עבורו. אזי שמחתנו תהיה מהשירות שאנו נותנים לו בכלים שברשותינו, ולא מעצם ערכם הכספי או גודלם הפיזי מנקר העיניים של כלים אלה.

כאשר שמעון, שליחו של ישוע, הדריך את הנשים לחיות חיים מבורכים ולהביא שלום לביתם, הוא אמר להן: "וּפְאֵרְכֶן אַל יְהֵא פְּאֵר חִיצוֹנִי שֶׁל מַחְלְפוֹת שֵׂעָר וַעֲדִי זָהָב וּבְגָדִים, 4 אֶלָּא הָאָדָם אֲשֶׁר בְּסֵתֶר הַלֵּב, הַפְּאֵר הַבִּלְתִּי נִשְׁחָת שֶׁל רוּחַ עֲנָוָה וּשְׁקֵטָה אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא מְאֹד בְּעֵינֵי אֱלֹהִים" (הראשונה לפטרוס ג 3-4); — כלומר, שהפאר שלהן יתבסס על פרי רוח הקודש, על התלות בפעולת אלוהים בחייהן.

על מנת להתמקד באלוהים ולא ברכוש וחומרנות, כדאי שנזכור: "מעט, זה המון כאשר אלוהים נמצא בו!"

אבן הבדיל

זכריה ממשיך ואומר: העם ישמח כאשר יראה את זרובבל מחזיק בידו את אבן הבדיל.

מהי "אֶבֶן הַבְּדִיל"?

א. שם נרדף לאבן הראש. זאת האבן הנבדלת מלכתחילה לסיום הבניין.

זו לא אבן האנך, מכיוון שאמצעי זה היה בשימוש בהתחלת הבנייה. הוא אינו בהכרח מתקשר לסיום הבנייה.

ב. אבן הבדיל יכולה להיות אבן אשר עליה כתובה הקדשת הבניין, כתובת זיכרון לדורות.

בכל מקרה, הקשרה של האבן נעוץ בסיום בניית בית אלוהים ולכן האירוע משמח.

עיני ה'

באמצע פסוק 10 זכריה מציין את תשובת המלאך בנוגע לשבעת הנרות של המנורה:

שבעה הנרות מסמלים את עיני ה' הרואות כל דבר המתרחש על פני היקום: "…עֵינֵי יהוה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ."

עיניים בנבואות התנ"ך מסמלות חכמה וידע.

שבע עיניים מציינות מלוא החכמה והידע.

המסר הוא: ביטחו בה', כי הוא יודע הכול ויכול לעשות הכול.

מפסוק 11-14 זכריה שוב שואל על אודות משמעות הפרטים המופיעים בחזון:

מה משמעותם של שני עצי הזית משני צדי המנורה?

"וַיֹּאמֶר: אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ."

"בְנֵי־הַיִּצְהָר" — כלומר, השניים המשוחים לתפקיד בשם אלוהים ובידי אלוהים.

מה משמעות המילים "הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ"?

מדובר במשרתים שעומדים בשירות של אדון כל הארץ — של אלוהים. הכוונה פה לזרובבל ויהושוע, אשר אלוהים בחר בהם לשרת אותו, האחד בתחום המדיני והשני בתחום הרוחני.

המסר לעם הוא: "אלוהים משח אותם לתפקיד. לכן, היו עמם ועזרו להם! שלומכם תלוי בעזרה וביחס שתתנו להם!"

המסר הזה דומה לכתוב בחזון יוחנן פרק יא:

שם, שתי הדמויות נקראות "עדים" — כלומר, יש עדות על אירוע חשוב שקרה ("עַל־פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל־פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר"; דברים יט 15; ב־קורינתים יג 1).
כאן הם נקראים "זיתים" ו"בני יצהר", כי אלוהים משח אותם לתפקיד.
הם גם נקראים "מנורות", כי העדות שבפיהם נועדה להוות אור שעל פיו יבואו אנשים לנוכחות אלוהים (התגלות א-ב).

זהות שני העדים אינה חשובה, אך משימתם והיחס של בני האדם אליהם היא העיקר.

סיכום שיעור מס' 9:

א. ישנם מספר מסרים עיקריים בחזון הנוכחי:

"לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי," אָמַר יהוה צְבָאוֹת.

שירות לאלוהים לעולם לא יוכל להיות מושלם בכוח אנוש. שירות לאלוהים חייב להיות מבוסס על הדרכת רוח אלוהים ועל כוח אלוהים.

המסר הנוסף הוא: רק מי שרוח אלוהים שוכן בו יוכל לזכות ולראות כיצד מכשולים נפתרים. אין גבול לעושרו של אלוהים, ואין גבול לחסד שהוא ממטיר על ילדיו האמיתיים.

ב. התנ"ך מלא בנבואות — כאלו שהתגשמו וכאלו שיתגשמו בעתיד.

מטרת הנבואות היא להוכיח את ריבונותו הבלעדית של אלוהים ביקום.
מטרת הנבואות היא להציג את תכנית אלוהים, על מנת שרצונו יעצב את מחשבותינו, את חיינו ואת תוכניותינו.

לאור התגשמות הנבואות ב-100% יש לנו ביטחון ללכת על פי רצון אלוהים באש ובמים. — מדוע? — מכיוון שהוא כל־יכול, וכול־יודע, והוא הבטיח להיות עמנו בכל מקום.

ג. מעט, זה המון כאשר אלוהים נמצא בו!

המדד ליופי, לעושר ולהדר אינו נעוץ בחפץ כזה או אחר, אלא בנוכחות אלוהים.

נתפלל שכך נבנה את ביתנו, ועל־פי עקרונות אלו נגדל את ילדינו.

כותרת