ישעיהו הנביא פרק נ"ב 13-15

זהותו ושירותו של עבד ה'

הקדמה

ישעיהו מתאר באופן ברור ומצמרר איך עבד אלוהים הטהור מכל חטא, מקריב עצמו כקורבן כפרת חטאים של עמו ישראל וכלל בני אדם. הקטע המדובר (נ"ב 13-נ"ג 12) הינו הרביעי בספר ישעיה בו מתוארים זהותו, אופיו ופועלו של עבד יהוה (ראה מ"ב 1־9: שליחותו של עבד יהוה. מ"ט 1־13: תיאור הקשיים המתלווים לשליחותו של עבד יהוה, ו-נ' 4־11: עבד יהוה סובל סבל גופני).[1]

עבד אלוהים שמתואר בפסוקים אלה שונה מתיאורים של עבדי אלוהים אחרים בספר (פרק מ"ה – עם ישראל, כורש מלך פרס). עבד האלוהים הזה מתואר כשווה ערך ליהוה עצמו, הוויה אלוהית נוספת המהווה הוכחה לריבוי הוויות בשלמות האלוהית האחת. עבד יהוה זה מעמיד את חייו כקורבן כפרה שיספק סליחת חטאים ליהודים וגויים. הפסוקים הללו הינם התכלית של דבר אלוהים. הם עוסקים בישועה של בני האדם ובשיקום הקשר הקדוש והנצחי שלהם עם אלוהים. הקטע הזה הינו התנ"ך בזעיר אנפין!

האם רק המאמינים בישוע ציפו למשיח אלוהי או שהייתה ציפייה ותקווה למשיח אלוהי בתקופה הקדומה?

מתברר שספרות יהודית מלפני הספירה ציפתה ותיארה משיח אלוהי.[2] קטעים מספר חנוך מפרשים את בן האדם מספר דניאל פרק ז' 13-14 כמשיח אלוהי. לפיכך, התקווה למשיח אלוהי בדמות אדם אינה 'המצאה' גויית.

האם תלמידי ישוע (השליחים) וישוע אימצו את נבואת ישעיה הזו כמתייחסת לישוע?

כן! מחברי הבשורות והאיגרות בספר הברית החדשה היו יהודים ברובם המוחלט, שדברי הנביאים בתנ"ך היו שגורים בפיהם. הם הבינו ללא עוררין שישוע המשיח הוא עבד יהוה אשר ישעיה הנביא ניבא אודותיו (מתי ח' 17; מרקוס ט"ו 28; לוקס כ"ב 37; יוחנן י"ב 38; מע"ש ח' 28-35; אל הרומים י' 16; פטר"א ב' 21-25). השליחים קישרו את ישוע המשיח לנאמר מפי ישעיה בפרקים נ"ב-נ"ג גם מבלי לצטט במפורש את שם הנביא והפרק (מרקוס ט' 12; אל הרומים ד' 25; קור"א ט"ו 3; קור"ב ה' 21; פטר"א א' 19; יוח"א ג' 5). הדיוק המושלם והמופלא אודות זהות המשיח ופועלו מהווים הוכחה נוספת לריבונות כתבי הקודש.[3] 

האם כתבים יהודים עתיקים (רבניים) החשיבו נבואה זו מישעיה נ"ב 13 עד סוף פרק נ"ג כנבואה המתייחסת למשיח?

מאז שנכתב פרק נ"ג בספר ישעיהו (במאה השמינית לפני הספירה) ועד למאה האחת עשרה אחרי הספירה, האמינו רובם המוחלט של הפרשנים היהודים שהקטע מתייחס למשיח ישראל.[4] [5] הם אומנם לא חשבו שמדובר בישוע, אך לדעתם ההקשר היה למשיח.[6] הראשון שיצא נגד הדעה הזו ואף ספג על כך ביקורת קשה מצד שאר הפרשנים בזמנו היה רבי שלמה יצחקי, הידוע בכינוי רש"י (1040־1105).[7] רש"י טען שהקטע מתאר את עם ישראל שסובל בגלל חטאי שאר העמים.[8]

מדוע? רש"י המשיך לפתח את הפשט (שהחל רבי סעדיה גאון), ככלי ניגוח לטענות של המאמינים בישוע אשר פרשו את הטקסט באופן מילולי וראוי על המשיח ישוע.[9]

מדוע רבנים בני תקופתו של רש"י ולאחר מכן אימצו את דעתו של רש"י? "בתקופה ההיא התנהלו עימותים פומביים רבים בין רבנים לבין נוצרים,[10] והאחרונים נעזרו בפולמוס זה בישעיה נ"ג כדי להוכיח שישוע הוא המשיח. מאחר שטענותיהם היו משכנעות, הרבנים התגוננו על ידי כך שהחלו להסב את הקטע לישראל".[11] מבחינתו של רש"י ושאר הרבנים בני תקופתו ואחריו, הם חשבו שבדרך זו הם יצליחו לשמור את הזהות היהודית רבנית של היהודים בגולה. כמה חבל שהרבנים הללו העדיפו לבטל את התקווה המשיחית שבתנ"ך ואת הדרך לישועה ולהחליפה בתורה פרי מחשבת אדם, שאין בה ישועה ורפואה מקללת החטא. אותם רבנים המשיכו את שעשו אבותיהם מהמאה הראשונה – הם המשיכו לצעוד לאבדון ומושכים אחריהם את כל חסידיהם (מתי כ"ג 13-14).

רקע לפרק נ"ב 13-15.

על מנת להבין היטב את הכתוב בישעיה נ"ב 13-15 (ז"א שעבד יהוה הינו אישיות שוות ערך ליהוה, הוויה אלוהית במלוא מובן המילה), חשוב להבין את הרקע מפרק מ"ח. אני אפרט מפרק נ"א.

ישעיה מציין את דברי הניחומים של אלוהים לשארית הנאמנה מעם ישראל (רודפי צדק). אלוהים מנחם את עמו בכך שמדריך אותם להביט אחורה ולראות את נאמנות אלוהים בכל שהבטיח לאברהם (נ"א 1-3). אלוהים ממשיך להרגיע את יראיו ואומר להם שצדקת ה' עוד תצא לאור וציון עוד תיראה יפה כגן עדן (נ"א 3-5). אלוהים מבטיח שלא רק עם ישראל עוד ישוב ויביט אל יהוה וישמור את דברו, אלא כלל הגויים עתידים לירוא את אלוהים ולשרתו. עם ישראל נדרש לא לירוא מבני אדם כי כוחם מוגבל, לעומת כוחו הריבוני של אלוהים (נ"א 6-8). האם אלוהים לא הוכיח את כוחו בהצלה וישועה ממצרים? אותו אלוהים יכול לעשות זאת גם היום (נ"א 9-11).

בפסוקים 12-16 אלוהים ממשיך לנחם ולעודד את שארית עמו. שמעו והטו עיניכם כלפי אלוהים שבכוחו יכול להסיר עמים. אל תפחדו מאדם אלא מאלוהים. מפסוק 17 אלוהים מצווה על שארית עמו להתעורר ולהיווכח מה הוא עושה לישועת עמו ולהגשמת הבטחותיו. בעבר, סבל עם ישראל תחת ידם הלוחצת של הגויים (בעקבות נטישת תנאי הברית שאלוהים כרת עם ישראל בסיני), אך כעת אלוהים קורא לעמו להתעורר ולראות איך הוא עתיד להסיר את חרפתם ולהעניש את הפוגעים בהם (נ"א 17-23).[12]

בפרק נ"ב הנביא ישעיה ממשיך לעודד את עם ישראל וקורא להם ללבוש את עוזם, הלא הוא אלוהם ולשרתו על פי יעודם. חוזקו של עם ישראל ותפארתו, באלוהיו. כשעם הבחירה יחזור בתשובה כנה ויסיר את עורלת ליבו, ז"א, ילבש את עוז אלוהים, לא יהיה יותר טמא בעיר אלוהים ולא ילך עם הבחירה שוב לשבי (נ"ב 1-3).

הנביא מזכיר לעמו את מעללי העבר. צרותיהם נובעים מחטאיהם וכאשר עם בחירתו של אלוהים נעשק, שם אלוהים מנואץ בגויים.

לפיכך, ולמען שמו, אלוהים עתיד לפעול (יחזקאל ל"ו 16-32).

א. אלוהים יקיים את הבטחותיו לעמו. יביאם אל הנחלה ויגאל את ירושלים.

ב. אלוהים ישיב[13] את גואל העולם, הלא הוא המשיח, אשר את בואו כל עין תראה, כי כל הבריאה תושפע מכך. הביטוי עין בעין (במדבר י"ד 14) מציין קרבה. ואכן כך יהיה היחס בין הגואל המושיע לעמו ישראל בשובו.[14]

לאור ההבטחה הנפלאה הנוגעת לישועת ישראל וכלל העמים, נדרשים בני ישראל להיטהר. חלק מהיטהרותם זה לצאת מגלותם ולהגיע לנחלתם המובטחת ושם לקבל את גואלם בלב מוכן. לאורך כל תהליך הכניעה והציות לאלוהים, יכול העם להיות בטוח שאלוהים הולך לפניהם ומכין את דרכם.[15]

בפרק נ"ב 13 עד סוף פרק נ"ג, הנביא ישעיה מתאר בפירוט רב את זהותו ופועלו של עבד יהוה, זרוע יהוה שעתיד להושיע את עם ישראל ושאר יראי אלוהים. על הקורא לזכור בכל עת שישעיה ציין במפורש שהמשיח, הגואל עתיד למלא את ישועת ישראל והצלתה, בשובו.

מכאן, ישעיה הנביא מרמז על לפחות שתי הופעות הקשורות למשיח, ומרמז באופן גלוי שהגואל הוא יהוה.

המסר המרכזי של ישעיה הנביא ברור. הגואל הינו אלוהים בכבודו ובעצמו ולכן העם יכול להימלא ברנן ושמחה (נ"ב 8-9).[16] לפיכך, אל לעם ישראל לשים ביטחונם ואמונתם במלכים בשר ודם אלא באלוהים בלבד.

כמו כן, מכיוון שהגואל הינו אלוהים והוא עתיד לשוב, נדרשים כל השומעים להתכונן למפגש עם גואלם.

הרנן והשמחה בעקבות התקווה המשיחית הזו אינה מנת חלקם של בני תקופתו של ישעיה, אלא גם מנת חלקנו היום, יראי האלוהים היודעים את זהותו של המשיח האמיתי, ישוע.

 

פרק נ"ב: 13-15

  1. הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאוֹד.
  2. כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן־מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתוֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם. 
  3. כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם, כִּי אֲשֶׁר לא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ."

 

תוכן עניינים: זהותו ופועלו של עבד יהוה

א. זהותו של עבד יהוה והצלחתו (פ. 13)

ב. שירותו של עבד יהוה בהופעתו הראשונה (פ. 14)

ג. שירותו של עבד יהוה בהופעתו השניה (באחרית הימים) (פ. 15)

 

 

 

 

 

 

 

פרשנות מבארת לישעיה נ"ב 13-15:

א. זהותו של עבד יהוה והצלחתו בעתיד (פ. 13)

"…הִנֵּה[17] יַשְׂכִּיל[18] עַבְדִּי, יָרוּם[19] וְנִשָּׂא[20] וְגָבַהּ[21] מְאוֹד."

הנביא פותח במילה: "הנה" כדי למשוך את תשומת לב הקוראים לאישיות מיוחדת. הנביא רוצה שכולנו כעת נדע מי הוא האחד המדובר עליו בפרק נ"ב 6: לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי; לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי-אֲנִי-הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי."

מי המדבר? מי הוא "הנני"? כעת הנביא מציג לפנינו על מי מדובר.[22]  אחרי הכל, האישיות הזו, העבד-יהוה הזה, לוקח על עצמו את חטאי בני אדם ויהווה מוקד להשתוממות ופליאה בעיני כל מלכים ושליטים.[23]

על מנת לקבוע בוודאות מוחלטת את זהותו של עבד-יהוה (נתון מכריע להבנת ספר ישעיה), עלינו ללמוד את הפסוקים בספר ישעיה בהם הנביא משתמש במילים: 'רם ונישא', 'גבה'. 

בפרק ו' פסוק 1 כתוב: "בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא; וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-הַהֵיכָל." ישעיה הנביא מתאר את המחזה הנפלא שבו הוא ראה בחזון את אלוהים יושב על כיסא רם ונישא. באותו מעמד נקרא ישעיה לבשר את דבר אלוהים לעמו. יוחנן השליח מציין באיגרת יוחנן י"ב 38-41, שישעיה ראה את כבוד ישוע. ז"א, ישוע מתואר כיהוה לכל דבר וענין.

בפרק ב' פסוק 2 כתוב: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם." הנביא ישעיה מציין את עליונותו של אלוהים בכך שישב בביתו שבירושלים. בית אלוהים שבירושלים יעמוד בראש הגבעות (סימן לעליונות וריבונות), ואליו ינהרו כל הגויים להשתחוות לפניו ולשמוע מפיו.

בפרק נ"ז פסוק 15 כתוב: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ: מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן; וְאֶת-דַּכָּא וּשְׁפַל-רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים". הנביא מדגיש את יכולתו של אלוהים להחיות ולרפא בכך שמציין את דרגתו ועליונותו.

לעומת הפסוקים הללו, הנביא מציין בפסוקים אחרים מקרים בהם בן-אנוש או השטן בעצמו ניסו בגאוותם לקחת את מקומו של אלוהים או להחשיב עצמם שווים לו.

פרק ב' פסוק 12 כתוב: "כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת עַל כָּל-גֵּאֶה וָרָם; וְעַל כָּל-נִשָּׂא וְשָׁפֵל." הנביא ישעיה מנבא שאלוהים עתיד להכות את הגאים החושבים שהם אדונים על חייהם וריבוניים בעולם.[24] במילים פשוטות, אלוהים עתיד להעניש את המורדים נגדו וחפצים לאחוז בתואר שאינו שלהם. רק אלוהים רם ונישא, וכל אדם ששואף לכך הריהו חוטא ובן-שטן.

פרק נ"ז פסוק 7 כתוב: "עַל הַר-גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ; גַּם-שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח." הנביא מוכיח את עמו שלא בחל בכל אמצעי רע ושפל כדי להשפיל את אלוהים. פסגות הרים וגבעות נחשבו למקום משכן אלים, ושם עובדי אלילים נהגו לבנות את מקדשיהם ומזבחיהם. תלונתו של אלוהים כלפי עמו שהם אימצו את עבודת האלילים של הגויים. גם כאן המילים 'גבוה' ו'נישא' מתייחסים למקום הראוי לאלוהים.

ישעיה פרק י"ד פסוקים 12־15 כתוב: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל-גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל אָרִים כִּסְאִי; וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן .אֶעֱלֶה עַל-בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.  אַךְ אֶל-שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל-יַרְכְּתֵי-בוֹר."

בפרק י"ד הנביא ישעיה מתאר את העונש העתיד לבוא על מלך בבל. גאוותו ושחצנותו של מלך בבל לא ידעה גבול. מלך בבל התנהג באופן הדומה לדמות אחרת, עתיקה, ששמה הילל בן שחר, הלא הוא השטן בכבודו ובעצמו.[25] מכיוון שמלך בבל דמה באופיו לשטן, תיאר הנביא ישעיה את השטן וסופו וכך רמז למלך בבל את גורל אחריתו ושל הדומים לו. (במקור, השטן היה מלאך בעל דרגה גבוהה ביותר. השטן חטא בחטא גאווה ורצה את מקומו של אלוהים. בגלל חטאו סולק השטן ודינו נחרץ לעולם. דוגמאות נוספות ראה ־ י' 33; י"ג 11,19; ט"ז 6; כ"ג 9).

 

 

 

המסקנה מפסוק 13:

בחינת הפסוקים הללו מביאה אותנו למסקנה ברורה: אלוהים בלבד ראוי לשבת על כיסא רם ונישא וגבה מאוד.[26] כל ניסיון של בן אנוש או גורם כלשהו אחר לקחת את מקומו של אלוהים או להחשיב עצמו שווה לו יחשב למרידה ומלחמה נגד אלוהים שסופה חמור (משלי ל' 13).

לאור הנתונים הללו ניתן לקבוע בבירור שבפרק נ"ב פסוק 13 עבד יהוה הוא הוויה אלוהית לכל דבר וענין. מכיוון שהדובר מכריז שעבד יהוה הינו עבדו, ומכיוון שהעבד עצמו הינו אל, ניתן לקבוע שקיים ריבוי בשלמות האלוהית האחת.

עלינו להישאר ממוקדים בהקשר: הגואל של עם ישראל והעולם אשר מסוגל להביא שלום אמיתי ופתרון לכל תחלואי החברה בישראל ובעולם הוא הגואל, המשיח והוא אלוהים בכבודו ובעצמו.

פסוק 13 מהווה הוכחה לכך שהשלמות האלוהית האחת מורכבת ממספר הוויות שוות ערך (בשלב זה ניתן לראות בבירור שתי הוויות).

אלוהים (מפי הנביא ישעיהו) מתאר את זהותו, פועלו ומעלותיו של עבדו. עבד ה' מורם ונישא מכולם.

מדוע? כי הוא ישכיל!

העבד הזה יעשה את רצון אלוהים במלואו, עד תום! ומסיבה זו הוא ירום, יינשא ויהיה גבוה מאוד (יהושוע א' 8, ירמיה י' 21).[27] [28] הנביא ירמיהו משתמש באותה מילה – "השכיל", כדי לתאר את מלך המשיח, את הצמח הצדיק שיֵצא מבית דוד, ימלוך על יהודה וישראל ויביא שלום לאזורנו ואף מכנה אותו בשם: "יהוה צדקנו" (ירמיהו כ"ג 5־6, זכריה ג' 8).

עבד יהוה ישכיל, משמע, הוא יצליח למלא את כל הדרישות לקיום רצון אלוהים. ז"א, הוא יצליח למלא את כל הדרישות כדי להגשים את תוכנית הישועה של אלוהים לבני אדם. מסיבה זו הנביא מעודד אותנו – רננו! (נ"ב 8-9).

מכיוון שעבד ה' מתואר כרם ונישא, כצדיק ומשכיל, הרי שהוא זהה בדרגתו, ערכו ומעמדו ליהוה! דרגתו של עבד ה' תעלה על כל דרגה אנושית. כל עיני אנוש עתידות להביט בו (ראה ישעיהו מ"ה 23; נ"ב 8; ירמיהו כ"ג 5; תהילים ק"י 1, אל הפיליפים ב' 9; אל הקולוסים ג' 1; עברים א' 3; ח' 1; י' 12; י"ב 2, פטר"א ג' 22).

בעוד בפסוק 13 הנביא ישעיה מוכיח שעבד יהוה זהה בערכו ודרגתו ליהוה, וכך מלמדנו שהשלמות האלוהית האחת כוללת מספר הוויות, בפסוקים 14-15, הנביא ישעיה מציין את שירותו של עבד יהוה. אנו ניווכח לראות שפסוק 14 התגשם בהופעתו הראשונה של ישוע כמשיח (במאה הראשונה לספירה), ופסוק 15 יתגשם בעתיד, באחרית הימים עת ישוב המשיח ישוע ארצה להקים את ממלכתו הארצית בת 1000 השנים.

 

ב. שירותו של עבד יהוה בהופעתו הראשונה כמשיח (פ. 14)

  1. "כַּאֲשֶׁר שָׁמְמו[29]ּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן־מִשְׁחַת[30] מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתוֹאֲרוֹ[31] מִבְּנֵי אָדָם." 

בפסוקים 14-15 הנביא ישעיה מתאר אניגמה, תופעה קשה להסבר, לא הגיונית. בעיני יהוה, עבדו נישא ורם, שווה לו בערכו. לעומת זאת בעיני אדם, עבד יהוה נחשב מושחת וחסר ערך. אנשים רבים נבהלו, נדהמו והזדעזעו למראך (שממו – יחזקאל י"ב 19; כ"ו 16; כ"ז 35; כ"ח 19). מראך ותוארך נראו כאדם מושחת, ז"א סובל, פגוע ופצוע. אתה, עבד יהוה נראה כה רע עד כי אינך ראוי להיקרא – איש![32] למרות תוארך הנחות מבחינה חיצונית, פעולותיך מצביעות על זהותך האמיתית (ראה תיאור מפורט יותר בפרק נ"ג).

לאורך כל פרק נ"ג, הנביא ישעיה מפרט פירוט רב ועשיר את הסיבה לשמה עבד יהוה סבל והושחת. סבלו ופצעיו הם המחיר שהוא נשא על הצלב בעבור חטאיי וחטאיך. עבד יהוה משלם בדמו וחייו את העונש המגיע לנו. הוא נושא על עצמו את מוסר שלומנו (נ"ג 5). עבד יהוה הינו שה האלוהים המשמש כזבח המושלם לכפר על חטאות בני אדם. הוא עבד יהוה הסובל את זעם אלוהים הראוי לחוטאים. הוא הנושא את הקללה על העץ המיועדת לי ולך בקורבן חייו. אנו מזדכים בגלל אמונתנו בו. ובעקבות אמונתנו, אנו זוכים ללבוש את צדקתו, שכעת נחשבת לצדקתנו (בראשית ט"ו 6, אל הרומים י' 9-10, קור"ב ה' 21). מכיוון שכל בני אדם חוטאים (ישעיה נ"ג 6, אל הרומים ג' 23), עבד יהוה חייב להיות יהוה, שווה בערכו לאלוהים, כדי שיהיה מתאים להוות קורבן כפרת חטאים, המסיר את קללת החטא מעל המאמינים בו, ובכוחו יחדש גם את הבריאה.

האדון ישוע המשיח הגשים את השירות הזה כאשר בא לעולם דרך לידת הבתולין ממרים, ועלה על הצלב למות כשה אלוהים. זהותו ושירותו הוכחו גם בתקומתו מן המוות לאחר שלושה ימים (דניאל ט' 26-27, יוחנן כ'-כ"א, אל הרומים א' 1-7).

האם אתה מכיר את המשיח ישוע, בן האלוהים? האם אתה מאמין בו ו'לובש את צדקתו'?

ומה תהיה אחריתם של המתעלמים והדוחים את עבד יהוה? על כך הנביא עונה בפסוק הבא.

 

ג. שירותו של עבד יהוה בשובו (הופעתו השניה), באחרית הימים (פ. 15).

  1. "כֵּן יַזֶּה[33] גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ[34] מְלָכִים פִּיהֶם, כִּי אֲשֶׁר לא־סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לא־שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ."[35]

 

על סמך מה ניתן לקבוע שפסוק 15 מתייחס לנבואה שתתגשם באחרית הימים, בעת שובו של המשיח ישוע ארצה?

חלק ניכר מהנבואות אודות המשיח כוללות בתוכן את פועל המשיח בהופעתו הראשונה והשניה גם יחד. הקורא יכול להפריד ולקבוע איזו נבואה קשורה לאיזו הופעה, על פי הנלמד בכתבי הקודש. בהופעה הראשונה המשיח בא כדי להיות שה כפרת החטאים שלנו, ובחזרתו הוא עתיד להסיר את אויביו מעל פני האדמה ולהקים את מלכותו הארצית. העיקרון הזה מהווה כלי יעיל ובטוח לחלוקה נכונה של הנבואות אודות המשיח.

בני תקופתו של ישעיה לא ידעו במדויק את פרק הזמן בין הופעותיו של המשיח. עבורם זה היה כמו מבט מן הצד על שתי פסגות הרים. הצופה רואה שתי פסגות אך אינו יודע מה המרחק ביניהן.

לדוגמא: ישעיה ס"א 1-3. האדון ישוע ציטט את פסוק 1 וחצי מפסוק 2 בבית הכנסת בנצרת (לוקס ד' 16 ואילך), ואז אמר שהדבר התגשם!. האדון ישוע לא המשיך לצטט את נבואת ישעיה אלא עצר לפני המילים: "…ויום נקם…", ללמדנו שהחלק שישוע לא ציטט מחכה להגשמה עתידית. משפט אלוהים על דוחי ישועתו יתקיים בעתיד, עת ישוב המשיח ישוע ארצה.

כך נכון הדבר בנבואת זכריה הנביא בפרק ט' 9-10. האדון ישוע הגשים את פסוק 9 כאשר נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות. פסוק 10 יתגשם בשובו ארצה באחרית הימים.

להלן מראי מקום של נבואות אודות המשיח, הכוללים בתוכם את אירועי הופעתו הראשונה והשניה של המשיח בארץ: ישעיה ס"א 1-3, זכריה ט' 9-10, ישעיה ט' 5-7, מיכה ה' 1-6, דניאל ט' 24-27 ועוד.

 

הפועל "יַזה" מציין פעולת טלטול, הרעדה, זעזוע התזה (ויקרא ט"ז 14 – הכהן המזה את הדם מטלטלו וזורקו וגם מזעזע ומנענע את אצבעו[36]). עבד יהוה עתיד לטלטל, לזעזע ולהרעיד גויים רבים. הנביא יתכן שמשתמש במילה זו כי חלק מתפקיד המשיח זה כהן (אל העברים ט'-י').[37] מלכים אשר יראו את פעולתו של עבד יהוה ימלאו תדהמה ופיהם ייסכר (תהילים ק"ז 43). כדרך הבריות, שכשהן רואות פלא גדול, כוח הדיבור ניטל מהן מרוב התרגשות. כולם יתמהו על הצלחתו וכוחו הריבוני של עבד יהוה. מעשיו של עבד יהוה ברמה הכלל עולמית יהיו פעולות שאוזן ועין אדם לא ראתה ושמעה מעולם. מעשיו של עבד יהוה לא יהיו בסתר. משפטו על בני האדם וישועתו לילדיו יהיו מעשים שכל עין תראה וכל אוזן תשמע. פעולותיו של המשיח ישוע בעת חזרתו ארצה מפורטות לאורך כתבי הקודש (ישעיה ב' 12-22, ס"ג 1-5, מתי כ"ד 27-31, התגלות י"ט 11-21 ורבים נוספים).

מה היו צריכים להבין בני דורו של ישעיה?

חיזרו בתשובה מיד! היכנעו לדבר אלוהים והיו מוכנים לפגוש את הגואל.

מה אנו נדרשים להסיק בקוראנו היום את הפסוקים הללו?

היכנע למשיח ישוע היום ותתברך בישועה שהוא מציע, כי בחזרתו, כל שירותו יתמקד בהסרת אויביו. אנא, נשק את בן האלוהים כעת (תהילים ב'), ובטח בו כדי שלא תחווה את שבטו.

 

סיכום

המסקנה המתבקשת מפרק נ"ב 13-15 קשה לעיכול והפנמה, אבל היא מסר הבשורה של כתבי הקודש.

א. עבד-יהוה הוא ישוע המשיח, בן האלוהים.

פסוקים אלו הינם הוכחה נוספת לריבוי הוויות בשלמות האלוהית האחת.

הלימוד הרבני דוחה את המשיח האמיתי ולכן הוראתו חסרת ישועה ומובילה לאבדון (ראה מתי כ"ג 13-14. במיוחד בנוגע לנבואות משיחיות)

האם אתה נכנע לאמת הכתובה או לפרשנות רבנית חסרת ישועה?

 

ב. בהופעתו הראשונה כמשיח, האדון ישוע בא כאדם דרך לידת הבתולין ממרים, כדי לשלם על הצלב את מחיר צדקתנו ושלומנו. האדון ישוע קם מן המתים וניצח את המוות.

מי שמקבל את ישוע כאדון ומושיע, יקבל את צדקת המשיח לזכותו, וייוושע. האם לבשת באמונה את צדקת המשיח ישוע?

 

ג. בשובו ארצה באחרית הימים, המשיח ישוע ישפוט ויסיר מעל פני האדמה את דוחי הישועה.

דוחי ישועת אלוהים נשפטים לאבדון נצחי באגם האש.

ומה איתך? האם אתה מחכה לגואל או לשופט? האם אתה יודע לבטח היכן תבלה את הנצח?

היום זה יום ישועה – אל תדחה זאת למחר.

[1] MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary,  (Nashville, Tennessee: Thomas Nelson, 2005), 824.

 

[2] Boyarin, Daniel. The Jewish Gospels. The Story of the Jewish Christ. (New York, U.S.A: The New Press, 2012), 78-80. (studies on the book of Enoch)

 

[3] Ibid., 824.

 

[4] Menachem, Kohen. Mikraot Gedolot, (Jerusalem: Keter, 2003), 332. (תרגום יונתן מייחס את נ"ב 13 למשיח)

 

[5] Keil & Delitzsch. Commentary on the Old Testament, Volume 1. The Pentateuch (Grand Rapids, Michigan: Eerdmans, 1991), 303.

 

[6] Fruchtenbaum, Arnold G. The Messianic Prophecies in the Tanach (Hebrew Version). (Jerusalem: Yanets, 2009), 163-71. (יונתן בן עוזיאל – תרגום יונתן מהמאה הראשונה לספירה, רבי דון יצחק אברבנאל מהמאה השש-עשרה מציין שהיו רבים שאחזו בדעתו של יונתן בן עוזיאל. ספר הזוהר המשויך לרבי שמעון בר יוחאי מהמאה השניה או לרב ספרדי מהמאה ה-13, מציין התייחסות למשיח. תלמוד בבלי סנהדרין צח ב. במדרש תנחומא לספר במדבר א' 2 נאמר: "…רבי תנחומא אומר: אין איש הנאמר כאן אלא משיח בן דויד שנאמר: הנה איש צמח שמו, תרגום יונתן הוא גברא משיחא, וכן נאמר: איש מכאובות וידוע חולי". ספר הגילגלים מייחס את ישעיה נ"ב 13 ל"מלך המשיח". החכם יפת בן עלי הלוי מהמאה העשירית טוען שדיעה זו היתה השלטת ביהדות במאה העשירית. בבראשית רבה של רבי משה הדרשן מהמאה ה-11 הוא מייחס את ישעיה נ"ב13 ו-נ"ג אל המשיח. מצטרף לדיעה זו רבי טוביה בן אליעזר (במדרש "לקח טוב", פסיקתא זוטרא) על ישעיה נ"ב 13. כמו כן רבי משה בן מימון, הרמב"ם. גם הוא מייחס במאמריו (באיגרת תימן) את ישעיה נ"ג למשיח, אך לא לישוע.

 

[7] Ibid., 71.

[8] Menachem, Kohen. Mikraot Gedolot, (Jerusalem: Keter, 2003), 332. Rashi – The 'servant of the Lord' is the righteous people of the nation of Israel. Rabbi David Kimkhi, Rabbi Avraham Even Ezra, Rabbi Yosef Kara, Rabbi Isaiah Miterani, Rabbi Yosef Kaspi. All those Rabbi's emphasizes that the Servant of the Lord is not Jesus!

 

[9] Sailhamer, John H. Introduction to Old Testament Theology. A canonical Approach. Pg. 134-5.

 

[10] Friedland, Rachmiel. What the Rabbies Know about the Messiah. (Jerusalem: Yanets, 2013), 13.

[11] Fruchtenbaum, Arnold G. The Messianic Prophecies in the Tanach (Hebrew Version). (Jerusalem: Yanets, 2009), 169-71.

 

[12] Walvoord & Zuck. The Bible Knowledge Commentary, (Wheaton, IL: Victors Books, 1984), 1106.

 

[13] Isaiah knew (by the Holy Spirit), that the Messiah will be rejected and will return to rule

 

[14] The MacArthur Bible Commentary (Isaiah 52:8).

 

[15] Khacham, Amos. Isaiah, Mosad Harav Kook. (Jerusalem: Hamakor Ltd., 1984), 564.

 

[16] רנן ושמחת גאולה מתחברים לנאמר בשירת האזינו בספר דברים ל"ב 43. הרנינו גויים עמו.

 

[17] “הֵן הֵן־ הֶן־,” HALOT, 1:251. (Behold)

[18]  “שׂכל,” HALOT, 3:1329. (To achieve success, הצליח)

[19]  “רום,” HALOT, 3:1202-1203. (To be exalted)

[20]  “נשׂא,” HALOT, 2:726. (To be elevated מלכות)

[21] “גבהּ,” HALOT, 1:170-171. (To be exalted)

[22] Motyer, J.A. The Prophecy of Isaiah. (Leicester, UK: Inter-Versity Press, 1999), 424.

 

[23] Oswalt, John N. The Book of Isaiah, Chapters 40-66, (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1998), 378.

 

[24] Oswalt, John N. NICOT. The Book of Isaiah Chapters 1-39. (Grand Rapids, MI. 1986), 125-6.

 

[25] Ibid., 320-1.

[26] Barnes, Albert. Notes on the Old Testament. Isaiah Vol. II, (Grand Rapids, MI: baker, 1971), 255.

 

[27] Oswalt, John N. The Book of Isaiah, Chapters 40-66, (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1998), 378.

 

[28] Walvoord & Zuck. The Bible Knowledge Commentary. Old Testament. (Wheaton, IL: Victors Books, 1985), 1107.

 

[29] “שׁמם,” HALOT, 4:1564. In the face of persecution or conviction of a crime, to shudder, be appalled.

[30] “מִשְׁחַת,” HALOT, 2:644. (Corrupt, ugly in form, Inhumanly deform)

 

[31] “תֹּאַר,” HALOT, 4:1676-1677. (A disfigured appearance).

 

[32] Keil & Delitzsch. Commentary on the Old Testament, Volume 1. The Pentateuch. Grand Rapids, Michigan: Eerdmans, 1991. Pg. 307

 

[33] “נזה,” HALOT, 2:683. Sprinkle (According to Targum Yonatan – יבדר meaning: will spread out, scatter. – sprinkle, tremble)

[34] “קפץ,” HALOT, 3:1118. (Shut). According to Targum Yonatan – ישתקון meaning: shut their mouth, will not speak.

[35] “בין,” HALOT, 1:122. (Behave intelligently)

[36] Khacham, Amos. Isaiah, Mosad Aarav Kook, (Jerusalem: Hamakor Ltd., 1984), 567.

 

[37] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary. Isaiah – Ezekiel. Vol. 6, (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1986), 306.