נחמיה פרק ג'

נחמיה פרק ג'
בניית שערי ירושלים

לאחר שנחמיה סקר בסיור הלילי את כל חומת ירושלים ההרוסה על כל שעריה השרופים, הוא החל מיד בשיקום ההריסות.

פרק ג נראה לקורא הלא מיומן כפרק המלא בנתונים "משעממים", כמו מסד נתונים, ולכן רבים מהקוראים חולפים על פרק זה במהרה. לעומת זאת, מי שרגיש לדברים האהובים על אלוהים מבחין מיד כי הפרק הוא מיוחד.

נחמיה מקדיש פרק שלם לתיאור בניית חומות ירושלים ושעריה.

הוא מבטא את אהבתו לירושלים (לא כמו סנבלט החורוני, טוביה העבד העמוני וגשם הערבי) בכך שהוא מפרט כל שלב, ולו הקטן ביותר, בבניית העיר. נחמיה מתנהג כמו הורה שרוצה לדעת כל פרט קטן שקורה בחיי ילדו — גם נתונים שכל אדם זר היה משתעמם מהם עד מאוד.

נחמיה ידע שאלוהים אוהב את שערי ציון (תהילים מח, פז; התגלות כא).
פסוקים 1-4:

1 "וַיָּקָם אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וַיִּבְנוּ אֶת שַׁעַר הַצֹּאן, הֵמָּה קִדְּשׁוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו, וְעַד מִגְדַּל הַמֵּאָה קִדְּשׁוּהוּ, עַד מִגְדַּל חֲנַנְאֵל;   2 וְעַל־יָדוֹ בָנוּ אַנְשֵׁי יְרֵחוֹ, וְעַל־יָדוֹ בָנָה זַכּוּר בֶּן־אִמְרִי;   3 וְאֵת שַׁעַר הַדָּגִים בָּנוּ בְּנֵי הַסְּנָאָה, הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו, מַנְעוּלָיו וּבְרִיחָיו;  4 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה בֶּן־הַקּוֹץ, וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן־בֶּרֶכְיָה בֶּן־מְשֵׁיזַבְאֵל, וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק, צָדוֹק בֶּן־בַּעֲנָא…"

נחמיה מתחיל את תיאור שיקום שערי ירושלים וחומותיה בנתונים הבאים:

א. תיאור הבונים;

ב. שם השער הראשון;

ג. הפעולה הראשונה שנעשתה במלאכת שיקום החומות והשערים.

שימו לב כיצד כל אחד מהנתונים הללו משליך על ישוע המשיח!
א. תיאור הבונים:

הראשונים שנדרשו להפשיל שרוולים, לחפור באדמה, להרים אבנים ולבנות את חומת ירושלים והשער הראשון היו הכוהן הגדול ושאר הכוהנים.

פעולתם של המנהיגים הרוחניים היוותה דוגמה ומופת לשאר בני העם.

אם הכוהן הגדול ושאר הכוהנים בונים את החומות והשערים, משמע שזהו רצון אלוהים, ועל העם לנהוג כמוהם. הכוהנים לא התלוננו על האבק והעפר. הם משרתי אלוהים ואינם בוררים את העבודה שאלוהים מעמיד לפניהם.

נתונים אלו מלמדים אותנו שמדריכים, מורים ונציגי אלוהים, אינם יכולים להסתתר מאחורי אצטלות של…"אני רק מזיז ניירת!", "אני רק מלמד, ואחרים צריכים לעשות את השאר…"

אלוהים נתן מתנות שירות שונות לכל אחד מילדיו, אך אף אחד אינו פטור מעבודה מאומצת.
איך הדבר מתקשר לישוע המשיח?

ישוע הוא הכוהן הגדול שלנו. כוהן גדול אשר נכנס לקודש לא עם דם פרים או כבשים, אלא בדמו שלו, להציג כפרת חטאים נצחית עבור אלו המאמינים בו (אל העברים ט 11-14: "11 אֲבָל הַמָּשִׁיחַ, בְּבוֹאוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, עָבַר בְּמִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה יָדַיִם — כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַבְּרִיאָה הַזֹּאת 12 וּבְדָמוֹ הוּא, וְלֹא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִשִֹיג פְּדוּת עוֹלָמִים; 13 שֶׁכֵּן אִם דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים וְאֵפֶר הַפָּרָה, בְּהִזָּרְקָם עַל הַטְּמֵאִים, יְקַדְּשׁוּ עַד כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַגּוּף, 14 עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הִקְרִיב עַצְמוֹ לֵאלֹהִים בְּרוּחַ עוֹלָמִים וּבְלֹא מוּם — יְטַהֵר אֶת מַצְפּוּנֵנוּ מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת כְּדֵי שֶׁנַּעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים חַיִּים").

ישוע לא בא לעולם לעשות "עבודה משרדית", אלא מסר את נפשו ודמו כתשלום כפרת חטאינו (זכריה ג; ישעיהו ד).
ב. שם השער הראשון:

השער הראשון ששופץ  היה "שער הצאן" (חשוב לציין שאין טעם לבנות שער באין חומות). דרך שער זה הכניסו את כל החיות המיועדות לקורבן.

במילים פשוטות: העבודה החלה על־ידי הכוהנים, ודרך השער שהם בונים יכניסו את הקורבנות אשר ישמשו לטיהור העם מטומאת חטאים.
איך הדבר מתקשר לישוע המשיח?

1. כאשר יוחנן המטביל ראה את ישוע הוא אמר: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם" (יוחנן א 29).
2. ישעיה הנביא מכנה את עבד יהוה — ישוע המשיח — בתיאור "שֶּׂה" (ישעיה נג).
3. יוחנן השליח מקדיש פרק שלם לתיאור ישוע המשיח כרועה הטוב. ישוע אמר על עצמו בבשורת יוחנן י 7, 9: "אֲנִי הוּא שַׁעַר הַצֹּאן… אֲנִי הַשַּׁעַר. אִישׁ אִם יִכָּנֵס דַּרְכִּי — יִוָּשַׁע."

ג. הפעולה הראשונה שנעשתה במלאכת שיקום החומות והשערים:

הפעולה הראשונה שנעשתה הייתה הקדשת השער. משמע — הכוהנים ביקשו את ברכת אלוהים על עבודתם והכריזו שכל הפעולה היא פעולת קודש הנעשית לכבוד אלוהים. לכן כל העוסקים בה צריכים להיות לא רק מיומנים מבחינה מקצועית, אלא ראויים גם מבחינה רוחנית.

השער והעבודה הוכרזו מיוחדים ונבדלים לאלוהים. בפעולתם זו, הכוהנים לימדו את כל המשתתפים במלאכת הבנייה: כל מי שעוסק במלאכה או עובר בשערים, עליו לדעת כי ידיו ולבו צריכים להיות ראויים לעבודת אלוהים.

רק שער אחד הוקדש: "שער הצאן". אם תחילת העבודה מבורכת, גם אחריתה תתברך!
איך הדבר מתקשר לישוע המשיח?

כאשר אנו פועלים על פי רצון אלוהים לאור דברו ומקדישים כל דבר על מנת שיפאר את האדון, כי אז מלאכתנו מבורכת ואלוהים מעניק את כוחו להמשיך בה עד סיומה הטוב.

הלוואי שכך נפעל בכל פעולה שאנו עושים בשם אלוהים ולכבוד אלוהים!

היום אנו לא בונים את חומות ירושלים, אך אנו כן בונים, ובכל עת, את גוף המשיח. כל מאמין הוא אבן בניין הקהילה. אם נתמיד לשים את ישוע במרכז חיינו, כי אז מלאכתנו בבניית גוף המשיח תהיה פוריה ומבורכת.

בתקופה זו אנו בונים ומשפצים את בית התפילה שלנו. הלוואי שידינו תהיינה נקיות, כך שאלוהים יברך את כל העבודה בביתו!

מעניין אותי לדעת מה הרגיש כל פועל כאשר עבר בשער הצאן, הראשון שנבנה. האם חקר את לבו? האם הרהר לרגע על אודות ניקיונו הרוחני לפני שנכנס?

מה אנו מרגישים כאשר באים לבית הקהילה, בעת שעוברים את דלת הכניסה? האם מחסירים פעימה? האם חוקרים את לבנו? האם כל הווייתנו מוקדשת לאלוהים? האם נמהר להתוודות על חטא לפני שנבוא לפני אלוהים? הלוואי שכן, כי כך אנו מפארים את אלוהים – כאשר מצייתים לדברו.

 

רשימת הבונים

בהמשך הפרק עד פסוק 32 נחמיה מפרט אילו משפחות השתתפו במלאכת שיקום החומות והשערים:

5 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיקוּ הַתְּקוֹעִים, וְאַדִּירֵיהֶם לֹא הֵבִיאוּ צַוָּרָם בַּעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם;  6 וְאֵת שַׁעַר הַיְשָׁנָה הֶחֱזִיקוּ יוֹיָדָע בֶּן־פָּסֵחַ וּמְשֻׁלָּם בֶּן־בְּסוֹדְיָה, הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וּמַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו;7 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק מְלַטְיָה הַגִּבְעֹנִי וְיָדוֹן הַמֵּרֹנֹתִי אַנְשֵׁי גִבְעוֹן וְהַמִּצְפָּה, לְכִסֵּא פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר; 8 עַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק עֻזִּיאֵל בֶּן־חַרְהֲיָה צוֹרְפִים,  וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶּן־הָרַקָּחִים, וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלָיִם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה; 9 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק רְפָיָה בֶן־חוּר, שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלָיִם; 10 וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיק יְדָיָה בֶן־חֲרוּמַף וְנֶגֶד בֵּיתוֹ, וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חַטּוּשׁ בֶּן־חֲשַׁבְנְיָה; 11 מִדָּה שֵׁנִית הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן־חָרִם וְחַשּׁוּב בֶּן־פַּחַת מוֹאָב, וְאֵת מִגְדַּל הַתַּנּוּרִים;  12 וְעַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק שַׁלּוּם בֶּן־הַלּוֹחֵשׁ שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ יְרוּשָׁלָיִם, הוּא וּבְנוֹתָיו; 13 אֵת שַׁעַר הַגַּיְא הֶחֱזִיק חָנוּן וְיֹשְׁבֵי זָנוֹחַ, הֵמָּה בָנוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו וְאֶלֶף אַמָּה בַּחוֹמָה עַד שַׁעַר הָשֲׁפוֹת׃ 14 וְאֵת שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶן־רֵכָב שַׂר פֶּלֶךְ בֵּית־הַכָּרֶם, הוּא יִבְנֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו; 15 וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן־כָּל־חֹזֶה שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה, הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ ויעמידו (וְיַעֲמִיד) דַּלְתֹתָיו, מַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו, וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן־הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד; 16 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק נְחֶמְיָה בֶן־עַזְבּוּק שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ בֵּית־צוּר, עַד־נֶגֶד קִבְרֵי דָוִיד וְעַד־הַבְּרֵכָה הָעֲשׂוּיָה וְעַד בֵּית הַגִּבֹּרִים;17 אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַלְוִיִּם רְחוּם בֶּן־בָּנִי, עַל־יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲשַׁבְיָה שַׂר־חֲצִי־פֶלֶךְ קְעִילָה לְפִלְכּוֹ;  18 אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ אֲחֵיהֶם בַּוַּי בֶּן־חֵנָדָד שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ קְעִילָה׃  19 וַיְחַזֵּק עַל־יָדוֹ עֵזֶר בֶּן־יֵשׁוּעַ שַׂר הַמִּצְפָּה מִדָּה שֵׁנִית מִנֶּגֶד עֲלֹת הַנֶּשֶׁק הַמִּקְצֹעַ;20 אַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק בָּרוּךְ בֶּן־זבי (זַכַּי) מִדָּה שֵׁנִית, מִן־הַמִּקְצוֹעַ עַד־פֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל; 21 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה בֶּן־הַקּוֹץ מִדָּה שֵׁנִית, מִפֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב וְעַד־תַּכְלִית בֵּית אֶלְיָשִׁיב; 22 וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אַנְשֵׁי הַכִּכָּר; 23 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנְיָמִן וְחַשּׁוּב נֶגֶד בֵּיתָם,  אַחֲרָיו הֶחֱזִיק עֲזַרְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה בֶּן־עֲנָנְיָה אֵצֶל בֵּיתוֹ; 24 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק בִּנּוּי בֶּן־חֵנָדָד מִדָּה שֵׁנִית, מִבֵּית עֲזַרְיָה עַד־הַמִּקְצוֹעַ וְעַד־הַפִּנָּה; 25 פָּלָל בֶּן־אוּזַי מִנֶּגֶד הַמִּקְצוֹעַ וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמַּטָּרָה, אַחֲרָיו פְּדָיָה בֶן־פַּרְעֹשׁ; 26 וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא; 27 אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַתְּקֹעִים מִדָּה שֵׁנִית, מִנֶּגֶד הַמִּגְדָּל הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא וְעַד חוֹמַת הָעֹפֶל׃ 28 מֵעַל שַׁעַר הַסּוּסִים הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אִישׁ לְנֶגֶד בֵּיתוֹ;  29 אַחֲרָיו הֶחֱזִיק צָדוֹק בֶּן־אִמֵּר נֶגֶד בֵּיתוֹ; וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיק שְׁמַעְיָה בֶן־שְׁכַנְיָה שֹׁמֵר שַׁעַר הַמִּזְרָח; 30 אחרי (אַחֲרָיו) הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶן־שֶׁלֶמְיָה וְחָנוּן בֶּן־צָלָף הַשִּׁשִּׁי מִדָּה שֵׁנִי,  אַחֲרָיו הֶחֱזִיק מְשֻׁלָּם בֶּן־בֶּרֶכְיָה נֶגֶד נִשְׁכָּתוֹ;31 אחרי (אַחֲרָיו) הֶחֱזִיק מַלְכִּיָּה בֶּן־הַצֹּרְפִי עַד־בֵּית הַנְּתִינִים וְהָרֹכְלִים נֶגֶד שַׁעַר הַמִּפְקָד וְעַד עֲלִיַּת הַפִּנָּה׃ 32 וּבֵין עֲלִיַּת הַפִּנָּה לְשַׁעַר הַצֹּאן הֶחֱזִיקוּ הַצֹּרְפִים וְהָרֹכְלִים.

לאור הרשימה של נחמיה מתברר שרוב תושבי ירושלים, או נציגים מכל המשפחות, השתתפו במלאכת בניית החומות והשערים. הם אכן הלכו בעקבות הכוהן הגדול ושאר הכוהנים. המשפחות לא רק בנו, אלא גם תרמו מכספם כדי להשלים את העבודה.
שירות מכל הלב

נחמיה מציין מספר תיאורים מרשימים במיוחד:

פסוק 5:

"וְעַל־יָדָם הֶחֱזִיקוּ הַתְּקוֹעִים, וְאַדִּירֵיהֶם לֹא הֵבִיאוּ צַוָּרָם בַּעֲבֹדַת אֲדֹנֵיהֶם…"

אנשי תקוע היו רועים. רבי הרועים הממונים עליהם, לא עכבו אותם מלהשתתף בבניין החומה. כלומר — עשירים ועניים, רמי מעלה ופחותי יחס, כולם עמלו בבניית חומות ירושלים.

בפסוק 20 נחמיה מציין את אופן ואיכות עבודתו של ברוך בן־זכי:

"… אַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק בָּרוּךְ בֶּן־זבי (זַכַּי) מִדָּה שֵׁנִית…". כלומר, ברוך עבד בהתלהבות ("הֶחֱרָה"). הוא לא השתתף רק בבנייה של חלק אחד, אלא גם בחלק נוסף.

התלהבותם והתנדבותם של יושבי יהודה צריכים להיות לנו למופת, במיוחד בתקופה בה גם אנו בונים את בית התפילה שלנו. יש לפעול בהתנדבות עד כמה שנוכל, אך לא פחות מכך! עלינו לעשות את מלאכתנו באותה התלהבות שאפיינה את ברוך בן־זכי. חלקנו שוטפים רצפה, אחרים מנקים את השירותים והחלונות. האם אנו מתלהבים ושמחים לעשות את כל שנדרש בבית אלוהים? — כך ראוי!
תגובת האויבים

ומה הייתה תגובת שונאי ציון?

פסוקים 33-35:

33 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה וַיִּחַר לוֹ וַיִּכְעַס הַרְבֵּה וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים׃ 34 וַיֹּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עֹשִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם? הֲיִזְבָּחוּ? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת! 35 וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי אֶצְלוֹ, וַיֹּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם.

נחמיה כבר ציין את תגובת סנבלט החורוני בפרק ב 20. מאוחר יותר הוא מוסיף שסנבלט לא הסתפק בתגובה מילולית אלא פעל מעבר לכך, באופן פיזי כדי להרפות את ידי הבונים (ראה פרק ד).

סנבלט לגלג על אלה המשקמים את החומות ואת השערים, ואמר:

א. "הָאֲמֵלָלִים" — הם אומללים, חלשים!

ב. "הֲיַעַזְבוּ לָהֶם?" — האם יספיקו לעשות את המעזיבה, הטיח שעל הנדבך העליון בחומה? כלומר, אין סיכוי שיספיקו לסיים את מלאכת הבנייה וטיוח הקירות.

ג. "הֲיִזְבָּחוּ?" — האם אי פעם יגיעו למצב שמשימתם תושלם ויוכלו להעלות זבחים?

ד. "הַיְכַלּוּ בַיּוֹם?" — האם יגמרו את עבודתם באחד הימים?

ה. "הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!" — האם יוכלו לרפא את האבנים השרופות השקועות בערמות העפר? כל חומרי הבנייה שלהם נפגעו בשריפה ולא יצלחו לשום משימת בנייה או הגנה על העיר!

טוביה העמוני הוסיף לדברי הלעג של סנבלט החורוני ואמר:

אם שועל מסוגל לפרוץ את החומות העשויות מאבנים שרופות (המתפוררות בעת עומס עליהם), הרי שחומות אלו לא מהוות מחסום בפני אדם כלשהו, בוודאי לא בפני אויב מזוין!

על פי כל אמת מידה הגיונית, סנבלט החורוני וטוביה העמוני צדקו! חומרי הבנייה של נחמיה ואנשיו אינם עומדים בתקן, ושום צבא פולש לא יעצור בגלל החומות או השערים הללו.

למרות זאת נחמיה התעודד ועודד את בני יהודה להמשיך. הוא בטוח כי אלוהים עומד לצדם ובכוחו הוא יעשה את שהם לא יכולים לעשות.

החומות מלכתחילה לא נועדו לעצור צבאות, אלא להעלות את רמת הביטחון האישי של יושבי העיר.
כמו אז, כן היום

גם היום יש הרבה אנשים הדומים לסנבלט, לטוביה העבד העמוני ולגשם הערבי. גם היום לא חסרים כאלו הלועגים ליראי אלוהים, עבדי המשיח. היום הם לועגים לנו ואומרים: "אתם חלשים!… לא כולכם מלומדים!…".

על כך נענה: אלוהים פוקח עיניים ומעניק חכמה וכוח כדי לשרת אותו בטוהר, קדושה ואמת.
אויבי אלוהים עוד לועגים ואומרים:

• "אין אלוהים, ולכן מי שמחכה לגמול לאחר מותו הריהו טיפש!…";

 

• "תהנו היום, עינגו את הגוף ועשו מה שנעים וטוב לכם!…";

 

• "מין רק במסגרת נישואין?… רק טיפשים פועלים כך!…";

 

• "נאמנות לנישואין?…";

 

• "נתינת מעשר!… לא חבל על הכסף?"

גם היום השטן ועושי רצונו פועלים באותו אופן. הם לועגים ובזים לכל דבר טוב וראוי בעיני אלוהים.

גם היום לא קל לשמוע את הביקורת והלעג בכל פעם שאנו מצייתים לאלוהים.
מה עלינו לעשות כדי לשמור על הליכה קדושה ומתמשכת?

א. תפילה (א-תסלוניקים ה 19 ואילך);

ב. קריאה, לימוד ושינון של דבר אלוהים (דברים ו 4 ואילך; משלי ג 1-10);

ג. התחברות למען נתעודד, ניבנה וננחם (אפסים ד; א-קורינתים יב-יג).

ד. ציות

עלינו לזכור שההתמודדות עם הלעג והבוז, וכן גם עם התקפותיהם של שונאי אלוהים, אינה חד פעמית, או אחת לשנה! זוהי התמודדות יומיומית, כל הזמן, עד שניגאל מגופנו החוטא כאשר יבוא האדון בעננים לקחתנו אליו.
מה אלוהים מבטיח לשומרי מצוותיו?

א. ישועה – כפרת חטאים ושחרור מקללת החטא;

ב. זעם אלוהים אינו עלינו (תסל"א ה).

ג. את הזכות הגדולה לקרא לאלוהים "אבא, אבינו!" (רומים ח 15; גלטים ד);

ד. חיי נצח ושירות קדוש בגוף חדש ללא חטא בממלכת אלוהים הנצחית.

גורלם של סנבלט וחבריו, שונאי ציון ושונאי אלוהים, מאוד שונה:

פסוקים 36-37:

36 שְׁמַע, אֱלֹהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל רֹאשָׁם, וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה; 37 וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה, כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים.

נחמיה מבקש מאלוהים משפט צדק על הלועגים לכל מה שטוב וקדוש בעיני אלוהים. הוא מבקש מאלוהים שיביא על אויביו את מה שהם מקווים שיבוא על בני יהודה.
האם יש פסול בתקוות נחמיה? — אינני חושב!

גם בתהילים קלז 8-9 ובהתגלות ו 10-11 יראי אלוהים והקדושים מבקשים מאלוהים משפט צדק.

נחמיה אינו צמא דם. הוא אינו חפץ ברע. נחמיה כואב את ההשפלה והבוז שאויבי אלוהים ואויבי ישראל מביעים כלפי אלוהים ועושי דברו.

אלוהים אינו עיוור לחטאי בני האדם. מי שבז לאלוהים ולחסדו, יבלה את הנצח באגם האש, יחד עם השטן ושדיו, ויחווה את זעם אלוהים לנצח נצחים.

 

מי ניצח? – האם תחזיותיהם של סנבלט וחבריו התגשמו?

לא! – פסוק 38:

וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה, וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ; וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת.

נחמיה מציין את ההצלחה שנבעה בחסד אלוהים. החומה הושלמה עד חצי מגובהה תוך 52 ימים (ו 15: "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם").

כאשר העם ראה את העבודה העיקרית בשלב כה מתקדם — החומה מוקמת ויושבי העיר בטוחים יותר — עלתה שמחה בלבם. ההצלחה עודדה אותם להמשיך במשימה.
לסיכום:

א. לא לחינם נחמיה מציין את שמות שערי ירושלים, את זהות העובדים ומהות העבודה.

נתונים אלו היוו סמל ותבנית לישוע המשיח ופועלו בעבור ילדיו.

כמו כל אדם שהשתתף בבנייה, כמו כל אחד שהתרגש בהקדשת שער הצאן והבין שעליו לשמור על קדושה במלאכת בניית שאר השערים והחומה, כך כל אחד מאיתנו ראוי שיחקור ויבדוק את נפשו כשהוא בא בשער בית אלוהים.
ב. כל בני יהודה השתתפו בעמל, לא היו יוצאים מן הכלל! לכן, כאשר אנו רואים צורך כלשהו בבית אלוהים, הבה נפעל בהתלהבות כדי לתקן ולעשות. אל לנו לעצור ולחשוב, "מי הוא האחר שצריך ללכלך את ידיו?"
ג. כאשר נחיה עבור האדון ישוע באופן ברור ואדוק, יגיעו גם קריאות הבוז והלעג. אל נא נישבר! אל ירפו ידינו! אלוהים אשר התחיל את העבודה בחיינו נאמן להישאר עמנו ולסיים את אשר התחיל (פיליפים א 6: "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ").

אלו הפועלים עבור אלוהים ובשמו, יעלו ויצליחו. האחרים אשר לועגים ובזים ליראי אלוהים יבלו את הנצח עם השטן, המורה שלהם.

הבה, נתמקד בבניית בית אלוהים ונחיה על פי רצון אלוהים ולכבודו!

נחמיה פרק ג – ה' אוהב את שערי ציון

 

בשיעור שעבר למדנו אודות תחילת בניית חומת ירושלים ושערי העיר.

נוכחנו לדעת שנחמיה מרבה בפרטים בכל הקשור לשמות השערים והפעולות הקשורות לבניית חומות ירושלים.

ציינו את החשיבות של השתתפות הכוהן הגדול ושאר הכוהנים בבנייה, את הסיבה לבניית שער הצאן כראשון בשערים ואת ההקדשה של שער זה בלבד.

 

נשאלת השאלה, מדוע שנחמיה יתעכב כל כך על פרט טכני שנראה שולי?

הרי נחמיה לא היה היחיד שבנה חומות או שיקם עיר. על בניית מגדל בבל לא נכתב כמו על בניית חומות ירושלים.

התשובה טמונה בחשיבות העיר ירושלים לאלוהים.

 

א. מרכזיותה וחשיבותה של ירושלים בעיני אלוהים.

העיר ירושלים זוכה למספר שמות לאורך הכתובים ואחד משמותיה הוא: ציון.

השם ציון מיוחד מאוד.

השם ציון מתייחס לשלושה מרכיבים:

1. ירושלים העיר (יואל ד 17, זכריה א 14, ישעיה סב 1)
2. עם ישראל (ישעיה נ"א 16, נ"ט 20
3. ארץ ישראל (איכה ב 4)

 

מכיוון שהתנ"ך במקור נכתב ללא ניקוד, המילה ציון יכולה גם לתאר התמקדות, ציון מקום כמרכזי או חשוב.

 

לאור הכתוב ניתן לומר שאלוהים – ציוני!

למה הכוונה?

הוא מיעד את עם ישראל לשבת על הנחלה המובטחת כפי שהבטיח לאברהם ובגבולות שציין אז (בראשית ט"ו).. ראה גם תהילים קל"ב 13)

יתרה על כך, לאורך כתבי הקודש אני עדים לעובדה שישועת עם ישראל וגאולת הנחלה – ארץ ישראל, הם עסקת חבילה ובלתי נפרדים (ראה ירמיה ל-ל"ג, יחזקאל ט"ז, ישעיה ב, מיכה ד ועוד)

 

הנביא יחזקאל ציין מספר נתונים חשובים הקשורים למיקומה של ירושלים בעיני אלוהים.

יחזקאל ה 5: "כה אמר אדוני יהוה זאת ירושלים בתוך הגויים שמתיה, וסביבותיה ארצות…"

יחזקאל לח 12: ירושלים – ציון – "…יושבי על טבור הארץ".

 

ז"א, שמנקודת מבטו של אלוהים ירושלים היא מרכז הבריאה מבחינה גיאוגרפית ורוחנית.

• אלוהים ברא את ירושלים קודם, ואז את שאר עריהבריאה.

 

• ירושלים היא מרכז העצבים, מקום המושב של מנהל היקום (ישעיה ב 1-3, תהילים קל"ב 13).

 

• העיר הנצחית השמיימית נקראת גם כן – ירושלים (התגלות כא-כב)

הדעה המקובלת היא שגן עדן המקורי היה בירושלים. לא לחינם הנביא יחזקאל מציין בפרק מז שמהר הבית יצא נהר מים חיים שחציו יזרום לים התיכון וחצי שני לים המלח.

העיר ירושלים מוזכרת מעל 800 פעמים בכתבי הקודש. ראוי לציין בהזדמנות זו שהעיר ירושלים לא מוזכרת בשמה אפילו לא פעם אחת בספר הקוראן!

השם ציון מוזכר בתנ"ך כ- 153 פעמים.

בספר תהילים בפרקים מ"ח, פ"ז, ק"ב 17, קל"ב 13, ניתן לעמוד על הקרבה, חשיבות ואהבה שיש לאלוהים לירושלים ושעריה.

1. תהילים ק"ב 17:"כי בנה ה' ציון, נראה בכבודו"

המחבר מבהיר שבניית ירושלים היא מעשה ידו של אלוהים וחלק מרצונו ותוכניתו. לכן, העומד ומחבל בבנית ירושלים על פי רצון אלוהים, הריהו נלחם באלוהים (קל"ב 13, נחמיה ב 20).

2. תהילים מ"ח:להלן מספר פסוקים נבחרים כדי להדגיש את מעשי נחמיה בירושלים.

פסוקים 2-4:

2. "גדול יהוה ומהולל מאוד, בעיר אלוהינו הר קודשו…"
3. "יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון, קריית מלך רב".
4. ".אלוהים בארמנותיה נודע למשגב".

פסוקים 9-15:

9. "כאשר שמענו כן ראינו בעיר יהוה צבאות, בעיר אלוהינו. אלוהים יכוננה [יעמיד אותה] עד עולם סלה"
10. "דימינו אלוהים חסדך בקרב היכלך.
11. כשימך אלוהים כן תהילתך על קצווי ארץ, צדק מלאה ימינך.
12. ישמח הר ציון, תגלנה בנות יהודה למען משפטך.
13. סובו ציון והקיפוה, סיפרו מגדליה." [[שים לב לשימוש בחיבור – עיר ומגדל…זו העיר והמגדל היחידים שאלוהים עומד מאחוריהם ומסכים להקמתם…ראה מגדל בבל בבראשית י"א וכן בבל הזונה ובבל המסחרית בספר ההתגלות י"ז-י"ח]]]
14. שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון.
15. כי זה אלוהים אלוהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות".

הפרק הנפלא מכיל כל כך הרבה נתונים אך אני אתמקד על אלו הקשורים לנחמיה ושערי ירושלים.

נחמיה ידע שירושלים היא עיר הבחירה של אלוהים.

ירושלים היא העיר היפה מכל ערי העולם כי בה שוכן אלוהים – היא משוש כל הארץ. כאמור, יופיה של ירושלים נובע מנוכחות אלוהים בה ומעובדת היותה נבחרה על ידי אלוהים.

נחמיה ידע שבית אלוהים נמצא בירושלים ולכן ירושלים מהווה מקום משכן לבורא העולם (ישעיה ב, מיכה ד, יחזקאל מח 35-38, תהילים ב, ירמיה לא 22, דברי הימים ב יב 13, תהילים קל"ב 13).

נחמיה ידע שאלוהים שמח בבניית ירושלים, שהרי אלוהים גם ענה לתחינתו וסיפק לו את כל שהיה זקוק כדי לעלות לירושלים ולהתחיל בשיקומה (נחמיה פרק ב).

כאשר נפלה בחלקו של נחמיה הזכות לבנות ולשקם את ירושלים – ציון, נחמיה הבין את גודל האחריות וניגש לפרוייקט שכזה בהכנעה וברצון אדיר לעמוד נכון ושלם לפני אלוהים.

מבחינתו של נחמיה – בניית המקדש או בניית ירושלים – אחד הם! בניית בית אלוהים!

זיכרו מה היה הלך מחשבת הגולים כשזכרו את ירושלים בגולה: תהילים קל"ז…איך נוכל לשיר בעוד ירושלים חרבה?…

והנה, נפלה בידו של נחמיה הזכות לשקם את העיר האהובה כדי שבני ישראל יוכלו לשיר…

נחמיה רכב על גב חמורו בטיול הלילי מסביב לירושלים ולא פספס שום שער (ראה תהילים פ"ז: ה' אוהב שערי ציון).

נחמיה ציין את שם כל שער. כל מי שקרא את פרק ג יודע בדיוק כמה שערים היו לירושלים בעת שיקום החומות.

1. שער הצאן = היה המזרחית צפונית של חומת הר הבית.
2. שער הדגים = צפון מערב
3. שער הישנה = החומה הישנה שבנה שלמה המלך. בפינה המערבית דרומית.
4. שער הגיא = בפינת דרום מערב.
5. שער השפות = אשפות. בפינת דרום מזרח.
6. שער העין = בפינה מזרח-דרום, בקרבת מעין השילוח.
7. שער המים
8. שער הסוסים = המוליך מן בית המלך אל אורוות הסוסים, ובחומה המזרחית היה ממעל לו שיכון הכוהנים.
9. שער המזרח = של הר הבית
10. שער המיפקד = למזרח הר הבית

שמות המגדלים:

מגדל המאה, מגדל חננאל, מגדל התנורים, המגדל היוצא מבית המלך העליון, המגדל היוצא משער המים, המגדל הגדול. שישה מגדלים.

נחמיה קיים את שכתבו בני קורח במזמור מח בפסוק 13:

13. סובו ציון והקיפוה, סיפרו מגדליה."

מעניין אותי לדעת כמה מאיתנו בני ירושלים הלכו לפחות פעם אחת בחייהם מסביב לכל חומות ירושלים, והתבוננו על כל אחד משערי ירושלים בעת נחמיה או דוד המלך.

מעבר לעניין החומות מאבן, קיים ההיבט הרוחני.

1. מי שמביט על ירושלים ומשווה את יופייה לשאר ערי העולם מבין שירושלים אינה העיר היפה מכולם.

לעומת זאת, מי שמביט על ירושלים ובעיני רוחו מביט על עיר בחירתו של אלוהים, רואה את העיר היפה מכל ערי העולם.

יופייה אינו נובע מהנוף הפיזי גיאוגרפי אלא מנוכחות אלוהים בתוכה.

כאשר בלעם ניבא אודות עם ישראל – ה' העניק לו מבט נבואי אודות העם והארץ בה ישכון עם ישראל. הוא ראה את אחרית עם בחירתו של אלוהים ובמצב המבורך שלהם.

כאשר אנו מביטים על ירושלים ועל עם ישראל, האם אנו רואים את העם והארץ במצבם העתידי או תקועים במצב העכשווי? ראה תהילים קכ"ב 6 – שאלו שלום ירושלים…

2. מבחינה סמלית, כל אחד מילדי אלוהים בקהילה הוא אבן ואיבר בגוף המשיח. האם אנו פוקחים עיניים ורגישים לצורך של כל איבר בקהילה?

האם אנו "סופרים" כל אחד? – משמע לא מפספסים שום איבר.

המזמור השני שאני רוצה לציין הוא מזמור פ"ז:

1. לבני קורח מזמור שיר, יסודתו בהררי קודש.
2. אוהב יהוה שערי ציון, מכל משכנות יעקב
3. נכבדות מדובר בך, עיר האלוהים סלה.
4. אזכיר רהב [מצרים] ובבל ליודעי, הנה פלשת וצור עם כוש, זה יולד שם
5. ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, והוא יכוננה עליון.
6. יהוה יספור בכתוב עמים, זה יולד שם סלה.
7. ושרים כחוללים, [יוצאים במחולות] כל מעיני בך.

בני קורח שוב מעניקים לנו נתונים לגבי מיקומה של ירושלים בבריאתו של אלוהים ובליבו.

אלוהים הציב את ירושלים בהר הקודש (ראה ישעיה יד 32 – כי יהוה יסד ציון).

ז"א שאלוהים מפריד בין ההר שעליו בנויה ירושלים לשאר ההרים. ההר הזה מיוחד וקדוש מכל שאר ההרים כי יהוה שוכן שם (ראה יחזקאל מח 35).

עלינו לזכור שבירושלים נצלב בן האלוהים, המשיח האדון ישוע.

מהעיר הזו עלה האדון המשיח לשמיים כדי לשבת לימין אלוהים האב (תהילים ק"י 1, מע"ש א)

אל העיר הזו בדיוק ישוב המשיח ישוע (זכריה י"ד, ובה ישב וימלוך על כל העולם – ישעיה ב 1-5, מיכה ד 1-2)

ה' אוהב את שערי ציון.

משמע, יש להם מקום מיוחד בליבו. הם מזכירים לו דבר שגורם להתרגשות (ראה ירמיה ל"א 20).

אלוהים מלמד אותנו לאורך כל הכתובים שאהבתו מתמקדת באנשים כי בעבורם הוא בא לעולם כדי למות מות כפרת חטאים.

אלוהים אוהב את שערי ציון לא בגלל אבניה היקרות אלא מכיוון שילדיו הנאמנים שוכנים שם.

שימו לב לפסוק 7:

בני קורח אומרים שכל מעיניהם בירושלים.

ז"א, ירושלים נמצאת במרכז המחשבה, הרגש והעשייה של אוהבי אלוהים.

התמקדות שכזו מצינת שאלוהים ממלא את ציון. אילו לא היה הדבר כך, הרי שהיינו עובדי אלילים.

אני אוהב את קהילת ירושלים בית גאולה.

אהבתי אינה בבניין, ברהיטים ובציוד.

אהבתי ותפילתי היום יומית היא לבני הקהילה שנושעו בדם ישוע המשיח.

אלוהים בא לעולם להושיע אנשים ולא בניינים.

ב. חובת הגויים הנושעים לבניית ירושלים

ישעיה הנביא מקדיש פרקים רבים יחסית (ס-ס"ו) לתיאור מעורבות העמים בבניית ירושלים וארץ ישראל בעתיד.

בפרקים ס-ס"ו הנביא ישעיה מתמקד באחרית הימים, בתקופת מלכות המשיח ישוע בארץ לאורך 1000 שנים.

1. פרק ס' 1-22: ראה גם זכריה י"ד 16-21

כל הגויים, גם אלו שבעבר היו אוייבי ישראל, אשר שרדו את הצרה הגדולה, עתידים לחזור בתשובה

ולעלות להר הקודש כדי לראות את המשיח. הם יבטאו את אהבתם לאלוהים ולבחיריו בכך שיביאו עימם את אוצרותיהם לכלכל את כוהני יהוה ולבנות את ירושלים וישראל. ראה גם ישעיה ס"ו 8-13, 19-21).

זכריה הנביא מציין שכל עמי הגויים יעלו לירושלים בחג הסוכות כדי לראות את האדון.

ירושלים עתידה להיות עיר המפגש של כלל יראי אלוהים מכלל העמים.

2. ישעיה ס"ב 1-12:

אלוהים לא ישקוט עד שיצא כנוגה צדקה של ירושלים.

משמע, עד שהוא ישוב וישכון בה ואורו יפציע לכל העולם.

ירושלים היא עטרת תפארת ביד יהוה וצניף מלוכה בכף-אלוהים.

שמה של ירושלים: חפצי-בה

שם ארץ ישראל: בעולה

על חומותיה יפקיד אלוהים שומרים כל העת.

אלוהים מצווה על כל ילדי אלוהים – לא לשקוט אלא להתפלל כל העת עד שיהוה יגשים את כל אשר הבטיח על ירושלים ועל עמו – לבוא אליה ולמלוך ממנה על עמו ועל העולם.

בפרק ס"ד 11 שואל הנביא ישעיה:

אלוהים, האם תשתוק נוכח הרס ירושלים?

תפילת ישעיה כמוה כתפילת דניאל הנביא בפרק ט ונחמיה בפרק א.

ירושלים חרבה היא בושה גם לשם אלוהים.

כשירושלים חרבה, עובדי האלילים חושבים שאליליהם חזקים מיהוה האל האמיתי.

לפיכך, אלוהים יקר, בנה וחזק את ירושלים למען שמך הגדול (ראה יחזקאל ל"ו 22).

ג. נצחיותה של ירושלים

נחמיה מציין את שמות שערי ציון בעת ההיא.

מתברר ששמות שערי ציון בתקופת נחמיה שונים משמות שערי ירושלים הנצחית.

כשנשמע את שמות שערי ציון הנצחיים, אז נבין מדוע אלוהים אוהב את שערי ציון!

הבה נקרא בספר ההתגלות פרק כא 9-27:

9. "אחד משבעת המלאכים, אשר להם שבע הקערות המלאות בשבע המכות האחרונות, בא ודבר אתי. "בוא אראה לך את הכלה אשת השה", אמר.
10. הוא נשא אותי, ברוח, אל הר גדול וגבוה והראה לי את עיר הקודש, ירושלים, יורדת מן השמים מאת אלוהים.
11. וכבוד אלוהים לה. אור נגהה כאבן יקרה מאד, כאבן ישפה זכה כבדולח,
12. ויש לה חומה גדולה וגבוהה עם שנים-עשר שערים, ועל השערים שנים-עשר מלאכים ושמות כתובים עליהם – שנים-עשר שבטי בני ישראל;
13. ממזרח שלושה שערים, מצפון שלושה שערים, מדרום שלושה שערים, ממערב שלושה שערים.
14. ולחומת העיר שנים-עשר יסודות ועליהם שנים-עשר שמות של שנים-עשר שליחי השה.
15. המדבר אלי החזיק קנה-מדה מזהב כדי למדוד את העיר ואת שעריה ואת חומתה.
16. והעיר מרובעת, ארכה כרחבה. הוא מדד את העיר בקנה – אלפים ושלוש מאות קילומטר; ארכה ורחבה וקומתה שווים.
17. גם את חומתה מדד, והמידה מאה וארבעים וארבע אמות לפי מידה אנושית אשר היא מידה של מלאך.
18. החומה בנינה אבן ישפה, והעיר זהב טהור כזכוכית טהורה.
19. יסודות חומת העיר מקושטים בכל אבן יקרה; היסוד הראשון ישפה, השני ספיר, השלישי שבו, הרביעי ברקת,
20. החמישי יהלום, השישי אודם, השביעי תרשיש, השמיני שוהם, התשיעי פטדה, העשירי נופך, האחד-עשר לשם, השנים-עשר אחלמה.
21. ושנים-עשר השערים — שתים-עשרה מרגליות; כל שער ושער היה ממרגלית אחת, ורחוב העיר זהב טהור כזכוכית זכה.
22. היכל לא ראיתי בה, כי היכלה הוא יהוה אלוהים צבאות והשה.
23. והעיר איננה צריכה לשמש ולירח שיאירו בה, כי כבוד אלוהים האיר אותה והשה הוא מנורתה.
24. הגויים ילכו לאורה ומלכי הארץ מביאים את כבודם אליה.
25. שעריה לא יסגרו ביום; והרי לילה לא יהיה שם.
26. את כבוד הגויים ויקרם יביאו אליה,
27. ולא יכנס אליה כל טמא ועושה תועבה ושקר, כי אם הכתובים בספר החיים של השה.

 

1. אלוהים אוהב את שערי ציון ובונה את ירושלים מכיוון ששם כל אחד מן השערים מזכיר לו את העם האהוב, צאצאי האבות הנאמנים שעימם הוא כרת ברית עולם (הושע ב 18-22, ירמיה ל"א 20).
2. אלוהים אוהב את שערי ציון מכיוון שיסודותיה בנויים על אמונת ילדיו הנאמנים אשר הקדישו חייהם להודעת דבר בשורת החיים שנתנה בדם השה – ישוע המשיח.
3. אלוהים אוהב את שערי ציון הנצחיים כי בני ציון הנושעים גם מתגוררים בירושלים הנצחית.

ירושלים נקראת הכלה מכיוון שהיא מלאה בנושעים בדם השה. אלה יבלו עם האדון לנצח נצחים.

 

מדוע יסודות העיר מסומלים על ידי שליחי השה ולא על ידי שמות שבטי ישראל?

מכיוון שישועה ניתנת על סמך אמונה בישוע המשיח כאדון ומושיע אישי מן החטא ולא על סמך ייחוס משפחתי או קשר ביולוגי לעם כזה או אחר.

 

נחמיה אמר לסנבלט החורוני, טוביה העבד העמוני וגשם הערבי שלא יהיה להם חלק וזיכרון בירושלים (ב 20).

מדוע?

כי מי ששונא את מקום מושבו של אלוהים ואת אהוביו, לא יכול לשכון בקרבתו, ולכן לא יבלה את הנצח במחיצתו.

המחבל בשיקום ירושלים הינו אוייב לאלוהים.

תהילים קכ"ט 5: "…יבושו ויסוגו כל שונאיי ציון…"

 

לסיכום:

א. ציון – שם כינוי ל:

– ארץ ישראל

– ירושלים

– עם ישראל

היא מרכז בריאתו של אלוהים וזו העיר היחידה שלה אחות נצחית בשמיים – ירושלים השמיימית.

 

נחמיה מציין בפירוט רב את שערי ירושלים כי בדרך זו הוא מבטא את אהבתו ואדיקותו לאלוהים ולדברים שאלוהים אוהב.

כך, כשאנו מכבדים, אוהבים ופועלים עבור נושאים שאלוהים אוהב, הוא עוזר לנו ומברך את פועלנו.

עלינו לאמץ את גישתו של נחמיה כלפי ירושלים ולנהוג בדיוק באותו האופן כלפי כל איבר בגוף המשיח – הקהילה.

 

ב. ירושלים היא מקום מושבו הנצחי של אלוהים. זו העיר בה הקים הגואל ישוע המשיח את הברית החדשה בדמו מכפר החטאים. זו העיר אשר כל ילדי אלוהים מצווים להתפלל לשלומה, כי כאשר יהיה שלום בציון, יהיה גם שלום בכל העולם.

 

ג. נחמיה מזכיר מספר פעמים את שונאי היהודים וירושלים. לכאלו אין מקום בירושלים השמימית והנצחית כי בהתנהגותם הם מוכיחים את סלידתם מאלוהים ומכל האהוב עליו.

באותה מידה, מי ששונא את גוף המשיח מוכיח בהתנהגותו את סלידתו מישוע המשיח ובכך מודיע שאינו נושע.

 

הלוואי שנתמיד לאהוב את אלוהים ואת ילדיו שבעבורם הוא בא לעולם כדי למות כקורבן כפרת חטאים. יוחנן יג 34-35.