תנ"ך מבואר

ספר שמואל ב פרק ג

1 וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה, בֵּין בֵּית שָׁאוּל, וּבֵין בֵּית דָּוִד; וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק, וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים׃ {ס}

2 וַיֵּלְדוּ (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת׃ 3 וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לַאֲבִיגֵל (לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן־מַעֲכָה, בַּת־תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר׃ 4 וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן־חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן־אֲבִיטָל׃ 5 וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן׃ {פ}


6 וַיְהִי, בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה, בֵּין בֵּית שָׁאוּל, וּבֵין בֵּית דָּוִד; וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק בְּבֵית שָׁאוּל׃ 7 וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ, וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת־אַיָּה; וַיֹּאמֶר אֶל־אַבְנֵר, מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל־פִּילֶגֶשׁ אָבִי׃
8 וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל־דִּבְרֵי אִישׁ־בֹּשֶׁת, וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה, הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה־חֶסֶד עִם־בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ, אֶל־אֶחָיו וְאֶל־מֵרֵעֵהוּ, וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד־דָּוִד; וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם׃ 9 כֹּה־יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר, וְכֹה יֹסִיף לוֹ; כִּי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לְדָוִד, כִּי־כֵן אֶעֱשֶׂה־לּוֹ׃ 10 לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל; וּלְהָקִים אֶת־כִּסֵּא דָוִד, עַל־יִשְׂרָאֵל וְעַל־יְהוּדָה, מִדָּן וְעַד־בְּאֵר שָׁבַע׃ 11 וְלֹא־יָכֹל עוֹד, לְהָשִׁיב אֶת־אַבְנֵר דָּבָר; מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ׃ {ס}
12 וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל־דָּוִד תַּחַתוֹ (תַּחְתָּיו) לֵאמֹר לְמִי־אָרֶץ; לֵאמֹר, כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי, וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ, לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃
13 וַיֹּאמֶר טוֹב, אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית; אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא־תִרְאֶה אֶת־פָּנַי, כִּי אִם־לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ, אֵת מִיכַל בַּת־שָׁאוּל, בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת־פָּנָי׃ {ס}
14 וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים, אֶל־אִישׁ־בֹּשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל לֵאמֹר; תְּנָה אֶת־אִשְׁתִּי אֶת־מִיכַל, אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי, בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים׃
15 וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת, וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ; מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן־לָוִשׁ (לָיִשׁ)׃ 16 וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ, הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד־בַּחֻרִים; וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב׃
17 וּדְבַר־אַבְנֵר הָיָה, עִם־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; גַּם־תְּמוֹל גַּם־שִׁלְשֹׁם, הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת־דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם׃ 18 וְעַתָּה עֲשׂוּ; כִּי יהוה, אָמַר אֶל־דָּוִד לֵאמֹר, בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי, הוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, וּמִיַּד כָּל־אֹיְבֵיהֶם׃
19 וַיְדַבֵּר גַּם־אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין; וַיֵּלֶךְ גַּם־אַבְנֵר, לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן, אֵת כָּל־אֲשֶׁר־טוֹב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְעֵינֵי כָּל־בֵּית בִּנְיָמִן׃ 20 וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל־דָּוִד חֶבְרוֹן, וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים; וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־אִתּוֹ מִשְׁתֶּה׃ 21 וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל־דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל, וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית, וּמָלַכְתָּ, בְּכֹל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ; וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת־אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם׃
22 וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד, וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ; וְאַבְנֵר, אֵינֶנּוּ עִם־דָּוִד בְּחֶבְרוֹן, כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם׃

23 וְיוֹאָב וְכָל־הַצָּבָא אֲשֶׁר־אִתּוֹ בָּאוּ; וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר, בָּא־אַבְנֵר בֶּן־נֵר אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם׃
24 וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה; הִנֵּה־בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ, לָמָּה־זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ׃ 25 יָדַעְתָּ אֶת־אַבְנֵר בֶּן־נֵר, כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא; וְלָדַעַת אֶת־מוֹצָאֲךָ וְאֶת־מִבוֹאֶךָ (מוֹבָאֶךָ), וְלָדַעַת אֵת כָּל־אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה׃ 26 וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה; וְדָוִד לֹא יָדָע׃ 27 וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן, וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל־תּוֹךְ הַשַּׁעַר, לְדַּבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי; וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ, וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה־אֵל אָחִיו׃ 28 וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן, וַיֹּאמֶר, נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יהוה עַד־עוֹלָם; מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן־נֵר׃ 29 יָחֻלוּ עַל־רֹאשׁ יוֹאָב, וְאֶל כָּל־בֵּית אָבִיו; וְאַל־יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר־לָחֶם׃

30 וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו, הָרְגוּ לְאַבְנֵר; עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת־עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה׃ {פ} 31 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־יוֹאָב וְאֶל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ, קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים, וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר; וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד, הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה׃ 32 וַיִּקְבְּרוּ אֶת־אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת־קוֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ אֶל־קֶבֶר אַבְנֵר, וַיִּבְכּוּ כָּל־הָעָם׃ {פ} 33 וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל־אַבְנֵר וַיֹּאמַר;
הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר׃ 34 יָדֶךָ לֹא־אֲסֻרוֹת, וְרַגְלֶיךָ לֹא־לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ, כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי־עַוְלָה נָפָלְתָּ;

וַיֹּסִפוּ כָל־הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו׃
35 וַיָּבֹא כָל־הָעָם, לְהַבְרוֹת אֶת־דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם; וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר, כֹּה יַעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף, כִּי אִם־לִפְנֵי בוֹא־הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם־לֶחֶם אוֹ כָל־מְאוּמָה׃
36 וְכָל־הָעָם הִכִּירוּ, וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם; כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, בְּעֵינֵי כָל־הָעָם טוֹב׃ 37 וַיֵּדְעוּ כָל־הָעָם וְכָל־יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא; כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ, לְהָמִית אֶת־אַבְנֵר בֶּן־נֵר׃ {פ}
38 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־עֲבָדָיו; הֲלוֹא תֵדְעוּ, כִּי־שַׂר וְגָדוֹל, נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל׃ 39 וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ, וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי; יְשַׁלֵּם יהוה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ׃ {פ}
1 המלחמה בין משפחת שאול למשפחת דוד הייתה ארוכה. דוד הלך והתחזק, ובית שאול הלך ונחלש.
הבנים שנולדו לדוד בחברון
2 לדוד נולדו בנים בחברון. בנו הבכור, אַמְנוֹן, נולד לאחינועם מיזרעאל. 3 השני, כִלְאָב, נולד לאביגיל שהייתה לפני כן אשתו של נבל מכרמל. השלישי, אַבְשָלוֹם, היה בן מַעֲכָה בת תַלְמַי מלך גְשוּר. 4 הרביעי, אֲדוֹנִיָה, היה בן חַגִית. החמישי, שְפַטְיָה, היה בן אֲבִיטָל. 5 השישי, יִתְרְעָם, נולד לעֶגְלָה אשת דוד. אלה הבנים שנולדו לדוד בחברון.
אבנר עובר לצד דוד
6 במהלך המלחמה בין משפחת שאול למשפחת דוד התחזק אבנר בבית שאול. 7 לשאול הייתה פילגש ששמה רִצְפָּה בת אַיָה. איש בושת אמר לאבנר: "מדוע שכבת עם פילגש אבי?".
8 אבנר כעס מאוד על דברי איש בושת ואמר: "האם אני כלב מבני יהודה? עד היום היטבתי עם בית שאול אביך, עם בני משפחתו ועם ידידיו, ולא מסרתי אותך לידי דוד, ואתה מעניש אותי היום על חטאי עם האישה? 9 אלוהים יעניש אותי, ואף גרוע מזה, אם לא אעזור לדוד להגשים את מה שנשבע לו ה', 10 להעביר את הממלכה ממשפחת שאול ולהקים את מלכות דוד על ישראל ועל יהודה מדן ועד באר שבע". 11 איש בושת לא השיב לאבנר דבר כי פחד מפניו.
12 אבנר שלח בשמו שליחים אל דוד והודיע: "של מי הארץ? כרות אתי ברית ואעזור לך להעביר לידיך את כל ישראל".
13 דוד השיב: "טוב, אכרות אתך ברית, אבל אני מבקש ממך דבר אחד – אל תבוא אלי בלי מיכל בת שאול".
14 דוד שלח שליחים אל איש בושת בן שאול ואמר: "תן לי את אשתי, את מיכל, שנשאתי לאישה תמורת מאה ערלות פלשתים".
15 איש בושת שלח לקחת אותה מבעלה, פַּלְטִיאֵל בן לַיִש. 16 הבעל הלך אחרי אשתו ובכה עד שהגיעו לבחוּרים, שם אמר לו אבנר: "שוב לביתך", והאיש שב.
17 קודם לכן אמר אבנר לזקני ישראל: "תמיד רציתם שדוד ימלוך עליכם. 18 עשו עכשיו כרצונכם, כי ה' אמר לדוד, 'באמצעות דוד עבדי אציל את עמי ישראל מהפלשתים ומכל אויביהם' ".
19 אבנר דיבר גם עם אנשי בנימין. אחר כך הלך אבנר לספר לדוד בחברון על כל מה שישראל וכל שבט בנימין רצו לעשות. 20 אבנר בא אל דוד בחברון עם עשרים איש, ודוד ערך סעודה חגיגית לו ולאנשיו. 21 "אלך לאסוף את כל ישראל אל אדוני המלך כדי שיכרתו אתך ברית", אמר אבנר לדוד. "אז תוכל למלוך כרצונך". דוד שילח את אבנר, והוא הלך בשלום.
22 יואב ואנשי צבא דוד באו מפעולה צבאית והביאו אתם שלל רב. אבנר כבר לא היה עם דוד בחברון כי דוד שילח אותו והוא הלך בשלום.
יואב הורג את אבנר
23 כשבאו יואב וכל הצבא שהיה אתו, נאמר ליואב: "אבנר בן נר בא אל המלך. אחר כך שילח אותו המלך והוא הלך לשלום".
24 יואב בא אל המלך ואמר: "מה עשית?! אבנר בא אליך ואתה שילחת אותו ונתת לו ללכת? 25 הרי אתה מכיר את אבנר בן נר ויודע שהוא בא רק כדי לרמות אותך וכדי לדעת את כל ענייניך ומעשיך". 26 יואב עזב את דוד ושלח שליחים להביא את אבנר. הם החזירו את אבנר מבּוֹר הסִירָה ודוד לא ידע על כך. 27 אבנר שב לחברון. יואב משך אותו אל תוך שער העיר, כאילו רצה לדבר אתו ללא הפרעות, ודקר אותו בבטן. כך מת אבנר כי הרג את עשהאל אחיו של יואב. 28 כאשר שמע על כך דוד, הוא הכריז: "אני וממלכתי פטורים לעולם מאשמה לפני ה' על מות אבנר בן נר. 29 האשמה מוטלת על יואב ועל בני משפחתו. אל יחדל להיות במשפחת יואב חולה זיבה [זיבה – מחלה שגורמת להפרשות מאיבר המין], מצורע, נכה, הרוג מלחמה או רעב".
30 יואב ואבישי אחיו הרגו את אבנר כי הרג את עשהאל אחיהם במלחמה בגבעון. 31 דוד אמר ליואב ולכל האנשים שהיו אתו: "קִרעו את בגדיכם, לִבשו שקים והתאבלו לפני הגופה של אבנר". דוד המלך הלך אחרי מיטת המת. 32 אבנר נקבר בחברון. המלך פרץ בבכי לפני קבר אבנר וגם כל העם בכה. 33 המלך התאבל על אבנר ואמר:
"האם היה ראוי אבנר למות כמו מנוול? 34 ידיך לא היו קשורות ורגליך לא היו כבולות, אבל נפלת כמו מי שנופל בידי רשעים!" העם המשיך להתאבל על מות אבנר.
35 באותו יום בא כל העם לשכנע את דוד לאכול, אבל דוד נשבע: "אלוהים יעניש אותי, וגרוע מזה, אם אוֹכל דבר לפני שקיעת השמש".
36 כל העם הבחין בצערו והיה מרוצה מתגובתו. כל מה שעשה המלך היה טוב בעיני העם. 37 כל העם וכל ישראל הבינו ביום ההוא שהמלך לא פקד להרוג את אבנר בן נר.
38 המלך אמר לאנשיו: "אתם הלוא יודעים שמנהיג גדול ומכובד מת היום בישראל. 39 כעת אני חלש, רק לאחרונה נמשחתי למלך. האנשים האלה, בני צרויה, קשים ממני, אבל ה' ישיב לעושי הרעה בהתאם לרעתם".