ספר זכריה פרק א
1 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ; הָיָה דְבַר־יהוה, אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָה, בֶּן־עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃ 2 קָצַף יהוה עַל־אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף׃ 3 וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת; וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר יהוה צְבָאוֹת׃ 4 אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, ומעליליכם (וּמַעַלְלֵיכֶם) הָרָעִים; וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־יהוה׃ 5 אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה־הֵם; וְהַנְּבִאִים, הַלְעוֹלָם יִחְיוּ׃ 6 אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם; וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ, כַּאֲשֶׁר זָמַם יהוה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ, כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ, כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ׃ {ס}
7 בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ; הָיָה דְבַר־יהוה, אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר׃
8 רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד, בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה; וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים׃ 9 וָאֹמַר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי; וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה׃ 10 וַיַּעַן, הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר; אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יהוה, לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ׃ 11 וַיַּעֲנוּ אֶת־מַלְאַךְ יהוה, הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ; וְהִנֵּה כָל־הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת׃ 12 וַיַּעַן מַלְאַךְ־יהוה וַיֹּאמַר, יהוה צְבָאוֹת, עַד־מָתַי, אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלָיִם, וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה; אֲשֶׁר זָעַמְתָּה, זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה׃ 13 וַיַּעַן יהוה, אֶת־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים; דְּבָרִים נִחֻמִים׃ 14 וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת; קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלָיִם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה׃ 15 וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל־הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים; אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה׃ 16 לָכֵן כֹּה־אָמַר יהוה, שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלָיִם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת; וקוה (וְקָו) יִנָּטֶה עַל־יְרוּשָׁלָיִם׃ 17 עוֹד קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת, עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב; וְנִחַם יהוה עוֹד אֶת־צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָיִם׃ {ס}