תנ"ך מבואר

ספר שופטים פרק א

1 וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּיהוה לֵאמֹר; מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ אֶל־הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ׃
2 וַיֹּאמֶר יהוה יְהוּדָה יַעֲלֶה; הִנֵּה נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ בְּיָדוֹ׃
3 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי, וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי, וְהָלַכְתִּי גַם־אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ; וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן׃ 4 וַיַּעַל יְהוּדָה, וַיִּתֵּן יהוה אֶת־הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם; וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ׃ 5 וַיִּמְצְאוּ אֶת־אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק, וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ; וַיַּכּוּ אֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַפְּרִזִּי׃ 6 וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו; וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ, וַיְקַצְּצוּ, אֶת־בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו׃ 7 וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי־בֶזֶק, שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים, הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, כֵּן שִׁלַּם־לִי אֱלֹהִים; וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלָיִם וַיָּמָת שָׁם׃ {פ}

8 וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי־יְהוּדָה בִּירוּשָׁלָיִם, וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ, וַיַּכּוּהָ לְפִי־חָרֶב; וְאֶת־הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ׃ 9 וְאַחַר, יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה, לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי; יוֹשֵׁב הָהָר, וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה׃ 10 וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל־הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם־חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע; וַיַּכּוּ אֶת־שֵׁשַׁי וְאֶת־אֲחִימַן וְאֶת־תַּלְמָי׃
11 וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל־יוֹשְׁבֵי דְּבִיר; וְשֵׁם־דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת־סֵפֶר׃ 12 וַיֹּאמֶר כָּלֵב, אֲשֶׁר־יַכֶּה אֶת־קִרְיַת־סֵפֶר וּלְכָדָהּ; וְנָתַתִּי לוֹ אֶת־עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה׃
13 וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז, אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ; וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה׃ 14 וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת־אָבִיהָ הַשָּׂדֶה, וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר־לָהּ כָּלֵב מַה־לָּךְ׃
15 וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה־לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם;
וַיִּתֶּן־לָהּ כָּלֵב, אֵת גֻּלֹּת עִלִּית, וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית׃ {פ}
16 וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת־בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד; וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת־הָעָם׃ 17 וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת־שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ אֶת־הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הָעִיר חָרְמָה׃ 18 וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת־עַזָּה וְאֶת־גְּבוּלָהּ, וְאֶת־אַשְׁקְלוֹן וְאֶת־גְּבוּלָהּ; וְאֶת־עֶקְרוֹן וְאֶת־גְּבוּלָהּ׃ 19 וַיְהִי יהוה אֶת־יְהוּדָה, וַיֹּרֶשׁ אֶת־הָהָר; כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת־יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק, כִּי־רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם׃ 20 וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת־חֶבְרוֹן, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה; וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם, אֶת־שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק׃


21 וְאֶת־הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם, לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן; וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת־בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלָיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {ס}
22 וַיַּעֲלוּ בֵית־יוֹסֵף גַּם־הֵם בֵּית־אֵל; וַיהוה עִמָּם׃ 23 וַיָּתִירוּ בֵית־יוֹסֵף בְּבֵית־אֵל; וְשֵׁם־הָעִיר לְפָנִים לוּז׃ 24 וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ יוֹצֵא מִן־הָעִיר; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת־מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד׃ 25 וַיַּרְאֵם אֶת־מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת־הָעִיר לְפִי־חָרֶב; וְאֶת־הָאִישׁ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ׃ 26 וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז, הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ {פ}
27 וְלֹא־הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה, אֶת־בֵּית־שְׁאָן וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת־תַּעְנַךְ וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ, וְאֶת־ישב (יֹשְׁבֵי) דוֹר וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ, וְאֶת־יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ, וְאֶת־יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ; וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי, לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃ 28 וַיְהִי כִּי־חָזַק יִשְׂרָאֵל, וַיָּשֶׂם אֶת־הַכְּנַעֲנִי לָמַס; וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ׃ {ס}
29 וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ, אֶת־הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר; וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר׃ {פ}
30 זְבוּלֻן, לֹא הוֹרִישׁ אֶת־יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן, וְאֶת־יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל; וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, וַיִּהְיוּ לָמַס׃ {ס}
31 אָשֵׁר, לֹא הוֹרִישׁ אֶת־יֹשְׁבֵי עַכּוֹ, וְאֶת־יוֹשְׁבֵי צִידוֹן; וְאֶת־אַחְלָב וְאֶת־אַכְזִיב וְאֶת־חֶלְבָּה, וְאֶת־אֲפִיק וְאֶת־רְחֹב׃ 32 וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי, בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ; כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ׃ {ס}
33 נַפְתָּלִי, לֹא־הוֹרִישׁ אֶת־יֹשְׁבֵי בֵית־שֶׁמֶשׁ וְאֶת־יֹשְׁבֵי בֵית־עֲנָת, וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ; וְיֹשְׁבֵי בֵית־שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת, הָיוּ לָהֶם לָמַס׃ {ס}
34 וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת־בְּנֵי־דָן הָהָרָה; כִּי־לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק׃ 35 וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר־חֶרֶס, בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים; וַתִּכְבַּד יַד בֵּית־יוֹסֵף, וַיִּהְיוּ לָמַס׃ 36 וּגְבוּל הָאֱמֹרִי, מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים; מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה׃ {פ}
יהודה ושמעון כובשים את נחלתם
1 אחרי מות יהושע שאלו בני ישראל את ה': "מי יעלה ראשון להילחם למעננו בכנענים?".
2 ה' השיב: "שבט יהודה יעלה. בידו אתן את הארץ".
3 שבט יהודה אמר לשבט שמעון המקורב אליו: "צאו אתנו להילחם בכנענים שבנחלה שעלתה בגורלנו, וגם אנחנו נצא אתכם להילחם על הנחלה שעלתה בגורלכם". שבט שמעון יצא אתם. 4 אנשי יהודה יצאו למלחמה וה' נתן בידם את הכנענים ואת הפריזים. הם הרגו בבֶזֶק עשרת אלפים איש. 5 בבזק נתקלו באדונִי-בזק, נלחמו בו והרגו את הכנענים והפריזים. 6 אדוני-בזק ברח והם רדפו אחריו, וכשתפסו אותו, קיצצו את בהונות ידיו ורגליו. 7 אדוני-בזק אמר: "שבעים מלכים, שבהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים, היו אוספים פירורים שנפלו מתחת לשולחני. אלוהים גמל לי על מה שעשיתי להם". הוא הובא לירושלים, ושם מת.
8 בני יהודה נלחמו בירושלים, כבשו אותה, הרגו את תושביה ושרפו אותה. 9 לאחר מכן ירדו להילחם בכנענים תושבי אזור ההר, הנגב והשפלה. 10 בני יהודה פנו להילחם בכנענים שבחברון (ששמה היה בעבר קריית ארבע) והביסו את שֵׁשַׁי, את אֲחִימַן ואת תַלְמַי.
11 משם עברו לתושבי דְבִיר (ששמה היה בעבר קריית ספר). 12 כָּלֵב אמר: "למי שיתקוף את קריית ספר ויכבוש אותה, אתן את עַכְסָה בתי לאישה".
13 עָתְנִיאֵל בן קְנַז, אחיו הצעיר של כלב, כבש את העיר, לכן נתן לו כלב את עכסה בתו לאישה. 14 כאשר באה עכסה אל עתניאל, היא שיכנעה אותו שצריך לבקש מאביה את השדה. כשירדה מהחמור שאל אותה כלב: "מה בקשתך?".
15 "תן לי מתנת נישואין", השיבה. "נתת לי חלקת אדמה יבשה, תן לי גם בארות מים".
כלב נתן לה את הבארות שבמעלה ההר ובמורדותיו.
16 צאצאי חותנו הקֵיני של משה עלו עם בני יהודה מעיר התמרים למדבר יהודה, מדרום לעֲרָד. הם התיישבו שם בין בני ישראל. 17 שבט יהודה יצא למלחמה לצד שבט שמעון המקורב אליו. יחד הם ניצחו את הכנענים תושבי צְפַת [צפת – ישוב בדרום הארץ]. הם החרימו [הרסו לגמרי] את העיר, ולכן קראו לה חָרְמָה. 18 בני יהודה כבשו את עזה וסביבותיה, את אשקלון וסביבותיה ואת עקרון וסביבותיה. 19 ה' היה עם שבט יהודה והשבט כבש את אזור ההר, אבל לא הצליח להכניע את תושבי העמק, כי היו להם מרכבות ברזל. 20 חברון ניתנה לכלב, כפי שאמר משה. כלב גירש משם את שלושת בני ענק.
השבטים האחרים
21 בני בנימין לא גירשו את היבוסים, תושבי ירושלים. היבוסים חיים בירושלים עם בני בנימין עד היום.
22 גם השבטים מבני יוסף יצאו למלחמה. הם נלחמו בתושבי בית אל, וה' היה אתם. 23 הם שלחו מרגלים לבית אל (ששמה היה בעבר לוּז). 24 המרגלים ראו איש יוצא מן העיר ואמרו לו: "הראה לנו איך להיכנס לעיר וניטיב אתך". 25 האיש הראה להם איך להיכנס לעיר. הם הרגו את תושבי העיר, אבל את האיש ואת כל בני משפחתו שיחררו. 26 האיש הלך לאזור החיתים ובנה שם עיר. הוא קרא לה לוז, וזה שמה עד היום.
27 שבט מנשה לא כבש את בית שאן, את תַעְנַךְ ואת העיירות שסביבן, ולא גירש את תושבי דוֹר, יִבְלְעָם ומְגִידוֹ וכל העיירות שסביבן, הכנענים החליטו להתגורר באזור. 28 כאשר התחזקו בני ישראל, הם שיעבדו את הכנענים ולא גירשו אותם.
29 שבט אפרים לא גירש את הכנענים שחיו בגֶזֶר. הכנענים חיו בגזר, בין בני אפרים.
30 שבט זבולון לא גירש את תושבי קִטְרוֹן ואת תושבי נַהֲלוֹל. הכנענים חיו בין בני זבולון והיו משועבדים להם.
31 שבט אשר לא גירש את תושבי עכו ואת תושבי צידון, ולא כבש את אַחְלָב, את אַכְזִיב, את חֶלְבָּה, את אֲפִיק ואת רְחוֹב. 32 בני אשר חיו בין הכנענים תושבי הארץ, כי לא גירשו אותם.
33 שבט נפתלי לא גירש את תושבי בית שמש [בית שמש – ישוב בצפון הארץ; לא העיר שבנחלת יהודה] ואת תושבי בית עֲנָת. הם חיו בין הכנענים תושבי הארץ, ותושבי בית שמש ובית ענת היו משועבדים לשבט נפתלי.
34 האמוֹרים הכריחו את בני דן לסגת לאזור ההר, הם לא נתנו לבני דן לרדת לעמק. 35 האמורים החליטו להתגורר בהר חֶרֶס, באַיָילוֹן ובשַׁעַלְבִים. צאצאי יוסף הִקשו עליהם ושיעבדו אותם. 36 אזור האמורים השתרע ממַעֲלֵה עַקְרַבִּים, מהסלע ומעלה.