תנ"ך מבואר

ספר ירמיהו פרק יז

1 חַטַּאת יְהוּדָה, כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר; חֲרוּשָׁה עַל־לוּחַ לִבָּם, וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם׃ 2 כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל־עֵץ רַעֲנָן; עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת׃

3 הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה, חֵילְךָ כָל־אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן; בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת בְּכָל־גְּבוּלֶיךָ׃ 4 וְשָׁמַטְתָּה, וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת־אֹיְבֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעְתָּ; כִּי־אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד־עוֹלָם תּוּקָד׃ {ס}
5 כֹּה אָמַר יהוה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ; וּמִן־יהוה יָסוּר לִבּוֹ׃ 6 וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב׃ {ס}
7 בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוה; וְהָיָה יהוה מִבְטַחוֹ׃ 8 וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם, וְעַל־יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרָא (יִרְאֶה) כִּי־יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן; וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי׃
9 עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא; מִי יֵדָעֶנּוּ׃
10 אֲנִי יהוה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת; וְלָתֵת לְאִישׁ כְּדַרְכּוֹ (כִּדְרָכָיו), כִּפְרִי מַעֲלָלָיו׃ {ס}
11 קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט; בַּחֲצִי יֹמוֹ (יָמָיו) יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל׃

12 כִּסֵּא כָבוֹד, מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן; מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ׃
13 מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יהוה, כָּל־עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; יִסוֹרַי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם־חַיִּים אֶת־יהוה׃ {ס}
14 רְפָאֵנִי יהוה וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה; כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה׃
15 הִנֵּה־הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי; אַיֵּה דְבַר־יהוה יָבוֹא נָא׃
16 וַאֲנִי לֹא־אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ, וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי אַתָּה יָדָעְתָּ; מוֹצָא שְׂפָתַי, נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה׃ 17 אַל־תִּהְיֵה־לִי לִמְחִתָּה; מַחֲסִי־אַתָּה בְּיוֹם רָעָה׃
18 יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל־אֵבֹשָׁה אָנִי, יֵחַתּוּ הֵמָּה, וְאַל־אֵחַתָּה אָנִי; הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה, וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם׃ {ס}


19 כֹּה־אָמַר יהוה אֵלַי, הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי־עָם (הָעָם), אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ; וּבְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם׃ 20 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ דְבַר־יהוה מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה, וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם; הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה׃ {ס} 21 כֹּה אָמַר יהוה, הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם; וְאַל־תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם׃ 22 וְלֹא־תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם׃ 23 וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם; וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם, לְבִלְתִּי שׁוֹמֵעַ (שְׁמוֹעַ), וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר׃
24 וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם־יהוה, לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא, בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת; וּלְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת־בֹּה (בּוֹ) כָּל־מְלָאכָה׃ 25 וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל־כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים, הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם, אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָיִם; וְיָשְׁבָה הָעִיר־הַזֹּאת לְעוֹלָם׃ 26 וּבָאוּ מֵעָרֵי־יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמִן־הַשְּׁפֵלָה וּמִן־הָהָר וּמִן־הַנֶּגֶב, מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה; וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית יהוה׃ 27 וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי, לְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא, וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת; וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְלֹא תִכְבֶּה׃ {פ}
חטאי יהודה
1 "חטאי בני יהודה כתובים בעט ברזל, חרוטים בכלי חד מאבן, חקוקים על לבם ועל קרנות המזבח שלהם. 2 כמו שהם זוכרים את בניהם, כך הם זוכרים את המזבחות שלהם ואת סמלי האלילה אֲשֵׁרָה שליד כל עץ רענן על הגבעות הגבוהות.
3 "תושבי ההר שלי, אגרום לכך שעושרכם, כל רכושכם ומקומות הפולחן שלכם ילָקחו שלל בגלל חטאיכם בכל ארצכם! 4 באשמתכם תאבדו את הנחלה שנתתי לכם, אשעבד אתכם לאויביכם בארץ שאינכם מכירים כי הבערתם בי אש שתבער לעולם".
5 כך אמר ה': "קללה תבוא על הגבר שבוטח באדם, הבוטח בעזרה מבני אדם אבל לבו מתרחק מה'. 6 הוא יהיה כמו ערער במדבר ולא יראה כשיבוא טוב. הוא ישכון בחום המדבר, בארץ ספוגה מלח שאינה מיושבת.
7 "ברכה תבוא על הגבר שבוטח בה' ושה' הוא מקור הביטחון שלו. 8 הוא יהיה כמו עץ שתול על יד מים, השולח את שורשיו לנחל. הוא לא יחשוש כשיבוא חום, עליו יהיו רעננים, בשנת בצורת הוא לא ידאג ולא יפסיק לעשות פרי.
9 "הלב מעוּות יותר מכל דבר אחר. אין לו מרפא. מי יבין אותו?
10 "אני, ה', חוקר את הלב ובוחן את המחשבות הנסתרות ביותר, כדי לגמול לכל איש על התנהגותו, בהתאם למעשיו".
11 הקורא* [קורא – עוף ממשפחת התרנגולים] דוגר אבל הגוזלים אינם בוקעים. כך, באמצע החיים, יעלם עושרו של אדם שמתעשר במִרמה ובסופו של דבר יתגלה שהוא טיפש.
12 מקום מקדשנו הוא כיסא כבוד מרומם מימי בראשית.
13 ה', תקוות ישראל, כל העוזבים אותך יתביישו, אלה שמתרחקים ממך ישָכְחו, כי הם עזבו את מקור המים החיים – את ה'.
14 ה', רפא אותי ואירפא. הושע אותי ואיוושע, כי אותך אני מהלל.
15 הם אומרים לי: "איפה דבר ה'? שיתקיים!".
16 לא ברחתי מפניך ומתפקיד הנביא ולא רציתי שיבוא האסון שאי אפשר להימלט ממנו. אתה יודע כל מה שיצא מפי כי דיברתי לפניך. 17 אל תפגע בי, אתה המחסה שלי ביום צרה.
18 שיתביישו רודפיי אבל אני לא אתבייש, שיפחדו הם אבל אני לא אפחד. הבֵא עליהם יום צרה ואסון כפול.
השבת
19 כך אמר לי ה': "לך ועמוֹד בשער בני העם שבו נכנסים ויוצאים מלכי יהודה, ובכל שערי ירושלים. 20 אמור להם, 'שִמעו את דבר ה', מלכי יהודה וכל תושבי יהודה וירושלים הנכנסים בשערים האלה. 21 כך אמר ה': "הקפידו לא לשאת משאות ביום השבת ולא להכניס אותם דרך שערי ירושלים. 22 אל תוציאו משאות מבתיכם ואל תעשו שום מלאכה ביום השבת. הקדישו לי את יום השבת כפי שציוויתי על אבותיכם" ' ". 23 אבל הם לא שמעו ולא הקשיבו אלא סירבו בעקשנות לשמוע וללמוד לקח.
24 "אם תשמעו בקולי", אמר ה', "ולא תכניסו משאות דרך שערי העיר הזאת ביום השבת ותקדשו את יום השבת ולא תעשו בו שום מלאכה, 25 יכנסו בשערי העיר הזאת מלכים ונסיכים משושלת דוד רכובים על מרכבות וסוסים – הם והשרים שלהם, אנשי יהודה ותושבי ירושלים. העיר הזאת תתקיים לעולם. 26 יבואו אליה מערי יהודה ומסביבות ירושלים, מאזור בנימין, מהשפלה, מאזור ההרים ומהנגב ויביאו לבית ה' קרבנות עולה וזבח, מִנחה ולבונה וקרבנות תודה. 27 אבל אם לא תשמעו בקולי ולא תקדשו את יום השבת ולא תימנעו מלשאת משאות ולהכניס אותם דרך שערי ירושלים ביום השבת, אצית אש בשערי ירושלים שתשרוף את ארמונותיה ולא תכבה".