עירית

Print Friendly

ארץ מוצא: ישראל (ילידת ירושלים) / גיל: 25 / תחביבים: לשיר, לטייל, לקרוא וללמד / פסוק אהוב: תהילים סג 9: "דבקה נפשי אחריך" / מוטו: "השמחה האמיתית היא הכניעה המוחלטת לאלוהים!"

שמי עירית, אני יהודיה ישראלית שנולדה בירושלים וחיה בארץ כבר מעל 25 שנים.

נולדתי למשפחה משיחית שחינכה אותי מגיל צעיר את ערכי ועיקרי האמונה המשיחית ואת החשיבות של הסליחה שאלוהים נותן לכל אדם בגלל עובדת היות האדם חוטא מטבעו וזקוק לסליחה על מנת לחיות בשלום עם אלוהים.

כשגדלתי יכולתי לראות כיצד הורי חיים את האמונה ולא רק מלמדים אותה. הבחנתי באופן שבו הם פונים לאלוהים לקבלת עזרה, לומדים מתוך דברו ומצייתים לו, מתפללים באופן כן ואלוהים עונה בנאמנות. יכולתי לראות שזו אכן אמונה חיה ואמיתית שמאפשרת להיות בקשר חי עם בורא העולם. אבל בנקודה זו עדיין לא חזרתי בתשובה באופן אישי, וזאת מכיוון שעדיין לא הפנמתי את היותי אדם חוטא. לכן גם לא ראיתי שאני זקוקה לסליחה ולחיים חדשים בנוכחות אלוהים.

כשהייתי בת 16 האמונה התחילה להיות יותר אישית עבורי, שמתי לב שאלוהים באיזשהו אופן "מנער" אותי, מצביע על עובדת היותי אדם חוטא וקורא לי לפנות אליו. במהלך מספר חודשים אלוהים דיבר אלי דרך דברו הכתוב (התנ"ך והברית החדשה), העסיקו אותי המון שאלות בנוגע לחיים, לאמונה, לאלוהים, למשמעות ולמוות. רציתי לדעת בעצמי האם ישוע הוא באמת מי שהוא הצהיר שהוא, האם הוא הדרך היחידה לקבלת שלום עם אלוהים, האם הוא המשיח של עם ישראל, האם אין דרך אחרת, האם הוא אוהב אותי.

אני זוכרת בברור את התקופה שבה פתאום הבנתי שאני נגועה בחטא. נגעלתי והתאכזבתי מעצמי מכיוון שראיתי שוב ושוב איך אני מנסה לחיות כאדם טוב אבל לא מצליחה לעמוד במשימה זו בכוחות עצמי. ידעתי בשִׂכלי שישוע הוא אלוהים שבא לעולם וחי כמוני, אך ללא חטא. לא היה לי כל ספק שהוא המשיח המובטח ושעליו מעידים התורה והנביאים באופן ברור. הבנתי כי לא ניתן לחלוק על כך שיש לי לב חוטא הזקוק לניקיון. ועכשיו ידעתי זאת לא רק בשִׂכלי אלא גם בלבי. הבנתי שעליי להחליט ושלהחלטה זו תהיינה השלכות גם על מהלך חיי.

בגיל 17 התפללתי תפילה כנה שבה התוודתי על חטאי, הודתי לישוע על כך שהיה מוכן למות לפני כ-2000 שנה על הצלב ולקום לתחייה ובכך לסלוח על חטאי ילדיו – על החטאים שלי – ולנצח את המוות לתמיד. מסרתי לו את חיי, ביקשתי ממנו להיות אדון לבי, לכוון ולהדריך אותי בחיי ולתת לי אוזניים שמקשיבות לו, עיניים שמביטות אליו ולב שמוכן לציית לו בכל מחיר.

חיי כמשיחית מבוססים על קשר יום יומי עם אלוהים. קשר זה בא לידי ביטוי בקריאה בתנ"ך ובברית החדשה שהם – כאחד – דברו, בתפילה כדו-שיח שבו אלוהים הוא לא רק אוזן קשבת אלא גם יד פועלת ולב מוכיח, מעודד ואוהב, ובמפגשים עם משיחיים נוספים שבהם אנחנו לומדים, מתפללים ושרים יחד. כל אלה הם כמו המים, השמש והאדמה הטובה שלהם זקוק הצמח כדי לגדול ולהניב פרי.

אני מאמינה כי השמחה השלמה והגדולה ביותר שקיימת, נובעת מתוך הכניעה המוחלטת לאלוהים כאדון. את השמחה הזו חוויתי ועדיין חווה. למות לעצמי ולשקף את ישוע המשיח בחיי החדשים, פירושם כניעה לו וויתור יומיומי על הרצונות שלי, על התשוקות שלי, על המשאלות והשאיפות שלי לטובת ההִתְענגות עליו. כך רצונו הופך לרצוני, תשוקותיו לתשוקותיי ומשאלותיו למשאלותיי.

"והתענג על אדוני וייתן לך משאלות לבך" (תהילים לז 4).