בראשית פרק א
הבריאה — יום ראשון
1 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
2 וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם.
"בְּרֵאשִׁית" = בהתחלה, בראש, בתחילת דבר.
מי כתב את ספר בראשית?
מחבר הספר הוא משה רבינו. את הנתונים על אודות הבריאה ושאר האירועים קיבל משה ישירות מאלוהים כשהיה בנוכחות אלוהים ארבעים יום ולילה בהר סיני (ראה מראי מקומות: שמות יז 14; במדבר לג 2; יהושוע ח 31; מלכים־ב ב 3; מלכים־ב יד 6; עזרא ו 18; נחמיה יג 1; דניאל ט 11; מלאכי ג 22; מתי ח 4; מרקוס יב 26; לוקס טז 29, כד 27; יוחנן ה 46, ז 22; מע"ש טו 1; אל הרומים י 19; א־קורינתים ט 9; ב־קורינתים ג 15).
■ סיפורי גילגמש ואחרים
ישנם סיפורי־עם מקבילים ודומים לסיפור הבריאה שבספר בראשית. לעומת זאת בתנ"ך נמצא הסיפור השלם אשר אינו מסתכם רק בתיאור הבריאה, אלא ממשיך לתאר ולהגדיר את מלוא תכניתו של אלוהים עבור בני האדם.
התנ"ך מוכיח את אמינותו, אמיתותו וריבונותו של אלוהי התנ"ך על־ידי מספר רב של נבואות שנאמקו מראש ואשר התגשמו מאוחר יותר בדיוק מושלם .
לאור זאת, כל שאר סיפורי העם הם חיקוים אך אינם מקור.
אלוהים היה מקדם לבריאה
אלוהים לא נברא, הוא היה מאז ומתמיד, אין לו התחלה ואין לו סוף.
להלן מספר פסוקים המציינים את אלוהים כבורא הקיים לפני הבריאה:
ירמיהו י 12:
עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם.
תהילים כד 2-1:
לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ; 2 כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ.
אלוהים ברא עולם נפלא, גדול ומורכב — עולם שנועד להראות ולהוכיח לברואיו שהוא קיים.
אלוהים לא ברא את היקום ומניח לברואיו לפעול כאוות נפשם. הוא דורש התייחסות ואורח חיים שמפארים את שמו (אל הקולוסים א 20-16; אל האפסים ב 10; אל הפיליפים ב 11-10; טיטוס ב 14; א־יוחנן ב 12).
המילה "אלוהים" היא צורת רבים של המילה "אל" או "אלוה".
האם משמעות הדבר שיש ריבוי הוויות באלוהים?
על כך בפסוק 26:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ."
באיגרת אל האפסים ב 10 כותב שאול השליח שאנו בריאת אלוהים:
שֶׁהֲרֵי מַעֲשֵׂה יְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ, בְּרוּאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר אֱלֹהִים הֵכִינָם מִקֶּדֶם לְמַעַן נִחְיֶה בָּהֶם.
המילה "ברא", "יצר", ביוונית היא POEMA — משמע, דברי אלוהים בבריאה כמוהם כשירה, כמילות מופת אשר בכוחם לגרום לחומר להיווצר וללבוש צורה על־פי מחשבתו ורצונו של אלוהים.
אנו, בני האדם, והבריאה הננו יצירת המופת של אלוהים:
תהילים יט 2:
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ.
תהילים יד 1:
אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ: "אֵין אֱלֹהִים." הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה, אֵין עֹשֵׂה טוֹב.
רק ה"נבל" יכול לראות את כל נפלאות הבריאה מסביבו ועדיין לטעון, "אין אלוהים."
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ." — אלוהים ברא את השמים ואת הארץ. הוא ברא את החומר משום דבר (EX-NIHILO). החומר נוצר מתוך הוראת מילותיו של אלוהים (ראה ישעיהו מה 8, 12, 18).
"הַשָּׁמַיִם" בהא' הידיעה — זאת אומרת, שמים מיוחדים או יחידים. משמע שיש עולם אחד ולא עולמות מקבילים.
המילה "שמים" מאוד מעניינת. היא מלמדת ורומזת על כך ששם, גם למעלה, יש מים — "שָם־מים". הכוונה לרקיע, לעננים וכו'.
"…וְאֵת הָאָרֶץ." — אלוהים ברא את הארץ, את האדמה.
ישנם הנוהגים לומר: "אמא אדמה", ברומזם לכך שחיינו נוצרו מן האדמה ולא מאלוהים. אין "אמא אדמה"! יש אלוהים שברא אותנו ואת כל אשר בבריאה. לאלוהים הבורא אנו חייבים את חיינו ולא לאדמה או לגורם אחר כלשהו.
■ מי שמבטל את קיומו של אלוהים ומעניק מעלה גדולה לדבר שנברא, הריהו עובד אלילים.
אלוהים הוא הבורא
פסוק 2:
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם…
"תֹהוּ וָבֹהוּ." — למה הכוונה?
לאור הכתוב בישעיהו מה 18, לד 11, דברים לב 10, ירמיהו ד 27-23 ניתן לקבוע שהכוונה היא: "שומם", "ללא צורה".
אי־אפשר לייחס לאלוהים אי־סדר שנגרם מחוסר יכולת כזו או אחרת. כל מה שברא אלוהים הוא טוב, מושלם וראוי.
אם כן, למה הכוונה ב־"תֹהוּ וָבֹהוּ" בבראשית א 2? — אלוהים ברא את החומר שממנו הוא עתיד ליצור הכל.
שלב א: הכל שם, אך לא נוצר דבר מעבר לחומר הגלם.
… וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם.
מהו חושך? — העדר אור.
מהו קור? — העדר חום.
החושך אינו מונע מאלוהים לראות, אלא רק מאיתנו.
מכאן, האור שנברא מאוחר יותר נוצר בעבורינו, בני האדם, ועבור שאר החיים בבריאה ולא בעבור אלוהים.
"חֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם" — זהו מצב התחלתי.
מהו "תהום" בהקשר זה?
בתהילים קד 6 נאמר: "תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ; עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם." המשמעות של "תְּהוֹם" כאן — מקום המים הרבים (ראה גם ישעיהו נא 10; שמות טו 5).
"חֹשֶׁךְ." — גם החושך נברא. כך נאמר בספר ישעיהו הנביא פרק מה 7-6. שם אנו קוראים שאלוהים יוצר אור ובורא חושך, וכן שהוא בורא רע:
6 לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי. אֲנִי יהוה וְאֵין עוֹד, 7 יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע. אֲנִי יהוה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה.
הכוונה שאלוהים מאפשר את הרע כחלק ממשפט על עושי הרע.
מי שמתרחק מאלוהים, מקור האור, נמצא בחושך. ובאותה מידה: מתקררים כאשר מתרחקים ממקור החום.
רוח אלוהים
"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם…"
א. דעה רבנית: מדובר זרם תנועת אוויר — הרמב"ם (מו"נאמ).
אילו הרוח הייתה זרימת אוויר, הרי שהאוויר הייתה קיימת לפני הבריאה ואין זה ייתכן. היהדות הרבנית אוחזת בפירוש זה כדי להתנגד בכל דרך לטענה שקיים ריבוי הוויות בשלמות האלוהית האחת.
ב. דעת כתבי הקודש:
רוח אלוהים היא הוויה אלוהית, חלק משלושת ההוויות בשלמות האלוהית האחת.
להלן מראי מקום שבהן רוח אלוהים מתואר כאישיות ולא כ"זרימת אוויר" או "אנרגיה" כלשהי:
ישעיהו סג 10, יא 2, מ 13, נט 21-19; שמואל־ב כג 3-2; תהילים נא 13, קל"ט 12-7, קמ"ג 10; איוב לג 4; יוחנן יד 26-16, טז 15-5; מע"ש ה 32, ח 29, יג 4, כח 5; אל הרומים ח 11, 26; א־קורינתים ב 12-11; אל העברים ג 7; אל הגלטים ה 23-22.
"מְרַחֶפֶת" — מנשבת, מתנועעת.
האור
פסוק 3:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי אוֹר," וַיְהִי אוֹר…
אלוהים ברא מקור אור וחום שסיפק תנאים חיוניים אלה עוד לפני בריאת הגופים המאירים. יש לזכור שהשמש והכוכבים נבראו רק ביום הרביעי (ראה ישעיהו ל 26; ב־קורינתים ד 6).
חלק מהרבנים אוחז בדעה שאלוהים ברא כאן את המאורות, אך רק ביום הרביעי "תלה" אותם במקומם. דעה זו אינה תואמת לכתוב.
ה' ברא את השמש והכוכבים ביום הרביעי, שם אותם במקומם ומאז הם פועלים כפי שיעד להם בראשונה.
החושך כבר היה קיים מפסוק 2. — מכאן, יש לנו בשלב זה את השמים, את הארץ, את החושך ואת האור.
כעת ה' קובע גבולות לחושך ולאור.
פסוק 4:
4 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. 5 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
איוב החכם אמר בנוגע לאור ולחושך שברא אלוהים ולגבולות שהציב להם:
איוב לח 18-20:
18 הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי אָרֶץ. הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.
19 אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר; וְחֹשֶׁךְ, אֵי־זֶה מְקֹמוֹ,
20 כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל גְּבוּלוֹ, וְכִי תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ.
■ שימו לב לדבר מעניין!
כבר בשלב מוקדם זה של הבריאה אלוהים מציין שיום אחד מורכב מערב ובוקר. מכיוון שמילים אלה חוזרות על עצמן בכל אחד מהימים, ניתן לומר עוד לפני היום הרביעי ובריאת השמש שהמערכת שאלוהים ברא הייתה מחזורית.
לאור ולחושך ניתן מקום קבוע: יש ערב ויש בוקר שחוזרים על עצמם ויוצרים מסגרת עם אורך קבוע שנקראת "יום" — יש מערכת של זמן.
מסקנה: יש מערכת עם מחזור יומי, מערכת המסתובבת על ציר.
התנ"ך מתאר אותה כמערכת עגולה במילים "חוּג הָאָרֶץ", (ישעיהו מ 22; משלי ח 27;
ו"חוּג שָׁמַיִם" (איוב כב 14).
■ הערה חשובה נוספת:
אלוהים הוא המכנה בשם כל פרט בבריאה.
הענקת השמות מצביעה על ריבונות. יתרה על כן, השמות שאלוהים מעניק לכל דבר שנברא מציינים את ייעודו ותכליתו של כל פרט.
שישה ימים ממש
"יוֹם אֶחָד." — האם מדובר על זמן של עשרים וארבע שעות — או על מיליוני שנים?
ישנם הטוענים שאורך יום בבריאה אינו כאורך יום בתקופתנו. משמע, שכל יום בבריאה ארך אלפי או מיליוני שנים.
■ האם כך מלמדים כתבי הקודש?
א. שמות כ 11-8: בפסוקים אלה משה רבינו מציין את פועל אלוהים בבריאה שנעשה במהלך שישה ימים, וכן את המצווה לשמור את השבת ביום השביעי.
משה חי לפני כ־3500 שנים, אך לאורך כל חמישה חומשי התורה דיבר במושגי זמן שנהוגים גם בזמננו. כשהוא מחלק את תקופת נדודי המדבר לימים, שבועות, חודשים ושנים, אנחנו מבינים בברור שמדובר באותן יחידות זמן שאנחנו מכנים בשמות אלה היום.
כשהוא כותב שיעקב עבד תמורת לאה 7 שנים ותמורת רחל 7 שנים נוספות, ברור ללא ספק שמדובר בשנים תנ"כיות בנות 360 יום.
משה כתב את פרק א בספר בראשית כ־2500 שנים לאחר תחילת הבריאה, באותו פרק זמן בערך שבו כתב את שאר ספר בראשית ואת שאר ספרי התורה, ולכן הגיוני שהשתמש בכולם באותם מושגי זמן.
ב. לו יום בבריאה היה משתרע על אלפי ומיליוני שנים, כי אז גם יום השבת היה צריך להיות באורך מיליוני שנים!
ג. לו כל יום בבריאה היה באורך אלפי או מיליוני שנים, וזאת עוד לפני שהמוות נכנס לבריאה והתחיל להשפיע, כי אז בעלי החיים והצמחים היו מתרבים וגדלים מעבר לקיבולת של כדור הארץ. האדמה והים לא היו יכולים להכיל אותם!
ד. המרחק, הגודל ומהירות הסיבוב של כדור הארץ ביחס לשמש הם יוצרים את התנאים האופטימליים לחיים כפי שאנו מכירים אותם. אפילו שינוי קטן יחסי בנתונים אלה היה הופך את עולמנו למקום ללא חיים — או לשממה מכוסה בקרח, או למדבר לוהט. אם, למשל, יום אחד היה אורך זמן רב יותר מעשרים וארבע שעות, כל דבר חי על פני כדור הארץ היה נשרף.
אחד
"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד." — מהי משמעות המילה "אחד"?
ערב + בוקר = יום אחד.
ראה גם בראשית ב 24: גבר ואישתו הם בשר אחד — "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ, אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד."
משמע: המילה "אחד" מציינת שלמות המורכבת ממספר חלקים / מרכיבים. על כך בהמשך (פסוק 26).
יום שני
בראשית א 8-6:
6 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם."
7 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי כֵן.
8 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.
גם בפסוקים אלה, המתארים את המשך הבריאה ביום השני, אנו עדים לכך שהבריאה נעשית לא במעשה ידיו של אלוהים אלא בהוראת פיו.
מילתו של אלוהים בעלת כוח לברוא.
דבר אלוהים אינו רק אוסף מילים, אלא כוח רב שביכולתו ליצור דבר משום דבר.
לדבר אלוהים גם כוח לשפוט ולפעול נגד חוטאים. לאור זאת עלינו לחיות בדרך המכבדת את הבורא.
עלינו לדעת את רצונו הכתוב בכתבי הקודש, להאמין לאמת אלוהים ולאמץ אותה לחיינו בכל תחום ועניין.
מה היה לנו עד כה? — שמים, ארץ, אור וחושך.
"יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם." — כעת אלוהים קובע שכבות שלתוכן הוא מחלק את המים שנמצאים על כדור הארץ: הוא בורא אטמוספירה. בסוף תהליך זה כדור הארץ כאילו נמצא בחממה.
"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם." — יש מים שמכסים את פני האדמה, ויש גם מים ש"מרחפים" מעל פני האדמה. למים שלמעלה קרא אלוהים "שמים".
"רָקִיעַ" = כיפה המכסה את הארץ. כיפה זו ניצבת בין החלל החיצון ולמרכיביו שייבראו בימים הבאים לבין כדור הארץ והימים שבתוכו.
תיאורים דומים נמצאים גם במקומות אחרים בתנ"ך:
ישעיהו מ 22:
הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים; הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.
תהילים קד 2:
… נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה.
אלוהים בורא את המרכיבים שנועדו לשמור על תנאי חיים נאותים לשאר פרטי הבריאה: לצמחייה, לעצים, לחיות ים ויבשה ולבני אדם (ראה איוב כו 8; משלי ל 4).
אנו מגלים סדר מופתי בהשתלשלות הבריאה. בכל יום נוצרים התנאים הנחוצים למה שאלוהים עומד לברוא ביום שלמחרת. בדרך זו אנו לומדים להכיר את אלוהים כחכם הפועל על־פי תכנית מושלמת (משלי ט, ג 19-20; תהילים קלו 5). כבר ישעיהו הבין זאת כשאמר:
ישעיהו מה 18:
כִּי כֹה אָמַר יהוה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם, הוּא הָאֱלֹהִים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ, הוּא כוֹנְנָהּ, לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ: "אֲנִי יהוה וְאֵין עוֹד."
אלוהים לא עושה שום תיקון במהלך הבריאה. כל אשר אלוהים עושה הנו טוב ומושלם.
לראיה, אלוהים מסיים את מלאכת כל יום ויום במילים: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב."
"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי." — בפסוק 8 ישנה שוב תזכורת למחזוריות שקיימת בבריאה עד לימינו: בוקר וערב = יום אחד של עשרים וארבע שעות.
יום שלישי
בראשית א 13-9:
9 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה," וַיְהִי כֵן.
10 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה 'אֶרֶץ', וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא 'יַמִּים'. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
11 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ", וַיְהִי כֵן.
12 וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. 13 וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.
אלוהים אוסף את המים שמתחת לשמים אל מקום אחד. התוצאה: היכן שאין מים יש יבשה. תיאור נוסף של התהליך הוא…
תהילים קד 9-8:
יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. 9 גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן, בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ.
וכך נוצרו…
ים ויבשה
שורש המילה יבשה = י.ב.ש = מקום שאינו מכוסה במים. — ליבשה קרא אלוהים "אֶרֶץ", ולמקווה המים "יַמִּים".
מה יש לנו כרגע?
▪ ארץ שבה יבשה, הרים, גאיות ומקווה מים אחד גדול.
▪ מעל הארץ רקיע.
▪ חושך ואור, ערב ובוקר, יום ולילה.
הנתונים הללו מחייבים מערכת מסתובבת ומחזורית עם סדר קבוע שמאפשר חיים.
בשלב זה אנו רואים שבכדור הארץ שלנו אין ימות בודדות או אגמים, אלא הפרדה בין מים ליבשה.
אנו מבינים מכך שלא היו יבשות נפרדות, אלא שכל היבשות הידועות לנו היום היו בעבר גוש אחד מחובר.
גוש היבשה התפלג מאוחר יותר — כפי שכתוב בבראשית פרק י 25, 32 — במהלך חייו של עֵבֶר לאחר המבול: 25 "וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים: שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן… 32 אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם, וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל."
לראיה, אם נתבונן על מפת העולם ניווכח שניתן לחבר את כל היבשות לגוש אדמה אחד כמו הרכבה של פאזל.
הצומח
פסוק 11:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ," וַיְהִי כֵן.
אלוהים מצווה, והאדמה מוציאה דשא, עשב.
דשא: שם קיבוצי לכלל הצמחיה המכסה את הארץ.
עשב: שם כללי לצמחי בר וצמחי תרבות שונים המשמשים למאכל אדם ובהמה (בראשית א 29; שמות ט 22, 31-32).
"עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרע." — שימו לב שאלוהים ברא את הדשא והעשבים עם יכולת להרבות את עצמם. צמחים ועשבים אלו נבראו עם זרעים המאפשרים לאותו מין של דשא ועשב להתרבות — כל אחד על־פי מינו.
"לְמִינוֹ." — זאת אומרת שאלוהים ברא במקור סוגים שונים ומגוונים של עשבים ועצים, וכל עץ וצמח הניב פרי וזרע "כפי מינו". כך היה מאוחר יותר גם עם בעלי החיים. לכל אחד יכולת להתרבות, אך "על־פי מינו".
■ דברי אלוהים קובעים חד משמעית שכל מין מרבה את מינו.
מכאן אין כל בסיס כתבי קודשי לתורת האבולוציה שקובעת שממין אחד יצאו כל שאר המינים.
מין יכול לכלול בתוכו קבוצות־משנה, אך לא מין אחר. מכאן עוד ניווכח שהאדם לא יצא מהקוף.
יום רביעי
עד כה למדנו את הנתונים על אודות הבריאה בשלושת הימים הראשונים.
▪ ביום הראשון ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. אלוהים גם הפריד את האור מן החושך.
▪ ביום השני אלוהים ברא את הרקיע בתוך המים, דהיינו, הוא הפריד בין המים שמתחת לרקיע לאלו שמעל לרקיע.
▪ ביום השלישי אלוהים קבע את מקום הימים ואת מקום היבשה. לאחר מכן ברא את הדשא ואת העשב כשהם כבר בעלי יכולת להרבות את עצמם. אלוהים כבר אז קבע שכל צמח ירבה רק את מינו.
▪ כעת, ביום הרביעי, אלוהים עומד לברוא את השמש ואת שאר הכוכבים.
המאורות
בראשית א 19-14:
14 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
15 וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", וַיְהִי כֵן.
16 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
17 וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ,
18 וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
19 וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
כפי שלמדנו בתחילת פקר א, אלוהים מסר למשה את כל הנתונים לגבי הבריאה, משה העלה אותם על הכתב והעבירם ליהושוע, ומשם הגיעו אלינו לאורך הדורות.
לאור האמת הכתובה בבראשית, מחבר מזמור קל"ו שיבח את אלוהים בפסוקים 9-5:
5 לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה; כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
6 לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם; כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
7 לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים; כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
8 אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם; כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
9 אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה; כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
מה תפקידם של השמש ושאר הכוכבים?
▪ להאיר ביום ובלילה,
▪ להבדיל בין היום ובין הלילה.
▪ שימו לב שכבר בפסוק 14 אלוהים מציין שתפקיד הכוכבים וכלל המערכת הסולרית הוא לא רק להאיר. הם גם נוצרו "לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים."
שוב אנחנו רואים הוכחה לכך שאלוהים יצר מן ההתחלה מערכת של מחזוריות, מערכת סולרית שנעה בסיבוב.
"יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים." — המשפט הזה של אלוהים מצביע על נקודה מאוד חשובה: מכיוון שכתבי הקודש מתארים בריאת חיים — בריאת בני אדם — רק בכדור הארץ, ומכיוון שאלוהים מושיע רק את בני האדם, יוצא מכך שכל המערכת הסולארית נעה ופועלת לשרת רק את היושבים בכדור הארץ שלנו.
ובמילים יותר פשוטות: כדור הארץ שלנו מהווה מוקד של כל אשר נברא.
כל הכוכבים נעים וזזים במחזוריות שלהם כדי להראות לנו, בני האדם, את האותות והמועדים שאלוהים רוצה שנכיר ונתייחס אליהם.
לא לחינם אומר אלוהים על ירושלים — עיר משכנו — שהיא "טַבּוּר הָאָרֶץ" (יחזקאל לח 12). כל אשר נברא נעשה סביבה. כך נאמר גם ביחזקאל ה 5: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה: 'זֹאת יְרוּשָׁלָיִם. בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ; וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת'."
אני מגיע למסקנה הזו מכיוון שהאדם הנו היצור שנברא בצלם ודמות אלוהים, ורק אותו אלוהים ייעד להושיע.
את האדם ברא אלוהים בסוף מהלך הבריאה וזאת לציין שהכל נברא בעבורו ולשימושו.
את המילים הללו אלוהים אף אומר במו פיו בפרק א 31-26:
26 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ." 27 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. 28 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ." 29 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרע; לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, 30 וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה", וַיְהִי כֵן. 31 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
הנתונים שכרגע ציינו מחייבים אותנו להתייחס גם לדרך שאלוהים בורא:
▪ פסוקים 15-14 מתארים את התכנון,
▪ פסוק 16 מתאר את הביצוע.
משמע: אלוהים רואה את הסוף מן ההתחלה. הוא הגיע עם תכנית ואם תבנית, וכעת הוא בורא כל חלק יחסי כדי שישתלב לתמונה הידועה מראש וישלים אותה.
הלוואי שכך גם אנו נלמד לתכנן את צעדינו!
הלוואי שנבין את התכלית של בריאתנו ושל חיינו, למען נעשה בכל יום את רצון אלוהים. רק כך נפאר אותו.
נקודה מעניינת: שימו לב שבפסוק 16 אלוהים מציין את שני המאורות "הגדולים": אחד למשול ביום והשני למשול בלילה.
לו היינו מדמיינים את הבריאה רק לפי הפסוקים הללו, ללא אפשרות לראות ולחקור, כי אז היינו מסיקים שיש שני מקורות אור עצמאיים, כאשר אחד מאיר חזק יותר מן השני. מתוך הכרת הבריאה אנו מבינים שהשמש היא מקור האור הראשי במערכת הסולרית שלנו והירח וחלק מהכוכבים שאנו מסוגלים לראות הם מקורות אור משניים, משמע — הם אינם מפיצים אור, אלא מחזירים אלינו את האור הפוגע בהם מן השמש.
כשהייתי בן 40 יצאתי לטיול במדבר לשלושה ימים.
לאחר שהשמש שקעה, שרר חושך מוחלט ולא יכולנו לראות דבר. אך לאחר שהירח עלה, בסביבות השעה עשר בלילה, היה לנו מספיק אור לראות היטב מסביבנו ולמרחק.
החול המדברי הבהיר אף העצים את החזר האור שבא מן הירח, כך שלא היה לנו צורך להדליק מקור אור כלשהו כדי לראות זה את זה או את המתרחש סביבנו.
האור המוחזר מהירח והכוכבים אינו חזק כמו האור הישיר של השמש, וכך אנו יכולים ליהנות מחשכת הלילה שהגוף שלנו כה זקוק לו על מנת לישון ולתפקד בצורה יעילה.
אותות ומועדים
"… וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים." — המערכת הסולארית נועדה בין היתר לציין אותות ומועדים, ימים ושנים.
א. אותות:
ירמיהו לא 37-35:
כֹּה אָמַר יהוה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: 36 "אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי," נְאֻם יהוה, "גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים."
37 כֹּה אָמַר יהוה: "אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה, גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ," נְאֻם יהוה.
ישעיהו לח 8-7:
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יהוה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יהוה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר׃ 8 "הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת." וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה.
ישעיהו מז 13:
נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ; יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם, הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים, מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים, מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ.
משפט משמים:
יואל ב; מתי כד 29:
מִיָּד אַחֲרֵי צָרַת הַיָּמִים הָהֵם תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ, הַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְכֹחוֹת הַשָּׁמַיִם יִזְדַּעְזְעוּ.
ניווּט:
מתי ב 2-1:
בְּעֵת שֶׁנּוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ, בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם חֲכָמִים מִן הַמִּזְרָח. 2שָׁאֲלוּ: "הֵיכָן מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נוֹלָד? כִּי רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וּבָאנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ."
עדות לקיומו של אלוהים, ריבונותו וכוחו:
תהילים ח, יט; אל הרומים א 20-14.
תחזית מזג אוויר:
מתי טז 3-2:
לְעֵת עֶרֶב אַתֶּם אוֹמְרִים: "מֶזֶג אֲוִיר נָאֶה, כִּי הַשָּׁמַיִם אֲדֻמִּים," 3 וּבַבֹּקֶר: "סַגְרִיר הַיּוֹם, כִּי אֲדֻמִּים וְקוֹדְרִים הַשָּׁמַיִם." אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם אַתֶּם יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ, אַךְ אֶת אוֹתוֹת הַזְּמַנִּים אֵינְכֶם יְכוֹלִים?
ב. מועדים:
הכוונה בעיקר לחגי ישראל, המציינים את המועדים בהם יפעל המשיח בארץ בעבור עמו ובני האדם וישלים את תכנית ישועתם.
תהילים קד 19:
עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ.
ציון שנים:
בראשית כד 55:
וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר, אַחַר תֵּלֵךְ."
ויקרא כה 29:
וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה, וְהָיְתָה גְּאֻלָּתו עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ; יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ.
עונות השנה:
בראשית ח 22:
עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.
כשהתנ"ך מדבר על הכוכבים, הוא לעתים משתמש במונח "צבא השמים", כמו למשל בספר דברים ד 19:
וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים, כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם…
למה הכוונה במונח "צבא השמים"? — במקומות אחרים במקרא אנו מגלים שהביטוי הזה כולל גם את המלאכים.
על ידי הכתוב בספר איוב לח 7 אנו מגלים שהמלאכים היו עדים למעשי הבריאה: "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים" (ראה גם נחמיה ט 6; תהילים קמ"ח 3).
הכמות העצומה, ההכרה האינטימית והדיוק המושלם
כשאנו מביטים לשמים בלילה, אנו יכולים לראות מספר מוגבל של כוכבים. ישנם כוכבים רבים שאיננו יכולים לראות בעין.
ישנם מכוני מחקר המצויידים במכשור מתקדם. תפקידם לתעד כל כוכב, אך גם הם מודים שהמשימה גדולה עליהם.
אלוהים, לעומת זאת, ברא את כל הכוכבים. הוא אף העניק שם לכל אחד מהם, והוא זוכר ויודע כל כוכב בשמו. כך נאמר בישעיהו מ 26:
שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.
להענקת שמות שי משמעות חשובה בכתבי הקודש:
א. היא מעשה של ריבונות מצד נותן השם;
ב. כל שם מציין תפקיד.
על מנת "להעניק שם" במובן התנ"כי לכל אחר מאין־ספור הכוכבים דרושה הכרה אינטימית של כל המאפיינים של כל כוכב. מסחרר רק לחשוב על גודל המשימה הזו.
פסוק 17 —"וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ." — שימו לב לבחירת המילים:
לאור הכתוב בספר בראשית מא 41 וספר דברים א 15-13 ניתן לקבוע שהמילה "ויתן" משמע: "שם אותם במקומם", "הפקידם שם":
בראשית מא 41:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: "רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם."
דברים א 15-13:
הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם; וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם. 14 וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ: "טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת." 15 וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם; שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת, וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם.
מכאן, אלוהים לא פיזר את הכוכבים בחלל באקראי ונתן להם להסתובב במקום שאליו הגיעו.
הוא הניח כל כוכב במקומו, קבע לכל אחד מסלול, מהירות על המסלול, מהירות סיבוב על צירו, ועוד נתונים רבים אחרים.
"וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב." — אלוהים מסיים את מעשה הבריאה ביום הרביעי באומרו שוב "כִּי טוֹב."
משמעות המילים הללו היא שחטא וכל דבר שאינו טוב טרם היו קיימים. כל דבר בבריאתו של אלוהים היה מושלם.
יום חמישי
בראשית פרק א 23-20:
20 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם."
21 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
22 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ." 23 וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי.
נפש חיה
לאחר שאלוהים יצר בימים הקודמים את התשתית הנאותה לקיום לנפש חיה, הנה ביום החמישי הוא יוצר את הנפש החיה — דגים ועופות.
רק בשלב זה, בפסוק 22, מופיעה המילה "וַיְבָרֶךְ". מכאן, המילה ברכה מופיעה לראשונה בהקשר של המשך חיים — "פְּרוּ וּרְבוּ".
משמעות המילה "יִשְׁרְצוּ" היא: ירחשו, ינועו = ריבוי מופלג. — המילה חוזרת על עצמה גם בבראשית ט 7 "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ, שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ", בהתייחס לריבוי מבורך של בני אדם.
כתבי הקודש מתארים את המגוון שבבריאה של אלוהים: אלוהים ברא מיני חיות שונים, משפחות שונות, שלכל אחת יכולות שונות: שחיה, מעוף, הליכה, ריצה וכו'.
אלוהים בדרך זו מבטא את גודלה האינסופי של חכמתו. מורכבות כל יציר — ולו הקטן שבהם — היא ברמה מדהימה, כזו שהאדם עד ימינו לא יכול ליצר בעצמו.
לא אבולוציה אקראית אלא בריאה מכוונת
שימו לב שבפסוק 21 שוב חוזר אלוהים ואומר שכל חיה נבראה למינה. משמע, שהרעיון האבולוציוני הטוען כי מחיה אחת נבעו כל השאר אינו תואם לכתוב בכתבי הקודש.
אין מניעה שמסוג אחד תצא תת-משפחה, אך לא ייתכן מצב שבו מן הקוף יצא נמר וכו' או שמן הקוף יצא אדם או ההפך.
■ לכל זרע יש ייעוד ברור ומוגדר.
הבה נבחין בנתון מיוחד:
בפרק א פסוק 21 נאמר שאלוהים בורא את חיות המים ואת העופות למינם:
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ…"
בפרק ב 19 נאמר:
"וַיִּצֶר יהוה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם…"
מכאן, היצורים אשר נפש בהם במים וביבשה נוצרו מן האדמה.
מי הם "הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים"?
הגדרה זו כוללת בתוכה את כל חיות המים הענקיות: לוויתנים, כרישים, תנינים ואולי דינוזאורים אמפיביים (ראה ישעיהו כז 1; איוב מ 46-15; תהילים קמ"ח 7). בספרי תנ"ך בשפות שונות ניתן למצא את התרגום great sea creatures ל"תנינים הגדולים".
קיימת גם סברה שאומרת כי משפחת ה"תנינים" בתנ"ך כוללת את הנחשים. את זאת מבססים על הפסוקים בספר שמות שאומרים פעם שמטה משה הפך ל"נחש"…
שמות ד 4-3:
"וַיֹּאמֶר: 'הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה,' וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. 4 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה: 'שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ;' וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ."
שמות ז 15:
"…וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ."
…ופעם אחרת כתוב כי המטה אהרון הפך ל"תנין":
שמות ז 10:
"וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיְהִי לְתַנִּין."
גם את היום החמישי סיים אלוהים באומרו שכל אשר נברא היה טוב — "כִּי טוֹב".
יום שישי
בראשית א 25-24:
24 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ", וַיְהִי כֵן.
25 וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
נהוג לזכור את העובדה שהאדם נברא ביום השישי, אך ראוי לזכור שחיות האדמה נבראו גם כן באותו יום — עוד לפני בריאת האדם.
הדינוזאורים וחיות היבשה הגדולים נבראו ביום השישי. אנו יודעים שחיות ענק אלו היו קיימים מכיוון ששלדיהם נמצאו. החוקר האנגלי, ריצ'רד אוון, המציא את המילה "דינוזאור" בשנת 1841. ברשותו היו עצמות של שני יצורים: איגואנדון ומגלוזאורוס. הוא הבין ששני היצורים האלה שייכים לקבוצת בעלי חיים שמעולם לא למד אודותיה. אוון חשב שיש לתת לקבוצה הזו שם מיוחד. הוא הבחין שהעצמות הן של זוחלים גדולים מאוד ולכן קרא להם דינוזאור שפירושו "לטאה איומה" או "זוחל איום" (מומלץ לקרוא את ספר "הדינוזאורים מגן עדן, מסע מקראי בזמן" של קן האם בהוצאת החותם).
לאן נעלמו הדינוזאורים?
הדינוזאורים, כמו חיות רבות אחרות, נכחדו רובן במהלך המבול שפקד את כדור הארץ בתקופת נוח, כפי המתואר בבראשית פרק ז.
נוח הכניס לתיבה בפקודת אלוהים זוג מכל החיות (בראשית ו 22-19).
מן הסתם נוח לא היה חייב להכניס חיות בוגרות, אלא צעירות וקטנות. כך התיבה הכילה את כל מגוון החיות שאלוהים בחר להציל.
כתבים מימי הביניים מתעדים קיום של חיות שנקראו "דרקונים". סמלים של בתי מלוכה באירופה כוללים ציורי חיות הנקראות בפינו דרקונים ודינוזאורים, ללמדנו שצאצאי הדינוזאורים המשיכו לחיות לצד בני האדם בכדור הארץ עד תקופת ימי הביניים.
והיכן אותן חיות היום?
הן נכחדו מכיוון שבני האדם לא השכילו לשמור עליהן.
האם יש אמת בתוצאות בדיקות מעבדה הטוענות שגיל עצמות הדינוזאורים עומד על מיליוני שנים?
על שאלה דומה עניתי בשיעורים קודמים. בדיקת הפחמן יכלה להטעות לא פחות משהיא מועילה. עצמות חיות מלפני אלפי שנים עברו תהפוכות רבות ששינו בהם מרכיבים כימיים. עצמות אלו עברו את המבול, עמדו בחום ובקור ובשאר פגעי מזג האוויר.
בדיקת פחמן מעבדתית לא יכולה להתחשב בכל הפרמטרים שציינתי ומן הסתם התשובה לא תהיה מדוייקת.
דוגמה — אחת מיני רבות:
בשנת 1980 התפרץ הר סנט-הלנס בוושינגטון שבארצות הברית. האפר והלבה שפרצו מלוע ההר כילו ושרפו בתים ויערות שמסביב להר.
לאחר שההתפרצות הסתיימה והלבה התקררה, נעשו בדיקות פחמן לעצמים שונים באיזור האסון, ביניהם עצים שהלבה שרפה. מאחר שהיה מדובר ביער נטוע, היערנים ידעו את גיל העצים המדויק: 40 שנה. לעומת זאת, לפי תוצאות בדיקת הפחמן נאמד גיל אותם עצים על עשר מיליון שנים.
רבותיי, התנ"ך אינו מתנגד למדע או לחקר כלשהו! הבעיה עם רבים מן המדענים היא שמטרתם העיקרית היא להוכיח שהתנ"ך אינו אמת.
התנ"ך מלמד על בריאה שהיא יחסית צעירה, בת כשבעת אלפים שנים. שושלות היוחסין שבספר בראשית פרקים ה, י מעידות על כך.
"רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה" — הוא שם כולל לבעלי חיים קטנים, ולכאלה שאמנם גדולים יותר אך מחוסרי רגליים, או בעלי רגליים מאוד קצרות ונראים זוחלים.
שימו לב שאלוהים לא יצר את האדם מאחד החיות!
בשלב זה יש לנו עולם הדומה למה שיש לנו היום, אך ללא בני אדם.
מה עושות כל החיות למיניהן ביחד? — מסתדרות יופי.
המשך הבריאה ביום השישי —
בריאת האדם
פרק א פסוקים 31-26:
26 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ."
27 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
28 וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ."
29 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרגַיע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרגַיע; לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה,
30 וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה", וַיְהִי כֵן.
31 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
לאחר שסיים לברוא את העולם, את כל החיות, את כל העופות והדגים, החל אלוהים בבריאת האדם.
בעוד אלוהים ברא את כל אשר ברא עד כה מתוך רעיון מחשבתו, הרי שאת האדם אלוהים עתיד לברוא על־פי אמת מידה שונה: הדגם יהיה הוא עצמו.
אלוהים עומד לברוא אדם אשר ישלוט על כל שאלוהים ברא עד כה ויטפל בכל אשר נברא, וזאת לכבודו של אלוהים.
"נַעֲשֶׂה אָדָם"
בפסוק 26 אלוהים בורא את האדם בצלמו וכדמותו: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ."
לפני שנפרט את המשמעות, השפה העברית מעלה שאלות חשובות. אז הבה נקרא שוב את הפסוק ונשאל מספר שאלות:
26 "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ."
■ עם מי אלוהים משתף את דעתו? מי הוא השותף או השותפים לבריאתו של האדם?
מכיוון שאלוהים מדבר עם הוויה או הוויות הזהות לו בצלם, דמות וכוח לברוא, הרי שאלוהים מדבר עם הוויה או הוויות הזהות לו. — משמע, המילה "אלוהים" מלמדת אותנו על ריבוי הוויות.
מהי דעת היהדות הרבנית בנדון?
הרבנים טוענים שאלוהים שוחח עם:
א. האדמה — כי הרי ממנה יצר את האדם;
ב. המלאכים.
האם כתבי הקודש תומכים בדעות אלו? — לא ולא!
לאור הכתוב בספר איוב לח 6, בספר נחמיה ט 6, בתהילים לג 6, קמ"ח 5, אנו לומדים שאלוהים בלבד ברא את העולם ואת כל אשר בו. המלאכים היללו את אלוהים והיו מלאי פליאה כאשר ראו את פועל אלוהים בבריאה. אין הכתוב מציין שהם היו שם כבר מהיום הראשון, וסביר להניח שנבראו ביום הרביעי, יחד עם "צבא השמים". — אלוהים עצמו היה זה שברא את בני האדם.
מכאן, כתבי הקודש מעידים על ריבוי הוויות באלוהים האחד.
ניתן לראות זאת גם מהכתוב בספר קוהלת יב 1:
"וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ, בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ".
המחבר מדבר על בוראים ברבים ולא ביחיד. כך ניתן גם להבין מתוך הכתוב ב…
ישעיהו נד 5; תהילים קמט 2.
■ איך ניתן ליישב את הרעיון הזה עם הפסוק בספר דברים ו 4?
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד."
הבה נלמד איך התנ"ך משתמש במילה "אחד":
בראשית א 5: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד" — בוקר וערב הם יום אחד.
בראשית ב 24: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" — בעל ואשתו הם בשר אחד.
עזרא ב 64: "כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד, אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים."
בכל הדוגמאות המילה "אחד" מתייחסת לשלמות אחת המורכבת ממספר פרטים.
אם כן, כמה הוויות כלולות בשלמות האלוהית האחת?
ראה ישעיהו מח 16, סא 2-1, סג 14-8. כתבי הקודש מלמדים על אודות שלוש הוויות בשלמות האלוהית האחת:
- אלוהים האב
- אלוהים הבן
- אלוהים רוח הקודש
ראה משלי ל 4-1; בראשית א 2-1; תהילים ב, קי 1.
ניתן ללמוד על אודות הנושא הזה בספר "ישוע בתנ"ך", בהוצאת קהילת ירושלים בית גאולה. להזמנת עותק ללא תשלום, חזור לדף הבית ופנה ל"חינם / ספרים".
בפסוק 26 נאמר שאלוהים ברא את האדם בצלמו וכדמותו. — למה הכוונה?
אלוהים העניק לנו, לבני האדם, את תכונות האופי שלו. הוא מכנה את בני האדם הנושעים לאורך הכתובים "יַלְדֵי אֱלֹהִים" (אל הרומים ח 15; א-יוחנן ג 1) ואת עם ישראל "בְּנִי בְכֹרִי" (שמות ד 22). לאור זאת הוא מצפה מאיתנו לאמץ את כל תכונות האופי הטהורות שלו.
אנו לומדים על אודות תכונות אלו מן הכתוב בספר אל הגלטים ה 23-22. שם מצויינות תכונות האופי של רוח הקודש, שהוא הוויה אלוהית לכל דבר:
"לְעֻמַּת זֹאת, פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, 23עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי — עַל מִדּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין תּוֹרָה חָלָה."
מכיוון שרוח אלוהים הנו הוויה אלוהית, ומכיוון שכל ההוויות אוחזות באותו אופי, הרי שפרי הרוח הן תכונות האופי של אלוהים.
אילו לא היינו נפגעים מן החטא, הרי שכל תכונות האופי הללו היו מתבטאות בחיי כולנו בשלמותן עד היום.
למי ששם את ביטחונו בישוע כאדון ומושיע מן החטא מובטח כי לאחר מותו (או ביום מפגשו עם ישוע) הוא יקבל גוף חדש, כמו זה של האדון ישוע, ויחיה לכבוד אלוהים ללא חטא וללא תוצאות החטא (א-קורינתים טז 58-50; א-תסלוניקים ד 18-13; א-יוחנן ג 3-1). במילים אחרות: יום יבוא והאופי האלוהי יוחזר למאמינים הנושעים באופן מלא, כפי שהיה בגן עדן.
אלוהים העניק לאדם את אופיו ותכונותיו (ללא יכולת לברוא) וזאת כדי שהאדם ישמור את אשר בבריאה לכבוד אלוהים ויתייחס איש לרעהו באהבה ובכבוד שאלוהים מראה כלפינו.
צלם אלוהים
■ למה הכוונה במילה "בצלמו"?
אנו יודעים שנבראנו לפי הדוגמה של ישוע המשיח. מכאן אני יכול להסיק שדוגמת בן האנוש הייתה לנגד עיני אלוהים, והאדון ישוע המשיח לבש את התבנית הזו אשר לפיה אנחנו, בני האדם, נבראנו.
בתבנית אנוש שכזו אלוהים קבע שאופיו ימצא את הביטוי המלא ביותר.
"וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ…" — משמעות המילה "וְיִרְדּוּ" היא "ישלטו", "ימשלו", כפי שאומר תהילים ח 7: "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ." אלוהים ברא את האדם וקבע שהאדם ימשול על כל יתר הבריאה של אלוהים.
בפסוק 27 נאמר:
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם."
איך עלינו להבין את הפסוק הזה? — הכתוב מציין בקיצור שאלוהים ברא את אדם וחווה ביום השישי, אך אינו מפרט בשלב זה איך עשה זאת. פרטים נוספים ניתנים לנו בפרק ב.
"זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם." — מתוך פסוק זה היו כאלה שהעלו טענות כי קיימת הוויה נשית בשלמות האלוהית. אינני חושב שזו הפרשנות הנכונה. אלוהים לא זקוק להתרבות, אך האדם כן. אלוהים ברא אותנו זכר ונקבה כדי שנוכל להתרבות ולמלא את הארץ.
מכאן, אלוהים אכן ברא את האדם כשהוא מכיל את כל מה שגם האישה זקוקה לגופה, והבדיל את הגבר מן האישה במרכיבים הנחוצים להתרבות. בפרק ב מתוארת בריאת האישה מצלעו של אדם.
לראיה: גבר הנוטל הורמונים מסוימים יכול להגדיל את חזהו כאילו היה חזה של אישה. מכאן, הנתונים הבסיסיים קיימים בגוף הגבר, ובעזרת טכנולוגיה רפואית אנחנו אף יכולים לעוות ולשנות את מה שאלוהים ייעד.
הגדרת התפקיד
בפסוקים 28 עד 30 הכתוב מציין את אחריות האדם על כל אשר ברא אלוהים:
28 "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ."
29 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרגַיע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרע; לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה,
30 וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה", וַיְהִי כֵן.
אלוהים הפקיד את כל אשר ברא ביד האדם ומצפה ממנו לשמור את הנברא. — אני מאמין שתפקיד זה עדיין בתוקף. עלינו לטפל ולשמר את אשר בבריאה, ולא לפגוע בה למען תיכלה. אין הדבר אומר שלא אוכל בשר, אך בהחלט מצופה ממני לא להכחיד מינים של חיות אלא לדאוג לשימורן.
הדבר נכון לגבי הטבע בכללותו. ראוי לאדם לבנות ולכבוש שטח למחיה, אך גם לשמר ולדאוג לבל יכחיד חי או צומח מבריאתו של אלוהים עליה הוא מופקד.
בפסוק 31 אומר אלוהים משפט דומה למשפטים שאמר בכל יום, אך בתוספת קטנה:
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי."
רק לאחר בריאת האדם אלוהים אמר על בריאתו, "טוֹב מְאֹד". משמע, בריאה ללא בני אנוש אינה שיא שלמות יכולתו של אלוהים. באדם מתבטאת תכונתו החשובה ביותר — האהבה.