בראשית פרק כח: יעקב בורח לפדן-ארם – סולם יעקב

 

בעוד בפרק כז יעקב מציג עצמו במרמה לאביו ומתחזה לעשיו כדי לקבל את הברכה המגיעה לו כדין, פרק כח נפתח בפסוק המציין שיצחק מברך את יעקב ביוזמתו, משייך לו את ברכת אברהם ולא לעשיו, ושולח אותו לפדן ארם כדי להינשא לבת משפחה מוכרת וברוכה ולא לאחת מבנות כנען.

בדרכו לפדן-ארם חולם יעקב את החלום המפורסם אודות הסולם המגיע לשמיים, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים עליו. בחזון נראה אלוהים ליעקב ומאשר לו את הברית שכרת עם אברהם ויצחק – אבותיו.

חלוקת הפרק:

א. יעקב זוכה בברכת יצחק ובברכת אברהם כאחד (כח 1-5)

ב. עשיו נושא לו אשה נוספת מבנות ישמעאל על נשיו (כח 6-9).

ג. חלום יעקב בבית-אל (כח 10-22)

א. יעקב זוכה בברכת יצחק ובברכת אברהם כאחד (כח 1-5)

א. וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקוֹב, וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.

ב. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.

ג. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים.

ד. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ, לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלוֹהִים לְאַבְרָהָם. ה. וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקוֹב, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל, הָאֲרַמִּי, אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו.

מאחר שרבקה הבינה שעשיו מתכוון להרוג את יעקב, היא פעלה מיד כדי לשלח את יעקב לפדן-ארם כדי להצילו.

רבקה אינה מציינת את כל הסיבות לשילוח מהיר של יעקב אלא רק מציינת את העובדה שאוי לה אם גם יעקב יינשא לאחת מבנות חת (כז 46). ניתן לשער שהיא לא רצתה לחוות מקרה נוסף של אח רוצח אח כמו קין והבל.

ליצחק לא הייתה ברירה רבה שהרי אביו גם כן שלח את זקן ביתו לפדן ארם להביא לו משם את רבקה.

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שאלוהים ציין שבני העמים שבכנען אינם מבורכים ועתידים להיענש (טו 16-21, כד 3).

יצחק קורא לבנו יעקב וכעת הוא זה שמברכו מיוזמתו.

1. מכיוון שיצחק חשב שימיו ספורים (כז 2), הוא חושב שפגישה זו היא אחרונה בחייו עם בנו ולכן מבקש לברך את יעקב ולומר לו את המילים החשובות והאחרונות [ראה לדוגמא מז 10].
2. בפעם הקודמת בה ברך יצחק את יעקב הוא חשב שזה עשיו ולכן כעת מברך יצחק את יעקב ביודעין שיעקב הוא הנבחר.

כך, בעתיד לא יוכל לקום אדם ולומר שהברכה ניתנה בניגוד לרצונו של יצחק.

יצחק מחזק את בקשתה של רבקה.

הוא מסכים עימה בנוגע לשליחת יעקב לפדן ארם למען לא יינשא לבנות כנען.

כעת יעקב יוצא למסעו כאשר ברכת אביו ואימו עליו. הוא אינו מרגיש כגנב או עם רגשות אשם.

כולם מבינים בשלב זה שרצון אלוהים נעשה, גם אם התהליך היה מלא בשגיאות.

אלוהים בריבונותו השלים את השניים וכך יעקב יוצא בידיעה שברכת אלוהים עליו.

בפסוקים 3-4 יצחק מברך את יעקב והברכה כוללת במפורש את ברכת אלוהים על אברהם ויצחק.

ג. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים.

ד. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ, לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלוֹהִים לְאַבְרָהָם.

לפיכך, יצחק מבין לחלוטין שאלוהים בחר ביעקב להמשיך את הזרע המבורך מאברהם ויצחק.

מי הוא אל-שדי?

אל-שדי הינו אלוהים בכבודו ובעצמו.

אלוהים הופיע לפני אברהם בספר בראשית יז 1 ושם הציג עצמו בשם: אל-שדי.

מכיוון שהמילה שדי מופיעה עם דגש באות ד, כך מכפילה את האות ד, יוצא שהשורש של המילה שדדי הינו: ש.ד.ד.

המשמעות היא:  אני האל שראוי לירוא ממנו.

השם תורגם לשפות אחרות כ: כל יכול, או האחד שמספק הכל.

מחקר כתבי הקודש אנו לומדים שאל-שדי הינו ההוויה האלוהית שהופיע לפני בני אדם פנים אל פנים, מבלי שבני האדם ימותו.

אל-שדי, הינו ההוויה האלוהית שבני האדם מורשים לראות.

אנו עדים לפגישות פנים אל פנים שכאלו בספר בראשית יח, לב 23-33, לה 1, שמות לג 11, שופטים ו, יג ומקומות רבים נוספים.

מתוך הנתונים ניתן לקבוע שאל-שדי הוא בן האלוהים, קדוש ישראל, המשיח, הלא הוא ישוע המשיח.

נתונים והסברים מפורטים בספר: ישוע בתנ"ך שניתן לקבל בחינם באתר: www.yeshua.co.il

מדוע שיצחק יציין את אלוהים בשם: "אל-שדי" ולא יאמר – אלוהים יברכך?

הסיבה היא שכך יצחק מקשר את הדובר המקורי לאברהם בפרק יז המבטיח את הברכה (יז 8).

יצחק מפרט את הברכה:

1. פריון ורוב.

זרעו של יעקב יזכה להיות מבורך בכך שיראה נפשות רבות. ראה גם כב 17, כו 4,

2. קהל עמים:

המילים מקבילות לדברי אלוהים בפרקים אחרים: "המון גויים" (יז 4-5).

אפשרות נוספת ומעניינת היא שאתה עתיד להיות המוקד להמון גויים. משמע, המון גויים יתאספו מסביבך כמקור ברכה.

ניתן לראות זאת דרך דברי הנביא זכריה בפרק ח 23, יד 16-21, או דברי הנביא ישעיה ס.

ניתן גם לומר שהברכה מתגשמת באופן רוחני בכך שכל השותף לאמונתם של אברהם, יצחק ויעקב הריהו שותף לכל הברכות הרוחניות שאלוהים הבטיח להם:

ישועה, חיי עולם, לא מיועדים לזעם אלוהים, שותפי נחלה שמיימית, משרתי אלוהים (אל הגלטים ג 26-29).

ישנם המפרשים את הביטוי: "קהל עמים" כאילו מתייחס לקהל שבטי ישראל וכל שבט כמוהו כעם.

אינני חושב שלכך מתכוון הפסוק.

3. יתן לך את ברכת אברהם:

גם ללא פירוט כלשהו, הרי שהברכה לאברהם כללה את ארץ כנען לנחלה (יב 2-3, טו 18-21, יז 7-9, כב 17-18, כו 3-5, לז 1).

גבולות הארץ מפורטות בספר בראשית טו, בספר יהושוע וכן בספר במדבר לד 2 ואילך.

במשפטים הללו של יצחק מושלמת העברת ברית אברהם לשלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.

כאשר עברה הברכה מאברהם ליצחק, למדנו שישמעאל ושאר בני קטורה אינם יורשיה.

כאשר עברה הברכה מיצחק ליעקב, למדנו שעשיו אינו יורשה.

בכך אלוהים הוכיח שברכותיו אינן זכויות הנובעת מעצם לידתו של אדם מסוים כבכור במשפחה, בזכות יכולת אישית, או נתון לחוקי מסורות ומנהגים, אלא על סמך בחירתו רבת החסד של אלוהים בכבודו ובעצמו (אל הרומים ט).

לאחר שסיים יצחק לברך את בנו יעקב ולהיפרד ממנו, הלך יעקב לפדן ארם, אל משפחת אימו, אל דודו, לבן בן בתואל.

בעוד יעקב בדרכו לפדן ארם, ממשיך המחבר לתאר את מהלכיו של עשיו.

ב. עשיו נושא לו אשה נוספת מבנות ישמעאל על נשיו (כח 6-9).

ו. וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי-בֵרַךְ יִצְחָק אֶת-יַעֲקוֹב, וְשִׁלַּח אוֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם, לָקַחַת-לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה: בְּבָרְכוֹ אֹתוֹ, וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר: לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.

ז. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ; וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם.

ח. וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו.

ט. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל-יִשְׁמָעֵאל; וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת, עַל-נָשָׁיו, לוֹ לְאִשָּׁה.

עשיו מבין שיעקב עזב את בית ההורים ויצא לפדן-ארם.

עשיו גם הבין שיעקוב זכה לברכה – ביודעין – מיצחק.

עשיו גם מודע לכך שיעקוב יצא לפדן ארם כדי להינשא לבנות המשפחה ולא לאחת מבנות עמי כנען. עשיו יודע היטב ששתי נשותיו הן מבנות חת ושהוריו עצובים מאוד מהחלטתו ומעשיו (כו 35).

עשיו מבין שנשותיו לא מוצאות חן בעיני אביו יצחק והוא כבר מנסה לפעול כדי לשנות את המצב.

מה עושה עשיו?

הוא נושא לאישה – שלישית במספר – את מחלת, בתו של ישמעאל [בפרק לו 3 אנו למדים שלמחלת היה שם נוסף – בשמת]. רק להזכירנו שישמעאל כבר נפטר ולכן בקש וקיבל את מחלת באישור אחיה, נביות, בנו בכורו של ישמעאל (כה 13).

ומדוע שעשיו יעשה זאת?

1. ישמעאל הוא בן משפחה, אחיו של יצחק, ולכן מה יותר טוב מאשר להינשא לבתו של ישמעאל?.

עשיו ראה שציותו של יעקב לאביו מניב ברכה מן האבא ולכן גם הוא רצה לקבל דבר דומה…

עשיו אינו מנסה לרוץ לפדן ארם כדי להינשא לאשה ממשפחת אימו אלא לאישה ממשפחת אביו. גם כאן אנו עדים לקשר החזק בין עשיו לאביו ולא לאימו רבקה.

2. מכיוון שזרע אברהם מבורך ומכיוון שיש ברכה גם לישמעאל ולזרעו, ומכיוון שעשיו לא זכה לברכה כפי שציפה, הוא מנסה לרכוש ברכה – שלא דרך רצונו של אלוהים – דרך נישואין לבת ישמעאל שהינו צאצא מבורך של אברהם.

האם עשיו כעת פועל נכונה?

לא ולא.

עשיו שוב עושה את אשר הוא עושה כדי למצא חן בעיני אביו וזאת בניסיון "להמתיק את הגלולה".

עשיו אינו פונה בזעקה וחרטה לאלוהים אלא שוב פעם מנסה בכוחו לשנות את גורלו.

באיגרת אל העברים יא 17 נאמר שעשיו ביקש בדמעות אך נדחה.

דמעותיו של עשיו לא היו דמעות של חזרה בתשובה כנה אלא רצון עז לקבל את הברכה מבלי להיכנע לרצון אלוהים.

דוגמא דומה אנו לומדים בספר זכריה ז 1-7. אז הגיעה משלחת מבית-אל לירושלים כדי לשאול אם יש צורך להמשיך ולשמור את ימי הצום על הרס המקדש, וזאת לאחר החזרה מגלות ובנייה מחודשת של בית המקדש.

אלוהים דחה אותם ואמר להם שהם מעוניינים בבית המקדש כצעצוע יקר אך אינם מודאגים מן הסיבה שבגללה נהרס ונלקח בית המקדש. אילו היו חוזרים בתשובה כנה, כי אז אלוהים היה הופך כל יום צום ואבל ליום חג ושמחה.

בחזרה לעשיו:

עשיו לוקח את מחלת, בת ישמעאל לאישה וכך הופך עצמו בכוח לחלק ממשפחה שאלוהים הבטיח לברך. ניסיונו של עשיו יוכח כמעשה רע שהרי אי אפשר לגנוב ברכה מאלוהים. הדרך לברכה היא בחזרה בתשובה כנה ולא בתחמונים.

כתבי הקודש מגלים לנו את עתידו של עשיו וצאצאיו.

אלוהים קבע להשמידם ולא לחינם. על כך בספר עובדיה.

עשיו ראה בנשיו חפץ ופעל כדרך העולם – ריבוי נשים.

לא לכך התכוון אלוהים בספר בראשית כאשר ברא את האשה. מבחינתו של אלוהים ראוי להינשא לאישה אחת. גבר ואישתו הם בשר אחד (ב 24).

האישור להינשא שוב קיים במקרה של מוות של אחד מבני הזוג או לגירושין הנובעים מעזיבה של בן זוג מורד שאינו נושע (קור"א ז 10-16).

ג. חלום יעקוב בבית-אל (כח 10-22)

י. וַיֵּצֵא יַעֲקוֹב מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.

יא. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב. וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ.

יג. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.

יד. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.

טו. וְהִנֵּה אָנוֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכוֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.

טז. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנוֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.

יז. וַיִּירָא, וַיֹּאמַר: מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.

יח. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקוֹב בַּבּוֹקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ. יט. וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא: בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשׁוֹנָה.

כ. וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנוֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ.

כא. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלוֹהִים.

כב. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלוֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

יעקב מתחיל את מסעו לפדן ארם מבאר שבע. הוא עוזב את נחלת ההבטחה לפרק זמן של עשרים שנה, תקופה שהוא לבטח לא חלם או פילל שתארך זמן כה רב (לא 41).

בפרק כט 1, איזור פדן-ארם נקרא גם "ארצה בני-קדם". המשמעות מן הפשט היא שמדובר במקום גיאוגרפי במזרח, שכן, קדם=מזרח.

בנוסף, המקום יכול להיקרא "ארצה בני-קדם" גם מן העובדה הפשוטה שהתרבות האנושית לראשונה החלה שם.

הדרך למסופותמיה – איזור עירק – פרס מחייבת את יעקב ללכת בדרך המלך. הוא עולה צפונה לכיוון בית-אל ומשם בעוד מספר קילומטרים יחצה את הירדן ואז ישירות למזרח.

לפני שיעקב עוזב את שטחה של נחלת ההבטחה, נראה אליו אלוהים בחלום, בלילה, במקום אשר יעקוב עתיד לכנות בשם: בית אל.

הלילה ירד והגיע זמן לישון.

כנהוג, יעקב בוחר אבן אשר משמשת ככרית. אין הדבר מחייב שראשו של יעקב נח על האבן אלא שעל האבן יכל יעקב להניח בגד או כיסוי רך יותר וכך עשה לו כרית.

המילה "למראשותיו" בכתבי הקודש – שמ"א כו 7, 11, 16, מל"א יט 6, משמשת כדי לציין: לידו, ליד ראשו.

מכאן, יעקוב השתמש באבן בדרך כלשהי כמצע שינה.

בשנתו חלם יעקוב חלום.

בחלומו ראה יעקוב סולם המוצב משמיים ארצה.

המילה "סולם" מופיעה עם דגש באות "ל", ולכן היא משורש ס.ל.ל.

לפיכך אין מדובר בהכרח בסולם כפי שאנו מכירים בעת המודרנית אלא במערכת מדורגת, מסלול, דרך, כביש, מן הארץ עד לשמיים.

מלאכי אלוהים עולים ויורדים על הסולם אשר מחבר את השמיים לארץ.

מדוע שמלאכי אלוהים עולים ויורדים על הסולם מן הארץ אל השמים?

עלינו לשים לב למרכיבים של הברכות שאלוהים אמר ליעקב בהמשך.

אלוהים ברך את יעקב בזרע ובברכות נצחיות.

הברכה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל בחייו זה ישועה לו ולזרעו.

לפיכך, מכיוון שמלאכי אלוהים הם משרתי אלוהים כדי להוציא לפועל את תוכניתו החשובה ביותר שהיא ישועה, יוצא שעלייתם וירידתם מתארת בדרך הנאה ביותר את נשיאת הזרע המבורך של יעקוב השמיימה.

אין שום דבר בבריאה שאלוהים חפץ ורוצה להשיב אליו מלבד נפשות ילדיו שאותן הושיע!

לפני שאפרט את ההבטחות של אלוהים ליעקוב, ראוי שנלמד מעט אודות המרכיבים שראה יעקוב בחלום.

א. הסולם הוצב לא על ידי אדם. מכאן, הדרך מן הארץ לשמיים היא בידו של אלוהים.

ב. בספר בשורת יוחנן א 50-51 ישוע המשיח עונה לנתנאל ומעודדו במילים אלו:

"אמר לו ישוע: "מפני שאמרתי לך כי ראיתיך תחת עץ התאנה האמנת? גדולות מאלה תראה!" ועוד אמר לו: "אמן אמן אני אומר לכם, אתם תראו את השמיים פתוחים ומלאכי אלוהים עולים ויורדים על בן-האדם."

מדברי ישוע המשיח אנו מסיקים שהסולם עצמו זה ישוע המשיח.

מכאן, המתווך בין שמיים וארץ הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח. רק דרך ישוע המשיח יכול אדם להגיע לנוכחות אלוהים בשמיים.

בבשורת יוחנן פרק יד מתקיימת שיחה מרתקת בין ישוע לתלמידיו.

ישוע מכין את התלמידים לעזיבתו השמיימה אך הוא גם מעודדם בעובדה ש:

1. הוא הולך להכין להם מקום
2. רוח-הקודש ישכון בהם
3. ישוע עתיד לחזור ולקחתם למקום בו הוא נמצא.

תומא, אחד מן התלמידים היה לחוץ. איך הוא יוכל להגיע למקום שישוע נמצא בו אם אינו יודע לאן ישוע הולך?

תומא חשב על מיקום גיאוגרפי ולכן ישוע המשיח ענה לו בפסוק 6:

"אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי."

ז"א – כל מה שאנו נדרשים לעשות כדי להגיע אל מלכות אלוהים בשמים זה להכיר את ישוע המשיח כאדון ומושיע מן החטא.

עלינו "ללכת על ישוע" "לעמוד בו" כדי להיות לנצח עם אלוהים. ישוע באמת "הסולם". אם הולכים רק עליו, מגיעים אל השער…

ישוע גם אמר על עצמו שהוא השער בבשורת יוחנן י.

ג. מה תפקיד המלאכים היורדים ועולים?

תפקידם לשרת את אלוהים בעולם וזאת למען ישועת בני האדם (תהילים צא 11-12).

ד. העובדה שישוע הוא הסולם והמלאכים יורדים ועולים עליו מציינת את ישוע כבכיר על מלאכי אלוהים.

ה. כאשר ישוע המשיח פגש את נתנאל הוא אמר עליו: "…הנה באמת בן ישראל שאין בו מרמה." (יוחנן א 47).

השם יעקב הינו שם נרדף למרמה. לאחר שיעקב שרה עם מלאך יהוה במעבר היבוק, החליף אלוהים את שמו של יעקב לישראל. משלב זה יעקב אינו מתכנן וחושב על פי כוחו וחכמתו אלא בהסתמכות על אלוהים.

כעת נחזור ליעקב ולחלום שחלם בבית אל.

על הסולם ניצב יהוה, ואל יעקוב הוא אומר:

אני יהוה אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק…

ידוע לנו שאברהם היה סבו של יעקב ולא אביו.

אין טעות בכתבי הקודש ודרך כתיבה זו הייתה נהוגה כדי לציין שייכות משפחתית.

באותה מידה נאמר על המשיח ישוע שהוא בן-דוד וזאת לציין את מקורו.

דברי אלוהים ליעקב כללו את מרכיבי ההבטחה הכלולים בברית עם אברהם וכן הבטחות אישיות לחיזוק אמונה וביטחון באלוהים.

1. 1. פסוק 13: הבטחת הנחלה.

אלוהים מבטיח לתת ליעקב את הנחלה עליה הוא שוכב. נחלה זו היא הנחלה שאלוהים הבטיח לאברהם וגם ליצחק. הבטחה זו שוב מחזקת וקובעת את יעקב כממשיך הברית שנתן אלוהים לאברהם ולא עשיו.

2. פסוק 13: הבטחה לזרע.

בשלב זה יעקב עדיין אינו נשוי אך ההבטחה לזרע מעניקה ליעקב בטחון ושלום בעובדה שמסעו למצא אישה יסתיים בהצלחה.

3. פסוק 14: פריון וברכה לזרע יעקב.

אלוהים מבטיח ליעקב שזרעו יהיה מבורך ויפרוץ לכל קצוות תבל.

האם הכוונה רק להיבט הגשמי, פיזי?

לא בהכרח. הכוונה גם כן מתייחסת לכך שבני האדם אשר יהיו שותפים לאמונתו של יעקב יהיו רבים ומבורכים.

המילה "פרץ" מציינת דבר שגודל במהירות ומגיע לכל מקום. כך יהי זרע יעקב ממלא את יעודו כממלכת כוהנים בקרב כל העמים וכך יהיו זרע יעקב השותפים לאמונתו בכל מקום בעולם.

4. פסוק 14: שאר העמים יתברכו מיעקב:

אומנם כך, כל מי שיאמץ את אמונת יעקב, יתברך.

יתרה על כך, מיעקב – ישראל עתיד לבוא המשיח אשר עתיד להושיע בני אדם מכלל העמים.

5. פסוק 15: אלוהים מבטיח להיות עם יעקב לתמיד.

איזו הבטחה נפלאה. אלוהים מבטיח שלעולם לא יעזוב את יעקב.

מתי אומרים למישהו שאינו עזוב?

כאשר הוא נעזב או מרגיש כך.

יעקב נפרד מאביו ואימו ומן הסתם מרגיש כמו יתום. אלוהים קורא את ליבו ומנחמו בדיוק בנקודה שיעקב זקוק לה.

ההבטחה של אלוהים להיות עם יעקב ולא לעזוב אותו חזקה יותר מהבטחת הורים להיות עם ילדם. במזמור תהילים כז 10 כתוב: "כי אבי ואמי עזבוני ויהוה יאספני…".

הנביא ישעיה אמר שאמא תשכח את ילדה אבל אלוהים לא ישכח את ילדיו.

כמה נעים גם לנו לדעת שקיבלנו בישוע את אותה הבטחה.

אלוהים הבטיח שלעולם לא יעזוב אותנו כי רוח הקודש שוכן בתוכנו.

נוכחות רוח אלוהים היא הערבון לנצחיות הקרבה של אלוהים לנו (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14, אל הרומים ח 34-39).

6. פסוק 15: אלוהים מבטיח להחזיר את יעקב אל האדמה הזו.

במילים אלו אלוהים מבטיח שיעקב בעצמו ישוב אל האדמה ולא רק צאצאיו.

בפסוק 15 אלוהים אומר:

טו. וְהִנֵּה אָנוֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכוֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.

במילים אלו אלוהים מבטיח שכל הבטחותיו אכן ייתגשמו.

האם מכן ניתן להסיק שאלוהים ינטוש את יעקב לאחר שהבטחות אלו יתגשמו?.

חס וחלילה. אלוהים משתמש באותו אוצר מילים גם בברכת יעקב לבניו בבראשית מט. זאת לציין את השיא של ההבטחה אך חס וחלילה לא לרמוז שבסיום קיומה נפרדים דרכי אלוהים מיעקב ומזרעו.

בפסוקים 16-17 יעקוב מתעורר בעקבות החלום ואומר:

טז. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנוֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.

יז. וַיִּירָא, וַיֹּאמַר: מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.

יעקב מתעורר משנתו ואומר את העובדות הבאות, הבנתו ממה שחלם.

1. יש יהוה במקום הזה והוא לא ידע זאת…

עד כה, יעקב הכיר את אלוהים וידע אודות קיומו דרך לימודו של אביו ולא מתוך התנסות אישית.

החלום הזה בבית אל היה ההתנסות האישית של יעקב עם יהוה.

יעקב מתנסה באלוהים ולומד אודותיו דרך הפגישות עימו.

יעקב הבין שיהוה אינו מוגבל לאיזור או למקום מוגבל בו נמצא אחד מילדיו אלא בכל מקום.

אלוהים נמצא גם במקום בו נמצא יעקב.

יעקב מתחיל להבין שהאלוהים אותו הוא רואה כעת ילווה אותו לכל מקום בו הוא יהיה.

2. יעקב התמלא ביראה, הוא הבין שהוא נמצא בבית אלוהים, ממש ליד הכניסה…

רק יעקב יכול לתאר את כל המרכיבים של החלום עם ההדר שהתלווה למראה אלוהים ומלאכיו.

הדר אלוהים גרם ליעקוב יראה.

יעקב הבין שהקרבה לאלוהים היא דבר המצריך קדושה וטוהר ואין בה כל חולין.

יעקב הסיק מתוך הבנתו שהמקום בו הוא נמצא הינו מקום מיוחד, ממש המקום בו קיים שער הכניסה לשמים.

מסיבה זו לאחר מכן קרא יעקוב את המקום: בית-אל.

פסוקים 18-22 מציינים את תגובת יעקב לחלום:

יח. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקוֹב בַּבּוֹקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ. יט. וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא: בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשׁוֹנָה.

כ. וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנוֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ.

כא. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלוֹהִים.

כב. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלוֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

יעקב מבין שהמקום אשר בו הוא נמצא קדוש הוא. לשם כך יעקב משאיר ציון.

הוא לוקח את האבן אשר בה השתמש כמצע, צק שמן עליה ובדרך זו מקדש את האבן כגלעד (שמות ל 22-30).

יעקב היה צריך להעמיד את האבן המיוחדת באופן כזה שכל עובר אורח ידע שהיא שם ביד אדם.

לפיכך, האבן עמדה והייתה עד לכל עובר אורח.

יעקב נותן שם חדש למקום: בית-אל, כי שם מן הסתם הבין שנמצא ביתו של האל.

בפרק לה 14 שוב כתוב שיעקב הציב אבן כציון המקום כבית-אל.

השם הקודם של המקום היה לוז (ראה לה 6, מח 3, יהושוע יח 13, שופטים א 23)

יעקב נודר נדר.

יעקב בוחן את אמיתות החלום.

אם כל מה שהתרחש בחלום אכן מציאותי, כי אז יעקב יאמין באלוהים ויכבדו ככזה.

– אם אלוהים יהיה עימדי

– אם אלוהים ישמור אותי בדרך – ז"א אחזור בשלום

– אם אלוהים יספק את מחסורי

–          אז:

–          יהוה יהיה אלוהי

–          בית-אל יהיה בית אלוהים

–          כל אשר אקבל מאלוהים אעשר לו

חלפו להם עשרים שנים בפדן-ארם ויעקב חזר לארץ כנען.

אלוהים לא עזב את יעקב.

אלוהים היה זה שמצא לו את הרעיה המבורכת, שמר אותו לאורך השנים מתחבולותיו של לבן, ומעל לכל, שמר אותו משנאת עשיו.

אלוהים שמר את יעקב בדרך יוצאת דופן נוספת.

אלוהים נפגש עם יעקב במעבר יבוק ושם גרם לו לנכות.

הנכות הזו הצילה את יעקב.

יעקב נהג לפעול ולהסתמך על חכמתו, כוחו וערמומיותו.

עד שלב היציאה מפדן ארם זה הצליח לו. אך בדרכו חזרה ארצה, יעקב הבין שעשיו עתיד להתנקם במשפחתו ולכן חצה את משפחתו לשניים ושלחם בשני קבוצות בשני דרכים.

יעקב הסכים עם המחשבה שהוא עתיד לאבד חצי ממשפחתו. אלוהים לא הסכים לכך.

כאשר אלוהים נפגש עם יעקב וגרם לנכותו, למד יעקב שעליו להסתמך על אלוהים ולא על חכמתו שלו.

כאשר אלוהים היה זה שקיבל את ההנהגה בחייו, זכה יעקב לראות שאף אחד מצאצאיו המבורכים לא איבד את חייו במפגש עם עשיו.

לסיכום:

1. יצחק מברך את יעקב והפעם ביודעין ובכך מאשר שברכת הבכור היא אומנם ניתנת ליעקב ולא לעשיו. ברכת יצחק גם הבהירה שיעקב הוא הממשיך את ברכת אלוהים לאברהם.
2. עשיו מנסה לקבל חלק מברכת אברהם בכך שנישא לבתו של ישמעאל בנו של אברהם. ניסיון נלוז שכזה לא יכול להצליח מכיוון שלא ניתן לגנוב ברכות מאלוהים.
3. ישוע המשיח הוא הסולם בחלום של יעקב. ישוע הוא הדרך היחידה הקיימת לאדם כדי להגיע לנוכחות אלוהים האב.

מי שמקבל את ישוע כאדון ומושיע אישי מחטא, הריהו נושע ואז מלאכי אלוהים ישאו את נפשו לנוכחות אלוהים לנצח נצחים.

Post Views: 670