בראשית פרק לט: יוסף ואשת פוטיפר

 

לאחר שמחבר ספר בראשית ציין את פרשת יהודה ותמר, הוא חוזר לנקודה בה עצר לפרט אודות חיי יוסף ומשם ממשיך את מאורעות חייו של יוסף.

כאמור, צייון כל הפרטים אודות יהודה ותמר באמצע סיפור חייו של יוסף נועד ל:

1. לציין את הצורך ביציאת בני יעקב מכנען מפאת השפעת ההתבוללות של הכנענים עליהם (ראה נישואי יהודה לבת שוע ומקרה ילדיו) [ראה דברי יוסף בפרק מה 7:וישלחני ה' לפניכם לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכם לפליטה גדולה].
2. להכין את הקרקע להצלתם של משפחת יעקב מהרעב שעתיד לפקוד את האיזור.
3. להגשים את נבואת אלוהים לאברהם אשר אמר לו שזרעו יהיו עבדים במצרים.
4. להכניס לכתבי הקודש פרטים אודות תעודת היוחסין של המשיח אשר עתיד לבוא משבט יהודה.

חלוקת הפרק:

א. יוסף מנהל את בית פוטיפר (פסוקים 1-6)

ב. הניסיון: אשת פוטיפר משדלת את יוסף (פסוקים 7-20)

ג. יוסף מנהל את בית הסוהר (פסוקים 21-23).

א. יוסף מנהל את בית פוטיפר (פסוקים 1-6)

א. וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר, סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.

ב. וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.

ג. וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה – יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.

ד. וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ, וַיַּפְקִדֵהוּ עַל-בֵּיתוֹ, וְכָל-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ.

ה. וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ – וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה.

ו. וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.

פרק לט מציין שיוסף נמכר לפוטיפר המצרי, כעבד, על ידי ישמעאלים שהורידוהו מצריימה.

בפרק לז אנו למדים שיוסף נמכר בראשונה לשיירת מדינים ואלו מתברר מכרו אותו בהזדמנות הראשונה לשיירת ישמעאלים.

קיים קשר משפחתי הדוק בין המדינים לישמעאלים.

בבראשית כה אנו עדים לנישואי אברהם לקטורה, אשר ממנה הוא ילד שישה בנים. אחד מהבנים הוא מדין.

מכאן, המדינים הללו והישמעאלים הם אחים מאותו אב אך מאם אחרת. ישמעאל נולד מהגר ומדין ואחיו מקטורה.

כך עבר יוסף מיד ליד עד שהגיע למקום שאלוהים קבע בעבורו – בית פוטיפר, סריס פרעה, שר הטבחים. האיש המופקד על בטחון המלך והמוציא להורג את כל הנידונים למיתה.

סריס: נהוג לחשוב שסריסי המלך היו מסורסים, אך במקרה של פוטיפר הוא גם נשוי.

מכאן, ניתן להבין שהמילה סריס אינה מחייבת סירוס.

יתכן שהסירוס היה תנאי לו הפקיד היה מופקד על הרמון המלך…

בפסוק 2 אנו עדים להשפעה של נוכחות אלוהים על חייו של יוסף.

בתוך המילים: ויהי יהוה את יוסף, גלומים כל הנתונים שיוסף היה זקוק להם כדי לחיות כל יום על פי רצון אלוהים, ובדרך המפארת את אלוהים, ומגשימה את התכלית לשמה נברא ונבחר לשרת את אלוהים.

הבה נפרוט את המשפט: ויהי יהוה את יוסף, לנגזרות מעשיות:

1. יוסף הצליח בכל אשר עשה.

משמע, אלוהים העניק ליוסף חכמה, יוזמה, הבנה ויכולות אשר דרכם הוא הפעיל בהצלחה את כל המנגנון של בית פוטיפר בדרך שכל המתבוננים יכלו להבחין שהמצב החיובי הינו תוצאה ישירה של מעורבות יוסף.

ז"א, יוסף לא היה סתם מחליף של פועל או עבד שהיה לפניו, אלא נוכחותו הפכה לדומיננטית, כך שכל החיים סביבו יכולים להעיד:

יש הבדל במקום הזה מאז שיוסף הגיע – והשוני הינו לטובה!

ראה דוגמאות נוספות: בראשית כא 22, כד 42, כו 28, שמ"א יח 14.

במזמור תהילים א 3 אנו עדים לכך שכל ירא אלוהים הנוטש כל דרך רעה ומאמץ את רצון אלוהים בכל ענין ותחום, זוכה לכך שיצליח בכל דרכיו.

מכאן, יוסף, למרות היותו עלם צעיר, אימץ את הוראת אביו יעקב ובאמת חיי את רצון אלוהים.

נאמר בפסוק 3 שפוטיפר יכול היה לקבוע שאלוהים עם יוסף.

מדוע?

מכיוון שיוסף חי ופעל בדרך אשר נחשבת לאלו שאינן מכירים את אלוהים כדרך על טבעית.

יוסף משפיע על סביבתו בדרך חיובית שאף אחד אחר לא עשה לפני.

יוסף פועל בדרך של הקרבה עצמית ללא כל מטרת ניצול לטובה אישית.

יוסף מצליח לעשות דברים בעצמו ובעזרת הפעלת אחרים בדרך שאינה נתפסת כרגילה בעיני הסובבים אותו.

לפיכך, היה פוטיפר בטוח שאלוהים מעורב בחיי יוסף.

ראה דוגמאות נוספות: בראשית כו 28, מא 38.

את אותה גישה אנו רואים במפגש בין נקדימון לישוע בבשורת יוחנן ג.

נקדימון לא הכיר את ישוע כאדון, אלוהים הבן, כמשיח, אלא חשב שהינה לפניו אדם שהשכיל למלא את מצוות אלוהים בדרך כה מושלמת, עד כי אלוהים העניק לו כוח על כדי לפעול את פועלי אלוהים.

ישוע עשה דברים שכל רואיו נדהמו לראות. ישוע עשה דברים שהם רק חלמו שיוכלו לעשות בעצמם.

2. יוסף היה נאמן:

נאמנות היא אחת מתכונות פרי הרוח (אל הגלטים ה 22-23).

נוכחותו של אלוהים עם יוסף התבטאה בין היתר בכך שליוסף הוענקו תכונות האופי של אלוהים בכבודו ובעצמו.

אנו נוהגים לחשוב שפרי הרוח רק מתיחס לנושעים מאז הקמת הקהילה, אך לא כך הדבר.

מכיוון שאלוהים מעולם לא השתנה, יוצא שנוכחותו בחיי בני אדם, התבטאה בכך שתכונותיהם השתנו והיו דומים יותר לתכונותיו.

נאמנות היא מצרך יקר היום ובכל עת.

מעטים האנשים שהם באמת נאמנים למעבידיהם.

נאמנותו של יוסף הייתה המגורם העיקרי לכך שפוטיפר הפקיד את כל עניני ביתו בידיו של יוסף.

באיגרת של שאול למאמינים באפסוס פרק ו 5-8 הוא כתב איך העבדים הנושעים צריכים לשרת את אדוניהם, כן, גם את אלו שאינם נושעים. נראה כאילו שאול ציין את התנהגותו של יוסף כדוגמא לחיקוי:

"העבדים, השמעו לאדוניכם שבעולם הזה, ביראה וברתת ובתום לב, כמו למשיח – לא בשירות למראית עין, כמבקשים למצא חן בעיני בני אדם, אלא כעבדי המשיח העושים את רצון אלוהים בכל נפשם ומשרתים בחפץ לב כעבדים לאדון ולא לבני אדם, ויודעים שכל טוב אשר יעשה אדם, את זה יקבל מאת יהוה, אם עבד הוא ואם בן חורין."

אם כזו נאמנות והקרבה נדרשת מן העבד, על אחת כמה וכמה נאמנות נדרשת מעובד שכיר המקבל גמול כספי על עבודתו?

3. יוסף היה למקור ברכה לבית פוטיפר ורכושו:

בפסוק 5 כתוב שיוסף הפך להיות הסיבה שבגללה התברך כל ביתו של פוטיפר ואף כל רכושו.

משמע, הברכה של יוסף לא הייתה מוגבלת רק לחיים האישיים של יוסף אלא "נשפכה" בשפע והשפיעה על כל מה שבה עימה במגע או בקשר.

פוטיפר הבחין שכל מה שידו של יוסף נוגעת בו – הופך לברכה.

ההשפעה הזו של יוסף על כל אשר בבית פוטיפר מוכיחה שניתן למדוד באופן פיזי את נוכחות אלוהים בילדיו והשפעתם על הסובבים אותם.

בבשורת מתי י 12-13 כתוב: "…כשאתם נכנסים לבית ברכוהו ב'שלום'. אם ראוי הבית יבוא עליו השלום שלכם, אך אם איננו ראוי ישוב ה'שלום' שלכם אליכם…"

ברכת אלוהים אינה דבר ארטילאי מופשט אלא משפיעה עלינו באופן פיזי ולא רק עלינו, אלא גם על הסובבים אותנו – באופן פיזי וחומרי!

שלום אלוהים מתבטא בתגובות שלנו לאנשים הסובבים אותנו, בשפה בה אנו משתמשים, לאווירה שאנו משרים על הסביבה שלנו, בדרך בה אנו משתמשים בכספנו, בנושאים שאנו מוכנים להיות מעורבים בהם וכו.

ראה גם: בראשית ל 27: יעקב היה מקור לברכה לבית לבן

שמ"ב ו 12: ברך יהוה את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלוהים…"

ניתן לראות נקודה מעניינת נוספת.

פוטיפר היה לברכה ליוסף, ובתמורה, אלוהים ברך את פוטיפר וכל ביתו ורכושו.

כך אנו יכולים לראות כבר כאן התגשמות הבטחת אלוהים לאברהם: מברככך אברך…(בראשית יב 3).

4. התוצאה: חן וחסד בעיני אחרים ובעקבותם הגדלת אחריות.

פוטיפר היה איש חכם. לא לחינם הוא היה שר בשירות המלך פרעה.

משעמד על תכונותיו של יוסף, פוטיפר השכיל להבין שכדאי לו להפקיד את כל ניהול ביתו בידי יוסף.

ז"א – נאמנותו של יוסף על מה שהופקד בראשונה בידיו, הביאה לכך שאחריות רבה יותר הוענקה לו.

למה הכוונה בנאמר בפסוק 6:

"…וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה."

האם באמת מדובר על לחם או שהפסוק רומז לדבר אחר?

א. במידת הפשטכי אז באמת הכוונה שפוטיפר לא ישב לאכול יחד עם יוסף מכיוון שהמצרים תעבו את העברים עובדי המקנה (מג 31-32).

ב. במידה והמילה לחם הינה סמל לדבר אחר, הרי הכוונה לכך שפוטיפר הפקיד את כל ניהול ביתו בידי יוסף אך לא את אשתו. מכאן, לחם מתייחס לאשת פוטיפר אך בשפה נקייה.

העיקרון בו ניתן יותר לנאמן אינו פועל רק בשרות אנשים אלא גם בשירות אלוהים.

בספר בשורת מתי בפרק כה ישוע המשיח המשיל את המשל על כיכרי הכסף.

במשל, האדון ישוע מבהיר שמי שנאמן במעט, יופקד על הרבה.

"…יפה, עבד טוב ונאמן! היית נאמן במעט, אפקיד אותך על הרבה. בוא אל שמחת אדונך…" [פ.23]

מתברר שיוסף חי את הפסוק מאיגרת שאול אל הפיליפים ג 20: "…אתם שגרירי המשיח…"

או מהאיגרת השניה לקורינתיים ב 14-17: אתם ריח ניחוח לאדון…

והשניה לקורינתים ג 1-3: אתם איגרת כתובה…

מסקנה:

כאשר אתה נמצא במקום שבו אלוהים העמידך, ופועל וחי בדרך של טוהר וקדושה ללא דופי, אתה תזכה לחוות סיפוק, שלום ושמחה אשר לא רק מענגים אותך ומאשרים את נוכחות אלוהים בחייך, אלא גם משפיעים על כל הסובבים אותך.

אם הסובבים אותך מוטרדים מעצם היותך לידם – ולא בגלל היותך מאמין בישוע – אלא בגלל התנהגותך והשפעתך השלישית על אחרים וסביבתך, עצור ובחן את חייך. התוודה לפני אלוהים ובקש את סליחתם של אלו שפגעת בהם – והתחל לבנות את עדותך מחדש.

ב. הניסיון: אשת פוטיפר משדלת את יוסף (פסוקים 7-20)

ז. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף, וַתֹּאמֶר: שִׁכְבָה עִמִּי.

ח. וַיְמָאֵן. וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו: הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדִי.

ט. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ, בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?

י. וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.

יא. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת.

יב. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר: שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

יג. וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס הַחוּצָה.

יד. וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר: רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ: בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.

טו. וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

טז. וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ, עַד-בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל-בֵּיתוֹ.

יז. וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ, לְצַחֶק בִּי.

יח. וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה.

יט. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר: כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר אַפּוֹ.

כ. וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי-שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר.

לאחר שפוטיפר הפקיד בידיו של יוסף את כל אשר לו, ונראה על פניו שיוסף מצא את המקום הנוח ביותר במצרים, אלוהים מתערב והופך את הקערה על פיה.

עלינו לזכור שלא לתכלית הזו אלוהים גרם ליוסף להגיע מצריימה.

ואיך אלוהים מעביר את יוסף לנקודה הבאה בתוכניתו?

דרך ניסיון!

נאמר על יוסף שהיה יפה תואר (פסוק 6).

אשר פוטיפר התפתתה לשכב עם יוסף (נשאה אליו עיניה) ולכן ניגשה אליו ואמרה לו שישכב עימה.

יוסף סרב ללא היסוס ואף טרח והסביר לאשת אדונו מדוע הוא מסרב לשכב עימה:

1. יוסף מציין את הזכויות הרבות שאדונו פוטיפר העניק לו. יוסף היה בעל סמכות כפוטיפר כאשר אדונו אינו בביתו, ולאור האחריות שהפקיד בידיו, אל לו ליוסף להפר אחריות שכזו.

יוסף הוכיח את נאמנותו בכך שלא פגע או ניצל את אשת אדונו לרעה.

2. יוסף אף ציין בסוף פסוק 9 שמעשה שכזה עם אשת פוטיפר הינו מעשה חטא נגד אלוהים.

מעניין לראות שיוסף ידע מהו חטא ולאור זאת מהו רצון אלוהים בכל הנוגע למין במסגרת הנשואין.

למרות שלא הייתה תורה כתובה בזמנו של יוסף, בני תקופתו חיו על פי חוקים שהיו בתוקף גם בעת ההיא.

לפי אותם חוקים אנו מבינים שכבר אז הבינו שאשת איש אסורה לאדם אחר (ראה בראשית יב 18).

נקודה למחשבה:

מה שידע יוסף אז, בתקופה כה קדומה לפני שהתורה עלתה על הכתב, לא יודעים ולא עושים אנשים רבים, כולל דתיים, בימינו היום כשעותקים רבים של התורה נמצאים בבתיהם ונגישים לכל אדם.

שאלה:

האם אלוהים פיתה את יוסף?

לא ולא!

אלוהים אינו מפתה אף אדם בדבר רע.

באיגרת יעקב פרק א 13 כתוב:

"…מי שמתנסה אל יאמר: "אלוהים מנסה אותי", שכן אלוהים לא ינסה ברע ואין הוא מנסה איש.

אלא, שכל איש מתנסה כאשר הוא נמשך ומתפתה בתאוותו שלו. אחרי כן תהרה התאווה ותלד חטא. והחטא כשישלם יוליד מוות."

כולנו נמצאים כמעט כל יום במצבים בהם אנו עלולים להתפתות לעשות דבר פסול.

ידיעת רצון אלוהים והאמונה בו המניעה אותנו לציית לו באהבה (פועל רוח אלוהים בחיינו), עוזרת לנו להתרחק מן הפיתוי ולא להיגרר לחטא.

אדרבה, הניסיונות היומיים אותם אנו חווים ועוברים בהצלחה, מהווים נדבחים דרכם ובעזרתם אנו גדלים מבחינה רוחנית, ומציגים בגרות רוחנית ומופת לאחרים הבוחנים את חיינו.

ראה לדוגמא את הניסיון של אברהם בבראשית כב.

הניסיון של אלוהים הינו ניסיון טוב לנו. זה נועד לטובתנו. זה כמו מבחן בבית ספר. כך נבחנת רצינות לימודנו והבנתנו את החומר.

אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף.

אלוהים איפשר את המהלך כי:

–          ידע את עבדו שלא יפול בחטא ויצליח בניסיון העומד לפניו.

–          דרך הניסיון יגיע יוסף למקום הבא שאותו יעד לו אלוהים – בית האסורים…

מהלך דומה אנו לומדים מחייו של איוב.

אלוהים היה זה שהציע את איוב לשטן למען ינסה את אמונתו (פרק א).

אלוהים הציע את איוב כי ידע את אמונתו וידע שיעמוד בניסיון בהצלחה.

עדותו הנפלאה של איוב מהווה דוגמא ומופת לכלל המאמינים בעולם לאורך כל ההיסטוריה.

לפיכך, אלוהים מאפשר ניסיונות בחיים שלנו אשר נועדים לבגר אותנו מבחינה רוחנית, וגם לפעמים להעביר אותנו לשלב הבא בשירות אלוהים

אשת פוטיפר לא קיבלה את תשובתו השלילית של יוסף והמשיכה בכל יום לבקש ממנו כי ישכב עימה.

יוסף עמד בעדותו הטהורה ולא התפתה להפר את אמון אדונו ואת תורת אלוהיו.

הניסיונות הנוספים בהם עמד יוסף רק מדגישים את טוהרו. כך לא יאמרו אנשים כי סירובו נבע מחוסר חשק רגעי, אלא סירובו לשכב עימה נובע מרצונו להישמר טהור לאלוהים ולא להפר את אמון אדונו.

אשת פוטיפר לא הרפתה וכעת היא מנסה להשיג את מבוקשה אך בכוח.

יום אחד, בעת שלא היה בבית אף אדם זר אחר, כאשר יוסף הגיע אל בית אדונו כדי לעשות את המלאכה היומית, תפסה אותו אשת פוטיפר וניסתה בכוח לגרום לו לשכב עימה.

יוסף אחז בדרך אלוהים ולא בדרך אשת פוטיפר, ברח מהמקום ויצא אל מחוץ לבית, אך ביגדו נשאר בידיה של אשת פוטיפר.

כעת משהבינה שיוסף אינו מתכוון לשכב עימה, וכל ניסיונותיה לפתותו במילים או בכוח נכשלו, אשת פוטיפר פועלת כדי להתנקם ביוסף ולהביא למאסרו – מותו.

לא לחינם נאמר שיוסף נס מן הבית החוצה.

יוסף ידע שככל שימהר להתרחק ממנה, כך ייטב לו. לא לחינם נאמר בספר קוהלת ז 26:

"ומוצא אני מר ממוות את האשה אשר היא מצודים וחרמים ליבה, אסורים ידיה, טוב לפני האלוהים יימלט ממנה וחוטא יילכד בה."

שלמה המלך כתב את כל המשלים כסיכומים של סיפורים, מקרים, והוראות בכתבי הקודש.

ייתכן שאת הפסוק הזה כתב מניסיונו של יוסף.

שאול השליח אומר לנו: התרחקו מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה 22).

באיגרת השניה לטימותיאוס ב 22, שאול השליח מנחה את טימותיאוס הצעיר לברוח מתאוות הנעורים ולרדוף צדק, אמונה, אהבה ושלום…

אם איש מאיתנו מבין שהוא נמצא במקום בו עדותו עומדת במבחן קשה, ייטב לו אם פשוט ינוס מאותו מקום. ילך ויתקרב למקום או לחברה שם יוכל להתחזק ולא יהרוס את עדותו.

יוסף נס מאשת פוטיפר וכעת הוא בחוץ ללא בגד עליון, או כשהוא בבגדים חסרים.

אשת פוטיפר פועלת מיד כדי לוודא שיוסף לא יזעק ראשון ויעמיד אותה בנקודת נחיתות ואשמה.

היא זו שזועקת ראשונה.

מדוע שיוסף לא יזעק?

מאותה סיבה שלא זעק לאורך כל התקופה בה אשת פוטיפר שידלה אותו במילים.

יוסף התבייש וחשש להביא מילת דיבה נגד אשת אדונו.

יוסף יתכן וקיווה שהיא תבין שאינו מעוניין בה ותניח לו לנפשו – אך לא כך היה.

מרגע שאשת פוטיפר האשימה את יוסף בניסיון לאונסה, דינו נחרץ.

אשת פוטיפר קוראת לאנשי ביתה – שאר העבדים, עוזרים וכו ואומרת להם: (פסוקים 14-15)

יד. וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר: רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ: בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.

טו. וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

אשת פוטיפר מאשימה את יוסף בהאשמה חמורה אשר בקלות עלולה להביא למותו.

היא מאשימה את יוסף כאחד שמטרתו לנצלה מינית, ולא רק אותה אלא גם את כל שאר הנשים בבית פוטיפר. בדרך זו היא מנסה לרכוש את אהדת שאר העבדים. כך כולם ישנאו את יוסף.

הביטוי: "לצחק בנו", מציין משחקי מין.

אנו זוכרים את הביטוי הזה מפרקים: כא 9, כו 8.

הציון של: "ואקרא בקול גדול", נועד להציג את אשת פוטיפר כאישה החסודה שהיא הקורבן התמים, אשר זועקת למען יבואו לעזרתה ויושיעוה מן התוקף… [ראה דברים כב 25-27].

אשת פוטיפר מחכה לרגע שבעלה מגיע לבית ואש שוטחת לפני את ההאשמה נגד יוסף (פ. 16-20).

טז. וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ, עַד-בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל-בֵּיתוֹ.

יז. וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ, לְצַחֶק בִּי.

יח. וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה.

יט. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר: כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר אַפּוֹ.

כ. וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר, מְקוֹם אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי-שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר.

כשביגדו של יוסף בידה, היא משקרת לבעלה ומציגה את יוסף כעבד המפר את האמון הרב שנתן לו אדונו.

מילותיה של האישה גם כוללת אשמה נגד פוטיפר בעלה – "העבד העברי" שאתה הבאת לנו…

מקודם בפסוק 14 היא אמרה שיוסף מנסה לצחק בנו, ז"א עימה ועם שאר הנשים בבית פוטיפר.

כעת היא מאשימה את בעלה שהביא את יוסף לצחק בה.

ברור מעל כל ספק שאשת פוטיפר בוררת היטב את מילותיה כדי לרכוש את אהדת פוטיפר, אך גם גורמת לו פחד שמא לא יסכים עימה.

פוטיפר שומע את עדות השקר של אשתו ובלית ברירה משלח את יוסף לכלא.

פוטיפר עמד במצב לא נעים.

הוא היה חייב להעניש את יוסף ולו כדי לשמור על כבודו שלו, שהרי כל העדים שמעו את אשתו זועקת אך אינם מודעים לכל הפרטים.

אם לא יפעל נגד יוסף – העבד, הרי שאשתו תוצג כנואפת…

ידוע שמעשה של ניסיון לאונס על ידי עבד, מביא למותו המיידי.

לפיכך, שליחת יוסף לכלא בעבור האשמת ניסיון לאונס מוכיחה שפוטיפר הכיר היטב גם את אשתו.

הוא שלח את יוסף לכלא כדי לצאת ידי חובה.

מן הסתם כל האירוע אינו נעים לפוטיפר, אך תגובתו כלפי יוסף מעלה השערה שלא האמין לחלוטין לדברי אשתו.

נראה שפוטיפר התעצבן על כך שהפסיד עבד מוצלח יותר מכל דבר אחר.

בשלב זה, מתקדמת תוכניתו של אלוהים עבור יוסף.

מבחינתו של יוסף נראה כי עולמו נחרב, אך מבחינתו של אלוהים, כל האירוע היה בדיוק התסריט הנפלא שאלוהים הכין למען יוסף ולמען עם בחירתו – ישראל.

ג. יוסף מנהל את בית הסוהר (פסוקים 21-23).

כא. וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר.

כב. וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר בְּיַד-יוֹסֵף אֵת כָּל-הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה.

כג. אֵין שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יְהוָה אִתּוֹ; וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה יְהוָה מַצְלִיחַ.

יוסף נשלח לבית האסורים וגם שם הוא זוכה לליווי צמוד של אלוהים.

כל מי שקורא את הפסוקים הללו עלול לחשוב שהכלא היה ליוסף כבית הבראה, אך לא כך מציינים כתבי הקודש.

אמת היא שיוסף לא הוצא להורג כי זכה לחסד רב ואמון מצד פוטיפר, אך חשוב לדעת שיוסף גם הספיק לאכול מרורים בכלא המצרי לפני שזכה לאמונו המוחלט של מנהל הכלא וקיבל אחריות על הנעשה שם.

ואיך זה קרה?

במזמור תהילים ק"ה 17-19:

יז. שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ; לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף.
יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ); בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ.
יט עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ, אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.

מתברר שיוסף זכה למנת סבל לא קטנה מיד לאחר שנכלא בכלא המצרי.

בעת בה הוא עונה וסבל, אלוהים היה זה שצרף את נפשו וזיקק אותו.

יוסף לא התנהג והגיב כשאר האסירים.

יוסף לא היה מוקד לצרות עבור מנהל הכלא והסוהרים.

נוכחות אלוהים בקרבו העניקה לו שלום וסיפוק שנראו בבירור על ידי הסובבים אותו.

יוסף לא הראה פני נקם.

יוסף לא היווה איום על אף אחד בסביבתו.

כל המעלות הללו היו הברכות שהעניק אלוהים ליוסף כדי להביאו לנקודה הבאה בתוכנית שלשמה יוסף הגיע למצרים.

אופיו ותכונותיו של יוסף מצאו חן בעיני מנהל הכלא.

מנהל הכלא הבחין שיוסף אינו אסיר רגיל.

רעיונותיו והתנהגותו, יחד עם ה"טיפ" שבוודאי קיבל מפוטיפר, גרמו לכך שהמנהל הבין שיוסף יכול לפעול בכלא טוב יותר ממנו עצמו.

לפיכך, העניק מנהל הכלא את האחריות המלאה לניהול האסירים – על יוסף.

המנהל עצמו אף לא טרח לבדוק את יוסף. האמון שיוסף קיבל היה אמון מוחלט.

זו הוכחה נוספת כדי לומר שפוטיפר לא האמין לאשתו אלא פעל כפי שפעל רק כדי לשמור על כבודו וכו.

נקודה למחשבה:

גם כשאנו מקיימים את רצון אלוהים באופן מדויק לחלוטין, אין הדבר אומר שצרה או סבל לא יהיו חלק מחיינו.

במקרה של יוסף אנו עדים לכך שרק צרות וסבל היו האמצעים בהם השתמש אלוהים כדי להעביר את יוסף ממקום אחד למישנהו.

מסקנה:

כשצרה וסבל פוקדים את חיינו, הבה נבדוק ונוודא ש:

1. אין חטא פתוח בחיינו, ואם יש, אז מיד נתוודה על החטא לפני אלוהים ולפני מי שפגענו בו (יוח"א א 9, מתי ה 23-26).
2. נתפלל לאלוהים ונבקש ממנו בתפילה, תחנונים והודיה שישמור את עדותנו ללא דופי לאורך הניסיון והלימוד שהוא העמיד בחיינו.
3. אנו יודעים שאלוהים מוכיח את אשר הוא אוהב. לכן, טוב יותר להיות מוכח על ידי אלוהים המעצב את האופי והתכונות שלי כדי שיידמו לו, מאשר לחיות ללא ידו המכוונת של אלוהים.