אל הרומים פרק ג'
פסוקים 1-20.
לאורך שני הפרקים הראשונים שאול השליח מלמד ומוכיח בכשרון רב שיהודים וגויים נמצאים אשמים במידה שווה לפני אלוהים.
הגויים עשו את הרע בעיני אלוהים בשעה שלא ידעו את התורה – התעלמו מקיום בריאתו של אלוהים ופעלו נגד המצפון שברא בכל אדם.
היהודים עשו את הרע בעיני אלוהים – גם אם חטאו במחשבתם – זאת בשעה שתורת אלוהים בידם.
שימו לב לדבריהם של האדון ישוע ויוחנן המטביל לפרושים, סופרים וסתם עם ישראל בבשורת מתי ג 7 וכן לוקס ג 7.
היהודי החשיב עצמו עליון ועדיף על הגוי משום היותו יהודי ומתוקף היותו שותף לברית שאלוהים כרת עימו.
שאול השליח מסביר באיגרתו, שעובדת היות היהודי נימול אינה מכנה לו ישועה.
ברית מילה היא דבר נחשב בעיני אלוהים רק אם היא קיימת בלב ולא רק בגוף.
ולכן אם יהודי נימול אינו שומר את מצוות אלוהים באמונה, הריהו נחשב כערל בעיני אלוהים.
ואילו הגוי הערל ששומר את תורת אלוהים באמונה, זוכה לישועה מאלוהים.
בשלב זה כל שומעיו של שאול מהרהרים במוחם וחושבים:
אם היהודי והגוי נושעים בדיוק על פי אותם תנאים, אז מהו יתרונו של היהודי על פני הגוי?
מה התועלת במילה?
על כך שאול השליח עונה בפסוקים 1-2:
- "…אם כן, מהו יתרונו של היהודי או מה התועלת אשר במילה.
- הרבה, על כל פנים. ראשית כל, בידיהם הופקדו דברי אלוהים."
שאול השליח מרחיב את התשובה בפרק ט 4-5. שם הוא עונה על שאלה אחרת [האם אלוהים עדיין מחוייב לעם ישראל?], אך תשובתו שם משרתת אותנו גם כעת.
הבה נקרא את הכתוב בפרק ט 4-5:
- "בני ישראל: אשר להם מעמד הבנים, הכבוד, הבריתות, מתן התורה, עבודת הקודש וההבטחות.
- להם האבות, ומהם, מצד יחוסו האנושי, המשיח שהוא מעל כל, אל מבורך לעולמים."
אז הבה נפרט מה היתרון בלהיות יהודי?
א. בידיהם הופקדו דברי אלוהים, מתן התורה – כתבי הקודש.
העם היהודי זכה ליתרון עצום על פני כל בן עם אחר.
אלוהים ניגלה לעם זה והעניק לעם הזה את דברו (דברים ד 1, 2, ו 1, 2, מרקוס יב 24, לוקס טז 29, יוחנן ה 39).
ז"א – מכיוון שישועה באה על סמך קבלת הבשורה באמונה (אל הרומים י 14-17), יוצא שהיהודי זכה ליתרון עצום בכך ששמע באופן ישיר את אלוהים, ואינו צריך לחטט ולחפש את אלוהי האמת.
דבר אלוהים שבידי היהודי העניק לו את הידע אודות רצון אלוהים בכל תחומי החיים.
כך יכול היהודי "ללבוש" את רצון אלוהים ולהציג את קדושת אלוהים וטוהרו לפני כלל העמים.
הפקדת דבר אלוהים אינו מתבטא בשימור ספר במגירה אטומה או בכספת, אלא בלחיות את הכתוב בתוכו עד האות האחרונה בו ולשמור עליו טהור מכל שינוי ותוספות.
מכאן, זוכה היהודי להיות "קדוש" ז"א, נפרד משאר העמים כדי לשרת את אלוהים בדרך שאף עם אחר לא קיבל.
ב. מעמד הבנים של אלוהים – שמות ד 22.
ג. הכבוד
ד. הבריתות
ה. עבודת הקודש וההבטחות
ו. להם האבות – אבות האומה
ז. מהם, מצד יחוסו האנושי – המשיח ישוע, גואל העולם מקללת החטא.
[אני אפרט כל סעיף בפרק ט].
ברית המילה היא סימן חיצוני לשייכות לכל הנאמר מעלה. אני נימול, משמע שאני חלק מן העם שקיבל את כל האחריות הזו על כתפיו, על כל המשתמע מכך.
ובכן, אז במה מתבטא יתרונו של היהודי?
יתרונו של היהודי מתבטא באחריות שמוטלת עליו, ובשירות שאלוהים הפקיד בידו לפאר את אלוהים ולהציג את אלוהים וישועתו לכלל בני האדם.
לפיכך, יתרונו של היהודי אינו מתבטא בקיצור דרך לישועה, אלא בשירות ואחריות שאלוהים הפקיד בידיו.
יש מחיר ליתרון הזה שיש ליהודי:
במידה ויפשל, יזכה לבושה וחוסר ברכה (ראה עמוס ג 2: רק אתכם ידעתי ולכן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם).
במידה ויציית לאלוהים באמונה ואהבה, יקבל גמול גדול יותר מכל עם אחר.
ראה הזכויות הניתנות לבן בכור: הנהגת האחים ומנה כפולה בירושה.
יישום:
ומה היתרון בלהיות נושע?
אחריות, שירות, ברכה אך גם אזהרה, שהרי משפט אלוהים מתחיל מבית (פטר"א ד 17).
בפסוק 2, שאול השליח מתחיל לענות על השאלה: אם כן מהו יתרונו של היהודי? [היתרון "במילה"]
מילתו הראשונה היא: ראשית…ז"א, שהפקדת דבר אלוהים בידיהם היא רק השלב הראשון, וכעת שאול ממשיך לפרט את שאר היתרונות.
שאול עושה זאת בדרך שבה הוא שואל שאלה וגם עונה עליה בעצמו.
כיהודי בעל ותק, המכיר היטב את הלך המחשבה של שומעיו היהודים, שאול יודע אילו שאלות עולות במוחות בני עמו.
בפסוקים 3-4 שאול מציג את הסעיף הנוסף שמהווה יתרון ליהודי, אך הוא עושה זאת בדרך של שאלה, ועליה הוא עונה מיד.
- "…ואם יש שלא האמינו, אזי מה? האם יבטל חוסר אמונתם את נאמנותו של אלוהים?
- חלילה! צריך שיוכר כי האלוהים נאמן וכל אדם כוזב, ככתוב: "…לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ."
ובכן, מהי השאלה?
האם אלוהים יבטל את זכויות היתר – האחריות והשירות המיוחדים – שהעניק ליהודי במידה והעם היהודי או חלקו יפנה לו עורף?
לא!
אלוהים אינו עונה בחוסר נאמנות על חוסר נאמנות של העם.
אלוהים אינו חוטא!
גם אם אנו לא נאמנים ומפרים את מילתנו – שהרי העם אמר בסיני: נעשה ונשמע, אלוהים נשאר נאמן לכל הבטחותיו – כי הוא אלוהים צדיק וישר.
מכאן: יתרונו הנוסף של היהודי מתבטא בכך שאלוהים יקיים את כל שהבטיח לעם היהודי בלא קשר להתנהגותם.
מאז ומתמיד לא כל עם ישראל שמר את מצוות אלוהים (מל"א יט 18).
מאז ומתמיד היו בעם שארית נאמנה שהאמינו באלוהים וצייתו לו באהבה.
לכן, גם אם חלק מן העם, או אף רוב העם ינטוש את אלוהים, וגם אם כל העם ינטוש את אלוהים, ימשיך אלוהים להישאר נאמן לקיים את כל ההבטחות שנתן לעם ישראל.
חוסר נאמנות מצד העם יגרור עונש ומשמעת מאלוהים אך לעולם לא יגרור לחוסר נאמנות מצידו של אלוהים.
שאול מוכיח את דברו בציטוט מדברי דוד המלך ממזמור נא 6: "…לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ, תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ." ז"א, אלוהים ימשיך לקיים את דברו והבטחותיו כדי להוכיח את צדקתו (אל הרומים יא 29).
בספר יחזקאל לו 22 אלוהים אומר מדוע?
למען שמו!
וכך, צדקת אלוהים לעולם תעמוד. היא תלויה בריבונות אלוהים ולא ביכולתו של אדם.
כעת עולה שאלה נוספת במוחם של השומעים:
שאול מציין את השאלה והתשובה בפסוקים 5-8:
- אבל אם רשעתנו מפגינה את הצדק של אלוהים, מה נאמר? האם יש עוול באלוהים השופך את זעמו? – ואני מדבר מנקודת מבטו של האדם –
- חס וחלילה! שאם כן, איך ישפוט אלוהים את העולם?[אם הוא עצמו אינו צדיק מוחלט?]
- אך אם בגלל מרמתי משגשגת אמת האלוהים לתהילתו, מדוע עוד אשפט כחוטא?
- ומדוע לא "נעשה את הרע כדי שיצא טוב", כפי שמעלילים עלינו וטוענים כי כך אנו אומרים? אכן משפט צדק נחרץ עליהם."
היו ששאלו:
כאשר אנו סוטים מדרכו של אלוהים ומתנהגים כחוטאים רשעים, וכמו הגויים חסרי התורה, אלוהים ממשיך לקיים את כל הבטחותיו לנו.
כך יוצא, שצדקת אלוהים ויושרו, נראים בבירור רב ומודגשים, דווקא כשאנו לא מקיימים את מצוותיו.
לכן, אם רשעתנו מבליטה את צדקת אלוהים, אז מדוע מגיע לנו עונש?
מדוע שזעם אלוהים יבוא עלינו אם בגלל רשעתנו אלוהים נראה צדיק וישר?
אם אני מוציא לאור את צדקתו של אלוהים על-ידי מעשיי הרעים, מדוע עליי להיענש?
נראה על פניו שכאילו אלוהים אינו צודק בפועלו – ז"א, האם יש עוול בדרך הפעולה של אלוהים עם עמו ישראל?
אם כן, היו ששאלו:
הבה נרבה את הרע, כי במקום שיש רע רב, ייראה חסד רב וסבלנות רבה.
אם כן, הבה נרבה את הרע כדי שאלוהים ייראה אפילו טוב יותר…[ראה פרק ו 1]
שאול מבהיר:
אלוהים חייב לשפוט בצדק את החוטאים כי צדקתו דורשת זאת. אם אלוהים לא ישפוט את ישראל , איך יוכל לשפוט בצדק את הגויים? הרי הדבר עלול לצייר את אלוהים כאחד העושה איפה ואיפה עם ברואיו – והרי אין משוא פנים אצל אלוהים…
רק אלוהים יודע לאזן בין רחמים, חסד וצדק.
הבעיה שלנו בני האדם החוטאים היא, שאנו מזלזלים בטובו של אלוהים ולא מנצלים את הזמן כראוי לחזרה בתשובה ולחיים המפארים את שם קודשו של אלוהים.
שאול מבהיר שהלך המחשבה המצדד ברע כדי שצדקת אלוהים תודגש, אינו מקובל על אלוהים. לכן הוא מציין ואמר: אני מדבר מנקודת מבטו של האדם…ז"א, זו שאלה נטולת כל חכמת אלוהים וכל הדרכה מרוח אלוהים.
הלך מחשבה שכזה מתאים לשטן ולמשרתיו ולא לעבדי אלוהים היודעים את המחיר האישי
ששילם אלוהים לישועת בני האדם (יוחנן ג 16, ישעיה נג).
אלוהים מתעב את הרע ולעולם לא ישמח ברע.
ילדי אלוהים האמיתיים אינם משתעשעים עם הרע אלא מתרחקים ממנו על כל צורותיו.
הרע אינו כלי ביד ילדי אלוהים.
הרע זה האוייב שלנו ולא חבר.
האם יעלה בדעתו של בעל כלשהו להתגרש מאישתו רק כדי להראות לכולם שאלוהים נאמן והינו בעל שדואג לילדיו הנעזבים?
מי שחושב כך הרי מוחו שחור משחור ונתון לחלוטין להשפעתו של השטן.
מי שחושב כך מוכיח שרוח אלוהים אינה בו! לחלוטין אינה בו!
אדם שכזה אינו מכיר את אלוהים ומעולם לא הכיר אותו באופן אישי ואינטימי.
עד כמה שזה לא נעים, שאול ציין בפסוקים 1-8 את הלך המחשבה של חלק מהיהודים בני זמנו.
בפסוקים 9-20 שאול מסכם את שאמר עד כה: יהודים וגויים חוטאים ונמצאים אשמים במידה שווה לפני אלוהים. כל בני האדם חוטאים.
- ובכן, הטובים אנו מאחרים? לא, כלל וכלל לא. שהרי כבר הוכחנו לעיל כי היהודים והגויים כאחד משועבדים כולם לחטא,
- ככתוב: "אין צדיק, אין גם אחד.
- אין משכיל, אין דורש את-אלוהים.
- הכל סר, יחדיו נאלחו. אין עושה-טוב, אין גם-אחד.
- קבר-פתוח גרונם,[ז"א, במבט לתוך פיהם ניתן "לראות" שליבם מזוהם ולכן כל הנובע ממנו טמא ואסור]לשונם יחליקון, חמת עכשוב [ארס הנחש] תחת שפתימו.
- אשר אלה פיהם מלא ומרורות.
- רגליהם ימהרו לשפוך דם.
- שוד ושבר במסילותם,
- ודרך שלום לא ידעו.
- אין-פחד אלוהים לנגד עיניהם."[ז"א, למרות דתיותם החיצונית ושייכותם לעם ישראל, אין בהם כל יראת אלוהים]
- אנו יודעים כי כל מה שהתורה אומרת, היא אומרת לאנשים הכפופים לתורה, כדי שלא יהיה פתחון פה לאיש וכל העולם ימצא אשם לפני אלוהים.
- זאת מפני שבמעשי התורה לא יצדק לפניו כל בשר, כי התורה רק מביאה לידי הכרת חטא."
כדי להוכיח שכל קביעותיו ומסקנותיו נכונות, שאול יורה צרור של ציטוטים ממגוון פרקי תהילים ומדברי הנביאים כדי להוכיח שכל מה שהוא אמר כבר אמרו נביאי התנ"ך, וגם הם בהשראת רוח הקודש. כל בני האדם חוטאים ואינם מסוגלים לעמוד צדיקים לפני אלוהים בכוחות עצמם – גם אם עותק מהודר של דבר אלוהים תלוי על צווארם ואף אם נימולו כדין.
שאול מצטט חלקי פסוקים ממזמור תהילים יד 1-3, ה 10, י 6, לו 1, נג 2-4, קמ 4, ישעיה נט 7-8, ירמיה ו 14.
עלינו לזכור שנביאי התנ"ך אמרו את המילים הקשות הללו לא רק על גויים המנותקים מתורת אלוהים, אלא בעיקר כלפי יהודים בני עמם, אשר בעודם מחזיקים את תורת אלוהים בידם ולבושים בכל הדר דתם, מדברים וחיים בניגוד מוחלט למצוות אלוהים.
בפסוקים 19-20 אם כן, שאול מסכם את תכלית התורה:
- אנו יודעים כי כל מה שהתורה אומרת, היא אומרת לאנשים הכפופים לתורה, כדי שלא יהיה פתחון פה לאיש וכל העולם ימצא אשם לפני אלוהים.
- זאת מפני שבמעשי התורה לא יצדק לפניו כל בשר, כי התורה רק מביאה לידי הכרת חטא."
למה הכוונה במילה: "תורה"?
באופן נרחב שאול מתייחס לכלל כתבי התנ"ך. לכל דבר אלוהים שהיה ביד בני האדם בעת שכתב את מילותיו.
באופן מצומצם, שאול מתייחס לחמשת חומשי התורה. כך או כך, מסר כל דפי כתבי הקודש זהה לחלוטין.
מי הם האנשים הכפופים לתורה?
כלל בני האדם כפופים למה שהתורה אומרת על בני האדם ולדרך שהתורה מתארת את בני האדם.
כשהתורה אומרת שבני אדם חוטאים, היא אומרת זאת על יהודי וגוי כאחד.
היהודי היודע את התורה חוטא, כי אינו מסוגל למלא אחר כל דרישותיה (קוהלת ז 20, אל הגלטים ג 10 – הנשענים על התורה ארורים כי אין אדם המסוגל לקיים את כל מצוותיה. דברים כז 26).
הגוי חוטא, כי אינו שומע באופן מושלם למצפון שנתן לו אלוהים וכך גם הוא נמצא חוטא לפני אלוהים.
וכך, התורה מצביעה על כלל בני האדם כחוטאים לפני אלוהים וראויים לזעמו.
אז לשם מה נתן אלוהים את התורה?
- היא נוספה בגלל העברות (אל הגלטים ג 19). בני האדם העמיקו כל כך ברע, כך שאם אלוהים לא היה מווסת את הלך חייהם דרך מצוותיו והוראותיו, כי אז לא היה עם ישראל מהווה כל עדות ומופת לשאר העמים.
- התורה תיארה והציגה את טוהרו וקדושתו של אלוהים.
- התורה לימדה את המחיר שאדם משלם עבור החטא
- התורה לימדה את המחיר שאלוהים משלם כדי להושיע את האנשים החוטאים.
- התורה הציגה את פועלו של המשיח
- התורה הציגה את זהותו של המשיח ישוע למען יכירו אותו בני האדם לכשיבוא.
- התורה הביאה את האדם להכיר בעובדת היותו חוטא, וכך אם הינו מקשיב לה, ירצה האדם ויבקש מאלוהים את כפרת החטאים בדם המשיח ישוע.
לראיה ראה את תיאור תפקיד ותכלית התורה מפי שאול השליח כפי שלימד את הגלטים (אל הגלטים ג 23-25):
- "לפני בוא האמונה נשמרנו תחת יד התורה, כלואים היינו לקראת האמונה העתידה להיגלות.
- לפיכך היתה התורה אומנת המדריכה אותנו אל המשיח, למען נוצדק על ידי אמונה.
- אבל לאחר בוא האמונה איננו נתונים עוד למרות האומנת."
יהודי יקר, אח יקר.
התורה היא כמו מראה המשקפת את הפנים האמיתיות של אדם חוטא – אשם לפני אלוהים.
התורה גם מדריכה אותך אל המשיח, למען תפנה אליו באמונה והוא יצדיק אותך.
ולכן יהודי יקר.
התורה שבידך לא עשתה אותך צדיק.
התורה שבידך מעולם לא נועדה ולא ניתנה כדי להסיר את חטאיך.
התורה ניתנה לך כדי שתדע מהו חטא ואת הדרך לכפרה.
התורה היא המדריך שלך למושיעך, אך היא עצמה אינה מושיעה (אל הגלטים ג 23-25).
לכן, היותך אוחז אותה ושומר עליה לא מכנה לך ישועת חינם, אלא מקנה לך אחריות גדולה יותר.
שאול שואל את השאלות הבאות ועונה עליהן לפי סדר:
- מה יתרונו של היהודי? או מה התועלת שבברית מילה?
יתרונו של היהודי מתבטא בכך ש:
א. אלוהים העניק לו אחריות ושירות עבור אלוהים. יתרונו של היהודי אינו מתבטא בכרטיס ישועה חינם!
ב. הבטחה לקיום העם וקיום כל ההבטחות שאלוהים העניק לעם היהודי.
- שאול מבהיר שבכל הקשור לישועה, אין הבדל בין הגוי והיהודי שהרי שניהם בני אדם ברואים. לכן, שניהם חוטאים ונמצאים אשמים לפני אלוהים.
בסוף הקטע: מה המסר של שאול?
אחי בני עמי.
דעו כי כל המורשת היהודת שלנו, כל הידע אודות אלוהים ותורתו, כל הטקסים הדתיים והחגים ואף ברית המילה, אין בהם היכולת וגם מעולם לא נועדו להושיע אדם כלשהו, או לפתור אותו ממשפט אלוהים על חוטאים.
כל שהיה בהם זה להביא לידי הכרת החטא (ג 20).
לכן, היהודי ומן הסתם גם הגוי, חייבים לתוסף מיוחד כדי להיוושע מחטאיהם ולקבל את צדקת אלוהים שתשמור אותם ותגן עליהם מזעם אלוהים על חוטאים.
כעת, לאחר שמפרק א עד ג 20 שאול הבהיר שכל בני האדם חוטאים וזקוקים לצדקה מאלוהים, הוא מלמד מפרק ג 21 ועד סוף פרק ה, שצדקה מושיעה זו ניתנת על ידי אלוהים בחסד על סמך אמונה בלבד.
פרק ג 21-31
לאורך שני הפרקים הראשונים שאול השליח מלמד ומוכיח בכשרון רב שיהודים וגויים נמצאים אשמים במידה שווה לפני אלוהים.
אל מול טוהרו, קדושתו וצדקתו של אלוהים, כלל בני האדם נמצאים חוטאים ואשמים.
אף אדם, בין אם הוא יהודי והתורה בידו, או גוי שאינו בקיא בתורה, אינו יכול לחיות על פי אמות הצדק והקדושה של אלוהים בכוחות עצמו.
כך, חלק א מסתיים בהרשעת כלל בני האדם. כולם אשמים מול אלוהים צדיק ואין אדם שיכול לעמוד צדיק לפני אלוהים בכוחות עצמו.
אז מה עושים?
האם אלוהים ישמיד את כל הבריאה ויברא עולם חדש ובו בני אדם שאינם מסוגלים לחטוא?
לא!
אלוהים פעל בעצמו ומיוזמתו וסיפק את הדרך והמחיר לכפר על חטאי בני אדם, לשנות את מעמדם המשפטי מאשמים וראויים לזעם, למצב בו הם צדיקים כפי שהוא עצמו צדיק.
אלוהים אוהב את האדם שברא ורוצה שכל בני האדם יחזרו להיות בחברתו.
לכן, אלוהים מחויב לטהרנו מיוזמתו, כי טוהרו וקדושתו אינם מאפשרים לו להתחבר ולהיות קרוב למי שאינו קדוש וטהור ממש כמוהו.
בחלק ב של איגרתו (ג 21 – ה 21) שאול מלמד: מה עשה ה' כדי להפוך אשם כמוני וכמוך לצדיקים?
כך, צדקתו של אלוהים מתגלית, מתבטאת ונראית בהצדקה שהוא מעניק לילדיו.
בפרק ג 21-31 שאול מבהיר שתוכנית ההצדקה של אלוהים המבוססת ומותנית רק באמונה, היא תוכנית שהתורה לימדה אודותיה. ז"א, ישועה על סמך אמונה זה עיקרון יחידי לישועה מאז ומתמיד.
הבה נקרא את פסוקים 21-26:
- אך כעת נגלתה צדקת האלוהים בלי תורה(ז"א אינה תלויה בקיום מושלם של מצוות התורה), צדקה שהתורה והנביאים מעידים עליה.
- והיא צדקה של האלוהים, באמצעות אמונת ישוע המשיח, אל כל ועל כל המאמינים. שהרי אין הבדל,
- כי הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה.
- אך הם מוצדקים בחסדו, בחינם, הודות לפדות שבמשיח ישוע,
- אשר האלוהים שם אותו לכפרה בדמו, כפרה על יסוד אמונה. כל זה כדי להראות את הצדקה של אלוהים בכך שבאורך רוחו פסח על חטאי העבר,
- ולהראות את צדקתו בזמן הזה: שהוא צדיק ומצדיק את בן אמונת ישוע.
שאול פותח את פסוק 21 במילים "אך כעת".
משמע, עד כה צדקת אלוהים תוארה במילים, דוגמאות, אנלוגיות וסמלים, אך כעת היא מתגלית בדרך שונה.
עד כה למדנו ש…
- כל בני האדם – יהודים וגוים – חוטאים ונמצאים אשמים לפני אלוהים.
- התורה אינה יכולה להסיר את קללת החטא, אלא ניתנה כדי שבני האדם יכירו בקיום החטא ותוצאותיו.
- התורה לימדה שכפרת חטאים ניתנת בחסד על ידי הגואל. הגואל תואר על ידי סמלים, רמזים, צל ותבניות.
אז מה קורה כעת? מה חדש כעת?
שאול השליח מציין את הדבר הנפלא שהתרחש לנגד עיני שומעיו ובתקופתם.
צדקת ה' נגלתה…
א. מהי ההגדרה של אותה הצדקה?
זהו מצב או הגדרה משפטית בה אדם אשם מקבל זיכוי מכל מעשיו הקודמים – מעשים או מעמד שהרשיעו אותו, וכעת ניצב לפני אלוהים כשהוא זוכה למעמד של צדיק כפי שאלוהים עצמו צדיק.
איך אלוהים עושה זאת?
הוא מעניק את הצדקה שקיימת באדון ישוע – מתוקף היותו אלוהים וחסר חטא – לכל מי שמאמין בו.
אלא מה, השינוי הזה אינו "עולה" רק בהצהרה, אלא דורש את מותו של בן האלוהים בפועל (אל הקולוסים ב 14, יוחנן ג 16, ישעיה נג).
מסיבה זו תוכנית הצדקה של אלוהים מגלה ומבטאת את גודל אהבתו אותנו.
למרות כל זאת, צדקת אלוהים דורשת שיהיה גמול על חטאיי בני האדם…כי שכר החטא הוא מוות…(ו 23).
אם כן, מי משלם על הפשעים שעושה אותו אדם המקבל בחסד את צדקת אלוהים?
על כך ארחיב בהמשך…
צדקת אלוהים נגלתה.
ב. זו הצדקה שכל הנביאים דיברו עליה
שאול מבהיר שוב כפי שעשה בפרק א 2, שהאמונה בישוע היא תכלית כל דברי הנביאים היהודים [ראה הסבר מפורט יותר בפרק א 2]. לכן המילה בשורה בפרק א 2 מקבילה למילה צדקה בפרק ג 211.
בכך שאול שוב מבהיר שיהודי המאמין בישוע אינו סוטה מן התורה אלא ההיפך, הוא מגשים את תכליתה. יהודי הדוחה את ישוע – מפר את התורה…
ולכן, אותם יהודים הדוחים את ישוע כאדון ומושיע, מוכיחים שסטו מן התורה ונכנעו לתורות שקר מפי מורי שקר, המתכסים בחזות דתית מפוארת ובתוארים של רבנים (ישעיה כט 13-15, אל הגלטים ג 23-25, יוחנן ח 19, 42).
ג. זו [צדקה בלי תורה], ז"א צדקה שאינה תלויה או מותנית במעשים חיצוניים כלשהם –
שאול מציין שצדקת אלוהים אינו ניתנת על סמך קיום מצוות מסויימות אלא תלויה באמונה בלבד. ככזו, תנאיה מן הסתם שווים לכלל בני האדם – לגוי וליהודי כאחד.
שאול אמר משפט דומה בפרק א 17:
"…כי בה [בבשורה] צדקת האלוהים מתגלית מתוך אמונה לתכלית אמונה, ככתוב: "וצדיק באמונתו יחיה."
להזכירנו, הכתוב אומר: כי בה בבשורה, ז"א, במסר כפרת החטאים שניתן לבני האדם בישוע המשיח ניתנת הצדקה, ולא בקיום מצוות מן התורה – דבר שאף אדם אינו יכול לעשות בשלמות בכל מקרה. אין להקיש מכך שאדם נושע חופשי לחיות במנותק מאופיו ותכונותיו של אלוהים – חס וחלילה, אלא, שישועה אינה מותנית בקיום מושלם של כל המצוות – כי אין אדם שמסוגל לקיימן בשלמות מלבד אלוהים.
ד. זו צדקה שראינו וחווינו אותה ויש לה אפילו שם פרטי!
עד הופעתו של האדון ישוע בבשר, היה סיפור צדקת אלוהים ידוע באופן כללי – אלוהים מכפר את חטאיי ילדיו וישועתנו בו ועל סמך אמונה בו. לראיה, נוח הגוי נקרא צדיק…
הנביאים בתנ"ך ציינו את מועד הופעתו של המשיח וכן את דרך לידתו העל טבעית.
התורה העניקה את כל פרטי הזהות של הגואל המצדיק אותנו במחיר חייו.
ישועתו של אדם ניתנה על סמך אמונה באלוהים כמושיע אשר משלם בעצמו בעבור חטאיי ילדיו.
אך "כעת" מועד התגשמות הנבואות אודות המשיח הגיע.
"צדקת אלוהים" לבשה בשר ודם, וירד ארצה בדמות האדון ישוע המשיח.
לכן, "כעת", מן הרגע בו האדון ישוע הופיע בבשר, מת וקם לתחיה, אמונתו הכנה ואדיקותו של אדם לאלוהים, בין אם הוא יהודי או גוי, נמדדת בהכרה אישית של ישוע המשיח כשה האלוהים – בשמו האמיתי, ולא הכללי. בחיים התואמים לרצון אלוהים הכתוב בכתבי הקודש.
מכאן, אם היום יאמר אדם שהוא מאמין שהמשיח הוא בן האלוהים שמכפר חטאיו, אך אינו מאמין שישוע הוא אותו המשיח, הרי שאותו אדם אינו נושע ונשאר אויב לאלוהים (יוחנן ח 19, 42).
לא לחינם נאמר במעשי השליחים ד 12: שאין ישועה באחר מלבד בישוע.
השם ישוע חשוב ואינו מהווה רק קישוט.
מי שמכיר את ישוע כאדון, הריהו נושע.
מי שדוחה את ישוע, הריהו דוחה את צדקת אלוהים ונשאר אשם לפני אלוהים וראוי לזעמו.
בפסוק 23 שאול שוב מציין עובדה שאין עליה כל עוררין:
"כי הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה."
כך קבעה התורה ולשם כך ניתנה. לפעול כמראה המציינת את מצבנו הרוחני. כל "המביט" במסר של התורה, מבין כי הוא חוטא וראוי לזעם אלוהים.
כולם חוטאים וכולם נחשבים לאשמים בעיני אלוהים.
את האשמה המקוללת הזו כל אחד מאיתנו קיבל רק מתוקף היותו צאצא של אדם וחווה שחטאו וקללת המוות של החטא באה עליהם ועל כל מה שיצא מהם.
לפיכך, צדקתו של אלוהים נועדה לאותם בני אדם חוטאים וחסרי כבוד אלוהים, וזאת ללא כל שייכות לעם או אומה.
מכאן, בכל הקשור לצדקתו של אלוהים דרך האמונה בישוע כאדון ומושיע, אין כל הבדל בין יהודי לגוי.
כולנו צאצאיהם של אדם וחווה, וכולנו זקוקים לכפרת חטאים.
בפסוקים 24-26 שאול מדגיש את המחיר שאלוהים שילם כדי להצדיק את כל אחד מילדיו.
- אך הם מוצדקים בחסדו, בחינם, הודות לפדות שבמשיח ישוע,
- אשר האלוהים שם אותו לכפרה בדמו, כפרה על יסוד אמונה. כל זה כדי להראות את הצדקה של אלוהים בכך שבאורך רוחו פסח על חטאי העבר,
- ולהראות את צדקתו בזמן הזה: שהוא צדיק ומצדיק את בן אמונת ישוע.
מצב חוסר האונים הרוחני אינו לעד.
יש תקווה והתקווה טמונה בבן האלוהים ישוע המשיח.
אנו שומעים לעיתים קרובות שישועת אלוהים ניתנת לנו בחינם, בחסד אלוהים על סמך אמונתנו בישוע מכפר חטאינו. ראה במיוחד גם אל האפסים ב.
זאת אמת, אך חשוב שנדע ונכיר את כל הסיפור.
מדוע חינם? בחסד אלוהים?
כי איננו יכולים בעצמנו וביכולותינו לשלם את המחיר של כפרת חטאינו. מישהו אחר משלם את תג המחיר של ישועתנו.
האמת היא שגם מותנו, לו היינו מתנדבים למות כקורבן, אינו מהווה תשלום כפרת חטאים – זאת משום שדמנו אינו דם טהור נטול חטא. לכן המקריב אדם הריהו רוצח.
מכאן, אין לנו שום יכולת אישית לכפר על חטאינו גם לא במחיר חיינו.
לכן, אמת היא שאנו מוצדקים בחינם, בחסד אלוהים, אך מישהו אחר שילם את המחיר המלא – כי כולנו כבר למדנו "שאין ארוחות חינם…"
כאשר אנו שולחים את ילדינו ללמוד באוניברסיטה, ומעניקים להם את החינוך בחינם – מבחינתם, עדיין אנו ההורים משלמים את המחיר המלא – עד האגורה האחרונה…
לאורך התורה אלוהים לימד אותנו שמות קורבנות – מכפר חטאים – זאת בתנאי שהאדם מקריב באמונה ביודעו שהשה – החיה – מהווים סמל לקורבנו של אלוהים (מיכה ו 6-8).
נביאי התנ"ך, וכאן בפסוקים אלו שאול השליח, מלמדים אותנו שתשלום כפרת חטאינו ניתן באמצעות החיים של אלוהים הבן – ישוע המשיח.
חייו של האדון ישוע יכלו להיחשב תשלום בעיני אלוהים, כי בישוע לא היה כל חטא – קור"ב ה 21: "את זה אשר לא ידע חטאת עשה לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו"
[ראה יוחנן א 29, הנה שה האלוהים. כמו כן ישעיה נג 6, קור"א טו 3]
המשיח ישוע בא לעולם ילוד אישה בתולה דרך רוח הקודש, כדי לעקוף את החטא וכך להיוולד נטול חטא (ישעיה ז 14-15).
רק כך יכול היה להיחשב בן האלוהים קורבן ראוי בעיני אלוהים.
מסיבה זו שאול מכנה את ישוע – פודה.
פדה: המילה מקבילה לערך – גאל [ראה מילון אבן שושן]
- גאל בכסף, נתן כסף תמורת דבר.
- הציל, חילץ מצרה, שיחרר.
- ניתן כופר נפשו.
מכאן, בעוד האדם החוטא מקבל את הישועה וצדקת אלוהים בחינם, הרי שאלוהים האב קיבל תשלום מלא – אך מאלוהים הבן – את מותו על הצלב!
אלוהים הבן הרגיש כל מכה ועונש על כל חטא שעשינו.
מסיבה זו כתוב בספר שמות לד 7: "…נושא עוון ופשע וחטאה…"
וכן מפי ישעיה הנביא נג 4: "…אכן חליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם…"
מכיוון שתשלום חיי הבן סיפקו את דרישתו של אלוהים האב, הסכים אלוהים האב להחשיב את צדקתו של הבן, לכל אדם שיאמין בבן, ישוע המשיח, כאדון ומושיע מן החטא.
ז"א, כל המאמין בישוע כאדון ומושיע, ייחשב בעיני אלוהים האב, כבן צדיק ומוצדק וזכאי מזעם אלוהים ממש כפי שהאדון ישוע, אלוהים הבן צדיק.
לכן, לנו, צדקת אלוהים ניתנת חינם [הצהרת אמונה], אך האדון ישוע המשיח שילם עבור צדקתנו מחיר מלא – את חייו! הוא טעם את מלוא כוס הזעם של אלוהים על חוטאים – במקומנו.
מסיבה זו בדיוק אומר שאול בפרק ו 23: "…כי שכר החטא הוא מוות, אבל מתנתו של אלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו".
שאול אמר מילים דומות באיגרת לקולוסים ב 13:14:
"…ובהיותכם מתים בפשעכם ובעורלת בשרכם, החיה אתכם עימו. הוא סלח לנו על כל פשעינו. ביטל את שטר החוב אשר היה נגדנו עד תומו והסירו בתקעו אותו בצלב…"
רבותי, הפודה שלנו, ישוע המשיח, לא שחרר אותנו מקללת החטא כדי שנהיה חופשיים לעשות ככל העולה במוחנו.
שוחררנו מעבדות החטא בדם האדון ישוע כדי שנוכל להיות עבדי יהוה. משרתים טהורים החיים ופועלים בצדק וחסד. אין דרגה וזכות גדולה מזו.
שאול השליח השתמש במונח דומה כאשר ביקש מפילמון לסלוח לאוניסימוס.
שאול השליח אמר: תחשיב לי את המחיר שאוניסימוס היה צריך לשלם לך, ובתמורה, תשחרר את אוניסימוס מכל חוב ותקבלהו כאח.
שאול השליח מסיים את הקטע הנוכחי בפסוק 26:
- ולהראות את צדקתו בזמן הזה: שהוא צדיק ומצדיק את בן אמונת ישוע.
אלוהים לא שינה את תוכנית ההצדקה מאז בראשית.
התורה והנביאים הצביעו כל העת לעבר המשיח ישוע כמצדיק האדם דרך סמלים, צל ותבניות.
היום – כעת – הצדקה של אלוהים מקבלת שם פרטי – ישוע!
ישועה זהה לכל – בשם ישוע – מציגה את צדקת אלוהים בכל הדרה.
פסוקים 27-31:
לאחר ששאול השליח הבהיר באופן כל כך ברור שצדקת אלוהים היא מתנת חסד למאמינים בישוע, הוא קובע ובצדק, שמתנת אלוהים מבטלת את גאוותו של האדם – היהודי במיוחד.
- אם כן, היש מקום לגאווה? לא, אין לה מקום. הודות לאיזו תורה? של המעשים? לא, הודות לתורה של אמונה.
- ואומנם אנו קובעים שהאדם מוצדק על ידי אמונה ללא תלות במעשי התורה.[פסוקים 21-26)
- או שמא הוא אלוהי היהודים בלבד? האין הוא גם אלוהי הגוים? כן, גם אלוהי הגוים הוא,
- שכן אלוהים אחד הוא המצדיק את הנימולים על יסוד אמונה, ואת הערלים על ידי האמונה.(דוגמאות בפרק ד)
- האם אנו מבטלים איפה את התורה על ידי האמונה? חס וחלילה!
אדרבה, אנו נותנים תוקף לתורה.
לאיזו סוג של גאווה שאול השליח מתייחס?
שאול מתייחס בלבד לגאווה הדתית שהיא מנת חלקו של היהודי – בכל כתביו של שאול השליח.
האם יש הצדקה לגאווה הדתית של היהודי?
לא!
האם יש יהודי כלשהו שיכול לומר: נושעתי כי קיימתי את כל המצוות?
אין יהודי שכזה ומעולם גם לא היה.
הודות לעובדה שישועה היא מתנת חסד מאלוהים על סמך אמונה בישוע, (תורה של אמונה), אין צידוק לאף אדם להתגאות במעשיו.
אילו ישועה הייתה מותנית בקיום מצוות, ומכיוון שהתורה ניתנה ליהודים ולא לגויים, עוד היה אפשר להאשים את אלוהים שהוא רק אלוהי היהודים ולא אלוהי הגויים.
אלוהים מוכיח שהינו אלוהי כלל בני האדם, בין היתר בכך שהתנאי לישועה זהה לכלל בני האדם.
בני ישראל למדו את העיקרון הזה על בשרם בעת מסעם במדבר.
בספר במדבר ד 4-9 כתוב אירוע מכונן בחיי עם ישראל.
אלוהים העניש את העם במכת נחשים שהמיתו רבים בגלל שהתלוננו נגד אלוהים.
לאחר שהמון מתו מהכשת הנחשים, פנו זקני העם למשה וביקשו שיפנה לאלוהים בשמם למחילה.
אלוהים הסכים לבקשתם אך בדרך שתלמדם ענווה.
אלוהים ציווה על משה להעמיד נחש נחושת על עמוד ודרש מן העם להביט על הנחש באמונה כדי להירפא מהכשת הנחש.
והנה, למרות שהתורה בידיהם, העם לא נידרש לקיום מצוות כאלה או אחרות כדי להינצל ממוות.
מבחן החיים היה זהה לכל בן ישראל, כהן וכלל ישראל כאחד.
מי שמביט באמונה נירפא.
מי שמסרב להביט אל הנחש המורם באמונה – ימות.
ליד העמוד שעליו היה נחש הנחושת, עמדו כולם, גדולים וקטנים כשווים.
שם ליד העמוד שעליו נחש הנחושת, לא התרברב אף אדם אלה כולם עמדו אפופי כאבי תופת מארס הנחשים והתחננו לחסד.
ישוע המשיח השתמש באותה דוגמא ומטבע לשון בשיחתו עם נקדימון בבשורת יוחנן ג.
נקדימון היה מראשי מנהיגי העם. הוא היה הדוגמא ומופת ליהודי המנסה בכל כוחו ומאודו לקיים את מצוות התורה.
והנה, ישוע מלמדו שכל בני האדם נפגעו מארס החטא.
כל בני האדם נדרשים להביט לעבר בן-האלוהים – ישוע – המורם [נצלב], באמונה.
כל המביט אליו כאדון ומושיע – נושע.
כך אין לאף אדם סיבה להתגאות כי נושע בכוחות עצמו. – ראה אל האפסים ב
כולם, יהודי וגוי נפגעו מארס החטא ואם לא יביטו לעבר ישוע המורם כאדון מכפר – ימותו בחטאם, וינודו לנצח מקרבת אלוהים.
כך נקדימון, כל בני האדם חייבים לעמוד מול המשיח המורם על הצלב, כשהם מתים בחטאיהם, ומתחננים לישועה.
שם ליד הצלב אף אחד אינו יכול להתגאות בהצלחת מעשיו.
שם ליד הצלב עומדים הכוהן וישראל, לוי וגוי שווים לחלוטין כחוטאים הזקוקים לכפרת חטאים שתינתן להם אם יחזרו בתשובה כנה. אם יקראו בשם ישוע לסליחת חטאיהם.
מכאן – מאז ומתמיד ישועה וצדקת אלוהים ניתנו לאדם על סמך אמונה כנה (טימ"א ב 3-6).
דבריו של שאול השליח העלו שאלות במוחם של שומעיו: פסוק 31.
- האם אנו מבטלים איפה את התורה על ידי האמונה? חס וחלילה!
אדרבה, אנו נותנים תוקף לתורה.
במילים פשוטות:
אם אדם נושע מאז ומעולם על סמך אמונה באלוהים בלבד, אז התורה חסרת משמעות כעת וגם מאז ומתמיד.
על הלך מחשבה שכזה שאול השליח עונה בנחרצות:
חס וחלילה!
צלבו של המשיח ישוע, האמצעי דרכו אלוהים סיפק ישועה על סמך אמונה, אינו מבטל או מרוקן מתוכן את התורה אלא ההיפך, מחזק אותה ומאשר את תכליתה.
הבשורה אינה מחליפה או מבטלת את התורה מכיוון שהתורה מעולם לא נועדה להושיע.
התורה ניתנה כדי להראות לבני אדם את אמת הצדק של אלוהים – את אמת הצדק המושלמת שאדם אינו יכול לקיים, זאת כדי ללמד כל אדם שהינו חוטא ואשם הזקוק לחסדי אלוהים הניתנים באמונה.
תכלית התורה היה מאז ומתמיד לדחוף את האדם לבטוח באלוהים באמונה.
תכלית התורה היה להוכיח את כשלון האדם להשלים עצמו בכוחות עצמו – ראה את עשרת הדיברות ואת הדרשה על ההר (מתי ה-ז). כך ששום אדם לא יוכל להתגאות במעשיו אלא להישאר עניו אל מול קדושתו וטוהרו של אלוהים.
תכלית התורה היה ללמד את האדם אודות המשיח.
התורה עצמה מלמדת על פני כל דפיה שהישועה היא על סמך אמונה (אל הגלטים ג 23-25)
התורה ציירה את המשיח בסמלים כדי שנבין את פועלו.
התורה ניבאה אודות המשיח כדי שנזהה אותו לכשיבוא.
לכן, כאשר אדם מכיר את ישוע כאדון ומושיע דרך לימוד התורה, הריהו מחזק את מעמדה כמדריכה למושיע באמונה.
אין ניגוד בין התורה לבין העיקרון שאדם נושע באמונה.
אדרבה – ישועה על סמך אמונה מעניק תוקף לתורה.
התורה חשובה ואינה מבוטלת כי היא מעניקה לנו גם את המדדים שעל פיהם ניתן למדוד אם אדם נושע.
עשרת הדברות בתורה מאפשרים לנו לדעת אם אדם כלשהו באמת מאמין באלוהים.
תכונות פרי הרוח מיוצגות על ידי עשרת הדברות ולכן הישועה על סמך אמונה מחזקת את מסר התורה ואינה מבטלת אותה.
לראיה שאול מציג את אברהם אבינו ודוד המלך – על כך בפרק ד.
- אברהם אבינו:
הוא חי לפני מתן תורה ונושע – נחשב לצדיק – בגלל אמונתו באלוהים ( בראשית טו 6).
- דוד המלך:
הוא חי לאחר מתן תורה וגם הוא מציין שמבורך האדם שאלוהים לא יחשיב לו כל עוון (תהילים לב 1-2).
לפיכך, ישועה על סמך אמונה אינה מבטלת את התורה אלא מחזקת את המסר של התורה ותכליתה.